המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הליך הוגן > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש העליון קיבל בקשת אזרחית זרה לסעד זמני המונע הרחקתה והשמתה במשמורת (עע"ם 2357/14)

המערערת, אזרחית אתיופיה אשר שוהה בישראל שלא כדין, ערערה לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי להרחיקה מישראל. במסגרת הערעור ביקשה המערערת סעד זמני שיורה למדינה להימנע מהרחקתה ומהשמתה במשמורת, וזאת עד להכרעה בערעור. המערערת ביקשה גם קבלת אשרת שהייה זמנית בישראל. השופט זילברטל קיבל הבקשה באופן חלקי. נקבע כי ע"פ מאזן הנוחות, הנזק שייגרם למערערת כתוצאה מהרחקתה הוא רב, במידה המצדיקה מתן הסעד המבוקש. בעניין זה התחשב ביהמ"ש בזמן הרב ששהתה המערערת בישראל, היחלשות זיקתה לארץ מוצאה, ובכך שהרחקתה משמעותה ניתוק "ממרקם חייה". ביהמ"ש דחה הבקשה לקבלת אשרת שהייה זמנית מהטעם שהמדובר בבקשה למתן צו עשה במסגרת בקשה למתן סעד זמני, הניתן במסגרת הליכי ערעור רק בנסיבות חריגות. ביהמ"ש הוציא סעד זמני האוסר על הרחקת המערערת מהארץ ועל השמתה במשמורת, עד להכרעה בערעור. (ניתן 07.05.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי הוציא צו ביניים המונע העברת מבקש מקלט למתקן "חולות" אך דחה בקשה לפטור מאגרה – העליון העניק הפטור (עת"מ 40613-02-14; בר"ם 1512/14).

העותר, אזרח סודן שנכנס לישראל ללא היתר, נעצר בחשד להחזקת סם לצריכה עצמית. לאור האמור הושם העותר במשמורת. העותר הגיש בקשה למקלט מדיני ובהמשך הוחלט על העברתו למתקן השהייה "חולות". כנגד ההחלטה הוגשה עתירה מינהלית, ובכללה בקשה לצו ביניים ולפטור מאגרה. השופט לוי מביהמ"ש המחוזי בב"ש קיבל הבקשה לצו הביניים ואסר על העברת העותר למתקן "חולות" עד למתן פסק דין בעתירה. השופט קבע שסיכויי העתירה אינם נמוכים, וזאת מהטעם שההחלטה התקבלה ללא נימוקים ומבלי שנערך לעותר שימוע. עוד נקבע שגם מאזן הנוחות נוטה לכיוון העותר, שכן אם תדחה בקשתו, חירותו תיפגע קשות. השופט דחה הבקשה לפטור מאגרה ועל-כך הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון. נפסק שבהתחשב בזכות לחירות העומדת על הכף, די בתשתית העובדתית שהניח המערער כדי לקבוע שאין ביכולתו לשלם האגרה. הבקשה התקבלה. (החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין צו הביניים התקבלה בתאריך 27.03.14. החלטת ביהמ"ש העליון בעניין הפטור מאגרה התקבלה בתאריך 19.03.14).


החלטת בית המשפט העליון - פטור מאגרה


ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אזרח אתיופיה על ההחלטה לדחות בקשתו להכרה בו כפליט (עע"ם 1484/13)

אזרח אתיופיה ערער לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה נדחתה עתירתו כנגד החלטת משרד הפנים לדחות בקשתו לקבלת מעמד של פליט. במסגרת בקשתו טען המערער שבשל עמדותיו נגד המשטר – שכללו הצטרפות למפלגת האופוזיציה ומעורבות בפעילותה – ומחמת קשריו עם מתנגדי השלטון, הוא צפוי לרדיפה בארצו. השופט סולברג קיבל קביעתו המרכזית של ביהמ"ש המחוזי, לפיה המערער לא הראה שקיים "פחד מבוסס להיותו נרדף". צוין שהמערער עבד ללא קושי כעובד מדינה באתיופיה, וזאת גם לאחר שהוא "סומן", לטענתו, ע"י המשטר. השופט דחה גם את טענת המערער לפיה קמה לו עילת "פליטות במקום", וזאת על יסוד פעילותו בישראל. נקבע שהמערער לא הוכיח פחד מבוסס לכך שהוא עשוי להיות נרדף באתיופיה על רקע פעילותו, או שהשלטונות באתיופיה מוּדעים, או עתידים לדעת, על פעילותו זו. הערעור נדחה. (ניתן 01.04.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון פטר מבקש מקלט שעתר כנגד העברתו למתקן שהייה, מתשלום אגרת בימ"ש (בר"ם 1512/14)

המבקש, אזרח סודן שנכנס לישראל ללא היתר והועבר למשמורת במתקן השהייה "חולות", הגיש עתירה מינהלית כנגד העברתו למתקן השהייה. במסגרת העתירה ביקש המבקש פטור מתשלום אגרת בימ"ש. ביהמ"ש המחוזי דחה הבקשה ועל-כך הגיש המבקש בר"ע לביהמ"ש העליון. השופט פוגלמן קבע שכאשר מוגש הליך שיפוטי בעניין שבבסיסו טענה לפגיעה בזכות המשתייכת ל"גרעין הקשה" של זכויות האדם, דחיית הבקשה לפטור מאגרה עלולה לסגור שעריו של ביהמ"ש, ומכאן להביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות אלו. לפיכך יש לבחון בקשות שכאלו "במשקפים מקלות". ביהמ"ש קבע שהעברת המבקש למתקן שהייה פוגעת בזכותו לחירות, ואף קיבל טענת המבקש שבשלב בנוכחי אין בידיו אמצעים לשלם האגרה. עוד נקבע שלצורך הליך בקשת הפטור, אין לומר שעתירת המערער אינה מגלה עילה. נפסק שבנסיבות אלו יש לקבל הערעור ולפטור המבקש מתשלום האגרה. (ניתן 19.03.14)




ביהמ"ש המחוזי ביטל צו העברת מבקש מקלט למשמורת בשל פגמים שנפלו בהליך השימוע (עת"מ 16785-01-14)

ביהמ"ש המחוזי מרכז לוד קיבל עתירת אזרח צפון סודן שנכנס לישראל ללא היתר, לביטול צו העברה למשמורת שהוצא כנגדו. הצו הוצא לאחר שתוקף רישיון הישיבה של העותר פג, ולאחר שהתקיים לו שימוע בפני הממונה על ביקורת גבולות. השופטת מרשק מרום קיבלה טענת העותר שבהליך השימוע נפלו כשלים מהותיים, אשר פגעו בזכות הטיעון שלו, ושמחייבים ביטול ההחלטה. נקבע שהעותר הובא לשימוע ללא מתן זמן להתארגנות, ושלא נערך בירור אודות שליטתו בשפה העברית, למרות החובה שהשימוע ייערך בשפה המובנת לו. נקבע שהשימוע לא התמקד בסוגיה הרלבנטית – השאלה האם העותר התייצב לחדש אשרתו. נקבע שהממונה לא פנה לעוה"ד של העותר, למרות שזה ציין שהוא מיוצג. הובהר שכאשר מבקש המקלט מודיע שהוא מיוצג – יש לקיים הדיון בנוכחות עורך-דינו. עוד נקבע שההחלטה לא הייתה מנומקת כנדרש. (ניתן 16.2.14)




ביהמ"ש המחוזי הורה על החזרת דיון לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים בשל פגמים שנפלו בהליך (עת"מ 8273-06-13)

אזרחית סין עתרה לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד החלטת וועדת ההשגה לזרים, אשר דחתה ההשגה שהגישה על החלטת הוועדה הבינמשרדית, שקבעה כי אין טעמים הומניטאריים המצדיקים הישארותה בישראל. השופט מרזל קיבל טענת התובעת שבדיון בוועדה הבינמשרדית נפלו פגמים מרובים ומשמעותיים הקשורים בתשתית העובדתית שהוצגה בדיון. השופט קיבל טענת המשיבים שעקרונית ניתן לקבוע שלוועדת ההשגה הסמכות לקבל החלטה עצמאית חדשה, שבמסגרתה ניתן לתקן "חסר בתשתית העובדתית". עם זאת קבע ביהמ"ש שהוועדה הבינמשרדית היא מעין "מוצא אחרון" לבירור טעמים הומניטאריים למתן מעמד בישראל. לפיכך נקבע שפגם משמעותי במהלך הדיון בוועדה הבינמשרדית הינו פגם שתיקונו במסגרת החלטה בוועדת השגה, מעורר קושי. לאור הפגמים הרבים קיבל ביהמ"ש העתירה בחלקה, הורה על ביטול ההחלטות שניתנו בוועדה הבינמשרדית ובוועדת ההשגה, ועל החזרת הדיון לוועדה הבינמשרדית. (ניתן 16.10.13)




בימ"ש השלום הורה על ביטול כתב אישום מהטעם שהוא הוגש רק בשל היות הנאשמים נתינים זרים (ת"פ 1455/07)

כנגד שלושה אזרחים זרים אשר שלו מהים צדפות ומלפפוני ים הוגש כתב אישום בגין פגיעה והחזקה שלא כדין בערך טבע מוגן. בימ"ש השלום באילת פסק שהתביעה הוכיחה מעל לספק סביר שהנאשמים ביצעו העבירות. עם זאת, השופט עדן קיבל טענת ההגנה מן הצדק של הנאשמים, והורה על ביטול כתב האישום. ביהמ"ש קיבל טענת הנאשמים שאלמלא היו אזרחים זרים, יתכן ולא היה מוגש נגדם כתב אישום והייתה ניתנת להם רק הודעת קנס. נקבע שאזרחותם של הנאשמים והיותם עובדים זרים אינן עובדות רלוונטיות להליך העמדתם לדין בעבירות האמורות. השופט עדן פסק כי "אפליה על רקע היות אדם נתין זר הינה אפליה הפסולה בבסיסה ויש בה פגיעה קשה בערכי מוסר, צדק ושוויון בסיסיים ביותר". נקבע שעוצמת הפגיעה בצדק ובהגינות הבסיסית כלפי הנאשמים מחייבת ביטול כתב האישום. (ניתן 20.6.11)




ביהמ"ש המחוזי: החלטה בבקשת אדם לקבל מעמד של פליט חייבת לכלול נימוקים (עת"מ 35280-06-11)

העותר, אזרח סיני, עתר לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד החלטות משרד הפנים אשר דחו בקשתו לקבלת מעמד של פליט. העותר טען שהוא משתייך לקבוצה הנרדפת ע"י השלטונות הסינים, ושהחזרתו לסין תעמיד את חייו או חירותו בסכנה. העותר טען גם שדבריו במהלך הדיונים לא הובנו כהלכה ע"י המתורגמן. השופטת גדות קבעה שההחלטה הראשונה בגדרה נדחתה בקשת המשיב הינה פסולה וזאת מהטעם שהיא ניתנה ללא כל נימוק. נקבע כי החלטה בבקשת אדם לקבל מעמד של פליט חייבת לכלול נימוקים, גם אם בתמצית ובקצרה, וכי העדר נימוק בהחלטת רשות מהווה פגם מהותי המביא לביטול ההחלטה. באופן דומה נקבע שגם ההחלטה בבקשתו החוזרת של העותר ניתנה ללא נימוקים מספקים, ומכאן שגם דינה להתבטל. נפסק שעניינו של העותר יוחזר למשרד הפנים אשר ידון פעם נוספת בבקשתו. (ניתן 6.10.13)




ביהמ"ש העליון הורה על בחינה מחדש של בקשה לקבלת מקלט על רקע רדיפה פוליטית (עע"ם 1440/13)

ביהמ"ש העליון קיבל, ברוב דעות ובאופן חלקי, ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שדחה על הסף ערעור של אזרח ניגרי השוהה בישראל שלא כדין, על ההחלטה לדחות בקשתו להכרה בו כמבקש מקלט. השופט מלצר קבע שההחלטה לדחות על הסף בקשת המערער מהנימוק שבקשתו הוגשה על רקע "פלילי", מבלי לבחון הבקשה לגופו של עניין, לא הייתה תקינה, ושהמדינה לא פעלה בזהירות המתחייבת. השופט מלצר ציין שייתכנו מקרים שבהם הבעת התנגדות לשחיתות שלטונית, כפי שקרה במקרה דנן, תיחשב כהבעת "דעה פוליטית", וכי הבקשה מחייבת בירור עובדתי. השופט זילברטל ציין שעל-פניו, הטענות והעובדות העומדות בבסיס בקשת המערער מגבשות לכאורה יסוד של רדיפה על רקע דעה פוליטית, ושלא היה מקום לקביעה הנחרצת לפיה מדובר "רק" ברקע "פלילי. התיק הוחזר ליחידת הטיפול במבקשי מקלט לבחינה מחדש של הבקשה. (ניתן 7.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: בקשת מקלט שהוגשה על יסוד חשש לביצוע מילת נשים בארץ המוצא ואשר נדחתה על הסף, תידון מחדש (עת"מ 2001-12)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל עתירתם של זוג נתיני חוף השנהב, וקבע שבקשתם למקלט מדיני בישראל, שנבעה מחששם כי בארץ מולדתם תבוצע בילדתם מילת נשים, תיבחן מחדש. ביהמ"ש קבע שדחייתו על הסף של משרד הפנים את בקשת העותרים לעיון מחדש בטענותיהם, נעשתה שלא כדין. נקבע שלצורך דחיית בקשה על הסף על הרשות להניח כי כל טענות המבקש הן אמת. בנוסף הובהר שנימוקים הקשורים לסתירות בגרסת המבקש, כמו גם קביעה כי הוא לא הצליח להצביע על קיומו של פחד מבוסס מפני רדיפה בארץ מוצאו, אינם רלוונטיים לשם דחייה על הסף של בקשה. לפיכך, ולאור כך שהחלטת משרד הפנים מתבססת על נימוקים ממישור המהימנות, נקבע שהחלטה זו נעדרת תשתית עובדתית רלוונטית וחורגת ממתחם הסבירות. נפסק שהבקשה תידון מחדש, ושבמסגרת זו ייערך גם ראיון לבחינת טענות העותרים. (ניתן 26.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בקשת מקלט אינה מהווה עילה לשחרור ממשמורת אלא שיקול שיש להתחשב בו (בר"ם 5203/13)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע שהגישה המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי בלוד, במסגרתה הורה ביהמ"ש המחוזי על שחרור מבקשת מקלט ממשמורת. המדינה טענה שביהמ"ש קמא טעה בהחלטתו שכן משמעות החלטה זו הינה שעצם הגשת בקשה למקלט מהווה עילה לשחרור ממשמורת, וזאת בניגוד להוראות הדין ונהלי משרד הפנים. השופט פוגלמן דחה טענת המדינה תוך שהוא מבהיר כי ביהמ"ש קמא לא קבע כל כלל קטגורי שלפיו הגשת בקשת מקלט תוביל מניה וביה לשחרור ממשמורת. צוין שאף המדינה אינה חולקת על כך שהעובדה שהוגשה בקשת מקלט היא שיקול שיש להתחשב בו במסגרת ההחלטה אם להחזיק שוהה שלא כדין במשמורת או לשחררו בתנאים בהתאם לעילות הקבועות בחוק. לאור האמור, ולאור קביעתו שהנסיבות הקונקרטיות של המקרה דנן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, דחה ביהמ"ש הבקשה. (ניתן 26.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: אדם שנרדף בארץ מוצאו על רקע מאבק פוליטי על שלטון מקומי זכאי להגנת אמנת הפליטים (עת"מ 19594-12-11)

העותר, אזרח מדינת ניגריה, עתר לביהמ"ש המחוזי בת"א בבקשה שיורה למשרד הפנים להכיר בו כפליט, וזאת מהטעם שהוא נרדף בארצו מטעמים המוכרים באמנת הפליטים. העותר טען שהוא אמור לרשת תואר של "שליט מסורתי" המעניק לו שליטה באדמות בניגריה, ושלאור כך קיימים גורמים המבקשים לרצוח אותו במטרה שהתואר יועבר למשפחה אחרת. השופטת רונן קבעה שהעותר הוכיח שהוא נרדף בניגריה, והוכיח קיומו של פחד מבוסס היטב מבחינה אובייקטיבית וסובייקטיבית. בנוגע לשאלת תחולת האמנה במקרה דנן דחתה השופטת את טענת המשיב שהמדובר ברדיפה על רקע כלכלי, ופסקה שהמדובר במאבק פוליטי על שלטון מקומי בקהילה. הובהר שכאשר אדם נרדף במסגרת מאבק שכזה, זכאי אותו אדם להגנת האמנה. לאור האמור הוחלט שהדיון בעניינו של העותר יחזור לדיון חוזר בפני המשיב, ושעד קבלת החלטה בעניינו העותר לא יגורש מישראל (ניתן 16.7.13)




ביהמ"ש העליון קיבל בקשת נתין זר שלא להרחיקו מישראל עד להכרעה בעניין בקשתו להכיר בו כפליט (עע"מ 526/13)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשתו לסעד זמני של אזרח קולומביה המצוי בישראל שלא כדין, שלא להרחיקו מישראל עד לקבל החלטה בערעור שהגיש על ההחלטה שלא להכיר בו כפליט. השופט פוגלמן קבע שבהליכים מהסוג האמור, שלהכרעת ביהמ"ש בשאלת הסעד הזמני עשויה להיות השלכה על שלומו, בטחונו ואף על חייו של מבקש המקלט, אין לדרוש מהמבקש להראות כי סיכויי הערעור שלו הם גבוהים, אלא ניתן להסתפק בהנחת תשתית לכך שמדובר בערעור שאינו משולל יסוד. לאור כך, ולאור חוות דעת חדשה של נציבות האו"ם לפליטים הממליצה להכיר במבקש כפליט, הוחלט לקבל הבקשה ושהמבקש לא יורחק מישראל עד להכרעה בערעור. (ניתן 22.7.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: החלטה לדחות על הסף בקשה לעיון מחדש בבקשה לקבלת מקלט הייתה סבירה בנסיבות העניין (עע"ם 4922/12, עע"ם 7975/12, עע"ם 8131/12, עע"ם 8133/12)

המערערים, נתיני חוף השנהב, שהו בישראל מכוח מדיניות הגנה זמנית שחלה עליהם לאחר שבקשותיהם הפרטניות למקלט נדחו. עם תום החלת המדיניות ביקשו המערערים כי בקשותיהם ידונו מחדש, וזאת מהטעם שבעת שהותם בישראל הם הצטרפו למפלגת האופוזיציה שחבריה נרדפים בחוף השנהב. הבקשות נדחו. לאחר שביהמ"ש המחוזי דחה עתירתם הגישו המערערים ערעור לביהמ"ש העליון. השופט דנציגר קבע שהחלטת המדינה הייתה סבירה בנסיבות העניין, וזאת בעיקר מהטעם שהמערערים לא הוכיחו שיש בעצם החברות במפלגת האופוזיציה כדי להקים חשש לרדיפה. בין היתר צוין שלא ניתן לקבוע שאכן מתקיימת כיום רדיפה שיטתית ומכוונת אחר כל אנשי מפלגת האופוזיציה בחוף השנהב. השופט דנציגר הוסיף שלהשקפתו אין לשלול האפשרות להכיר באדם כפליט רק משום שהעילה לבקשתו נוצרה בעת ששהה במדינת המקלט, אך שיש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב. (ניתן 7.7.13)




ביהמ"ש המחוזי קיבל חלקית עתירה של בני זוג מאותו המין שאחד מהם נתין זר כנגד החלטה שלא להכיר בהם כבני זוג (עת"מ 7497-05-12)

העותרים, בני זוג חד מיניים שאחד מהם אזרח ישראלי והשני אזרח הפיליפינים, עתרו לביהמ"ש המחוזי בת"א כנגד החלטת יו"ר ועדת ההשגה לזרים. במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת העותרים להכיר בהם כבני-זוג, ולהעניק לבן הזג הזר מעמד בישראל. ההחלטה התקבלה לאחר שבסיור שנערך בדירת העותרים נמצא שהם לא מתגוררים יחדיו. השופטת רונן דחתה הדברים וקבעה שממכלול הראיות עולה שהקשר בין העותרים אינו קשר פיקטיבי ושיש ביניהם קשר ממשי וארוך שנים. עוד נקבע שהשאלה האם הזוג התגורר יחד במועד הביקורת אינה השאלה המכרעת. עם זאת, ומכיוון שהקשר בין השניים ידע עליות ומורדות, הוחלט לקבל העתירה באופן חלקי, ולאפשר לעותרים תקופת ניסיון נוספת, בה ייבחן הקשר הזוגי ביניהם. ביהמ"ש הורה למשרד הפנים לבחון את כנות הקשר בין העותרים, תוך שהוא יאפשר להם להציג את מכלול הראיות הרלוונטיות. (ניתן 2.5.13)




ביהמ"ש העליון: אין לקבוע סטנדרט ענישתי שונה ביחס למבקשי המקלט להבדיל מנאשמים אזרחי ישראל העומדים לדין בגין ביצוע עבירות דומות (ע"פ 5535/12, ע"פ 6471/12)

ביהמ"ש העליון קיבל חלקית ערעור שהוגש על 2 גזרי הדין שהושתו על מבקשי מקלט בגין ביצוע מעשי שוד של טלפוניים ניידים. ביהמ"ש המחוזי ציין בהחלטתו שתופעת האלימות בקרב אוכלוסיית מבקשי המקלט הפכה ל"מכת מדינה", ושיש להחמיר בעונשם של המערערים על-מנת ליצור הרתעה בקרב אוכלוסייה זו. ביהמ"ש העליון קבע שביהמ"ש קמא חרג במקרים האמורים מרף הענישה העליון שנקבע ע"י ביהמ"ש העליון, ולכן שיש להקל על עונשם של המערערים. השופט דנציגר ציין שעל ביהמ"ש לנקוט במידת זהירות ראויה טרם יגדיר תופעת עבריינות כ"מכת מדינה", ושטוב יעשה אם יתחשב בנתונים אמפיריים ולא בתחושות בטן. בנוסף הבהיר השופט דנציגר שאין לקבוע סטנדרט ענישתי שונה ביחס לאוכלוסיית מבקשי המקלט להבדיל מנאשמים אזרחי ישראל המועמדים לדין בגין ביצוע עבירות דומות, ושהתייחסות שכזו אינה תואמת את עקרון השוויון. (ניתן 01.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים: קטינות מהווה שיקול הומניטארי מיוחד לשחרור ממשמורת (עמ"ן 44920-03-13)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בב"ש קיבל ערעור של אזרחית אריתריאה ושני בנותיה הקטינות, שנכנסו לישראל שלא כדין, כנגד החלטת ביה"ד למשמורת שלא לשחרר הקטינות מהמשמורת בה הן שוהות מכוח צו הגירוש שהוצא בעניינן. השופט אלון קבע שקטינות שלעצמה מהווה שיקול הומניטארי מיוחד לשחרור ממשמורת, וזאת במיוחד שהמדובר בשתי ילדות בנות 8 ו- 11 המצויות במשמורת למעלה מעשרה חודשים, ושאפשרות הרחקתן אינה נראית באופק עקב ההגנה הקולקטיבית הניתנת לאזרחי אריתריאה. השופט דחה הטענה שעילת הטעמים ההומניטאריים המיוחדים חלה רק במקרה בו הקטינים שוהים לבדם וללא ליווי מבוגר. עוד נקבע שהמשך הישארות הקטינות במשמורת תפגע פגיעה ניכרת בהתפתחותן הנפשית והחברתית, וכי ביה"ד למשמרות לא בחן את חלופת מעצר שהוגשה לו. לאור האמור הוחלט על ביטול החלטת ביה"ד למשמורת וכי עניינן של הקטינות יובא מחדש בפני ביה"ד. (ניתן 30.4.13)




ביהמ"ש העליון: לא כל סתירה בגרסת מבקש מקלט מצדיקה דחיית בקשתו למקלט (עע"ם 8870/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אזרחית קולומביה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה עתירתה כנגד ההחלטה לדחות בקשתה למקלט מדיני. המערערת טענה שהיא נרדפת ע"י כוחות גרילה בארצה בשל חשד לריגול לטובת הצבא הקולומביאני. נציבות האו"ם לפליטים המליצה לדחות את בקשת המקלט בשל חוסר מהימנות המערערת בחקירה. ביהמ"ש המחוזי קיבל ההמלצה, קבע שהמערערת הגיעה לישראל מחמת מצוקה כלכלית, ופסק שההחלטה התקבלה בהתאם לנהלים. ביהמ"ש העליון קבע שהחלטת ביהמ"ש המחוזי התבססה על תשתית עובדתית אמינה, רלבנטית וסבירה, ושיש לדחות הערעור. במישור הכללי ציין השופט דנציגר שלאור הקשיים הראייתיים של מבקשי מקלט להוכיח טענתם, הרי שהערכה עובדתית של בקשת מקלט מצריכה זהירות ורגישות מיוחדת. הובהר שלא כל סתירה או אי בהירות בגרסת מבקש המקלט מצדיקה דחיית בקשתו, ושיש להעניק לו הזדמנות ליתן הסבר מניח את הדעת לקיומן. (ניתן 25.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הקל בעונש שנגזר על 2 מבקשי מקלט שהורשעו בביצוע מעשה שוד (ע"פ 3160/12)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור שהוגש על החלטת ביהמ"ש המחוזי, והקל בעונש שנגזר על שני מבקשי מקלט מאריתריאה, שהורשעו בביצוע מעשה שוד בדרום ת"א. השופט דנציגר ציין שביהמ"ש המחוזי השית על המערערים עונש כבד במטרה לתת מענה הרתעתי לתופעת ריבוי מעשי השוד המבוצעים ע"י מבקשי מקלט בישראל – תופעה שהוגדרה ע"י ביהמ"ש קמא כ"מכת מדינה" – ולא בשל היותם אזרחי אריתריאה או בשל היותם מבקשי מקלט. השופט דנציגר, במסגרת בחינת מידתיות העונש, השווה בין העונש שהושת על המערערים לבין עונשים שהוטלו במקרים דומים אחרים. במסגרת ההשוואה נמצא שביהמ"ש המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערערים והטיל עליהם עונש "החמור משמעותית מרף הענישה המקובל". לפיכך נפסק שיש מקום להקלה בעונשם של המערערים, והוחלט על הפחתת חודשי המאסר שהושטו עליהם, מ-50 חודשי מאסר בפועל, ל-42. (ניתן 21.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי דחה עתירת מבקש מקלט לקבלת מעמד של פליט מהטעם שלא הוכח כי גירושו יעמיד אותו בסכנת חיים (עת"מ 37851-09-12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה עתירה של מבקש מקלט, במסגרתה ביקש שיוענק לו מעמד של פליט בישראל ושהמדינה תימנע מלגרשו למולדתו, בשל הסיכון המיידי לחייו שם. השופט מינץ ציין כי "מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה – לא בישראל ולא בארץ היעד אליה יגורש". עם זאת קבע ביהמ"ש שלא עלה בידי העותר לשכנע במידה ראויה שהוא יהיה נתון לסכנת חיים אם יוחזר למולדתו. בעניין זה התייחס ביהמ"ש, בין היתר, לכך שבני משפחתו של העותר שעדיין מתגוררים בניגריה לא נפגעו במשך השנים, וגם לעובדה שהעותר הגיע לישראל כתייר ולא כנרדף, ואף עזב את ישראל לשם ביקור במצרים. נקבע שבנסיבות אלו ההחלטה לדחות בקשת העותר לקבלת מקלט היא סבירה ואין להתערב בה. (ניתן 4.2.13)




ביהמ"ש העליון: עינויים יכולים להיחשב טעם הומניטארי לשחרור מבקש מקלט ממשמורת (בר"מ 1689/13)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בב"ש, אשר דחה ערערו של פליט אריתראי על ההחלטה להחזיקו במשמורת, חרף מסכת העינויים שעבר במהלך הגעתו לישראל. ביהמ"ש העליון קבע שקביעת בימ"ש קמא, כי התנכלויות ועינויים שעבר מבקש מקלט בדרכו לישראל אינם יכולים להיחשב "טעמים הומניטריים מיוחדים" שלאורם ניתן לשחררו ממשמורת, אינה יכולה לעמוד. השופט פוגלמן הבהיר שהחזקה בתנאי משמורת של נשים וגברים שחוו חוויות קשות בדרכם לישראל (חטיפה, עינויים ואונס), עלולה להביא להשפעות שליליות על מצבם הנפשי והגופני, ושמצבים אלה עשויים לעלות כדי "טעמים הומניטריים מיוחדים" המצדיקים שחרור ממשמורת. ביהמ"ש הורה שהמבקש יעבור אבחון נפשי, שלאור תוצאותיו, יחליט ביה"ד למשמרות האם לשחררו. ביהמ"ש דחה טענות המבקש בעניין חוקיות "חוק המסתננים" מהטעם שטענות אלו יתבררו במסגרת דיון בעתירה שהוגשה בעניין. (ניתן 18.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מינהליים הורה, מטעמים הומניטאריים, על שחרור מידי ממשמורת של אזרחית אריתריאה (עמ"ן 22981-02-13)

ביהמ"ש לעניינים מינהליים בב"ש קיבל ערעורה של אזרחית אריתריאה, אשר במהלך מסעה לישראל עברה עינויי תופת בידי קבוצת חוטפים, על החלטת ביה"ד למשמורת, אשר קבע שעד שיימצא למערערת מקום במקלט, אין לשחררה. השופט אלון קבע כי המדובר במקרה חריג וקיצוני וכי מטעמים הומניטאריים, ולאור התמשכות ההליכים בעניינה של המערערת בביה"ד למשמורת, יש לשחרר המערערת באופן מידי. נפסק שהמערערת תתגורר בבית של בת דודתה בת"א, וזאת עד שיתפנה עבורה מקום במקלט ייעודי לקורבנות סחר אדם, שאמור לספק לה את המסגרות השיקומיות והטיפוליות הנדרשות. (ניתן 6.3.13)




ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות בקשה לפטור מאגרה שהגישה מבקשת מקלט (בר"ם 8978)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי בר"ע שהוגשה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשה לפטור מאגרה בגין עתירה מינהלית שהגישה המבקשת, אזרחית זרה, להסדרת מעמדה בישראל. ביהמ"ש המחוזי דחה הבקשה בנימוק כי סיכויי העתירה נמוכים. שופטת ביהמ"ש העליון, ברק-ארז, ציינה שפטור מאגרה יינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים: חוסר מסוגלות כלכלית של המבקש לשלם האגרה והתרשמות ביהמ"ש כי "ההליך מגלה עילה", המהווה רף נמוך ביחס לסיכוי ההצלחה של ההליך העיקרי. בעניין זה ציינה השופטת שהעתירה אינה חסרת סיכוי לגמרי, ושבמקרים בהם מדובר בחשש לפגיעה בחיי אדם או לפגיעה חמורה בשלמות הגוף – כמו במקרה דנן – יש להקל בבחינת שאלת העילה. עוד נפסק שביהמ"ש המחוזי לא התייחס לשאלת המסוגלות הכלכלית של המבקשת, חרף טענותיה בעניין זה. לפיכך הוחלט על החזרת התיק לביהמ"ש המחוזי לבחינה חוזרת של הבקשה. (ניתן 7.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: יש להחמיר בעונשו של מי המבקש לפגוע באוכלוסייה מוחלשת (ע"פ 8526/12)

המערער, אדם שהורשע ע"פ הודאתו בשוד ותקיפה של 15 פועלים, חלקם שוהים בלתי חוקיים, בהיותו שוטר מג"ב, ערער על גזר דינו לביהמ"ש העליון. המערער טען שבימ"ש קמא שגה שעה שהנחה עצמו ע"פ תיקון לחוק העונשין שעוד לא נכנס לתוקף. בנוסף הלין המערער על הפער בין גזר דינו – ארבע שנות מאסר וקנס כספי – לבין זה שהוטל על שותפו הקטין. ביהמ"ש העליון לא מצא פגם בהחלטת בימ"ש קמא. השופט פוגלמן ציין שמעשיו של המערער נעשו תוך שימוש פסול בכוח שהוענק לו כשוטר מג"ב, ושאת "תופעת ניצול הכוח והשפלת הזולת תוך ביזוי המדים יש לעקור מהשורש". בנוסף צוין שהנפגעים נמנים על אוכלוסייה מוחלשת שאינה נוטה לבקש את הגנת המשטרה והחוק בשל חששה מפניהם, ולפיכך, שיש להחמיר בעונשו של מי המבקש לפגוע בה. הערעור נדחה. (ניתן 11.3.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור אזרחית אריתריאה כנגד השארתה במשמורת לתקופה בלתי קצובה בגין רכישת רישיונות עבודה מזויפים (עע"ם 8642/12)

המערערת, אזרחית אריתריאה נגדה הוצא צו הרחקה שלא מומש נוכח מדיניות "אי-הרחקה" הקיימת כלפי נתיני אריתריאה, מוחזקת במשמורת בכלא "גבעון", וזאת בשל רכישתה רישיון עבודה מזויף. ביהמ"ש המחוזי דחה עתירת המערערת לשחרורה, ועל החלטה זו הוגש ערעור לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש קבע שאין להתערב בהחלטה. נקבע כי ההחלטה להשאיר המערערת בכלא מוצדקת משום שנשקפת ממנה סכנה לשלום הציבור. בעניין זה קיבל ביהמ"ש עמדת המשרד כי זיוף מסמכים וקבלת דבר במרמה באופן קבוע, עלול להביא לפגיעה בשלום הציבור. ביהמ"ש דחה הערעור תוך שהוא מציין את עמדת המדינה שאם תבקש המערער בקשת מקלט פרטנית, הבקשה תיבחן לגופה. עוד צוין שהמדינה תבחן אפשרות לגרש המערערת למדינה שלישית, וזאת למרות טענת ארגוני זכויות אדם שלא ניתן לגרש המערערת, ומכאן שמשמעות הדבר הינה השארתה במשמורת לתקופה לא קצובה בזמן. (ניתן 04.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: החלטה לביטול אשרת שהייה שהתקבלה ללא חוות דעת משפטית דינה להתבטל (עת"מ 52701-11-12)

ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז ביטל החלטת משרד הפנים במסגרתה בוטלה אשרת השהייה הזמנית של העותר, אדם ממוצא אריתראי, והוצא לו צו גירוש וצו משמורת. ההחלטה התקבלה לאחר שהעותר נתפס בשדה התעופה כשהוא אוחז באשרת כניסה מזויפת לספרד. השופט יעקב קיבל טענת העותר שהליך ביטול האשרה היה פגום. ע"פ נהלי משרד הפנים, בטרם קבלת החלטה לביטול אשרת שהייה והוצאת צו הרחקה, על פקיד המשרד לקבל חוות דעת של משפטן הקובעת שהמדובר באדם המסכן את שלום ובטחון הציבור. במקרה דנן ההחלטה התקבלה מבלי שחוות דעת שכזו הוגשה. נפסק שהעדרו של הכלי היחיד האמור לסייע לפקיד לקבוע את מסוכנות המשיב, קרי חוות הדעת, אינו פגם פרוצדוראלי, אלא פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, ולפיכך שדין ההחלטה להתבטל. ביהמ"ש קיבל העתירה והורה על השבת האשרה לעותר. (ניתן 08.01.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אזרח אריתריאה על הרשעתו בביצוע מעשה סדום בנער (ע"פ 8649/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אזרח אריתריאה על הרשעתו במספר עבירות, לרבות ביצוע מעשה מגונה ומעשה סדום בנער בן 14. ביהמ"ש קבע שלמרות קשיים מסוימים בהליך הוכחת האשמה, שאין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא בעניין הרשעת המערער. השופטת ברק-ארז ציינה שביהמ"ש "הוטרד" מכך שביהמ"ש קמא התרשם מהמערער דרך תיווך של מתורגמן. בנוסף צוין שבשל הפער התרבותי הקיים בין ביהמ"ש למערער, היה מקום לפירוט רב יותר של הטעמים שבגינם ביהמ"ש קמא בחר שלא לתת אמון בעדות המערער. חרף האמור סבר ביהמ"ש שאין בידיו כלים טובים יותר מאלו שהיו בידיו של ביהמ"ש קמא, לצורך הכרעה בין העדויות. בנוגע לגזר הדין קבע ביהמ"ש, ברוב דעות, שיש להפחית עונש המאסר שהוטל על המערער, משמונה וחצי שנים לשבע. ביהמ"ש התחשב בעברו הנקי של המערער ובהיותו פליט בודד בישראל. (ניתן 20.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: נטל ההוכחה שלאדם לא צפויה סכנה במדינה אליה הוא מורחק, לא מוטל על המדינה (עע"ם 7079/12, עע"ם 7466/12)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המדינה על 2 פסקי דין של ביהמ"ש המחוזי וקבע שבבואה של המדינה לבחון הרחקתו של מבקש מקלט, מסתנן או שוהה בלתי חוקי למדינה אחרת, אין עליה להוכיח שלאדם לא צפויה סכנה במדינה אליה הוא יורחק. השופט סולברג הבהיר שבניגוד לפרשנות שהוצעה בנוגע לפסיקה קודמת, הנטל האמור אינו מוטל על המדינה, ושממילא אין המדינה חייבת להמציא אישור רשמי מן המדינה אליה בכוונתה להרחיק האדם, כי לא צפויה לו שום סכנה. הובהר שמדינת ישראל כיבדה, ותמשיך לכבד, את עקרון אי-ההחזרה, לפיו לא יוחזר אדם למדינה שבה קיימת סכנה ממשית לחייו. ברם, הובהר שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על האדם הטוען הטענה, ולא על כתפי המדינה. הערעורים התקבלו והתיקים הוחזרו לביהמ"ש המחוזי להשלמת טיעון ומתן פסקי דין חדשים. (ניתן 10.12.12)




ביהמ"ש העליון דחה בקשת נתין זר לעיכוב הרחקתו מישראל עד להכרעה בעניין הכרתו כפליט (עע"מ 7975/12)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת המבקש, אזרח חוף השנהב השוהה בישראל שלא כדין, לעיכוב הרחקתו מישראל עד להכרעה בערעור שהגיש בעניין הכרה בו כפליט. המבקש טען, בין היתר, לסכנה הנשקפת לחייו בארץ מוצאו בשל תפיסותיו והשתייכותו הפוליטית, ושאי מתן הסעד הזמני יגרום לו נזק בלתי הפיך. השופט שהם ציין כי ביהמ"ש ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור, יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו. נקבע שבמקרה דנן סיכויי הערעור אינם גבוהים. בנוגע למאזן הנוחות נקבע שהמבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לטענה כי נשקפת סכנה לחייו במדינת מוצאו, וכי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לו נזק בלתי הפיך. לאור האמור הבקשה נדחתה. (ניתן 26.11.12)




ביהמ"ש העליון קיבל בקשת מהגר עבודה שלא להרחיקו מהארץ עד שימסור עדות מוקדמת בתביעתו (בר"ם 6690/12)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשתו של מהגר עבודה בעל אזרחות תאילנדית אשר הגיש תביעה בביה"ד לעבודה כנגד מעבידו, כי הוא לא יורחק מהארץ עד שימסור עדות מוקדמת בתביעתו. ההחלטה התקבלה לאחר הסכמת משרד הפנים לבקשה. השופט פוגלמן ציין שככלל, כאשר נקבע מועד קרוב לגביית עדות מוקדמת, מן הראוי לעכב הרחקתו של אדם מן הארץ בהתאם להוראת סעיף 13(ד) לחוק הכניסה לישראל. (ניתן 12.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: על משרד הפנים לבחון קביעת נוהל פשוט יותר לטיפול במבקשי מקלט בישראל (עת"מ 48593-05-12)

ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה עתירת העותרת, שוהה שלא כדין, כנגד צו המשמורת וצו ההרחקה שהוצאו כנגדה במעמד דחיית בקשתה למקלט בישראל. העותרת טענה שהיא אזרחית קניה וכי נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, וזאת מכיוון שהיא נרדפת ע"י אביה החורג בשל היותה נוצרייה. ביהמ"ש קבע כי זהותה של העותרת לא הוכחה ויש חשש כי אם תשוחרר ממשמורת לא יהיה ניתן לאתרה. בנוסף נקבע כי העותרת לא הניחה בסיס ראייתי המעיד על חשש לחייה. לאור האמור דחה ביהמ"ש העתירה. בשולי הדברים מתחה השופטת דפנה אבניאלי ביקורת על הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט בישראל, תוך שהיא קובעת שהמדובר בהליך ארוך ומייגע הגורם סבל מיותר למבקשי המקלט, ושראוי היה שמשרד הפנים יבחן אפשרות לקביעת נוהל פשוט, קצר ותכליתי יותר. (ניתן 22.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי דחה עתירה כנגד ההחלטה על ביטול מדיניות ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי חוף השנהב בישראל (עת"מ 58162-01-12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה עתירה של 132 אזרחי חוף השנהב כנגד החלטת שר הפנים לבטל את מדיניות ההגנה הקבוצתית שניתנה לאזרחי חוף השנהב בישראל. ביהמ"ש קבע שהעותרים לא ביססו מצב עובדתי לפיו תישקף סכנה לחייו או חירותו של כל נתין חוף השנהב, אם יוחזר לארץ מוצאו. מנגד נקבע שההחלטה מבוססת על נתונים משמעותיים ועל עמדת הגורמים המקצועיים. בעניין זה ציין השופט מינץ גם את עמדת נציבות האו"ם לפליטים, שגם אם איננה ממליצה על השבת הפליטים, אינה חולקת על עמדת ישראל לפיה ניתן לסיים את מדיניות אי-ההרחקה ביחס לאזרחי חוף השנהב. נקבע ששר הפנים שקל השיקולים הרלוונטיים, ושההחלטה עומדת במתחם הסבירות ובמבחני המידתיות. עוד צוין שמכיוון שבפני העותרים עומדת האפשרות להגיש בקשה פרטנית, אין בסיס לטענתם שחובה על המדינה להמשיך במדיניות ההגנה הקולקטיבית. (ניתן 24.06.2012)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי הכיר באדם שנכנס לישראל שלא כדין כמחוסר אזרחות (עת"מ 38074-06-11)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל טענתו של העותר, אדם שנכנס לישראל שלא כדין, כי הוא מחוסר אזרחות. ביהמ"ש קיבל הטענה, בין היתר, לאור מכתבים מטעם שגרירות קונגו וקמרון, שהעידו כי העותר אינו אזרח מדינות אלו, וזאת למרות תהיות מסוימות שהעלתה גרסת העותר בעניין. ביהמ"ש קבע שבנסיבות אלו על העותר חלה האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות, אשר נחתמה ואושררה ע"י מדינת ישראל. בעניין זה קבע השופט בן-אור שגם אם האמנה לא נחקקה כדין פנימי במדינת ישראל, יש לפרש כל דבר חקיקה כך שהוראותיו יעלו בקנה אחד עם המחויבות הבינלאומיות של המדינה. למרות האמור דחה ביהמ"ש בקשת העותר שיינתן לו מעמד של תושב ארעי. נקבע כי שיקול הדעת בעניין זה מסור בידי שר הפנים, שאמור להפעילו באופן שאינו שרירותי וע"פ אמות מידה כלליות וקריטריונים ברורים. (ניתן 24.07.12)




ביהמ"ש המחוזי בחיפה: על ביה"ד למשמורת לבחון באופן ענייני בקשות קטינים זרים להעברה למשמורן (עמ"נ 56367-05-12)

בית הדין למשמורת דחה בקשת קטין, יליד אריתריאה השוהה באופן בלתי חוקי בישראל, להשתחרר ממשמורת לביתו של משמורן מוצע. על החלטה זו הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה. השופט שפירא ביקר ההחלטה תוך שהוא מציין שלמרות שיש לבית הדין להתחשב בתופעות שליליות הקשורות להעברת קטינים למשמורן כפי שנעשה במקרה דנן, אין להסיק מכך שהפתרון היחיד הוא השארת הקטין במשמורת. צוין שיש מקום לבחון אפשרויות נוספות כגון הידוק הפיקוח, התניית שחרור בבטוחה כספית וכו'. בנוסף ביקר השופט את פסיקת ביה"ד שכללה התייחסות לפרסומים בתקשורת העוסקים במעורבות קטינים במעשי אלימות. צוין שיש להיזהר מהכללות וכי כי הסקת מסקנות כלליות לגבי כלל הקטינים השוהים בישראל בנסיבות אלו הוא צעד מרחיק לכת, בלתי מבוסס ובלתי ראוי ראוי. העניין הוחזר לביה"ד לבדיקה פרטנית של בקשת הקטין. (ניתן 11.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי גזר על אזרח אריתריאה 4.5 שנות מאסר מתוך הצורך להרתיע את ציבור האזרחים הזרים (ת"פ 37941-01-12)

ביהמ"ש המחוזי בת"א הרשיע אזרח אריתריאה השוהה בישראל מכוח אמנת הפליטים, בשוד בנסיבות מחמירות וקשירת קשר לביצוע פשע. במסגרת גזר הדין ציין ביהמ"ש שבשנה האחרונה התגברה תופעת ביצוע מעשי שוד ואלימות של זרים. לפיכך, ולמרות שציין שעל ביהמ"ש להזהיר עצמו שלא להיגרר אחר האירועים האחרונים ולא לעשות הכללות בעניין מהגרים ופליטים, קבע השופט גורפינקל שלאור ריבוי המקרים והצורך להרתיע את ציבור הזרים, יש צורך להעלות את טווח הענישה במקרה דנן. בעניין זה צוין גם שכנגד זכותם של האזרחים הזרים לשהות במדינה, עומדת חובתם לכבד את חוקיה ולא להיות מעורבים במעשים אלימים. לפיכך, ולאחר שנקבע שהשוד לא בוצע מתוך מצוקה כלכלית, גזר ביהמ"ש על הנאשם עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל. הובהר ששיקול ההרתעה הינו שיקול מרכזי וייתכן שבעתיד לא יהיה מנוס אף מהחמרת הענישה. (ניתן 30.05.12)




ביהמ"ש המחוזי הורה על קיום דיון נוסף בעניינו של מבקש מקלט מניגריה (עת"מ 46427-07-11)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א קיבל עתירת מבקש מקלט מניגריה כנגד החלטת משרד הפנים שלא להכיר בו כפליט, והורה על קיום דיון נוסף בעניין בוועדה המייעצת לענייני פליטים. העותר טען שהוא פעיל אופוזיציה פוליטי ושנשקפת לו סכנת חיים במידה ויוחזר למדינתו. משרד הפנים דחה הבקשה לאור סתירות בדברי העותר ומהטעם שהשתייכותו לארגון ה- MEND, אינה יכולה להקים מעמד מכוח אמנת הפליטים. נקבע שהסתירות בדברי העותר לא היו מהותיות ושהן יכלו לנבוע מהלחץ שבמעמד הראיון. השופטת אגמון-גונן ציינה שיש לזכור את המעמד בו נמצא מבקש המקלט ושהמדובר באוכלוסייה מוחלשת. לפיכך, ולאור עמדתו המעודכנת של המשרד שהשתייכות לארגון ה-MEND יכולה להקים מעמד של "פליט", הוחלט לקבל העתירה. בשולי הדברים צוין שלמרות הקושי והבעיות שמתעוררות נוכח גלי ההגירה, אין המדינה יכולה להתעלם מהוראות אמנת הפליטים שחובה עליה לכבד. (ניתן 12.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הורה על עריכת ראיון חוזר למבקש מקלט אתיופי בשל פגמים שנפלו בתרגום דבריו בראיון הראשון (עע"ם 8675/11)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור אזרח אתיופי על החלטת משרד הפנים לדחות בקשתו למקלט, וזאת בשל פגמים שנפלו בהליך בחינת בקשתו. השופט פוגלמן קיבל טענות המערער, מבקש מקלט שטען לרדיפה על רקע השתייכות מפלגתית, שבשל קושי בתרגום דבריו נפלו בראיון אי-הבנות מהותיות שהשפיעו לרעה על הערכת המהימנות שלו. ביהמ"ש קיבל עמדת המדינה שאין באפשרותה לספק מתורגמן לכל שפה או ניב שבטי, ואולם קבע שכשליש מתושבי אתיופיה מדברים בשפת המערער, ושאין זה סביר שבנסיבות אלו מדינת ישראל לא תספק מתורגמן. ביהמ"ש הורה על עריכת דיון חוזר בעניין וציין שבבוא הגורמים לבחון דבריהם של מבקשי מקלט בעתיד, עליהם לזכור שייתכן שפרטים ודקויות מסוימים "אבדו בתרגום". בהערת אגב ציין ביהמ"ש שככלל לא ניתן לשלול טענת המערער ביחס לרדיפתו מהטעם שהשתייכותו המפלגתית הייתה שולית, כפי שנטען ע"י המדינה. (ניתן 14.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה עתירה כנגד ההחלטה לביטול "ההגנה הקולקטיבית" לאזרחי דרום סודן (עת"מ 53765-03-12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה עתירת ארגוני זכויות אדם כגד החלטת שר הפנים לבטל את מדיניות "ההגנה הקולקטיבית" לאזרחי דרום סודן השוהים בישראל. ביהמ"ש דחה טענת העותרים שלמרות שדרום סודן הוכרה כמדינה עצמאית המצב בה עדיין בעייתי וכי ההחלטה להחזיר אליה האוכלוסייה האמורה הינה החלטה מקודמת, בלתי סבירה העלולה לסכן חיי אדם. ביהמ"ש קיבל הטענה שאין להחזיר אדם למקום בו קיימת סכנה לחייו ואולם קבע שאין חובה לקיומה של מדיניות הגנה קולקטיבית בעניין, ושניתן לקיים עקרון זה באמצעות בדיקה פרטנית של כל אדם. לאור האמור, לאור כך שלא הוכח שהסכנה עליה הצביעו העותרים נמצאת בכל מקום בדרום סודן, ולאור התחייבות משרד הפנים לבדוק כל בקשה פרטנית בעניין, הוחלט על דחיית העתירה. ביהמ"ש לא הכריע ביחס לטענה שעקרון אי-ההחזרה אמור לחול גם במקרים של חשש לפגיעה בזכויות בסיסיות. (ניתן 07.06.12)




ביהמ"ש המחוזי דחה בקשה למתן צו ביניים כנגד גירושה של מהגרת עבודה לסבית (עת"מ 44168-12-11)

ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה בקשה למתן צו ביניים כנגד הרחקתה של מהגרת עבודה מסין אשר הוגשה במסגרת עתירתה לקבלת מקלט בישראל. העותרת טענה שלאור הפתיחות הקיימת בישראל היא החלה לחבב את בנות מינה והינה מקיימת מערכת יחסים לסבית. העותרת טענה ששמועות אודות נטיותיה נפוצו במקום מגוריה בסין, ומשכך שקיימת סכנה מוחשית לחייה, אם תאולץ לחזור. על יסוד חשש זה הוגשה העתירה. ביהמ"ש קבע שעל טענת העותרת בדבר נטיותיה המיניות חל שיהוי משום שהיא לא נטענה במשך 7 שנות שהות העותרת בישראל. בנוסף נקבע שהעותרת לא הוכיחה, ולו לכאורה, שהרשויות בסין לא יגנו עליה אם תחזור. עוד נקבע שהעותרת נרדפת לכאורה ע"י בעלה ולא ע"י קבועה או ארגון, ולפיכך שהיא אינה עומדת בתנאים של הגדרת פליט. לאור כל האמור דחה ביהמ"ש הבקשה למתן צו הביניים. (ניתן 20.02.12)




ביהמ"ש העליון: אין לדחות על הסף בקשה לקבלת מעמד לילדים זרים העומדים בכל התנאים פרט לכך שאחד מהוריהם נכנס לישראל שלא כדין (עע"ם 1983/11)

המערער, אזרח אתיופי שנכנס לארץ באשרת תייר, נישא למערערת, אזרחית אתיופיה שנכנסה לארץ באופן לא חוקי. לשניים שני ילדים שנולדו בישראל. בקשת השניים לקבל מעמד בישראל לילדיהם, ומתוקף כך גם להם, נדחתה ע"י משרד הפנים מהטעם שאחד ההורים נכנס לישראל שלא כדין. ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה ערעור המערערים על ההחלטה, ומשכך פנו הם לביהמ"ש העליון. הנשיאה בייניש קבעה שמכיוון שהמערערים עומדים בכל התנאים הנדרשים, פרט לכך שאחד ההורים נכנס לישראל שלא כדין, יש לראות במקרה כ"מקרה גבולי", כהגדרתו בהחלטת ממשלה מס' 2183, מכוחה ניתן להעניק מעמד למערערים. נקבע שבנסיבות האלו, ולאור הקשר שנוצר בין המערערים למדינה, לא היה על משרד הפנים לדחות הבקשה על הסף ועליו לשקול הבקשה לגופה ולהחליט בעניין בהיוועצות עם חברי וועדה הבין-משרדית לעניין מעמד ילדי שוהים שלא כחוק ובני משפחותיהם בישראל. (ניתן 07.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בירושלים הכיר באזרחית אתיופית כפליטה והורה להעניק לה מעמד של תושבת ארעית בישראל (עת"מ 729-09-11)

העותרת, אזרחית אתיופית, עתרה לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד החלטת משרד הפנים שלא להכיר בה כפליטה ולהעניק לה מעמד בישראל. בקשת העותרת להכרה כפליטה התבססה על האמנה להכרה בפליטים ועל הטענה שאם תשוב לאתיופיה סביר שחייה יהיו בסכנה, וזאת בשל פעילות פוליטית של אביה באתיופיה. בקשת העותרת נדחתה מהטעם שנמצאה לא אמינה ומטעם שלא הוכיחה חשש מבוסס כי תהיה נרדפת בארצה. ביהמ"ש קיבל העתירה. באשר לעניין האמינות נקבע שדרישת המדינה כי העותרת תעניק תיאור מדויק של האירועים שהתרחשו בעבר הינה דרישה שאינה סבירה. בעניין החשש לרדיפה נקבע שהעותרת הצליחה להוכיח חשש זה, וזאת לאור איום שהושמע בפניה מפי נציגים של השלטון האתיופי שעה ששהתה בישראל. נקבע שהעותרת עומדת בתנאי האמנה וכי על משרד הפנים להכיר בה כפליטה ולהעניק לה מעמד של תושבת ארעית בישראל. (ניתן 26.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי הורה על הענקת מעמד של תושב ארעי מטעמים הומניטאריים לילידת גאנה השוהה בישראל מגיל צעיר (עת"מ 21208-03-10)

ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז ביטל החלטת ראש רשות האוכלוסין אשר דחה בקשת העותרת, ילידת גאנה השוהה בישראל שלא כדין, למעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. ראש הרשות העמיד החלטתו על שני נימוקים: חוסר תום הלב של העותרת והעדר טעמים הומניטאריים מיוחדים. בעניין טענת חוסר תום הלב קבע השופט אמיר שתקופת ההשתהות לא עלתה על שנה. עוד נקבע שעל ראש הרשות היה לבחון האם יש לטעון הדברים כלפי נערה צעירה שאינה מכירה את נהלי משרד הפנים – דבר שלא נעשה. בעניין הטעמים ההומניטאריים נקבע שאמנם אין בשהות ממושכת בישראל בכדי להצדיק מתן המעמד. ברם, נקבע שהנסיבות האמורות – הגעת העותרת לישראל בהיותה ילדה ולאחר שהתייתמה מהוריה, חייה בשולי החברה ללא ביטחון קיומי ומבלי שרשויות המדינה יסייעו ויעניקו לה שירותי חינוך ורווחה וכו' – מהוות "דבר מה נוסף" המקים טעם הומניטארי למתן מעמד של תושב ארעי לעותרת. (ניתן 14.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי ביטל צו הרחקה שהוצא כנגד פליט מאריתריאה (עת"מ 12282-02-11)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בפתח-תקווה קיבל עתירה לביטול צו הרחקה שהוצא כנגד העותר, פליט מאריתריאה. צו ההרחקה הוצא לאחר שמשרד הפנים חזר בו מהכרתו בעותר כאזרח אריתריאה. במסגרת הדיון נטען שגם אם העותר הינו אזרח אריתריאה הרי שמכיוון שאין לו זיקה למדינה זו ושלא היה תושב בה, ומכיוון שהוא גם בעל אזרחות אתיופית, אין הוא זכאי להגנה הקולקטיבית העומדת לפליטים. ביהמ"ש דחה טענות משרד הפנים. נקבע כי החזרה מהכרת המשרד בעותר כאזרח אריתריאה נעשתה שלא כדין, על בסיס הנחת עבודה שגויה ומבלי שהתקיימו הנסיבות המצדיקות חזרה זו. בנוסף נקבע שהעותר אינו אזרח אתיופי וכי המבחן הזיקה והתושבות עליו הסתמך המשרד אינן המבחן הרלוונטי כי אם מבחן האזרחות. לאור האמור נפסק כי העותר יוכר מחדש כאריתראי וכי הוא לא יורחק מישראל. (ניתן 30.11.11)




ביהמ"ש לעניינים מנהליים פסק הוצאות משפט לפליט אשר אשרת שהייתו בישראל לא חודשה במשך שנה וחצי (עת"מ 35334-06-11)

העותר, פליט מחבל דארפור, עתר כנגד החלטת משרד הפנים שלא להאריך את אשרת שהייתו בישראל וזאת בשל תיקי חקירה משפטיים שנפתחו כנגדו. כנטען בעתירה, החלטה זו הותירה אותו במשך כשנה וחצי ללא יכולת לעבוד ולפרנס את עצמו ואת ארבעת ילדיו. לאחר הגשת העתירה הודיעה הפרקליטות על סגירת התיקים הפליליים וכי האשרה תחודש. במסגרת בקשת העותר להוצאות משפט ציין ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א כי החלטת משרד הפנים, אשר מחד לא הרחיקה העותר מישראל, ומנגד שללה ממנו כל מעמד חוקי (על כל ההשלכות של שלילה זו על יכולת העותר להתפרנס), אינה יכולה להיחשב החלטה מידתית. לאור האמור הורה ביהמ"ש למשרד הפנים לשלם לעותר הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. (ניתן 22.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של אדם כנגד צו משמורת שניתן בעניינו (בר"ם 1662/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטת ביהמ"ש המנהלי בב"ש, והשאיר על כנו את צו המשמורת שניתן כנגד המערער, אדם שהגיע לישראל שלא כדין מאתיופיה. ביהמ"ש קבע שכאשר מוחזק במשמורת מסרב לשתף פעולה באופן מלא עם המדינה ומעכב את הרחקתו מישראל, אין להורות על שחרורו ממשמורת. הודגש שדברים אלו נכונים במיוחד בנסיבות המוכיחות שהמערער נכנס לישראל לא כפליט, אלא על מנת לשהות ולעבוד בה שלא כדין, ושאין הוא מעוניין לעזוב את ישראל. ביחס למחלוקת בדבר אזרחות המערער, שטען כי הוא פליט מאריתריאה, נקבע שאין לשלול הפרקטיקה של רשויות ההגירה, אשר במסגרת קביעת הנתינות של אדם – מתייחסות אל המדינה כלפיה מגלה האדם את מירב הזיקות. בשולי החלטתו ביקר ביהמ"ש את התנהלות משרד הפנים אשר גירש המערער לאתיופיה טרם קבלת החלטתו בעניין. (ניתן 01.09.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי דחה עתירה לעיכוב גירוש של אם ובתה הקטינה ששהו בישראל שלא כדין (עת"מ 29231-08-11)

לביהמ"ש המחוזי בפ"ת הוגשה עתירה כנגד מעצרן של אם ובתה הקטינה אשר שהו בישראל שלא כדין וכנגד צווי הגירוש שהוצאו לגביהן, כך שיתאפשר להן לעזוב את ישראל בתוך חודש ימים. בין היתר נטען שכשמדובר בקטינים, הדין הישראלי והבינלאומי קובע שטובתם הינה השיקול הראשון שצריך להדריך את משרד הפנים, ושבעת הרחקת ילדים עם הוריהם על המשרד לאמץ הסדר בו מעצר לא יהווה ברירת המחדל, אלא אמצעי אחרון. עוד נטען שבהליכי המעצר והגירוש נפלו ליקויים חמורים כגון אי ידוע אבי הילדה כי נעצרה, אי העמדת סיוע משפטי לילדה ועוד. ביהמ"ש דחה העתירה בקובעו שאין עילה לעיכוב הגירוש. יחד עם זאת ביקר ביהמ"ש את התנהלות משרד הפנים וציין שהליך מזורז של מעצר וגירוש אינו יאה ולא צריך להתקיים במדינה מתוקנת. (ניתן 25.08.11)




בית משפט השלום: גובה הפיצוי לעובד זר בגין כליאת שווא ייקבע בכל מקרה על פי נסיבותיו (תא 64152/07)

עובדים זרים הגישו תביעת פיצויים נגד המדינה בגין נזקים שנגרמו להם עקב מעצרם וכליאתם שלא כדין. לטענתם קיימת הפליה בין עצורים שהינם עובדים זרים לבין עצורים תושבי ישראל, שכן בעוד הזרים מקבלים כ 1000- 2000 ש"ח פיצוי ליום בגין כליאת שווא, הישראלים מקבלים כ 10000 - 20000 ש"ח ליום. בית משפט השלום קבע כי מעצר וכליאה של כל אדם כרוכה בהשפלה ובביזוי של אותו אדם בין אם הינו אזרח ישראלי ובין אם הינו עובד זר. עם זאת, אין לקבוע מסמרות בנוגע לגובה הפיצוי הראוי על יום כליאה, או להשוות בין ישראלי לעובד זר, אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. לתובעים נפסקו פיצויים של 2000 ש"ח ליום כליאה. (13.7.11)




בית המשפט לעניינים מנהליים: היעדר תעודת לידה אינו יכול להוות עילה לסירוב ליתן תושבות קבע לילדי מהגרי עבודה (עת"מ 24859-12-10)

העותר, צעיר השוהה בישראל מזה תקופה ארוכה ללא מעמד, עתר באמצעות מוקד סיוע לעובדים זרים כנגד הסירוב לבקשתו לקבלת מעמד בהתאם להחלטת הממשלה שעניינה הסדרת מעמד של ילדי מהגרי עבודה. המשיב, משרד הפנים, דחה את בקשתו משום שלא היה באפשרותו להשיג תעודת לידה, בעוד שלפי החלטת הממשלה יש להציג מסמכים וראיות להוכחת זהות המבקש. ביהמ"ש המחוזי בירושלים בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ודחה את טענות משרד הפנים לפיהן אדם שאין באפשרותו להציג תעודת לידה "לא הוכיח את זהותו". נפסק כי ניתן להעניק מעמד לילדי מהגרי עבודה לפי החלטת הממשלה גם בהעדר תעודת לידה אם התנאים לקבלת המעמד מתקיימים. בית המשפט הורה למשרד הפנים להעניק לעותר תושבות קבע. (ניתן 19.6.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון : החזרה מתואמת של מבקשי מקלט תתבצע רק בכפוף לכללי המשפט הבינלאומי ולשלומם של המגורשים (בג"צ 7302/07)

העתירה עניינה נוהל 'ההחזרה החמה' לפיו זרים שנכנסים לישראל שלא כדין דרך גבולה עם יבשת אפריקה מוחזקים במתקנים צבאיים ובהמשך מגורשים חזרה. העותרים, ארגוני זכויות אדם, מבקשים מביהמ"ש לבחון מדיניות זו וחוקיותה. לטענת העותרים, מדיניות זו עומדת בניגוד לעיקרון "אי ההחזרה" המעוגן באמנת הפליטים. ביהמ"ש העליון פסק כי ההסדר בין ישראל ומצרים בדבר המוחזרים, הינו ערטילאי ובלתי מוגדר, דבר שמעורר קושי. עם זאת, כיוון שלעת הזאת הופסקה מדיניות ההחזרה המתואמת, אין כיום עוד עילה לבחון את חוקיותו של ההסדר. נקבע, כי אם וככל שיוחלט על חידוש מדיניות ההחזרה למצרים ובהתאמה על חידוש הנוהל, יהיה על המדינה לפעול בהתאם לסטנדרטים המקובלים במשפט הבינלאומי ותוך מתן ערובות מתאימות שיבטיחו במידת וודאות גבוהה את שלומם של המוחזרים. (ניתן 7.7.2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים הקל בתנאי שחרורה של שוהה בלתי חוקית אשר הייתה מוחזקת במשמורת משך שנתיים (בר"ם 629/11)

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את ערעורה של שוהה בלתי חוקית אשר הייתה מוחזקת במשמורת משך שנתיים והקל בתנאי שחרורה. בית המשפט קבע, כי בקביעת תנאי השחרור יש לבחון את נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, ובין השאר את התנהלות השוהה לאחר כניסתו לארץ ואת יכולתו לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו לו. כיוון שבעלה ובנה של האשה כבר הפקידו סכום כסף משמעותי, ולאור משך מעצרה הארוך והפגמים שנפלו בהתנהלות משרד הפנים בעניינה, החליט בית המשפט להקל באופן משמעותי בדרישות לשחרורה. (ניתן 2.3.2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעיניניים מנהליים אישר שחרור בערובה של שוהה בלתי חוקית שהסתננה לישראל לפני 7 שנים (עמ"נ 18803-04-11)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים אישר את שחרורה של עובדת זרה ממעצרה כדי שתוכל לתבוע את מעסיקה אשר התחמק מתשלום שכרה, אף על פי ששהתה באותה תקופה בארץ שלא כחוק. ביהמ"ש קבע כי ראוי להרתיע מעסיקים אשר מנצלים את חולשתם של עובדים זרים ולכן רצוי לאפשר לעובדת הזרה להתחיל את ההליך המשפטי, גם אם תורחק מהמדינה לפני סיומו. (ניתן 01.05.2011)




בית המשפט העליון: יש לרכך את התנאים להארכת רשיון ישיבה במקרה שהקשר פוקע בשל אלימות הבעל (עע"ם 8611/08)

ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי שדחה את עתירת המערערת להארכת רישיון הישיבה הארעי שלה. המערערת הגיעה מאתיופיה ב2002 ונישאה לאזרח ישראלי והחלה בהליך לקבלת מעמד קבע. לאחר מספר שנים פנתה למעון לנשים מוכות בשל אלימות בעלה. עניינה הועבר לוועדה לעניינים הומניטאריים ולאור מסקנות הוועדה החליט המשיב משרד הפנים שמערערת אינה עומדת בתנאי הזיקה לישראל ולכן עליה לחזור לאתיופיה. טענתה העיקרית של המערערת היא שעצם תנאי הזיקה נוגד את תכלית הנוהל – הגנה על נשים מוכות ועידודן לעזוב מערכות יחסים אלימות, ואף נוקשה יותר מהתנאי לנשים אלמנות. ביהמ"ש העליון דן בשאלת הלגיטימיות של תנאי הזיקה כקריטריון למתן מעמד במקום שהקשר פקע בגין אלימות וקבע שבמקרי אלימות ראוי שתנאי הזיקה יקבל משקל פחות מאשר במקרים אחרים. הערעור נתקבל ונקבע כי ההוראות הרלוונטיות ישונו ועניינה של המערערת ידון בשנית.(27/2/2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום הורה על ביטול כתב אישום כנגד שוהה בלתי חוקי מטעמים של הגנה מן הצדק (ת"פ 4338-09)

לבימ"ש השלום בב"ש הוגשה בקשה של שוהה בלתי חוקי המתגורר בישראל מזה שבע שנים, לביטול כתב אישום שהוגש כנגדו, מטעמים של הגנה מן הצדק. ביהמ"ש ציין שלמרות שאין חולק ביחס לאי-חוקיות מעמד המבקש בישראל, אין להתעלם מכך שהוא ובני שבטו, כארבעים איש, שוהים בתחומי המדינה כשבע שנים, מבלי שנעשית כל פעולה לגרשם, ומבלי שהוגשו כתבי אישום כנגד שאר חברי השבט. נקבע שבנסיבות אלו, הגשת כתב אישום כנגד המבקש מפלה אותו מול חבריו לשבט ומהווה התנהגות שערורייתית הפוגעת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. לאור האמור, ומכיוון שלא ניתן לרפא את הפגמים האמורים במסגרת ההליך הפלילי, הוחלט על ביטול כתב האישום. צוין כי המישור הפלילי אינו המישור הראוי לטיפול בסוגיית נוכחותם של חברי השבט בישראל, וזאת במידה ותרצה המדינה להעבירם מתחומה. (ניתן 26.12.10)




ביהמ"ש העליון הורה לשחרר שוהה בלתי חוקי ממשמורת עד למועד הדיון בעניינו (בר"ם 9186/10)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשתו של שוהה בלתי חוקי לשחררו ממשמורת עד למועד הדיון בעניינו בביהמ"ש לעניינים מנהליים. ביהמ"ש הבחין בין המבקש, נתין ברזילי המתגורר בישראל בארבע שנים האחרונות, המנהל קשר זוגי עם אזרחית ישראל, והנמצא במסגרת של קבלת מעמד בישראל, לבין שוהים בלתי חוקים אחרים. לאור זהותו של המבקש, היותו אדם שומר חוק ממדינה ידידותית שהליך קבלת מעמדו בישראל מתעכב בשל אי מסירת מסמך אחד, ולאור הזמן הרב שאמור לחלוף עד מועד הדיון בעניינו, החליט ביהמ"ש כי בנסיבות האלו יש לקבל הבקשה. הוחלט כי המבקש ישוחרר לאחר הפקדת ערבות, ושלאחר שיחררו ימשיך להתגורר בדירתו וכן יתייצב מידי חודש במשרדי יחידת עוז. (ניתן 21.12.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים הורה על שחרור בתנאים מגבילים של מסתנן שהוחזק למעלה משנתיים במשמורת (עמ"נ 22897-05-10 )

ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל ערעורו של מסתנן אשר הוחזק במשמורת במשך למעלה משנתיים בשל טענת המדינה שיש קושי באימות נתינותו, והורה על שחררו בתנאים מגבילים. ביהמ"ש ביקר את התנהלות משרד הפנים, שבמשך שנתיים, וחרף בקשות חוזרות של ביה"ד למשמורת לבדוק את טענת המערער כי הוא נתין סודני, לא עשה דבר. ביהמ"ש ביקר גם את התנהלות ביה"ד, בין היתר משום שלא הורה על בדיקת תעודת הלידה שהמציא המערער, התומכת בטענתו ביחס לנתינותו. לאור האמור נפסק שבקשת המדינה, להמשך החזקתו של המערער במשמורת לשם המשך בדיקת העניין, אינה ראויה שכן המדובר בפגיעה בזכויות האדם של המערער. ביהמ"ש הורה על שחרורו של המערער בתנאים מגבילים תוך שהמשך בדיקת נתינותו תעשה שהוא משוחרר. (ניתן 01.06.10)




ביהמ"ש לעניינים מנהליים הורה להעניק אשרת שהייה למבקש מקלט סודני שהיה עצור למעלה משנה וחצי (עמ"נ 25582-05-10)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל ערעור של מסתנן סודני כנגד החלטת ביה"ד למשמורת, שערער על זהותו כנתין סודני והשאירו במשמורת למעלה משנה ושבעה חודשים. ביהמ"ש קבע שהחלטת ביה"ד הינה החלטה שאינה מידתית הפוגעת בכבוד האדם. נקבע שלמרות שהמערער סיפק תשתית ראייתית בעייתית ביחס לזהותו כנתין סודני, תשתית זו מספיקה בכדי להעביר את הנטל למדינה, שלא הצליחה להוכיח אחרת. ביהמ"ש ביקר את התנהלות ביה"ד שהסתמך על ראיות מטעם משרד הפנים, שלא הוצגו בפניו ואף לא בפני המערער. עוד צוין שהשארת המערער במשמורת זמן כה רב נדמית כמעשה פסול שנועד לגרום לו לחזור בו מגרסתו. ביהמ"ש קיבל הערעור, הורה להכיר במערער כנתין סודני, ולאור מדיניות "אי ההחזרה" של נתינים סודנים, להעניק לו אשרת שהייה בישראל. (ניתן 27.05.10)




ביהמ"ש לעניינים מנהליים ביטל החלטת משרד הפנים לגירוש אזרח תאילנדי, בנה של אזרחית ישראלית (עת"מ 2007-09 )

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א קיבל באופן חלקי עתירה של אישה, אזרחית תאילנדית שהתאזרחה בישראל לאחר נישואיה לאזרח ישראלי, ושל בנה, אזרח תאילנדי, וביטל את החלטת משרד הפנים המורה לעותר לעזוב את הארץ. החלטת משרד הפנים, שהתקבלה לאחר שהתברר כי העותרת ובעלה התגרשו, נומקה בכך שהעותר משמש כשמרטף לאחיו למחצה ושהישארותו בארץ נובעת משיקולי נוחות בלבד. ביהמ"ש קבע כי טענה זו אינה יכולה להוות נימוק לדחיית בקשת העותרים להסדרת מעמד לעותר. על כן, ומאחר ובקשת העותר למעמד נדחתה בנימוק זה בלבד, ביטל ביהמ"ש את החלטת המשרד לדחיית בקשת העותר למעמד, ואת ההחלטה לפיה עליו לעזוב את ישראל. נקבע כי בקשת העותרים למעמד לעותר תחזור למשרד, בעוד שהעותרים רשאים להגיש בקשה חדשה. (07.11.10)




בימ"ש השלום: המדינה התרשלה בכך שמנעה מעובד זר להיכנס לישראל לדיון משפטי בעניינו (ת"א 161018-09)

התובע, אזרח בולגרי שעבד בעבר בישראל, הגיע ארצה לצורך דיון משפטי בעניינו. מכיוון שהגיע ללא מסמכים מאמתים וכרטיס טיסה חזרה, נאסר עליו להיכנס לארץ. משסירב לחזור לארצו, הוא הושם במתקן כליאה למשך 7ימים, בסופם שוחרר. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין כליאת שווא, רשלנות, והפרת חובה חקוקה. ביהמ"ש השלום בת"א קבע כי רשות ביקורת הגבולות פעלה בסבירות שמנעה בתחילה את כניסתו של התובע, ודחה את טענת כליאת השווא מהטעם שלתובע עמדה האפשרות לחזור לארצו. מנגד נפסק כי הרשות התרשלה בכך שלאחר שהוצגו בפניה נסיבות הגעתו של התובע, לא שיחררה אותו בתנאים מתאימים, ובכך שללה את חירותו, את חופש תנועתו, ואת זכות הגישה שלו לערכאות משפטיות. לתובע נפסקו פיצויים בסך 15 אלף ₪. (ניתן 07.10.10)




בית המשפט לעניינים מנהלים הורה לוועדה המייעצת לענייני פליטים לחשוף את פרוטוקול הדיונים הפנימי בפני מבקש מקלט שבקשתו נדחתה (עת"מ 22336-04)

העותר, פליט מסומליה, ביקש לקבל מקלט מדיני בישראל. בקשתו נתמכה על ידי נציב האו"ם לפליטים. בקשתו הובאה בפני הוועדה המייעצת לשר הפנים, אך זו השיבה בשלילה וכן סרבה לבקשותיו לקבל את פרוטוקול הוועדה או את הנימוקים שעמדו בבסיס ההחלטה. ביהמ"ש קבע שבבסיס חוק חופש המידע עומדת תפיסת גילוי רחבה הנובעת מחיוניות הזכות למידע לתפקוד תקין של משטר דמוקרטי. אמנם, הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים מוגדרים כדיונים פנימים ובכך מוגנים מחובת גילוי המידע, אך במקרה בו עומד עניין כבד משקל על הפרק, אין נימוק זה לכשלעצמו מספק להצדקת סירוב חשיפת המידע . במקרה הנדון מבקש המידע זקוק לו לשם קידום עניינו, דבר הגובר על הקושי שעלול להווצר בוועדה בעת קיום דיונים (ניתן 21.10.10).




בית המשפט לעניינים מנהליים: שהייה בשטחים אינה יכולה לבסס טענת השתקעות בישראל ולהוות בסיס למניעת כניסה לישראל (עת"מ 1954/09)

העותרת, אזרחית ארה"ב, ביקשה להיכנס לישראל ולעבוד בסוכנות אונר"א. משרד הפנים אסר כניסתה לישאל עד לסוף 2011, ללא מתן זכות טיעון, בנימוק של טענת השתקעות שהתבסס על כך שהעותרת שהתה ועבדה בשנים 2006-2002 בשטחים עבור חברת ייעוץ בריטית. נקבע, כי ההחלטה להטיל מניעת כניסה של חמש שנים אינה סבירה, וכי על משרד הפנים לקבל החלטה חדשה לאחר קיום שימוע בעל פה לעותרת. כן נקבע, כי מקום שאדם שוהה שהות ממושכת בשטחי האזור או בשטחי המועצה הפלסטינית לצורכי עבודה או לצרכים אחרים, על סמך אשרת כניסה לישראל ששימשה לו אך כאמצעי מעבר לאזור, לא ניתן לראותו לצורך חוק הכניסה כמי שמבקש להשתקע בישראל. חוק הכניסה לישראל לא חל בשטחים ולא ניתן למנוע כניסה לישראל מכוח הישיבה בהם. (ניתן 24/8/10)




בית המשפט המחוזי פסל החלטת משרד הפנים להרחיק תייר מישראל בגין השתתפותו בהפגנות השמאל בשייח ג'ראח (עת"מ 31534-12-09)

העותר, אזרח אמריקאי אשר נכנס לישראל בעזרת אשרת תייר, נעצר פעמיים בשל השתתפותו בהפגנות השמאל בשייח ג'ראח בירושלים. אף כי שוחרר על ידי בית המשפט ולא הוגש נגדו הליך פלילי, נעצר על ידי פקחי יחידת עוז ובהליך מנהלי שנערך לו במשרד הפנים הוחלט על ביטול רשיון הישיבה שלו והרחקתו מישראל, תוך הטבעת חותמת 'מורחק' בדרכונו, ומניעת כניסתו לעשר שנים. בית המשפט קיבל את העתירה בקבעו, כי העובדה שהמשיב העדיף לנקוט כנגד העותר הליכים במישור המנהלי ולא במישור הפלילי, שבו רף ההוכחה גבוה יותר, היא פסולה. כמו כן, פעולותיו של המשיב במישור המנהלי נעשו באופן לא חוקי, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ובזכות השימוע, ותוך חריגה מסמכות. כן נקבע, כי מעצר העותר בידי פקחי יחידת עוז היה בלתי חוקי שכן הוא אינו שוהה בלתי חוקי. העתירה התקבלה. (ניתן 31/5/2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין הורה לבדוק אפשרות לשחרר מוחזקת לחלופת משמורת בשל היותה קורבן לסחר בבני אדם (

המוחזקת נעצרה כשנכנסה לישראל שלא כדין דרך מצרים על מנת שתוכל לעבוד ולעזור למשפחתה. בדרכה לישראל נפלה קורבן להתעללות מינית וסחר בבני אדם. לאחר ארבעה חודשים בהם הוחזקה בבית סוהר קבע בית הדין בביקורת תקופתית על החזקתה במשמורת, כי זהו מקרה מובהק בו קיים טעם הומניטרי מיוחד המצדיק את שחרורה של המוחזקת לחלופת משמורת. בית הדין מתח ביקורת על שלטונות השב"ס על כך שאף כי המוחזקת הינה חולת שחפת ונשאית HIV לא סופקו לה תנאי שהייה והיגיינה ההולמים את מצבה, והורה לבדוק לאלתר את אפשרות שחרורה למקלט לקורבנות סחר בנשים. (ניתן 24.5.10)




בית המשפט לעניינים מנהליים : ילדי עובדים זרים חוקיים אינם זכאים למעמד בישראל (עת"מ 2211/08)

העותרים הנם שוהים זרים המחזיקים באשרת עבודה כדין והורים לילדים אשר נולדו בישראל או הגיעו לישראל בגיל הרך. העותרים מבקשים להעניק לילדיהם מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה 156 שאפשרה מתן מעמד בישראל לילדי עובדים זרים ששהו באופן בלתי חוקי בישראל. לטענתם, ילדיהם נולדו בישראל, גדלו והתחנכו בה, עיצבו את אישיותם בישראל והפכו לישראלים לכל דבר ועניין. המשיבים סירבו להחיל את החלטה 156 על העותרים אך העבירו את בקשותיהם הפרטניות לבחינה בפני הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים שדחתה את כולן. בית המשפט קבע כי החלטה 156 אינה חלה על העותרים, בהיותם שוהים חוקיים, אך הועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים שגתה בכך שדחתה את הבקשות על בסיס החלטה 156 מבלי לשקול את ההיבטים ההומניטאריים של כל בקשה ובקשה. לכן נקבע, כי הדיון בבקשות יוחזר לועדה על מנת שתשקול את ההיבטים ההומניטאריים שבבקשות. (ניתן 5.5.10)




בית המשפט העליון: כאשר מוגשת בקשה לצו ביניים לעיכוב גירוש על משרד הפנים להמתין עם הגירוש עד להחלטת בית המשפט בבקשה (בר"ם 2731/10)

המבקשות הינן בנות זוג, האחת בעלת מעמד ארעי בישראל מכוח נוהל "ילדי זרים" והשניה תושבת חוץ, אשר הגיעה לישראל עם אשרת תייר. התיירת עוכבה בנתב"ג לתשאול והוכרזה כמסורבת כניסה. בנות הזוג הגישו בקשה לצו ביניים למניעת הרחקתה, והבקשה אושרה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. אף על פי כן, גירש אותה משרד הפנים חזרה לארצה בטרם הגיעה ההחלטה לידיו, וזאת למרות שידע על הגשת הבקשה ואף הגיש לה את תגובתו. בית המשפט העליון דחה את בקשת בנות הזוג להורות למשרד הפנים להשיב את המבקשת לישראל, עקב חוסר נקיון כפיים מצידן בעת הגשת בקשת אשרת השהייה בקונסוליה הישראלית. עם זאת ציין בית המשפט, כי נוכח ידיעת הרשויות על הגשת הבקשה לצו ביניים מן הראוי היה שלא יגרשוה בטרם החליט בית המשפט בבקשה.(ניתן 28.4.2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: יש לאפשר לעובד זר להמשיך שהייתו בארץ על מנת לטפל בבנו חולה האיידס (עע"מ 10993/08)

המערער ,אזרח גאנה, עובד או"ם לשעבר, השוהה בישראל באופן לא חוקי לאחר שפוטר מעבודתו, הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים לביטול צו הרחקה שהוצא נגדו. בנו הקטין של המערער חולה באיידס וזקוק לטיפול רפואי שוטף אשר לו דואג המערער לבדו. בית המשפט לעניינים מנהליים אימץ את עמדת משרד הפנים כי יש להרחיק את המערער שכן אין לו מעמד בישראל וכי משרד הרווחה ידאג להבטחת הטיפול הרפואי בקטין. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בפסקו שהחלטת המדינה להרחיק את המערער מהארץ נופלת אל מחוץ למתחם הסבירות. נקבע, כי המדינה לא שקלה כראוי את עקרון טובת הילד, שהינו ערך מרכזי גם בקבלת החלטות מנהליות, וכי נסיבות המקרה מצדיקות את התערבות בית המשפט והשארת המערער בארץ. (ניתן 10.3.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה להורות על הענקת אזרחות ישראלית לעותר מכוח נישואין בשל ספקות לגבי טיב הקשר (בג"צ 1173/07)

העותר, שוהה בלתי חוקי מרומניה נישא לעותרת, אזרחית ישראלית המבוגרת ממנו ב-30 שנה ומצויה במצב סיעודי בנישואין אזרחיים בקפריסין. לאחר שימוע שנערך לזוג במשרד הפנים נדחתה בקשתם לפתיחת הליך התאזרחות לעותר, שכן נתגלו פערי מידע בתצהירי בני הזוג, וכן נוצר הרושם כי יחסיהם קרובים יותר ליחסים שבין מטפל למטופלת מאשר ליחסים בין בני זוג. לאחר שמשרד הפנים העניק לעותר אשרת שהייה לשנה שלאחריה ייבחן עניינו מחדש, דחה בג"צ את העתירה, בציינו כי יש להיות ערים למגוון הקשרים האפשריים הקיימים בין בני אדם, ולכך שייתכנו קשרים זוגיים אמיתיים אשר אינם תואמים מסגרות מקובלות ומוכרות ולכן על הרשות המוסמכת להתייחס בפתיחות וברגישות לנושא בעת בחינתו. (ניתן 2/12/2009)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מינהליים חייב את משרד הפנים להעניק רשיון לישיבת קבע לאישה מוכה השוהה במעמד ארעי בישראל(עתמ 008634/08)

העותרת, אשה מוכה זרה שעזבה את בן זוגה הישראלי לאחר שנהג באלימות כלפיה שוהה בישראל זה שנים במעמד ארעי שכן הועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים מסרבת להעניק לה תושבות קבע ומאריכה שוב ושוב את מעמדה הארעי. בחייבו את משרד הפנים להעניק לעותרת תושבות קבע פסק בית המשפט, כי העובדה שנוהל נשים מוכות מאפשר הארכת מעמדה הארעי של העותרת אין משמעה שניתן להותירה במעמד ארעי עד אין-סוף, וכי תכלית הנוהל היא מניעת מצב שבו בנות זוג זרות מוכות תישארנה בקשר הזוגי האלים רק כדי לא לסכל את רכישת מעמד הקבע. עוד הוסיף בית המשפט, כי הזכויות הקבועות בנוהל הן זכויות שבדין ולא לפנים משורת הדין כפי שטענו המשיבים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: הסירוב לתת מעמד לילד שחי כל חייו בישראל כיוון שאחד מהוריו נכנס לישראל שלא כדין הוא סביר (עע"ם 1086/09)

המערער, שהינו כבן 11 שנים, חי כל חייו בישראל. אימו נכנסה לישראל תחת זהות בדויה על פי אשרת ביקור. ההורים ביקשו ליתן להם ולילדם רישיונות לישיבה בארץ מכוח החלטת הממשלה על מתן רשיונות כאלה לילדי שוהים בלתי חוקיים אשר נולדו בארץ, ולבני משפחותיהם, אך בקשתם נדחתה מאחר והאם נכנסה לישראל שלא כדין. המערערים טוענים, כי תנאי הסף הדורש כניסה כדין של הורי הילד לישראל לשם מתן מעמד לילד, אינו סביר באשר הוא פוגע פגיעה חמורה בילדים בשל מעשים שביצעו הוריהם וכן פוגע בעקרון טובת הילד. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו, כי בקשתם של המערערים נדונה על ידי המשיב לגופם של הדברים, וללא המגבלה של תנאי הסף. כמו כן נקבע, כי המערערים לא הראו טעם הומניטרי מיוחד, מעבר לחיי הילד בישראל, וכי הדרישה להראות טעם הומניטרי מיוחד הינה דרישה סבירה כל עוד עומדת החלטת הממשלה בעינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי הכיר בזכותו של פליט מוכר לחיי משפחה בישראל עם בת-זוגו (עת"מ 8717/08)

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, ניצב בפני השאלה האם פליט מוכר (בעל מעמד של תושב ארעי בישראל) יכול להעניק סטאטוס מכח זוגיות לבת-זוג זרה אשר אינה זכאית כשלעצמה לשהות בישראל. המדינה טענה בשלילה והורתה לבת-הזוג לעזוב את ישראל מחשש להשתקעותה. לאחר הגשת העתירה שינה משרד הפנים את טעמו והחליט ליתן מעמד לבת-הזוג אך זאת רק עד למועד בו ימלאו בני-הזוג אחר התנאים הדרושים להגירה למדינת בת-הזוג, המשרד קבע כי במועד זה יידרשו בני- הזוג לעזוב את ישראל או לכל הפחות, להוכיח כי אין ביכולתם לעשות כן. בית המשפט קיבל את טענת העותרים, כי ההגנה שמעניקה אמנת הפליטים לפליט כוללת גם את ההיבט החשוב של חיי-משפחה וכי לא ייתכן לדרוש מפליט מוכר להגר מישראל למקום אחר רק משום שהתאהב באישה זרה. העתירה התקבלה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של סוחר נשים על חיובו לשלם פיצוי לקורבן סחר שלא העידה בבית המשפט כיוון שגורשה מהארץ (ע"א 3806/06)

בית המשפט העליון דחה ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שחייב סוחר נשים, בהליך אזרחי, לשלם פיצויים בסך 300 אלף ש"ח לאשה בה סחר, לאחר שהורשע בהליך פלילי בגין הסחר. המערער טען, כי כיון שהמשיבה גורשה מהארץ ולכן לא העידה במשפט ולא ניתנה לו אפשרות לחקרה, לא יכול היה בית המשפט לפסוק נגדו בהליך האזרחי. בערעור שכנגד, ביקשה המשיבה, כי יועלה גובה הפיצויים. בית המשפט קבע, כי בנסיבות העניין יש לראות את הממצאים שנקבעו בהליך הפלילי כראיות בהליך האזרחי. כן נקבע, כי על אף הקושי שבאי העדת המשיבה, ואף שהראיות לנזק לא לובנו עד הסוף בבית המשפט קמא, הרי שכיוון שהמשיבה גורשה מהארץ ולאור נסיבותיו המיוחדות של המקרה יש להותיר את פסק הדין על כנו.




בית המשפט לעניינים מנהליים הורה למדינה לשקול מחדש סירובה ליתן רשיון ישיבה לאשה מוכה בשל ניתוק קשריה עם בעלה (עתמ 8799/08)

העותרת, מוסלמית אזרחית מרוקו גרושה ואם לילד שנולד בישראל מנישואים לתושב קבע ישראלי, עתרה כנגד החלטת הוועדה הבין-משרדית לדחות בקשתה לאשרת ישיבה ארעית וטענה כי היא עונה על התנאים המהותיים של נוהל קרבנות אלימות. בית המשפט קיבל טענתה בקבעו, כי יש לבחון את כנות נישואיה של אישה מוכה מנקודת המבט שלה בלבד, וכי דחיית בקשתה של העותרת להסדרת מעמדה בשל חוסר הכנות של בעלה חותרת תחת תכלית נוהל קרבנות אלימות. כן קבע בית המשפט, כי החלטת הועדה התקבלה על סמך נתונים עובדתיים לא מדויקים, והורה על דיון מחודש בעניינה של העותרת תוך מתן מעמד מרכזי לשיקול בדבר טובת הילד.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מינהליים: על משרד הפנים לקבוע בדחיפות נוהל מפורט לפעולת "הוועדה הבין- משרדית לעניינים הומניטאריים" בשל כשלים בהתנהלותה ( עת"מ 1952/07 )

העותר פנה לוועדה לעניינים הומניטאריים במשרד הפנים כדי להסדיר את מעמדו ובקשתו נדתתה. לטענתו בקשתו נדחתה על הסף ללא דיון. בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מצא, כי לוועדה אין כל נהלים באשר לאופן הדיון בבקשות, הרכב הוועדה וסמכויות ההחלטה. נקבע, כי בשל חשיבות הכללים המסדירים את ההליך המינהלי ובשל חשיבות הנושאים ההומניטאריים וקהל היעד המוחלש הפונה אליה, על הוועדה לקבוע בדחיפות נוהל מפורט הקובע כללים לפעולתה. כן הוארכה אשרתו הזמנית של העותר עד לקיום דיון לפי הנוהל שיפורסם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון נתן צו ביניים להארכת רשיון עבודה לעובד זר בשל ההשלכות הקשות על מצבו של העובד הזר באם לא ינתן הצו (בר"מ 10948/08)

המערער הוא עובד זר שהגיע לעבוד בישראל וכיום הוא לקראת תום שנתיים לתקופת עבודתו השנייה בארץ. בבית המשפט לעניינים מינהלים בת"א מתנהלת עתירתו נגד משרד הפנים להארכת רשיון העבודה שלו לתקופה נוספת, וכסעד זמני נענה השופט לבקשתו להאריך את אשרת השהיה שלו אך סרב להאריך את אשרת העבודה שלו, ועל כך פנה המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי סעד של הארכת רשיון עבודה הוא סעד של צו עשה שלא יינתן כסעד ביניים כדבר שבשגרה, אך כיוון שבמקרה דנן מדובר בעובד ששהה בישראל רק שתי תקופות עבודה שבשתיהן שהה כדין, וכיוון שמדובר בסעד זמני שההשלכות של ההימנעות מתיתו יכולות להיות קשות כאבדן קורת גג, אבדן ביטוח בריאות, ואולי אף אבדן העבודה והיכולת ליהנות מהסעד הקבוע, יש לתיתו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין הארצי לעבודה: ניתן לקבל תצהיר פגום של עובד זר על מנת להקל על מימוש הזכויות המגיעות לו ממעסיקו הישראלי (ע"ע 148/08)

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אף שתצהיר בכתב הניתן מחוץ לגבולות המדינה מחייב אישור על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי של ישראל או בדרכים אחרות הקבועות בדין המקום, הרי שבמקרים מסוימים, כאשר השגת האישור תגרום להכבדה משמעותית על המהגר או שהדבר נדרש לעשיית משפט צדק, ניתן לקבל את התצהיר הפגום, שלא אושר בהתאם לכללים הקבועים בדין, ולהעדיף פרוצדורה שתאפשר את קיום תביעתו של מהגר העבודה על פני פרוצדורה שתביא לסילוקה. זאת ובלבד שבמועד הגעתו של המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו בישראל, יאשר בפני בית הדין את תוכן הצהרתו ואת חתימתו עליה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שני קטינים שוהים לא חוקיים על ההחלטה שלא לאשר שחרורם לחלופות משמורת שהוצעו עבורם מחמת חוסר התאמה (עמ"נ 7146-11-08)

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר את החלטת בית הדין למשמורת שסירב לשחרר את המערערים לחלופות המשמורת שהוצעו עבורם מחמת חוסר התאמה והעדר יכולת להבטיח את שלומם. בית המשפט קבע כי על המדינה חובה לפעול למציאת חלופת משמורת לנערים במוסד חינוכי ובמסגרת המתאימה לגילם, וזאת כיוון ששני המערערים הם קטינים נזקקים עליהם חלות הוראות חוק הנוער.




בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים: נוהל הטיפול בקטינים זרים לא מלווים הוא סביר (עע"ם 4878/05)

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים קבע, כי נוהל הטיפול בקטינים זרים לא מלווים הנוגע להחזקתם במשמורת ולתהליך הרחקתם הוא סביר ואינו נוגד את חוק הנוער, החל גם על קטינים זרים השוהים בישראל שלא כדין.




בית המשפט לעניינים מינהליים פסק הוצאות לטובת עותרת שחויבה שלא לבקש מעמד קבע בישראל עבור בנה (עתמ8034/08)

בקשת העותרים לפסיקת הוצאות במסגרת פסק הדין שבעניינם בו נקבע, כי העותר, קטין בן 14 מהפיליפינים, זכאי לרישיון ישיבה בארץ, מתוקף נוהל משרד הפנים המסדיר מעמדם של קטינים נלווים, החל גם על קטינים מנישואים קודמים הנלווים לבן זוג לא יהודי הנשוי לזכאי שבות. העותרים טענו, כי סירובם של המשיבים להעניק לעותר אשרת כניסה לישראל ורשיון לישיבת ארעי, התבסס על "התחייבותה" של האם שלא לבקש מעמד קבע עבור בנה. בית המשפט הדגיש כי לפי הפסיקה אין ליתן תוקף להתחייבות שכזו, ופסק כי המשיבים חייבים בתשלום הוצאות העותרים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים סרב לאפשר את המשך שהייתה של עובדת זרה בארץ מחשש להשתקעותה בישראל (עת"ם 1111/07)

העתירה הוגשה על ידי קשישה המטופלת שנים רבות בידי עובדת זרה ועל ידי העובדת. לעובדת הזרה בת כבת שנתיים שנולדה בישראל. היא נתבקשה לצאת מישראל עם בִּתה, מתוקף "נוהל הזמנת עובד זר", לפיו יכול עובד זר לשהות בישראל לצרכי עבודה בתנאי שאין לו בני משפחה מדרגה ראשונה השוהים בישראל, כדין או שלא כדין. בדחותו את העתירה קובע בית המשפט כי הנוהל נועד להגשים את מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, המבקשת לשמור על אופיה כמדינה יהודית, ולהגן על האינטרס הציבורי מחשש להשתקעותם של זרים בישראל. בית המשפט הורה לוועדה הבינמשרדית לבחון את ההיבטים ההומנטריים של הבקשה ולשקול מתן אישור חריג בשל התלות שפיתחה הקשישה בעובדת.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירה של עובדת זרה ששהתה בארץ ללא אשרה לאפשר לה להשאר לעבוד בארץ לפנים משורת הדין (עתמ1030/08)

בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה את העתירה של עובדת זרה מסין אשר שהתה בארץ ללא אשרה, להשאר לעבוד בארץ. זאת לאחר שכבר אישר לה בעתירה קודמת, לפנים משורת הדין, להישאר לעבוד אצל משפחה אשר הילד חלה במחלת הסרטן. לטענת העותרת כאשר חתמה על מסמך אשר בו היא מסכימה לצאת מן הארץ לאחר סיום עבודתה אצל אותה המשפחה, היא לא הבינה את משמעות החתימה, וכך נוצר מצב שהחתימה עמדה לה לרועץ. בימה"ש קבע שהוא מתערב בהחלטת משרד הפנים רק כאשר נפל בה פגם חמור כגון אי סבירות חמורה. במקרה הנדון נקבע שהחלטת משרד הפנים סבירה.




בית המשפט לעניינים מנהליים הורה למשרד הפנים לשקול מחדש סירובו לגלות מסמכים של נציבות האו"ם למבקשת מעמד של פליטה (עת"מ 001087/06)

העותרת הינה פליטה מאתיופיה אשר ביקשה לקבל מעמד של פליטה בישראל, משרד הפנים סירב להמציא לעותרת את המלצות נציבות האו"ם לפליטים בעניינה, שעל בסיסם דחה את בקשתה, שכן מדובר לטענתו במסמכים פנימיים של גורם מייעץ. השופטת מוסיה ארד דחתה את עמדת משרד הפנים וקבעה כי לעותרת אינטרס ממשי בגילויה של עמדת נציבות האו"ם לפליטים. לדבריה, מבלי לדעת מה היו הנימוקים להמלצות נציבות האו"ם לפליטים, לא תוכל העותרת לבחון נימוקים אלה ובמידת הצורך, להשיב עליהם ולמנוע טעויות. לכן הורתה למשרד הפנים לשקול שוב את בקשת העותרת




בית-המשפט לעניינים מנהליים ביטל את החלטת בית-הדין למשמורת להשתמש בבן משפחה כבטוחה לעזיבת בן המשפחה מהארץ ( עמ"נ 0428/07)

בית-המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העירעור של אם ובתה, שתיהן אזרחיות אוקראינה ושוהות בישראל שלא כחוק כבר כשבע שנים תוך שימוש בתעודות מזויפות. במשך כל אותה תקופה לא פעלו כדי להסדיר את חוקיות שהייתן בארץ . משרד הפנים דרש את מעצר הבת כאמצעי להבטיח את יציאת האם מהארץ. בית-המשפט קבע שאמצעי זה אינו מידתי ואינו עומד בתנאים הקבועים בחוק. גם אם סבר בית הדין כי ניתן להסתפק בשחרור של האם ממשמורת להסדרת חיסול העסק המשפחתי, לא היה מקום לקשור בין יציאת האם מהארץ לבין האפשרות לשחרר את הבת ממשמורת. העירעור התקבל והחלטת בית-הדין למשמורת בוטלה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

פסק דין בבית המשפט לעניינים מנהליים קובע כי אזרחית זרה שלא הצהירה כי באה לישראל על רקע רומנטי תגורש (עתמ 001522/07)

העותרת הינה אזרחית פולין אשר יצרה קשר עם אזרח ישראלי. לאחר שענתה לשאלות שנשאלה ע"י קצין ביקורת גבולות התעורר חשד שמא כניסתה לישראל אינה מיועדת למטרות טיול ו"ביקור חברים" בלבד. ביהמ"ש קבע כי העובדה שתגובתה תמוהה ובעלת סתירות מספיקה כדי לאפשר לרשויות משרד הפנים לסרב לכניסתה. משרד הפנים אינו צריך להשתית את החלטת סירוב הכניסה על הוכחות. די בהתגבשותו של חשש שאיננו מופרך ואיננו חסר יסוד.




בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי אין חובה לתת לשוהה שלא כדין בישראל שהות להתארגן בעצמו לעזיבת הארץ (עתמ001502/07)

בפסק הדין נקבע כי שוהה שבוחר להמשיך ולשהות באופן בלתי חוקי בישראל לוקח על עצמו סיכון כי יום אחד ייעצר, וכשזה יקרה לא תהיה לו אפשרות להתארגן באופן עצמאי עבור יציאתו מהארץ. כמו-כן הוא לא יכול לבוא לבית המשפט לאחר מכן, ולבקש שחרור ממשמורת מכיוון שלא ניתנה לו האפשרות להתארגן בעצמו לעזיבתו את הארץ.




בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתו של עובד זר מסין להמשיך לעבוד בארץ למרות שטרם הסדיר את מעמדו (עת"מ 001211/07)

עובד זר מסין שהגיע לישראל לאחר ששילם דמי תיווך גבוהים עזב לאחר שנה וחצי חברה בגלל התנאים הקשים. העובד נעצר ובי"הד שיחרר אותו על מנת להסדיר את מעמדו בערבות של אלפיים דולר. העובד התקבל לעבודה אחרת ומעסיקו החדש שכר עבורו עורך דין אולם המעסיק לא שילם לעורך דין והנ"ל ביטל את העתירה. הדבר לא נודע לעובד והוא המשיך לעבוד כרגיל. העובד נעצר שוב וטען שלא הסדיר את תנאי השיחרור בגלל חוסר הבנה של השפה. בית המשפט קיבל טיעון זה ונתן לו הזדמנות נוספת ואחרונה להסדיר את מעמדו על מנת שיוכל להמשיך לעבוד בישראל.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מינהליים קיבל ערעור כנגד מעצרו של קטין קורבן סחר בבני אדם השוהה בארץ שלא כדין (עמנ379/06)

מוקד הסיוע לעובדים זרים ייצג קטין בערעור על החלטות בית הדין למשמורת שוהים שלא כדין וביקש לשחררו ממתקן המשמורת אשר בו הקטין עצור למעלה משמונה חודשים. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי הקטין בן ה-15 הינו קורבן סחר בבני אדם למטרה שאינה זנות וחובה על בית הדין לביקורת משמורת למנות את הסניגוריה הציבורית לייצוג הקטין שאינו דובר עברית. עוד נקבע כי ההליך היה פגום כיוון שקופחו זכויותיו הדיוניות והמהותיות עד כדי עיוות דין.




ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה הורה להחזיר הדיון בעניין משמורת קטינה עקב אי-ייצוגה (עמ"נ 412/07)

כב' השופט שפירא הורה על החזרת עניינה של הקטינה-המערערת לבית הדין למשמורת, על מנת שידון בעניינה כשהיא מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי. בשולי פסק הדין הוסיף כב' השופט, כי כאשר מתקיימים דיונים נוספים של קטינים או הטוענים לקטינות, יש למסור הודעה לאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, כך שלאחר ובהתאם להחלטה שהתקבלה על-ידי בית הדין למשמורת, יבחן הצורך בייצוגם, עוד לפני קיום הדיון הבא בעניינם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עתירה 1323/07 נגד גירוש קטינים אפריקאים מישראל.

הוגשה עתירה דחופה בדרישה למנוע את גירושם של קטינים זרים אפריקאים השוהים בישראל בגפם אשר צפויים להיות מגורשים בימים הקרובים. בעתירה התבקש בית המשפט לאסור על הגירוש, עד שהקטינים ירואיינו על ידי פקידי סעד, שיקבעו שגירושם עולה בקנה אחד עם טובתם, ויבטיחו, אם יגורשו, שקרובי משפחה או רשויות הרווחה במדינות מוצאם יקלטו אותם וידאגו לשלומם ולרווחתם.




פסק דין של בית המשפט המחוזי: עיכוב גירוש בשל מחלת ילד (עתמ 001476/06)

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת אזרח גאנה, אב לפעוטה עם מום בליבה, והחליט לעכב את גירושו בשנה. אומנם אין סכנה מיידית לחייה של הפעוטה ואין צורך בטיפולים דחופים. כל שנחוץ הוא מעקב רפואי, כדי לוודא שאין סיבוכים ומעקב שכזה אינו אפשרי בגאנה.




הכרעת הדין של בית הדין הצבאי בעניין הפעלת אלימות נגד מסתנן מגאנה ( דר 195/07)

בית הדין הצבאי הרשיע רב סרן בגין הפעלת אלימות נגד מסתנן מגאנה מגבול מצרים. הנאשם טען להגנת "הצורך" אולם נקבע כי המסתנן לא היווה איום ביטחוני או איום אישי שכן לא נשא איתו נשק וכן שיתף פעולה בחקירה במקום. בית הדין הדגיש כי בכל עת יש לשמור על צלמו של הנחקר ולהקפיד בשמירה על חרויות הפרט.




ביהמ"ש לעניינים מנהליים שחרר המערער בקבעו כי אין צורך בהמשך שהייתו במעצר עד למציאת פתרון לבעייתו (עמ"נ 251/06)

המערער, חסר מעמד בארץ, נמצא במעצר מפברואר 2005. ביהמ"ש נימק את שחרורו, בין היתר, בכך שעל אף שיתוף הפעולה של המערער, הסתבר כי הרחקתו אינה כה פשוטה כפי שטענה המדינה בתחילה, שכן הוא נותר לכאורה חסר אזרחות לאחר שברית המועצות התפרקה. כן קבע ביהמ"ש, כי למשיב יש יותר אמצעים ודרכים לפעול בנסיון להסדיר את הענין, כפי שהיה גם צריך לעשות בהתאם להחלטות קודמות, ובפרט משהצהיר, כי אם המערער ישתף פעולה, יוכל להשתחרר בהקדם. ביהמ"ש סבור שמועד זה הגיע ובשלו התנאים לשחרורו של המערער, קל וחומר כשבמקרה דנן המערער משתף פעולה. בנסיבות אלו עולה לכאורה מהמסמכים שצירף המערער שהוא אכן ניקולאי פיסנקו, שניתן יהיה לאתרו לאחר שחרורו וכי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי קיבל ערר מאוחד של עוררים אפריקאים על החלטת ביה"ד לביקורת משמורת שקבע כי אינם קטינים (עמנ 209/08 )

העוררים ביקשו לבטל את החלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים, בהן ניקבע כי הם אינם קטינים, ובהתאם לכך הוחלט על העברתם ממתקן מיכ"ל למתקן משמורת בו מוחזקים בגירים. בימ"ש המחוזי קיבל את עררם וקבע כי נפלו פגמים בהחלטה, ולכן יש לקיים דיון מחודש בעניינם.




עתירה למחוזי בעניין זכותו של העותר להישאר בארץ בשל מעמדו כידוע בציבור (עתמ 002561/06)

מטרת העתירה היא לחייב את משרד הפנים לנמק מדוע יש לגרש את העותר מישראל, ללא כל אפשרות למצות את זכותו להישאר בארץ ולהסדיר את שהייתו ומעמדו כידוע בציבור.כמו כן, התבקש בית המשפט להורות על שחרורו בערובה של העותר שנעצר בידי משטרת ההגירה, עד לבירור מעמדו הסופי בישראל מול רשויות המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי בשבתו כבימ"ש לעניינים מינהליים דחה עתירה בעניין מעמדם של ילדים לשוהים שלא כדין (עת"מ 737/07 )

עותרים ששהו בישראל עם ילדיהם תקופה ממושכת באופן בלתי חוקי, עזבו את ישראל בטרם ניתנה החלטת הממשלה, הגישו בקשה להתיר את כניסתם לארץ וליתן להם מעמד בישראל וזו נידחתה.בימ"ש דחה את עתירתם כנגד ההחלטה, וקבע כי הממשלה ושר הפנים אינם חייבים להעניק מעמד בישראל לכל מי שמבקש זאת, ומשעשו כן רק לגבי מי ששהו בישראל (שלא כחוק) בעת קבלת ההחלטה, אין לקבל טענת אפליה רק משום שהממשלה לא הרחיבה החלטתה גם לגבי שוהים בלתי חוקיים אחרים שעזבו את הארץ קודם למתן החלטת הממשלה.כמו כן ניקבע שאין חובה לתת זכות טיעון בעל פה בפני הוועדה הבינמשרדית, אם ניתנה אפשרות לטעון בכתב.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים החליט להשיב לעובדת זרה רישיון עבודה שבוטל ללא שימוע (עת"מ (ת"א) 2116/06)

בית המשפט החליט להשיב לעובדת הזרה את רישיון העבודה לאחר שמשרד הפנים ביטל לה את רישיון העבודה, מבלי שניתן לה כל הסבר להתנהגות הנ"ל ומבלי שניתנה לה הזכות הבסיסית להשמיע את טענותיה בטרם פסלו את רישיונה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה את עתירתם של ארגוני זכויות אדם בעניין החזקת ילדים מבקשי מקלט בקציעות (בג"צ 212/08)

למרות הבעיה ההומניטרית בג"צ בפסיקתו לא ראה הצדקה להתערבות שיפוטית. בג"צ התרשם שהמדינה פעלה תוך תקופת התארגנות קצרה, ושהמשיבים ימשיכו לפעול לפתרון הבעיות השונות שהתעוררו בשטח.




החזקה ארוכה של שוהה בלתי חוקית במשמורת איננה סבירה כאשר העניין נמשך מפאת אי-שיתוף פעולה מצד המהגרת ומדינת האם (עתמ001923/07)

העותרת טוענת שהיא אזרחית זימבבואה, ושאינה מוכנה לשוב לזימבבואה בשל סכנה הנשקפת לה שם, ואולם בקשתה למקלט מדיני בישראל נדחתה, לאחר שגרסתה נמצאה לא אמינה. משטרת ההגירה ומשרד החוץ אינם מצליחים להשיג לה דרכון באמצעותו אפשר יהיה לגרשה מישראל. לזימבבואה אין נציגות בישראל, ומכל מקום זימבבואה מכחישה שהיא אזרחית שלה. משרד הפנים קבע שעל העותרת לגלות מניין היא, ושעד שלא תעשה כן לא תשוחרר מהכלא. משרד הפנים גורס שהיא אינה משתפת פעולה עם גירושה, וזו, לשיטתו, עילה להאריך את מעצרה ללא הגבלה.השופטת שרה גדות מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב הורתה לשחרר את העותרת ממעצר, שכן המשך החזקתה של העותרת במשמורת, בנסיבות העניין, איננה סבירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי דחה עתירה כנגד סירוב לתת מעמד ארעי לקורבן סחר לצורך שיקומה (עתמ 889/07)

העותרת הינה קורבן סחר למטרות זנות. העותרת ביקשה להאריך את אשרת השהייה שלה בארץ לצורך שיקומה ועל מנת להתחיל בחיים חדשים מחוץ למעגל הזנות. בקשתה נדחתה מהטעם ששהתה בארץ תקופה ארוכה וללא היתר.




עתירת ארגוני זכויות אדם נגד נוהל

ארגוני זכויות אדם טוענים להפרת עיקרון איסור גירוש פליטים המגיעים מגבול מצרים בניגוד לאמנה בדבר מעמדם של פליטים והאמנה נגד עינויים.




בית המשפט לעניינים מנהליים חייב את משרד הפנים לאשר כניסתה של אזרחית פיליפינית לארץ באם תופקד ערבות בגינה

העותרת, אזרחית פיליפינית הגיעה ארצה לבקר ידיד ישראלי שהכירה בעבר. כניסתה סורבה על ידי נציגי משרד הפנים בשדה התעופה. בית המשפט חייב את משרד הפנים להעניק לאזרחית הפיליפינית אשרה ל3 חודשים באם תופקד ערבות בסך 35,000 ש"ח להבטחת עזיבתה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים: על הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטריים לדון בעניינה של עובדת סיעוד

מהגרת עבודה בתחום הסיעוד שרישיונה לא חודש משנת 2003. לא מקבלת היתר חידוש ממשרד הפנים, ואף מסרב הוא להביא עניינה בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, בטענה, שלמהגרת העבודה אין טעמים הומניטאריים. השופטת צור מקבלת את העתירה ומורה להביא את העניין בפני הוועדה.




ביהמ"ש העליון הפחית סכום ערובה לעובד זר על מנת שיוכל לממש זכותו לפנות לערכאות

ביהמ"ש קבע, כי החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימוש זכות הגישה לערכאות, המצריכה התחשבות ביכולת הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. השני - עניינו של נתבע בהליך, הזכאי לממש את גביית הוצאות המשפט שיפסקו לזכותו, באם יזכה בהן בגין הליך שלא הוא יזם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

שחרור מהגר עבודה שנעצר בחשד לפלילים

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בטל צו הרחקה וצו משמורת נגד עותר ושחררו כיוון פסק שהצווים נתנו על בסיס משפטי מוטעה ונפל פגם מהותי בהליכים.




בית המשפט המחוזי פסל ביטול רישיון של מהגר עבודה בגין חשד לפלילים

נגד מהגר עבודה נפתחה חקירה בגין תלונה על אלימות. הוא נעצר. התביעה החליטה שיש ראיות להגשת כתב אישום אך עדיף לגרשו. לכן פנתה התביעה למשרד הפנים, שקיים שימוע וביטל את רישיונו מבלי שהוגש כתב אישום. בית המשפט מקבל את העתירה שכן הביטול נעשה בהעדר ראיות מספיקות, וקובע כי ראוי לשקול הגשת כתב אישום.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
חמדאן נ' ממשלת ישראל (עע"ם 9993/03): זיכוי בפסק דין פלילי אינו חוסם רשות מינהלית לייחס עבר פלילי לאדם המבקש לקבל מעמד בישראל

המערערים, אזרח ירדני ואשתו תושבת ישראל, בקשו ליתן למערער מעמד של תושב קבע. בקשתו נדחתה בשל כך שבעבר הוגש נגדו כתב אישום אשר ייחס לו מעשים פליליים, וזאת למרות שהוא זוכה מעבירות אלו. ביהמ"ש העליון קבע כי לשר הפנים שיקול דעת רחב בעניין מתן רישיונות ישיבה בישראל ושהוא רשאי לשקול עבר פלילי בבקשה לאזרחות. עוד נקבע, באופן עקרוני, כי זיכוי בפסק דין פלילי אינו חוסם בהכרח את דרכה של הרשות המינהלית לייחס עבר פלילי לאדם המבקש לקבל מעמד בישראל, וזאת לאור השוני בין רף ההוכחה ודיני הראיות במשפט הפלילי לבין התשתית הראייתית הנדרשת לשם קביעת עובדות לצורך החלטה מינהלית.עם זאת, במקרה דנן, נקבע שיש לאפשר למערער להתחיל הליך לקבלת מעמד בישראל, וזאת לאור ההליך הפלילי הממושך שהתקיים ועוצמת זיכויו בהליך הפלילי.(ניתן 9.2.2005).




מדינת ישראל נ' סולימאן (בר"מ 173/03): אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש מאפשר המשך החזקתו של שוהה שלא כדין במשמורת לתקופה של למעלה מששים ימים

המשיב הינו אזרח ירדני אשר שהה ועבד בישראל במשך מספר שנים, ללא אשרה בת תוקף. ממועד מעצרו הוחזק המשיב במשמורת לצורך הרחקתו מישראל אולם הרחקתו זו נמנעה במשך חודשים רבים. במוקד הערעור אשר הוגש מטעם המדינה, עומדת החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב בתנאים מהמשמורת בה הוחזק. לטענת המדינה שגה בית המשפט קמא, כשקבע כי יש לפרש את סעיף 13ו לחוק הכניסה לישראל כך, שלאחר חלוף תקופה בת ששים ימים בה הוחזק שוהה שלא כדין במשמורת, מוטלת על ממונה ביקורת הגבולות חובה לשחררו. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע, כי לממונה על ביקורת הגבולות מוקנה שיקול דעת בכל הקשור לשאלת שחרורו בערובה של שוהה שלא כדין, אשר במסגרתו רשאי הוא במקרים המתאימים, להוסיף ולהחזיק את השוהה במשמורת לתקופה שאינה חורגת מהסביר, אם קיים אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש, המחייב את המשך החזקתו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קבוצות מוחלשות

זכויות מהגרי עבודה, פליטים וחסרי מעמד
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם