המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הזכות לסביבה נאותה > פסיקה

פסקי דין מיוני 2007
בימ"ש השלום הוציא צו המחייב גופים שונים לפעול לטיפול בזיהום האויר בתחנה המרכזית בי-ם (ת"צ 21679-11-11)

בימ"ש השלום בירושלים הוציא צו בהתאם להוראות החוק למניעת מפגעים סביבתיים, המחייב גופים שונים לפעול לטיפול בזיהום האויר במתחם התחנה המרכזית בירושלים. ביהמ"ש קיבל טענות התובעים בנוגע לקיומו של זיהום אויר חמור וקיצוני במתחם התחנה, ובנוגע לכך שהגורמים האחראיים על התחנה לא פעלו כנדרש בכדי להסדיר הנושא. השופט טננבוים ציין שמטרת החוק למניעת מפגעים היא לתת בידי האזרח הליך קצר, מהיר יחסית, שבו יוכל האזרח לטפל במפגע שהרשויות אינן יכולות לטפל בו כראוי. נקבע שמבחינת חוק זה, כל זיהום אוויר שהוא בניגוד לחוק אוויר נקי ו/או רישיון עסק מהווה מפגע סביבתי, שעל הגורמים הרלוונטיים האחריות להסירו. במסגרת הצו נקבע, בין היתר, שבאזור רציפי העלייה תותקן תחנת ניטור רציפה שתמדוד את רמות המזהמים, וכן שסדרנים יפעלו למניעת יציאת הציבור לרציפי העלייה, קודם הגעת האוטובוס. (ניתן 09.04.14)




ביהמ"ש המחוזי חייב גורמים בעיריית בני ברק בתשלום קנס יומי על למועד הסרת מפגע (עת"מ 7094-08-13)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל בקשה לנקיטת הליכים לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון ביהמ"ש, אשר הוגשה כנגד גורמים רשמיים בעיריית בני ברק, לרבות ראש העיר. הרקע לבקשה היה אי-קיום עיריית בני ברק החלטות של ביהמ"ש בנוגע לפינוי חוות גנראטורים שהוקמה שלא כדין על שטח ציבורי. השופטת אבניאלי קבעה שהמשיבים התחמקו מפינוי הגנראטורים חרף פסיקת ביהמ"ש, וחרף הסכנה לחיי אדם הנגרמת כתוצאה מפעילות הגנראטורים. צוין שאין לקבל מצב בו צד להליך מתעלם מהחלטות ביהמ"ש, וזאת בעיקר שמדובר ברשות ציבורית. עוד הובהר שאין בהגשת ערעור על החלטה, כפי שנעשה ע"י הרשות, בכדי לעכב ביצוע פסק דין, ושהתנהלות המשיבים עולה גם בכדי חוסר תום לב בניהול הליך משפטי. נפסק שמיום מתן ההחלטה ועד למסירת הודעה המבשרת שצו ביהמ"ש בוצע, יחויבו המשיבים בקנס יומי בסך 4,000 ₪. (ניתן 03.04.14)




בג"ץ דחה עתירה כנגד חוקתיות סעיף 74 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק (בג"ץ 6971/11)

חברת "איתנית" עתרה לבג"ץ כנגד חוקתיות סעיף 74 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק, שבמסגרת יישומו היא חויבה לשאת במחצית מעלות פרויקט סילוק פסולת אסבסט מהגליל המערבי, עד סכום של 150 מיליון ₪. העותרת טענה שהסעיף פוגע בקניינה ובזכותה לשוויון, מבלי שהתקיימו תנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבה"א וחירותו. בג"ץ דחה טענת העותרת בעניין בפגיעה בשוויון מטעם שהסעיף חל רק על פסולת שמקורה במפעל שלה. ביהמ"ש קיבל הטענה בדבר הפגיעה בקניין, אך קבע שהפגיעה נעשתה במסגרת תנאיי פסקת ההגבלה. בעניין זה דחה השופט הנדל את טענת העותרת שמשום שאין מדובר בחוק כללי אלא פרסונאלי, הוא אינו יכול להיחשב כחוק לעניין פסקת ההגבלה. עוד צוין שתכלית החוק הינה לצמצם את מפגעי האסבסט בגליל, ושמדובר בתכלית ראויה המגשימה את הזכות לבריאות ולאיכות סביבה של תושבי האזור. העתירה נדחתה. (ניתן 2.4.13)




ביהמ"ש המחוזי קיבל בקשת אט"ד להצטרף כמשיבה בעתירה בעניין הקמת כפר נופש בפלמחים (עת"מ 8855-11-12)

עמותת אדם טבע ודין הגישה בקשה להצטרף כצד לעתירה שהגישו העותרות, חברות קבלניות אשר זכו במכרז להקמת כפר נופש בחוף פלמחים, לחייב הוועדה המחוזית לתכנון והבנייה לאשר את תוכנית הבינוי שהגישו. העותרות סירבו לבקשה, בין היתר בטענה שלעמותה אין מעמד בהליך. ביהמ"ש המחוזי מרכז בראשות השופטת שינמן קיבל הבקשה. הוא קבע כי העמותה פועלת במשך שנים להגנה על הסביבה ועל חופי ישראל, ובפרט, שהיא פועלת כארבע שנים למניעת הקמת כפר הנופש בפלמחים. עוד צוין שהעמותה מייצגת אינטרס ציבורי, אשר אינו מיוצג ע"י יתר הצדדים בהליך. נקבע שתרומתה של העמותה היא חיונית נקבע כי היא תצורף כמשיבה להליך. (ניתן 11.02.13)




בג"ץ דחה עתירה כנגד פעילות לא חוקית של מחצבה הפועלת בשטחי איו"ש (בג"ץ 2407/10)

בג"ץ דחה עתירת עמותת רגבים והמועצה האזורית גוש עציון כנגד פעילותה של מחצבה לא חוקית הפועלת בשטחי איו"ש. העותרים טענו כי שר הביטחון, מפקד פיקוד מרכז וראש המינהל האזרחי לא פעלו בצורה מספקת לאכוף החוק ולהפסיק החציבה הבלתי חוקית. מנגד טענו המשיבים כי פעילות האכיפה נעשית בהתאם למשאבים העומדים לרשותם ולאור קשיים ביטחוניים הנובעים ממיקומה של המחצבה. ביהמ"ש קבע שאין חולק שפעילות המחצבה אינה מוסדרת בדין ושלמרות פעילות המשיבים בעניין, היא טרם הופסקה. ברם, בשים לב לנסיבות העניין, לקשיים הכרוכים בביצוע פעולות האכיפה ולמשאבים המוגבלים העומדים לרשות המשיבים, קבע ביהמ"ש כי לא מצא פגם בשיקול דעת המשיבים בבחירת צעדיהם לאכיפת החוק או כי חלה התנערות בלתי סבירה מאכיפת החוק, המצדיקים את התערבותו. לאור האמור העתירה נדחתה. (ניתן 08.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בחיפה: הוראות הדין מחייבות הרשעת תאגיד שהודה בביצוע עבירה (ע"פ 1314-06-11)

נגד המשיבה, חברת נמלי ישראל, הוגש כתב אישום שייחס לה עבירות של הטלת פסולת לים בניגוד לתנאי היתר. בימ"ש השלום בחיפה נמנע מלהרשיע המשיבה למרות שהודתה בביצוע העבירות במסגרת הסדר טיעון, שבמסגרתו הוסכם גם על מחיקת מנהלי החברה מכתב האישום. במסגרת ערעור המדינה על ההחלטה קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה שבהעדר אפשרות להטיל על תאגיד עונש מסוג מאסר, צו מבחן או צו שירות, נותר הקנס כסנקציה עונשית יחידה. ברם, מכיוון שסנקציה זו אינה קיימת כאחת החלופות שבדין במקרה של הימנעות מהרשעה, לא ניתן להימנע מלהרשיע תאגיד בנסיבות אלו. בשולי הדברים ביקר השופט אלרון בחריפות את נוהג מחיקת נושאי המשרה בתאגידים מכתבי אישום העוסקים בעניינים סביבתיים, תוך שציין, בין היתר, כי נוהג זה פוגע באינטרס הציבור. ביהמ"ש קיבל הערעור והרשיע המשיבה. (ניתן 24.10.11)




ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה עתירה כנגד הקמת מאגר מי קולחין להשקייה מהטעם כי המדובר בהתנגדות מטעמי "לא בחצרי" (עת"מ 2726-09)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א דחה עתירה של מספר יישובים כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (מרכז) להקמת מאגר מי קולחין להשקיה בקיבוץ גזר, הסמוך אליהם. נטען שהקמת המאגר תגרום למטרדים סביבתיים ובריאותיים, תפגע בנוף ובתיירות, וכי החלטת הוועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. ברם, לאור הסכמתם של העותרים כי לנוכח משבר המים בישראל יש צורך בהקמת המאגר וכי התנגדותם היא להקמתו בסמוך אליהם, קבע ביהמ"ש כי המדובר בהתנגדות מטעמי "לא בחצרי" (NIMBY). משכך דחה ביהמ"ש את טענות העותרים בעניין תוך שציין כי הקמת המאגר בכל אזור אחר תעלה טענות זהות מיושבים אחרים. לאור האמור, ולאור קביעתו כי המועצה שקלה את הנושא בכובד ראש וכי הפגיעה בעותרים בעניין זה הינה מידתית, דחה ביהמ"ש את העתירה (ניתן 24.08.11)




בג"ץ דחה עתירה של תושבי יישובים לא מוכרים בנגב נגד סלילת כביש 6 דרום (בג"ץ 3459/10)

העותרים, בדואים תושבי יישובים בלתי מוכרים בנגב, עתרו כנגד תוכנית המתאר לסלילת כביש 6 דרום, בטענה שסלילתו תוביל לפגיעה קשה בזכויותיהם לקורת גג, כבוד וקניין, ותעמידם בסכנה. לטענת המדינה העותרים נמנעו מהגשת השגות ביחס לתוכנית במועדים הרלוונטיים ולכן אין להעתר לעתירתם. בג"ץ דחה את העתירה בקבעו שהעתירה מהווה צעד עוקף הליך תכנוני, ומטעם זה יש לדחותה. נקבע שעל תוכנית המתאר האמורה חל מנגנון מיוחד המבקש להשיג שני מטרות מקבילות, הראשונה, מתן פרקי זמן קבועים מראש לצורך הגשת השגות בפני הגורמים המקצועיים. השנייה, קביעת מערכת כללים סדורה ושיטתית לאישור התוכנית. נקבע שאדם שנפגע מהתוכנית ונמנע מלהשיג עליה בזמן, ללא סיבה מנומקת, מפר את שווי המשקל בין המטרות. כן נפסק שבית המשפט אינו מוסד תכנון על הבא במקומם של גופי התכנון. ‏ (ניתן 14.6.2011).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון אסר על המראות מנתב"ג בשעות הלילה גם בתקופת השיפוצים בשל הפגיעה בתושבי הסביבה (בג"ץ 3835/10)

העותרים עתרו נגד האישור שנתן שר-התחבורה להמראות בשעות הלילה למשך תקופת השיפוץ של שדה-התעופה. לטענתם האישור פוגע ברווחתם מעבר לנדרש. בית המשפט העליון קיבל העתירה בקבעו, כי יש צורך בהתאמת פעילות השדה לתקופת השיפוצים אך על ההתאמה למזער את פגיעה בתושבי-הסביבה. בהמ"ש נתן תוקף של פסק-דין להסדר לפיו בשעות ההגבלה ללא תתאפשרנה המראות ורק במקרים חריגים ניתן יהיה לקיימן סמוך לסוף או תחילת שעות ההגבלה. עם זאת דחה בית המשפט את העתירה נגד החרגתה של חברת אל על מההסדר המגביל בציינו שהתחשבות בשיקולי שמירת השבת עשויה להצדיק החרגה ממדיניות שעות ההגבלה. (ניתן 29.3.2011)




בג"צ הורה לבטל את אישור התוכנית לסלילת חלקו המערבי של כביש 9 בשל פגם בהליך בחינת התוכנית (בג"ץ 9409/05)

העותרת, אגודת אדם טבע ודין, עתרה לבג"ץ כנגד החלטת הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את תוכנית סלילת כביש 9 וזאת מבלי שנבחנו חלופות תכנוניות לתוכנית. המשיבים טענו שבמסגרת התוכנית הוכן תסקיר השפעה על הסביבה בהתאם להנחיות מוסד התכנון. נקבע שלמרות שלמוסד התכנון שיקול דעת באשר למהות ההנחיות הניתנות לעורך התסקיר, הרי שבתוכניות בעלות השפעות סביבתיות ניכרות יש לבחון חלופות תכנוניות אפשריות לתכנית המוצעת, ולא רק לאופן יישומה. נפסק שמכיוון שלא ניתנה לעורך התסקיר הנחיה לבחון חלופות תכנוניות עקרוניות לתוכנית, ובפרט לתוואי חלקו המערבי של הכביש, נפל פגם בסבירות ההנחיות, שהביא לכך שהחלטה לא התבססה על תשתית עובדתית מלאה. לאור האמור נפסק שעל ההחלטה לאישור התוכנית ביחס לחלקו המערבי של הכביש להתבטל. (ניתן 24.10.10)




בית המשפט לעניינים מנהליים פסק פיצוי לבעלי זכויות במקרקעין ביישובים הסמוכים לשדה התעופה בגין מטרד רעש המטוסים (עמ"נ 318/07)

המערערים הם תושבים באזורים הסמוכים לנתב"ג שערעורם לועדת ערר לתכנון ובנייה בטענה שמימוש תוכנית נתב"ג 2000 פגע באיכות חייהם והוריד את ערך מקרקעיהם ועל כן הם זכאים לפיצוי נדחה. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את ערעורי התושבים וקבע, כי הגיעה העת להכיר בזכות אדם לחיות בסביבה ראויה, וכי התוכנית אכן פגעה בזכות זו. לדברי בית המשפט החיים המודרניים והפיתוח הטכנולוגי תורמים לאיכות החיים אך גם לפגיעה בסביבה, המחייבת הכרה בצורך לחלק את הנטל הסביבתי ככל האפשר. במקרה הנדון, כיון שרק היישובים הסמוכים לשדה התעופה סובלים ממפגע הרעש, יש לאזן זאת כלכלית על ידי פיצוי התושבים באופן שיבטא את חלוקת הנטל הסביבתי. זאת יש לעשות באמצעות סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, המקנה זכאות לפיצויים מאת הרשות בעת פגיעה תכנונית במקרקעין. בית המשפט אישר את החלטת הוועדה למנות שמאי לבדיקת ירידת ערך הקרקע, אך קבע, כי הנחיות הוועדה ששללו באופן גורף זכאותם של חלק מן התושבים לפיצוי- אינן סבירות,וכי על הרשות לבחון כל מקרה לגופו. (ניתן 16.8.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה לעיכוב הליך הרפורמה בחוק התכנון והבנייה עד לשמיעת עמדות הציבור (בג"צ 1658/10)

ארגונים סביבתיים עתרו לבג"צ על מנת שיורה על עיכוב הרפורמה המקיפה בחוק התכנון והבנייה שלטענתם נעשית בחופזה וללא מתן הזדמנות נאותה לגורמי סביבה ציבוריים, ובכלל זה למועצה הארצית לתכנון ולבנייה להביע את עמדתם בנוגע לרפורמה. אף כי בית המשפט הביע דעתו כי מן הראוי לעכב את ההליך על מנת לאפשר לגורמים סביבתיים לגבש עמדתם ולהציגה החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה לאשר את הצעת החוק ולהעירה לכנסת, תוך הקמת מנגנון שישמע במקביל את עמדות הציבור. אף כי בית המשפט קבע שדרך המלך היתה עיכוב ההצעה עד לשמיעת העמדות, הוא דחה את העתירה בקבעו, כי אף שהמנגנון שנקבע סוטה מההליך התקין הראוי, אין מקום להתערבותו ובלבד שעמדות המועצה הארצית לתכנון ובניה ושאר גורמי הציבור ייבחנו בפתיחות מלאה בידי גורמי הממשלה גם לאחר הגשת הצעת החוק לכנסת ואף לאחר הקריאה הראשונה, וככל שתימצא לכך הצדקה עניינית, ייעשו השינויים המתבקשים בהצעת החוק עוד בטרם יוחל בדיונים בהצעה בועדה בכנסת. (ניתן 12.3.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נמחקה עתירה להסדרת הגישה החופשית של הציבור לחופי הים לאחר שמרבית יעדיה הושגו (בג"צ 5824/05)

עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"צ ליישום חוק הסדרת מקומות רחצה והבטחת גישה חופשית לציבור לחופי הים. נקבע, כי במסגרת האיזון בין שטחי החוף המוסדרים שהכניסה אליהם מחייבת תשלום לבין השטחים הפתוחים, עקרון נגישות הציבור לחופים כמשאב לאומי העומד לרשות הכלל, הוא שצריך לזכות בבכורה. לצד החופים הפתוחים עשויים להתקיים שטחים מוסדרים הכפופים לתשלום, אך ביחס ראוי וסביר בהתחשב בטיבם ובתכליתם של מקרקעי הציבור ובשים לב לזכותם של התושבים ליהנות מהם. מכיוון שבעקבות הגשת העתירה גיבשו הרשויות נורמות המסדירות את זכויות הציבור ביחס לחופי הרחצה במדינה החליט בית המשפט, כי העתירה השיגה את תכליתה והיא נמחקה. ניתן 10.12.09.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסק קנס של 235 אלף ש"ח כנגד מפעלים מזהמים בגין עבירות סביבתיות (ת"פ 1475/06)

המדינה טענה כי יש להטיל על הנאשמים ענישה כלכלית כבדה ומרתיעה בגובה של מיליוני שקלים כל אחד, בשל הזרמת שפכים לים ללא היתר, השלכת פסולת והפרת תנאי היתר רעלים. השופט דניאל פיש קבע, כי לאור סוג החומרים שזרמו לרשות הרבים, לים ולניקוז העירוני, מדובר במקרה חריג בחומרתו. יחד עם זאת, בקביעת העונש יש להתייחס לעובדות הספציפיות של המקרה, ולאור עברם הנקי של הנאשמים בתחום הסביבתי, והעובדה שמדובר באירועי זיהום בודדים, פסק כנגדם קנסות מצטברים של 235 אלף ש"ח. (ניתן 2.12.09)




בית משפט השלום דחה את בקשת עמותת "תנו לחיות לחיות" להצטרף להליך כידידת ביהמ"ש (ה"פ 200999-08)

חברת "כפר הים" שהינה הבעלים של מתחם מגורים בחדרה ביקשה מבית המשפט להצהיר, כי המשיבה הפרה את התחיבויותיה החוזיות על ידי החזקת שתי כלבות ביחידתה. בקשתה של עמותת "תנו לחיות לחיות" להצטרף להליך במעמד "ידיד ביהמ"ש" נדחתה. בית המשפט קבע, כי אין המדובר בסוגייה שבמהותה מערבת שיקולים חברתיים,כלכליים או אחרים בעלי השפעה כללית ועקרונית, אלא בסוגייה חוזית מצומצמת שהשפעתה מוגבלת, וכי הוספת העמותה כצד להליך תאריך את הדיון הנקודתי והממוקד שבעניין דנן שלא לצורך. (ניתן 11.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסק קנס של 1,800 ש"ח לנהג מונית בגין השלכת בדל סיגריה מחלון רכבו (ת"פ 2967-08 )

בית משפט השלום קנס נהג מונית שהשליך סיגריה מחלון רכבו בקנס של 1,800 ש"ח או 18 ימי מאסר, בקבעו ש"עבירת השלכת פסולת הינה חמורה, שכיחה, קשה לזיהוי ולאכיפה ויש לעקרה מן השורש". נפסק שכיוון שמדובר בעבירה נפוצה, וכיוון שהשלכת סיגריה בוערת הינה מסוכנת, יש לנקוט בענישה משמעותית "למען יראו ויראו".




בית המשפט המחוזי ביטל חיוב תשלום בגין פינוי אשפה כיוון שחוק העזר אינו מבהיר כראוי את היקף החובה (עת"מ 7784-04-09)

המשיבה, עיריית קרית ביאליק, דרשה מהעותרת המסווגת כ"מפעל", לשלם לה בעבור קבלת שירותים של פינוי אשפה. העותרת הינה בעלת קניון מסחרי בתחום שיפוט המשיבה, ולטענתה דרישת התשלום הינה בלתי חוקית, בלתי סבירה ומפלה, ופינוי אשפה הינו בגדר חובה המוטלת על המשיבה כרשות מקומית וממומנת באמצעות כספי הארנונה. בית המשפט קבע, כי אף שעירייה רשאית לגבות תשלום עבור פינוי כמות אשפה חריגה, הרי שעליה לוודא כי הוראות חוק העזר אינן מפלות בין עסקים ואינן פוגעות בחופש התחרות, וכי הוא מיושם על ידה בצורה שאינה פוגעת בשוויון. נקבע, כי חוק העזר אינו מבהיר די הצורך את היקף החובה לשלם אגרה בגין פינוי אשפה חריגה ולכן לא ניתן לגבות תשלום מכוחו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה כנגד ראש עיריית י-ם לפיצוי בגין אי אכיפת החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים (ת"ק 1857/09)

לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים הוגשה תביעה כנגד ראש עיריית ירושלים לפיצוי התובע בגין אי אכיפתו של החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. בפסק הדין נקבע, כי בשל מהותה של התביעה שהינה חוסר שביעות רצונו של התובע מדרך אכיפת החוק על ידי עיריית ירושלים, עליה להתברר במסגרת עתירה מנהלית בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. התביעה נדחתה מחמת העדר סמכות עניינית.




בית משפט השלום: תובע המראה כי קיים סיכוי סביר לסכנה בריאותית מאנטנות סלולריות עומד בנטל ההוכחה (א 7359/03)

התובעים, שעזבו את ביתם לאחר שמאמציהם לסילוק אנטנות סלולריות שהותקנו בדירת שכניהם נכשלו, הגישו תביעה לבית משפט השלום כנגדם וכנגד חברת פלאפון שהתקינה את האנטנות, בטענה שהאנטנות מסכנות את בריאותם והתקנתן גרמה להם לעזוב את דירתם. בית המשפט קבע, בפסק דין חלקי, כי האנטנות מהוות סיכון בריאותי. נקבע, כי בתביעה מעין זו מספיק שהתובעים יביאו ממצאים המצביעים על סיכוי סביר לקיום קשר סיבתי בין החשיפה לאנטנות לבין החולי ואין לחייבם לעמוד בנטל של למעלה מחמישים אחוז. כן נקבע, כי כעניין שבמדיניות, יש להחמיר עם גופים בעלי אינטרס כלכלי, המפעילים מכשירים פולטי קרינה כגון אנטנות סלולריות, על מנת להגן על אזרחים תמימים אשר את בריאותם הם מסכנים.




בית המשפט המחוזי הורה לעיריית נתניה למסור לידי העותר העתק מדו"ח שימור והגנה על הסביבה החופית (עתמ 002151/07)

בית המשפט התבקש להגשים את חופש המידע של העותר ולהורות לעיריית נתניה למסור לידי העותר העתק מדו"ח שימור והגנה על הסביבה החופית. המשיבה טענה שמדובר במידע על מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב, ולפיכך רשאית היא שלא למסור את הדו"ח בהתאם לסעיף 9(ב)(2) לחוק חופש המידע. בית המשפט קבע שעם השלמת מלאכת עיצוב המדיניות, אין סייג זה עומד עוד לרשות, וקיים אינטרס ציבורי מובהק בגילוי מדיניות הרשות בפני הציבור. סמכות המשיבה שלא לגלות מידע פנימי צריכה להיות מופעלת בסבירות, תוך התחשבות בזכות הציבור לדעת, במידת חיוניותו של הגילוי הציבורי ובהיקף הנזק, שעלול להיגרם כתוצאה מן הגילוי. העתירה התקבלה.




בית המשפט העליון ביטל אישורה של תוכנית לסלילת כביש כיוון שלא נשקל הצורך בהכנת תסקיר השפעה על הסביבה (עע"ם 9654/06)

בית המשפט קבע כי מוסד התכנון רשאי להחליט על אי עריכת תסקיר, וזאת אף אם השר מבקש עריכתו, וכי בנסיבות העניין החלטת הועדה המחוזית שלא להכין "תסקיר חלופות" היתה סבירה. עם זאת, מכיוון שהועדה לא שקלה כלל האם קיים צורך להכין "תסקיר כללי", בוטל אישור התוכנית והיא הוחזרה לועדה לשם שקילת הצורך בו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ 2887/04 - עתירה במטרה למנוע מהמשיבים להמשיך בפעולות ריסוס מן האוויר של יבולים חקלאיים בשדות מעובדים בנגב

העתירה התקבלה וניתן צו מוחלט. זאת משום שלטענת העותרים, ריסוס זה אינו חוקי ומסוכן לחיי בני אדם ובריאותם, כפי שהוא מסוכן גם לחיי החיות ובריאותם בסביבת הריסוס.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
מדינת ישראל נ' חברת א.קסיר בע"מ (תפ (י-ם) 3876/00): עבירות איכות הסביבה נועדו להפוך פעולות בלתי חוקיות לבלתי רווחיות כלכלית

הנאשמת, חברת א.קסיר, הורשעה בזיהום הקרקע, בהשלכת פסולת ובעבירות אי-מניעת זיהום מקור מים. בטיעוניה להקלת העונש בקשה הנאשמת לזקוף לזכותה דו"ח של המשרד לאיכות הסביבה המאשר שהפסולת והקרקע המזוהמת נוקו קודם להגשת כתב האישום. על הניקיון הוציאה יותר מ-90,000 ₪. בהמ"ש ציין שעבירות הפוגעות באיכות הסביבה הן בעיקרן עבירות כלכליות הנגרמות כתוצאה מהעדפת בעלי עסקים לחסוך בהוצאות. על כן קבע בהמ"ש שרף הענישה צריך לשקף הרתעה כלכלית. נפסק שהקנס צריך להוות כלי בידי בהמ"ש בכדי להפוך פעולה בלתי-חוקיות המבוצעת ממניעים כלכליים לבלתי רווחית ובכך להרתיע עבריינים בפוטנציה. בהמ"ש הסכים שיש לזקוף את ניקוי הקרקע לזכות הנאשמים אך כיוון שחוק המים מאפשר לבהמ"ש לקנוס מעבר לעלויות הניקוי גזר בהמ"ש על הנאשמת קנס בסך 90,000 ₪. (ניתן 27/11/03)




המשרד לאיכות הסביבה נ' אלומות חולון בע"מ (תפ 1928/04): הרשעת מאפיה שפעלה בניגוד לתקנות מניעת המפגעים

הנאשמים, בעלי מאפייה באזור התעשייה חולון, הואשמו בעברת זיהום אוויר בשלושה מועדים שונים. לפי האישום נפלט מהמאפייה עשן שחור בניגוד לתקנות מניעת מפגעים (זיהום אוויר מחצרים), וזאת מעבר למשך הזמן המותר לפליטות אלו. בית משפט השלום הרשיע את הנאשמים, וקבע על סמך העדויות כי הנאשמים אחראים לפליטת עשן שחור בניגוד למותר בתקנות. בגזר-הדין ציין בית המשפט, כי הגיעה העת ליתן מענה לעבירות הקשות הנעברות כנגד הציבור בהרעלתו, הן באוויר והן באדמה, באמצעות חומרים רעילים שונים, וכי יידע כל מפעיל עסק הגורם זיהום סביבתי כי ההליך המשפטי ייתן מענה קשה למעשהו. בהמ"ש גזר על המאפיה קנס בסך 100,000 ₪. ועל הנאשמים קנס בסך 20,000 ₪ או לחילופין 3 חודשי מאסר (ניתן 31.1.05).




מדינת ישראל נגד גיל שטרית (תפ 657/01): שלוש שנות מאסר בפעול לעבריין שכרה חול בשמורת טבע.

הנאשם, הורשע בבית-משפט השלום בביצוע פגיעה בשמורות טבע לפי סעיפים 30(ד), 57(א) לחוק גנים לאומיים ושמורות טבע, וכן בעבירה של נהיגה בניגוד לסעיף 7 לחוק איסור נהיגה על חוף הים. בעת הרלוונטית, הנאשם הגיע לאתר כרייה והחל לכרות חול בשטח המצוי בתחום גן-לאומי (נחל אלכסנדר) וכריית החול בו אסורה. במהלך הכרייה נהרסה צמחיה ונעקרו עצי תרבות. בהמ"ש גזר דינו של הנאשם ל-36 חודשי מאסר בפועל, וקבע שעבירת כרייה שלא כדין בשמורת טבע הינה עבירה חמורה ואין להתעלם מחומרת הנזק הנגרם, בהתאם לכך יש להתייחס למבצעי העבירה. בהמ"ש ציין כי מדובר בעבירות שעד לאחרונה לא הייתה מודעות לחומרתן וכי הגיעה השעה להעניש את העבריינים במידת החומרה המתחייבת.(ניתן 22/5/01).




בני עטרות נ' מדינת ישראל (עא 80/404): החסינות בחוק אחריות המדינה מותנית בהוכחת המדינה כי מיצתה את הצעדים הסבירים למניעת מטרד

המערערים, תושבי מושב בני-עטרות המתגוררים בסמוך למסלול טיסה, פנו לבהמ"ש בבקשה למתן פסק-דין הצהרתי הקובע שהפעלה ושימוש במסלול מהווים מטרד רעש וזיהום אוויר כמשמעותם בפקודת הנזיקין ובחוק למניעת מפגעים. בהמ"ש העליון קיבל את הערעור, ופסק שסעיף 3 לחוק אחריות המדינה מעניק הגנה למדינה בגין תביעות מטרד על פעולות שנעשו מכוח חיקוק ופגעו בזכויות הפרט. ברם, נקבע שאין ההרשאה בחוק טכנית-גרידא אלא מהותית, ובכדי שהמדינה תזכה לחסינות הקבועה בו עליה להוכיח שנקטה צעדים סבירים בנסיבות העניין לשם הקטנת הנזק, תוך מילוי חובותיה הציבוריות. במקרה דנן הנושא הוחזר לבעלי הדין לבחון האם המדינה אכן נקטה את כל הצעדים הדרושים לשם הקטנת הנזק, וכן צוין שבמקרה מחלוקת בין בעלי-הדין ראוי שהכרעה תידון בפני מומחים.(ניתן 7.11.84)




חוף הכרמל בע"מ נ' אדם טבע ודין (ע"א 1054/98): זכות הציבור לגישה ושימוש בחופים מהווה חלק מתכלית שימור חופים

המשיבה, "עמותת אדם טבע ודין", עתרה לבהמ"ש לעניינים מנהליים כנגד חריגת המערערת, חברת "חוף הכרמל נופש ותיירות", מתוכניות המתאר של פרויקט חוף הכרמל ומכירת מלון הדירות שהוקם לבעלות פרטית. המשיבה גורסת שהתוכניות מייעדות שימוש בחוף לתועלת הציבור. לטענת המערערת, ייעודו של מלון הדירות לשלב מגורים פרטיים ותיירות, ושינוי ייעוד זה יהווה פגיעה בזכות לקניין. בהמ"ש העליון קבע שבהתאם לתוכניות המתאר אין הביטוי מלון דירות מגביל בעלות בדירות, אך הוא כן מגביל את השימוש בדירות, שאינן יכולת לעמוד לשימוש פרטי, אלא לצורכי תיירות ונופש. נפסק, שעל בעלי הדירות להעמיד הדירות לשימוש הציבור. בהמ"ש הדגיש שתכלית שמירת החופים לתועלת הציבור הינה נורמה משפטית, וזכות הציבור לגישה לחופים מהווה חלק ממנה. במקרה דנן, נקבע שלאור הדיון המאוחר אין לפגוע בזכויות הקנייניות שנרכשו לפני הגשת התביעה (ניתן 4.2.2002)




מדינת ישראל נ' המועצה האזורית הגליל התחתון (רע"פ 7861/03): רשות מקומית הורשעה בפלילים בשל אי-נקיטת אמצעים לטיפול באתרי פסולת פיראטיים

בשטחי מועצה אזורית גליל תחתון מצויים אתרי פסולת פיראטיים הפועלים שלא כדין. המערערת, המדינה, הוציאה למשיבה, המועצה האזורית, אזהרות לפיהן עליה לטפל ולסלק מפגעים אלו. משלא טופלו תבעה את המועצה בתביעה פלילית בהתאם לחוק מניעת מפגעים. בית המשפט העליון פסק שהתקיימו התנאים הדרושים לצורך הרשעת המועצה. נקבע שאתרי הפסולת נתונים לפיקוחה ולשליטת המועצה, וכי המועצה ידעה על קיומם ולא נקטה אמצעים סבירים לטיפול בהם, ולכן לא מלאה חובותיה על פי דין. כן נפסק שהייתה זיקה חזקה בין המועצה לאתרי הפסולת. בית המשפט הדגיש שחובת רשויות מקומיות לדאוג לפינוי ולסילוק פסולת, ואין הן יכולות להתפרק מחובתן, שכן השארת פסולת בלתי מבוקרת תביא לפגיעה באיכות החיים ובאיכות האוויר, ולזיהום מים והשמדת החי. (ניתן 8.5.2006)




מכבים נ' הוועדה לבנייה למגורים במחוז המרכז (בג"צ 2683/92): בוטלו אישורי בנייה באזור בעל מאפיינים נופיים והיסטוריים שכן בנייה בו עלולה להיות "בכייה לדורות"

העותרים, ישוב קהילתי מודעים והאגודה לשימור אתרי נוף, עתרו כנגד החלטת המשיבים, משרד הבינוי והשיכון, לאשר 3 תוכניות מתאר של בנייה מזורזת באזור מודיעין, בהתאם לחוק הוראות השעה. העותרים טוענים, בין היתר, שהתוכנית תביא להרס אתר היסטורי ונופי, וכן שחוק הוראת השעה לא נועד לתכנון ערים. בג"ץ קיבל את העתירה באופן חלקי. נפסק כי הוועדה לא הפעילה כראוי את שיקול-דעתה בהקצאת השטח לבנייה ולא שקלה כראוי את הצורך לשמור על נכס היסטורי יחיד ומיוחד. בית המשפט הדגיש כי על הוועדה לחקור לעומק את נושא הבנייה שכן בנייה באזור עלולה להיות "בכייה לדורות". בהמ"ש הורה לוועדה לקיים דיון מחודש מהשלב שלאחר הגשת ההתנגדויות לתוכנית. (ניתן 13.1.94)




אדם טבע ודין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון (ע"א 8116/99): החלטה הפוגעת בשטח כפרי ובנוף הפתוח צריכה להיות מאושרת ע"י הועדה הארצית לתכנון ובנייה

עמותת "אדם טבע ודין", ערערה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שהתיר הקמת תחנת דלק ושירותי דרך על שטח פתוח באזור גבעת עדה, תוך שקבע שהבנייה האמורה לא תפגע בשטח הכפרי ובנוף הפתוח, במידה שיש לאסור אותה. ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ופסק שהקמת התחנה תפר את המערכת האקולוגית הטבעית באזור וכן שהיא תהווה מטרד חזותי בולט בנוף. ביהמ"ש ציין שלנוף הפתוח חשיבות רבה, בין היתר, בהגנה על האוכלוסייה ממטרדי רעש וזיהום, בתרומה לאספקת אוויר ראוי לנשימה, בשימור אזורים של החדרת מים למאגרי מי התהום. נפסק ששטחי הנוף הפתוח מהווים נכס לאומי ועל כן, כאשר מדובר בהחלטה הפוגעת בשטחים אלו, החלטה זו צריכה להיות מאושרת ע"י הועדה הארצית לתכנון ובנייה. לאור האמור הערעור התקבל. (ניתן 23.7.2001)




אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל (בג"ץ 4128/02): הזכות לסביבה נאותה איננה מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

משהתקבל חוק ההסדרים למשק המדינה, תוקן חוק התכנון והבניה ובמסגרתו נוספו ונקבעו הוראות מיוחדות לעניין התכנית לתשתית לאומית. העותרת, "אגודת אדם טבע ודין", טוענת כי הוראותיו של התיקון פוגעות פגיעה קשה באיכות הסביבה בישראל, ובכך פוגעות באופן שאיננו מידתי בזכות לסביבה נאותה, זכות שלשיטתה הינה זכות חוקתית, הנגזרת מהזכות לכבוד האדם, הזכות לחיים ולשלמות הגוף וזכות הקניין, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט בדחותו את העתירה קבע כי לא ניתן לגזור מהזכות לכבוד האדם את הזכות לאיכות סביבה נאותה, שכן פרשנות חוקתית רחבה מדי של הזכות לכבוד עלולה לייתר את כל זכויות האדם האחרות המנויות בחוק היסוד. כן קובע בית המשפט, שאומנם מתקיימת זיקה בין איכות הסביבה לאיכות חיים, אולם לא הרי ההשפעה על איכות החיים כהרי הפגיעה בחיים או בגוף. (ניתן 16.3.04).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

סוגי זכויות

זכויות כלכליות וחברתיות
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם