המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

כשרות > פסיקה

כללי
בימ"ש השלום: הצגת מקום כ"כשר בהשגחת היהדות הקראית" ללא היתר אינו מהווה עבירה ע"פ חוק איסור הונאה בכשרות (תל"פ 39006-04-11)

ביהמ"ש השלום ברמלה ביטל קנס על סך 1,000 ₪ שניתן ע"י הרבנות הראשית כנגד אטליז שנשא שלט 'כשר - בהשגחת היהדות הקראית רמלה', מבלי שברשותו היתר ותעודת כשרות מטעם הרבנות. נטען שהשימוש במונח 'כשר' עלול לגרום להטעיית הציבור הדתי וזאת בניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות. ביהמ"ש ביטל הקנס מהטעם שהטלתו משמעותה שינוי מדיניות של הרבנות בעניין, אשר נעשתה ללא הליך ראוי וללא מתן זכות טיעון. בשל כך עומדת לבעלת האיטליז ההגנה מן הצדק. בנוסף נפסק שאין בשלט אלמנט של הטעייה שכן מנוסחו ברור שהוא אינו מוכר בשר הנחשב כשר ע"י היהדות הרבנית. הודגש שחוק איסור הונאה בכשרות הינו חוק חילוני שמטרתו מניעת הטעיית צרכנים ולא כפיית שמירת מצוות או אכילת מזון כשר. ביהמ"ש לא ראה צורך להכריע בטענה שהטלת הקנס מהווה פגיעה בחופש הדת והמצפון. (ניתן 14.11.11)




אירוח גולן בע"מ נ' הרבנות הראשית ואח' (בג"צ 11157/03): דחיית בקשה לעודת כשרות למסעדה הפועלת בשבת

העותרת היא חברה המפעילה שתי מסעדות שברמת הגולן. המסעדות פועלות בשבת ומתקיימת בהן, לטענת העותרת, הקפדה על דיני הכשרות. העותרת הגישה בקשה למחלקת הכשרות של המועצה הדתית רמת הגולן לקבלת תעודת כשרות לימי חול עבור המסעדות. הנימוק המרכזי לבקשתה הוא כי קיימים בתי עסק רבים באזור בו נמצאות המסעדות שבבעלותה הפועלים בשבת, ושקיבלו תעודות כשרות על בסיס הסדרים שונים עם הרבנים המקומיים. לטענת הרבנות, על פי החלטת מועצת הרבנות אין לאשר הענקת כשרות לעסקים הפועלים בשבת ללא פיקוח, והעותרת סירבה להתחייב להגיש אוכל שלא בושל בשבת, כפי שעשו כמה מהמסעדות שזכו בהכשר. בית המשפט דוחה את העתירה בקבעו כי שאלת הבישול בשבת היא חלק מ"הגרעין הקשה" של דיני הכשרות ולכן אין לעותרת זכות לקבל תעודת כשרות. אם אכן קיימת הפליה בין העותרת לבין מסעדות אחרות, כטענתה, הדרך היחידה לבטלה היא על ידי שלילת תעודות הכשרות מהמסעדות האחרות, ואולם, העותרת לא ביקשה, ובמתכוון, כי כך יעשה.(ניתן 5.9.07).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מלון פלס בע"מ נ' הרבנות הראשית ואח' (בג"ץ 315/40): סירוב הרבנות ליתן תעודות כשרות העלולה להביא להונאה בכשרות מוצדק

חברה שבבעלות מלון פלס פתחה מסעדה לא כשרה בצמוד לבית המלון. בעקבות פתיחת המסעדה מנהל מחלקת הכשרות הודיע למנהל המלון כי הוחלט שלא לחדש את תעודת הכשרות למלון, ומכאן העתירה. לטענת המלון המסעדה אינה קשורה למלון. בית המשפט העליון קבע, כי החלטת הרבנות סבירה ומדובר בשיקולים "שבגרעין הקשה" של דיני הכשרות. קיים חשש להטעיית לקוחות, שיסיקו מתעודת ההכשר של המלון, כי גם המזון המוגש במסעדה כשר הוא, ולכן רשאי הרב המקומי לסרב ליתן תעודת הכשר שכן קיים חשש סביר כי תעודת ההכשר אשר תוצא על ידו תגרור אחריה הונאה בכשרות. העתירה נדחתה. (ניתן 27.9.04)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ: הרבנות הראשית רשאית להתנות מתן תעודת הכשר בהסרת תעודת כשרות מטעה של גוף פרטי (בג"ץ 118/09)

העותר הינו הבעלים של חברה פרטית "תפארת הכשרות" המעניקה תעודת הכשר "למהדרין מן המהדרין". הרבנות הראשית התנתה מתן תעודת הכשר מטעמה בהסרת התעודה הניתנת על ידי תפארת הכשרות ומכאן העתירה. בג"צ דחה את העתירה בקובעו, כי הרבנות רשאית לדרוש הסרת הכשרות הפרטית על מנת למנוע את הטעיית הציבור, כאשר קיימות ראיות לכך שתעודת הכשרות הפרטית יוצרת מצג מטעה, שכן מניעת הטעיית הציבור כוללת גם מניעת הטעיה בנוגע לרמת הכשרות הנוהגת במקום מסוים. עם זאת, הדגיש בית המשפט כי החלטתו מצומצמת למקרים בהם הוכח חשש להטעיה, וכי אינו מביע עמדה בשאלה האם הדרישה מבעלי עסקים לחתום על התחייבות כי לא יציגו תעודת הכשר מטעם גוף כלשהו אלא באישור הרבנות הראשית, הינה לגיטימית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ ביטל החלטת הרבנות להתנות מתן תעודת הכשר לעסק בבעלות יהודיה משיחית במינוי "נאמן כשרות" (בג"ץ 8735/06)

העותרת היא יהודיה משיחית בעלת קונדיטוריות שתעודת הכשרות נשללה מהן בשל אמונתה הדתית. השבת תעודת הכשרות הותנתה בכך שהעותרת תמנה "נאמן כשרות" שייפקח פיקוח צמוד על הקונדיטוריה ותפקיד את מפתחות העסק בידי הנאמן. לטענת העותרת ההחלטה מהווה הפליה בשל דת בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ופגיעה בחופש עיסוק ובחופש הדת. כמו כן, לטענתה, הסדר נאמן הכשרות אינו סביר ואינו מידתי, והדרישה להפקדת מפתחות העסק בידו מהווה פגיעה בזכות לקניין ובזכות לפרטיות. בית המשפט קבל את העתירה בקבעו, כי החלטת המשיבים על התניית תעודת הכשרות בשל אמונתה הדתית של העותרת מהווה חריגה מסמכותם לפי חוק איסור ההונאה בכשרות, וכי דיני הנאמנות עליהם הם מסתמכים אינם שייכים לגרעין הקשה של דיני הכשרות שרק אותו רשאים הם לשקול. נקבע, כי העותרת תהא זכאית לקבל תעודת כשרות על פי התנאים הרגילים למתן כשרות לעסק מסוג זה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בלדי נ' מועצת הרבנות הראשית לישראל (בג"צ 7471/01) : דרישת מועצת הרבנות למתן הכשר לבשר מיובא כבר בחו"ל פוגעת באופן לא מידתי בחופש העיסוק ולכן בטלה

בית המשפט העליון קובע כי דרישתה של מועצת הרבנות להכשיר את הבשר בעודו בחו"ל כתנאי למתן הכשר לשם יבואו, הינה אמצעי הפוגע פגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק, ומייקר את הוצאות העותרת באופן בלתי סביר. אף כי המשיבה בחרה אמצעי זה על מנת להתמודד עם אותם ספקות הלכתיים שהתעוררו בנוגע להליך כשרותו של הבשר, אין הדרישה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. לפיכך, ניתן צו מוחלט האוסר על התנית מתן תעודת ההכשר בהכשרת הבשר בחו"ל.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ גידולי שמיטה.

בג"צ פסל את החלטות מועצת הרבנות הראשית, שהשאירו לשיקול דעתו של כל רב מקומי אם לאשר שיווק פירות וירקות בשנת השמיטה, מהנימוקים הבאים: ההחלטה כרוכה בפגיעה בפרנסת החקלאים, פגיעה בזכויות היסוד שלהם לחופש עיסוק ולקניין, ופגיעה בציבור הרחב - במיוחד בציבור שאין ידו משגת לקנות סחורה זו- היוצרת הפלייה ופוגעת בזכות החוקתית לשוויון.




עט 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל נ' תופיק ראבי נז(4) 673

פסק הדין אינו דן בנושא כשרות אך כולל הערת אגב של כבוד השופטת מרים נאור, לפיו אדם שאכל אוכל שאינו כשר לאחר שזה הוצג בפניו כאוכל כשר, יכול לתבוע תביעה נזיקית על "פגיעה באוטונומיה".




בגצ 22/91 אורלי ש. 1985 בע'מ נ' הרב הראשי ליבנה, הרב יוסף אבוחצירא מה(3) 817

פסק הדין דן בשאלה האם הרבנות מוסמכת לדרוש שינוי שם של מותג, כאשר היא חוששת ששם המותג יביא להטעיית הציבור לחשוב שמוצר הינו כשר אף שאינו כזה. בית המשפט פוסק כי דרישה מעין זו היא חוקית כאשר מטרת הרבנות הינה מניעת הונאת הציבור, ובלבד שמתקיים חשש סביר כי תגרם הונאה בשל מתן תעודת הכשרות .




עפ 331/87 יהודה סלמה נ' מדינת ישראל מב(2) 298

ערעור על הרשעת המערער בקבלת דבר במרמה בשל יצירת מצג שווא לפיו הבשר שהינו מוכר בחנותו הוא כשר. הערעור נדחה. בית המשפט קובע כי "כשר" משמעו בהשגחתה ובאישורה של הרבנות .




בגצ 44/86 ענף האטליזים של מחוז ירושלים נ' מועצת הרבנות הראשית לירושלים מ(4) 1

פסק הדין עוסק באי מתן תעודת הכשר על ידי הרבנות במקרה של "שחיטת חוץ". בית המשפט דן בשאלה האם עליו להמנע מדיון מכיוון שמדובר בעניין שבהלכה ופוסק כי עניין שבהלכה אינו מלת קסם המונעת דיון על הסף וכי למרות שנדיר שבית המשפט ידון בסוגיה הלכתית, הוא מוסמך לכך ע"פ חוק. עם זאת העתירה נדחית לגופא.




בגצ 3944/92 מרבק – בית מטבחיים בע'מ נ' הרבנות הראשית נתניה מט(1) 278

פסק הדין דן בסירובה של רבנות נתניה לתת תעודת הכשר לשם שיווקו בנתניה של בשר שנשחט בבאר טוביה וקיבל תעודת הכשר מרבנות תל אביב יפן. הסירוב התבסס על ההלכה הנוגעת ל"שחיטת חוץ".בית המשפט קובע כי מאחר ומדובר בשאלה הנוגעת ל"גרעין הקשה" של דיני הכשרות, אין לקבוע כי החלטת הרבנות הייתה בלתי סבירה.




בגצ 465/89 אילנה רסקין נ' המועצה הדתית ירושלים מד (2) 673

פסק הדין עוסק בשלילת תעודת הכשר מאולם שמחות על ידי הרבנות לאור הופעת רקדנית בטן במקום.בית המשפט קןבע כי אין הרבנות מוסמכת לשקול שיקולים דתיים שהם מעבר לשיקולי כשרות המזון בבואה לתת או לשלול תעודת הכשר.




בגצ 7203/00 מעדני אביב אוסובלנסקי בע'מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואח' נו(2) 196

פסק הדין דן בשאלה האם הרבנות מורשית לשלול תעודת הכשר ממפעל השומר על חוקי הכשרות בשל כך שהוא מוכר גם בשר טרף ליהודים. בית המשפט בוחן את סמכות הרבנות אל מול זכויות יסוד חוקתיות וקובע כי הרבנות אינה מורשית לשקול שיקולים שאינם נוגעים ישירות לכשרות המזון בבואה לאשר או לשלול תעודת הכשר.




בגצ 77/02 מעדני אביב אוסובלנסקי בע'מ נ' מועצת הרבנות הראשית ואח' נו(6) 249

פסק הדין תוקף את אופן הפעלת סמכות הרבנות לעניין מתן תעודות כשרות וקובע כי הרבנות הראשית אינה רשאית להסתמך על חוק הרבנות הראשית כדי לחרוג מעבר לסמכות הנתונה לה בחוק איסור הונאה בכשרות.




משפט דת ותרבות

דת ומדינה נושאי משנה
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם