המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

חופש הדת והמצפון > פסיקה

כללי
בג"ץ דחה עתירת תושבים חילוניים נגד הקצאת קרקע להקמת בית מדרש תורני בשכונתם (בג"ץ 10907/04)

העותרים, תושבים חילוניים בשכונת רמת יגאל ברחובות ובסביבתה, עתרו כנגד החלטת העירייה להקצות שטח בשכונה לעמותת הליכות חיים על מנת להקים בית מדרש תורני. בין השאר טענו העותרים, כי הרשות לא נתנה משקל ראוי לזכותם החוקתית לחופש מדת שתפגע כיוון שהקמת מוסד חרדי המקיים פעילות דתית עניפה לידם תגרום לשינוי בלתי רצוי באורחות חייהם החילוניים הן ברשות הרבים והן ברשות היחיד. בדחותו את העתירה קבע בית המשפט, כי חופש הדת (של הציבור הדתי) והחופש מדת (של הציבור החילוני) מעוגנים שניהם בכבוד האדם, וכי על האיזון ביניהם להערך לפי תנאי פסקת ההגבלה. נקבע, כי כיוון שבית המדרש יוקם על ציר תנועה ראשי, כיוון שהשכונה אינה הומוגנית, וכיוון שהעותרים לא הניחו תשתית ראייתית לפגיעה בחופש מדת שלהם, הרי שהפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בית המשפט הוסיף כי באיזון בין חופש הדת לחופש מדת יש לקחת בחשבון את אופיה של ישראל כחברה פלורליסטית אשר על חבריה לגלות כבוד הדדי וסובלנות לאורח חיים שונה ולחתור לחיים משותפים ולא להפרדה והתבדלות. (ניתן 1.8.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ: הרבנות הראשית אינה חייבת לתת תעודת כשרות ישראלית למוצר מיובא הנושא אישור כשרות זר (בג"צ 708/09)

לטענת העותרים, אם גוף מוכר בחו"ל קבע כי מוצר הינו כשר, אין לרבנות הראשית שיקול דעת שלא לתת למוצר תעודת כשרות ישראלית. עמדת המשיבים היא, כי הסמכות ליתן תעודות הכשר למוצרים המיובאים לישראל מצויה בידי הרבנות הראשית לישראל, וכי עליה להפעיל שיקול דעת פרטני, כיון שלא כל גופי הכשרות הזרים עומדים באמות המידה ההלכתיות של הרבנות הראשית. בג"צ דחה את העתירה בקבעו, כי אישור כשרות שנתן גוף כשרות זר בחו"ל אינו מחייב את הרבנות הראשית, וכי הרבנות, כמו כל גוף מנהלי, מוסמכת ואף מחוייבת להפעיל שיקול דעת עצמאי על בסיס תשתית ראייתית מתאימה, ואינה רשאית להתפרק מסמכויותיה ולסמוך בעיניים עצומות על כשרויות ממינים ומסוגים שונים הניתנות בחו"ל. כן נקבע, כי העותרים לא הצליחו להראות שנפל פגם קונקרטי באי מתן הכשר למוצר ספציפי או, כי דרישות הרבנות כלפיהם אינן סבירות. (ניתן:23/6/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של אסיר מוסלמי לאספקת חמץ במהלך הפסח (רע"ב 4201/09)

פקודת נציבות שב"ס קובעת כי כל המטבחים וחדרי האוכל בבתי הסוהר יהיו כשרים, למעט מטבחים המשמשים רק אסירים ביטחוניים שאינם יהודים. המערער הינו אסיר פלילי מוסלמי המצוי באגף מעורב, המבקש כי יסופק לו לחם בפסח. לטענתו, היעדר אספקה של לחם, הנחשב למזון יסוד, מהווה פגיעה שאינה מידתית בזכות חוקתית, שכן האכילה מתבצעת בתאי האסירים וכלל האסירים בתאו אינם יהודים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו כי הפגיעה בזכויות האסיר היא מידתית כיוון שמדובר במשך זמן קצר שבמהלכו מסופק מזון אחר במידה משביעה. בדעת מיעוט קבע השופט ריבלין, כי הזכות לכבוד האדם כוללת את הזכות לחופש מדת, וכי מן הראוי היה כי יסופק לאסיר לחם פרוס שיוכל לשמשו בתאו במהלך החג. (ניתן ב 24/3/10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

זונשיין ואח' נ' הפרקליט הצבאי הראשי (בג"צ 7622/03): שר הביטחון אינו חייב ליתן פטור לחיילים המסרבים לשרת בשטחים מתוך סרבנות מצפון סלקטיבית

חוק שירות בטחון מקנה לשר הבטחון הסמכות לפטור אדם משירות מטעמים שונים. השר קבע כי יינתן פטור לסרבנים שסירובם נובע מסרבנות מצפון מלאה, אך לא לכאלה המסרבים מתוך סרבנות מצפון סלקטיבית. בית המשפט העליון קיבל עמדה זו וקבע כי בשל הסיכון המוגבר לביטחון המדינה כתוצאה מריבויים של סרבנים סלקטיביים רשאי שר הביטחון שלא לתת פטור לסרבנים אלה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

סולודקין נגד עיריית בית שמש (בג"צ 953/01) :פגיעה ברגשות דתיים עשויה להצדיק הגבלת מכירת בשר חזיר בתנאים מסויימים.

בית המשפט העליון קבע כי בחברה דמוקרטית ניתן להצדיק את הפגיעה בזכויות האדם של המבקשים למכור בשר חזיר ומוצריו על מנת למנוע פגיעה ברגשות דתיים ולאומיים של המבקשים לאסור זאת ובלבד שיובטח כי ניתן להפחית את עוצמת הפגיעה בזכויות האדם על ידי עמידה בדרישת המידתיות. על רקע עוצמת הפגיעה ברגשות מחד, ועל רקע היקף הפגיעה בזכויות האדם מאידך, על העירייה לתת דעתה לשאלה אם ייקבע איסור על מכירת בשר חזיר ומוצריו אם לאו, ואם יקבע איסור האם יהא מלא או חלקי? ההכרעה צריכה לשקף את צביונה של העיר ואת מידת הסובלנות כלפי הדעה הנוגדת המאפיינת את תושביה של העירייה, כך שתיתן ביטוי ללכידות החברתית וליכולת של התושבים בעלי השקפות שונות ומנוגדות לחיות בצוותא.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האירופי לזכויות האדם: הרחקת תלמידה מוסלמית מבית ספרה בצרפת בשל סירובה להסיר את הרעלה בשיעור ספורט תואמת את האמנה האירופית לזכויות האדם

בית הדין האירופי לזכויות האדם דחה את עתירת התלמידה כנגד השלטונות הצרפתיים בגין הרחקתה מבית הספר בשל סירובה להסיר את הרעלה בשיעורי ספורט. התלמידה, שהיתה בת 11 בעת ההרחקה, המשיכה את לימודיה בהתכתבות. בית הדין קבע כי אף שחופש הדת של התלמידה נפגע, הרי שלאור מתחם שיקול הדעת הנרחב הנתון למדינות בתחומים אלה הפגיעה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 9 לאמנה האירופית בדבר זכויות האדם, בהיותה חיונית בחברה דמוקרטית. נפסק כי הצורך להגן על עיקרון החילוניות שהינו עיקרון יסודי בחוקה הצרפתית, והצורך להגן על זכויותיהם של תלמידים אחרים מפני כפייה ולחץ חברתי, מצדיקים את האיסור על עטיית הרעלה. מצ"ב פסק הדין ותקצירו (באנגלית)


פסק הדין


בית משפט השלום קבע כי אין להעניק חיסיון מטעמיים דתיים (א 16023/08)

בית המשפט קבע כי הדלגיטימציה של בתי המשפט במדינת ישראל וההתייחסות אליהם "כערכאות" ש"איסור גדול" להתדיין בפניהם מטעמיים דתיים, אינה מהווה עילה לחיסיון מסמך או ראייה ואינה יכולה להוות צידוק להפרת צו שיפוטי שכן בית המשפט אינו מהווה ערכאות "עכו"ם"- ערכאות כוכבים ומזלות, וכן כי האינטרס בקיום הליך משפטי תקין גובר על חופש הדת במקרה הנדון.




בית הדין האזורי לעבודה (חיפה) הורה להשיב לעבודתו עובד שהושעה אך חייב אותו לענוד דרגותיו (בש"א 464/07)

עובד של מגן דוד אדום סירב לענוד דרגותיו מטעמי פגיעה בחופש המצפון, והושעה מעבודתו בשל כך וכן בשל בעיות משמעת אחרות. בית הדין האזורי לעבודה הורה להשיבו לעבודתו, אך חייבו לענוד דרגותיו. בית הדין האזורי נימק את החלטתו בכך שהחובה לענוד דרגות נקבעה בהסכם קיבוצי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג'ץ 1514/01 יעקב גור אריה נ' הרשות השנייה לטלוויזיה, פ'ד נה(4), 267.

בית המשפט דן בבקשה למנוע שידור תכנית טלוויזיה בשבת שבה מרואיינים יהודים דתיים. נקבע כי השידור בשבת פוגע ברגשות המצולמים ולא בחופש הדת שלהם, וכי באיזון האנכי בין רגשות הדת לחופש הביטוי יגבר האחרון כיוון שהפגיעה ברגשות,אינה עולה על "רמת הסיבולת" הנדרשת בחברה דמוקרטית ופלורליסטית.




ע'א 6024/97 - פרדריקה שביט נ' חברה קדישא גחש'א ראשל'צ . פ'ד נג(3), 600.

פסק הדין דן בשאלת זכותה של משפחה לכתוב שם ותאריך בלועזית על מצבת יקירתם בניגוד להוראות חברה קדישא. נקבע כי הוראת חברה קדישא נוגדת את תקנת הציבור בהיותה פוגעת בכבוד האדם, וכי בהתנגשות בין חופש הדת של חברה קדישא ושל המקפידים על כיתוב בעברית על מצבות לבין החופש מדת של נפטרים וקרוביהם המבקשים כיתוב לועזי, על האחרון לגבור.




בג'צ 5016/96 חורב נ' שר התחבורה, פ'ד נא (1)4; בע'א 6024/97 .

פסק הדין דן בסגירת כביש בר-אילן לתנועה בשבתות ומועדים. נקבע כי פגיעה ברגשות דתיים הינה שיקול לגיטימי שיאוזן באיזון אנכי למול הפגיעה בזכויות יסוד כגון חופש התנועה. על מנת להצדיק הגבלת זכות יסוד על הפגיעה ברגשות להיות קשה וחמורה ולהתרחש בהסתברות קרובה לודאי, ובתנאי שהגבלת הזכות מידתית.




בג'צ 866/78 משה מורד ו-3 אח' נ' ממשלת ישראל, פ'ד לד(2), 657

פסק הדין עוסק בבקשת היהודים הקראים להכיר בהם כעדה דתית. נקבע כי העדר ההכרה כעדה דתית אינו פוגע בחופש הדת של הקראים שכן הם יכולים לנהל את ענייניהם הפנימיים כרצונם. ההכרה בעדה דתית נתונה לשיקול דעתה של הממשלה ומערבת שיקולי מדיניות ובית המשפט יתערב רק כאשר קיימים טעמים משכנעים לכך.




בג'צ 3261/93 רוברט סטיבן מנינג נ' שר המשפטים ו-3 אח', פ'ד מז (3), 282

בית המשפט דוחה את בקשת העותר שלא יוסגר לארצות הברית מכיוון שלטענתו לא יוענק לו שם חופש הפולחן בבית הסוהר. נקבע כי בפירוש חוק ההסגרה יש להתחשב במכלול ערכיה של מדינת ישראל, ובכללם חופש הדת והפולחן, אך אין צורך לקבוע את מבחני האיזון הראויים שכן בית המשפט שוכנע כי חופש הפולחן של העותר יישמר .




בג'צ 2383/04 לאורה מילוא ואח' נ' שר בטחון ואח' , תק-על 2004(3), 1172

פסק הדין מאשר את מדיניות שר הביטחון על פיה יינתן פטור לאדם משירות מטעמי סרבנות מצפון כללית, אך לא יינתן פטור בשל סרבנות מצפון סלקטיבית. כן נקבע כי הפטור מטעמי מצפון הניתן לנשים על פי סעיף 39 לחוק חל רק על טעמי מצפון הנעוצים במסורת, דת ומינהגים עדתיים.




משפט דת ותרבות

דת ומדינה כללי
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם