המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

עדות דתיות > פסיקה

כללי
בג"ץ: לבית הדין הקראי יונפקו טפסים של תעודות גירושין עם סמל המדינה לשימושו (בג"ץ 7197/13)

העותרים טוענים כנגד הפסקת הנפקת טפסים הנושאים את סמל המדינה לבית הדין הקראי, שמעמדו אינו מוסדר בחוק, לשימוש כתעודות גירושין, וכנגד הפסקת מתן חותמת אפוסטיל לתעודות אלו. המשיבים טענו כי לאור עמדת הרבנים הראשיים, גט שנערך בבית דין קראי, הוא פסול לפי ההלכה. נקבע כי יש למצוא פתרון הוגן לאור השינוי שחל לאורך השנים בפרקטיקה שנהגה כלפי העדה היהודית-הקראית מבלי לבסס פתרון חדש. נושאי המעמד האישי של הקראים מפוצלים באופן שאינו משביע רצון: רישום הנישואין מצוי בידי השר לשירותי הדת, ונושא הגירושין בידי שרת המשפטים. יהודים קראים המבקשים להתגרש לפי הלכתם בלבד זקוקים להסדר, וכל עוד אין חקיקה, אין מנוס מהסתפקות בהסדר מינהלי שימשיך וינהג עד לחקיקה. נקבע כי לבית הדין הקראי יונפקו טפסים של תעודות גירושין הנושאים את סמל המדינה, והוא יוכל לעשות בהם שימוש. (ניתן 22.10.14).




בג"ץ: פסיקת פיצויים בגין זלזול בחיי הנישואין בניגוד לחוק המשפחה הביזנטי אינה מצדיקה התערבות בג"ץ (בג"ץ 4577/12)

בן העדה היוונית האורתודוקסית המתגורר בבולגריה עתר לבג"ץ כנגד החלטת ביה"ד הכנסייתי לערעורים של הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית, שחייבה אותו בתשלום פיצויים לגרושתו בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לה. העותר טען שלבתי הדין אין הסמכות לדון בענייני פיצויים ללא הסכמת הצדדים. עוד נטען שהליכי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד העותר פוגעים קשות באפשרותו להתפרנס, ובזכויותיו לתנועה ולכבוד. בנוסף נטען שפסיקת הפיצויים מנוגדת גם לחוק המשפחה הביזנטי (שהוא הדין האישי החל על הזוג), הקובע שהתרת נישואין אינה מקנה זכות לצדדים לבקש פיצוי בגין הוצאות נישואין. בג"ץ דחה העתירה על הסף תוך שהוא קובע שהתערבותו כערכאת ערעור בהחלטות של ערכאות דתיות תעשה רק במקרים חריגים. נקבע שגם אם חיוב העותר בפיצויים בגין זלזולו בחיי הנישואין הינו מנוגד לחוק הביזנטי ומהווה יישום שגוי של הדין הדתי, אין הדבר מצדיק התערבות בג"ץ. (ניתן 13.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעור נגד הליך הבחירה של הפטריארך הייוני אורתודוכסי בשל חוסר סמכות עניינית (ע"א 2293/09)

המערער, המבקש לתקוף את הליך המינוי של המשיב לתפקיד הפטריארך היווני אורתודוכסי, טען כי בית המשפט המחוזי שגה כשפירש את סע' 4 לפקודת הבטריקיה כמונע בירור של תובענה התוקפת את הליכי הבחירה לאחר מסירת כתב ההכרה מטעם הממשלה. בית המשפט העליון קבע שהליך ההכרה בפטריארך הנבחר שמקיימת הממשלה מערב שיקולים הנוגעים ליחסיה של ישראל עם העדה היוונית-אורתודוקסית ולכן הפקודה, המבקשת לוודא את יציבות המינוי של הפטריארך, קובעת כי משהחליטה הממשלה להכיר בפטריארך הנבחר ומשמסרה לידיו את כתב ההכרה הופך המינוי למוחלט ומחייב ולא ניתן לפנות לבית משפט כנגדו. עם זאת נקבע, כי הפקודה אינה חוסמת את הדרך בפני עתירה המכוונת כנגד החלטת הממשלה להכיר בפטריארך הנבחר, ולכן אינה פוגעת בזכות הגישה לערכאות. סיבה נוספת לדחיית העתירה היא שהמערער השתהה בהגשתה למעלה משנתיים אף כי סע' 3 לפקודה מורה להגיש את התובענה עד 30 יום לאחר המינוי.(ניתן-15/8/10)




בית המשפט למשפחה אינו מוסמך לדון בענייני רישום דת או לאום במרשם האוכלוסין אלא אם התבקש לעשות כן על ידי פקיד הרישום הראשי במרשם האוכלוסין (תמ"ש 20381/09 )

התובעת עתרה באמצעות הוריה ואפוטרופוסיה הטבעים (אם יהודיה ואב מוסלמי)להורות למשרד הפנים לתקן את פרטי דתה במירשם האוכלוסין באופן שירשם כי היא כפולת דת – יהודיה ומוסלמית. לטענת משרד הפנים לא ניתן לרשום רישום דת כפול במרשם האוכלוסין וכן אין לבית המשפט למשפחה סמכות להורות על שינוי רישום פרטי הדת. בית המשפט קבע, כי ישנה חוסר בהירות בנוגע לדתה המשפטית של הקטינה משום שלפי הדת היהודית היא נחשבת ליהודיה ואילו לפי האיסלאם למוסלמית. עוד ציין השופט, כי אדם עשוי להחשב יהודי לצורך חוק מסוים אך לא לצורך חוקים אחרים. נקבע, כי בית המשפט למשפחה מוסמך להורות על רישום או תיקון פרטי הדת במרשם האוכלוסין, רק אם נתבקש לעשות כן על ידי פקיד הרישום הראשי של מרשם האוכלוסין, ואילו על אדם המבקש שינוי רישום בניגוד לעמדת משרד הפנים, לפנות לבית המשפט המחוזי או לבג"צ לצורך כך. (ניתן 21.7.10)




בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הוא המוסמך לדון בענייני משמורת כאשר בני הזוג הם בני דתות שונות (בש"א 58155/08)

בני הזוג התגרשו בהיותם בני הדת הנוצרית. הסדר הגירושין אושר על ידי בית הדין של הכנסייה ובו נקבע שהילדות תשארנה במשמורת האב ושלבית הדין תהייה סמכות מוחלטת להכריע בכל סכסוך עתידי. לאחר הגירושים נישאה המשיבה בשנית, המירה דתה לאסלאם והגישה תביעה לביטול הסכם הגירושין והעברת הקטינות למשמורתה. מכאן בקשת האב מבית המשפט למשפחה להימנע מלדון בתביעה היות והסמכות לדון בה מסורה לבית הדין הכנסייתי. בית המשפט למשפחה קבע, כי בהתאם להוראות דבר המלך במועצתו, הוא המוסמך לדון בתביעת משמורת כאשר הצדדים הם בני דתות שונות, וכי במקביל יכולים צדדים בני עדות שונות לפנות לנשיא בית המשפט העליון בבקשה לקביעת סמכות שיפוט בפני בית דין דתי. נקבע, כי הוראות פקודת העדה הדתית (המרה) הקובעות שאין בהמרת דת של אחד הצדדים לבדה כדי לפגוע בסמכות שהוקנתה לבית דין שדן בעניינם בעבר לא חלות במקרה זה שכן הן מתייחסות לענייני נישואין, גיטין ומזונות, ולא לסוגיית המשמורת. (ניתן 10.12.09).




התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נגד השר לענייני דתות (בג"צ 650/88): כל פעולה של רשות שלטונית מחייבת גישה שמבטאת יחס של שוויון כלפי כל הזרמים

התנועה ליהדות מתקדמת בישראל עתרה כנגד ההחלטה שלא לאפשר לה להציג בתערוכה שנערכת במסגרת שבוע "השירותים הדתיים היהודיים" שמארגן משרד הדתות, מן הטעם שהמרכז לפלורליזם שלה אינו מספק שירותים יהודיים בפיקוח הרבנות הראשית ושירותיו אינם מוכרים ואינם מתוקצבים על ידי משרד הדתות. בית משפט העליון קבע, כי הכלל המנחה ביסוד פעולתו של משרד הדתות הוא חופש הדת וחופש הפולחן ,וכי בין היתר נובע מקיומה של חרות זו שיז לנהוג במאמינים במידה של שיוויון, וכי רשויות השלטון ירחיקו עצמם מכל מעשה או מחדל כלפי המאמינים על זרמיהם, לרבות ארגוניהם ומוסדותיהם, שטעם של הפלייה פסולה מתלווה אליו. עם זאת העתירה נדחתה כיוון שנקבע, כי במקרה הנדון הזדקקות העותרת למשרד הדתות אינה יוצרת את הבסיס הלכאורי לשיתופו של מוסד או גורם ציבורי בתערוכה המאורגנת על ידי המשרד, שכן בתערוכה מוצגות פעולות מרכזיות שהמשרד נוטל בהן חלק ומפקח עליהן.




בג"ץ דחה עתירה כנגד סמכותו של בית הדין המרוני לערעורים היושב בלבנון לשבת כערכאת ערעור על בית הדין המרוני בישראל (בג"צ 3238/06)

העותר, אשר הינו אזרח ישראלי נוצרי בן הדת המרונית, תוקף החלטתו של הארכיבישוף של העדה, אשר העביר ערעור על החלטה בעניינו להכרעת בית הדין לערעורים של העדה המרונית היושב בלבנון. לטענת העותר, העובדה שערכאת הערעור יושבת בלבנון, שהינה מדינת אויב, גורמת לפגיעה חמורה בזכויותיו הדיוניות. בית המשפט ציין, כי מדובר בסיטואציה יוצאת דופן שמקורה בכך שהמחוקק לא הסדיר ולו ברמה הבסיסית את דרכי פעולת בתי הדין של העדות הנוצריות, והסדרתן נותרה בידי מוסדות העדה, המכירים בתוקפן המחייב של החלטות בתי דין המצויים מחוץ לישראל. בית המשפט נמנע מלהכריע בשאלת קיומה של סמכות לבית הדין, אך דחה את העתירה, בקבעו, כי בנסיבות העניין קיים השתק כנגד העותר, וקרא ליועץ המשפטי לממשלה לפעול להסדרת הנושא.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג'ץ 11230/05, חנאן אברהים מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים ואח', (טרם פורסם).

עתירה כנגד החלטות בית הדין השרעי במסגרתן מונו בוררים לפי סעיף 130 לחוק המשפחה העות'מאני אשר החליטו עלגירושי העותרת ובעלה. בית המשפט קבע כי אף ביישום סדרי הדין הנהוגים בפניו מחויב בית-הדין בשמירה על עקרונות היסוד של דיון בשיטת המשפט הישראלית והורה להחזיר את העניין לדיון בבית הדין השרעי לערעורים שכן מצא כי ההליכים התנהלו תוך פגיעה קשה בזכוות העותרת להליך הוגן.




בגץ 265/87 גרי לי ברספורד נ' משרד הפנים פ'ד מג (4) 793

פסק הדין עוסק בזכותם של הנמנים על הזרם היהודי משיחי לעלות לישראל מכח חוק השבות. נקבע כי העותרים המירו את דתם והם "בני דת אחרת" ולכן אינם זכאי חוק השבות. זאת כיוון שעל פי המבחן הדתי יהודי המאמין בישוע משתייך לנצרות ולא ליהדות, ועל פי המבחן החילוני-לאומי העם היהודי מחשיב יהודי המאמין בישוע כמשיח כבן דת אחרת.




בג'ץ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון ע'ר נ' המשרד לענייני דתות

העותרת, רועה רוחנית של עדה פיליפינית דתית, נכנסה לישראל כעובדת סיעוד ונדרשה לעזוב את ישראל כאשר ביקשה לקבל אשרת איש דת. עתירתה כנגד גירושה נדחתה ונקבע, כי ניסתה לעקוף את מגבלות ההגירה בדרכי עורמה מכיוון שידעה כי הכנסייה הפיליפינית אינה עדה דתית מוכרת בישראל וכי בקשתה לאשרת איש דת תתקל בקשיים.




עא 003060/02 שטרן דוד נ' פלסטין פוסט בע'מ

עתירת חבר קהילת היהודים המשיחיים לחייב עיתון לפרסם מודעה אינפורמטיבית בנוגע לספרים שכתב. נקבע כי עקרון חופש ההתקשרות של העיתון גובר על זכותו של המערער לחופש הביטוי, אותה הוא יכול לממש באפיקים אחרים.




בג'צ 1129/06 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים

עתירה כנגד בית הדין השרעי לערעורים שהעביר משמורת קטינים לידי האב על בסיס חזקה הלכתית בדין השרעי לפיה טובת הקטינים להיות אצל האב עובר לגיל מסוים. העתירה נתקבלה ונקבע כי בעניין משמורת קטינים כפוף בית הדין השרעי, כמו כל בתי המשפט, להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חוק שיווי זכויות האישה והחובה לקבל חוו"ד מקצועית מגורמי הסעד לגבי טובת הילדים.




ע'א 3077/90 פלונית נ' פלוני , פ'ד מט (2) 578.

בפסק הדין נקבע כי מכיוון שבית הדין השרעי אינו מכיר באבהות ללא נישואין במסגרת סמכותו הייחודית בענייני מעמד אישי קמה לבית המשפט האזרחי סמכות שיורית להכיר בסטטוס של אבהות אזרחית שאיננה מותנת בקיום קשר של נישואין בין ההורים ולפסוק מזונות במסגרת החוק האזרחי, חוק המזונות.




בג'ץ 9476/96 מאיר סרגובי נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים .

בפסק הדין נקבע כי אין בסמכותו של בית הדין הרבני להתיר נישואין אם אחד מבני הזוג אינו יהודי אף אם הצדדים מסכימים לכך שכן סמכות בית הדין מותנת בהיות שני בני הזוג יהודים. התרת נישואין בין בני דתות או עדות שונות תעשה רק על פי החוק להתרת נישואין המחייב פניה לבית המשפט למשפחה.




4058/95 יוסף בן- מנשה נ' שר הדתות, נא (3) 876

בית המשפט דוחה בקשת העותר למנות פקיד שיערוך נישואין אזרחיים בין חסרי עדה דתית וקובע כי פקודת הנישואין והגירושין (רישום) קובעת דין דיוני בלבד ולכן אין לגזור ממנה הכרה בנישואין אזרחיים. כמו כן בשל המחלוקת הציבורית סביב נישואין אלו- הסדרתם נתונה למחוקק בלבד.




הפ 110/06 עמותת המצפה לישראל נ' מרכז הקונגרסים הבינ'ל חיפה בע'מ

מרכז הקונגרסים בחיפה סירב להאריך הסכם עם עדת עדי יהוה בלחץ גורמים דתיים. נקבע כי מרכז הקונגרסים הינו גוף ציבורי הכפוף לדין הציבורי ולחובת איסור האפלייה, אף אם הופרט חלקית. כן נקבע כי שיקולים עסקיים אינם יכולים להצדיק אפליה וכי המרכז פעל בניגוד לסעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.




עתמ (ב'ש) 268/01 מאיר מלכה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה – באר טוביה

עתירה כנגד היתרי בניה שהוענקו לקהילה המשיחית חסד ואמת להקמת מבנה באזור מסחרי בנימוק כי ישתמשו במבנה לפעילות מסיונרית. נקבע כי הקהילה התחייבה להשתמש במבנה בהתאם להיתר וכי אין פסול באם יתקיימו בו גם מעט פעילויות דתיות כפי שמתקיימות באולמי שמחות יהודיים הנהנים מאותם היתרי הבניה. יש לכבד את חופש הדת של בני כל הדתות בישראל.




בג'צ 6168/92 האגודה הומניסטית – חילונית נ' ממשלת ישראל, פ'ד נא(4), 289.

בית המשפט דוחה בקשת האגודה ההומניסטית החילונית להכיר בעדה החילונית כ"עדה דתית". נקבע כי הכרה בעדה דתית מצריכה קיום שלושה תנאים: "עדה", "דתית" ו"נבדלות". העדה החילונית חסרה מאפיינים מוסדיים ההופכים את חבריה לעדה. קיום התנאים האחרים נותר בצריך עיון. גם הכרה בעדה החילונית לא בהכרח תעניק לחבריה זכות להקמת בית דין חילוני כמבוקשם.




בג'צ 866/78 משה מורד ו – 3 אח' נ' ממשלת ישראל, פ'ד לד(2), 657

פסק הדין דן בעתירה כנגד ממשלת ישראל להכיר ביהודים הקראים כעדה דתית. נקבע כי העדר ההכרה כעדה דתית אינו פוגע בחופש הדת של הקראים שכן הם יכולים לנהל את ענייניהם הפנימיים כרצונם. ההכרה בעדה דתית הינה לשיקול דעתה של הממשלה ומערבת שיקולי מדיניות ובית המשפט יתערב רק כאשר קיימים טעמים משכנים.




בג'צ 262/62 פרץ נ'חברי המועצה המקומית כפר שמריהו, פ'ד ט'ז(2), 2101.

בפסק הדין נקבע כי סירובה של המועצה המקומית להשכיר ליהדות המתקדמת אולם השייך למועצה לצורכי תפילה הינו פסול בהיותו נוגד את חופש הדת והמצפון ואת עיקרון השוויון. המועצה אינה רשאית להפלות ציבור מסוים בשימוש במבנים שלה על בסיס השתייכותו הדתית.




ע'א 294/91 חברת קדישא גחש'א 'קהילת ירושלים' נ' ליונל אריה קסטנבאום, מו(2) 464 .

בפסק הדין נקבע כי חברה קדישא הינה גוף דו מהותי הכפוף לכללי המשפט הציבורי. לכן, אין היא רשאית לחייב משפחות לכתוב בכיתוב עברי על מצבות יקיריהם, ובפרט שכיתוב לועזי על מצבות מתאפשר בבתי עלמין אחרים, דבר המעיד על העדר בעיה דתית מהותית. כבוד האדם וזכותו להקבר ולהנציח את יקיריו על פי השקפתו גוברים על האינטרס בשמירת הלשון העברית




בד'מ 1/81 נגר יחיאל נ' נגר אורה, לח(1), 365 .

פסק הדין דן בשאלה האם הסמכות לדון בחינוך ילדיהם הקטינים של בעלי הדין מצוייה בידי בית הדין הרבני או בסמכותו של בית המשפט המחוזי. נקבע כי כאשר שני הצדדים מסכימים לדון בנושא בבית דין רבני מוקנית לו סמכות דיון ובקשה בשלב מאוחר של הערעור להעברת הדיון למחוזי לא תשמע. עקרון הכיבוד ההדדי מחייב שלא יתערב בית משפט אחד בעניין הנדון במשנהו.




בג'צ 6452/96 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' בית-הדין השרעי לערעורים, נה(4) 363.

פסק הדין דן בסמכות בית הדין השרעי לדון בנכס הקדש שהפך לנכס נפקד. נקבע כי נכס הקדש שהוא נכס נפקד עובר לידי האפוטרופוס חופשי מכל סייג ובכך נשלל אופיו כהקדש, וממילא נשללת סמכות של בית דין שרעי לדון בו.




בג'צ 9611/00 נבאל בדר מרעי נ' נזיה מרעי, נח 0 256,

פסק הדין דן בשאלה האם רשאי בית הדין הדרוזי לדון בעניינים הנספחים לתביעת גירושין בלא הסכמת הצדדים. נקבע כי יש לפרש "ענייני גירושין" בצמצום וכי ללא הסכמת הצדדים אין לבתי הדין הדרוזיים סמכות לדון בעניינים הנלווים לגירושין. כן נקבע, כי אין לראות בדחיית הליכים לצורך הגעה להסכם פשרה משום הסכמה לדון בבית הדין הדתי.




בג'צ 891/01 זועבי עובייד עורך-דין נ' השר לענייני דתות יוסי ביילין, נה(3) 857.

פסק הדין דן במינוי קאדים לבתי הדין השרעיים. נקבע כי,חוק שרות המדינה וחוק שווי זכויות האישה אינם מחייבים מתן ייצוג הולם ושוויוני לנשים במינויים לבית הדין השרעי, וכי אין צורך בהשכלה פורמאלית לשם מינוי כקאדי, אלא השכלה בחוקי השריעה בלבד. לועדת המינויים שיקול דעת רחב ובית המשפט יתערב בו רק במקרים קיצוניים.




בג'צ 5424/98 עלי סלאלחה נ' השר לענייני דתות, נד(5) 97,

עתירה כנגד צעדים הננקטים על ידי שר הדתות ומוסדות העדה הדרוזית לשם מינוי קאדים לבית הדין של העדה. בית המשפט קובע כי את כל טענות העותרים עליהם להעלות בפני ועדת המינויים לקאדים מד'הב. כן דוחה בית המשפט חלק מהטענות בדבר הליכים לא תקינים לגופו של עניין.




בג'צ 7142/97 מועצת תנועות הנוער בישראל נ' שר החינוך, התרבות והספורט, נב(3), 433.

פסק הדין דן בשאלה האם תקצוב מיוחד לצרכי דת צריך להילקח בחשבון כשקובעים חלוקת תקציב שוויונית לארגונים דומים. נקבע כי כאשר תנועת נוער מקבלת תקציבים משני משרדים, חינוך ודתות, יש לדאוג שסך ההקצאה יהיה שויוני, כך שלא יווצר מצב בו גוף אחד מקבל כפל תקציב.




בג'צ 5437/92 צעירי אגודת חב'ד – המרכז – עמותת רשומה נ' השר לענייני דתות ואח', נא(1) 467.

בפסק הדין נדונה טענה דל אפליית העותרת בחלוקת תמיכות. נקבע כי על ועדת התמיכות לפרט את המבחנים המזכים בתמיכת הרשויות וכי אין לחייב את הרשות לשלם בדיעבד כספים אשר נוצלו במלואם כאשר לא ניתן לומר כי היא נהגה בשרירות בחלוקת הכספים.




בג'צ 1438/98 התנועה המסורתית נ' השר לענייני דתות, נג(5) 337.

בפסק הדין נדונה עתירה של התנועה המסורתית נגד דחיית בקשתה לתמיכה. נקבע כי חלוקת תמיכות מתקציב משרד הדתות חייבת להעשות בהתאם לעקרון השוויון ובאופן המבטיח פלורליזם. כן נקבע, כי על חוק התקציב השנתי להיות תואם את חוק יסודות התקציב, וכי סטייה משוויון בחלוקת התקציב תותר רק משיקולים ענייניים היכולים להצדיקה.




בג'צ 1113/99 עדאלה ואח' נ' השר לענייני דתות ואח', פ'ד נד(2) 164.

פסק הדין דן באפליה בתקצוב בתי קברות של העדות הדתיות הערביות. נקבע כי על משרד הדתות להקצות כספים באופן שוויוני בין העדות והדתות השונות, תך קביעת מבחנים שוויוניים, ברורים וגלויים לחלוקתו. האפליה היא פסולה בין אם היא מכוונת ובין אם לאו




בג'צ 240/98 עדאלה- המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, נב(5), 167

פסק הדין דן בטענה של אפליה בהקצאת תקציבי משרד הדתות לעדות דתיות ערביות. נקבע כי בית המשפט לא יידרש לעתירות סתמיות וכלליות מכדי שינתן להם סעד, ובפרט כשמדובר בתקציב כללי בו לכל שינוי תהיינה השלכות מרחיקות לכת. רק אם הוראות חוק התקציב פוגעות אנושות בזכויות היחיד ישקול בית המשפט ביטול סעיפים בו.




משפט דת ותרבות

דת ומדינה נושאי משנה
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם