המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

כללי > פסיקה

כללי
ביהמ"ש המחוזי: תכנון מרחב ציבורי הוא כלי להגשמת צדק סביבתי (עת"מ 34039-05-13)

העותרים, עמותה לשמירת הסביבה ועשרות אזרחים המבקרים תדיר בחופי תל-אביב, טענו כנגד הבנייה שמבוצעת בהם. בעקבות המלצת ביהמ"ש, ערכה עירית תל-אביב תסקיר סביבתי באשר להשפעות הבנייה והליך של שיתוף הציבור. ביהמ"ש קבע כי יש לקבוע את המדיניות הראויה להתפתחות הפיזית של השטח בהווה ובעתיד, תוך התחשבות בצרכי הפרט והחברה. התכנון הוא כלי להגשמת צדק סביבתי וחלוקתי בכלל, בפרט כאשר מדובר בשטחים ציבוריים, ובמיוחד בחוף הים. קיימים ארבעה תנאים להשגת צדק סביבתי: הזכות לגישה למידע סביבתי; הזכות לגישה למשאבים; הזכות לגישה למקומות; והזכות לגישה לתהליך קבלת ההחלטות. יש להתחשב בצרכים של אוכלוסיות שונות, לשתפם בהליכים, ולאפשר שימוש מרבי בשטח. בתכנון יש לאזן בין צורכי הפרט והכלל בפיתוח למגורים, לקיום ולתעשייה, לבין הצורך בשימור הטבע לרווחת האדם. העתירה נדחתה, שכן התכנון נועד להנגיש את חוף הים לבעלי מוגבלויות. (ניתן 17.11.2014).




בית המשפט העליון: חובה על הרופא לגלות מידע רפואי גם לגבי בדיקה אפשרית שאינה חלק מהפרקטיקה הרפואית (ע"א 2142/12)

המערערים - רופא וקופת חולים – טענו כי במקרה זה, בו נולדה למשיבים ילדה בעלת תסמונת ה- X השביר, היה מקום להתחשב בכך שהפרקטיקה הרפואית באותה עת לא המליצה על ביצוע בדיקה לאבחון התסמונת. המשיבים טענו כי במועד ההיריון הבדיקה היתה מהימנה, וכי על המערערים מוטלת חובת גילוי, במיוחד לאור פיגור במשפחה המורחבת. השופט עמית מבחין בין מקומה של הפרקטיקה הרפואית בסוגיית ההתרשלות בטיפול בעוולות הנזיקיות, לבין מקומה של הפרקטיקה הרפואית בסוגיית ההתרשלות במסירת מידע במסגרתן. על פי הפרקטיקה באותה עת, ובהיעדר אינדיקציה להריון בסיכון, לא הפנו נשים בהריון לבצע בדיקת תסמונת ה-X השביר, ולכן אין לייחס לרופא התרשלות בטיפול. אולם לעניין היידוע, הרופא התרשל שלא הסב תשומת לב האם לאפשרות לערוך בדיקה כזו. בית המשפט קיבל את טענותיהם של המערערים רק לעניין גובה הנזק. (ניתן 30.10.14).




ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור על החלטה לאפשר לחולה נפש לצאת לחופשות ללא ליווי (ע"ו 4860-05-14)

המשיב הינו אדם המאושפז בכפיה בעקבות רציחתו את אמו. במשך שלוש שנים יצא המשיב לחופשות, בהתאם להחלטה של ועדה פסיכיאטרית, ובליווי. בשלב מסוים החליטה הוועדה שהמשיב יוכל לצאת לחופשות בהתאם לשיקול דעת מנהל ביה"ח. על החלטה זו הגיש היועמ"ש ערעור. המערער טען ששינוי המצב, והוצאת המשיב לחופשה ללא ליווי, תסכן הציבור. השופט ברלינר מביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע שעקרונית אין להתערב בהחלטת הוועדה וזאת נוכח התקופה הארוכה בה מאושפז המשיב, העובדה כי חופשותיו התנהלו ללא תקלות, ולאור הערכת המסוכנות הנמוכה הנשקפת ממנו. צוין שאין בטחון מוחלט שחולה נפש שרצח לא יחזור על מעשיו, ואולם שעל החברה לשאת על עצמה, בנסיבות מסוימות, את הסיכון שבמתן החופשה. ביהמ"ש דחה הערעור אך קבע מספר מגבלות זמניות על המשיב, והבהיר שכל יציאה לחופשה תיבחן לאור מצבו העדכני של המשיב. (ניתן 18.05.14)




בימ"ש השלום הוציא צו המונע מחברת החשמל לנתק אספקת חשמל לדירה בשל חוב (ת"א 13054-11-13)

חברת החשמל ניתקה אספקת החשמל לדירת צרכן בגין אי-תשלום חוב. הצרכן תבע החברה ודרש שאספקת החשמל תחודש. התובע טען, בין היתר, שלא ידע על החוב שכן הוא נקבע במסגרת פסק דין שלא הובא לידיעתו. השופטת לפין הראל מבימ"ש השלום בחיפה קבעה שבנסיבות כמו במקרה דנן, בהן לנתבעת עומדת חלופה סבירה למימוש החוב בדמות פנייה להוצל"פ, ניתוק החשמל היא חלופה דרקונית, בלתי מידתית ובלתי מוצדקת. עוד נקבע שהנתבעת לא הוכיחה כי יידעה התובע טרם הניתוק, ולכן שלא הייתה לה הזכות לנתקו. השופטת ציינה שאספקת חשמל הינה זכות יסוד בסיסית ושבמקרה הנ"ל יש להתחשב גם במצבה הרפואי של אשת התובע, הנזקקת לטיפולים רפואיים הכרוכים בהפעלת מכשירי חשמל. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר תשלום החוב וביהמ"ש פסק שהנתבעת תימנע מניתוק אספקת החשמל לדירת התובע. (05.02.14) ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה. ביהמ"ש המחוזי בחיפה מבהיר כי לחברת החשמל הסמכות לנתק חשמל לצרכנים שאינם משלמים את חובם, ואולם שבנסיבות המקרה דנן לא היה עניין זה מוצדק. (25.05.14)


פסק הדין בערעור


ביהמ"ש העליון דחה ערעור כנגד ההחלטה למנוע תיעוד פרטי של ישיבות מועצת העיר הרצלייה (עע"ם 7580/12)

המערער, חבר לשעבר במועצת העיר הרצלייה, ערער לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירתו כנגד החלטת מועצת העיר לאסור על הקלטות פרטיות של דיוני המועצה. המערער, אשר נהג להקליט הישיבות בהקלטה קולית וחזותית, סירב לקבל ההחלטה והמשיך לבצע ההקלטות. ביהמ"ש העליון לא בחן השאלה בדבר קיומה או העדרה של זכות חוקתית לתיעוד עצמי במקום שקיים תיעוד, אלא דחה הערעור משני טעמים. האחד, אי ניקיון כפיו של המערער, אשר עשה דין לעצמו וסירב לקבל החלטת המועצה. בענייו זה ציין ביהמ"ש שגם אם המערער סבר שההחלטה לא הייתה כדין, הוא לא יכול היה להתעלם ממנה ולהתריס כנגדה, כפי שעשה. הטעם השני לדחיית הערעור היה העובדה כי הפך לתאורטי, וזאת בעיקר בשל כך שכיום המערער כבר אינו משמש חבר מועצה. (ניתן 9.12.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ: דינן של העתירות נגד סמכות הממשלה לקבל החלטה שעניינה מדיניות בנושא הגז הטבעי בישראל - להידחות (בג"ץ 4491/13, 4593/13)

במוקד שתי העתירות שהוגשו לבג"ץ על-ידי המרכז האקדמי ר"ג, ארגונים שונים ומספר חברי-כנסת, ניצבת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז-הטבעי בישראל. המשיבים בעתירות הם מדינת-ישראל, התאחדות התעשיינים וחברות העוסקות בחיפוש וקידוח גז. העותרים ביקשו צו על-תנאי שיורה למשיבים להסביר מדוע לא יינתן צו-מוחלט, שיורה על הסדרתה ועיגונה של מדיניות הממשלה בנושא בחקיקה ראשית של הכנסת. כן התבקש צו-ביניים שיורה על השהיית תוקף החלטת הממשלה מסוף יוני, לגבי אימוץ המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בסוגיית הגז-הטבעי. לפי החלטה זו, ניתן יהיה לייצא גז מעבר לכמות שנקבעה ושתידרש למשק המקומי בשנים הבאות. העותרים הזהירו מפגיעה בזכויות ועקרונות יסוד של צדק חלוקתי וצדק בין-דורי. כן טענו, כי החלטת הממשלה התקבלה בחוסר סמכות ועל-בסיס תשתית עובדתית לקויה. בג"ץ דחה את העתירות, ונימוקיו יימסרו במועד אחר. (ניתן 21.10.2013)


למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מקומיים: מי שמחליף כתובת יוצא ע"י חובתו לעדכן הרשות בעניין אם הוא העביר ההודעה על כך לגורם רשמי בעירייה (ב"ש 2876/12)

הנאשם, תושב ת"א שהחליף כתובות מגורים בתוך תחומי העיר, קיבל קנסות חניה למרות שמכוניתו נשאה תו אזורי. הקנסות ניתנו לאור השעיית העירייה את תוקפו של תו החניה, וזאת מהטעם שהתושב לא עדכן על שינוי כתובתו כנדרש בחוק העזר, וחרף כך שהנאשם המשיך להתגורר בעיר. השופט הימן מבימ"ש לעניינים מקומיים בת"א זיכה הנאשם מהודעות הקנס שניתנו מטעם זה. ביהמ"ש קיבל טענת הנאשם שהעירייה ידעה למעשה על השינוי בכתובתו, וזאת מתוך תשלומי הארנונה והמים. נקבע שמי שמחליף כתובת יוצא ע"י חובתו לעדכן הרשות בעניין, אם הוא העביר ההודעה על כך לגורם רשמי בעירייה, כדוגמת האגף לחיובי ארנונה, וזאת למרות שחוק העזר מחייב שההודעה תישלח לראש העירייה. צוין שאם העירייה לא יכולה להבטיח שההודעה תועבר לאגפים הרלוונטיים – מוטב לה לעירייה כי "תקשוט עצמה בטרם תלין על תושבי העיר". (ניתן 29.7.13)




ביהמ"ש העליון דחה בר"ע של יליד אתיופיה בעניין שינוי תאריך לידתו במרשם האוכלוסין (רע"א 19/13)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין בקשת המבקש, עולה מאתיופיה, לתיקון תאריך לידתו במרשם האוכלוסין של משרד הפנים. הערכאה הראשונה שדנה בעניין, ביהמ"ש לענייני משפחה, קבעה שהמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי תאריך הלידה המופיע ברישומי משרד הפנים שגוי, ומהו תאריך הלידה הנכון. ביהמ"ש המחוזי דחה הערעור על החלטה זו מהטעם שאינו מתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בערכאה הראשונה, וכי לא קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבותו. השופטת ארבל ציינה שכדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות שעניינו "מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו". השופטת קבעה כי המבקש לא עשה כן. בעניין זה קבעה השופטת כי היא דוחה את ניסיונו של המבקש להרחיב את עניינו לגבי עולים לארץ ממדינות בהן רישום גיל האזרחים לקוי. (ניתן 16.7.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: הימנעות ממתן שירות תכנון לאזרח תורמת לתופעת עבריינות הבנייה (עת"מ 31084-03-13)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים דן בעתירה שהוגשה כנגד רשויות התכנון בטענה שאינן מקיימות דיון ענייני בתוכנית שהגישו העותרים עוד בשנת 2007, והכל משום שטרם אושר תכנון כולל לשטח בו נמצאים המקרקעין נשוא התוכנית. בעקבות העתירה הודיעו הרשויות כי הן יביאו התוכנית לדיון נוסף בפני הוועדה המחוזית לתו"ב. לנוכח הודעה זו הוחלט כי העתירה התייתרה. השופטת בן אור ציינה שלגורם הזמן יש משמעות וככל שהוא חולף מידת הסבירות שבעיכוב קבלת החלטה ביחס לתוכנית ספציפית, הולכת ופוחתת. צוין שעל מוסדות התכנון חובה לספק שירות תכנון לאזרח על מנת שניתן יהיה לקדם בנייה חוקית שתעלה בקנה אחד עם התכליות הציבוריות שבתכנון כולל, ושהימנעות מלעשות כן תורמת לתופעת עבריינות הבנייה. (ניתן 4.6.13)




בג"ץ: שימוש בפטור מהיתר בניה מכוח סעיף 266 לחוק התו"ב יש לעשות בצמצום ותוך שיקול דעת (בג"ץ 973/12)

עמותת במקום עתרה לבג"ץ לביטול תקנות התכנון והבניה (פטור מהיתר לעבודה לצורך הקמת מתקן שהיה למסתננים ותנאיו(, שנועדו להקמת מתקן שהיה למבקשי מקלט בנגב, ללא צורך באישור תכנית וברישוי. העותרת טענה שסעיף 266 לחוק התו"ב, שמכוחו הותקנו התקנות, עוסק בפטור מהיתר, ואינו מזכיר פטור מתוכנית מאושרת. השופט רובנישטיין קבע שאת הסמכות החריגה שבסעיף 266 - בניה ללא היתר - יש להפעיל בשיקול דעת ומתוך צורך ממשי. צוין ששיקול הדעת מחייב עריכתו של איזון ראוי בין ערכים ואינטרסים מתנגשים, ובעניין הנ"ל, זכויות האדם של השוהים במתקן, שמירה על טובת תושבי האזור ומרקם החיים של תושבי המדינה. צוין שהתקנות מגלות "שימוש גורף יתר על המידה בסמכות חריגה". עם זאת, לאור התחייבות המדינה שלעת זו לא תוסיף לעשות שימוש בתקנות, הוחלט שהעתירה הפכה תיאורטית ושאין להידרש לה. (ניתן 30.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של סייען על החלטה לדחות תביעתו לקבלת פיצויים מהמדינה (ע"א 3690/11)

המערער, אדם שפעל כסייען, תבע המדינה לפיצויים בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו כתוצאה מהתרשלות המדינה כלפיו. המערער טען שהנזקים נגרמו לו כתוצאה משני אירועים – אירוע בו המון צר על ביתו ושרף אותו, ואירוע בו הוא נתבקש לאסוף את חלקי גופת חברו. ביהמ"ש המחוזי דחה התביעה והמערער הגיש ערעור לביהמ"ש העליון. השופט ג'ובראן ציין שעל המדינה חלה חובה מוסרית ומשפטית לסייע לאלו שעמדו לצידה. עם זאת נקבע שהמדינה לא התרשלה בטיפולה במערער, ושהיא לא הפקירה אותו. צוין שהמדינה דאגה לביטחון המערער, התקינה בביתו לחצן מצוקה, ונתנה לו רישיון לנשיאת נשק. עוד צוין שהמערער היה מודע לסכנות, ושהמדינה מסרה לו סכומי כסף גדולים. הערעור נדחה מהטעם שלא הוכח שהמדינה יכלה לצפות את הנזק שנגרם למערער, ושספק אם הנזק הוא תולדה ישירה ובלעדית של האירועים שצוינו. (ניתן 16.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש לתעבורה: סמכות שוטר התנועה וחובתו של עובר הדרך לציית לו מוגבלת להסדרת התנועה בלבד (תת"י 5544-07-12)

שוטר מתנדב אשר זיהה שנהג מונית עומד לעשות עבירת תנועה ולפנות שמאלה באופן לא תקין, הורה לנהג להמשיך לנסוע ישר. הנהג לא עשה כן. לאור האמור הורה השוטר לנאשם לעצור בצד. השוטר הטיל על הנהג שני דוחות: האחד, דו"ח ברירת קנס בגין נסיעה בניגוד לכיוון החץ המשורטט על הנתיב, והשני הזמנה לדין בגין עבירה של אי ציות לשוטר. בימ"ש השלום לתעבורה בירושלים זיכה הנהג מעבירה של אי הציות לשוטר. השופטת קסלסי פסקה שסמכות שוטר התנועה וחובתו של עובר הדרך לציית לו מוגבלת להסדרת התנועה בלבד. השופטת פסקה שהאשמת הנהג באי ציות להוראת שוטר נועדה להעניש אותו על פנייתו שמאלה בניגוד לדין – ענישה שאינה חלק מתפקידו של השוטר. נפסק שבנסיבות דנן השוטר חרג מסמכותו ולפיכך שיש לזכות הנאשם בעניין עבירה זו. (ניתן 23.12.12)




בשל התנהלות העירייה זיכה ביהמ"ש לעניינים מקומיים בני משפחה שהואשמו בשימוש אסור בקומת מרתף (ת"פ 7332/10)

כנגד הנאשמים, בני משפחה אשר עשו שימוש למגורים ביחידה שבקומת מרתף, הוגש כתב אישום אשר ייחס להם שימוש אסור ביחידה. הנאשמים טענו, בין היתר, כי שיהוי באכיפה והתנהלותה של עיריית ת"א, הובילו אותם לחשוב כי השימוש ביחידה חוקי. השופט הימן מביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א קיבל את טענת הנאשמים בעניין. צוין כי הנאשמים הכירו את הנכס כדירת מגורים עוד מימי סבם וסבתם, שהם קיבלוהו לידיהם לפני כשלושה עשורים וחצי ושהם אף הודיעו ביוזמתם לעירייה כי המקום משמש למגורים. יתר על כן, הנאשמים אף אפשרו לנציגי העירייה לבדוק את הנכס – בדיקה שלאורה גבתה העירייה עבור הנכס ארנונה למגורים במשך קרוב לעשרים שנה. נקבע שבנסיבות העניין לנאשמים לא היה יסוד להניח כי השימוש למגורים ביחידה אינו חוקי. לפיכך, ולאור התנהלות העירייה בעניין, החליט ביהמ"ש לזכות אותם. (ניתן 11.3.13)




ביהמ"ש המחוזי: החלטת עירייה להקצות קרקע, שהתקבלה בהעדר תשתית עובדתית הולמת, בטלה (מ"ע 51835-09-11)

עיריית בת-ים הקצתה קרקע ללא תמורה לעמותה חרדית, וזאת לשם הקמה של מתחם חינוך חרדי. תושבי השכונה עתרו לביהמ"ש המחוזי בת"א, בטענה שבהליך ההקצאה נפלו פגמים רבים, לרבות שההקצאה בוצעה שלא לפי הנוהל, ושההחלטה להאריך את תוקף היתר הבנייה שניתן לעמותה, הייתה לא תקינה. ביהמ"ש קיבל טענות העותרים. נפסק שמרבית החלטות העירייה התקבלו בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית, ולעיתים בהעדר נתונים מחויבים, כגון נתונים באשר לעמדת התושבים וצורכיהם. צוין שבהתנהלות העירייה נפלו פגמים אינהרנטיים המשקפים התנהלות ציבורית החורגת בצורה קיצונית מכללי המנהל התקין. השופטת אגמון-גונן דחתה טענת העירייה לבטלות יחסית, תוך שהיא קובעת שקבלת ההחלטה בהעדר תשתית עובדתית הולמת מחייבת את ביטולה. הובהר שהמדובר בקרקע ציבורית - משאב העומד לרווחת תושבים - ויש להשכיל לחלקו רק לאחר שקילת מכלול השיקולים הרלבנטיים. החלטת העירייה בוטלה. (ניתן 06.03.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: פרסום כתב תביעה באינטרנט אינו מהווה לשון הרע (ת"א 9596-07-10)

במסגרת תביעתה לפיצויים בגין הפרת חוזה טענה התובעת, חברה מסחרית, כי הגשת הנתבעים תביעה כנגדה, ופרסום כתב התביעה באינטרנט, מהווים הוצאת לשון הרע כנגדה. השופטת אסיף מבימ"ש השלום בחדרה ציינה שאמנם קיימת חובת זהירות בעת נקיטת הליכים משפטיים, ושפעולה רשלנית במסגרת הליך משפטי עשויה להקים לנפגע עילת תביעה כנגד גורם העוולה. עם זאת נפסק שבמקרה דנן לא הוכחה כל פעולה רשלנית, ניצול לרעה של ההליך המשפטי או התנהגות בחוסר תום לב מצד הנתבעים. לגבי הפרסום נקבע שלא הוכח שהנתבעים העלו את כתב התביעה לאינטרנט או שהם לקחו חלק בפרסום. בנוסף הובהר שפרסום כתב תביעה, כאשר לא הוצא צו איסור פרסום לגבי התביעה, אינו מהווה לשון הרע, שכן הוא מהווה פרסום מותר עליו חלה ההגנה שבסעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע. התביעה נדחתה. (ניתן 03.02.13)




ביהמ"ש העליון דחה טענת קנטור למרות קיומו של קשר סיבתי בין מעשה ה"התגרות" למעשה הרצח (ע"פ 2823/10)

המערער הורשע ברצח שני אחים אשר תקפו ופצעו את אחיו לנגד עיניו. הרצח בוצע לאחר מרדף קצר, במהלכו השיג המערער את המנוחים ודקר אותם במטרה להורגם. בערעור לביהמ"ש העליון טען המערער שבנסיבות העניין התקיים יסוד הקנטור, שלאורו לא היה מקום להרשיעו ברצח. השופטים ברק-ארז ועמית, בניגוד לשופט דנציגר, קבעו שבנסיבות העניין התקיים היסוד הסובייקטיבי של הקנטור, ולא ניתק הקשר הסיבתי בין ה"התגרות" לבין מעשי המערער. עם זאת, ביחס להיבט האובייקטיבי, הצטרפו השופטים ברק-ארז ועמית לדעת השופט דנציגר, וקבעו, בין היתר מתוך שיקולי מדיניות, שאין מקום לקבל טענת קנטור המבקשת לחסות תחת כנפיה פעולת נקם המתאפיינת בהמשכיות, בדבקות במטרה הקטלנית ובשיתוף פעולה עברייני. השופט עמית ציין שהמקרה ממחיש את הצורך ברפורמה בעבירות ההמתה, שכן אין המקרה דנן דומה למקרה של רצח מתוכנן מראש. (ניתן 07.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: יש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים (רע"פ 8122/12)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע, על בסיס הודאתו והסדר טיעון, בעבירה של החזקת חיות בר מוגנות, ללא היתר. הנאשם טען, בין היתר, שנפלו בהליך פגמים פרוצדוראליים, כי במשפטו לא היה מתורגמן ושלא הוסבר לו תוכן הסדר הטיעון. השופט ג'ובראן דחה הבקשה תוך שהוא קובע, בין היתר, שהבקשה אינה מעלה טענות משמעותיות המצדיקות קבלתה מטעמי צדק. השופט ג'ובראן ציין שיש מקום להחמיר בענישה הנוגעת לפגיעה בבעלי חיים. צוין שהתאכזרות ופגיעה בבעלי חיים מעידה על אטימות לב וקהות חושים. צוין שגם אם אין מנוס מפגיעה בחי ובצומח, חובה להקפיד הקפדה יתרה לצמצום הכאב, בייחוד כאשר מדובר במי שאת זעקותיו אנו מתקשים לשמוע, ושאינו יכול לעמוד על זכויותיו. צמצום הפגיעה בבעלי החיים צריך להשפיע על כלל תחומי המשפט, לרבות המשפט הפלילי. (ניתן 27.1.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הסגרה לארה"ב בגין חשד לביצוע פשע שנאה (ע"פ 9026/11)

המערער, יהודי-חרדי המשתייך לארגון שיטור קהילתי ברובע ברוקלין שבניו-יורק, ערער לביהמ"ש העליון על הכרזתו בביהמ"ש המחוזי, כבר הסגרה לארה"ב. בקשת ההסגרה הוגשה לאחר שהמערער הכה אדם שחור חף מפשע, וע"פ החשד שהמדובר ב"פשע שנאה" של תקיפה ממניע גזעני. השופט ג'ובראן קבע שקיים בסיס ראייתי לפיו היה ניתן להעמיד המערער לדין בישראל. ביהמ"ש קיבל עמדת ביהמ"ש המחוזי שישנן די ראיות נסיבתיות כדי לבסס את הדרישה הראייתית בהליך הסגרה, לרבות הוכחת המניע הגזעני. צוין, בין היתר, שהמערער נקט באלימות מוגזמת ולא נדרשת כנגד אדם לא חמוש, שלא איים עליו או היווה סכנה. השופט ג'ובראן פסק שאין טעם המצדיק סירוב לבקשת ההסגרה. השופטת ברק-ארז הביעה ספק באשר לאשמתו של המערער בפשע שנאה, אך הסכימה שתכליתם של דיני ההסגרה מחייבים ששאלה זו תתברר בארצות הברית. (ניתן 06.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אזרח ישראלי על הכרזתו כבר-הסגרה בגין מעורבותו ברצח עם (ע"פ 6322/11)

נגד המערער, אזרח ישראלי, הוצא צו מעצר בבוסניה והרצגובינה בגין עבירה של רצח עם ופשעים נגד האנושות. בעקבות בקשת ההסגרה עתר היועמ"ש לביהמ"ש המחוזי בירושלים, שהכריז על העותר כבר-הסגרה. על החלטה זו הוגש הערעור. ביהמ"ש העליון דחה טענת המערער בעניין העדר ראיות מספקות לביצוע רצח העם. ביהמ"ש קבע שלעניין הסגרת המערער ניתן לומר שלכאורה בוצעה העבירה של רצח העם, ושקיימות די ראיות להוכחת מעורבות המערער בטבח. ביהמ"ש דחה טענת המערער שהסגרתו תביא לפגיעה בזכותו להליך הוגן, תוך קביעה שלא הוכחה פגיעה חמורה בזכות זו. השופט ג'ובראן דחה גם את טענת המערער שמצבם של בתי הכלא בבוסניה והרצגובינה מצדיק את אי-הסגרתו. ביהמ"ש דחה טענה זו, בין היתר, לאור התחייבות שהוגשה, לפיה המוסד שבו ישהה המערער ימלא אחר כל ההוראות הנוגעות לזכותו ולביטחונו. נפסק שאין הצדקה שלא להסגיר המערער. (ניתן 29.11.12) בתאריך 17.02.13 דחה נשיא ביהמ"ש העליון את העתירה לדיון נוסף שהוגשה בעניין.


למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון התיר עיון בתיקי בימ"ש חרף צו איסור פרסום שהוטל עליהם (רע"א 8521/09, ע"א 8522/09)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשת בנו של בעל דין הנמצא בהליכים משפטיים, לעיין בתיקי ביהמ"ש של הליכים אלו, חרף צו איסור הפרסום שהוצא בביהמ"ש המחוזי בנוגע להליכים האמורים. הבקשה הוגשה על רקע "סכסוך משמעותי" שהתגלע בין המבקש לבין אביו, אשר מתברר בביהמ"ש לענייני משפחה. הנשיא גרוניס ציין כי נראה שקיומו של צו איסור פרסום אין משמעו, בהכרח, איסור עיון שלא למטרת פרסום, ושע"פ נסיבות המקרה, יש להתיר העיון. בעניין זה התייחס הנשיא, בין היתר, לכך שצו איסור הפרסום ניתן בהסכמת הצדדים, ולהתחייבות המבקש שלא לפגוע בסודיות המסמכים. בנוסף ציין הנשיא שהחומרים דרושים למבקש לצורך התדיינות בביהמ"ש לענייני משפחה, שההליכים בו חוסים ממילא תחת איסור פרסום סטטוטורי. לפיכך, ולאחר שנקבע שהמתנגדים לא הציגו טיעונים משכנעים לשלילתה המוחלטת של זכות העיון, אישר ביהמ"ש למבקש לעיין בתיקי ביהמ"ש. (ניתן 29.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירות לפיטורי שרים בעקבות דו"ח מבקר המדינה בעניין אסון הכרמל (בג"ץ 9223/10, 5256/12, 5420/12)

בג"ץ דחה עתירות לחיוב ראש הממשלה להעביר את שרי הפנים והאוצר מתפקידם, וזאת בעקבות מסקנות דו"ח מבקר המדינה בעניין אסון השריפה בכרמל. בראשית הדברים קבע ביהמ"ש כי חוות דעתו של מבקר המדינה אינה בבחינת פסק דין ושלהמלצות המובאות במסגרתו, אין תוקף משפטי מחייב. בנוגע להתערבות ביהמ"ש בהחלטת ראש הממשלה שלא לפטר השרים נקבע כי התערבות שכזו יכולה להיעשות רק כאשר מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות, שהינו מתחם רחב עד מאד. נפסק שבנסיבות דנן, ובמיוחד לאור כך שראש הממשלה בחן המלצות הדו"ח ואף אימץ את חלקן, לא ניתן לומר כי המדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות. השופט פוגלמן הבהיר כי אין בהחלטתו משום נקיטת עמדה ביחס למשמעויות הציבוריות של הדו"ח וכי שעל הסוגיה האמורה להתברר, לא במישור המשפטי, אלא במישור הציבורי והפוליטי. (ניתן 19.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד הארצי לעבודה: ניסיון המנוח לחטוף נשק נבע ממניע לאומני ולפיכך אין אלמנתו זכאית לגמלת שארים (עב"ל 61003-05-12)

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי וקבע שניסיונו של המנוח, אחמד ח'טיב, לחטוף נשק ממאבטח בעיר העתיקה בירושלים במסגרתו נהרג, נבע ממניע לאומני. נקבע שאדם המבקש לגנוב אקדח אינו חוטף נשק באור יום, באופן שהאדם ממנו נחטף האקדח מרגיש בזאת, בסמוך לאדם חמוש נוסף, ובמקום הומה אדם. ביה"ד הגיע למסקנה שבנסיבות האמורות ההסבר היחיד להתנהגות המנוח הינו כי המדובר באירוע לאומני. לפיכך, ולאחר שהוכח שאין ראיות המלמדות שהמאבטח, או מישהו אחר, גרם בעבירה למותו של המנוח וכי המאבטח פעל כשורה מתוך הגנה עצמית, החליט ביה"ד על שלילת גמלת השארים מאלמנתו של המנוח. הובהר שמהאלמנה ובנותיה לא נשללו זכויות לגמלאות המגיעות להן כגון קצבת הבטחת הכנסה, קצבת ילד נכה, קצבת ניידות וקצבת ילדים, בשיעור של 8,200 ₪ נטו בחודש. (ניתן 04.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מקומיים: רישום 31 דוחות ללא מתן אפשרות למבצע העבירה לתקן הטעון תיקון מהווה התעמרות באזרח (תיק מס' 10333/11, 10659/11, 10766/11)

ביהמ"ש לעניינים מקומיים בירושלים זיכה נאשם נגדו הוגש כתב אישום בגין אי תשלום דוחות על פרסום מודעות באופן לא חוקי, מהטעם שלא הוכח כל קשר בין הפרסום לבין הנאשם. השופטת בבלי ביקרה את פקחי העירייה אשר במסגרת טיפולם בעניין רשמו לנאשם 31 דוחות, חלקם כל 3 דקות, וזאת בארבע מועדים שונים. הובהר שאילו היו הפקחים מסתפקים ברישום דוח אחד תוך מתן אפשרות לאחראי על המפגע לתקן את הטעון תיקון בתוך זמן סביר ותוך הסרת המודעות, היה בכך טעם רב. ואולם רישום דוחות בכל 3 דקות, באופן שלא מאפשר למי שביצע את העבירה לתקן את הטעון תיקון, איננה אלא התעמרות באזרח. ביהמ"ש חייב העירייה לשאת בהוצאות המשפט של הנאשם, בסך 1,500 ₪. (ניתן 15.10.12)




ביהמ"ש המחוזי קיבל עתירת עיר עמים כנגד אי עריכת מכרז להפעלת אתר "עיר דוד" (עת"מ 11975-04-12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל עתירת עמותת עיר עמים כנגד הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, כנגד אי עריכת הרשות מכרז להפעלת אתר "עיר דוד", והארכת התקשרותה עם עמותת "אלעד" המפעילה משנת 2005 את האתר. ביהמ"ש קבע כי לאור השינויים המהותיים בהסכם בין הרשות לעמותת "אלעד", שנבעו מהליכים שהתקיימו בביהמ"ש העליון, לא ניתן להמשיך את ההתקשרות ע"פ ההסכם וכי קיימת חובה לערוך מכרז חדש בעניין. השופטת בן אור הבהירה כי אין המדובר בהחלטה בדבר "מימוש זכות ברירה" ע"פ דיני המכרזים. נקבע כי על היועצת המשפטית של הרשות לבחון את רכיביו השונים של ההסכם החדש, ולהביא את אלה הטעונים עריכת מכרז לאישור הגורם המוסמך. (ניתן 27.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ המליץ לשר האוצר לקבוע תוך שנה קריטריונים ברורים להכרה במוסד ציבורי לצורכי מס (בג"ץ 10893/08)

בג"ץ דחה עתירתה של עמותת לויפאסנה בישראל להכרה בה כ"מוסד ציבורי" לפי פקודת מס הכנסה, אשר הייתה מאפשרת לתורמים לעמותה להזדכות על חלק מחוב המס שלהם בגין תרומתם. העותרת טענה, בין היתר, כי ההחלטה שלא להכיר בה כ"מוסד ציבורי" לעניין הפקודה, מהווה פגיעה בקניינה ובחופש העיסוק שלה. ביהמ"ש דחה העתירה תוך שהוא קובע שאין להכיר בעותרת כ"מוסד ציבורי" וזאת מכיון שאין במטרותיה משום "חינוך", "תרבות" או "סעד". לגבי הטענה לפגיעה בחופש העיסוק ובזכות הקניין נקבע כי טענות אלו נטענו בצורה כללית ואמורפית בלבד, ולכן אין מקום לדון בהן במסגרת העתירה. יחד עם זאת המליץ ביהמ"ש לשר האוצר לגבש בתוך שנה קריטריונים ברורים לקביעת זכאות להכרה כמוסד ציבורי, שיהיה בהם כדי לאיין את החשש מפני הפעלה מפלה של הסמכות המסורה לו בעניין זה. (ניתן 23.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום לתעבורה: כל אמצעי שיכול למנוע מראש התנהגות אסורה עדיף על ענישה שבאה לאחר מעשה (תת"ע 6600-02-12)

בימ"ש השלום לתעבורה בירושלים גזר על נהג צעיר שנהג במהירות מופרזת של 169 קמ"ש עונש מסוג פסילת רישיון בפועל לאחד עשרה חודשים וקנס בסך 800 ₪. במסגרת ההחלטה ביקר ביהמ"ש את מדיניות המדינה, אשר במקום לנקוט באמצעים שונים וטכניים להגבלת מהירויות הרכבים המיובאים לישראל, נוקטת רק במדיניות של ענישה. השופט טננבוים ציין שהמטרה אינה להעניש את אלו הנוהגים מהר אלא למנוע נהיגה מהירה. הודגש שבמונחי עלות-תועלת, ענישה פלילית איננה כלכלית והיא תוצאה של חוסר ברירה, וכי כל אמצעי שיכול למנוע מראש את ההתנהגות האסורה, עדיף על ענישה שבאה לאחר מעשה. השופט טננבוים ציין כי אין כל ספק שיש צורך בענישה בתעבורה ולפעמים אפילו ענישה חמורה, ואולם שבמקביל יש לשאוף לפתרונות לא עונשים שיהיו יעילים וזולים יותר כדוגמת האמצעים הטכניים המגבילים מהירות הרכבים. (ניתן 16.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה על הסף עתירה לקביעה שעבירה האוסרת על מורה נהיגה להשתמש בטלפון במהלך עבודתו הינה עבירת קנס (בג"ץ 4470/12)

העותר, מורה לנהיגה, עתר לבג"ץ בבקשה שיורה לשר התחבורה להכריז כי העבירה האוסרת על מורה נהיגה להשתמש בשעת הוראת נהיגה בטלפון קבוע או נייד אלא באמצעות דיבורית, הינה עבירת קנס. העותר טען כי עבודתו של מורה נהיגה מחייבת לעיתים שימוש בטלפון נייד במהלך נסיעה ולפיכך, השתת עונש מסוג שלילת רישיון בפועל על מורה נהיגה שעובר העבירה משמעותה פגיעה בפרנסתו. בג"ץ קבע כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מהטעם שהעותר יכול היה לתקוף את התקנה בתקיפה עקיפה וזאת במסגרת ההליך הפלילי שנפתח כנגדו, והן בשל אי מיצוי הליכים. השופט עמית ציין כי העותר רשאי לפנות בעניין לשר התחבורה, ובמידה ולא יבוא על סיפוקו, הרי ששמורה לו האפשרות לחזור ולעתור לביהמ"ש בהתקיים עילה המצדיקה זאת. (ניתן 11.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום הרשיע נאשם בתקיפה של זוג הומוסקסואלים (ת"פ 38513-12-10)

בימ"ש השלום בת"א הרשיע נאשם אשר תקף זוג חברים באור יהודה, בעבירות של תקיפה, איומים, ניסיון גנבה והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. ביהמ"ש קיבל טענת התביעה כי הרקע לתקיפה היה היותם של המתלוננים הומוסקסואלים. ביהמ"ש הגיע למסקנה זו לאור דבריו של הנאשם כי "הם התחילו איתו" למרות שהוא אינו הומוסקסואל. ביהמ"ש דחה טענת הנאשם שהוא לא ידע שהמתלוננים הינם הומוסקסואלים וכי העובדה שהוא לא תקף אדם אחר שהינו הומוסקסואל מעידה שתקיפת המתלוננים לא נעשתה על רקע זה. בעניין זה קבעה השופטת ברק-נבו כי העובדה שהנאשם לא תקף את כל ההומוסקסואלים שפגש או הכיר אינה יכולה לשמש לזכותו או לסתור את הראיות הברורות במקרה זה. (ניתן 07.05.12)




בג"ץ: מחיקת עתירה כנגד הפרטת ביצוע חקירת יכולת לחייבים בהוצאה לפועל תוך קביעת כללים לביצוע החקירות (בג"ץ 8941/10)

עמותת ידיד וארגונים נוספים עתרו לבג"ץ לביטול צו משרד המשפטים לפיו תועבר הסמכות לבצע חקירת יכולת לחייבים בהוצאה לפועל, לחוקרים מהמגזר הפרטי. לאור העתירה הצהירה המדינה בפני ביהמ"ש כי לחוקר ההוצאה לפועל אין סמכות להורות על ביצוע חיפוש בעת חקירת יכולת. עוד הובהר כי תינתן הנחייה לחוקרים ליישם התקנה לפיה על החוקר להודיע ולהסביר לחייב כי הוא רשאי לבקש להתייצב בפני הרשם לשם חקירת יכולת. ביהמ"ש ציין כי ראוי בעניין זה שאישור על כך שעניין זה הוסבר לחייב יופיע בפרוטוקול. המדינה התחייבה גם כי הפרוטוקול האמור יישלח לחייבים תוך זמן קצר לאחר עריכת החקירה. נוכח הודעות והנחיות אלו הסכימו העותרים לחזור בהם מהעתירה תוך שביהמ"ש מציין שבכל בעיה דומה שתתעורר בעניין תפקודם של החוקרים יש לפנות תחילה לרשות האכיפה. (ניתן 05.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בקביעת סכום פיצוי יש להתחשב באפשרות הרשעת מנוח אך לא בחיסכון שנגרם למדינה עם פטירתו (רע"א 4577/11)

יורשיו של מנוח, אדם שנעצר בחשד לרצח והתאבד במעצר, תבעו המדינה לקבלת פיצוי בגין התרשלותה בפיקוח על המנוח. המחלוקת התעוררה ביחס לשאלה האם יש להפחית סכום הפיצוי בשל הסיכוי שהמנוח היה מורשע ומעביר את מרבית חייו בכלא, והאם ניתן להגדיל סכום הפיצוי בשל ה"חיסכון" שנגרם למדינה עם פטירתו. ביחס לשאלה הראשונה קבע ביהמ"ש העליון שהערכת פיצויים לגבי תקופה שבעתיד מבוססת על השערות ואומדים שאינם וודאים, ושבמקרים של אי וודאות גדולה יש לקבוע סכום פיצויים גלובאלי בהתבסס על שיקולים הרלוונטיים לעניין. לפיכך קיבל ביהמ"ש העליון עמדת ביהמ"ש קמא שצריך לקבוע את סכום הפיצוי באופן גלובאלי בהתחשב באפשרות הרשעת המנוח. ביחס לשאלה השנייה נקבע שפיצוי מעין זה סותר את עקרון השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין, ואת תכליתם של דיני עשיית העושר. (ניתן 15.04.12)




ביהמ"ש העליון פסק פיצויים בסך 150 אלף ₪ בגין פגיעה באוטונומיה של מטופל (ע"א 9636/10)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור אדם שבמהלך צנתור לב לקה באירוע מוחי ונותר נכה, לפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה שלו כמטופל. ביהמ"ש קיבל טענת המערער שבעת ההפניה לביצוע הצנתור בקופת החולים לא ניתן לו הסבר מלא ומפורט ביחס לסיכונים הכרוכים בצנתור ולחלופות הטיפוליות. לפיכך נקבע שלמרות העדר הקשר הסיבתי בין אי-הגילוי לבין ביצוע הצנתור שבגינו אין קופת החולים והרופא המנתח אחראיים לעצם נכות המערער, הרי שבמסגרת ההפניה נפגעה האוטונומיה שלו. נפסק שפגיעה שכזו התרחשה גם במסגרת החתמת המערער על טופס ההסכמה לביצוע הצנתור וזאת מכיוון שהיא בוצעה בסמוך לתחילת הטיפול ובשלב שהמערער כבר היה חסר אונים. נפסק שהחתמה שכזו הינה חסרת נפקות, מנוגדת להוראות חוק זכויות החולה ומהווה פגיעה באוטונומית המטופל. נפסק שהמשיבים אחראיים לפגיעה באוטונומיה של המערער ושעליהם לפצותו בסך 150 אלף ₪. (ניתן 02.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה לביטול הסכם העברת סמכויות ניהול וחזקה באתר עיר דוד לידי עמותת א.ל.ע.ד (בג"ץ 5031/10)

בג"ץ דחה עתירת עמותת עיר עמים ואנשי ציבור נוספים לביטול ההסכם בין רשות הטבע והגנים הלאומיים לעמותת א.ל.ע.ד, המעביר לאחרונה סמכויות ניהול וחזקה באתר עיר דוד. נקבע שההתקשרות בין הרשות לעמותה הינה הסתייעות בעמותה לצורך תפעול האתר בלבד, ואף שמדובר בהסתייעות בהיקף רחב, אין היא עולה כדי האצלה פסולה מסמכויותיה של הרשות. ביהמ"ש הדגיש בעניין זה שאין בהסכם כדי להאציל סמכויות ניהוליות ושלטוניות לעמותה, ושניהול האתר הינו בסמכותה הבלעדית של הרשות. בהמשך לכך עיגן ביהמ"ש התחייבויות שונות המופיעות בהסכם, ביניהן ביטול מעמד העמותה כגורם רשמי המעביר הדרכות באתר. בנסיבות אלו נפסק שדין העתירה להידחות. ביהמ"ש ציין שיש לקוות שההפרדה הנדרשת בין העמותה לרשות תישמר, וכי יישמר אופיו הממלכתי של הגן הלאומי באופן המביא בחשבון את זכויותיה של האוכלוסייה המתגוררת באזור האתר, על רבדיה השונים. (ניתן 26.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: הרשעה בגין מעשה מגונה אינה מחויבת בקיומו של מגע פיזי בין הנאשם לקורבן (דנ"פ 7457/11)

העותר, נאשם שהורשע בעבירות של מעשים מגונים בגין צילום נשים ללא ידיעתן ותוך פגיעה בצנעת הפרט שלהן, עתר לביהמ"ש העליון בבקשה לקיום דיון נוסף בהרשעתו. העותר טען שלא התקיים מגע פיזי בינו לבין המתלוננות ושהרשעתו מהווה חידוש הלכתי המחייב קיום דיון נוסף. הנשיאה בייניש ציינה שההחלטה להרשיע העותר התקבלה לאחר שנקבע שהיסוד העובדתי של העבירה אכן התקיים במעשיו, בין היתר לאור כך שמעשים אלו נועדו לצורך גירוי וסיפוק מיני ותוך פגיעה בערך המוגן שבבסיס העבירה – הצורך להגן על שלומות גופו, צנעת פרטיותו וכבודו של אדם. נקבע שגם אם יש בהחלטה משום חידוש הלכתי, עדיין אין המדובר בנסיבות המצדיקות דיון נוסף בעניין. צוין שבמציאות המודרנית יתכנו נסיבות בהן חרף העדר מגע בין מבצע המעשה לקורבן, ניתן יהיה לקבוע שנתקיים היסוד העובדתי של עבירת המעשה המגונה. (ניתן 26.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: שימוש במחשב במטרה לשים יד על כספם של אחרים אינה עבירה ע"פ חוק המחשבים (ת"פ 40102-06-10)

בימ"ש השלום בירושלים זיכה נאשם שעשה שימוש בקובץ נתונים בכדי לחדור למחשבים ולחשבונות בנק של אחרים, מעבירה ע"פ חוק המחשבים. נקבע שהנאשם השתמש במחשב ככלי עבודה וכאמצעי טכני לביצוע עבירות אחרות ועל מנת לשים יד על כספם של אחרים, אך לא כאמצעי לפגיעה במידע שבמחשב אחר או במרחב הקיברנטי, שלשם הגנתו חוקק חוק המחשבים. ביהמ"ש יישם בעניין זה את הגישה המצמצמת הרואה כ'חדירה למחשב' רק מעשים שבהם חודר אדם לליבו ולקרביו של המחשב, ולרוב גם פוגע בו. צוין שכשעל הפרק שאלת פרשנותו היישומית של איסור פלילי, עקרון החוקיות, שעל פיו אין עונשין אלא על בסיס הוראה מפורשת בדין, מחייב יישום גישה מצמצמת זו. נפסק שמעשיו של הנאשם אינם חוקיים ועל כן שיש להרשיעו בעבירות אחרות שבדין, ואולם שיש לזכותו מעבירה ע"פ חוק המחשבים. (ניתן 12.02.12)




בג"ץ דחה עתירה כנגד חוקיותו של "חוק גרוניס" (בג"ץ 85/12)

בג"ץ דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון כנגד חוקיותו של התיקון לחוק בתי המשפט שזכה לשם "חוק גרוניס". התיקון לחוק ביטל את הוראת החוק שקבעה כי שופט שלא יוכל לכהן בתפקיד נשיא ביהמ"ש העליון במשך 3 שנים, לא יתמנה לנשיא ביהמ"ש העליון. בעתירה נטען כי המדובר בחקיקה פרסונאלית הסותרת את עקרונות היסוד של השיטה, בעצמאות הרשות השופטת ובאמון הציבור. ביהמ"ש דחה העתירה תוך שציין כי התיקון לחוק אינו פוגע בזכויות האדם שבחוקי היסוד ואין הוא פוגע בערכים בסיסיים המוגנים בחוקי היסוד. (ניתן 16.01.01)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד מינויו של שגריר ישראל בבלארוס (בג"ץ 7402/11)

התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ כנגד החלטת ממשלת ישראל על מינויו של שגריר ישראל בבלארוס, שהתקבלה מכוח הסדר למינוי שגרירים בפטור ממכרז. במישור הכללי טענה העותרת שיש לבטל הסדר הפטור נוכח החשש שיעשה בו שימוש לקידום מינויים פוליטיים ובשל היעדר נוהל מסודר. במישור הפרטני נטען שהמינוי פגום וזאת לאור הזיקה הפוליטית בין השגריר לשר החוץ ובשל קיומו של ניגוד עניינים במינוי. נקבע שמינוי השגריר נעשה ע"פ נוהל זמני של משרד החוץ ושהבחירה נעשתה ע"פ הקריטריונים שנקבעו בנוהל, ותוך בחינת הזיקה הפוליטית בין השגריר לשר. נקבע שבנסיבות אלו אין ההחלטה חורגת באופן בולט ממתחם הסבירות. צוין שאף אם ראוי היה שהשר היה נמנע מלהתערב במינוי, לא הוכח שהוא היה מצוי בניגוד עניינים, וזאת בהינתן גם שאישור המינוי נעשה ע"י הממשלה ולא ע"י השר. העתירה נדחתה. (ניתן 04.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד מינויו של השופט סולברג לביהמ"ש העליון (בג"ץ 226/12 – א')

עמותת "יש גבול" עתרה לבג"ץ כנגד מינויו של השופט נעם סולברג לבית המשפט העליון. נטען שבחירת הוועדה למינוי שופטים באדם המתגורר בהתנחלות הינה החלטה פסולה, וכי עצם מגוריו של השופט בהתנחלות פוסלת אותו מלכהן בכל ערכאה משפטית, ובמיוחד כשופט בביהמ"ש העליון. נקבע כי אין בחוק היסוד: השפיטה כל התייחסות לכך שמקום מגוריו של שופט יכול להוות עילה או מניעה לכוהנתו, לרבות בביהמ"ש העליון. עוד נקבע כי מקום מגורים בהתנחלות אינו מהווה עבירה על כללי האתיקה וכי אין כל תקדים משפטי לפיו מקום מגורים כאמור מהווה פגיעה בטוהר המידות או טוהר המידות השיפוטי. לאור כל האמור העתירה נדחתה על הסף. (ניתן 08.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד החלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית על אירועים שהתרחשו במסגרת מבצעים צבאיים (בג"ץ 3292/07)

עמותת עדאלה עתרה לבג"ץ כנגד החלטת הפרקליט הצבאי הראשי שלא לפתוח בחקירה פלילית בעקבות פגיעה באזרחים והרס בתים ברצועת עזה, אשר אירעו במסגרת המבצעים הצבאיים "קשת בענן" ו- "ימי תשובה". בין היתר נטען שהמדינה הפרה את דיני זכויות האדם והמשפט הבינלאומי ההומניטארי בעצם היציאה למבצעים ושלא ננקטו אמצעי הזהירות הנחוצים לשם הגנת האוכלוסייה האזרחית באזור הקרבות. בג"ץ דחה העתירה מאחר שהוגשה בשיהוי רב, לאור כלליותה והעובדה שהיא הושתתה על תשתית ראייתית דלה. בנוסף דחה בג"ץ טענת העותרים שהמבצעים היוו פעולה שאינה מוצדקת מבחינה ביטחונית ועל כן שהם מהווים "פשע מלחמה". צוין שאין די בעצם העובדה שבמסגרת אירוע צבאי נהרגו אזרחים לשם הקמת חשד ממשי שבוצעו עבירות פליליות עקב הפרות של דיני מלחמה, וכי שבהיעדר ראיות לביצוע עבירות כאלו, לא קמה חובה לקיים חקירה פלילית של האירועים. (ניתן 08.12.11)




ביהמ"ש לעניינים מנהליים: הרשעה שהתיישנה, נסיבותיה ותוצאותיה אינן מהוות שיקול בהחלטה אם לחדש חברות עו"ד בלשכת עורכי הדין (עת"מ 9239-08-11)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים קיבל עתירת עו"ד שהושעה בעבר מלשכת עורכי הדין, לביטול החלטת הועד המרכזי של הלשכה אשר דחה בקשתו לחידוש חברותו בה. כמצוין בפסק הדין, הרקע להשעייתו של העותר היה הרשעתו בפלילים. הרשעה זו התיישנה זה מכבר. לאור האמור, ולאור הוראת חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, קבע ביהמ"ש כי במסגרת החלטתו בבקשת העותר אסור היה לוועד לקחת בחשבון שיקולים כגון העבירה שבוצעה, נסיבותיה והיקפה. בעניין זה דחה ביהמ"ש את טענת הוועד כי יש להבחין בין עצם ההרשעה שהתיישנה אמנם, לבין הנסיבות הקשורות בביצועה או תוצאותיה. נפסק שהחלטת הוועד מבוטלת וכי העניין יחזור לוועד לשם בחינה מחודשת של הבקשה. (ניתן 11.10.11)




ביהמ"ש העליון: ירי צה"ל שבוצע מתוך מארב ושכתוצאה ממנו נהרג אדם חף מפשע חוסה תחת פטור המדינה מאחריות בנזיקין (ע"א 1864/09)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בנצרת שקבע כי ירי צה"ל שבוצע מתוך מארב ושכתוצאה ממנו נהרג אדם חף מפשע, חוסה תחת פטור המדינה מאחריות בנזיקין בגין "פעולה מלחמתית". ביהמ"ש דחה הטענה שמכיוון שלא נשקף סיכון לחיילים בעת האירוע, אין לראות בפעולה "פעולה מלחמתית". ביהמ"ש קבע שעקרונית יש לראות במארב סיכון מיוחד המצדיק את קיומו של הפטור. ביהמ"ש ציין שיתכנו נסיבות קיצוניות בהן פעולה של מארב לא תחסה תחת ההגדרה של "פעולה מלחמתית", ואולם קבע שבמקרה דנן לא חלו נסיבות אלו. בעניין זה צוין שהעובדה שהמנוח נשא דמוי-נשק ואף כיוון את דמוי-הנשק אל עבר הכוח, ביססה חשד סביר שמדובר במפגע אשר מסכן את חיי החיילים. לאור האמור קבע ביהמ"ש שהתנהלות החיילים הייתה סבירה בנסיבות העניין ודחה הערעור. (ניתן 07.09.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירות לחשיפת מיקומו של מתקן כליאה סודי ולהתרת ביקורי ח"כ במתקן (בג"ץ 8102/03, 9733/03)

בג"ץ דחה עתירות של חה"כ לשעבר זהבה גלאון והמוקד להגנת הפרט שתקפו היבטים שונים הכרוכים בהפעלת מתקן כליאה סודי. לאור הודאת המדינה בקיומו של המתקן, ולאור מסירת מידע ביחס לתנאים הפיזיים במתקן ושיטות החקירה בו, הסוגיות שנשארו להכרעת ביהמ"ש היו חוקיות שמירת מיקומו הפיסי של המתקן בסוד והגבלת ביקורים של ח"כים במתקן. ביהמ"ש קיבל את עמדת המדינה שיש צורך ביטחוני ממשי בגינו נשמרת החשאיות באשר למיקום המתקן. ביחס לסוגית הביקור במתקן נקבע שהצעת המדינה לאפשר לח"כים החברים בוועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון לבקר במתקן הינה מידתית, ותאפשר קיום של ביקורת פרלמנטארית מספקת על פעילות המתקן. בנסיבות אלו נדחו העתירות. (ניתן 20.01.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אין לבטל החלטת קיבוץ לעבור לשיטת שכר דיפרנציאלי לחברים בהתאם לרמת הכנסתם (ע"א 1773/06)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של חבר קיבוץ איילת השחר, שביקש שיוצהר שהחלטת האסיפה הכללית של הקיבוץ, לפיה הונהג שכר דיפרנציאלי לחברים בהתאם לרמת הכנסתם, בטלה. נטען שההחלטה תוביל להעדפה פסולה של עובדים מחוץ לקיבוץ, ושהיא פוגעת מהותית בעובדים שהסתמכו על העיקרון הקיבוצי שמלוא הזכויות והטובות יצברו לקניין הכלל. ביהמ"ש קיבל הטענה שההחלטה גורמת לשינוי מהותי באורח החיים בקיבוץ. על כן ציין שהיה צריך לקבל את ההחלטה, לכל הפחות, באמצעות שינוי תקנון הקיבוץ. יחד עם זאת, לאור תורת הבטלות היחסית, בהתאם לנסיבות ומכיוון שעברו שמונה שנים מאז קבלת ההחלטה ונוצרה מציאות חדשה בקיבוץ ממנה לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, דחה ביהמ"ש הערעור. נקבע שההחלטה תקפה ואין לדרוש מהקיבוץ לבצע התחשבנות רטרואקטיבית עם חבריו. (ניתן 19.12.10)




בית המשפט המחוזי: חסיון עיתונאי חל לא רק על זהות מקורות המידע אלא גם על תוכנו (בש 90742/09)

ערוץ 10 שידר ראיון עם אחת מהמתלוננות במשפט המתנהל נגד משה קצב. קצב עתר לקבלת חומר הצילום הגולמי בטענה שזכותו לקבל כל ראייה העשויה לסייע בהגנתו זולת ראייה חסויה. ערוץ 10 התנגד להעברת התקליטור בשל חשש מפגיעה בחופש העיתונות, פגיעה בפרטיות המתלוננת והעדר אינטרס גילוי המעוגן בדין. בית המשפט קבע, כי שיחות הרקע שקדמו לראיון מצויות תחת חיסיון מקורות עיתונאיים ובצילה של הגנת הפרטיות, שכן לחיסיון העיתונאי משמעות רחבה הכוללת את זהות מקורות המידע כמו גם את תוכן המידע, ואת זכותו של אדם לשמירת סודיות שיחו עם האחר. כן נקבע, כי המנעות מהעברת חומר זה לא תפגע בהגנתו של הנאשם. עם זאת, נקבע, כי יש להעביר לידי קצב קטעים שהוסרו מהראיון משיקולי עריכה, שכן ההתנגדות למסירתם נובעת רק מחוסר רצונה של המבקשת למסור את המידע, וחוסר רצון זה אינו מקים עילת התנגדות. (ניתן 18/10/09).




בג"צ הוציא צו ביניים בעתירה כנגד הפרטת בתי הסוהר האוסר על הפעלת בית הסוהר בידיים פרטיות (בג"צ 2605/05)

בג"צ הוציא צו ביניים האוסר על הפעלת בית סוהר על ידי גורמים פרטיים עד להכרעה בעתירה שהוגשה בשנת 2006 על ידי חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ועותרים נוספים, כנגד התוכנית להקמת בית סוהר פרטי. בהחלטה משנת 2006 סירב בג"צ להוציא צו ביניים להקפאת בניית בית הסוהר וקיבל את עמדת המדינה לפיה לא ייגרם כל נזק מהמשך הבנייה, כיוון שפסק הדין יינתן זמן רב לפני השלמת הבנייה ומסירת ניהול בית הסוהר לידיים פרטיות. כעת, משנסתיימה הבנייה ובית הסוהר עומד לפני הפעלה, אך ההכרעה בעתירה טרם ניתנה, הוציא בית המשפט צו ביניים האוסר על הפעלת בית הסוהר, בקבעו, כי המשיבים היו מודעים לכך שאין הכרעה בדבר חוקתיות הפעלתו ולכן פעולותיהם מעבר להקמתו הפיזית של בית הסוהר היו על סיכונם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ האגודה לזכויות האזרח נ' הכנסת (בג"צ 3106/04): הפגמים בהליכי חקיקת חוק ההסדרים אינם מצדיקים את התערבות בית המשפט

מאז שנת 1985 ועד היום מלווה הצעת חוק התקציב המוגשת לכנסת בהצעת חוק המדיניות הכלכלית (חוק ההסדרים). לחוק זה מקבצת הממשלה את כל תיקוני החקיקה הנראים לה בתחומים רבים ומגוונים; הזמן החולף מהנחת החוק על שולחן הכנסת ועד ההצבעה עליו בקריאה השנייה והשלישית קצר; ופעמים רבות לא נערך דיון מפורט ומעמיק בוועדה המתאימה בכל תיקון ותיקון. דרך חקיקה זו מאפשרת לממשלה להיבנות מהרוב הקואליציוני המובטח לה בהצבעה על חוק התקציב ולערוך קיצוצים הפוגעים בזכויות חברתיות וכלכליות בהעדר שקילה ראויה וללא שקיפות וביקורת. בית המשפט דחה את העתירה בחזרו על הלכות קודמות לפיהן רק כאשר הפרתם של כללי היסוד הפרלמנטריים פוגעת פגיעה קשה בערכי היסוד של המשטר הדמוקרטי המונחים ביסוד הליך החקיקה, יקום הצורך להפעיל ביקורת שיפוטית ולהורות על ביטול ההליך הפגום.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: אין מקום להתערבות שיפוטית בהליך המשא ומתן המדיני שמקיימת ממשלת ישראל עם סוריה ועם הרשות הפלסיטינית, זאת על אף היות הממשלה ממשלת מעבר (בג"ץ 9202/08)

העותרת, ח"כ לימור לבנת, טענה בפני בית המשפט כי יש להורות לראש הממשלה ולממשלה להפסיק לאלתר את ניהול המגעים המדיניים עם סוריה ועם הרשות הפלסטינית, למעט בעניינים דחופים וחיוניים, זאת עד לכינון ממשלה שתהנה מאמון הכנסת. העותרת ציינה כי גם אם לא יניב המשא ומתן הסכם, הרי לעצם ניהול המשא ומתן חשיבות רבה, שכן העמדות שיוצגו בו עלולות לכבול את ידיהן של ממשלות עתידיות בישראל. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי המדובר בנושא פוליטי ומדיני מובהק, שההכרעה בו צריכה להיעשות בכנסת ולא על ידי בית המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי בחיפה: זכותו של תובע לחיבור מקרקעיו לחשמל הינה זכות חזקה ואינה רחוקה מלהיות זכות יסוד (א 000734/05)

התובע עתר לחיבור מחסן חקלאי שבנה על קרקע חקלאית לרשת החשמל הארצית. בית המשפט המחוזי קבע, כי זכותו של תובע לחיבור מקרקעיו לחשמל הינה זכות חזקה, וגם אם אינה זכות יסוד, אין היא רחוקה מלהיות כזו. עם זאת דחה בית המשפט את התביעה על בסיס חוק משק החשמל, מטעמי יעילות ומזעור עלויות.




נמחקה העתירה למיגון הבתים בשדרות בקביעה שהחלטת הממשלה ענתה על מרבית הסעד שהתבקש בעתירה (בג"ץ 7844/07)

השופטת פרוקצ'יה מתוך פסק הדין: מתוך מודעות והכרה בחובתה של הממשלה לספק הגנה ראויה ומהירה לתושבי האיזור החשוף לסכנה, ומתוך תחושת דחיפות ראשונה במעלה שיש לתת לענין זה. זוהי חובה "מוגברת" החלה על המדינה בנסיבות שנוצרו. עם זאת, אין בידנו להורות לממשלה בצו לעשות כן, בהיעדר תשתית נתונים מלאה ומבוססת, הנדרשת לצורך כך.




בית המשפט העליון: מחובתו של המשפט הציבורי לפקח על ספק השירות הציבורי גם אם הוא פועל בשוק הפרטי ( עע"מ 4011/05 )

בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב אשר דחה את עתירת המערערות כנגד מיכרז שפרסמה רשות הנמלים והרכבות לזיכיון לניהול והפעלה של ממגורות נמל חיפה התייחס בית המשפט להפרטת שירותים ציבוריים חיוניים.לדברי בית המשפט תהליך התפרקותה של המדינה מתפקידיה כספק שירותים לציבור בתחומים משלימים לא גרע מחובתו של המשפט הציבורי לפקח על ספק השירות הציבורי גם אם הוא פועל בשוק הפרטי

למעבר לקישור לחץ/י כאן

הודעה משלימה בבג"צ הפרטת בתי הסוהר (בגצ 2605/05)

העותרים, המכללה האקדמית למשפטים רמת-גן, צירפו עדכונים עובדתיים ומשפטיים רלוונטים באשר לסוגיות העקרוניות הטעונות הכרעה בגדרה של העתירה בנושא הפרטת בתי הסוהר.




סוגי זכויות

זכויות האדם כללי
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם