המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות כלכליות וחברתיות > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביה"ד הארצי לעבודה: מגורים בבית אבות אינם פוגעים כשלעצמם בזכאות אישה לגמלת סיעוד (עב"ל 33417-10-12)

ביה"ד הארצי לעבודה קיבל ערעורה של אישה על החלטת ביה"ד האזורי לעבודה, שקבעה כי החלטת הביטוח הלאומי לשלול ממנה את גמלת הסיעוד, הייתה תקינה. החלטת הביטוח הלאומי התקבלה על יסוד כך שהמערערת מתגוררת בבית אבות שבפיקוח. נטען שלפיכך יש לראות בה כמתגוררת ב"מוסד סיעודי", ומכאן שהיא אינה זכאית לגמלת סיעוד. השופטת גליקסמן קבעה שאין לקבל מדיניות זו של הביטוח הלאומי שמשמעותה שלילה גורפת של הזכאות לגמלת סיעוד מציבור מבוטחים, וזאת כאשר מדיניות זו אינה מעוגנת בחוק. יתר על כן נקבע כי מדיניות זו של הביטוח הלאומי אינה מתיישבת עם הוראות הדין, בהן קיימת הבחנה בין בית אבות לבין מחלקה סיעודית. לאור האמור, ולאחר שנמצא כי המחלקה בה מתגוררת המערערת אינה "מחלקה סיעודית", הוחלט לקבל הערעור. (ניתן 06.02.13)




בג"ץ: אין לפטור ממע"מ את התמורה המשולמת עבור מגורים בדיור מוגן (בג"ץ 438/10)

בג"ץ דחה עתירת עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל לסיווג העסקאות בין מוסדות הדיור המוגן לבין דייריו כעסקאות שכירות, ולפיכך שיש לפטור ממע"מ את התמורה המשולמת עבור המגורים בדיור המוגן. העותרים טענו שבדומה לעסקאות שכירות, הזכות העיקרית המוענקת לדייר מוגן הינה הזכות להתגורר ביחידת הדיור, ולפיכך יש להחיל על עסקאות אלו את הפטור ממע"מ החל על חוזי שכירות למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנה. נטען שהחיוב במע"מ פוגע בקניין הדיירים ובזכותם לשוויון, וזאת לאור הפלייתם לעומת יתר שוכרי דירות בישראל. נקבע שדיור מוגן אינו מתמצה בהעמדת יחידת דיור למגורים אלא גם בהעמדה של שירותים נוספים כגון שירותי השגחה רפואית, אחזקה ואבטחה. הסכמים לדיור מוגן הינם הסדרים חוזיים מיוחדים, המסדירים מערכת יחסים מורכבת וארוכת טווח, ולפיכך אין לראותם כהסכמי שכירות ואין להחיל עליהם את הפטור המבוקש. (ניתן 07.03.12)




ביה"ד האזורי לעבודה: אין לשלול זכאות לתוספת השלמת הכנסה בקצבת הזקנה לקשישה המתגוררת עם שותף שאינו בן זוגה (ב"ל 10718-04-10)

ביה"ד האזורי לעבודה בב"ש קיבל תביעתה של קשישה כנגד החלטת הביטוח הלאומי לשלול זכאותה לתוספת השלמת הכנסה בקצבת הזקנה מהטעם שהיא מתגוררת עם קשיש נוסף. ביה"ד קיבל טענת הקשישה כי המדובר בשותפות בדירה בלבד, וכי השניים אינם בני זוג או ידועים בציבור. ביה"ד קיבל טענה זו לאחר שהוכח בפניו, בין היתר, כי השניים מתגוררים בחדרים נפרדים, משלמים דמי שכירות בנפרד, אינם מנהלים משק בית משותף ואינם חולקים חשבון בנק משותף. לאור קביעתו של ביה"ד כי השניים שוכרים דירה במשותף משיקולי נוחות וכי אין המדובר בידועים בציבור נפסק שדין התביעה להתקבל וכי החלטת הביטוח הלאומי בטלה. (ניתן 27.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי: חוזה המאפשר לבית אבות להעלות את דמי השימוש על פי שיקול דעתו הינו חוזה מקפח ( ע"א 1152-09)

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של דיירי בית דיור מוגן "אחוזת פולג" וביטל סעיף בחוזה ההתקשרות עם הנהלת "אחוזת פולג" המקנה לה את הזכות לחייבם בתשלום נוסף לתשלום החודשי, בהתאם לשיקול דעתה. בית המשפט קבע כי החוזה שעליו חתמו הדיירים הינו חוזה אחיד והסעיף המאפשר את החיוב הנוסף הינו תנאי מקפח כמשמעותו בס' 3 לחוק החוזים. נקבע, כי מצבם המיוחד של דיירי בית האבות גורם להם לתלות כמעט מוחלטת במשיבה עקב צרכיהם, גילם, ניתוקם מסביבתם ואי יכולתם המעשית והכלכלית לעזוב את האחוזה. כן נקבע, כי בהעלותה את דמי השימוש על פי החוזה המקפח עושקת המשיבה את דיירי הבית בכך שהיא מודעת ואף מנצלת באופן אקטיבי את חוסר יכולתם, גילם המתקדם, מצוקתם הרפואית ותלותם הכמעט מוחלטת בה. (ניתן 21.06.2011)




בעקבות עתירה לבג"צ הוקמו ועדות ערר על החלטות לדחיית תביעות לגמלת סיעוד בשל אי עמידה במבחן התפקוד (בג"צ 44/09)

תיקון לחוק הביטוח הלאומי משנת 2005 הורה על הקמת ועדות ערר על החלטות לדחיית תביעות לגמלת סיעוד בשל אי עמידה במבחן התפקוד, המחייב תלות כמעט מלאה באחר על מנת לקבל גמלה. מטרת התיקון, שתוקפו לשלוש שנים, היתה לבחון יצירת הליך שיאפשר לזקנים שתביעתם נדחתה לערער על הדחייה ללא צורך להגיש תביעה לבית הדין לעבודה. העתירה, שהוגשה באמצעות עמותת המשפט בשירות הזיקנה, הוגשה לאחר שהמוסד לביטוח לאומי נמנע מלבצע את הוראות החוק ולא הקים את ועדות הערר. בעקבות העתירה הקים הבט"ל את הועדות והעתירה נמחקה, תוך שבית המשפט ממליץ למשיבים להאריך את הוראת השעה לשנתיים נוספות וליידע את ציבור הזקנים על הקמת הועדות, ואף פוסק הוצאות לטובת העותרים. (ניתן 16.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: על המוסד לביטוח הלאומי חלה חובה ליידע מבוטחים על זכותם להגיש תביעה לקבלת גמלת זיקנה (תא"מ 8227-07-08)

התובעת התאלמנה והחלה לקבל קצבת שארים מהמוסד לביטוח הלאומי. שנה מאוחר יותר בהגיעה לגיל 60 היא היתה זכאית לקבלת קצבת זיקנה – אך סברה בטעות, כי בשל כך שהיא מקבלת קצבת שארים אין היא זכאית לקבל קיצבת זקנה. בית המשפט קבע, כי על המוסד לביטוח לאומי חלה החובה לידע את מבוטחיו בדבר זכאותם על ידי משלוח מכתב המפרט את זכויותיהם. במידה והמבוטחים לא מימשו את זכותם, על המוסד לביטוח לאומי לשוב ולשלוח למבוטח מכתבים מידי שנה. במידה ונגרם לזכאי קצבת הזקנה נזק כתוצאה מאי משלוח ההודעות, ישא המוסד לביטוח לאומי בנזק על ידי תשלום הקצבה רטרואקטיבית החל מיום תחילת הזכאות (ניתן ב 19/10/09).




בית משפט השלום קיבל תביעתו של קשיש כנגד בנק דיסקונט על כך שלא מנע ריקון חשבונו על ידי מטפלו הסיעודי (א 51743/07)

בית משפט השלום בתל אביב קיבל את תביעתו של קשיש כנגד בנק דיסקונט וקבע כי הבנק התרשל כאשר לא מנע הוצאת כספים במרמה מחשבונו של הקשיש על ידי מטפלו הסיעודי. נקבע, כי הבנק הוא בעל יתרון מובנה ביחסיו מול הלקוח ולכן כפוף הוא לחובות מוגברות שעיקרן בדרישות מוגברות של תום-לב, נאמנות זהירות, וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו, שנקבעות על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בית המשפט קבע, כי הפקידה בבנק חשדה שהצ'קים אותם הציג המטפל אינם כשורה, אך לא עשתה די כדי לבדוק זאת ומשכך הפר הבנק את חובת הזהירות כלפי התובע ונהג ברשלנות חמורה. טענת הבנק באשר לאשם תורם מצד התובע נדחתה שכן התובע דיווח לבנק על גניבת השיקים מיד עם היוודע לו דבר הגניבה.




בית המשפט העליון דחה עתירה כנגד הפליה בקצבת נכות בין נכים שהגיעו גיל זקנה וקבע כי הפגיעה בשוויון היא מידתית ולתכלית ראויה (בג"צ 1662/05)

בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע שתיקון מס' 54 לחוק ביטוח הלאומי, המגביל את תחולתן של הוראות מיטיבות חדשות רק לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל מיום 1.1.2002 אומנם פוגע בזכות החוקתית לשוויון, אך הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נקבע, כי הפגיעה בשוויון היא מידתית ולתכלית ראויה שכן הברירה הייתה בין הגבלת תחולת החוק לנכים שהגיעו לגיל זקנה מתאריך מסוים, לבין אי חקיקת החוק בכלל בשל אי עמידה במגבלות תקציביות. לדברי בית המשפט, החלטה אחרת תביא למצב בו תימנע המדינה בעתיד מלחוקק חוקים מיטיבים מתוך ידיעה כי אין דרך להגביל את תחולת ההטבה בזמן. כן, נקבע שסעיף תחולה דומה שנקבע בהסכם בדבר גמלת ניידות הינו סביר ומבוסס על שיקולים ענייניים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: רשות ציבורית רשאית להגביל את השתתפותו של מועמד מעל גיל פרישה במכרז בשל גילו (בג"צ 4487/06)

בג"צ קבע כי הקביעה המנחה את חוק גיל פרישה,ואת חוק הגמלאות, היא כי ניתן לחייב עובד אשר הגיע לגיל 67 לצאת לגמלאות בשל גילו. משכך נגזרת במישרין סמכותה של הרשות הציבורית להגביל בני 67 ומעלה מלהשתתף במכרז על משרה. השימוש בשיטת "שני המעגלים" לפיה במידה ולא ימצא מועמד מתאים מקרב המתמודדים שמתחת גיל הפרישה, תבחן הרשות את מועמדותם של המתמודדים מעל גיל הפרישה נותן לכאורה הזדמנות למצויים מעל לגיל הפרישה. לפיכך מכרז "שני המעגלים" מהווה אמצעי שפגיעתו פחותה ועומד במבחן המידתיות ובמבחן הביקורת השיפוטית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה בגין הזנחת קשיש (ע"פ 1280/06)

בית המשפט העליון דחה ערעור של אדם, שהורשע בעבירה של הזנחת מושגחים, לאחר שהזניח בצורה קיצונית את סבתו אותה פיתה לעבור להתגורר עמו ולהעביר לרשותו מליון‎ ₪.




בית הדין האזורי לעבודה קיבל בחלקה תביעה של חולת אלצהיימר על אופן קביעת גמלת הסיעוד על ידי המוסד לביטוח לאומי (בל 004868/03).

בית הדין האזורי לעבודה קיבל בחלקה את התביעה שהוגשה על ידי ילדיה של תובעת בת 81 החולה במחלת אלצהיימר על גובה גמלת הסיעוד שנקבעה לה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית הדין קבע כי המוסד לביטוח לאומי כשל בהסדרת הביצוע של הערכת תלות מספקת לתובעת כיון שנעשתה על ידי גורם שאינו מומחה לתפקוד קוגניטיבי של הלוקים במחלת האלצהיימר. לפיכך נקבע כי התובעת זכאית לגמלת סיעוד גבוהה יותר מזו ששולמה לה על ידי המוסד.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
רחל מנור נגד שר האוצר (בג"ץ 5578/02): למרות שהפחתת שיעור קצבאות הזקנה ע"פ חוק תכנית החירום הכלכלית פוגעות בזכות הקניין של הזכאים לקצבה, פגיעה זו הינה כדין

ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ קיבל את טענת העותרים כי הוראות חוק תוכנית החירום הכלכלית, המפחיתות את קצבת הזקנה, פוגעות בזכות הקניין של הזכאים לקצבה זו. יחד עם זאת קבע ביהמ"ש כי פגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו, ומשכך שאין לבטלה. בין היתר נקבע כי ההפחתה בקצבת הזקנה נעשתה במסגרת מהלך נרחב של קיצוץ בתקציב המדינה וכי כל קיצוץ עשוי לפגוע בזכויות אלה או אחרות. עוד צוין כי הנזק שנגרם לזכות הקניין של מקבלי קצבת הזקנה עקב הקיצוץ בה עומד ביחס סביר לתועלת הצפויה לחברה מהקיצוץ בה, וזאת לנוכח המשבר החמור אליו עלולה הייתה להיקלע מדינת ישראל. (ניתן 09.09.2004)




מדינת ישראל נ' מוניקה מסקרמאס (תפ (נצ') 59914-10-10): עובדת סיעוד הורשעה בעבירה של התעללות בקשישה חסרת ישע אותה סעדה

בית המשפט המחוזי הרשיע עובדת סיעוד על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של התעללות בחסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק העונשין. ע"פ עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמת נהגה במשך תקופה להתעלל בקשישה, הסובלת משיטיון על רקע מחלת אלצהיימר, ובשל כך זקוקה לעזרה בפעולות הבסיסיות בשגרת יומה. ביהמ"ש סבר כי הכף נוטה לכיוון הרף העליון של הסדר הטיעון, על מנת שיראו וייראו ובעיקר כדי להעביר מסר חד וברור לעוסקים במלאכת הסיעוד, כי בידיהם מופקד שלומם הנפשי והגופני של בני אנוש חסרי ישע, הזקוקים יותר מכל ליחס הומאני ולטיפול מסור בערוב ימיהם, ובכדי לשקף את הסלידה המתעוררת נוכח מעשי התעללות פיזית ונפשית כדוגמת זו שחוותה הקשישה במקרה דנן. נגזרו על הנאשמת 18 חודשי מאסר מתוכם 10 חודשים לריצוי בפועל. (ניתן 14.03.2011).




מדינת ישראל נגד ולדיסלב ישראילוב (עפ 6202/10): יש להחמיר את הענישה בגין עבירות שוד מזוין של קשישים

בית המשפט העליון קיבל ערעור על קולת העונש שנקבע בעניינו של המשיב בגין עבירת שוד מזוין כלפי קשיש, והחמיר את עונש מאסרו. בית המשפט קבע, כי נפסק לא אחת שיש להשית עונשים מרתיעים על שודדים הבוחרים להם לקורבנות את המבוגרים והקשישים שבחברה. "שוד קשישים, ודאי כזה הכרוך באלימות, הינו מן המעשים הנקלים ביותר. אוכלוסיית הקשישים הינה בדרך הטבע קורבן קל לביצוע עבירות ממין העבירה שביצע הנאשם, והדרך היחידה בה ניתן להגן עליה ולאפשר לה חיים עצמאיים ובטוחים, היא הטלת עונשים קשים ומרתיעים". נפסק, כי העונש שניתן על ידי בית המשפט המחוזי, של 30 חודשי מאסר בפועל, הינו מקל יתר על המידה באופן שאינו הולם את האיזון הראוי בין מטרות הענישה, וכי יש להעמיד את רכיב המאסר בפועל על 42 חודשים. (ניתן 15.3.2011).




ברוך בן יצחק פרץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (ע"פ 463/94): יש להטיל על אדם שהורשע בשוד קשישה עונש חמור, הנותן ביטוי לסלידה מהמעשה

המערער הורשע על פי הודאתו בשוד אישה קשישה, אשר זה עתה קיבלה בבנק את גמלת הזקנה, שממנה היא מקימת את עצמה. בכתב האישום צוין כי המעשה נעשה במידה רבה של אלימות. שופטי ביהמ"ש העליון ציינו כי על מעשה נפשע כזה ראוי להטיל עונש חמור, הנותן ביטוי לסלידה מהמעשה, והחוזר ומגנה את העבריינות השכיחה של התעמרות בזקנים, ועל אחת כמה וכמה הפעלת אלימות כנגדם. בית המשפט בדרגה הראשונה גזר על המערער ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ביהמ"ש העליון פסק כי העונש כפי שנגזר הוא מתון יתר על המידה, ואף שהמערער הצר על מעשיו והתוודה על המעשה ביוזמתו, אין מקום לכל התערבות נוספת לטובתו ולקיצור עונשו. (ניתן 10.01.1995)




מדינת ישראל נגד רועי בן יהודה כרמלי (ת"פ 1209/01): הרשעת אדם שהזניח ועשק את סבתו שעה שהייתה חסרת ישע

ביהמ"ש המחוזי הרשיע אדם אשר סעד את סבתו בעבירות הזנחה ועושק לפי חוק העונשין. ביהמ"ש קבע כי הנאשם התרשל והפר את חובתו לספק לסבתו את צרכי המחייה הבסיסיים אשר ידע כי להם היא הייתה זקוקה, ומכאן כי התנהגותו עולה לכדי הזנחה. בנוסף נקבע כי הנאשם ניצל את מצוקת סבתו וקיבל ממנה כספים שאינם שלו, ומכאן נמצא גם אשם בעבירת עושק. בשל גילה של הסבתא מצא ביהמ"ש כי בנסיבות העניין יש לראותה כחסרת ישע. נקבע כי הנאשם ניצל את מעמדו כלפי סבתו, הביא לכך שהיא תהיה תלוי בו ואף היה מודע להידרדרות במצבה הנפשי. יחד עם זאת זיכה ביהמ"ש את הנאשם מעבירת ההתעללות שכן לא הוכחו כל יסודות עבירה זו מעל לכל ספק סביר. (ניתן 27.11.05)




מיכאל חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי (בג"צ 890/99) : האם תושב הארץ לשעבר זכאי לקצבת זיקנה מהביטוח הלאומי אף כי עבר להתגורר בחו"ל?

העותר היה תושב הארץ במשך שנים רבות ועבר בהגיעו לגיל 60 לארה"ב. בהגיעו לגיל 65 דרש לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי, אך נדחה בטענה, כי עליו להיות תושב הארץ בעת התביעה. בית המשפט פסק, כי אמנם תכלית חוק הביטוח הלאומי הנה הבטחת ביטחון סוציאלי לתושבי ישראל היוצאים לגמלאות, אך עם זאת, לאור התיקונים בחוק תפיסה זו התגמשה מעט ובמקרים מסוימים ניתן להרחיב את מעגל הזכאים גם לכאלה שאינם תושבי הארץ. לפיכך, קיבל בית המשפט את העתירה בחלקה וקבע, כי על השר הממונה להחליט באיזה אופן יורחב מעגל הזכאים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מנור נ' שר האוצר (בג"צ 5578/02): הבראת המשק ומניעתו של משבר כלכלי מצדיקים הפחתת שיעור קצבאות הזקנה במסגרת חוק תכנית החירום הכלכלית.

במוקד העתירה עומדת החלטתו של שר האוצר להפחית את קצבת הזקנה בשיעור של ארבעה אחוזים, כחלק מחוק תוכנית החירום הכלכלית. העותרים, אשר חלקם נמנים על אוכלוסיית מקבלי קצבת הזקנה, תקפו את חוקתיות הקיצוץ וטענו בעתירתם כי הקיצוץ בקצבאות פוגע בזכותם לכבוד ולקניין, וכן בזכותם לבטחון סוציאלי. מנגד טען המשיב, כי הבטחתה של רמת קיום מינימאלית מוגשמת באמצעות גמלת הבטחת הכנסה הניתנת על פי קריטריונים כלכליים ומשכך אין בקיצוץ כדי לפגוע בזכותם החוקתית של העותרים לכבוד. עוד טען המשיב, כי הפגיעה בזכות החוקתית לקניין הינה זניחה ואין בה כדי להביא לביטולו של חוק החירום הכלכלית. בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי הבראתו של המשק ומניעתו של משבר פיננסי חמור מבססים את התכלית הראויה שבחוק תוכנית החירום הכלכלית וכי פגיעת החוק הינה מידתית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קבוצות מוחלשות

זכויות זקנים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם