המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

מדינה יהודית ודמוקרטית > מאמרים

כללי
'יהודית ודמוקרטית'- רב תרבותיות והעדה היוונית- אורתודוקסית

ד"ר מיכאיל קרייני, נחום לנגנטל ושוקי פרידמן הקונפליקט דת ומדינה ביראל, ע"מ 227 כותב המאמר מבקר את הגישה הרב תרבותית בישראל לפיה ישראל כמדינת לאום יהודית מעניקה אוטונומיה דתית ליתר העדות לנהל את ענייני דתם ללא התערבות ופיקוח מצד המדינה. הכותב מביא כדוגמה את העדה היוונית אורתודוקסית אשר מתנהלת על פי חוקים ארכאיים אשר אינם תואמים כלל לימינו ואף אינם כתובים בשפה מובנת לאוכלוסייה היוונית אורתודוקסית המקומית. הוא מביע תקווה כי בתי המשפט ימשיכו לנקוט בגישה המצמצת את כוחה של העדה הדתית מחד ומעצימה את הפרט מאידך כדוגמת ע"א 3077/90 פלונית ואח' נ' פלוני.



הדת היהודית והדמוקרטיה הישראלית. שבייד אליעזר. תרבות דמוקרטית 1: 181-188, תשנ'ט.

לדעת המחבר, ככלל, קיימת עדיפות לדמוקרטיה מאחר והדת היהודית נושאת בתוכה יסודות דמוקרטיים עצמאיים לה. יסודות אלה יושמו בהלכות ועיצבו אורחות חיים. אך המחבר טוען כי קיים הבדל בין הדמוקרטיה החילונית העכשווית לבין הדמוקרטיה החברתית-דתית שהדת היהודית נושאת חלק מהותי מערכיה, שכן בעוד שהדמוקרטיה החילונית המודרנית מבוססת על ריבונות העם, מבוססת הדמוקרטיה הדתית על רעיון ריבונות החקיקה התורנית שמקור סמכותה על אנושי, ולכן עלולות להיווצר במגזר הדתי מגמות אנטי דמוקרטיות. מנגד, קיים העימות על מהות הדמוקרטיה המתאימה למדינת ישראל על רקע תולדותיה, תשתית קיומה ויעדיה. לטענת המחבר, על המדינה לפעול למען האינטרס הלאומי הכולל של העם היהודי.,ולכן הפתרון הראוי הינו שמהווה פשרה שבמסגרתה מתחייבת הדמוקרטיה החילונית לתת לדת ביטוי חברתי מדיני מהותי, תוך כיבוד הזכויות של בעלי השקפת עולם ואורח חיים לא דתי לחיות על פי השקפת עולמם ומתוך נאמנות לערכיהם.



מדינה יהודית ודמוקרטית – זהות פוליטית, אידיאולוגיה ומשפט, גביזון רות, עיוני משפט יט 631-697.

הגדרת המדינה כיהודית מרמזת לדעת המחברת על הבחנה בין מעמדם של יהודים ולא יהודים כאזרחי המדינה. בחוקי יסוד הוכנס לראשונה אפיונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לתוך דבר חקיקה מחייב בעל מעמד חוקתי. המחברת דנה במשמעויות השונות של המושג "יהודית וגורסת כי אין מתח בין המושג "יהודית", במובן קיומו של רוב יהודי בישראל, לבין אופיה הדמוקרטי של המדינה. לדעת המחברת, דמוקרטיה אמיתית מחייבת הכרה בחשיבות ההשתייכות לגבי כל אזרחי המדינה, ועליה לשאוף להגיע להחלטות הנוגעות לעניינים משותפים תוך פשרה ומשא ומתן. לכן,לדעת הכותבת, על המתח בין יהודית ודמוקרטית להיפתר בדרכים פוליטיות.



מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ברק אהרון. עיוני משפט כד, 9-14, תש'ס.

המחבר טוען כי "מדינה יהודית" היא מדינתו של העם היהודי. זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית. לדבריו, עשוייה להתקיים סתירה בין ערכיה של המדינה כיהודית לבין ערכיה כדמוקרטיה. עם זאת, השוויון הינו אחד הביטויים לערכיה של ישראל כמדינה יהודית ואין היות המדינה יהודית גורע מחובתה לקיים שיוויון בין אזרחיה "בלי הבדל דת, גזע, מין". ביטוי לכך הינו השיוויון המגיע בהקצאת הקרקעות לערביי ישראל.



