המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הפליה בשל מוגבלות > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש השלום: אי מתן שירות רפואי לנשא HIV משיקולים מקצועיים אינו מהווה הפלייה פסולה (תא"מ 19490-06-13)

התובע, נשא HIV, פנה לקבלת שירות של השתלת שיניים במרפאה המתמחה בכך. לאחר שנודע למרפאה שהתובע נשא HIV, הודיע לו כי הוא לא יוכל לעבור הטיפול. לאור האמור הגיש התובע תביעה לפיצוי בגין הפלייה. השופטת הר ציון מבימ"ש השלום בראשל"צ דחתה התביעה. השופטת ציינה שעל ביהמ"ש להעביר מסר של אי-הפלייה ביחס לחולי איידס ונשאי HIV. עוד צוין שבנסיבות בהן מופלה מטופל נושא HIV לרעה, יש מקום כי ייפסק לו פיצוי מתאים על-מנת להרתיע, לחנך ולהטמיע את התרבות של מתן טיפול הולם ושאינו מפלה לחולי איידס ונשאי HIV. עם זאת נקבע שבמקרה דנן, החלטת הרופא המטפל שלא להעניק הטיפול נבעה משיקולים מקצועיים גרידא, ומתפיסתו המקצועית כי הטיפול האמור אינו מתאים לנשאי HIV. נקבע שהסירוב לא נבע משרירות או שיקולים פסולים, ולפיכך הוחלט לדחות התביעה. (ניתן 23.07.14)




בג"ץ: אי קבלתו של אדם בעל לקות למידה למסלול עתודה אקדמית בצה"ל לא נבעה מהפליה (בג"ץ 1844/13)

בג"ץ דחה עתירה של מועמד לשירות ביטחון לו לקות למידה, אשר ביקש שצה"ל יאפשר לו להתקבל למסלול עתודה אקדמית. העותר טען כי המבחנים שנערכים במסגרת הצו הראשון, שלאור הישגיו בהם הוא לא התקבל למסלול העתודה, אינם מותאמים לבעלי לקויות למידה, ושהוא הופלה לרעה בגין מוגבלותו. השופט ג'ובראן ציין שברור שעל צה"ל להעניק הקלות לבעלי לקויות למידה במבחני הצו הראשון. ביהמ"ש קיבל טענת המשיבים שלבעלי לקויות למידה ניתנות בפועל התאמות רבות במבחנים, ושחלקן אף ניתנו לעותר. עוד נקבע שלא הוכח כי צה"ל לא עושה די בכדי לנהוג בשוויון בכל הנוגע להתאמת המבחנים לבעלי לקויות למידה. לאור האמור הוחלט לדחות העתירה. הובהר שלאדם בעל מוגבלות הזכות לא להיות מופלה בגין מוגבלויותיו, ושעל צה"ל לפעול על-מנת "לפתוח תפקידים רבים ככלל האפשר בפני בעלי לקויות למידה". (ניתן 12.9.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לתביעות קטנות: אדם בעל מוגבלות שהופלה בכניסה לבית קפה יפוצה בסך 2,500 ₪ (ת"ק 7585-08-12)

הנתבעת, מנהלת בית קפה, מנעה מהתובע, אדם עם מוגבלות, להיכנס לבית הקפה, והורתה לעובדים להימנע מלתת לו שירות. הנתבעת הודתה בדברים אך טענה שהסיבה לכך הייתה התנהגות התובע, שנהג להטריד העובדות, ולשהות זמן ממושך בשירותים. ביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים פסק שלאור הודאתה, על הנתבעת היה מוטל נטל ההוכחה להוכיח טענותיה בכל הקשור להתנהגות הנתבע – נטל שהיא לא עמדה בו. רשם ביהמ"ש, מר נחשון, ציין שבנסיבות האמורות, ובשל היות הנתבעת מקום ציבורי, יש לחייב הנתבעת לקבל בשעריה כל אדם המבקש להיכנס מבלי להפלותו, פרט למקרים קיצוניים ביותר שהוכרו בפסיקה. הובהר שלא כל התנהגות חריגה של אדם, יש בה כדי להקנות לנתבעת זכות להפלותו. עם זאת ציין הרשם כי התרשם שהתובע תרם תרומה מסוימת להדרתו. ביהמ"ש חייב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 2,500 ₪. (ניתן 10.3.13)




ביה"ד האזורי לעבודה: נשא HIV שפוטר מעבודתו בשל מצבו הבריאותי יפוצה בכ- 42 אלף ₪ (תע"א 5645-09)

התובע פוטר ביום השני לעבודתו ובסמוך למועד העברתו לחברה מידע בדבר נשאותו את נגיף ה – HIV. לתובע נמסר שסיבת פיטוריו הינה החלטת ביה"ד לעבודה להחזיר לחברה עובדת שפוטרה – עניין שלא היה. השופטת דוידוב – מוטולה מביה"ד האזורי לעבודה בת"א קבעה שבנסיבות האמורות, הנטל הוא על החברה להראות שהייתה הצדקה עניינית לפיטורי התובע, שאינה קשורה למצבו הבריאותי. נפסק שהנתבעת לא עמדה בנטל זה. בין היתר צוין שמסירת הגרסה השקרית בנוגע לסיבת הפיטורים, יש בה בכדי להעיד שהסיבה האמיתית הייתה כזו שהנתבעת לא הייתה מעוניינת לחשוף. נקבע שהנתבעת הפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת עיקרון השוויון הכללי, ושהיא נהגה בחוסר תום לב מובהק כשמסרה לתובע סיבת פיטורים שקרית. נפסק שהנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של כ- 42 אלף ₪. (ניתן 03.09.12)




ביהמ"ש לתביעות קטנות פסק פיצויים לטובת אדם בעל מוגבלות שכניסתו לבית קפה נאסרה עליו (ת"ק 39557-05-12)

ביהמ"ש לתביעות קטנות בחדרה קיבל תביעתו של אדם עם מוגבלות לפיצוי על החלטת בעל בית קפה שלא לאפשר כניסתו בשל מוגבלותו. ביה"ד ביסס החלטתו על יסוד דבריו של הנתבע שציין שההחלטה התקבלה לאור טענותיהם של לקוחות, כי בשל התנהגותו הלא נעימה של התובע, "זה לא מכבודם" לשבת בבית הקפה בזמן שהוא נמצא בו. מכיוון שהתנהגותו האמורה של התובע נובעת ממוגבלותו שהייתה ידועה לנתבע, קבע ביהמ"ש שהתובע הופלה מחמת מוגבלותו ושהוא זכאי לפיצוי ע"פ הוראות חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. ביהמ"ש דחה טענת הנתבע שאלמלא היה פועל כאמור היה מפסיד לקוחות, וזאת מהטעם שהתובע פקד את בית הקפה פעמים רבות בעבר. נפסק שהנתבע בחר להיכנע לדרישתו של מיעוט מקרי וחסר לב, ושהוא פעל מתוך שיקול עסקי קר. נפסק שעל הנתבע לפצות התובע בסך 5,000 ₪. (ניתן 19.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום דחה בקשה לצו מניעה זמני כנגד פתיחתו של בית מגורים לבני נוער בעלי מוגבלויות בשכונת דניה בחיפה (ת"א 509000-01-12)

בימ"ש השלום בחיפה דחה בקשת בעלי בית פרטי בשכונת דניה לצו מניעה זמני כנגד פתיחתו של בית מגורים לבני נוער בעלי מוגבלויות, בסמוך לביתם. הבקשה הוגשה במסגרת תביעה עקרונית כנגד פתיחת הבית. ביהמ"ש ציין שהמגמה הרווחת בחברה הישראלית הינה לשלב בעלי מוגבלויות בקהילה, וכי חברה מתוקנת ונאורה נמדדת בין היתר, ביחס לשונה. צוין שבקשת התובעים מבוססת על חשש שפעילות הבית תפגע בערכו הכלכלי של ביתם. ברם, ביהמ"ש קבע שהתובעים לא הציגו ראיות משכנעות לכך שייגרמו להם מטרדים קשים או שזכויותיהם ייפגעו בצורה משמעותית כתוצאה מפעילות הבית. עוד נקבע שהפעילות המתוכננת משתלבת עם מגמת שילוב בעלי מוגבלויות בקהילה, ושלא נראה שהיא תיצור מטרדים משמעותיים לתובעים. לאור האמור דחה ביהמ"ש הבקשה מהטעם שלא שוכנע שלתובעים עילת תביעה חזקה מספיק למנוע הפעילות, או שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. (ניתן 29.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: מכללת תל-חי תשלם לתובעת הלוקה בשיתוק מוחין פיצויים בסך 45 אלף ש"ח בגין אי קבלתה בשל נכותה (ת"א 3939/06)

בית משפט השלום בנצרת קבע, כי מכללת תל-חי תשלם פיצויים בסך 45 אלף ש"ח לתובעת הלוקה בשיתוק מוחין בגין אי קבלתה ללימודים רק בשל מגבלותיה הגופניות. טענת המכללה, כי פעלה לטובת התובעת שכן חששה שזו לא תעמוד במטלותיה בשל חוסר הנגישות לנכים במכללה, נדחתה. בית המשפט פסק, כי ביסוס ההחלטה על אי קבלת התובעת למכללה על מגבלותיה הגופניות במקום על נתוניה הרלוונטיים מנע מהתובעת לעבור הליך שוויוני של קבלה ולכן מהווה אפליה פסולה בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניניים מנהליים ביטל הוראה לפיה לא יינתנו עוד שירותי סיוע אישי בחינוך המיוחד (עת"מ 1214/08)

עתירה כנגד משרד החינוך אשר הוציא הנחייה לפיה אין עוד לאשר סייעות אישיות במסגרת החינוך המיוחד. העותרים טוענים כי ההנחיה פוגעת בזכויות יסוד כגון: הזכות לחינוך מיוחד, הזכות לשוויון ולהגנה על כבוד האדם, כמו-כן היא חורגת מגדר סמכות המפקחת על החינוך המיוחד ונעדרת סבירות. ביהמ"ש הדגיש כי ילד בעל צרכים מיוחדים זכאי לחינוך מיוחד חינם לפי חוק החינוך המיוחד, ומשכך על המדינה מוטלת מחויבות מהותית לעשות את כל הנחוץ כדי להגשים את תכליות החוק. נקבע כי ההנחייה בטלה וכי על משרד החינוך להקים בתוך 30 ימים ועדת חריגים לבחינת שילוב סיוע אישי במקרים המתאימים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית-המשפט המחוזי פסק פיצויים כנגד הרשות בגין היעדר הסעה לילדה נכה לבית-הספר (א 002159/03)

בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע שעל עיריית רהט לשלם פיצויים להורים בשל היעדר הסעה לבית-הספר לבתם הנכה. העירייה טענה שלא סיפקה הסעה משיקולי תקציב אולם נקבע כי ההלכה הפסוקה היא ששיקולי תקציב אינם "שיקולים לגיטימיים" ואינם יכולים להוות עילה לאי-ביצוע החובה ועל הרשות למצוא מקור תקציבי שיממן את עמידתה בחוק.




פיטורי עובד עם מוגבלות

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה טענת המבקשת למתן צו זמני לביטול פיטוריה בנימוק כי הפיטורין נעשו בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
מרציאנו נ' שר האוצר (בג"צ 6973/03): בג"צ הורה לשר האוצר להקצות כסף לשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגילות

בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון בדבר זכאותם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחינוך חינם, תוקן חוק חינוך מיוחד על מנת שיחייב את המדינה לממן שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת החינוכית הכללית. משרד החינוך הציע תוכנית מימון מינימאלית, אלא שמשרד האוצר לא אישר את העברת התקציב. בעתירתם ביקשו העותרים לחייב את משרד האוצר לתקצב באופן מיידי את חינוכם של הילדים. בית המשפט קבע, כי הוראות החוק חזקה שתתפרשנה לאורו של עקרון השוויון. כל הילדים, לרבות ילדים בעלי צרכים מיוחדים הנזקקים לשילוב במסגרות החינוך הרגילות זכאים לחינוך בסיסי בחינם. על כן, על המדינה להקצות מיד, לשנת הלימודים תשס"ד, סכום אשר יהא בו כדי להפעיל את החוק, ולו ברף המינימום. (ניתן ביום 24.12.03).




יתד נ' משרד החינוך (בג"צ 2599/00): ילדים בעלי צרכים מיוחדים ששולבו במוסדות חינוכיים רגילים זכאים לחינוך מיוחד חינם

העותרים, עמותת יתד והורים לילדי תסמונת דאון, ביקשו מבית המשפט כי יורה למדינה לספק חינוך מיוחד חינם לילדים בעלי צרכים מיוחדים שנמצאו מתאימים לשילוב במוסדות החינוך הרגילים בעזרת סיוע צמוד. לטענתם, עמדת משרד החינוך לפיה היקף הסיוע לילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת החינוך הרגיל נתון לשיקול דעתו, פוגעת בזכות לחינוך וכן בזכות לשיוויון, שכן היא מפלה בין הורים שמשרד החינוך נושא בהוצאות החינוך המיוחד של ילדיהם לבין הורים הנושאים בעצמם בהוצאות חינוך אלו. בית המשפט קיבל את העתירה וקבע כי לנוכח הזכויות לחינוך ולשיוויון, המשפט הבינלאומי והתכלית הפרטקולרית של החוק, המסקנה המתבקשת היא כי חובת המימון על ידי המדינה חלה גם הסיוע הדרוש לילד בעל צרכים מיוחדים ששולב במוסד חינוכי רגיל.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

שר האוצר נ' מרציאנו (דנג"צ 247/04) : דחיית עתירה לדיון נוסף בחובת המדינה לתקצב שילובם של ילדים עם מוגבלויות

בית המשפט העליון דוחה את בקשתה של המדינה לקיים דיון נוסף על החלטת בית המשפט לחייבה להקצות תוספת תקציבית הולמת לשילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגילות. בית המשפט דוחה את טענותיה של המדינה כי אין הוא רשאי להתערב בעניינים הנוגעים לתקציב המדינה וכי פסק-דינו הושתת על יסוד עובדתי חלש. בכך הוא מגן על הזכות לחינוך ומחייב את המדינה לנקוט בהליכים אקטיביים על-מנת לאפשר לילדים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב במערכות החינוך הרגילות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בוצר נ'מועצה מקומית "מכבים רעות(בג"צ7048/93 ) :מועצה מקומית חייבת להסדיר את הנגישות לנכים במבנים צבוריים חדשים

בג"צ קבע כי חוק התכנון והבניה מחייב רשות מקומית להסדיר נגישות לנכים בבתי ספר (ובמבנים צבוריים חדשים בכלל) אף אם הדבר כרוך בעלות כספית.




סוגי זכויות

שוויון
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם