בבית המשפט העליון בירושלים

 

עע"ם  5514/09 - א'

 

בפני:  

כבוד הרשמת גאולה לוין

 

המערערים:

אסתר סבא ו-27 מערערים נוספים

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. מינהל מקרקעי ישראל

 

2. עיריית תל אביב יפו

 

3. באמונה - דיור לציבור הדתי לאומי

 

4. חב' אמונה י.ז. ייזום וניהול בע"מ

 

5 אלחנן שמידע ו-19 אחרים

                                          

בקשה לפטור מהפקדת ערבון

                                          

החלטה

 

 

לפניי בקשה לפטור מהפקדת ערבון בהליך שבכותרת.

 

1.        ההליך נסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, לתל אביב-יפו (כב' השופט י' זפט, סגן נשיא) לפיו נמחקה על הסף עתירה מינהלית שהגישו המערערים, ובה ביקשו להורות למינהל מקרקעי ישראל להימנע מלהחכיר למשיבה 3 נכס מקרקעין ביפו, כל עוד האחרונה מסרבת למכור את הדירות שתבנה בנכס למי שאינו נמנה על הציבור הדתי לאומי. החכרת הנכס נעשית על פי מכרז שהוציא משיב 1 לבניית פרויקט מגורים. העתירה המינהלית נמחקה על הסף על יסוד הקביעה כי בית המשפט לעניינים מינהליים משולל סמכות לדון בה, מאחר שהעתירה אינה תוקפת את תנאי המכרז ואת ההכרזה על הצעת המשיבה 3 כהצעה הזוכה. הערעור מופנה נגד הקביעה כי בית המשפט לעניינים מינהלים נעדר סמכות לדון בעתירה. בד בבד עם הגשת הערעור התבקש סעד זמני להורות למשיב 1 להימנע מלהעביר למשיבה 3 את הזכויות בנכס ואם הועברו הזכויות, להורות למשיבה 3 שלא להתחיל בפעולות כלשהן למימוש זכויות החכירה. בהקשר לבקשה לסעד זמני הודיע משיב 1 כי הוא מסכים לקבלת הערעור בעניין סמכות בית המשפט לעניינים מינהליים, מבלי להסכים לטענות המערערים לגופן. בהחלטת כב' השופטת א' פרוקצ'יה (מיום 6.7.2009) ניתן סעד זמני כמבוקש. כן הותרה כב' השופטת א' פרוקצ'יה על צירופם של משיבים נוספים לעתירה: החברה אשר זכתה במכרז (משיבה 4) ויוזמי פרויקט הבנייה העתידים להתגורר בדירות שיבנו בו (משיבים 5).

 

2.        בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המערערים גם בקשה לפטור מערבון, היא הבקשה שלפניי. בבקשה טוענים המערערים כי יש לפטור אותם מהפקדת ערבון ולחלופין להפחיתו, כיוון שהם עותרים ציבוריים, המבקשים לברר במסגרת ההליך סוגיה בעלת משמעות ציבורית רחבה מאוד, אשר יש אינטרס ציבורי מובהק בבירורה. על פי האמור בבקשה, מערערים 1 – 25 הם תושבי יפו, ערבים ויהודים, ופעילים בקואליציית הארגונים והוועדות היפואיים להגנה על הזכות לדיור. המערערות 26 – 28 הן עמותות הפועלות לקידום זכויות האדם. לטענת המערערים, במקרים בהם מדובר בעתירה ציבורית, קיים אינטרס שלא להכביד יתר על המידה בקביעת ערבון, במיוחד כאשר החלטות הרשויות נגדם מופנה ההליך כרוכות בהפרת זכויות הפרט. לבסוף מציינים המערערים כי בפסק הדין בדבר מחיקת העתירה על הסף נמנע בית המשפט המחוזי מלהטיל הוצאות כלשהן על המערערים.

 

3.        משיב 1 הודיע כי הוא מותיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט. משיבה 2 ביקשה למחוק אותה מהיות צד לערעור בהעדר יריבות עם המערערים. משיבה 3 מתנגדת לבקשה. לטענתה, בהעדר טענה מבוססת בדבר חוסר יכולת כלכלית, אין מקום לפטור מערבון, אפילו מדובר בעותרים ציבוריים ובעתירה בעניין ציבורי. משיבה 3 מוסיפה וטוענת כי לאור טיב ההליך, מורכבותו, היקפו ולאור מספרם הרב של בעלי הדין וכן שווי הפרויקט נשוא ההליך, יש לחייב את המערערים בהפקדת ערבון בסכום גבוה במיוחד, ובפרט לאור צו המניעה הארעי אשר ניתן נגד משיבה 3. משיבים 5 הודיעו גם הם על התנגדותם לבקשה.

 

4.        החובה להפקיד ערבון בהליכי ערעור קבועה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המוחלת על ערעורים בעניינים מינהליים מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א - 2000. לכן, בשונה מהגשת עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק, הכרוכות בתשלום אגרה בלבד, ערעור על עתירות מינהליות כרוך גם בהפקדת ערבון. החובה להפקיד ערבון מתפרשת על כל סוגי הערעורים בעניינים מינהליים. הדבר נובע מהתפיסה כי בשלב הערעור, לאחר שניתנה הכרעה שיפוטית בערכאה הראשונה, אין בעלי הדין ניצבים במדרגה שווה, אלא בעל הדין שזכה בדינו זכאי להגנה עודפת על האינטרס שלו כי תובטח יכולתו לגבות בקלות ובמהירות הוצאות העשויות להיפסק לזכותו בעקבות גרירתו להליך משפטי נוסף (ראו, בש"א 5385/09 עיריית חיפה נ' עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה (לא פורסם, 16.7.2009)).

 

5.        החובה להפקיד ערבון בערעורים בעניינים מינהליים חלה גם בערעורים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, ובכלל זה עמותות, ארגונים וועדי פעולה הפועלים למטרות ציבוריות (ראו, למשל, עע"מ 37/08 תושבים למען מינהל תקין בלוד נ' מגדל הזוהר לבניין בע"מ (לא פורסם, 16.1.2008); בר"מ 10956/08 סיאם נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 29.1.2009)). אכן, עצם היותו של בעל דין "עותר ציבורי", אין בה כדי לפטור אותו מתשלום אגרה או מהפקדת ערבון (השוו, בשג"ץ 3836/09 עמותת רופאים לזכויות אדם נ' שר הבריאות (לא פורסם, 7.5.2009);  בג"ץ 2753/07 עמותת הרצליה למען תושביה נ' ריבלין (לא פורסם, 28.5.2007)). גם לגבי מתדיינים מסוג זה נקודת המוצא היא כי קיימת חובה להפקיד ערבון, וככלל, בהעדר טענה ספציפית בדבר חוסר יכולת כלכלית, אין מקום לפטור אותם מהפקדת ערבון. פטור גורף בהליכים מסוג זה פוגע ללא הצדקה באינטרסים של המשיבים, הזכאים להבטחת הוצאותיהם גם בהליכים הנושאים אופי ציבורי.

 

6.        יחד עם זאת, למהותו של ההליך ולזהות בעלי הדין עשויה להיות השפעה על שיעור הערבון. כידוע, אמת המידה העיקרית לקביעת שיעור העירבון היא גובה ההוצאות הצפויות אם יידחה ההליך. זאת באשר התכלית העומדת ביסוד החובה להפקיד ערבון היא הגנה על זכותו של בעל הדין שכנגד  לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו באופן זמין וודאי (ראו, בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם, 17.10.2007)). לצורך אומדן גובה ההוצאות נלקחים בחשבון שיקולים שונים. בין היתר ניתנת הדעת לטיב ההליך ומהותו, למורכבות ההליך, להיקפו, לזהות בעלי הדין ומספרם, לשווי נשוא המשפט, ולגובה ההוצאות בהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת, ככל שחויב.

 

7.        כאשר מדובר בערעור בעניין מינהלי, ראוי להתחשב גם בכך בקביעת שיעור הערבון (ראו, עע"ם 1545/02 יערי נ' מדינת ישראל -משרד האוצר (לא פורסם, 11.4.2002). למרות שמבחינה פורמלית נשלט הערעור על ידי סדרי הדין האזרחים, לא ניתן להתעלם מהפן המינהלי של ההליך, מהאינטרס הציבורי הנלווה לו ומהשלכותיו לעניין פסיקת הוצאות. כך במיוחד כאשר המדובר בהליכים בעלי משמעות חברתית או ציבורית כללית. יש לזכור בהקשר זה כי בהליכים המעלים סוגיה ציבורית חשובה, המדיניות בעניין הטלת הוצאות היא על פי רוב מאופקת, גם כאשר בסופו של יום לא מתקבלת עמדתו של יוזם ההליך (ראו, (ראו, ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (טרם פורסם, 16.5.2005)).  גישה זו מבוססת על הרצון שלא להרתיע עותרים ציבוריים (שאין להם עניין אישי בהליך) מפנייה לבית המשפט בשל החשש מחיוב בהוצאות. הרצון שלא להכביד יתר על המידה על עותרים ציבוריים בא לידי ביטוי גם בקביעת שיעור הערבון (ראו, עע"מ 3307/04 קול אחר בגליל ואח' נ' המועצה האזורית משגב (לא פורסם, 10.5.2004); דנג"ץ 9865/06 ח"כ אילטוב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה (לא פורסם, 11.2.2007)). אכן, בין הערבון להוצאות מתקיימת זיקה הדוקה. כפועל יוצא מכך, כאשר אופי ההליך המינהלי מלמד על כך שלא צפויה פסיקת הוצאות בשיעור גבוה ניתן להסתפק בערבון בסכום נמוך יחסית.

 

8.        במקרה שלפניי, המערערים לא טענו, וממילא לא הוכיחו כי אין באפשרותם להפקיד ערבון. הבקשה, שכלל אינה נתמכת בתצהיר או בתיעוד כלשהו, אינה פורשת תשתית עובדתית ביחס לאיתנות הפיננסית של המערערים, אשר על כל אחד מהם מוטלת החובה להפקיד עירבון. כמו כן, הבקשה אינה מקימה תשתית לקביעה כי הסבירות לפסיקת הוצאות היא כה נמוכה, עד כי נשמט כליל הבסיס תחת החיוב בערבון. לעניין זה אין די בכך שלא נפסקו הוצאות בבית המשפט קמא ולכך שעסקינן בעותרים ציבוריים. במצב דברים זה, לא ניתן לפטור את המערערים מהפקדת ערבון. יחד עם זאת, בשים לב להיבטים הציבוריים של ההליך, להיקפו הצר היחסית, לכך שלא נפסקו הוצאות בבית המשפט לעניינים מינהליים, ולעמדת המשיב 1 והמשיבה 2, ניתן להסתפק בערבון בסך 5,000 ₪. העירבון ישמש להבטחת הוצאותיהם של המשיבים 3 – 5. יוער כי בקביעת שיעור הערבון לא ראיתי מקום להתחשב בצו הארעי, שכן הערבון על פי תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי לא נועד להעמיד מקור לפיצוי בגין נזקים שמקורם בסעדים זמניים. הוא אינו מהווה תחליף לערובה הנקבעת במסגרת סעד זמני, ככל שנקבעת ערובה כאמור.

 

           סיכומו של דבר,  על המערערים להפקיד ערבון בסך 5,000 ₪. העירבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יידחה ההליך ללא צורך במתן הודעה נוספת.

 

ניתנה היום, כ"א חשון תש"ע (8.11.2009).

 

 

גאולה לוין

 

 

  ר ש מ ת

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   09055140_G09.doc   כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il