מדינה יהודית ודמוקרטית – אתגרים וסיכונים. גביזון רות. רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, עמ' 213-278, תשנ'ח.

לדעת המחברת קיימת בישראל התנגשות חזיתית בין הדת לחוק המדינה. מדינת ישראל עשתה מאמץ להגדיל את חלק האוכלוסיה היהודית בישראל באמצעות חוק השבות, ולדעת הכותבת, בקרב אוכלוסיה זו קיימת העדפה, שעל המדינה לכבד, לכך שמדינת ישראל תהיה דמוקרטית, אך גם בעלת ייחוד יהודי. לדעתה, השילוב של יהודית ודמוקרטית ניתן להצדקה ועדיף על חלופות אחרות, אך יש לתת מעמד שווה לשתי פניו. עם זאת המחברת סבורה כי יש לחזק דווקא את התפיסה הלא דתית של היהודיוּת.



האם תהיה ישראל מדינת כל אזרחיה בשנת המאה שלה? פלד יואב. מחקרי משפט י'ז: 73-89 תשס'ב.

המחבר טוען כי השילוב בין הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית והגדרתה כמדינה דמוקרטית הוא על פניו שילוב בעייתי. לקבוצה חברתית הרואה את עצמה כיישות לאומית חייבים להיות מאפיינים חברתיים משותפים שמייחדים אותה מקבוצות אחרות – לשון משותפת, ניסיון הסטורי משותף, מוסדות חברתיים ופוליטיים משותפים וכדומה. המאפיין המשותף לכל היהודים הוא הדת היהודית. המחבר טוען כי הליברליזציה הכלכלית וירידת השיח הרפובליקני מִקוּם המדינה ששיאם היה ב- 1967, גרמו להיחלשותה של מערכת ההצדקות הרפובליקניות והפכו את ה"ויתורים" לדתיים באוכלוסיה לפחות ופחות ראויים, דבר שהביא לפגיעה בסטטוס קוו. עם זאת, טוען הכותב, כי כל עוד ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, אין להפריד בין הדת למדינה, שכן אופיה היהודי של המדינה תלוי בהמשך קיומו של מעמד משפטי ממוסד לדת היהודית.



יהדות ודמוקרטיה – האמנם קונפליקט? שגיא אברהם, תרבות דמוקרטית 2, 169-187 תש'ס.

לטענת המחבר הקונפליקט בין נורמות הלכתיות לבין ערכי חרות דמוקרטיים-ליברלים מתקיים בראש ובראשונה במישור התיאורטי ולא בהכרח במישור המעשי. בעוד שדמוקרטיה מציינת שיטת משטר מובחנת ומוכרת, המונח יהדות סובל מריבוי משמעויות ולכן משתמש המחבר במובן "הלכה". לדעת המחבר ייתכנו קונפליקטים בין יהדות לדמוקרטיה ביחס לעקרון הריבונות, וכן ביחס לנורמות ספציפיות שהדמוקרטיה שוללת וההלכה מחייבת ולהיפך. לדעת המחבר הקונפליקט בין דמוקרטיה להלכה אינו טוטלי, אל הוא חל בתחום חרויות הפרט המהוות ערכי היסוד במדינה דמוקרטית-ליברלית.



יהודית ודמוקרטית – הרהורים אישיים. לבונטין אביגדור: עיוני משפט י'ט(3) 521-546 תשנ'ה.

המחבר טוען כי קיים ניגוד בין מדינה יהודית לפי תורה לבין עקרונות החרות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. הניגוד נובע מעצם העובדה שהתמקדות בעקרונות האמורים מחייבת לבחור ולשלוף מתוך מורשת ישראל את העולה בקנה אחד עם מוסר כלל אנושי, ולדחות "מוסר יהודי" פרטיקולרי, או לכל הפחות להעניק לו מעמד משני. לדעת המחבר, למילה "יהוּדית" ניתן לייחס את המובן "יהוּדיות", בנוסף למובן "יהדות". "יהוּדיות" לדברי המחבר הינה הוויה קיומית שעוטות קהילות יהודיות ברחבי העולם, המשתנה בהתאם לרצון היהודים החיים בהן ותנאי חייהם. מסקנת המחבר היא כי רק איפיונה של ישראל כיהודית במובן של "יהודיות" יאפשר לה להיות "יהודית ודמוקרטית" כאחד.



משפט דת ותרבות

דת ומדינה כללי
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם