המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות בעבודה > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביה"ד האזורי לעבודה הרשיע חברה בעבירה של אי העמדת מגורים הולמים למהגרי עבודה (הע"ז 2947/09)

כנגד הנאשמת, חברה לעיבוד פרדסים ושיווק פרי הדר, הוגש כתב אישום בגין העסקת מהגרי עבודה ללא היתר, ובגין אי העמדת מגורים הולמים לשימושם של שניים מעובדים אלו. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א זיכה הנאשמת מעבירת העסקה שלא כדין, אך הרשיע אותה באי העמדת מגורים הולמים כנדרש בהוראות הדין. השופטת דוידוב-מוטולה קבעה שהמדינה הוכיחה כי היו ליקויים בנושא שקעי החשמל; העדר מים חמים בכיור במטבח; העדר משטח עבודה תקין במטבח, העדר חלל אחסון סגור והעדר חיבור תקין לביוב. הובהר שגם אם אין מדובר בליקויים חמורים – הרי שדי בליקויים אלו בכדי להגיע למסקנה שהמגורים לא היו "הולמים" כדרישת החוק, וכי אין הדבר מגיע לכדי "זוטי דברים" כטענת הנאשמת. השופטת ציינה כי העובדה שאין מדובר בליקויים חמורים תוכל למצוא ביטוי בשלב גזירת הדין. (ניתן 6.11.13)




ביה"ד האזורי לעבודה דחה הסדר גישור בין עובד זר למעסיקתו מהטעם שמדובר בהסדר מקפח (סע"ש 50406-10-13)

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א דחה בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שנעשה בין עובד זר שסיים לעבוד בישראל למעסיקתו. השופט ספיבק קבע שבמסגרת שיקול הדעת של ביה"ד לאישור הסדרים שכאלו, אסור לביה"ד להסתפק בבחינה טכנית של ההסדר, אלא שעליו לבחון האם השתכנע שזכויות העובד, שאינו מיוצג בהליך ושאינו מודע לזכויותיו, אכן נשמרו. לגופו של עניין קבע ביה"ד שהסדר הגישור מקפח לכאורה את זכויות העובד, ושהוא נחתם טרם בדיקה יסודית שלא כך הדבר. צוין, לדוגמא, שגובה פיצויי הפיטורין שנקבע בהסדר, פחות משמעותית מזה שעל העובד לקבל ע"פ דין, בהנחה והוא אכן זכאי לפיצויים. ביה"ד הדגיש שהגיעה השעה לדאוג שעובדים זרים המסיימים לעבוד בישראל יזכו לסיוע משפטי, בחינם או בתשלום מינימאלי, בכדי שגורם אובייקטיבי יוודא שהם אכן קיבלו את אשר מגיע להם. (ניתן 11.11.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה פסק פיצויים בסך 223,951 אלף ₪ לטובת מהגר עבודה בגין אי תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות (ס"ע 32156-10-11)

התובע, נתין זר שהועסק כארבע שנים במשק חקלאי, תבע את מעסיקיו בגין אי תשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות כגון שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ועוד, וכן בגין אי מסירת תשלומי שכר. ביה"ד האזורי לעבודה בב"ש קיבל טענות התובע, בין היתר בעניין זהות מעסיקיו. בעניין זה צוין כי ההחלטה בעניין זה נובעת ממהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, וכי ביה"ד בוחן שאלה זו גם לאור עקרונות תום הלב. ביה"ד דחה טענת הנתבעים כי התובע נטש עבודתו, ולפיכך כי הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בעניין זה צוין כי בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים היתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. ביה"ד קיבל את מרבית טענותיו של התובע ופסק כי הנתבעים יפצו אותו בסכום כולל של 223,951 אלף ₪. (ניתן 18.8.13)




ביה"ד האזורי לעבודה: ביטול מחמת התיישנות של כתב אישום שהוגש נגד חברה שהעסיקה מהגרי עבודה שלא כדין (הע"ז 2171-09)

כנגד הנאשמים, חברת בנייה ומנהלה, הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של 25 מהגרי עבודה. בכתב האישום נטען שהחברה לא העמידה לרשות העובדים מגורים הולמים, ולא ערכה מולם חוזה בכתב ובשפה המובנת להם. על החברה הוטל קנס מינהלי. הנאשמים הגישו בקשה להישפט, וביקשו לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל הבקשה. השופטת גילצר-כץ קבעה שיש מקום להחיל את סעיף 225א לחסד"פ, על פיו לא יוגש כתב אישום על עבירה אם עברה למעלה משנה מיום ביצועה, גם על עבירות מינהליות. השופטת ציינה כי הרציונאל לכך הינו הדמיון בין סוגי העבירות, מבחינה פרוצדוראלית ומהותית, ושדמיון זה מצדיק החלת אותה תקופת התיישנות על שניהם. לאור האמור, ומכיוון שהקנס המינהלי הוטל על החברה כשלוש שנים לאחר ביצוע העבירה, הוחלט על ביטול כתב האישום. (ניתן 21.3.13)




במסגרת דיון נוסף קבע בג"ץ, בדעת רוב, שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי סיעוד (דנג"ץ 10007/09)

בג"ץ קבע שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי סיעוד מהטעם שהמדובר בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון, ומכיוון שיש קושי לפקח על שעות העבודה של העובד. במסגרת הליך של דיון נוסף אישר בג"ץ, בדעת רוב, את ההלכה האמורה. הנימוק המרכזי של שופטי הרוב (גרוניס, רובינשטיין, מלצר, דנציגר וג'ובראן) היה כי המדובר בסוגיה מורכבת שבמרכזה מאבק בין שתי קבוצות מוחלשות, שלביהמ"ש אין הכלים להכריע בסוגיה, ושיש צורך להסדיר הנושא בהוראות הדין. השופטת ארבל, בדעת מיעוט, הביעה חשש שהמחוקק לא יפעל במהירות הנדרשת. היא ציינה שההלכה משמעותה אפליה בין העובדים הישראליים הזכאים להגנת החוק, לבין העובדים הזרים העוסקים בסיעוד, שאינם זכאים לה. השופטת חיות, גם היא בדעת מיעוט, ציינה שהעובדה כי יישום זכויות המוקנות לעובדים בחוק כרוך בעלויות כספיות, אינה יכולה להצדיק פגיעה בזכויות אלה. (ניתן 18.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: יש להרשיע את מי שמתקשר עם קבלן משנה תושב שטחים שאינו רשאי להעסיק עובדים בישראל ולהיכנס לשטחה (רע"פ 2217/12)

ביהמ"ש העליון קיבל בדעת רוב בר"ע של המדינה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, וקבע שכאשר עובדים זרים הינם עובדי קבלן משנה תושב השטחים, אך מועסקים באתרי בנייה ישראלים, האחריות להעסקתם מוטלת על בעלי העסקים הישראלים. השופטים ארבל ורובינשטיין קיבלו את דעת שופט המיעוט בביהמ"ש קמא, וקבעו שהתקשרות עם קבלן משנה תושב השטחים, שאין לו היתר להעסיק עובדים זרים ואת היכולת להיכנס לישראל ולפקח על עובדיו, הינה מעצם טיבה התקשרות בלתי חוקית. הובהר שהתקשרות שכזו "אינה יכולה להסיר את האחריות הפלילית מעל כתפי מי שהעובדים הזרים מועסקים בחצריו". השופטים הבהירו שמטרת חוק עובדים זרים הינה להיאבק בתופעה של העסקת עובדים זרים ושיש להרשיע בפלילים את מי שמתקשר עם קבלן משנה תושב שטחים שאינו רשאי להעסיק עובדים בישראל ואשר מנוע מלהיכנס לשטחיה. (ניתן 24.02.13)




ביהמ"ש העליון: וועדת המאוימים מוסמכת להמליץ בעניין בקשות לקבל היתרי שהיה בישראל (בג"ץ 9482/11)

העותר, אדם אשר ועדת המאוימים סירבה לאשר בקשתו לקבלת היתרי שהיה ועבודה בישראל, עתר לבג"ץ כנגד החלטה הוועדה. בין היתר נטען כי הוועדה אינה מוסמכת להחליט בעניין היתרי שהיה, ובנוסף, כי היא לא פעלה כנדרש בעניינו הפרטני של העותר. בג"ץ דחה טענת העותר בעניין העדר סמכות הוועדה. השופט רובינשטיין ציין שהוועדה הינה גורם מייעץ, וכי ראוי שוועדה מקצועית תרכז את המידע הרלוונטי ותציג אותו לבעל הסמכות המחליט בעניין היתרי השהיה. ביחס לעניינו הפרטני של העותר נקבע כי הוועדה פעלה כראוי, בין היתר ע"פ המסקנה המקצועית כי לעותר לא נשקפת סכנה באזור. נקבע כי לא נמצאה הצדקה להתערבות ביהמ"ש בעניין הפרטני של העותר. העתירה נדחתה. (ניתן 07.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה: קנס בסך 250 אלף ₪ על חברה שהעסיקה מהגרי עבודה מבלי להעמיד לרשותם מגורים הולמים (העז 34475-07-109)

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א גזר קנס בסך 250,000 ₪ על חברת כוח אדם שהורשעה בהעסקת 11 מהגרי עבודה מבלי שהעמידה לרשותם מגורים הולמים. העובדים שוכנו במבנה עלוב בו שירותים מזוהמים, מיטות שבורות, מערכת חשמל מאולתרת וחלונות שבורים. השופט דורי ספיבק ציין שהמדובר במקרה מובהק שבו קיים אינטרס ציבורי בהבעת סלידה, הוקעת העבירות שבוצעו ובהרתעת הרבים מפני ביצוען. בהכרעת הדין ציטט השופט ספיבק מפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה: "עובד זר הוא, בראש ובראשונה, בן אנוש הזכאי לזכויות בסיסיות כעובד וכאדם. העובד הזר, מעצם מעמדו זה, הוא חלש ופגיע. הוא אינו נהנה מזכויות בסיסיות של אזרח במדינה... במקרים רבים הוא נתון לחסדי המעסיק או הגורם שהסדיר את בואו ובתור שכזה הוא אובייקט קל לניצול ולקיפוח". בנוסף לקנס שנגזר על החברה קנס ביה"ד את בעל החברה ומנהלה בסך 50,000 ₪. (ניתן 15.07.12)


הכרעת הדין


ביהמ"ש המחוזי בירושלים הרשיע בני זוג בהחזקה בתנאי עבדות של עובדת זרה (תפ"ח 13646-11-10)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים הרשיע בהחלטה תקדימית בני זוג ממזרח ירושלים בעבירה של החזקה בתנאי עבדות. הנאשמים הואשמו בכך שבמשך כשנתיים הם כלאו בביתם "עוזרת בית" מהפיליפינים שהובאה לישראל דרך ירדן. העובדת אולצה לעבוד ברוב שעות היממה והשתכרה בשכר זעום של 150$ לחודש, וזאת שבמקביל הנאשמים מונעים ממנה, בדרכים שונות ובין היתר ע"י החזקת דרכונה, לצאת מהבית ולתקשר עם העולם החיצון. הנאשמים לא העניקו לעובדת ימי חופש ושיכנו אותה בחדר מקלחת שלתוכו הוכנסה מיטה מתקפלת ומזרן. ביהמ"ש קבע שבנסיבות אלו מתקיימים יסודות עבירת ההחזקה בתנאי עבדות, וזאת בעיקר לאור שלילת חירות העובדת לפרק זמן כה ממושך, החזקת דרכונה ע"י הנאשמים ואיומיהם כלפי העובדת כי תיעצר ע"י המשטרה אם תצא לבדה מבית. לאור האמור הרשיע ביהמ"ש את הזוג בעבירות של החזקה בתנאי עבדות ועיכוב דרכון. (ניתן 29.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה עתירה לדיון נוסף בהחלטת בג"ץ בעניין ביטול נוהל "הטיפול בעובדת זרה בהיריון ובעובדת זרה שילדה בישראל" (דנג"ץ 3860/11)

ביהמ"ש העליון דחה עתירה לדיון נוסף בהחלטת בג"ץ שביטלה את נוהל "הטיפול בעובדת זרה בהיריון ובעובדת זרה שילדה בישראל", אשר חייב עובדת זרה שילדה בישראל לעזוב המדינה עם ילדה בטרם פקעה תקופת רישיון העבודה שלה. הנשיאה בייניש דחתה טענות המדינה שפסק הדין סטה משמעותית מפסיקות קודמות של ביהמ"ש. בניגוד לטענת המדינה נקבע שפסק הדין אינו מבוסס על הכרה בזכות קניינית של העובדת הזרה להישאר בישראל אלא שעיקרו הוא בזכות החוקתית שלה להורות. נקבע שפסק הדין אכן פיתח פסיקה קודמת וזאת בשל קביעתו שהזכות החוקתית להורות, הנגזרת מהזכות לכבוד, הינה אחת מהזכויות החוקתיות הבסיסיות שההגנה עליהן חלה גם ביחס למי שאינו אזרח או תושב ישראל. יחד עם זאת נקבע שלא כל פיתוח של הלכה קיימת מצדיק קיומו של דיון נוסף בפס"ד של ביהמ"ש העליון. (ניתן 08.12.11)




ביה"ד האזורי לעבודה: למהגר עבודה הזכות לתבוע ממעסיקו את הסכומים להם הוא זכאי ושלא שולמו לו ע"י מדור התשלומים (תע"א 7425-09)

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל תביעת תושב הרשות הפלסטינית לקבלת פיצויי פיטורין ורכיבי שכר נוספים שלא שולמו לו. ביה"ד דחה טענת הנתבע שלמעסיק ישראלי של עובד תושב הרשות אין חובה לשאת ברכיבי השכר שנתבעו וזאת מאחר שבעצם התשלום למדור התשלומים הממשלתי יוצא הוא ידי חובתו כלפי עובדו בעניינים אלו. ביה"ד ציין שחוק עובדים זרים קובע מופרשות שמעביד ששילם את גמול העבודה באמצעות המדור, יצא ידי חובתו כלפי העובד רק לגבי הסכום ששילם. כלומר, שאין בתשלום זה בכדי למנוע מעובד לטעון שיש סכומים נוספים להם הוא זכאי ושכלל לא שולמו ע"י המעביד למדור התשלומים. נקבע שבין התובע לנתבע התקיימו יחסי עובד מעביד ושעל הנתבע לשלם באופן אישי את הסכומים להם זכאי התובע ושלא שולמו לו, לרבות פיצויי פיטורין, דמי הבראה ונסיעות. (ניתן 25.10.11)




בג"ץ דחה עתירה לביטול סעיף 1לא(3) לחוק עובדים זרים (בג"ץ 4007/11)

ארגוני זכויות אדם עתרו לבג"ץ כנגד תיקון 12 לחוק עובדים זרים, אשר מחריג את עובדות הסיעוד באופן כמעט גורף מתחום טיפולו של הממונה על זכויות עובדים זרים בעבודה. נטען שהתיקון פוגע בזכויות מהגרי העבודה המועסקים בסיעוד וזאת מכיוון שהממונה לא יכול להידרש למרבית תלונותיהם של עובדים אלו, בין היתר בסוגיות של דיני עבודה. עוד נטען שמכיוון שמרבית עובדי הסיעוד הן נשים, הרי שמדובר בהפליה חמורה כלפיהן, וזאת בהשוואה לתחומי תעסוקה אחרים כגון בניין וחקלאות (בהם הרוב הוא גברי), אשר לא הוחרגו מתחום טיפולו של הממונה. ביהמ"ש דחה העתירה. נקבע שיש שונות רלוונטית בין העובדים וזאת בין היתר, לאור אופיו של תחום הסיעוד והרצון להגן על המעסיק הסיעודי הנמנה על האוכלוסיות החלשות בחברה. בנוסף נקבע שגם אם קיימת פגיעה בשוויון הרי שהיא לתכלית ראויה ועומדת בפסקת ההגבלה. (ניתן 06.10.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ ביטל את הנוהל המחייב עובדת זרה שילדה לעזוב את הארץ תוך 90 יום (בג"צ 11437/05)

לפי נוהל שקבע משרד הפנים עובדת זרה השוהה בישראל כחוק, אך נכנסה להריון וילדה מחויבת לעזוב את ישראל עם ילדה תוך 90 יום, ותוכל לחזור ולהיכנס לישראל לצורך עבודה ללא הילד. בית המשפט העליון דן בתוקפו של הנוהל וקבע כי שיקול הדעת של משרד הפנים בענמיין הגירת עבודה אומנם רחב, אך איננו מוחלט ונדרשת חקיקה ראשית של הכנסת בסוגייה כזו. בנוסף, נקבע כי הנוהל פוגע בזכויותיה החוקתיות של העובדת הזרה, כגון הזכות להורות ולמשפחה, וכן בציפיותיה הכלכליות רכושיות, ואף יוצר הפליה בעבודה מחמת הריון, לידה והורות. נפסק כי הנוהל גורם לפגיעה מהותית בזכויות שהוזכרו, וכי הפער בין תכלית המדיניות לבין דרך הגשמתה באמצעות הנוהל אינו סביר, אינו מידתי, ואינו יכול להיוותר על כנו. אשר על כן, דין הנוהל להתבטל. (ניתן 13.4.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד הארצי לעבודה דחה ערעור חברת תיווך של מהגרי עבודה בעניין שלילת רישיונה (עש"ר 52231-05-10)

ביה"ד הארצי לעבודה דחה ערעור על החלטת מנהלת אגף ההסדרה והאכיפה במשרד התמ"ת לשלול הרישיון וההיתר שניתנו לחברת תשבי סיעוד בע"מ לעסוק בתיווך בין ארצי של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד. ביה"ד קבע שההחלטה התקבלה במסגרת הוראות הדין ולאור תשתית עובדתית מבוססת. ביה"ד קיבל את טענת המערערת כי קודם לביטול הרישיון היה מקום לבחון אם קיים אמצעי מידתי יותר דוגמת סיוג הרישיון או התנייתו בתנאים. יחד עם זאת נקבע שפגם זה אינו יורד לשורשה של ההחלטה. בנוסף, בנסיבות דנן, נוכח שורת ההפרות שנמצאה בהתנהלות החברה כגון הבאת עובדים ברמייה וגביית דמי תיווך בניגוד להנחיות, שוכנע ביהמ"ש כי בצדק איבדה הממונה את אמונה בחברה, ולא יכולה הייתה להסתפק בסנקציה חמורה פחות. לאור האמור הערעור נדחה. (ניתן 02.12.10)




ביה"ד הארצי לעבודה: קיזוז דמי תיווך משכר מהגרת עבודה אינו חוקי (ע"ע 59-09)

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל באופן חלקי ערעור של מהגרת עבודה שהובאה לארץ לצורך טיפול סעודי בקשישה, ושמשכרה החודשי קוזזו דמי תיווך בקשר להבאתה ארצה וקבלת היתר להעסקתה. לאור הקיזוז נשלל מהעובדת כמחצית משכר המינימום לו הייתה זכאית. ביה"ד קבע כי המדובר בהלנת שכר שאינה חוקית, שכן קיזוז שכר מהטעמים האמורים מנוגד להוראות חוק שירות התעסוקה. עוד צוין כי אי תשלום שכר מינימום מהווה אף עבירה על חוק שכר מינימום. ביחס לניכויים נוספים קבע ביה"ד כי מעסיק רשאי לנכות סכומים מסוימים משכר מהגר עבודה וזאת בעבור מתן מגורים הולמים והוצאות נלוות, וכן את הניכוי המותר בעד ביטוח רפואי. לאור כל האמור נפסק שעל מעסיקי העובדת לשלם לה פיצויי הלנה בסכום כולל של כ - 25,000 ₪.




בית המשפט לעניינים מנהליים: נתינים זרים המקבלים מהמדינה הגנה קולקטיבית יהיו רשאים לעבוד בישראל למחייתם ( עת"מ 35858/06)

העותרים הם נתיני חוף השנהב מאזורי סכנה, והוכרו ככאלה על ידי המדינה, אשר החליטה מטעמים הומניטאריים לתת להם הגנה קולקטיבית בישראל, שמשמעה שהם לא יורחקו מישראל גם אם נכנסו אליה שלא כדין. עם זאת, אוסרת המדינה על העותרים לעבוד בתחומיה ובכך מונעת מהם אפשרות להתפרנס ולהתקיים קיום בסיסי, ומכאן העתירה. בית המשפט לעניינים מנהליים פסק, כי אין זה סביר להתיר את שהותם של המוגנים הקולקטיבים בישראל תוך מניעת יכולתם לעבוד לשם כלכלתם הבסיסית. לכן נקבע, כי אשרות השהייה של העותרים מאפשרות להם לעבוד בתחומי המדינה, אם כי המדינה רשאית להגביל את תחומי והיקף עיסוקיהם. (ניתן 13/7/10)




בית המשפט העליון: עובדי סיעוד זרים אינם זכאים לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות (בג"ץ 1678/07)

העותרת, עובדת סיעוד זרה, תבעה את מעסיקתה בגין אי תשלום שעות נוספות. בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעתה ומכאן העתירה. בג"צ דחה את העתירה בקבעו שלא מתקיימים התנאים להתערבותו בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. נקבע, כי אף שבחוק שעות עבודה ומנוחה אין חריג המאפשר להמנע מתשלום שעות נוספות לעובד סיעוד זר, הרי שחיוב קשישים סיעודיים לשלם שעות נוספות יפגע באוכלוסיה נזקקת וחלשה ביותר ויעמוד בניגוד לצדק. כן נקבע, כי הדרך הראויה לפתרון הסוגיה היא הכרעה מושכלת ומקיפה של המחוקק במכלול השאלות הקשורות לתבנית ההעסקה הייחודית של עובדים זרים בתחום הסיעוד. ניתן 29/11/09.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בעקבות בקשה לבזיון בית המשפט קבעה המדינה הסדרי מסגרת המסדירים מעבר עובדים זרים בין מעסיקים (בג"צ 4542/02)

בעקבות הימנעות המדינה מיישום פסק דינו של בית המשפט העליון המבטל את הסדרי הכבילה של עובדים זרים למעסקיהם, פנו העותרים לבית המשפט בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. עקב הגשת הבקשה הצהירה המדינה על יישום הסדרי מסגרת המאפשרים לעובדים הזרים לעבור בין מעסיקים באותו ענף. בית המשפט מתח ביקורת על המדינה בקבעו, כי מחדלה ליישם את שיטות ההעסקה החדשה במועד הוא בבחינת "עשיית דין עצמי שעימה אין להשלים", וקבע, כי כעת יש להמתין ולראות האם הסדרי המסגרת יביאו לתוצאה המקווה. לאור האמור קבע בית המשפט, כי הבקשה לבזיון "הגיעה לקץ דרכה", אך דרכם של העותרים תהיה פתוחה לעתור שוב לבית המשפט לגבי יישום ההסדרים החדשים במקרה הצורך. (ניתן 3.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי דחה עתירה לביטול הנוהל שמחייב תאגידי כוח אדם בבניין לשלם לעובדים זרים שכר עבור 211 שעות מידי חודש (עתמ2385/07)

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה את עתירתם של תאגידי כוח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין אשר תקפה את הנוהל הקובע כי עליהם לשלם לעובדים זרים המועסקים על ידם שכר עבור 211 שעות מדי חודש,בין אם העובד עבד את מכסת השעות המינימאלית ובין אם לאו. הנוהל הוא תוצאה של יישום דו"ח אנדורן, אשר קבע כי לרוב עובדים זרים בענף הבניין עובדים עשרות שעות נוספות מידי חודש, לא מקבלים תמורתן, ומתקשים להוכיח את זכותם לגמול שעות נוספות בבתי הדין. בית המשפט דחה את טענת העותרים, כי הנוהל הותקן בחוסר סמכות וכן קבע, כי הנוהל הוא סביר שכן הוא בא להגן על אוכלוסית העובדים הזרים אוכלוסיית העובדים הזרים הידועה בחולשתה ופגיעותה המרובה ואשר יכולתה להתמודד עם מעסיק ישראלי איתן ובעל עוצמה לשם מיצוי זכויותיה על פי הדין, מוגבלת ביותר.




בית הדין האזורי לעבודה פסק לטובת עובדת זרה שהועסקה בעבודות משק בית במשך עשר שנים ללא שכר בתמורה לאשרת שהייה ועבודה בארץ (עב 2688/07)

התובעת, אזרחית מיאנמר (בורמה) הובאה לארץ על מנת לעסוק בעבודת סיעוד אצל הנתבעים. במקום זאת היא הועסקה בעבודות משק בית בביתם יום אחד בשבוע ועבדה במשקי בית אחרים בשאר הימים. התובעת טוענת כי משך למעלה מעשר שנות עבודתה במשק ביתם של הנתבעים לא שולם לה שכר תמורת עבודתה זו, וכי הנתבע הודיע לה שאשרת השהייה והעבודה בארץ היא התמורה לעבודתה. בית הדין קיבל את גרסת התובעת וקבע, כי על הנתבעים לשלם לה שכר עבודה של שבע שנים, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עמותת "קו לעובד" נגד ממשלת ישראל (בגץ 4542/02): ביטול הסדר הכבילה של עובדים זרים למעסיקיהם

ארגוני זכויות אדם עתרו לבית המשפט העליון נגד הסדר הכבילה שמתנה את רשיון השהייה של עובד זר בארץ בכבילתו למעסיק ספיציפי. בית המשפט העליון קבל את העתירה, וקבע שהסדר הכבילה פוגע פגיעה חמורה בזכויות היסוד של עובדים זרים, ובין השאר בזכותם הטבועה לחירות, ומאיין את האוטונומיה של הרצון הפרטי והזכות להשתחרר מחוזה עבודה. בית המשפט חייב את הממשלה לקבוע הסדר חלופי להסדר הקיים בתוך ששה חודשים.




בית הדין הארצי לעבודה: לצורך החלטה האם לתת רשיון להפעלת לשכה פרטית לחברת כח אדם יש לבדוק מי הם בעלי העניין האמיתיים בחברה (עב 54/09)

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של חברת כוח האדם שילת כנגד החלטת מינהלת ההסדרה והאכיפה במשרד התעשיה והמסחר לדחות בקשתה לקבלת רישיון כלשכה פרטית לתיווך עבודה. בית הדין קבע שתכליתו של חוק שירות התעסוקה להגן על זכויותיהם של עובדים בכלל ועובדים זרים בפרט ולשם קיום תכלית זו יש לבחון בחינה מהותית את בעלי העניין בחברה. נקבע, כי בעלי העניין האמיתיים במערערת ניהלו בעבר חברת כח אדם אחרת שרשיונה נשלל, וניסו להסתיר את היותם בעלי עניין בה על ידי העברת השליטה בה לקרובת משפחה, וכי בנסיבות אלה אין להעניק למערערת רשיון. לדברי בית הדין הוראות החוק משקפות כוונה ברורה למנוע מצב בו מי שנשלל רישיונו בשל כשלון תפקודי או בשל אי עמידה בדרישות ובתנאים שנקבעו, יופיע כמבקש רישיון בכסות אחרת, תוך חילופי זהות משפטית או חילופי בעלי תפקידים.




בעקבות בקשה לביזיון בית משפט כנגד הממשלה בגין אי ביצוע פסק הדין האוסר כבילת עובדים זרים למעסיקיהם הורה בג"צ למדינה לוודא שרשויות האכיפה הפנימו את משמעות פסק הדין (בג"צ 4542/02)

בשנת 2006 בעקבות עתירה שהוגשה על ידי ארגוני זכויות אדם קבע בית המשפט העליון, כי החלטת הממשלה הקובעת הסדר כבילה של עובד זר למעסיק ללא יכולת מיקוח בטלה בשל פגיעתה הקשה בזכויות היסוד בכלל ובזכותו של העובד לכבוד ולבחירה עם מי יתקשר בחוזה עבודה בפרט. לממשלה ניתנו 6 חודשים לפעול לגיבוש הסדרים חדשים בעניין. המדינה ביקשה דחיות ונמנעה מקיום פסה"ד, ולפיכך הגישו העותרים בקשה לפי ביזיון בית משפט כנגד ממשלת ישראל. בית המשפט ראה בחומרה מחדל זה, הורה למדינה לדווח בתוך 30 יום, כיצד ומתי בכוונתה לפרסם את הנהלים החדשים להעסקתם של עובדים זרים, וקבע, כי על המדינה לוודא, כי כל רשויות האכיפה הפנימו את קביעת בית המשפט כי הסדר הכבילה למעסיק חלף מן העולם. מצ"ב ההחלטה המקורית והחלטת הבזיון


למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל צו של בית המשפט לעניינים מנהליים (י-ם) המאשר הבאת עובדים זרים נוספים לעבודה בחקלאות (עת"מ 8590/08)

השופט דרורי מבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, נענה בהחלטת ביניים לבקשת העותרים, 112 חקלאים, שביקשו לאפשר הבאת עובדים זרים נוספים לארץ על בסיס הטענה שאם לא יתאפשר הדבר, משקיהם ייפגעו קשות עקב מחסור בכח אדם.המדינה התנגדה לבקשה,והציעה שעובדים ישראליים יאיישו את המשרות האמורות. הארגונים לזכויות עובדים זרים ביקשו להצטרף כמשיבים ולהתנגד לבקשה שכן לטענתם רק לפני מספר חודשים התירה המדינה לאלפי מהגרי עבודה להיכנס לישראל כתוספת למכסת ההיתרים בענף החקלאות, וכיוון שכ- 1000 מהיתרים אלו עומדים לפקוע, הרי ניתן להעסיקם במקום להביא עובדים זרים נוספים. לטענת הארגונים, ההחלטה לאייש ענפי תעסוקה שלמים בישראל במהגרי עבודה אינה גזירה, אלא ניצול מצוקה לתועלת כלכלית. החקלאים מנהלים מלחמת חורמה נגד החלטות הממשלה להגביל את העסקתם של מהגרי עבודה בענף, ולהכפיף את הבאתם של מהגרי עבודה חדשים לפיקוח של ארגון ההגירה הבין-לאומי. בית המשפט העליון ביטל את החלטת הביניים של השופט דרורי ופסק שלפני מתן החלטה בנושא יש לברר כראוי את העובדות הנוגעות לבקשה.


למעבר לקישור לחץ/י כאן

עתירה לבג"צ כנגד משרד הפנים לשם ביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהיריון" (11437/05)

חמש עמותות עתרו לבג"צ לביטול "נוהל הטיפול בעובדת זרה בהיריון", לפיו מחובתה של מהגרת עבודה שילדה בישראל לעזוב את הארץ עם העולל תוך שלושה חודשים מיום היוולדו. העמותות תוקפות נוהל זה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה, ולא אישר המשך העסקת עובדת זרה מעבר לתקופת שהותה המותרת בישראל (עע"מ 2190/06)

על אף שורת פסקי דין מחוזיים אשר התירו שהותם של עובדים זרים, בנסיבות שונות, מעבר לתקופה המותרת, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, והתנגד להמשך העסקת עובדת זרה מעבר לתקופה המאושרת לה. בין נימוקיו, ציין ביהמ"ש העליון, כי אל לעובד הזר לעשות דין לעצמו בכך שהוא מתקשר לעתים עם מעסיק חדש, למרות הזמן הקצר שנותר לו בטרם תסתיים התקופה המאושרת לשהייתו בארץ.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עתירה בנוגע למחויבות המדינה לפעול במישור הבינלאומי על מנת להגן על זכויות מהגרי עבודה (בג"ץ 2768/07 )

בעתירה שהוגשה על ידי מרכז קונקורד לחקר קליטת המשפט הבינלאומי בישראל נטען כי על המדינה מוטלת חובה לפעול במישור הבינלאומי, בין היתר באמצעות התקשרות בהסכמים בינלאומיים עם מדינות מוצא של מהגרי עבודה המועסקים בישראל, על מנת להבטיח הגנה שווה ויעילה על זכויותיהם של העובדים ולמנוע את הפגיעה בזכויות הנגרמת כתוצאה מגביית דמי התיווך במדינות המוצא של העובדים.




בית משפט לעניינים מנהליים פסק בעתירה של "קו לעובד" שמשרד הפנים יפעל למציאת מעסיק לעובד זר מחוץ למעצר (עתמ 2408/6)

בית המשפט לעניינים מנהליים פסק שעל המדינה לאפשר לעובדים זרים לחפש עבודה תקופת זמן סבירה לאחר שפוטרו או התפטרו מעבודתם, מבלי שיהיו חשופים לעיכוב והשמה במשמורת. כמו-כן על המדינה לדאוג להוספת שמם למאגר העובדים המוצעים למעסיקים. על מעסיקים שיסרבו לקבל עובדים הנמצאים בארץ יוטלו סנקציות.




בימ"ש לעניינים מנהליים מונע גירוש עובדת עקב כשלים בהליך המעבר ממעסיק למעסיק (עתמ 1800/07) ומונע גירוש עובדת

ביהמ"ש מציין בפסק דינו את חוסר הסבירות בפרק הזמן הקבוע כיום (30 יום ואפשרות להארכה, באם מתבקשת, ב- 30 יום נוספים), לצורך המעבר של עובד זר ממעסיק למעסיק.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

חברת כח אדם והחברה המעסיקה הוכרו כמעבידים במשותף

ביה"ד האזורי לעבודה בב"ש קיבל תביעה של עובדים מרומניה וקבע שהן חברת כוח האדם והן החברה לייצור נגררים למשאיות, בה עבדו כרתכים, הם המעבידים במשותף. השופטת יהודית גלטנר-הופמן מונה 12 מבחנים, שנקבעו בפסיקה כדי לקבוע מיהו המעביד




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
בית הדין האזורי לעבודה ביטל הוראה בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות המפלה בין עובדים זרים לישראלים (ע"ב 6042/04)

התובע, עובד זר מגאנה, טען כי ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות מפלה בשל העובדה שרק עובד שכתובתו בתעודת הזהות במעמד חתימת ההסכם הינה אילת, יהיה זכאי לאחר 18 חודשי עבודה לקבל הטבות כלכליות. התובע מבקש כי הסעיף המפלה יבוטל שכן עובדים זרים הם נטולי תעודת זהות ולכן לא יוכלו לממש לעולם את זכאותם להטבה. בית הדין קובע כי ההבחנה על בסיס רישום בתעודת זהות מהווה הפליה עקיפה על בסיס לאום בניגוד לסעיף 2 לחוק שיוויון הזדמנוית בעבודה. נקבע שתכלית קבלת ההטבות הכספיות היא להיטיב עם מי שמתמיד בעבודתו, והוספת התנאי של רישום בתעודת הזהות אינה מחויבת מאופיו או ממהותו של התפקיד וכל שיש בה היא מניעת זכויות מעובדים זרים. בנוסף, ישראל חתמה על אמנת ארגון העבודה הבינלאומי ולכן מחויבת לנהוג בעובדים זרים בשוויון. בית הדין קיבל את התביעה והורה לבטל את הדרישה לרישום בתעודת הזהות כתנאי לקבלת ההטבות לאלתר ובאופן רטרואקטיבי. (ניתן 29.6.05)




אבשלום בן שלמה ואח' נגד שר הפנים (בג"צ 332/87) – המדינה אינה חייבת לתת רישיונות עבודה בישראל לשוהים בלתי חוקיים

העתירה נסבה על סירובו של המשיב להעניק לעותרים, שוהים בלתי חוקיים חברי כת "הכושים העיבריים", השוהים בארץ שנים ארוכות, היתר לעבודה בישראל בתקופת שהייתם בה. לטענת העותרים, הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד היא זכות יסוד, שאין לשוללה מהם, אפילו שוהים הם בישראל שלא כדין. בית המשפט דחה את העתירה בקבעו, כי אין להשלים עם מצב שבו יוכלו אנשים, שאינם אזרחי המדינה והשוהים בה באורח בלתי חוקי, לאלץ את רשויות המדינה לאפשר להם להשתלב בחיי עבודה ובחיי הכלכלה התקינים, ובכך להעמיד את רשויות המדינה במצב, שבו חייבות הן להיכנע לתחבולותיהם של המתמידים בשהייה במדינה בניגוד לחוק. עם זאת, המליץ בית המשפט, כי אם יתברר, כי מסיבה זו או אחרת לא ניתן לממש את רצונו של המשיב להרחיק את העותרים ואת יתר חברי הכת מישראל בעתיד הנראה לעין, ישקול המשיב את סירובו מחדש.




קבוצות מוחלשות

זכויות מהגרי עבודה, פליטים וחסרי מעמד
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם