המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הפליה בשל גיל > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביה"ד האזורי לעבודה קבע פיצויים לעובד בנק שהופלה מטעמי גיל (תע"א 9172-09)

עובד בנק לאומי שהועסק כשומר תבע הבנק לפיצוי בגין הפליה מחמת גיל. הרקע לתביעה היה החלטת הבנק להוציאו לפרישה בגיל 68, חרף התנגדותו לכך. במסגרת תביעתו הלין התובע על הסכם קיבוצי עליו היה חתום משנת 80, ועל הפגיעה בזכויותיו שנבעה מהחלתו עליו. העובד ציין שהוא הסכים לחתום על ההסכם רק לאור התחייבות הבנק להעסיקו עד גיל 72. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קבע שההסכם מסייג את תחולת הוראות חוקת העבודה באופן המרע את מצב העובדים המועסקים על-פיו, וזאת רק על בסיס קריטריון הגיל, ותוך הטלת סטיגמות שונות על עובדים מעל גיל 55. לפיכך נקבע שההסכם מפלה מטעמי גיל, ושהתובע זכאי לפיצוי בגין כך. נקבע שעצם החלטת הבנק להוציא התובע לפרישה הינה תקינה, אך שהחלטה זו פגעה באינטרס ההסתמכות שלו, ושהוא זכאי לפיצוי גם בשל כך. (ניתן 26.08.14)




ביה"ד האזורי לעבודה דחה טענת עובד שפוטר לאפליה מחמת גיל אך פסק לו פיצויים בשל כך שפוטר שלא כדין (תע"א 4592-10)

התובע, אדם שפוטר מעבודתו לאחר שנמצא כי "הצעיר" את גילו במסמך קורות החיים, תבע מעסיקתו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. התובע טען שהוא הופלה מחמת גיל, בעוד שהנתבעת טענה שהתובע פוטר בשל משבר אמון שנוצר כתוצאה מגילוי השקר. השופטת טרכטינגוט מביה"ד האזורי לעבודה בת"א עמדה על חומרתה של אפליה מחמת גיל, אך קבעה שהעובדה שהתובע "הצעיר" את גילו לא הייתה הסיבה האמיתית לפיטוריו. לאור האמור דחה ביה"ד טענת התובע בדבר הפליה מחמת גיל. עם זאת, ביה"ד קבע שהפיטורים נבעו ממערכת היחסים העכורה של התובע עם גורמים בחברה, ושטענת משבר האמון היוותה רק כיסוי למניעים האמיתיים שבגינם פוטר התובע. לאור האמור נקבע שהנתבעת פעלה בעניין שלא כדין ושעליה לשלם לתובע פיצוי בסך 91 אלף ₪, והוצאות משפט בסך 2,000 ₪. (ניתן 20.10.13)




ביה"ד הארצי לעבודה: על מעסיק החובה לשקול בקשה של עובד המבקש להמשיך בעבודתו לאחר גיל הפרישה (ע"ע 209-10)

עובדת באוניברסיטת בר-אילן, שחויבה לפרוש בגיל 67 ובקשתה להמשיך לעבוד לא נשקלה ע"י האוניברסיטה, פנתה לביה"ד האזורי לעבודה בתביעה כנגד ההחלטה לפטרה. ביה"ד האזורי דחה התביעה ועל החלטתו הגישה העובדת ערעור לביה"ד הארצי לעבודה. ביה"ד הארצי קבע שלעובד הזכות לבקש להמשיך לעבוד גם לאחר גיל הפרישה, ושעל מעסיק החובה לשקול ולבחון הבקשה. חובה זו נובעת מחובת תום הלב וההגינות שמעסיק חב כלפי עובדיו, בשילוב האיסור על הפליה מטעמי גיל. השופטת דוידוב-מוטולה קבעה שנפל פגם ממשי בהתנהלות האוניברסיטה שלא שקלה הבקשה, בין היתר לאור קיומו של נוהל המאפשר המשך העסקת עובדים באוניברסיטה, מעבר לגיל הפרישה. השופטת פסקה לעובדת פיצויים בסך 50 אלף ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני. צוין שלמרות הבעייתיות הכרוכה בקביעת גיל פרישה כפוי ואחיד, הרי שיש להותיר ההכרעה בעניין העקרוני לביהמ"ש העליון. (ניתן 06.12.12)




בג"ץ הורה על ביטול פקודת נציבות שירות בתי הסוהר הקובעת שעל סוהרים לפרוש מתפקידם בגיל 57 (בג"ץ 1268/09)

בג"ץ הורה על ביטול פקודת נציבות שירות בתי הסוהר הקובעת גיל פרישה אחיד (57) לסוהרים המשרתים בשב"ס עשר שנים לפחות בתפקידים מקצועיים, בתפקידים מינהליים ובתפקידי מטה, ועל חזרה לעבודה של סוהרת שפוטרה מכוח פקודה זו. בג"ץ פסק כי הסדר הפרישה הקבוע בפקודה מפלה ללא הצדקה בין סוהרים ובעלי תפקידים נוספים בשב"ס, לכלל עובדי המדינה בתפקידים מקבילים, והינו מנוגד להלכת ביהמ"ש בעניין. בג"ץ השעה את הכרזת הבטלות לפרק זמן של שנה וזאת כדי לאפשר לשב"ס להיערך ולגבש הסדרים חדשים העולים בקנה אחד עם עקרון השוויון. לגבי העותרת נקבע שיש לאפשר לה לשוב לעבודה בשב"ס בשכר ובדרגה שהיו לה במועד פרישתה, אך כי היא תשובץ לתפקיד לפי צרכי השב"ס. (ניתן 27.08.12)




ביה"ד האזורי לעבודה: פיטורי עובד הנובעים משיקולי וותק וגיל מהווים אפליה פסולה גם במסגרת פיטורי צמצום (תע"א 3270/07)

התובעים, עובדי עיריית בת-ים שפוטרו מעבודתם, תבעו העירייה תוך שהם טוענים שפיטוריהם לא נעשו במסגרת פיטורי צמצום כנטען ע"י העירייה, אלא, בין היתר, מתוך שיקולים זרים ומחמת גילם המתקדם. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קבע שהתובעים לא הצליחו להוכיח שפיטוריהם בוצעו משיקולים זרים ולא מטעמי צמצום. מנגד קבע ביה"ד שאין חולק שבמסגרת שיקוליה התחשבה העירייה בגילם ובשנות הוותק של התובעים. לאור האמור פסק ביה"ד שהעירייה הפלתה התובעים מחמת גיל והפרה את עקרון ה-LIFO, לפיו העובדים שנקלטו אחרונים יהיו המועמדים הראשונים לפיטורים. לאור האמור חייב ביה"ד העירייה בתשלום פיצויים לתובעים בגין הפלייתם והנזק הלא ממוני שנגרם להם. השופטת רות ציינה שההצדקה לאיסור אפליה מחמת גיל אינה רק אפשרות הקיום בכבוד של העובד המבוגר מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינת קבלתו החברתית, כאשר הזכות לעבוד מהווה נדבך חשוב בה. (ניתן 17.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת קיבל תביעת כבאי שהופלה בקבלה לעבודה מחמת גילו לפיצוי ללא הוכחת נזק (צו 1344/10)

ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת קיבל באופן חלקי תביעתו של כבאי בן 32 אשר לא התקבל לעבודה ככבאי באיגוד ערים שירותי כבאות והצלה אזור יזרעאל, מחמת גילו. למשרה האמורה פורסם מכרז שכלל את התנאי כי רק מועמדים בני 20 עד 30 יכולים להגיש מועמדותם. לאור האמור, ולאור דברי נציג איגוד הערים שציין שהסיבה העיקרית לאי קבלת התובע לעבודה הייתה גילו, נקבע שהמדובר באפליה שבניגוד להוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. נקבע שאיגוד הערים יפצה התובע בסך 18,000 ₪, ללא הוכחת נזק. ביה"ד קבע שהמשיבה 2, מדינת ישראל, אינה חבה בפיצוי וזאת בשל עמדתה שתנאי הגיל במכרז פסול ובקשתה לביטול המכרז בשל כך. בקשת התובע לחייב את איגוד הערים לקבלו לעבודה נדחתה, בין היתר בשל כך שאין וודאות שהיה עומד בדרישות קורס ההכשרה שהיה עליו לעבור. (ניתן 03.11.11)




ביה"ד הארצי לעבודה: פיטורי עובדים המושתתים על קריטריון וותק מהווים אפליה עקיפה ופסולה מחמת גיל (ע"ע 203/09)

ביה"ד הארצי לעבודה דחה ערעור רשת הגנים של אגודת ישראל על פסיקתו של ביה"ד האזורי לעבודה בת"א, וקבע שההרעה בתנאי העסקתן ופיטוריהן של הגננות בעלות הוותק הגבוה ביותר, על אף שנעשו משיקולי תקציב, מהווה הפליה מטעמי גיל. ביה"ד חזר על פסיקתו של ביה"ד האזורי וקבע שיש לראות בפיטורים ובפגיעה בתנאי העסקה המושתתים על ותק, שהוא נתון תואם גיל, אפליה עקיפה ופסולה מחמת גיל. בנוסף, ביה"ד אישר בדעת רוב את פסיקת ביה"ד האזורי בדבר קיומה של עילת תביעה עצמאית לגננות מכוח תקנה 3(א)(6 ) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים). בעניין זה קבעה השופטת רוזנפלד כי תקנה 3(א)(6) מגלמת בחובה התחייבות של המוסד המוכר שאינו רשמי לשלם לעובדיו משכורות לפי השיעורים והכללים הנהוגים במשרד החינוך, ומהווה תנאי מכללא בהסכמי ההעסקה של העובדים. (ניתן 02.10.11)




בית הדין האזורי לעבודה: פיטורי עובד בשל גילו לא ייחשבו להפלייה אם עבר את גיל הפרישה (עב 6286/06)

עובד שעבר את גיל הפרישה ופוטר על ידי מעסיקו בשל גילו תבע את המעסיק בגין הפליה מחמת גיל. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע, כי לאחר שעבר העובד את גיל הפרישה הסטטוטורית, אין עוד הגנת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה עומדת לו ומעתה ואילך העסקתו בידי המעסיק היא וולונטרית, אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים. מערכת היחסים בין מעביד לעובד שעבר את גיל הפרישה היא וולנטרית וכל צד יכול להפסיקה בכל עת. אין זה ראוי שאם המשיך המעסיק להעסיק את העובד אחרי גיל הפרישה, ימצא את עצמו במצב חמור יותר לעומת המצב בו היה לו היה מפסיק את העסקתו בגיל הפרישה עצמו. (ניתן 17.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירתו של שוטר נגד הוצאתו הכפויה לגמלאות מהמשטרה בגיל חמשים ותשע (בג"צ 10022/08)

בג"צ דחה עתירה של שוטר נגד הוצאתו הכפויה לגמלאות מהמשטרה בגיל חמשים ותשע וקבע, כי היא אינה מהווה אפליה פסולה בשל גיל. ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה בהתאם לנהלי הפרישה החדשים מהמשטרה שנתקבלו בעקבות החלטת בג"צ בעניין רוזנבאום. נהלים אלה מבחינים בין שלוש קבוצות של תפקידים משטרתיים – תפקידים מקצועיים, תפקידים תומכי ליבה, ותפקידי ליבה, ומאפשרים לשוטרים שהגיעו לגיל פרישה לבקש הארכת שירות שתינתן בהתאם לאופי התפקיד, רצון השוטר וצרכי המערכת. נקבע, כי אין בנהלים החדשים משום אפליה מחמת גיל, שיש בה כדי להביא לביטולם, וכי בנסיבות העניין העותר הוצא לגמלאות לא בשל גילו אלא בשל הצורך לקצץ את התקן בו שירת וחוסר האפשרות לשבצו בתפקיד אחר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה עתירה כנגד הפליה בקצבת נכות בין נכים שהגיעו גיל זקנה וקבע כי הפגיעה בשוויון היא מידתית ולתכלית ראויה (בג"צ 1662/05)

בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע שתיקון מס' 54 לחוק ביטוח הלאומי, המגביל את תחולתן של הוראות מיטיבות חדשות רק לנכים שהגיעו לגיל זקנה החל מיום 1.1.2002 אומנם פוגע בזכות החוקתית לשוויון, אך הפגיעה עומדת בתנאי פסקת ההגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נקבע, כי הפגיעה בשוויון היא מידתית ולתכלית ראויה שכן הברירה הייתה בין הגבלת תחולת החוק לנכים שהגיעו לגיל זקנה מתאריך מסוים, לבין אי חקיקת החוק בכלל בשל אי עמידה במגבלות תקציביות. לדברי בית המשפט, החלטה אחרת תביא למצב בו תימנע המדינה בעתיד מלחוקק חוקים מיטיבים מתוך ידיעה כי אין דרך להגביל את תחולת ההטבה בזמן. כן, נקבע שסעיף תחולה דומה שנקבע בהסכם בדבר גמלת ניידות הינו סביר ומבוסס על שיקולים ענייניים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה ביטל פיטורי גננות ברשת הגנים של אגודת ישראל בשל הפליה מחמת גיל (עב5646/03)

ב 2003 שלחה רשת הגנים של אגודת ישראל הודעות פיטורים לכל עובדותיה שצברו מעל 25 שנות ותק. לאחר מסירת הודעת הפיטורים, הודיעה הרשת כי תאפשר לתובעות לשוב לעבודתן באם תוותרנה על שנות הוותק והזכויות הנגזרות מהן מעבר לשתיים עשרה שנות ותק. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו קבע, כי הפגיעה בשכרן של הגננות, והפחתת שנות הוותק שלהן לשתים עשרה שנים נעשו בניגוד לדין ותוך הרעה חד צדדית של תנאי העסקתן. נקבע, כי יש לראות בפיטורים והרעת תנאים המושתתים על ותק, שהוא נתון תואם גיל, אפליה עקיפה ופסולה מחמת גיל, וכן כי התנהגות הנתבעת משקפת דעה קדומה המתייחסת לגילן של התובעות ומהווה הפליה ישירה בשל גיל. בנוסף, נקבע שהגננות זכאיות למכלול התנאים של עובדי הוראה המועסקים על ידי מוסדות חינוך רשמיים וזאת, מכח תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים).




בית המשפט לתביעות קטנות: הפליה בשל גיל בכניסה למועדון אינה מזכה בפיצוי מכוח חוק איסור הפליה במצרכים ובשירותים (תק 4403/07)

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבע, כי מניעת כניסה למועדון בשל גיל אינה מקימה עילת תביעה מכוח חוק אסור הפליה במצרכים ובשירותים, מאחר וקריטריון הגיל אינו נמנה על רשימת הקריטריונים המנויים במסגרת ס' 3(א)לחוק. זאת אף כי אין ספק שבמקרה דנן התובע חש מושפל ונפגע ממניעת כניסתו. בית המשפט ציין, כי יתכן שמניעת אספקת שירות מחמת גיל מקימה עילת תביעה מכח עקרונות חוזיים ונזיקיים כלליים, מכוח חובת תום הלב או מכוח ח"י כבוד האדם, אך התובע לא העמיד תביעתו על עילות אלה.




המרצת פתיחה נגד אוניברסיטת תל-אביב לביטול הגבלת גיל הקבלה ללימודי הרפואה (ה"פ 185/08)

ארגון עדאלה הגיש תובענה על דרך המרצת פתיחה בה מתבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב לתת פסק-דין הצהרתי לפיו הגבלת הגיל לקבלה לבית הספר לרפואה על-שם סאקלר באוניברסיטת תל-אביב למועמדים מעל גיל עשרים הינה שלא כדין ומהווה אפליה בשל לאום וגיל.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
סגל רחל נ' שבי שומרון אגודה שיתופית (עב' (י-ם) 2312/06): פיצוי לעובדת שפוטרה בשל גילה

התובעת עבדה כמזכירה בנתבעת במשך כ 18 שנה. לאחר הגיעה לגיל 60 קיבלה מכתב לפיו עם הגעתה לגיל פרישה, מעוניינת הנתבעת לסיים את העסקתה. התובעת הודיעה כי כיוון שאינה בגיל בו היא חייבת לפרוש היא מעוניינת להמשיך לעבוד, אך שנה לאחר מכן פוטרה בטענה לתפקוד לקוי. ביה"ד קבע, כי התובעת הוכיחה שלא היתה במעשיה או בהתנהגותה סיבה לפטרה, וכי הנתבעת לא עמדה בנטל לשכנע כי התובעת לא פוטרה מחמת גילה. עוד נקבע כי הליך הפיטורים בוצע שלא כדין, בחוסר תום לב, ותוך הכפשת שמה של העובדת אשר עבדה בנאמנות במשך שנים. לתובעת נפסק פיצוי בגין נזק ממוני וכן פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש ופגיעה בכבוד בסך כולל של כ 110 אלף ש"ח. (ניתן- 6/3/08)




טבצ'ניק נ' כלל גמל בע"מ (עב 2609/00): פיצוי תובעת שפוטרה מעבודתה בגין גילה המבוגר

התובעת עבדה במשך שנים בחברה שהועברה לבעלות הנתבעת ופוטרה בסמוך להעברת הבעלות לאחר שסיימה להדריך עובדת חדשה בביצועה תפקידה. לטענתה פוטרה שנה לפני הגעתה לגיל הפנסיה מחמת גילה המבוגר בלבד. בית הדין האזורי לעבודה קבע שהנתבעת הפלתה את התובעת שכן פיטרה אותה רק משיקולי גיל. נקבע כי התובעת הוכיחה כי לא היה כל פסול במעשיה או התנהגותה שיצר עילה חוקית לפיטוריה, וכי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהתובעת פוטרה בשל תפקוד לקוי או שהוצע לה תפקיד חלופי. עם זאת, כיוון שלתובעת אין זכות מוקנית לעבוד בנתבעת עד גיל 65, שכן חוזה העסקתה הוא לתקופה בלתי קצובה הוחלט להעניק לה פיצוי של 6 משכורות וכן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך 25,000 ש"ח. (ניתן 10.8.04)




רוזנבאום נ' שב"ס (בג"צ 10076/02): אין להפלות בין המשרתים בשרותי הבטחון לשאר עובדי המדינה לעניין גיל הפרישה

חוק שירות המדינה (גימלאות) וחוק גיל הפרישה קובעים את גיל הפרישה של עובדי המדינה על גיל 67. כיוון שחוק הגימלאות אינו חל על שוטרים וסוהרים נקבע נוהל לפיו גיל הפרישה משרות בתי הסוהר והמשטרה הוא גיל 55. שלושת העותרים טענו שמדיניות זו, המבחינה בין שוטרים וסוהרים לשאר עובדי המדינה, פוגעת בשוויון ועומדת בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. בית המשפט קיבל טענה זו וקבע שלמרות הסדרי ההעסקה השונים ותנאי השרות השונים, הרי שבמקרה בו עובדי שירות הבטחון הם אנשי מקצוע (העותרים הם רופא, מנהל כלא, ומהנדסת) יש להתייחס אליהם כשייכים לאותה קבוצת שוויון כמו יתר עובדי המדינה, ולכן קביעת גיל פרישה שונה לגביהם מהווה הפליה בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. העתירה התקבלה אך הההכרזה על בטלות הנוהל הושהתה לשמונה עשר חודשים.




האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד השר לבטחון פנים (בג"צ 6778/97) : סירוב לקבל עובדים מגיל 35 ומעלה לעבודה ברשויות הבטחון מהווה הפליה אסורה

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבית המשפט העליון כנגד הגבלות שנקבעו על ידי רשויות הבטחון השונות, ובהן המשטרה ושירות בתי הסוהר, אשר מנעו קבלה לעבודה של עובדים מגיל 35 ומעלה. בית המשפט קיבל את העתירה בקבעו, כי חובתה של המדינה לבחון עניינית באופן פרטני את מועמדותו של כל דורש עבודה בלא הגבלה מראש של גילו, אלא אם הגבלה כזו מתחייבת "מאופיו וממהותו של התפקיד" והינה סבירה ומידתית. כן נקבע, כי הנטל לשכנע כי קביעת גיל מקסימום מתחייבת מאופיו וממהותו של התפקיד רובץ על כתפי המעביד. במקרה הנדון המדינה לא עמדה בנטל, ולכן ההוראות הקובעות גיל מקסימום לקבלה לעבודה הן מפלות ובטלות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה (בג"צ 104/87): הבחנה בין המינים בגיל הפרישה מהווה הפליה פסולה

בית המשפט העליון פסק שסעיף 6 בחוקת הפנסיה (הקובע גיל פרישה לפנסיה 65 שנה לגבר ו 60 שנה לאישה) יוצר הסדר מפלה הפוגע בזכותן של נשים להשתתף באורח שוויוני במעגל העבודה. סעיף זה נוגד את תקנת הציבור ולפיכך דינו להתבטל.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

סוגי זכויות

שוויון
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם