המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הפליה בשל מוצא עדתי > פסיקה

כללי
ביה"ד האזורי לעבודה קיבל תביעה של אדם שהופלה בקבלה לעבודה בשל מוצאו המזרחי (תע"א 3816-09)

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל תביעתו לפיצוי של אדם שהופלה בקבלה לעבודה בשל מוצאו המזרחי. התובע הגיש קורות חיים לעבודה בתעשייה האווירית. לאחר שנאמר לו שהמשרה לא אקטואלית, פנה פעם נוספת עם שם בדוי שאינו מעיד על מוצאו המזרחי, והוזמן לראיון עבודה. השופט דוידוב-מוטולה קבעה שהנסיבות דנן, ותגובת מקבל קורות החיים – שלא בחן המסמך ואמר "מי זה הערס הזה?" – מעבירות את נטל השכנוע לנתבעת להוכיח שלא הפלתה התובע. השופטת דחתה, בין היתר, את הטענה שהביטוי "ערס" אינו קשור ישירות למוצא מזרחי, וציינה שלפי מחקרים ישנם פערים ברורים בין אשכנזים למזרחים בישראל. עוד צוין שמטרת דיני איסור ההפליה הינה להיאבק גם בהטיות לא רציונאליות נגד קבוצות פגיעות שחבריהן נתפסים בחברה כ"אחרים". נפסק שהנתבעת לא עמדה בנטל השכנוע ושעליה לפצות התובע בסכום של 50 אלף ₪. (ניתן 2.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה פסק פיצויים בסך 150,000 ₪ לטובת מורה שפוטרה על רקע מוצאה (תע"א 7757-09)

התובעת, מורה יוצאת חבר העמים, פוטרה מעבודתה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, כשהטעם לפיטוריה היה ירידה במספר התלמידים מחבר העמים בביה"ס. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל תביעתה של המורה כנגד העמותה המפעילה את ביה"ס, ואת טענתה כי פוטרה על רקע מוצאה. השופטת נטע רות ציינה שממכלול הראיות עולה שהמניע העיקרי להתקשרות הנתבעת עם התובעת היה מוצאה, ויכולתה "לגייס" תלמידים מחבר העמים לביה"ס. נקבע שהסכמת עובד או מועמד לעבודה ליחס שונה כלפיו מטעמים בלתי רלבנטיים הנעוצים בהשתייכותו הקבוצתית, איננה שוללת האפשרות להכיר בהתנהגות זו כהתנהגות מפלה. נקבע שהנתבעת הפלתה התובעת בכך שהיא פסלה כל אפשרות להתייחס לכישוריה כמורה, להבדיל מהשימוש ב"מותג" המוצא שלה - דבר שבא לידי ביטוי גם בפיטוריה. לפיכך, ולאור פגמים נוספים שנפלו בהליך הפיטורים, חייב ביה"ד הנתבעת לפצות התובעת ב- 150,000 ₪. (ניתן 27.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה: צעיר ממוצא אתיופי שלא התקבל לראיון עבודה בשל מוצאו יפוצה בסך 95 אלף ₪ (תע"א 9690-09)

ביה"ד האזורי לעבודה בת"א קיבל תביעתו של צעיר ממוצא אתיופי כנגד חברת "מוקד 101", וקבע שדחיית מועמדותו לעבודה נעשתה על רקע מוצאו. נקבע שהתנהלות נציג הנתבעת, שסירב לראיין התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו. התנהלות זו, השינויים בעמדת הנתבעת במסגרת ההליך והעדר הסבר סביר לדחיית התובע, שכנעו את ביה"ד שהתובע הופלה על רקע מוצאו. ביה"ד קבע שגם אם הראיות לא היו מוכיחות שהתובע הופלה, עדיין היה קובע שהחברה התנהלה באופן מפלה, וזאת לאור האדישות והזלזול שהפגינה ביחס לתחושת האפליה והקיפוח שהתנהלותה הייתה עלולה לעורר בלב כל מועמד סביר ממוצא אתיופי. צוין שעל מעביד להפגין אמפתיה סבירה על-מנת למנוע תחושות שכאלו. נפסק שהתובע יפוצה בסך של 95,000 ₪. (ניתן 23.10.12)




בימ"ש השלום פסק פיצוי בסך 40 אלף ₪ לטובת שני צעירים שכניסתם למועדון נמנעה מהם בשל חזותם וצבע עורם (ת"א 39454-08-10)

ביהמ"ש השלום בראשל"צ פסק פיצוי בסך עשרים אלף ש"ח לכל אחד משני צעירים שלא הורשו להיכנס למועדון בשל חזותם המזרחית וצבע עורם הכהה. בעדותם טענו הצעירים שהם המתינו בפתח המועדון כאשר צעירים אחרים, שאינם בעלי חזות מזרחית, הורשו להיכנס אליו. ביהמ"ש קבע שבעלי המועדון לא הצליחו בעדותם למצוא הסבר סביר להתנהלותם כלפי הצעירים, ושלא עלה בידיהם לסתור את חזקת האפליה שבחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים. בעניין זה קבעה השופטת בלכר שהעובדה שבמועדון בילו בעת האירוע וגם בערבים אחרים, גם אנשים בעלי חזות מזרחית, אין די בה כדי לסתור שלעצמה את טענת התובעים. ביחס לטענת הנתבעים שלבסוף הורשה אחד משני התובעים להיכנס, נקבע שמכיוון שאין לצפות שרק אחד משני חברים שהגיעו יחד יכנס, הרי שלא היה זה אלא אמצעי לגרום לכך ששני התובעים לא ייכנסו. (ניתן 24.05.12)




בימ"ש השלום חייב מועדון בתשלום פיצויים בגין אי הכנסתו של אדם ממוצא אתיופי (ת"א 39893-01-10)

בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעה לפיצויים ע"פ חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים של אדם ממוצא אתיופי בגין אי הכנסתו למועדון. ביהמ"ש קבע שמסרטון האבטחה עלה שהתובע המתין זמן רב בכניסה מבלי שהתאפשר לו להיכנס, בעוד שמבלים אחרים, גם כאלו שהגיעו אחריו, נכנסו פנימה. נסיבות אלו העבירו את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעים, שטענו בין היתר שהתובע לא ביקש להיכנס. ביהמ"ש דחה טענות הנתבעים וקבע כי חזקה על מי שממתין בפתח המועדון שברצונו להיכנס, גם אם לא פנה אל המארחת. נפסק שעל הנתבעים לפצות התובע בסך 35 אלף ₪ בגין הפלייתו. מנגד דחה ביהמ"ש טענת חברו של התובע שכניסתו למועדון נמנעה ממנו שניסה לסייע לחברו, כי גם הוא הופלה. ביהמ"ש קיבל טענת הנתבעים שחברו של התובע הוכנס קודם לכן למועדון ושההחלטה למנוע כניסתו חזרה נבעה מהתנהגותו. (ניתן 03.03.12)




בימ"ש השלום קיבל תביעה לפיצוי שני מבלים שכניסתם למועדון נמנעה מהם בשל היותם בעלי חזות מזרחית (ת"א 46945-05-10)

בימ"ש השלום בחדרה קיבל תביעתם לפיצוי ע"פ חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים של שני מבלים שכניסתם למועדון נמנעה מהם בשל היותם בעלי חזות מזרחית. כמפורט בפסק הדין, כניסתם של התובעים למועדון נמנעה מהם בשני מועדים שונים, וזאת בתואנה כי המדובר באירוע למוזמנים בלבד. ברם, חברם של התובעים, אדם בעל חזות בהירה, נכנס ללא כל הזמנה. ביהמ"ש קבע שנסיבות אלו מקימות את חזקת האפליה שבסעיף 6(2) לחוק ושמשלא הצליחו הנתבעים לסתור חזקה זו של אפליה העולה מהתנהגותם, דין התביעה להתקבל. צוין שהעובדה שחלק מבאי המועדון הינם כהי עור אינה מהווה אינדיקציה להיעדר הפלייתם של התובעים, אשר אינם נדרשים להוכיח מדיניות מפלה של המועדון אלא רק כי הם עצמם הופלו. נפסק כי כל אחד מהתובעים יפוצה בסך 15,000 ₪.(ניתן 23.09.11)




בימ"ש השלום בת"א פסק פיצויים בסך 70 אלף ₪ לתלמידות שהופלו בביה"ס היסודי לבנות בעיר עמנואל (ת"א 18228-08)

תלמידות מבית הספר היסודי לבנות בעיר עמנואל הגישו תביעה כנגד הנהלת בית הספר, משרד החינוך והמרכז לחינוך עצמאי, לפיצוי כספי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן כתוצאה מהפלייתן. התביעה הוגשה על רקע פסיקת בג"ץ בעניין (בג"ץ "נוער כהלכה") בה נקבע שההפרדה בין תלמידות אשכנזיות ולספרדיות בבית הספר הינה הפליה פסולה. לטענת התובעות יש להחיל בעניין זה את מסקנות בג"ץ וליישמן גם לעניין האחריות בנזיקין של הנתבעות. מנגד נטען שההפרדה בין הבנות נבעה משונות רלוונטית בינן ושבכל מקרה לא נגרם לתובעות נזק, ולכן אין הן זכאיות לפיצוי. על מנת שלא ללבות את היצרים הסמיכו הצדדים את ביהמ"ש להכריע בתביעה על יסוד הפשרה, ע"פ סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. לאור האמור קבעה השופטת ניב שכל אחת ממשפחות התובעות זכאית לפיצוי בסך 70 אלף ₪. (ניתן 19.07.11)




ביהמ"ש לתביעות קטנות פסק פיצוי חלקי לזכות בני זוג שלא הורשו להיכנס למועדון (ת"ק 7568-12-10)

ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א קיבל באופן חלקי תביעת בני זוג שכניסתם למועדון נמנעה מהם, לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מהסירוב האמור. התובעים טענו שכניסתם למועדון נמנעה מהם בטענה שהמועדון מלא, וזאת למרות שבאותה עת נראה היה שאורחים אחרים מורשים להיכנס. בנוסף טענו העותרים שלמרות שלא יוכלו לומר בגין מה הופלו, נראה היה שהסיבה לאי הכנסתם הייתה העובדה שהתובע הינו בעל גוון עור כהה. ביחס לטענת ההפליה קיבל ביהמ"ש את עמדת המועדון וקבע שבנסיבות האמורות אין מקום לקבוע כי חלה חזקת הפליה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. יחד עם זאת קבע ביהמ"ש שבנסיבות האמורות ישנה מידה מסוימת של צדק עם תחושת ההפליה שחשו התובעים, וזאת במיוחד לאור התעלמות המועדון מהם בזמן שהמתינו. על כן נפסק שהמועדון יפצה התובעים בסכום של 1,200 ₪. (ניתן 30.08.11)




ביהמ"ש לתביעות קטנות בהרצליה חייב לפצות אדם שלא הוכנס למועדון בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו (ת"ק 422-11-10)

ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל תביעתו של צעיר שכניסתו למועדון נמנעה ממנו, לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, כתוצאה מסירוב זה. נקבע שלא ניתן להוכיח את טענת התובע שכניסתו למועדון נמנעה ממנו בשל צבע עורו. עוד נקבע שהסיבות לאי הכנסת התובע, שפורטו ע"י המשיבים, כגון הגעתו בשעה מאוחרת משעת המסיבה אליה הוזמן, כמות האנשים במועדון בשעת הגעתו, אי הופעת שמו ברשימת המוזמנים למסיבה וגילו, הינן סיבות לגיטימיות לאי הכנסתו. ברם, ביהמ"ש ביקר התנהלות המועדון, לרבות הסלקטורית, שלא פירטו הסיבות בפני התובע, דבר שיצר אצלו התחושה שהוא מופלה על יסוד צבע עורו. ביהמ"ש ציין שעל מועדונים להתייחס במשנה זהירות למסורבי כניסה בכדי למנוע עוגמות נפש, וזאת לאור הרגישות בנושא. עוד צוין שההבחנה על יסוד גיל צריכה להיעשות בעדינות ובזהירות. לאור עוגמת הנפש שנגרמה נפסק שהתובע יפוצה בסך 4,000 ₪. (ניתן 14.08.11)




בית משפט השלום קיבל תביעת לשון הרע נגד זוג שטען כי הופלה בשל מוצאו בכניסה לבר (ת"א 6097/09)

התובע בהליך העיקרי הינו בר סטודנטים, והנתבעים הינם זוג ממוצא אתיופי. לטענת הנתבעים, כניסתם לבר נמנעה בשל מוצאם, דבר המהווה הפליה פסולה שלא כדין. לטענת התובע, אין ממש בטענת ההפליה של הנתבעים ובנוסף פועלם בהפצת האירוע ברשת האינטרנטית, עומד בניגוד לחוק איסור לשון הרע. בית המשפט קיבל את תביעת התובע בגין פרסום לשון הרע ופסק כי גם אם הנתבעים לא יזמו את הפרסומים באתרי האינטרנט, כוונתם היתה להפיצו ולהגיע לתהודה בקרב קהל גדול ככל הניתן. באשר לטענת ההפליה,לא הורם נטל השכנוע, הרובץ על הנתבעים, לבסס את עצם התרחשותו של אירוע בו פעלה התובעת באופן מפלה כלפיהם.(ניתן 30.6.11)




בימ"ש לתביעות קטנות: בעת מתן פיצויים מכח חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים יש להתחשב גם בדרך ניהול ההליך המשפטי (ת"ק 15508-07-10)

התובעים, ממוצא אתיופי, נדחו בכניסה למועדון בת"א בטענה שמדובר בערב סגור, בעוד שחבריהם בהירי העור הורשו להכנס ללא שאלות. השופט קיבל את הטענה כי התובעים לא יצאו לבילוי שגרתי, אלא על מנת לבחון את קיומה של הפליה, אך קבע, שבחינה שכזו לא עולה כדי חוסר תום לב. נפסק, שבקביעת גובה הפיצוי יש לקחת בחשבון את יכולת התובע לצמצם את נזקו, ואת אופן ניהול ההליך. התובעים לא ניסו לפנות אל האחראי על מנת להיכנס למועדון, והגישו תביעות נפרדות באותו עניין, בבית המשפט לתביעות קטנות, כאשר כל אחד תובע את סכום הפיצויים המקסימלי בסך 30 אלף ש"ח. כמו כן, אף כי הנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה שלא הפלו את התובעים, לא הוכח כי המועדון נוקט במדיניות של הפליה. על כן נפסקו לתובעים פיצויים בסך 5,000 ש"ח לכל אחד. (ניתן: 21.1.11)




בימ"ש השלום פסק פיצויים בסך 80,000 ₪ לטובת תובע שלא הורשה להיכנס למועדון בשני מועדים שונים (ת"א 23258-09-09)

בימ"ש השלום קיבל תביעה לפיצוי ע"פ חוק איסור הפליה בגין הפליה פסולה בכניסה למועדון. התובע, אדם בעל גוון עור כהה, לא הורשה להיכנס למועדון "החלונות הגבוהים" בשני מועדים שונים, וזאת בתואנה שמדובר באירועים למוזמנים בלבד. ברם, חברו של התובע, אדם בעל גוון עור בהיר, הורשה באותם המועדים להיכנס למועדון ללא הזמנה, ומבלי שנדרש להציג הזמנה שכזו. נקבע שבנסיבות אלו, ומתוך עיון בתצהירי התובע והעדים מטעמו, עולה שהתובע הופלה בשל מוצאו/צבע עורו וכי לא הוצגה כל סיבה אפשרית אחרת לכך שנמנע ממנו להיכנס למועדון. ביהמ"ש קבע שיש צורך בפיצויים הולמים, הן על מנת לפצות את התובע בעבור ההשפלה הקשה שחווה, והן על מנת להרתיע הנתבעים. ביהמ"ש פסק פיצויים בסך 40,000 ₪ בגין כל הפרה. (ניתן 03.01.11)




בימ"ש השלום דחה תביעה לפיצוי ע"פ חוק איסור הפליה בגין אי מתן רשות כניסה למועדון (ת"א 17059-06-09)

בימ"ש השלום דחה תביעתם לפיצויים ע"פ חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים של מספר תובעים אשר טענו כי כניסתם למועדון בילוי נמנעה בשל צבע עורם ומוצאם התימני. ביהמ"ש קבע שמכיוון שלחלק מהתובעים הותר מספר פעמים בעבר להיכנס למועדון, הרי שלא ניתן להוכיח כי האיסור על כניסתם למועדון במועדים נשואי התביעה, נבע ממוצאם או צבע עורם. לאור האמור נפסק כי דין התביעה להידחות. בהערת אגב ביקר ביהמ"ש את המציאות על-פיה אין קריטריון ברור שלפיו מחליט המועדון מי יכול להיכנס בשעריו, וציין כי התנהלות שכזו היא שגורמת לחוסר בהירות ולתחושה כי ההחלטה בעניין הינה שרירותית ובעייתית. (18.01.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום פסק פיצויים בסך 30,000 ₪ לטובת תובע שלא הורשה להיכנס למועדון (ת"א 155380-09)

בית משפט השלום בת"א קיבל תביעה לפיצויים בגין הפליה פסולה בכניסה למועדון. נטען שמאבטחי המועדון מנעו מהתובע, אדם בעל חזות מזרחית, את הכניסה למועדון, בעוד שאשתו ויתר חבריו, שאינם בעלי חזות מזרחית, נכנסו ללא קושי. מנגד נטען שהתובע לא הורשה להיכנס למועדון מהטעם שהוא נראה למאבטחים כשיכור וככזה העלול לסכן את המבלים במועדון. ביהמ"ש קבע שלאור הקושי העקרוני להוכיח הפליה פסולה, הנסיבות האמורות מספיקות להתקיימות החזקה שהתובע הופלה בשל צבע עורו וחזותו המזרחית. נקבע כי הנתבע לא הצליח לסתור חזקה זו, ומשכך דין התביעה להתקבל. השופט רונן אילן ציין שהמציאות המורכבת עימה מתמודדים בעלי המועדונים, לרבות מעשי האלימות המתרחשים במועדונים, אינה הצדקה להפליה. ביהמ"ש פסק פיצויים בסך 30,000 ₪ לטובת התובע. (ניתן 10.11.10)




בית משפט השלום דחה תביעה על הפליה בכניסה לפאב מהטעם שההפליה לא הוכחה (ת"א 09-05-18771)

התובעים, שני חברים שלא הורשו להיכנס לפאב למסיבה של חברם, הגישו תביעה לפיצויים כנגד בעלי הפאב על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, בטענה שהם הופלו מחמת חזותם המזרחית וצבע עורם. נפסק כי לעניין החוק אין די בפגיעה בעקרון השוויון אלא שיש להוכיח שהפגיעה נעשתה בשל השתייכות התובעים לאחת מהקבוצות שהוגדרו בחוק. ביהמ"ש השלום קבע שהתובעים לא הוכיחו שהסירוב להכניסם לפאב נבע מחזותם או מוצאם, וקיבל את טענת הנתבע שאי - הכנסת התובעים לפאב נבעה מהתנהגותם מחוצה לו. לאור האמור דחה ביהמ"ש את התביעה תוך שהשאיר בצריך עיון את השאלה האם הסירוב להכניס את התובעים לפאב, במנותק משאלת ההפליה, אינו מהווה התנהגות המנוגדת לחובת תום הלב ולעקרונות חוזיים אחרים. (ניתן 20.10.10)




בג"ץ אישר פתיחת מוסד פטור לבנות המגמה החסידית במסגרת פרשת ההפליה העדתית בעמנואל ( בג"ץ 1067/08)

במסגרת הליכי הביזיון בפרשת ההפליה העדתית בעמנואל הודיע משרד החינוך, כי נעתר לבקשת הורי הבנות מהמגמה החסידית בבית הספר בית יעקב שבעמנואל לפתוח מוסד פטור ללא תקצוב מדינה, אשר בעתיד תבחן שאלת תקצובו. לטענת העותרים אין הצדקה לפתיחת מוסד נפרד למספר כה קטן של תלמידות והדבר עלול להגביר את הבדלנות ולהנציח את ההפליה ביישוב. בפסיקתו קבע בג"ץ כי הליכי הבזיון נועדו להבטיח את יישום פסק הדין האוסר על קיום הפליה בבית הספר בנות יעקב ולא לדון בהקמת מוסד פטור חדש. עם זאת לאור התנהלות המשיבים בעבר, בית המשפט מצא לנכון להדגיש שגם על מוסדות פטור חל עקרון השוויון, ולכן על משרד החינוך לבדוק שפתיחת בית הספר החדש אינה מהווה הסוואה של המשך האפליה העדתית בדרכים חדשות. כן הביע בית המשפט ספק האם רשאית המדינה או הרשות המקומית להעניק תקצוב למוסד פטור והדגיש כי ראוי שתתקיים זיקה הדוקה בין מידת הפיקוח, מידת הבדלנות, ומידת התקצוב (אם בכלל).(ניתן 14-09-10).




בג"צ: אם הורי התלמידות האשכנזיות בבית הספר בעמנואל לא ישיבו את בנותיהם לבית הספר הם ייאסרו (בג"צ 1067/08)

בהמשך להחלטת בג"צ האוסרת על ההפרדה העדתית בבית הספר בעמנואל, הודיעו משרד החינוך, המועצה המקומית בעמנואל ומרכז החינוך המקומי על כוונתם למלא אחר פסק הדין. עם זאת פסק הדין לא מומש שכן הורי התלמידות הודיעו, כי הם מסרבים לשלוח את בנותיהם לבית הספר עד שיקבלו הנחייה מהסמכות התורנית המקובלת עליהם. בג"צ קבע, כי פסק דינו אינו כפוף לאישור של גורם חיצוני כלשהו, וכי התפיסה העומדת על ההפרדה בין המגמות בבית הספר מקורה בגישה עדתית ולא דתית. נקבע, כי סירוב ההורים מהווה הפרה מתמשכת של פסק הדין וכי אם ההורים לא ישיבו את בנותיהם לבית הספר עד לתאריך 17.6.10 הם ייאסרו בשל בזיון בית המשפט (ניתן 15/6/10).




בג"צ: המשך ההפרדה העדתית בבית הספר בעמנואל יביא להכפלת גובה הקנס והוצאת צווי מאסר להורים (בג"ץ 1067/08)

העותרים הגישו בקשה מכח פקודת ביזיון בית המשפט כנגד המשיבים בשל אי קיום פסק דינו של בג"צ המחייב הפסקת ההפרדה העדתית בין בנות אשכנזיות לספרדיוות בבית הספר החרדי לבנות "בית יעקב" בעמנואל. לאחר שהנסיון להגיע להסכמות בין הצדדים נכשל, קבע בג"צ, כי העברת המגמה החסידית ללימודים "פיראטיים" מחוץ לכתלי בית הספר תוך הותרת המגמה הכללית בין כתליו, משמעותה בפועל המשך ההפרדה העדתית בין ספרדיות לאשכנזיות, וכי אף שבית המשפט אינו נוטה להתערב בתכני לימוד הנוגעים לדת אין הוא יכול להתעלם כאשר בית ספר בישראל שפעילותו ממומנת על-ידי הציבור מחליט לבצע הפרדה עדתית בין תלמידותיו. נפסק, כי אם לא יגיעו הצדדים להסכמות תוך שבוע, וההפרדה תמשך, יחוייב בית הספר בקנס של עשרת אלפים שקל על כל יום שבו לא ימלא אחר הפסיקה, ואילו ההורים שימשיכו לשלוח את בנותיהן למגמה החסידית יחויבו בקנס של 400 שקל לכל יום לימודים, ואם ימשיכו בהפרת פסק הדין, תישקל האפשרות לכפות עליהם ציות לפסק הדין באמצעות צווי מאסר. (ניתן 17.5.10)




בית המשפט העליון: מרכז החינוך העצמאי ישלם 5000 ש"ח ליום כל עוד נמשכת הפליית התלמידות המזרחיות בעמנואל (בג"ץ 1067/08)

בפסק דינו מאוגוסט 2009 קבע בית המשפט העליון כי "מרכז החינוך העצמאי" המפעיל ומנהל את בית הספר היסודי לבנות "בית יעקב" שביישוב עמנואל, נוקט בהפליה אסורה כנגד תלמידות מזרחיות בקיימו מגמת לימוד נפרדת לבנות אשכנזיות, והורה על הפסקה מיידית של המדיניות הפסולה. בקבלו את בקשת בזיון בית המשפט של העותרים קבע בית המשפט כי מאז שניתן פסק הדין, נמנע מרכז החינוך העצמאי מלהשיב את הבנות שלמדו במגמה החסידית אל הכיתות המאוחדות, ובכך נתן ידו לשימור תופעת ההפליה אשר רווחה בבית הספרה והפר את פסק הדין ולכן יהיה עליו לשלם החל מתאריך 18.4.2010 ואילך קנס בסך 5,000 ש"ח לכל יום שבו ימשיך להימנע ביצוע פסק הדין. כן נקבע כי על כל מורי והורי התלמידות שנמנעו מלשוב ללימודים לאחר הכרעת הדין, לבוא וליתן טעם בפני בית המשפט מדוע אין לראותם כמסייעים בהפרת פסק הדין. (ניתן 7/4/10).


פסק הדין


בית המשפט השלום פסק פיצויים לילדים עולים חדשים מאתיופיה בשל העברתם לגן ממלכתי בניגוד לרצון הוריהם (תא 2359/05)

בית משפט השלום קיבל את תביעתם של קטינים, עולים חדשים מאתיופיה לפיצויים בעקבות העברתם בניגוד לרצונם מהחינוך הממלכתי דתי לחינוך הממלכתי בגין אפליה פסולה בשל מוצאם. נקבע, כי המשיבים פעלו בניגוד להוראות החוק והתקנות בהוצאת הילדים ממסגרת חינוכית חרף רצון הוריהם, וכי התנהגות העירייה מהווה הפרת חובה חקוקה ואפליה כלפי התובעים. נקבע, כי הסיבה היחידה להוצאת הילדים מהגן הנה היותם עולים חדשים מאתיופיה ולכן חויבו המשיבים בפיצוי כל אחד מחמשת התובעים ב50 עד 60 אלף ש"ח. (ניתן היום 10/03/2010)




בית משפט השלום פסק פיצויים בסך 60,000 ש"ח בשל הפליה על רקע מוצא עדתי בכניסה למועדון (תא"מ 43168/05)

בית משפט השלום בת"א פסק פיצויים בסך 60,000 ש"ח ל- 2 תובעים בעקבות הפלייתם על רקע מוצאם העדתי בעת כניסה למועדון. התובעים טענו שכניסתם למועדון סורבה בשל חזותם המזרחית. מנגד הנתבעים הכחישו כל הפליה וציינו, כי בין לקוחות המועדון נמנים רבים בעלי מוצא וחזות מזרחיים. נפסק, כי די בכך שהתובעים סבלו יחס שלילי שנחסך מבעלי צבע עור בהיר, כדי לקבוע שהם נפלו קורבן להפליה, וזאת אף אם הנתבעים מארחים במועדון אחרים בעלי חזות מזרחית. בית המשפט פסק את הפיצויים המקסימאליים הקבועים בחוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים, וזאת בשל החובה להיאבק באפליה גזעית ועדתית, במיוחד בכניסה למועדונים שהפכה ל"מכת מדינה", ובשל חשיבותה החוקית של הזכות לשוייון.




בג"צ קבע כי ההפרדה בין תלמידות בבית הספר החרדי בית יעקב בעמנואל מהווה הפליה עדתית פסולה (בג"צ 1067/08)

בעקבות כניסתן של משפחות ספרדיות רבות לישוב עמנואל פוצל בית הספר החרדי בית יעקב שביישוב כך שיתנהלו בו במקביל שני בתי ספר נפרדים - האחד, שהוגדר כ"מגמה חסידית" ובו רוב לבנות אשכנזיות והשני, הכללי, בו רוב הבנות מזרחיות. לטענת העותרים ההפרדה מהווה הפליה פסולה על רקע עדתי. נקבע, כי אף שזכותם של מגזרים שונים להנהיג חינוך התואם את תפיסת עולמם מהווה נדבך מרכזי בזכות לחינוך, הרי שבמקרה דנן, מתנגשת הזכות לחינוך מגזרי עם עקרון השוויון. הוראות התקנון שנקבע לקבלה למגמה החסידית, ואופן יישומן, מצביעים על כך שמטרתן אינה שמירה על אופי תרבותי, אלא הפליה פסולה כנגד בנות ספרדיות בקבלה למגמה החסידית. לכן, חורגות פעולות בית-הספר "בית-יעקב" ומרכז החינוך העצמאי מהאיזון החוקתי הראוי שבין הזכות לחינוך מגזרי לבין הזכות לשוויון בחינוך, על המשיבים להפסיקן לאלתר, ועל משרד החינוך לאכוף את הפסקתן בכל דרך, לרבות שלילת רשיונו של בית הספר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעור המדינה על זיכויו של האברך שדרס אישה אתיופית (ע"פ / 0110/0)

בית המשפט העליון קיבל פה אחד את ערעור המדינה על זיכויו של האברך שדרס אישה אתיופית, והרשיע אותו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש והפקרה אחרי פגיעה, וכן הורה על ביטול צו איסור הפרסום. נקבע, כי בשקלול המעשים החמורים של הנתבע, שבביצועם הודה, והנסיבות המחמירות שלחובתו, אל מול מאפיניו האישיים המקלים, ידה של הכף התומכת בהרשעה על העליונה. השופט לוי מתח ביקורת על התבטאויות שונות של השופט דרורי בפסק הדין, ואילו השופטת ארבל מתחה ביקורת על כך שהשופט דחק במתלוננת לסלוח לנאשם ובכך הכניסה ללחץ ולחרדה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

השופט דרורי נמנע מלהרשיע אדם בדריסה בכוונה תחילה של אישה אתיופית כדי שלא לחסום בפניו את האפשרות להתמנות כדיין (תפ (י-ם) 2003/06)

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כתב אישום כנגד אברך שדרס בכוונה תחילה עובדת חניון אתיופית בעת שניסתה לגבות ממנו תשלום על החנייה, ואף הפקירה לאחר הדריסה. השופט דרורי החליט שלא להרשיעו, על מנת שלא לחסום בפניו את הדרך להתמנות כדיין בבית הדין הרבני, ונימק את החלטתו בכך שהנאשם עמד בדרישותיו של הרמב"ם בהלכות תשובה. בנוסף, הוטל איסור פרסום על שמו של הנאשם. למרות התוצאה הוסיף השופט, שלדעתו, העובדה שבית המשפט ועורכי הדין התייחסו אל המתלוננת האתיופית בכבוד הפכה את הדיון לאירוע מכונן בחייה "שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית כשווה בין שווים" ושהיא "הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו". על ההחלטה הוגש ערעור לבית המשפט העליון.




בית משפט השלום דחה תביעה על הפליה בכניסה למועדון מחמת צבע עור כהה (תא"מ 7755/06 )

התובעים הגישו תביעת פיצויים בגין הפליה שלטענתם בוצעה במספר מועדים בהם לא הוכנסו למועדון "הקייזר" בתל-אביב. לטענת התובעים כניסתם למועדון נמנעה אך ורק מפאת צבע עורם השחום. לאור כל העדויות, קבע בית המשפט כי מניעת כניסתם של התובעים למועדון סורבה באופן שרירותי ולא מחמת צבע עורם ולכן אין סירוב זה מהווה הפליה על פי חוק איסור הפליה במצרכים ובשירותים, שכן הפליה שרירותית אינה מהווה עילה לפי החוק. בית המשפט ציין, כי עילת התביעה התייחסה רק להפרת חוק איסור ההפליה ולא נטען על ידי התובעים מאומה לעניין הפרת עקרונות כלליים כגון חובת תום הלב, ו/או הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.




בית המשפט המחוזי פסק פיצוי של 50 אלף ש"ח בגין הפלייה בכניסה למועדון בשל גוון עור כהה (ע"א 3724/06)

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורם של קבוץ רמת מנשה המפעיל את מועדון "הטרמינל", ושל מנהלו, וקבע, כי המועדון מנע את כניסתו של התובע ובכך הפלה אותו הפליה אסורה על רקע גוון עורו הכהה. בית המשפט השאיר על כנו את הפיצוי המקסימלי שנפסק לתובע בסך 50,000 ₪. בהערת אגב הביעו השופטים וסרקרוג וכהן את הדעה, כי חוק איסור הפליה במצרכים ובשירותים חל רק על הפליה על רקע השתייכות לאחת הקבוצות המנויות בחוק. לעומתם, סבר השופט רון שפירא, כי החוק נועד למנוע כל הפליה אפשרית במקומות ציבוריים, גם אם הרקע לה אינו מנוי מפורשות בחוק.




בית משפט השלום בבאר שבע דחה תביעת נזיקין כנגד המועצה הדתית בגין הוראת הרבנות לעובדת אתיופית להימנע ממגע עם אוכל בחנות

התובעת עלתה ארצה מאתיופיה והחלה לעבוד בחנות פלאפל בערד.לטענתה, "מזכיר רבנים" ואחראי על השגחת הכשרות בעיר, הורה לה בתקיפות להימנע מכל מגע עם האוכל בחנות, ומששאלה מדוע, השיב כי ישנו ספק בקשר ליהדותה. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי הנתבעים פעלו במסגרת סמכותם.




סוגי זכויות

שוויון
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם