הורד את הקובץ המצורף המקורי

ת"פ (שלום ב"ש) 1350/06 - המשרד לאיכות סביבה נ' המועצה האזורית תמר, תק-של 2007(3), 23101 (2007). 
======================================== 
 
 
ת"פ (באר-שבע) 1350/06  
המשרד לאיכות סביבה  
נ ג ד  
1. המועצה האזורית תמר  
2. ליטבינוף דב  
   
בית משפט השלום באר-שבע  
[20.09.2007]  
   
כב' השופטת ד. בית-אור - סגן נשיא  
   
בשם המאשימה – עו"ד בדנר אריה  
בשם הנאשמים – עו"ד אבנר ברק ועו"ד דפנה ויינברג  
   
החלטה  
   
1.    בפני בקשה, בתוקף סמכותי לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ), להורות על מחיקת כתב האישום בטענה מקדמית לפיה לא קויימה חובת השימוע לנאשמים (להלן:"הבקשה").  
2.    לטענת ב"כ הנאשמים, עניינו של כתב האישום הינם אירועים שאירעו כביכול במהלך שנת 2004 והמייחסים למועצה האזורית תמר (להלן:"המועצה"/"נאשמת 1") ולעומד בראשה מר דב ליטבינוף (להלן:"ראש המועצה"/"נאשם 2"), הזרמת שפכים של היישוב נווה זוהר ובניין המועצה בישוב נווה זוהר לים-המלח, ללא קבלת היתר הזרמה ובניגוד לחוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים תשמ"ח - 1988.  
3.    ב"כ המאשימה המציא תגובה בכתב לבקשה (להלן:"התגובה"). בתגובתו הפנה ב"כ המאשימה לנימוקים שהועלו במכתב מיום 29.7.07, שנשלח לב"כ הנאשמים. המכתב חתום ע"י עו"ד שאול כהן, סגן לפרקליט המדינה (להלן:"המכתב"). במכתב טוען עו"ד שאול כהן כי לא קמה לנאשמים זכות שימוע בהתחשב בעובדה שלא הוגש נגדם כתב אישום, בעבירות של פשע, לפיכך אין עניינם בא בגדר סעיף 60א. לחסד"פ.  
 
4.    עוד לדבריו, קיים נוהג בלתי מחייב לפיו מוענקת זכות שימוע בכתב בלבד לראשי רשויות ולנבחרי רשויות, גם במקרים שעניינם בעבירות שאינן פשע אך נוהג זה מיושם רק לגבי נבחרי רשויות מקומיות ולא כלפי הרשויות עצמן (ראה סעיף 11 להנחיית היועץ המשפטי מס' 4.3001). עם זאת, לדבריו, הפרקליטות אינה מיישמת נוהג זה במקרים בהם בחרו נבחרי הרשות המקומית לשתוק בחקירתם במשטרה וכלל זה ננקט כלפי הנאשם, שבחר לשמור על שתיקה בחקירתו במשטרה.  
5.    למען הסדר - יובהר כי ביום 18.9.07 הומצאה לבית המשפט תשובת ב"כ הנאשמים לתגובה (להלן:"התשובה").  
6.    אין מחלוקת כי לא נערך לנאשמים שימוע, ראה בעניין זה נספח ב' לנספחי ב"כ הנאשמים שהוגשו במסגרת הבקשה.  
7.    טוען ב"כ הנאשמים כי אמנם סעיף 60א. לחסד"פ מסדיר קיומו של הליך שימוע רק בנוגע לעבירות פשע. עם זאת, לטענתו, אין החוק שולל קיום שימוע בנוגע לעבירות שאינן מסוג פשע ואין מניעה לקיים שימוע בכתב או בע"פ גם בתיקי חטא או עוון. דברים אלה נאמרים במפורש בהנחייה מס' 4.3001 של היועץ המשפטי לסעיף 11.  
8.    אומר ב"כ הנאשמים שהפועל היוצא הוא: "כי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה הנזכרות - הן אלה הנוגעות לקבלת אישור מוקדם להגשת כתב אישום והן אלה אשר ביקשו להרחיב את זכות השימוע מעבר לזו הקבועה בסעיף 60 (א) לחוק סדר הדין הפלילי - הוצאו בין היתר, נוכח זהירות היתר, הריסון והצמצום בהם ראוי לנקוט, כל אימת שמדובר בהגשת כתבי אישום בנושאים לגביהם קיימת רגישות ציבורית נוספת, קל וחומר בכתבי אישום בהם מועמדים לדין רשות מקומית ו/או ראש ראשות מקומית" (סעיף 7 לבקשה).  
9.    עוד אומר ב"כ הנאשמים כי למעשה גם פרקליטות המדינה אינה חולקת על כך כי המבקשים זכאים לקיום הליך שימוע, טרם העמדתם לדין. דא עקא, שבעניינם של הנאשמים בתיק זה, נמנעה מהם זכות זו רק בשל כך שראש המועצה בחר בזכות השתיקה במהלך חקירתו במשטרה.  
10.  מוסיף וטוען ב"כ הנאשמים כי אישורו של פרקליט המדינה בדבר העמדתם לדין של הנאשמים ניתן על סמך טיוטת כתב האישום בלבד, בלא שהובאו בפניו כל העובדות והנתונים הנדרשים והמהותיים לצורך קבלת ההחלטה, עובדות ונתונים שהיו מובאים בפניו אילו היה נערך למבקשים שימוע. בנסיבות אלה טוען ב"כ הנאשמים אישור פרקליט המדינה מהוות חותמת גומי בלבד המחמיצה את תכלית הנחיות היועץ המשפטי לממשלה (הנחיה 4.1004).  
11.  ב"כ הנאשמים מפרט בבקשתו את הפניות שנשלחו בכתב לב"כ המאשימה מיום הגשת כתב האישום 6.2.06 ועד ליום 15.7.07, המועד שנקבע למתן מענה לכתב האישום, בדבר כוונתם ורצונם לממש את זכותם, להשמיע את טענותיהם בפני היועץ המשפטי לממשלה ו/או מי מטעמו וזאת טרם מתן תשובה לכתב האישום.  
12.  לעניין הטענה לפיה ראש המועצה אינו זכאי להליך שימוע, רק בשל כך שבחר בזכות השתיקה בעת חקירתו במשטרה, טוען ב"כ הנאשמים כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הנוהגת והמטרות המוצהרות של היועץ המשפטי לממשלה וגם אינה תואמת את העובדות. לדבריו, הלכה למעשה בסיום חקירתו של ראש המועצה הוא שיתף פעולה עם החוקרים ומסר לידיהם מסמכים רלוונטיים לחקירה.  
13.  זאת ועוד, לטענת ב"כ הנאשם, גם אם בחר ראש המועצה לשמור על זכות השתיקה הרי אין לאמר שיש בכך כדי לאיין את זכות השימוע, שאין חולקין כי הינה חלק מהותי מעקרונות הצדק הטבעי ועולה כדי זכות יסוד חוקתית.  
14.  עיינתי עיין היטב בבקשתו המנומקת ובנספחים והאסמכתאות של ב"כ הנאשמים, בתגובת ב"כ המאשימה לבקשה ובתשובת הנאשמים לתגובה. מצאתי כי יש להורות קיום שימוע לנאשמים, בטרם ינתן מענה לכתב האישום. עם זאת, מצאתי כי אין להעתר לבקשה לבטל את כתב האישום, שהוגש הן כנגד נאשמת מס' 1 והן כנגד נאשם מס' 2.  
 
15.  להלן נימוקי:  
16.  אין מחלוקת כי לנאשמים לא קויימה זכות שימוע. אין גם מחלוקת כי סעיף 60א. לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ) עוסק ביידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע.  
הנאשמים בתיק זה עומדים לדין בעבירות מסוג עוון.  
17.  עם זאת וזה העיקר, זכות השימוע הפכה לזכות יסוד במשפט הישראלי ונמנית עם עקרונות הצדק הטבעי ואין הוא מתמצית ומצטמצמת לנסיבות שמפורטות בסעיף 60א. לחסד"פ, שעל פיו בחר המחוקק להעניק זכות שימוע חקוקה בעבירה מסוג פשע, אך לא פסל ו/או אסר לקיים זכות שימוע בעבירות עוון או חטא.  
18.  די אם נפנה לדברי ההסבר להצעת החוק, שנועדה להוסיף את סעיף 60א. לחסד"פ שם נאמר: "עצם ההחלטה על העמדת אדם לדין ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המוגדרות כחמורות, ההחלטה היא רבת משמעות. בחברה שבה אנו חיים די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור" (ה"ח 2802, תשנ"ט 27.1.1999).  
19.  אומר על כך כב' השופט ריבלין בבג"צ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ. ממלא מקום ראש הממשלה "מדובר בזכות יסוד של כל נאשם, שהיא חלק מזכותו להליך הוגן וכבר נפסק לא פעם, כי הזכות להליך הוגן חשובה לא פחות מהזכות לגילוי האמת".  
20.  משכך, ולו מטעם זה בלבד, אין מקום לטענת ב"כ המאשימה ואין אני מקבלת אותה כי לא קמה לנאשמים על פי דין כל זכות שימוע בהתחשב בעובדה כי לא הוגש נגדם כתב אישום בעבירת פשע. קל וחומר שאין בידי לקבל עמדת ב"כ המאשימה, שאין היא מיישמת את זכות השימוע במקרים בהם בחרו נבחרי הרשות לשתוק בחקירתם במשטרה. זכות השתיקה, כמו זכות השימוע, הינה זכות יסוד ואין במימושה של זכות אחת (בעניינו זכות השתיקה) כדי להביא לשלילתה של הזכות האחרת. מה גם, שלטענת ב"כ הנאשמים לא שמר נאשם 2 בסופו של דבר על זכות השתיקה ושיתף פעולה עם חוקריו.  
21.  על אף התנגדות ב"כ המאשימה לקיים לנאשמים זכות שימוע, כמפורט בנימוקי התגובה, מציין ב"כ המאשימה בתגובתו כי "קיים נוהג במחוזותינו, אשר הונהג על ידי פרקליטי המדינה לדורותיהם, לפיו אנו מעניקים זכות שימוע בכתב בלבד, לראשי רשויות ולנבחרי רשויות אחרים, גם במקרים שאינם באים בגדרו של סעיף 60א. לחסד"פ דהיינו גם בעבירות של חטא ועוון. עוד יובהר כי נוהג זה מיושם אך ורק לגבי נבחרי רשויות מקומיות ולא כלפי הרשויות עצמן".  
22.  מכאן עולה כי בתיקים מורכבים ו/או רגישים יש ליועץ המשפטי שיקול דעת, גם אם לא מדובר בעבירת פשע, להעניק את זכות השימוע לנבחרי הרשות מתוך התחשבות במעמדם על כל הרגישות הכרוכה בכך.  
23.  ודוק: אין מחלוקת כי במקרה שבפני לא ניתנה לנאשם 2 זכות שימוע, לא בכתב ולא בע"פ, בנימוק שניתן בדיעבד, לפיו בחר נאשם 2 לשמור על זכות השתיקה בחקירה במשטרה. כפי שציינתי לעיל, אין בידי לקבל נימוק זה. מנגד, סבורה אני כי בשל רגישות מעמדו של נאשם 2 והיותו נבחר ציבור עומדת בכל עוזה זכותו להשמיע את טענותיו בפני הרשות, בטרם יתן מענה לכתב האישום.  
 
24.  אשר לנאשמת מס' 1 המועצה האזורית - מצאתי כי צודק ב"כ הנאשמים בטענתו לפיה האבחנה שעושה המאשימה בין ראשי רשויות ונבחרי ציבור לבין הרשות עצמה, היא אבחנה מלאכותית, ככל שמדובר בהעמדה לדין. הרשות מופיעה כנאשמת בזכות עצמה בכתב האישום והיא עלולה לשאת באחריות פלילית למעשיה כרשות. מכאן מתבקשת המסקנה כי מנגד קמות ועומדות לה אותן זכויות, להן זכאי כל נאשם וביניהן זכות השימוע.  
25.  למעלה מן הדרוש אוסיף ואציין כי במקרה שבפני טרם ניתן מענה לכתב האישום. עריכת שימוע בשלב זה לא תגרום נזק לאינטרס הציבורי.  
26.  אשר על כן אני מורה למאשימה לקיים לנאשמים שימוע הוגן וללא כל דיחוי תוך הקפדה על האינטרס הציבורי מחד גיסא ועל האינטרסים של הנאשמים מאידך גיסא, וזאת בטרם ינתן מענה לכתב האישום.  
   
בשולי הדברים:  
27.  בהחלטתי מיום 15.7.07 קבעתי כי הצדדים יוזמנו למתן ההחלטה לבית המשפט. הואיל ואעדר מבית המשפט עקב חופשה החל מיום 26.9.07 ועד ליום 31.10.07, אני רואה לנכון שלא לעכב את מתן ההחלטה לצדדים עד לאחר חזרתי מהחופשה כדי לאפשר קיום שימוע לנאשמים בכל ההקדם האפשרי. אשר על כן אני מורה על המצאת ההחלטה לצדדים בדואר רשום.  
28.  קובעת למענה ליום 18.12.07 בשעה 13:00.           
   
   
ניתנה היום י' בתשרי תשס"ח (20 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.