בבית המשפט העליון

 

רע"פ  2230/11

 

בפני:  

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

המבקש:

משה בצר

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

מדינת ישראל /פרקליטות  מחוז צפון

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים הלמן, קולה ועיילבוני) מיום 8.3.11 בע"פ 14052-01-11

                                          

בשם המבקש:                        בעצמו

 

החלטה

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים הלמן, קולה ועיילבוני) מיום 8.3.11 בתיק ע"פ 14052-01-11, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (השופט סבאג) בת"פ  4582-04-09 מיום 28.11.10. בתמצית, בית משפט השלום זיכה את המבקש מעבירות של הונאה ומרמה בגין אי הופעת הפרקליטות בשל שביתת הפרקליטים; בית המשפט המחוזי ביטל את הזיכוי והשיב את ההליך לבית משפט השלום לשם שמיעתו. כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מופנית בקשה זו.

 

רקע והליכים קודמים

 

ב.        נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות מתחום המרמה וההונאה. לבקשה צורף כתב האישום המתוקן לגבי אחרים ולא זה החל לגבי המבקש, ומכל מקום לפי האמור בבש"פ 5987/10 המדובר בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה ועוד, ועניינן הונאת לקוחות וספקים בתחום הטיפולים האסתטיים. זאת על-ידי הקמתן, יחד עם אחרים, של חברות קש שהתיימרו לערוך ניתוחים פלסטיים במחירים אטרקטיביים, ותוך קבלת כספים מלקוחות תמימים במרמה. במקרים אחרים לא שולמו כספים לרופאים שנתנו שירות, ונטען גם לנזק פיסי ללקוחות במקרים מסוימים. יצוין, כי שותפיו של המבקש שהואשמו יחד עמו, הורשעו לאחר הודאתם בביצוע חלק מהמעשים שיוחסו להם במסגרת כתב האישום המתוקן.

 

ג.        התיק נקבע להוכחות בבית משפט השלום, אולם עקב היעדרות המשיבה בשל שביתת הפרקליטים מארבע ישיבות שנקבעו, הוחלט לזכות את המבקש מן העבירות שיוחסו לו, במסגרת הסמכות המוקנית לבית המשפט לפי סעיף 133 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, בצירוף סעיף 94 לחוק. בית המשפט קבע, כי חלוף הזמן מאז החלו ההליכים וההסדרים שנעשו עם שותפיו של המבקש לכתב האישום, מטים את הכף לעבר זיכויו.

 

ד.        על פסק דין זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי, וערעורה התקבל. בית המשפט המחוזי ציין, כי באיזון שנעשה בין החשש לעיוות דין שנגרם לנאשם כתוצאה מהימשכות ההליכים, לבין הפגיעה האפשרית באינטרס הציבורי עקב זיכוי המבקש, נוטה הכף לעבר המשך ההליכים. זאת, כיון שכתב האישום מייחס למבקש עבירות מרמה והונאה חמורות בהיקף של למעלה ממיליון ₪. בית המשפט המחוזי הוסיף, שלא כקביעת בית משפט השלום, כי יש בהודאות שותפיו של המבקש לכתב האישום דווקא כדי לתמוך בהמשך ההליך, שכן יש בהן כדי להעיד על אשמת המבקש במעשים המיוחסים לו. כן ציין בית המשפט המחוזי, כי גם למבקש עצמו חלק בהימשכות הדיונים, שכן שתי ישיבות נדחו עקב חילופי באי-כוחו. סוף  דבר החליט בית המשפט המחוזי, לבטל את זיכויו של המבקש ולהחזיר את התיק לבית משפט השלום לשם ניהול ההוכחות.

 

הבקשה

 

ה.        בבקשה נטען, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מתחשבת בעיוות הדין שנגרם למערער בשל הימשכות ההליכים, וזאת בשים לב לעובדה, כי בשל כך שהה המערער במעצר בית (תחילה במעצר בית מלא ולאחר מכן במעצר בית לילי) משך יותר משנה וחצי. בהמשך לכך נטען, כי בצדק החליט בית משפט השלום, בהסתמכו על הסמכות המוקנית לו מכוח החוק, לזכות את המבקש.

 

הכרעה

 

ו.        לאחר עיון אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות לדיון בגלגול שלישי תינתן אך כאשר מדובר בבקשה המעלה שאלה ציבורית או משפטית חשובה (ר"ע  103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 2299/11 קדומי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו משתייך לאלה. שביתת הפרקליטים שנסתיימה זה מכבר, העלתה במקרים רבים את שאלת האיזון בין עיוות הדין שיתכן שנגרם לנאשם בגין הימשכות ההליכים מזה, והפגיעה באינטרס הציבורי כתוצאה מזיכויו של עבריין לכאורה מזה. בתיקים אלה נערך איזון קונקרטי ותלוי נסיבות, ואין בהחלטות הערכאות הקודמות בענייננו שלנו אמירה משפטית כללית לעניין זה המצדיקה רשות ערעור.

 

ז.        באשר למידת הפעלתו של סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי, הלכה היא כי השימוש בסעיף זה ייעשה בצמצום, נוכח העניין הציבורי באכיפה:

 

"השיקול הנעוץ באינטרס של הציבור להבטיח את עבודתו הסדירה והיעילה של בית-המשפט ולמנוע את בזבוז זמנו לריק הוא אמנם תמיד שיקול בעל ערך וחלילה לזלזל בו. אולם, אין להפריז בערכו של זה ואסור להעדיפו בשעה שמדובר במשפט פלילי, בו מתבררת האשמה רצינית, וכאשר התוצאה עלולה להיות, בשל ביטול ההאשמה הודות לשיקול האמור, זו של גרימת עיוות-דין לציבור" (ע"פ 253/66 מדינת ישראל נ' נחום, פ"ד כ(4) 313, 320 - הנשיא אגרנט; וראו גם: ר"ע 739/85 וזאן נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(1) 27, 28; ע"פ 417/87 מדינת ישראל נ' אלבז, פ"ד מב(4) 385, 391).

 

בנידון דידן יש להוסיף לכך, כי הסיבה להיעדר הפרקליטים מהדיונים היתה שביתתם, והחלטה לפיה יבוטל כתב האישום בשל כך אינה ראויה; בודאי לא היה מקום ללשון משתלחת מאוד כלפי השביתה שנקט בה המבקש.  זה לא כבר נזדמן לי להידרש למקרה דומה, והדברים הולמים גם את ענייננו:

 

"בסופו של יום, היה המדובר בשביתה קצרה יחסית, שאינה מעין דבר יום ביומו אלא באה לאחר שלושים שנה ללא שביתות של הפרקליטות (אולי שונים היו פני הדברים אילוא מנגד נמשכה השביתה עוד חודשים על חודשים). מדובר בעבירה משמעותית, שלא יתכן ספק לגבי אינטרס האכיפה לגביה. הדיונים בתיק נדחו גם עקב בקשות שונות של ההגנה. בנסיבות אין מקום שייצא נשכר מי שנטען לגביו כי הוא חוטא, מבלי שכמובן אביע דעה לגופו של התיק. לא מצאתי איפוא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לחזור לבירור המשפט" (רע"פ 2067/11 מאמון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

 

ח.       איני נעתר איפוא לבקשה. עם זאת, בית המשפט המחוזי - וכמותו המבקש מנקודת מבטו - הזכירו החלטת בית משפט זה בהליכי מעצר שנדרשו להימשכות ההליכים (החלטת השופטת ארבל בבש"פ 3460/10 מ-12.5.10 והחלטתי הנזכרת בבש"פ 5987/10 מ-19.8.10). גם אם המבקש מואשם בעבירות הראויות לאכיפה, וגם אם תרם חלקית להימשכות ההליכים בצורה זו או אחרת, החובה לקיים את ההליכים כסדרם מוטלת על הרשויות, ולעניין זה - עתה - על הפרקליטות במיוחד. כאן אצטרף לבקשתם של שופטי בית המשפט המחוזי ליתן עדיפות לשמיעת התיק בפני בית משפט השלום, בשים לב לחלוף הזמן מאז החלו ההליכים, ואני מקדים תודה לבית המשפט; והפרקליטות תתן דעתה במובהק לתת ידה לסיום התיק בהקדם האפשרי. החלטה זו תובא לפני פרקליטת המחוז, לשם זירוזם של ההליכים.

 

 

           ניתנה היום, כ"ח באדר ב' תשע"א (3.4.2011).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   11022300_T01.doc   רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il