המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הליך הוגן > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
בית המשפט העליון דחה ערעור של תושב עזה שהוגדר כלוחם בלתי חוקי (עמ"מ 6594/14)

המערער, תושב עזה, נעצר במהלך מבצע צוק איתן ונכלא לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. לטענתו, הוא ניתק קשריו עם חמאס, הוא לא היה פעיל ממש ואין אינדיקציה שיפעל בעתיד במסגרתו. המשיבה טענה, כי קיים מידע מהימן בעניינו, וכי מדובר במומחה בחבלה, הקשור לפעילי טרור וקיימת סכנה לביטחון המדינה בשחרורו. השופט שהם קבע כי בהגדרת לוחם בלתי חוקי קיימות שתי חלופות: אדם שנטל חלק בפעולות איבה נגד המדינה, במישרין ובעקיפין - או - נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה נגד המדינה. לגבי החלופה השנייה נקבע כי אין די בקשר רופף של האדם לארגון הטרור, אך אין הכרח בפעילות ישירה או עקיפה, ואפשר שתרומתו היא במעגל הלחימה הרחב. נפסק כי המערער עונה על הגדרת לוחם בלתי חוקי על פי החלופה השנייה וקיים יסוד סביר ששחרורו יפגע בביטחון המדינה. (ניתן 30.10.14).




ביהמ"ש המחוזי: המדינה אינה אחראית לנזקים שנגרמו לנכסי חברות פלסטיניות בעקבות פעילות צה"ל ביו"ש (ת"א 5065/03, ת"א 5080/03)

התובעות, חברת תקשורת פלסטינית וחברת פלסטין להשקעה בתיירות, תבעו המדינה בגין נזקים שנגרמו לנכסים שלהן כתוצאה מפעילות צה"ל באזור יו"ש בשנת 2002. המדינה טענה שיש לדחות התביעות על הסף שכן האירועים הנדונים נכנסים תחת הגדרה של "פעולה מלחמתית". ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל טענת המדינה וקבע כי המדינה הרימה את נטל ההוכחה ביחס לכך שהנזקים שהסבו כוחות צה"ל לנכסי התובעות התרחשו במהלך פעולות שניתן להגדירן כ"מלחמתיות". השופט סובל ציין, בין היתר, שהכינוי המדויק יותר ל"פעולה מלחמתית" הוא "פעולה לוחמתית", וכי שפעולה זו צריכה להיות בעלת אופי לחימתי, כלומר ממין הפעולות שהצבא נוהג לבצע בעת מלחמה, ואין הכרח שהיא תתרחש דווקא בעת מלחמה. נפסק שבהתאם לסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים, למדינה עומדת חסינות מאחריות לנזקים שנגרמו לתובעות. (ניתן 21.8.13)




בג"ץ דחה עתירות של 2 עצורים מינהליים השובתים רעב כנגד המשך מעצרם (בג"ץ 3267/12, 3268/12)

העותרים, שני פעילים בארגון הג'יהאד האסלאמי הנתונים במעצר מינהלי והשובתים רעב, עתרו לבג"ץ כנגד המשך מעצרם המינהלי. בג"ץ מחק העתירות בקובעו שלמרות שהמעצר המנהלי הוא חריג בנוף המשפטי ושיש למעט השימוש בו ככל הניתן, אין המדינה צריכה להתנצל על שמירת בטחונה. צוין שכאשר החשד העיקרי הוא נושאי כספים, יש לשקול שהמעצר יהא לתקופות קצרות משישה חודשים, וזאת כדי לאפשר ביקורת שיפוטית תכופה יותר. לאור הבעייתיות של המעצר המינהלי והרצון לשמור על זכויות עצורים מבלי לפגוע בביטחון המדינה הציע בג"ץ לבחון האפשרות של מינוי משפטן הנאמן על העצורים, שיעיין בחומר המודיעיני הרלוונטי כאיש אמון. עוד צוין שאין שביתת רעב יכולה להוות גורם בהחלטה באשר לתקפות המעצר המינהלי, ואולם שיש לבדוק האפשרות לשחרור על תנאי של אסיר, אם המשך שהותו במאסר מסכן חייו באופן ממשי. (ניתן 07.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד שחרורו של אסיר פלסטיני מהגדה לרצועת עזה (בג"ץ 1882/12)

בג"ץ דחה עתירת עמותת גישה כנגד החלטת השב"ס לשחרר אסיר פלסטיני המתגורר דרך קבע בגדה המערבית, לרצועת עזה. החלטת השב"ס התקבלה לאור חומר ביטחוני המצביע שבצד הסיכון הפלילי שבשחרור האסיר לגדה, קיים גם סיכון ביטחוני. מנגד נטען כי ההחלטה הינה למעשה החלטה על גירוש אדם ממקום מגוריו, וזאת בין היתר מבלי שייערך לו שימוע כנדרש ע"פ דין. ביהמ"ש קיבל טענת האסיר כי לא נערך לו שימוע כנדרש, וכי נפגעה זכות הטיעון שלו לפיכך. על כן קבע ביהמ"ש שיש להתעלם מהחומר הביטחוני האמור. ברם, ביהמ"ש קבע כי די בעברו הפלילי של האסיר על מנת שייקבע כי אין עילה להתערבותו בהחלטת השב"ס בעניין זה. צוין כי קל יותר להיכנס לישראל מהגדה מאשר מעזה ועל כן שקיים בסיס איתן להחלטה. (ניתן 21.03.12)


למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: על תביעה לפיצוי בגין פעולה של כוחות הביטחון ללכידת סוחר סמים בשטחים חלים כללי ההתיישנות "הרגילים" (רע"א 9243-10-11)

עיזבון מנוח, אדם שנהרג מירי שוטר במהלך פעולה משטרתית שנועדה לתפיסתו בשל חשד לסחר בסמים, תבע המדינה לפיצוי בגין הריגת המנוח. בימ"ש השלום בקרית-גת, אליו הוגשה התביעה שבע שנים פחות יומיים מיום הריגת המנוח, דחה בקשת המדינה לסילוקה על הסף מהטעם שהתיישנה. על ההחלטה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בב"ש. ביהמ"ש דחה טענת המדינה שמכיוון שהמדובר בפעולה של "כוחות הביטחון", אשר בוצעה ב"אזור", הרי שע"פ סעיף 5א (3) לחוק הנזיקין האזרחיים, חלה בעניין הוראת התיישנות מיוחדת של שנתיים, ומשכך שהתביעה התיישנה. נקבע שהתיישנות זו אמורה לחול רק ביחס לפעולות הקשורות ל"מעשי טרור, איבה והתקוממות", וכי שפעולה משטרתית ללכידת סוחר סמים, הגם שנעשתה ב"אזור" וע"י "כוחות הביטחון", אינה נכנסת תחת הגדרה זו. ביהמ"ש דחה גם בקשת המדינה לסילוק על הסף מטעמי שיהוי ונזק ראייתי. (ניתן 18.03.12)




בג"ץ: על וועדת מאוימים לפרט החלטותיה ולא למנוע חשיפתו של מידע הניתן למסירה (בג"ץ 1448/12, 9343/11, 8127/11)

בשתי החלטות נפרדות התייחס בג"ץ לשקיפות פעולתה והחלטותיה של וועדת המאוימים הדנה בעניינים של פלסטינים המאוימים בשטחים בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל. כך, בעניין אחד ציין ביהמ"ש כי מן הראוי שהחלטות הועדה יהיו מפורטות ומנומקות יותר, ככל האפשר ובכפוף לחיסיון חומרים מסוימים, כדי שניתן יהיה לעמוד על טיבה ולאפשר ביקורת שיפוטית ראויה לפי הצורך. בעניין אחר קיבל ביהמ"ש את הבהרתה של הסנגוריה הציבורית ביחס לשקיפות מידע שיימסר לפונה לוועדה. כך צוין, שהמידע שיימסר לפונה במסגרת ההחלטה בעניינו יכלול את כל הנתונים הגלויים שניתן לגלות לו, ואת תמצית עמדתו תוך ציון הפנייה מטעמו שמונחת לפני הוועדה, כדי שניתן יהיה לוודא ששום מסמך מטעמו לא נעלם מעיני הוועדה. לאור הבהרה זו קבע ביהמ"ש שרמת הפירוט האמורה מניחה את דעתו ולפיכך מחק עתירה לגילוי המידע. (12.12.11, 07.03.12)


להורדת המסמך לחץ/י כאן


ביה"ד האזורי לעבודה בת"א: לביה"ד הסמכות לעכב ולא למחוק תביעות של עובדים תושבי עזה שבשל מדיניות הממשלה אינם יכולים להתייצב בדיוני ביה"ד (תע"א 7402/08)

התובע, תושב הרשות הפלסטינית המתגורר ברצועת עזה, הגיש תביעה נגד החברה בה היה מעוסק, לתשלום פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות. משלא יוכל היה להתייצב בדיונים כיוון שלא אושרה כניסתו לישראל, הגיש התובע בקשה לדחיית הליכים. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל הבקשה וקבע שכאשר יבקש התובע לחדש ההליכים יהיה עליו להודיע על כך לביה"ד. כנגד החלטה זו הגישה הנתבעת בקשה למחיקת/דחיית התביעה מהטעם שדחיית הדיון ללא מועד פוגעת בזכותה לניהול הליך הוגן. ביה"ד דחה הבקשה תוך שציין שתקנות סדרי הדין והסמכות הטבועה של ביהמ"ש בעניין מאפשרות לדחות הדיון בתביעה ללא קביעת מועד, כך שהעובד יוכל לבקש לחדש תביעתו בכל עת. עוד צוין שדחיית בקשת התובע הייתה מובילה להגדרת מדיניות הממשלה שאינה מאפשרת לתובע להתייצב בדיונים, כמדיניות הפוגעת באופן שאינו מידתי בזכותו לגשת לערכאות. (ניתן 22.08.11)




בג"ץ: אכיפת חוקי התכנון והבנייה ביו"ש בהתאם לצורכי הביטחון מצויה במתחם הסבירות (בג"ץ 5377/09)

בג"ץ דחה עתירה של עמותת רגבים, אשר עתרה כנגד אי-אכיפת חוקי התכנון והבנייה בשומרון, ואשר דרשה באופן ספציפי לבצע צווי הריסה נגד שלושה מבנים בגדה. נקבע כי החלטת השר למקם בראש סולם העדיפויות הריסת מבנים המהווים סיכון בטחוני מצויה במתחם הסבירות ואין להתערב בה. ביהמ"ש עמד על החשיבות הקיימת באכיפת שלטון החוק וחוקי התכנון והבנייה ביהודה ושמרון, בין שמדובר בתושבים ישראלים או פלסטינאים. בשולי הדברים הוסיף ביהמ"ש כי הוא ער לכך שהעתירה באה מן הצד הימני של המפה הפוליטית וכתגובה לפעולות עמותות השמאל. ביחס לכך העיר השופט רובישטיין כי לנגד עיניו של ביהמ"ש יעמדו רק הדין ופרשנותו, וכי אין בדעת ביהמ"ש להיגרר למחוזות הקיטוב הפוליטי. (ניתן 10.08.11)




בית המשפט המחוזי סירב להתיר לעדים מרצועת עזה להעיד במשפט נזיקין באמצעות וידיאו - קונפרנס (רע"א 35950-04-11)

המשיבים, תושבי רצועת עזה, תבעו את משרד הביטחון בבית משפט השלום לפצותם על מותה של בת משפחתם שנגרם כתוצאה מירי של כוחות צה"ל. בירור התביעה הגיע לשלב בו נקבע מועד לשמיעת ראיות וביהמ"ש קמא קיבל את עמדת המשיבים והתיר להם להשמיע את עדיהם באמצעות וידיאו-קונפרנס, שכן כניסתם ארצה אינה אפשרית בשל האיסור שמציבה על כך המדינה. ביהמ"ש המחוזי בנצרת קיבל את בקשת המדינה לבטל החלטתו של ביהמ"ש קמא לאשר עדויות באמצעות וידיאו-קונפרנס ופסק כי דרך זו אינה יכולה להבטיח קיומו של משפט נאות, וכי יש בידי התובעים להעיד את עדיהם ממדינה נייטרלית, שם יובטחו התנאים הנדרשים לשם קיומו של בירור משפטי הוגן, וכך לא תיחסם בפניהם דלתו של בית המשפט.(ניתן 17.7.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: על המדינה לפצות בגין נזקים שנגרמו לבניין כתוצאה מפעילות צה"ל בשטחים (ת"א 8801-04)

בימ"ש השלום קיבל תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לבניין ברמאללה במהלך פעילות צה"ל לתפיסת מחבל, שלפי החשד, הסתתר בבניין. ביהמ"ש קבע שנוכח הנסיבות החיילים פעלו באופן הדרגתי וסביר, ומשכך, מצד דיני הנזיקין, דין התביעה להידחות. יחד עם זאת קבע ביהמ"ש שנסיבות האירוע מלמדות שהפעולה האמורה לתפיסת המחבל אינה נופלת במהותה בגדר פעולה מלחמתית. ביהמ"ש ציין שע"פ דיני התפיסה המלחמתית וכללי המשפט הבינלאומי, כאשר אין מדובר בפעולה מלחמתית חלה חובה על המדינה לפצות בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולתה, וזאת במנותק משאלת חוקיות הפעולה עצמה. לאור האמור נפסק שלמרות שבמקרה דנן היה מדובר בפעולה חוקית, אשר חיילי צה"ל פעלו במסגרתה באופן סביר, על המדינה לפצות התובעים בסכום של 429,902 ש"ח. (ניתן 03.11.10)




ביהמ"ש המחוזי דחה טענת חברת חשמל שחוק הגנת הצרכן וחוק תובענות ייצוגיות אינם חלים באזור יהודה (ת"צ 1745-09)

ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת חברת החשמל לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית של 512 תושבי גוש עציון. המבקשת טענה שחוק הגנת הצרכן וחוק תובענות ייצוגיות אינם חלים באזור יהודה. ביהמ"ש קבע שחוק הגנת הצרכן הוחל ע"י המחוקק באזור, ושקבלת טענת המבקשת תביא למצב פסול בו המשיבים לא יוכלו להגיש תובענות ייצוגיות ע"פ חוק שחל באזורם. קביעה שכזו תביא לתוצאה בלתי סבירה של הגשת 512 תביעות נפרדות. בנוסף ציין ביהמ"ש שבהחלתו את חוק הגנת הצרכן באזור התכוון המחוקק ליצור זהות של זכויות משפטיות בין התושבים באזורים "המקוריים" של הארץ, לבין אלו שבאזורים שהורחבו מבחינה משפטית. מניעת המשיבים להגיש תובענה ייצוגית ע"פ חוק הגנת הצרכן תהיה בניגוד לכוונת המחוקק בעניין זה. (ניתן 21.11.10)




בג"צ קבע כי ליחידת "עוז" אין סמכות לפעול בשטחים (בגצ 967/10)

אזרחית צ'כית נחטפה באישון לילה על ידי פקחי "עוז" וחיילי צה"ל מביתה ברמאללה וגורשה בטרם הספיקה לפנות לבית המשפט. היא עתרה לבג"צ בטענה כי חטיפתה וגירושה נעשו שלא כדין ובחוסר סמכות. בדיון בעתירתה הבהיר בית המשפט כי אנשי יחידת "עוז" אינם מוסמכים לפעול בשטחים וכי רק חיילי צה"ל מוסמכים לכך. (ניתן 29/4/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: בית משפט מוסמך להמשיך את מעצרו של חשוד שנעצר באופן לא חוקי בגדה (בש"פ 4655/10)

בית משפט השלום קבע שמעצרו של תושב בית-לחם לא בוצע באופן חוקי כיוון שהוא נעצר על ידי כח משטרה שלווה בכח של יחידת צנחנים, ללא הגשת בקשה לצו מעצר מהמועצה הפלסטינית וללא אישור היועמ"ש כנדרש בחוק המעצרים. לכן קבע בית משפט השלום כי הוא אינו מוסמך לדון בהמשך המעצר, אך החלטתו נהפכה בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון אישר את פסיקת המחוזי וקבע כי לבית משפט ישנה סמכות לדון בהמשך המעצר מכח סמכותו כלפי תושב חוץ שעבר עבירה בתחומי מדינת-ישראל, וכי סמכות זו אינה מושפעת מהדרך בה הובא החשוד אל תחומי השיפוט. בית המשפט נמנע מלנקוט עמדה בנוגע לחוקיות פעולת המשטרה בהבאת עצור לשטחי המדינה.(התקבל 16.6.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי הורה לשחרר תושב עזה העצור כלוחם בלתי חוקי ממעצרו (תלפ(י-ם)40211-03-10)

המשיב הינו תושב עזה הכלוא למעלה משש שנים וחודשיים מתוכם 11 חודשים מתוקף חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. בית המשפט ערך ביקורת עיתית בעניינו וקבע כי ניתן להגביל ולקצר את תקופת המעצר, בהתחשב בטיב ובעוצמת הראיות בנוגע למסוכנותו הבטחונית של העצור, וכי יש להקפיד, כי העדרו של מועד סיום קונקרטי לצו מעצר מכח החוק לא יפגע יתר על המידה בזכות לחירות אישית. לאור היות המשיב כלוא זה תקופה ארוכה ולאור טענת המשיב כי לא ישוב לעסוק בפעילות טרור וכי בכוונתו להקים משפחה, הוחלט לבטל את צו הכליאה ולשחררו לא יאוחר מיום 25.4.10. (ניתן 21.4.10).




בג"צ דחה עתירה נגד החזקת אסירים מהשטחים במתקני כליאה בשטח ישראל (בג"צ 2690/09)

העותרים, ארגוני זכויות אדם, עתרו כנגד החזקתם של עצירים מנהליים פלשתיניים במתקני כליאה בשטחה של מדינת ישראל וכנגד קיום הליכי מעצר בבתי משפט צבאיים הממוקמים בתוך מדינת ישראל. לטענתם, פעולות אלה הן בלתי חוקיות בהיותן סותרות את הוראות אמנת ז'נבה האוסרת על העברה והחזקה של אסירים על ידי כח כובש מחוץ לשטח הכיבוש ומנוגדות לזכויות אדם בסיסיות המעוגנות במשפט הישראלי, כגון זכות האסיר לביקורי קרובים. בג"צ דחה את העתירה בקבעו כי אף שעל המדינה לקיים את הוראות המשפט הבינלאומי הרי שפרשנות אמנת ז'נבה צריכה להעשות בהתאמה לנסיבות המיוחדות באיזור, והעברת מתקני הכליאה לשטח ישראל נעשתה לאור יציאת צה"ל ממרכזי הערים בשטחים ואף הביאה לשיפור ניכר בתנאי המעצר. (ניתן 28.3.10)




בית המשפט העליון דחה ערעור של תושב הרצועה שכלוא כלוחם בלתי חוקי מזה למעלה משנה (עמ"ם 886/10)

המערער, תושב בית חאנון, נעצר על-ידי כוחות צה"ל במהלך מבצע עופרת יצוקה וכלוא מכוח החוק לכליאתם של לוחמים בלתי חוקיים זה למעלה משנה. הוא מערער על החלטת המחוזי שהחליט בביקורת העיתית על מעצרו כי אין מקום לשחרורו. המערער טוען, כי בשחרורו אין כדי לפגוע בבטחון המדינה שכן איננו משתייך לקבוצות המבצעות פעולות איבה. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו, כי במסגרת הביקורת העיתית אין מקום וצורך להיזקק מחדש לבחינת התנאים המקדמיים הנדרשים להוצאת צו הכליאה מלכתחילה, וכי השאלה היא רק האם יש הצדקה להמשך כליאתו בשל מסוכנותו, ועל רקע חומר בטחוני עדכני הקיים בעניינו. נקבע, כי מהחומר החסוי שהוצג עולה המשך מסוכנותו. הערעור נדחה (ניתן 2.3.10)




בג"צ דחה עתירה נגד פערים ברמת הענישה בין הדין בישראל לתחיקת הביטחון בשטחים (7932/08)

העותר הורשע בנסיון לגרימת מוות בכוונה בשל נסיון פיגוע שנכשל ונדון למאסר עולם בהתאם לתחיקת הבטחון בשטחים. בעתירה טען העותר, כי מן הראוי שתתקיים אחידות ברמת הענישה בין תחיקת הביטחון בשטחים לחקיקה הפלילית בישראל, וכי הפערים הקיימים ברמות הענישה מהווים הפליה. בג"צ קבע כי אין פסול בשוני הקיים בין הדין החל בשטחים לדין החל בישראל והא אינו מהווה עילה להתערבות שיפוטית. בגזירת הדין על בתי הדין הצבאיים בשטחים להפעיל שיקול דעת בהתבסס על הנסיבות שקשורות לנאשם, למצב הבטחוני הייחודי לשטחים וכן לדין החל ולרף הענישה המירבי בישראל. לאור זאת נקבע שהעונש שהושת על הנאשם הוא ראוי והעתירה נדחתה. (ניתן 29.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ אישר מעצרו המנהלי של תושב שטחים מיד לאחר ששוחרר בערובה במסגרת הליך פלילי המתנהל נגדו (בג"ץ 9071/09)

העותר שהיה נתון במעצר מנהלי הועמד לדין פלילי. במסגרת הדיון בתיק הפלילי הורה בית המשפט הצבאי לשחררו בערובה אך מייד לאחר השחרור הוא נעצר שוב בצו מעצר מנהלי. לטענת העותר אין לעצרו במעצר מנהלי לאחר ששוחרר בערובה במסגרת ההליך הפלילי. בית המשפט העליון עיין בחומר חסוי במעמד צד אחד וקבע שהמידע החסוי המשמש כבסיס למעצר המנהלי אינו זהה למידע שעמד בבסיס האישום הפלילי, וכי החומר החסוי מצביע על כך שהעותר הינו פעיל חמאס המסכן את בטחון האזור, ועל כן יש הצדקה למעצרו. (ניתן 30.11.2009)




בג"צ דחה עתירה נגד שימוש בבני משפחה כאמצעי לחץ בחקירה (בג"צ 3533/80)

הועד הציבורי נגד עינויים וארגוני זכויות אדם נוספים עתרו כנגד שימוש בחקירות השב"כ באמצעים פסולים של איום בפגיעה בקרובי משפחה – הורים, נשים וילדים, כאמצעי להפעלת לחץ על נחקרים. המשיבים טענו, כי על פי הנהלים קיים איסור על שימוש כזה למעט במקרים בהם קיימת עילה חוקית למעצר בן המשפחה ומדובר באותה מסכת עבריינית, וכי ההנחיה בעניין חודשה. לאור הצהרה זו יצא בית המשפט העליון מההנחה שהוראות היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן הפרקטיקה של שימוש בבני משפחה כאמצעי לחץ היא אסורה, אומצו והונחלו לחוקרי שירות הביטחון הכללי, ולפיכך החליט לדחות את העתירה. (ניתן 9.9.09)




בית משפט השלום זיכה את נועם פדרמן מעבירת הסגת גבול לשטחו של פלשתיני בשל העדר ראיות מספיקות (פ 006503/08)

נגד הנאשם, נועם פדרמן, הוגש כתב האישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול לשטח חקלאי השייך לפלשתיני וגרימת נזק. בית משפט השלום קבע, כי העובדה שהשטח נשוא כתב האישום לא הוגדר ולא נתחם ולא היה ידוע גם למשטרה ולמנהל האזרחי כשטח המצוי בבעלותו של המתלונן, בצירוף העובדה כי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על יסוד התצלומים שהגישה המאשימה, והעובדה שלא ניתן להסתמך על עדות המתלונן בנקודות מהותיות, די בהן כדי להביא לזיכויו של הנאשם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום דחה תביעה של יורשי פלסטיני שנהרג מאש צה"ל בקבעו שנהרג במסגרת "פעולה מלחמתית" (ת.א 7798/04)

בית משפט השלום בירושלים החליט לדחות עתירה של עזבונו ויורשיו של פלסטיני, אשר נהרג מפגיעת פגז של מסוק צבאי בעת ששהה על גג ביתו. נקבע, כי הארוע אשר במהלכו נהרג המנוח היה במסגרת "מבצע חומת מגן" להכרעת תשתית הטרור, והיווה "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחייים (אחריות המדינה). כן נקבע, כי ירי ממטוסי חיל האויר הינו פעולה מלחמתית מובהקת שהמחוקק ביקש לחסנה מפני תביעה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירתו של אחד ממנהיגי החמאס לקיצור תקופת מעצרו המנהלי (בג"ץ 5716/09)

בג"צ דחה את עתירתו של ד"ר נאסר דין שאער לבטל או לקצר את תקופת מעצרו המנהלי וקבע, כי יש לקיים את צו המעצר עד תומו. העותר, ששימש בעבר כסגן ראש הממשלה הפלסטינית ושר החינוך מטעם החמאס, טען כי אינו משתייך לאף אחת מהתנועות הפלשתיניות וכי יש להגן על זכותו להליך הוגן. השופטים קבעו, על סמך חומר חסוי, כי קיימות ראיות למעורבותו של העותר בפעילות בתנועת החמאס, ולפיכך אין לבטל או לקצר את המעצר. עם זאת, נקבע כי אין להאריך את התקופה מעבר לזו שנקבעה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי אישר מעצרו של אסיר לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים מיד עם שחרורו ממאסר של חמש שנים (ב"ש (י-ם) 8734/09)

טארק עוני עיסא עיסוי עמד להשתחרר מהכלא הישראלי לאחר 5.5 שנים אך נשאר במעצר בשל צו שהוצא נגדו מכח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. כמתבקש מהחוק בקשה המדינה מבית המשפטי לאשר את הצו. העציר טען כי לאחר 5.5 שנים בכלא הידע המקצועי שלו כמהנדס אלקטרוניקה וקשריו בארגוני טרור התיישנו, ואין חשש לבטחון המדינה משחרורו. בהסתמך על ראיות חסויות קבע בית המשפט, כי העציר עדיין מסוכן לבטחון המדינה, וכי מתקיימים בו התנאים הקבועים בחוק, ואישר את הצו, תוך שהורה להביאו לביקורת שיפוטית נוספת תוך ארבעה חודשים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל את החלטת הפצ"ר להסתפק בהאשמה של התנהגות בלתי הולמת כנגד המעורבים בירי בנעלין (בג"ץ 7195/08)

העותר עוכב על מעורבותו בהפרת הסדר הציבורי בנעלין. לאחר שנכפת ועיניו כוסו נורה לעברו כדור גומי מטווח קצר, ופגע בקצה אצבע רגלו. על כך החליט הפצ"ר החליט להעמיד לדין את החייל היורה ואת המג"ד הפוקד באשמת התנהגות שאינה הולמת. בעקבות עתירתם של ארגוני זכויות אדם קבע בית המשפט, כי קיים חוסר מיתאם מהותי בין "פרטי העבירה" המתייחסים לתשתית העובדתית של המקרה, כמתואר בכתב האישום, לבין סעיף האשמה המייחס למג"ד ולחייל התנהגות שאינה הולמת כעבירה יחידה. העתירה התקבלה והפצ"ר נדרש לשקול מחדש מהן העבירות בגינן יש להגיש כתב אישום (התעללות בחסר ישע, איומים וכו').

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי פסל את סירוב משרד הפנים להעניק מעמד קבע לילדים בני 12 ומעלה של תושבי ישראל הרשומים כתושבי השטחים (עת"מ 8890/08)

העותרת נישאה לבן זוג מהגדה המערבית וכעבור מספר שנים חזרה, יחד עם משפחתה, להתגורר בירושלים. העותרת הגישה בקשה לאיחוד משפחות עם בן זוגה ולמתן מעמד לילדיה ובקשתה זו אושרה. יחד עם זאת, משרד הפנים, מסרב לתת מעמד של קבע לבן העותרת, שהיה בן 12 וחצי בעת הגשת הבקשה, אף כי הוא נולד בירושלים ומרכז חייו בישראל. בית המשפט קובע כי על משרד הפנים להעניק לבן העותרת מעמד קבע לפי תקנות הכניסה לישראל שתכליתן למנוע יצרת נתק או פער בין הורה בעל מעמד של תושב קבע לבין ילדו שנולד בישראל, וכי אף לו היה הבן תושב האזור היה על המשרד להעניק לו מעמד קבע לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) המאפשר הענקת מעמד זה לתושב אזור עד גיל 14 על מנת למנוע הפרדתו מהורהו המשמורן.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירת פלסטיני נגד צו הריסה למבנה בבעלותו בשל אי ניקיון כפיים של העותר (בג"ץ 8918/03)

העתירה הוגשה בעקבות צו הריסה מינהלי משנת 1995 כנגד מבנה של העותר שבקשתו לקבלת היתר בנייה עבורו נדחתה ואשר נבנה פעם אחר פעם לאחר הריסתו. טענתו המרכזית של העותר היא, כי לאחר שצו ההריסה בוצע פעם אחת פג תוקפו ולכן יש להוציא צו הריסה חדש ולאפשר לו את זכות הטיעון בפני הוועדה. בית המשפט קבע, כי יש לדחות את העתירה על הסף מפאת אי נקיון כפיים של העותר בשל התנהלותו לאחר הוצאת הצו, המשקפת זלזול במערכת אכיפת החוק. כן נקבע, כי במקרה הנידון אכיפת החוק הייתה סבירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירת אסיר על המשך מעצרו על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים על אף קיצור מאסרו על יד נציב השב"ס (בג"צ 3208/09)

בג"צ דחה עתירת אסיר על המשך מעצרו על ידי בית המשפט הצבאי לערעורים, למרות קיצור מאסרו על ידי נציב השב"ס. תקופת מאסרו של העותר קוצרה על ידי נציב בתי הסוהר, ומשכך, הורה בית המשפט הצבאי לערעורים על מעצרו עד לסיום תקופת המאסר המקורית. לטענת העותר אין בית המשפט הצבאי לערעורים מוסמך לבטל החלטה מנהלית של נציב השב"ס. בדחותה את העתירה קבעה השופטת נאור, כי בג"צ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט הצבאי, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות ביניים ובהחלטות בעניין מעצר. כן קבעה, כי כיוון שבית המשפט הצבאי לערעורים לא ביטל את החלטת נציב השב"ס לקצר את המאסר אלא הורה על מעצרו של העותר, הרי שפעל במסגרת סמכותו, שכן החלטת מעצר היא לכל הדעות בסמכות בית המשפט הצבאי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום דחה תביעת נזיקין נגד המדינה בגין הריסת ביתו של מחבל מתאבד (ת.א. 9327/04)

בית משפט השלום החליט לדחות עתירה של משפחת מחבל מתאבד הטוענת, כי נגרם לה נזק עקב הריסת ביתה בעקבות הפיגוע שביצע המחבל במסעדת סבארו בירושלים. נקבע, כי הריסת המבנה נשוא התביעה היתה בגדר “פעולה מלחמתית” כהגדרתה בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) אשר כוללת לפי הפסיקה כל לחימה בטרור לרבות פעולה יזומה של מניעת טרור, ובשל כך פטורה המדינה מאחריות נזיקית בגינה. כן נקבע, כי לא היה פגם בכך שההריסה בוצעה ללא צו בכתב וללא מתן זכות טיעון, שכן הדבר נועד לשם מניעת סיכון חיי החיילים ומניעת סיכול הפעולה. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה, כי היתה רשלנות בביצוע ההריסה וכן קבע, כי התובעים לא הוכיחו את נזקיהם.




בית המשפט העליון אישר כליאת מערער הפעיל במערך האזרחי של החמאס מכוח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (עמ"ם 2595/09)

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של תושב רצועת עזה, איש דת בעל מעמד בכיר בזרוע האזרחית של החמאס, כנגד המשך כליאתו מכח חוק לוחמים בלתי חוקיים. נקבע, כי במערער מתקיימים התנאים להוצאת צו כליאה, שכן הוא נמנה עם כוח המבצע פעולות איבה ובפני בית המשפט הוצגו ראיות לפיהן פעילותו במערך האזרחי של החמאס מטשטשת את הקווים בין המערך האזרחי לצבאי, ושחרורו יפגע בביטחון המדינה. נקבע, כי מאחר שהמעצר לפי החוק הינו מעצר מנהלי, הרי שחייבת המשיבה לפוגג עד למינימום ההכרחי את הערפל בו מצוי הכלוא, ולכן חקירה אפקטיבית והעברת החומר שניתן לחושפו לכלוא, חיוניים ליישום מידתי של החוק, ולהבטחת ביקורת שיפוטית ראויה. בית המשפט קבע, כי יש להקדים את מועד הביקורת השיפוטית הבאה על מנת לבחון אם מתאפשרת חלופה פוגענית פחות, כגון העברת הטיפול במערער להליך הפלילי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון אישר צו כליאה שהוצא למערער מכח חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים חרף הפגמים שנפלו בהליך הכליאה (עמ"ם 1510/09)

כנגד המערער, שהינו תושב בית חאנון שברצועת עזה, הוצא צו כליאה בהתאם לסעיף 3(ב)(1)לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. המערער טען, כי בשל פגמים בהליך הכליאה יש לבטל את הצו כנגדו. בית משפט העליון קבע, כי חרף הפגמים שנפלו בהליך הכליאה אין עילה לביטול הצו, משום שאלה באו על תיקונם המלא בשלב הביקורת השיפוטית, וזכותו של המערער להליך הוגן נשמרה. בית המשפט שוכנע, כי המערער נטל חלק פעיל וישיר בפעולות איבה נגד מדינת ישראל, וכי שחרורו יפגע בביטחון המדינה. נקבע, כי אף שטענת המערער בעניין קבלת קצבה או שכר מהרשות הפלסטינית אינה חסרת יסוד, אין היא שוללת את מעורבותו בפעולות איבה נגד ישראל, שכן במקביל להזדהותו כפעיל פת"ח היה המערער מעורב בפעילות חבלנית עוינת כבכיר בארגון החזית הדמוקרטית ברצועת עזה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון החמיר את עונשו של שוטר מג"ב שהתעלל בפלסטינים בחברון והרג אחד מהם (ע"פ 5136/08)

בית המשפט העליון החליט להחמיר את עונשו של שוטר מג"ב שהתעלל יחד עם חבריו בפלסטינים בחברון והרג אחד מהם, משש וחצי שנות מאסר לשמונה וחצי שנים. השופטים ציינו, כי לא בכל יום פוקד את בית המשפט מקרה שאופי הסטייה הנורמטיבית המאפיינת אותו מגיע למימדים כה קשים וחמורים, החותרים תחת יסודות בסיסיים של צדק והגינות אנושית, במיוחד לאור העובדה שמדובר בשוטר מג"ב שחלק מתפקידו הינו שמירת החוק ואכיפתו. בנימוקיהם להחמרת העונש קבעו השופטים שמעשי השוטר משקפים עיוות מוסרי-אנושי עמוק שיש בו מסימניה של הגזענות, והמטיל אחריות מוסרית כבדה על החברה הישראלית כולה, על כך שצמחו בה צמחי פרא שכאלה, ולכן יש להעביר מסר נוקב ומוקיע שמעשי התעללות של ישראלים כלפי בני העם הערבי בשל מוצאם, ייענשו במלוא החומרה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי: סיכול ממוקד מהווה פעולה מלחמתית ואין המדינה אחראית בנזיקין לנזקים שנגרמו במהלכו (ת"א 1081/04)

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תביעה של תושב שומרון, אשר נפגע קשות מפגיעת טיל במכוניתו במסגרת פעולה של סיכול ממוקד כנגד מבוקש בשטחים. נקבע, כי הפעולה נעשתה על רקע מצב של סכסוך מזויין בו המדינה מצוייה, בתקופה של טרור כנגד אזרחי המדינה וחייליה, ובשל מאפיינים אלו חוסות פעולות של סיכול ממוקד בגדרו של המונח "פעולה מחלמתית", ומשנכנס ארוע מסויים להגדרת "פעולה מלחמתית", מוקנה למדינה פטור מאחריות בנזיקין לכל נזק שנובע מאותו ארוע.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה נגד הריסת בית משפחת המפגע אשר ביצע את פיגוע הדריסה בטרקטור בירושלים (בג"צ 124/09)

בג"צ דחה עתירה שהוגשה על ידי אביו של המפגע, אשר ביצע את פגוע הדריסה בטרקטור בירושלים, נגד הריסת בית משפחת המפגע. בית המשפט קבע, כי על מנת למנוע את גל הטרור מתחייב כי גורמי הביטחון יעשו שימוש בתקנות לשעת חירום ויורו על הריסת בתי מפגעים וזאת על מנת להגביר את רמת ההרתעה. עם זאת, נקבע, כי כל מקרה ידון לגופו ויידרש להראות כי אין מנוס, בגדרי המאבק בטרור, מנקיטתו של צעד חמור כהריסת הבית, במקרה העומד לדיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ פסק הוצאות נגד המדינה בגין עיכוב חמור בקבלת החלטה האם להעמיד לדין המעורבים במות קטין פלסטיני (בג"ץ 4410/08-ד')

במשך חמש שנים, ולא פחות מ-13 פעמים פנה המוקד להגנת הפרט לפרקליטות מחוז מרכז, לקבלת תשובה עניינית על גורל תיק החקירה. לבסוף, הגיש המוקד עתירה בגין הסחבת בעניין לבית המשפט. הפרקליטות השיבה כי הוחלט "על סגירת התיק בהיעדר אשמה". לפיכך, הודיעו העותרים, כי החליטו למחוק את העתירה, אך עמדו על פסיקת הוצאות. בית המשפט קבע, כי מבחינה אובייקטיבית צדקו העותרים בהגשת העתירה, לאחר שפניותיהם הרבות לפרקליטות במשך זמן רב לא נענו ולכן פסק הוצאות בסך 3000 ₪ לזכות העותרים.


עתירת המוקד להגנת הפרט


בית משפט השלום בירושלים פסק פיצויים בסך 75 אלף ש"ח לשלושה אחים קטינים בגין הכאתם והשפלתם על ידי שוטרי מג"ב בחברון (א' 6545/04)

בית משפט השלום בירושלים קיבל את תביעת הנזיקין שהגיש המוקד להגנת הפרט בשם שלושה אחים קטינים נגד שלושה שוטרי מג"ב, שהיכו והשפילו אותם, אך קבע כי המדינה אינה אחראית באחריות שילוחית למעשים. לאור נסיבות המקרה ואופן התנהגותם של השוטרים הנתבעים פסק בית המשפט לתובעים פיצוי לא ממוני וחייב את השוטרים בתשלום פיצויים בסך 75,000 ש"ח בגין כאב וסבל ובגין הפגיעה בכבודם והפרת זכותם לחופש מסבל וכאב של שלושת הקטינים. עם זאת, קבע בית המשפט, כי המקרה אינו נכנס לגדר המקרים החריגים בהם יש מקום לחייב את הנתבעים בפיצויים עונשיים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: בקשה לאיחוד משפחות בשטחים לא תידון אלא אם הועברה על ידי הרשות הפלסטינית (בג"צ 10135/08).

בעתירה נתבקש המנהל האזרחי לאזור יו"ש לאשר את בקשת אחוד המשפחות שהוגשה על ידי העותרים. בית המשפט העליון קבע, כי על מנת שהבקשה תידון עליה להיות מועברת לאישור הצד הישראלי על ידי הרשות הפלשתינית, וכל עוד לא הועברה על ידי הרשות הרי שהעתירה היא מוקדמת ודינה להדחות על הסף.




בית המשפט העליון דחה עתירה נגד הצבת קו חשמל על אדמות פרטיות בכפר נחאלין (בג"צ 8400/07)

בית המשפט העליון דחה עתירה נגד הצבת קו חשמל על אדמות פרטיות בכפר נחאלין. נקבע כי ההחלטה ניתנה על ידי הגורם המוסמך, ראש המינהל האזרחי, וכי התואי שנקבע לקו החשמל הינו סביר ומידתי ומהווה איזון ראוי בין הפגיעה במקרקעי העותרים לבין האינטרס הציבורי בפיתוח תשתית החשמל באזור שתשמש את כלל התושבים בנפת חברון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עקב הודעת המדינה על נכונותה לבחון 50000 בקשות לאיחוד משפחות בשטחים נמחקו בהסכמה העתירות העוסקות בסוגייה (בג"ץ 3170/07 )

העתירות הוגשו באמצעות המוקד להגנת הפרט וארגונים נוספים בגין העובדה שהחל בשנת 2000 הקפיאה ישראל לחלוטין את הטיפול בבקשות לאיחוד משפחות בשטחים ומנעה מפלסטינים תושבי השטחים לקיים חיי משפחה ולחיות עם בני זוגם הזרים וילדיהם בשטחים. בית המשפט העליון מחק את העתירות עקב הודעת המדינה על נכונותה לבחון 50000 בקשות לאיחוד משפחות בשטחים, ומכיוון שעניינם של כל העותרים הפרטניים מצא פתרון במסגרת זו. נפסק שהעתירות הפרטניות התייתרו ,ואין מקום לדון בסוגייה העקרונית.


הודעת המדינה


בית המשפט העליון קיבל את הבקשה לביזיון בית משפט שהוגשה בעקבות אימוץ תוואי חדש לגדר ההפרדה בבילעין שאינו מקיים את פסק הדין בעניין (בג"ץ 8414/05).

בפסק הדין נשוא הבקשה הורה בית המשפט למדינה לשנות את תוואי גדר הביטחון באדמת בילעין בשל אי עמידתו במבחני המידתיות. עקב אי קיום פסק הדין על ידי המדינה הוגשה בקשה לבית המשפט לפי פקודת הבזיון. בית המשפט קבע שהתוואי החדש שנבחר אינו תואם את אמות המידה אשר נקבעו בפסק-הדין: החלופה שנבחרה אינה בנויה ברובה על אדמות מדינה אלא על אדמות פלסטיניות פרטיות, וכתוצאה מכך יפגעו דונמים רבים של אדמות מעובדות ומטעי זיתים בנחל דולב; החלופה המוצעת אינה מפחיתה מן הפגיעה בתושבים המקומיים; השיקולים הביטחוניים בהם התחשבו המשיבים אינם תואמים את קביעת בית המשפט לפיה יש להתחשב רק בבניה בפועל ולא בבניה עתידית. בית המשפט חייב את המדינה לקיים את הוראות פסק-הדין ללא השתהות נוספת, ולהתוות תוואי לגדר אשר עונה על הקריטריונים אשר נקבעו בפסק-הדין. בנוסף חויבה המדינה בהוצאות משפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ הוציא צו ביניים בעתירת מפקד כוחות צה"ל באיו"ש כנגד ועדת העררים הצבאית בשל החלטתה לאפשר רישום זכות במקרקעין בשטחים למתיישבים יהודים על בסיס עיבוד וחזקה בלבד (בג"צ 9296/08)

מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון טען בעתירה כי החלטת ועדת העררים הצבאית בלתי סבירה ואינה יכולה לעמוד, כיוון שהיא מאפשרת שימוש לרעה בהליכי רישום ראשון לשם השתלטות על קרקעות וגזילתן מבעלי הזכויות בהן. בעתירה צויין, כי פלסטינים רבים הם נפקדים או שאינם יכולים לעבד אדמתם בשל מגבלות התנועה המוטלות עליהם בגין המצב הבטחוני, ואילו החלטת ועדת העררים מתעלמת ממצב דברים זה וממעמדו ואחריותו של המפקד הצבאי המחזיק בשטח בתפיסה לוחמתית. בית המשפט הגבוה לצדק הוציא צו ביניים, המורה על עיכוב הליכי רישום המקרקעין עד לקבלת הכרעה סופית בעתירה.


למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המדינה לפעול לפינויים של המתיישבים היהודיים בחברון מ"בית המריבה" לאחר שתפסו חזקה בו שלא כדין (בג"ץ 10302/07)

העתירה הוגשה מטעם חברה ועמותה אשר פעלו לרכישת המבנה בחברון. במוקד העתירה עומדת החלטת המדינה לסייע בפינוי העותרות ומי מטעמן שתפסו באופן חד צדדי ושלא בהסכמתו של המחזיק בפועל במבנה, חזקה במבנה השנוי במחלוקת. בית המשפט ציין כי מגמת המשפט היא לרסן ככל האפשר את תופעת עשיית הדין העצמית, על אף שהצורך בו הוכר בתנאים מסויימים. נקבע כי בנסיבות העניין החלטת המדינה עומדת במבחן הסבירות המנהלית ואינה מקימה עילה להתערבות בית המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של תושב רצועת עזה כנגד כליאתו בהתאם לחוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (ע"פ 7446/08)

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של תושב רצועת עזה בגין החלטת בית המשפט המחוזי בביקורת עיתית מכוח הוראות החוק להמשיך כליאתו. בית המשפט קבע כי מתקיימים לגבי המערער התנאים למתן צו כליאה שכן על בסיס השתייכותו הארגונית ומסוכנותו האישית הוא עונה להגדרת לוחם בלתי חוקי ושחרורו עלול לפגוע בביטחון המדינה. השופטת פרוקצ'יה ציינה כי אמצעי הכליאה הקיצוני הקבוע בחוק, המאפשר שלילת חירותו האישית של אדם לאורך זמן רב, בצו שאינו מוגבל בזמן, מחייב הגבלתו למצבים בהם צרכי ביטחון ממשיים מחייבים זאת.




בית-המשפט העליון קבע כי בית-המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בתביעות של תושבי עזה להיכנס לישראל לקבלת טיפול רפואי (בג"צ 487/08)

בפסק-דין של בית-המשפט העליון העוסק בבקשות של תושבי עזה להכנס לישראל לשם קבלת טיפול רפואי עלתה השאלה האם לבית המשפט לעניינים-מנהליים נתונה סמכות לדון בעתירות התוקפות החלטות שלא לתת התרי כניסה לישראל מרצועת עזה? בית-המשפט עליון בדק את חוק בתי-המשפט המנהליים וחוק הוראת השעה החל ביהודה ושומרון וקבע שבית-המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בעתירות נגד החלטות של רשות לפי הוראת השעה ומכאן שלעותרים מרצועת עזה יש סעד חלופי ולכן אין הם יכולים לפנות לבית המשפט העליון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עתירה לחיוב משרד הפנים למסור נתונים על היקף שלילת התושבות מתושבי קבע במזרח ירושלים (עת"מ 8476/08)

המוקד להגנת הפרט עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים כנגד משרד הפנים בהתאם לחוק חופש המידע. בעתירה ביקש המוקד לחייב את המשרד למסור לו נתונים בדבר היקף שלילת התושבות מתושבי קבע של ירושלים המזרחית בשנים 2006 ו-2007, ובכלל זה נתונים בדבר מספר התושבים מהם נשללה התושבות, הסיבות לשלילה, האפשרות לערער על השלילה וכו'.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש אישר מדיניות העדת חוקרי השב"כ בדלתיים סגורות (ע' 3335/07)

בית המשפט קיים דיון עקרוני בשאלה האם ראוי לקיים דיון בדלתיים סגורות כל אימת שמעיד איש שב"כ. נקבע כי עקרון הפומביות הוא הכלל וחריגה ממנו צריכה להיעשות בזהירות. עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה כי סגירת הדלתיים באופן נקודתי לא רק תורמת לשמירה על צורכי הביטחון, אלא אף מאפשרת מימוש מלא יותר של הזכות להליך הוגן ושל בירור האמת, שכן מונעת את הצורך בהצבת פרגוד בין העד לנאשם. לכן נקבע, כי קביעת מדיניות שיפוטית בדבר סגירת דלתיים בעת עדויותיהם של חוקרי שב"כ במהלכן עשויות לעלות שאלות הקשורות לשיטות פעולה של השירות, אינה מהווה פגיעה העולה על הנדרש בזכויות הנאשם והציבור, והינה מידתית לנוכח האינטרסים הביטחוניים כבדי המשקל העומדים מנגד.




בג"צ דחה עתירה נגד הארכת מעצר מינהלי לאחר קיצור לא מהותי (בגצ 5303/08)

"קיצור לא מהותי" הינו קיצור המקרב את מועד הביקורת השיפוטית אך אינו מונע הארכה נוספת גם בהיעדר חומר חדש; זאת לעומת קיצור מהותי "הטעון מידע חדש או שינוי נסיבות שיש בהן כדי לשנות באופן מהותי את מצב המסוכנות של העצור". לעותר ניתן צו "קיצור לא מהותי", אולם בית המשפט הצבאי לערעורים החזיר את הצו לתקופה המקורית של שישה חודשים, מהנימוק שטעמי בטחון האזור מחייבים שהמערער יוחזק במעצר. בג"צ קבע: "הקיצור הלא מהותי הוא שיקול בעל משמעות, אף כי לא יחיד ומכריע". העתירה נדחתה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט העליון אישר את חוקתיות חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (ע"פ 6659/06)

בית המשפט דחה את ערעורם של שני לוחמים בלתי חוקיים הכלואים לפי הוראותיו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים ואישר את חוקתיותו של החוק. כן נקבע כי ניתן לעצור על פי החוק רק כאשר מוכחת מסוכנותו האינדיווידואלית של האדם לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שעניינו הזכות לתבוע עובד מדינה בתביעה אישית (001817/06)

בית משפט השלום הורה על מחיקת חלק מהנתבעים מהנימוק שהתובעים לא נקטו אמצעים לזיהוי הנתבעים כנדרש. נקבע שמכיוון שהמדינה נטלה אחריות כלפי התובעים על המעשים המיוחסים למשיבים, התובעים אינם עלולים להישאר מול שוקת שבורה באם יוכיחו תביעתם. בערעור, קבע בית המשפט המחוזי, שאין מניעה עקרונית להגיש תביעה אישית, כנגד אנשים בעלי תפקידים שניתן לזהותם ולייחדם לאדם ספציפי. להגשת תביעה אישית ולקבלת פס"ד אישי כנגד מי שגרם לתובע עוול יכולה להיות משמעות הן מבחינת הרגשת הצדק של התובע והן מבחינת האדם שניתן נגדו פס"ד אישי.




עתירה לבג"צ בבקשה להוציא צו על תנאי להפסקת העבודות להכשרת שטחים בגדה המערבית

חמישה פלסטינים תושבי הכפר עין-יאברוד שבבעלותם אדמות בהתנחלות "עפרה" עתרו ביחד עם האירגונים "יש דין" ו"בצלם" בדרישה לעצור את בנייתם של תשעה בתים המוקמים על אדמותיהם של הפלסטינים ולמנוע את אכלוסם. בעתירה מבקשים העותרים להורות לרשויות לממש צווי הריסה שהוצאו לבתים בעבר ולהוציא צו ביניים שימנע את אכלוס הבתים ואת חיבורם לחשמל, למים ולביוב, עד מתן פסיקה בעניין.




בג"צ דחה עתירה לרישום במרשם האוכלוסין הפלסטיני (בג"ץ 2324/06)

עניינה של העתירה הוא סירובו של מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית לאפשר לבנו של תושב הגדה אשרה לצורך כניסה לשטחים ורישום במרשם הפלסטיני, מכיוון שלא ביקש במועד בטרם מלאו לו שש עשרה שנים. בג"צ דחה את העתירה וסרב להתערב בהחלטת המשיב למרות שאי הגשת הבקשה במועד נבע מכך שהמשיב הקפיא למשך חמש שנים את האפשרות להגיש בקשות.




בית המשפט העליון פטר את המדינה מאחריות בנזיקין בשל אי- מניעת פשע שצד שלישי ביצע (ע"א 6279/04)

בית המשפט העליון אישר את החלטתו של בית-המשפט המחוזי בעניין אי-מתן פיצויים להוריו של מחבל שנהרג אחרי שנלכד והיה בידם של כוחות הביטחון ואלה לא הצליחו להגן עליו מנשקו של מתיישב דתי שירה בו. נקבע כי המדינה יכולה להימצא אחראית בנזיקין בגין אי-מניעת מעשים פלילים או אף מעשי איבה שנעשו ע"י אחר אבל במקרה דנן לא היה ניתן לקבוע כי כוח החיילים נהג ברשלנות בפרק הזמן עד הירי. אף אם נאמר כי ניתן היה לצפות את האפשרות שאחד המתיישבים ידרוך לפתע את נשקו וירצח את המנוח.



בית המשפט העליון דחה את עתירתם של תושבי דיר-קדיס בעניין תוואי הגדר (בג"צ 2645/04)

בית המשפט העליון דחה את העתירות של תושבי היישוב הערבי דיר-קדיס מחוץ לגבולות הקו הירוק. בעבר התקיימו דיונים בעניין תוואי הגדר ואלו צימצמו במידת מה את הפגיעה בתושבים הפלסטינים, בעיקבותם הוגשו עתירות נגדיות מטעם ההתנחלות הסמוכה וחברות נד"לן שתיכננו זה מכבר להרחיב את ההתנחלות. עתירות תושבי דיר קדיס נדחו מהטעם שבהחלטתו הקודמת של בית-המשפט ובהחלטת המפקד הצבאי נערך איזון ראוי, מידתי וסביר בין הצדדים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

הסמכות לגבי עבירות חוץ שבוצעו בשטח הרשות הפלסטינית (ב"ש 4506/08)

השאלה לדיון הינה האם ניתן להגיש כתב אישום ולעצור בישראל תושב שטחים על עבירה פלילית שבוצעה על ידו והתרחשה כולה בשטחים. השופט יוסף שפירא גורס כי לאור הפשיעה הגואה והפגיעה במרקם החיים במדינת ישראל, הן בהיבט הכלכלי, הן בהיבט הבטיחותי והן בהיבט הביטחוני, היה הצדק למתן צו האלוף, ולפיכך מעצרו של העורר על ידי כוחות הביטחון ומשטרת ישראל והעמדתו לדין בישראל, בדין יסודם.




בג"צ דחה עתירה נגד חוקיותו של שטח בטחוני מיוחד שנקבע מסביב להתנחלויות (5139/05)

השאלה העומדת בבסיס העתירה הינה האם "מרחב ההגנה" ("שטח ביטחוני מיוחד") אותו מבקשים המשיבים להקים סביב התנחלויות בצפון השומרון בתוואי מסוים שנקבע הינו כדין? נפסק כי בנסיבות העניין, לאחר שהתוואי שונה וצומצם, האיזון שערך המפקד הצבאי בין צרכי הביטחון, זכויות התושבים הפלסטינים (המוגנים) וזכויות הישראלים, הינו מידתי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: יש להגביל את תקופות המעצר בשטחים (בג"צ 10720/06)

בית המשפט העליון פסק כי תקופות המעצר הקבועות בחקיקת הביטחון החלה בשטחים ארוכות באופן משמעותי מאלה הקבועות בחוק המעצרים בישראל, אך הגיעה השעה להחיל במערכת בתי המשפט הצבאיים הסדרים סטטוטורים הדומים לאלה הקבועים בחוק המעצרים בישראל לשם הגנה על זכויות נאשמים, בכפוף למאפיניו הייחודיים של האיזור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל חלקית ערר נגד החלטה להאריך מעצרו של חשוד שנאסר עליו להפגש עם עו"ד (ע"מ 1852/08)

בית המשפט הצבאי החליט להאריך מעצרו של החשוד ב 22 ימים נוספים אף שהוא מנוע מלפגוש את עורך דינו. בית המשפט הצבאי לערעורים מקבל את הערר חלקית בשל פגיעה חמורה בזכויותיו של העצור, ומוסיף כי יש להגביר את הפיקוח השיפוטי על החקירה במקרים בהם מנוע החשוד מלפגוש עו"ד, וזאת על אף קיומה של תשתית ראייתית לחשדות חמורים וצמצום מרחב הפעולה של החוקרים כתוצאה מקיצור תקופת המעצר. לאור האמור מקצר בית המשפט את תקופת המעצר ל 15 יום.




בית המשפט הצבאי דחה בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות בעת חקירת חוקרת שב"כ (תיק 6373/06)

בית המשפט קבע כי כי עקרון פומביות הדיון הינו עקרון על, וכי לא ניתנו טעמים מוצדקים לחרוג מהעיקרון ולקיים דיון בדלתיים סגורות במקרה זה.נדחתה הטענה שככלל עדויות חוקרי שב"כ צריך שיישמעו בדלתיים סגורות




שלילת הוצאות בבג"צ בשל פנייה בפקס ולא בדואר (בג"ץ 3296/07 - ד')

העותר, תושב יהודה ושומרון,פנה לבג"צ בבקשה לסעד לפיו המשיב ינפיק לו "כרטיס מגנטי" ויתיר את כניסתו לעבודה בישראל.העותר ביקש למחוק את העתירה לכשקיבל את הסעד מאת המשיב.העותר מבקש כעת שיפסקו לזכותו הוצאות בטענה שהגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, טרם הגשת העתירה לא פנה אליו העותר במכתב בדואר כנדרש על פי הנוהל, אלא בפקס בלבד, ולכן לא מיצה הליכים כנדרש טרם הגשת העתירה והגשתה היתה מיותרת. רשם בית המשפט העליון קיבל את עמדת המשיב ודחה את הבקשה להוצאות

למעבר לקישור לחץ/י כאן

תגובת המדינה לעתירה הנוגעת לתנאי החזקת עצורים במתקני כליאה בגדה המערבית

המדינה הגישה את תגובתה לעתירה, בה הודתה כי אכן עצורים נכלאים לפרקי זמן ארוכים מהמותר,ואף אישרה את הטענה כי שוררת במתקני המעצר צפיפות רבה, אולם הסבירה זאת במעצרים הרבים שמתבצעים באזור הגדה המערבית.




הודעה מעדכנת באשר לתנאי החזקתם עצורים במתקני כליאה בגדה המערבית

הודעה מעדכנת לביהמ"ש, ובה פירוט נוסף אודות העצורים הכלואים בידי הצבא, ודרישה לחדול מהפגיעה בזכויותיהם.




עתירה לבג"צ הנוגעת לתנאי החזקת עצורים במתקני כליאה בגדה המערבית

עתירה לבג"צ, בה נדרש לפרסם נוהל ברור בנוגע למשך הזמן בו ניתן להחזיק עצורים במתקני כליאה זמניים, ולהורות לצבא לספק לעצורים תנאי כליאה העולים בקנה אחד עם הדין הבינלאומי.בעתירה אף מתוארים התנאים הלא אנושיים השוררים במתקני המעצר הזמניים שבאחריות הצבא, וכן משכי הזמן הארוכים במהלכם מוחזקים עצורים במקום.




הטלת איסור על עורך דין להיפגש עם אסירים

בג"צ החליט לבטל את תקנה 29(ב) לתקנות בתי הסוהר מן הטעם שהתקנת הסדר המגביל את פגישתו של אסיר עם עורך-דינו מצריכה הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה ראשית.




הטלת איסור על עורך דין להיפגש עם אסירים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט לקבל את בקשת שירות בתי הסוהר ולאסור על עורך דין להיפגש עם אסירים בטחוניים למשך שבועיים וחצי על סמך חומר מודיעיני חסוי בשל חשש שהפגישות יאפשרו לבצע עבירות.




בג"צ דחה עתירה לאכיפת צווי הריסה על מבנים בשטחי יהודה ושומרון.

בג"צ דחה את עתירתה של תנועת "אמחנו על המפה" ופסק כי לרשויות האכיפה שמור שיקול דעת רחב בקביעת סדרי עדיפות בביצוע החוק ויישומו הלכה למעשה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בוטל פסק דין המעניק פיצויים בגין הריגת אם ושני ילדיה במהלך פעולת צה"ל

ביום 30.10.07 קיבל ביהמ"ש המחוזי בנצרת את ערעור המדינה וביטל פס"ד, שהעניק פיצויים בעקבות הריגת אם ושני ילדיה במהלך פעולת צה"ל ללכידת מבוקשים בג'נין.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
עפו נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (בג"צ 785/87): גירוש תושבים מהשטחים לפי תקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום)

מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית הוציא צו גירוש לעותרים מכוח הסמכות הנתונה לו בתקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום). בעתירות שהוגשו הועלו טענות משפטיות כלליות שעניינן חוקיותו, לפי המשפט הבינלאומי הפומבי ולפי המשפט החל באזורי יו"ש ורצועת עזה של צו הגירוש. בית המשפט דחה את העתירה וקבע שפעולותיהם של המשיבים, לעניין הפעלתה של הסמכות לפי תקנה 112 לתקנות ההגנה (שעת חירום) הייתה תקינה והנושא נבחן באופן יסודי וממצה לפני הוועדה המייעצת. נקבע כי ניתן לגרש יחידים מתושבי אותם שטחים אל מחוצה להם, כל אימת שהמשך נוכחותם עלול לפגוע בביטחון הציבור ובסדר הציבורי בשטחים המוחזקים. כל זאת בתנאי שאין במקרה הנתון דרך אחרת למעט גירוש כדי לגונן על האוכלוסיה בשטח.




האגודה לזכויות האזרח נ' אלוף פיקוד המרכז (בג"צ 358/88): עיכוב הריסת בתים לפי תקנה 119 לתקנות שעות חירום על מנת לאפשר הגשת עתירה לבג"צ

העתירה, אשר הוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח, דנה בזכות הטיעון של בעלי המבנים או של מי שגרים בהם, אשר לגביהם עומדים להפעיל צו הריסה לפי תקנה 119. במוקד העתירה מבקשים העותרים, כי במצב דברים שבו מוגשת השגה מטעם הנוגעים בדבר, ומפקד האיזור מסרב לבטל החלטתו על הוצאת צו ההריסה, תונהג השהייה נוספת בביצוע הצו, זאת על מנת לאפשר פנייה לבג"צ לפני שהצו יבוצע. ביהמ"ש הבחין בהחלטתו בין אטימה, אשר במקרים דחופים יכולה להתבצע עוד לפני קיום הערעור או שמיעת העתירה, לבין הריסה שהינה בלתי הפיכה. לבסוף קבע ביהמ"ש כי בשני המקרים (ופרט למקרים של צורך מבצעי), מן הראוי שתיכלל בצו הודעה בדבר מתן אפשרות למי שאליו מופנה הצו, לפנות למפקד הצבאי תוך זמן קצוב וכי לאחר מכן, אם ירצה בכך, תינתן לו שהות נוספת, קצובה אף היא, לפנות לבג"צ בטרם יופעל הצו.




האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' שר הבטחון ואח' (בג"צ 5973/92) – זכותו של מגורש להופיע אישית ולהשמיע את השגותיו בפני וועדת ערר נגד הגירוש

עתירות אלו והבקשות הנלוות אליהן עניינן גירושם ללבנון של 415 מתושבי היו"ש ואזור חבל עזה, לגביהם הצטבר לטענת רשויות השלטון מידע לפיו הם פעילים בארגוני טרור. בג"צ קבע כי ככלל יש לאפשר למגורש להופיע אישית ולהשמיע את השגותיו בפני וועדת הערר נגד הגירוש. לגבי צווי הגירוש האישיים ניתן להכשיר את הגירוש אם תינתן למגורשים אפשרות להשמיע השגותיהם, לאחר הגירוש, בפני וועדות הערר, וזאת בנסיבות המיוחדות והחריגות של המקרה. באשר לצווי הגירוש הזמניים המאפשרים גירוש בלי לשמוע תחילה את המגורש, נקבע כי הם לא ניתנו בסמכות והם בטלים. ברם מסקנה זו אינה פוגמת בתקפם של צווי הגירוש האינדיבידואליים.




עודא נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש (בג"צ 670/89) : חובה להודיע לקרובי עצורים על מעצר קרוביהם ומקום המצאם

שלושת העותרים הראשונים עתרו בדרישה כי המשיבים יודיעו להם מהו מקום מעצר קרוביהם. בעקבות העתירה נמסרה ההודעה המבוקשת ובית המשפט דחה ראש זה של העתירה במתחו ביקורת על כך שחלף חודש וחצי מעת המעצר ועד ההודעה על מקום המעצר. בראשה השני של העתירה דרשה האגודה לזכויות האזרח, כי בית המשפט יקבע חובה כללית על המשיבים ליידע את קרוביו של כל מי שנעצר בשטחים על דבר המעצר ומקומו. בית המשפט קבע, כי לעצור זכות יסוד שהשלטונות יביאו את דבר מעצרו ומקום מעצרו לידיעת קרוביו, אולם, דחה את העתירה בקבעו שהנוהל שהציגו המשיבים בפניו לעניין זה הוא מספק.




אלמעמלה ואח' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ואח' (בג"ץ 2320/98): מפקד צבאי אינו רשאי להאריך מעצר מנהלי לאחר שבית משפט צבאי לערעורים החליט לקצרו

המפקד הצבאי הורה לעצור את העותר במעצר מינהלי לתקופה של שישה חודשים. העותר הגיש ערעור על הצו. הערעור בא בפני נשיא בית המשפט הצבאי לערעורים שבו החליט לקצר את תקופת המעצר של העותר. אולם, העותר לא שוחרר מן המעצר כיוון שהמפקד הצבאי חתם על צו המאריך את תקופת המעצר פעם נוספת. העותרים טוענים, כי הארכת מעצרו של העותר על ידי המפקד הצבאי מאיינת את הביקורת השיפוטית, ולפיכך היא בטלה ומבוטלת. בקבלו את טענת העותרים קבע בית המשפט, כי מפקד צבאי אינו רשאי להאריך מעצר מנהלי לאחר שנשיא בית המשפט הצבאי לערעורים החליט לקצר את תקופת המעצר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עודה נגד מדינת ישראל(ע"א 5964/92): מהי פעולה מלחמתית המעניקה למדינה חסינות מאחריות נזיקית?

בהרכב של תשעה שופטים דן בית המשפט העליון בשאלה מהי פעולה מלחמתית המעניקה למדינה חסינות מאחריות נזיקית. נפסק שפעולה מלחמתית היא פעולת לחימה או פעולה מבצעית צבאית של הצבא, וכי גם פעולה נגד ארגוני טרור עשויה להיות פעולה מלחמתית. עם זאת, פעולה מלחמתית הינה פעולה היוצרת סיכון מיוחד, ולא פעולה משטרתית רגילה. לשם החלטה האם מדובר בפעולה מלחמתית, יש לבחון את כל נסיבות האירוע לרבות מטרת הפעולה, משך הפעולה, זהות הכוח הצבאי הפועל, עוצמתו והיקפו, האיום שקדם לה ונצפה ממנה וכן מקום ומשך האירוע. לגבי המקרה נשוא הדיון נקבע כי אין מדובר בפעולה מלחמתית אלא בפעולת שיטור רגילה של כח צבאי בשטחים עליו נושאת המדינה באחריות נזיקית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל (בג"צ 3239/02): ביטול הוראות בצו בדבר מעצרים בעת לחימה בשל הפרת זכויות אדם בסיסיות

המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' הגישו עתירה כנגד הוראות הצו בדבר מעצרים בעת לחימה, הפוגע, לטענתם, פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. בית המשפט העליון קיבל את העתירה בחלקה וקבע, כי דחיית הבאת העצורים לפני שופט לתקופה של 12 יום נוגדת את תפיסות היסוד של המשפט ועל כן ההוראות המאפשרות אותה הן בלתי חוקיות ובטלות. כן נקבע, כי החזקת העצור במעצר במשך שמונה ימים לפני תחילת חקירתו הראשונית היא בלתי חוקית, שכן בשלב ראשוני זה של החקירה, עשויות להתבהר עובדות פשוטות העשויות להכריע בדבר המשך המעצר. מאידך, נקבע כי ניתן למנוע את המפגש בין עצור לעורך דינו אם קיום הפגישה עלול לגרום נזק לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

המוקד להגנת הפרט נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (בג"ץ 2901/02): מניעת פגישה בין עצורים לבין עורכי דין במהלך פעולות לחימה ובסמוך להן

במוקד העתירה אשר הוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם שונים, עומדת החלטתו של מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית שלא לאפשר פגישתם של עצורים אשר קיים לגביהם חשש שהם מסכנים או עלולים לסכן את בטחון האזור, עם עורכי דין. בית המשפט דחה את העתירה וקבע, כי לא ייתכן שבמהלך פעולות לחימה ובסמוך להן, יאפשר המשיב פגישתם של העצורים עם עורכי דין, כל עוד לא בשלו התנאים המאפשרים שקילת נסיבותיו האינדיבידואליות של כל עצור ועצור. בית המשפט הוסיף וציין, כי על אף שבדרך כלל זכותו של עצור להיפגש עם פרקליט הינה זכות יסוד, הרי שקיימות נסיבות אשר בהן דינה להידחות לזמן מסויים עקב שיקולים של בטחון הציבור ושלומו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ ח'וואג'ה נ' ראש הממשלה(2577/04): ביטול תוואי הגדר בנעלין בשל פגיעה בזכויות התושבים המקומיים

לטענת העותרים תוואי הגדר בנעלין נקבע על בסיס שקול זר של הרחבת ישובים יהודיים ולא על בסיס שיקולים צבאיים והתוואי שנקבע מהווה פגיעה בזכויות הקניין והעיסוק של תושבי הכפר. בית המשפט קיבל את העתירה בקבעו, כי המפקד הצבאי פעל על בסיס שיקולים צבאיים, אולם לא איזן כראוי בין שיקולי הביטחון לזכויותיהם של התושבים המקומיים. נקבע, כי הפגיעה בתושבים המקומיים עולה על הנדרש ביחס לצורכי הביטחון ולכן נדרשת בחינה מחודשת של תוואי הגדר בין חשמונאים לנעלין.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מועצה מקומית אלראם נגד ממשלת ישראל (בג"ץ 5488/04): אישור תוואי הגדר באזור אלראם

העותרים מבקשים מבית המשפט להורות על ביטול תוואי הגדר באיזור אלראם בטענה, כי הגדר נבנתה בניגוד למשפט הבינלאומי ההומניטרי ודיני זכויות האדם הבינלאומיים. לטענת העותרים השיקול הלגיטימי היחיד בבניית הגדר הינו שיקול בטחוני אולם שיקול המשיבים הינו מדיני פוליטי. עוד טוענים העותרים, כי תוואי הגדר הינו בלתי חוקי, פוגעני ובלתי מידתי, ופוגע בכל היבטי החיים של תושבי האזור. בית המשפט דחה את העתירות בקבעו, כי תוואי הגדר מקיים את תנאי פסקת ההגבלה, וכי מידת התועלת הבטחונית ממנו עולה על מידת הפגיעה באוכלוסיה באזור.




מוראר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (בג"צ 9593/04): אין להגביל תושבי השטחים מעיבוד אדמתם על מנת להגן עליהם מפגיעת תושבים יהודים

מפקד כוחות צה"ל באיו"ש הורה על סגירת שטחים חקלאיים פלסטינים עקב חשש מעימותים אלימים בינם לבין תושבים יהודים. בעתירה מבקשים החקלאים הפלסטינים לאפשר כניסתם לאדמותיהם בכל ימות השנה ובפרט בימי עונת המסיק והחריש. בית המשפט קובע כי סגירת השטחים בפני החקלאים הפלסטינים על מנת להגן עליהם אינה מידתית וכי האמצעי שבו יש להשתמש צריך להיות מופנה כנגד הגורם המסכן.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ עדאלה ואח' נגד שר הבטחון (בג"צ 8276/05): סעיף חוק המצמצם את אחריות המדינה בנזיקין בטל בשל פגיעה לא מידתית בזכות הקניין של ניזוקים פלשתינאים

תיקון 7 לחוק הנזיקין האזרחים צמצם את אחריות המדינה בנזיקין על עוולות נזיקיות שנעשו לפלשתינאים עקב פעילות צה"ל המוגברת בזמן האינתיפדה השניה. סעיף 5ג שהוסף בתיקון פטר את המדינה מאחריות בשל מיקומו של הנזק באזור עימות, וזאת גם אם העוולה נעשתה כנגד פלשתיני תם, ושלא בפעולה מלחמתית. סמכות תיחום גבולותיו של אזור העימות נמסרה בתיקון לשר הבטחון, שרשאי להפעילה אף באופן רטרואקטיבי. בית המשפט קבע שסעיף זה אינו עומד במבחן המידתיות השני (אמצעי פוגע פחות) שכן ניתן לבחון כל מקרה לגופו, ואף לא במבחן המידתיות השלישי (תועלת מול נזק), ולכן הכריז על בטלותו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קבוצות מוחלשות

זכויות האדם בשטחים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם