המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הזכות לדיור > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטה שלא להכיר במערער כ"דייר ממשיך" בדיור הציבורי (עע"ם 3351/13)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור המערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירת המערער כנגד החלטת ועדת האכלוס העליונה במשרד הבינוי והשיכון, שלא הכירה בו כ"דייר ממשיך" בדיור הציבורי. אימו של המערער, אשר התגוררה בדירה ציבורית, נפטרה בשנת 2000. המערער טען שמכיוון שהתגורר עימה 3 שנים ברציפות לפני מותה, כי יש להכיר בו כ"דייר ממשיך". ביהמ"ש העליון קיבל עמדת הוועדה שהמערער לא התגורר בדירה בתקופה זו. השופטת חיות ציינה שהוועדה הסתמכה על מסמכים רלוונטיים בזמן אמת, ושמסמכי המערער, שחלקם אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית, אינם מערערים קביעה הוועדה בעניין. עוד נקבע שנוכח רמת השתכרותו של המערער, אין לראותו כזכאי לדיור ציבורי. הודגש שהדיור הציבורי בישראל הינו משאב ציבורי מצומצם, ושפרשנות המרחיבה את מעגל הזכאים לדיור הציבורי עלולה לפגוע בחלוקה הצודקת של משאב זה. (ניתן 23.3.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: דייר מוגן שנקט באלימות קשה נגד בעל דירה יפונה מהדירה תוך קבלת פיצוי כספי (רע"א 4020/13)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי וקבע שדייר מוגן, אשר נקט באלימות קשה כנגד בעל הדירה בה הוא מתגורר, יפונה מהדירה, תוך קבלת פיצוי כספי. השופטת ברק-ארז קבעה שלמרות שלמערער, בעל הדירה, עומדת זכות הקניין בדירה, הרי שאין לאמץ באופן גורף את התפיסה הנותנת בכורה לזכויותיו של בעל הבית במקרים שכאלו, ויש לבחון כל מקרה לגופו. עוד צוין שלמשיב, שהדירה משמשת אותו למגורים, עומדת גם הזכות לקורת גג. בהתייחס לכלל השיקולים, ובעיקר לכך שמעשה האלימות היה חד-צדדי, חמור וקיצוני, הוחלט שבהתאם להוראת סעיף 131 (5) לחוק הגנת הדייר, יש לפנות המשיב מהדירה. עם זאת נקבע שלדייר מוגן יש זכויות בעלות "אופי קנייני" בדירה, ושפינויו ללא פיצוי מהווה פגיעה קשה בזכויות אלו. לפיכך נפסק שלמשיב ישולם פיצוי בסך 290 אלף ₪. (ניתן 28.10.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: דיירת בדירת עמידר שלא שהתה בדירתה במשך 3 שנים אינה זכאית לרכוש הדירה בהתאם לנוהל "דירה משלי" (עע"מ 5017/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורם של אם ובנה כנגד ההחלטה על דחיית בקשת האם לרכוש את דירת עמידר בה היא מתגוררת בשכירות עם בנה, במסגרת מבצע מכר "דירה משלי". ביהמ"ש העליון, בדעת רוב (סולברג ופוגלמן כנגד ברק-ארז), קבע כי העובדה שהמערערים לא שהו בדירה במשך 3 שנים מהווה "נטישה" של הדירה, ושאין בעניין זה לבחון הכוונה הסובייקטיבית של הדייר - האם בכוונתו לחזור לדירה או לאו. צוין שגם אם אין לבחון רק את עניין הנטישה הפיזית, הרי שבכל מקרה לא ניתן להסתפק במשאלת-לב ובכוונה פסיבית גרידא, בכדי לקבוע שדייר לא התכוון לנטוש הדירה. לגופו של עניין נפסק שהמערערת נטשה הדירה ובכך הפרה הפרה יסודית את חוזה השכירות. לפיכך נקבע שהמערערת אינה זכאית לרכוש הדירה בהתאם לנוהל "דירה משלי", ושהחלטה זו אינה חורגת ממתחם הסבירות. (ניתן 29.1.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: נוהל המונע סיוע בשכר דירה ביישובים קטנים הינו נוהל מפלה (עת"מ 1036-12-11, עת"מ 21575-02-12)

האגודה לזכויות האזרח עתרה לביהמ"ש המחוזי בירושלים בשם שתי אמהות חד-הוריות, כנגד נוהל של משרד השיכון, הקובע שסיוע בשכר דירה ניתן רק ביישובים שאינם ערים, שמונים למעלה מאלף תושבים, וששוק השכירות בהם הוא לפחות 5% מכלל הדירות וכולל 30 יחידות דיור. השופט מרזל קבע שהתנאים האמורים אינם סבירים ושהם נגועים בהפליה פסולה, והכל נוכח העובדה שהם מבוססים על נימוקים חסרי תשתית עובדתית. בעניין זה צוין שבעוד שהעותרים הביאו נתונים בדבר ההשפעות הבעייתיות שיש להוראות המצמצמות על אוכלוסיית הזכאים לסיוע בכלל, ועל הזכאים לסיוע בני המיעוט הערבי בפרט - לא עלה בידי המשרד להראות שהקריטריונים שנקבעו הם אכן קריטריונים מבוססים דיים. עוד צוין שאחוז ניכר מהאוכלוסייה הערבית לא יכול לעמוד בקריטריונים, ושקיימת כאן הפליה תוצאתית של אוכלוסייה זו. העתירה התקבלה ולמשרד ניתנה שנה לגיבוש נוהל מתוקן. (ניתן 18.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשה לדיון נוסף בעניין זכות לרכוש דירה בדיור הציבורי (דנ"מ 1199/13)

אם ובנה הגישו לביהמ"ש העליון בקשה לדיון נוסף בהחלטה שניתנה בעניינם, שבמסגרתה קבע ביהמ"ש, ברוב דעות, שלאור עזיבתם את הדירה אותה שכרו מחברת "עמידר" למשך מספר שנים, הם איבדו הזכות לרכוש הדירה בתנאי מבצע. העותרים טענו שבדעת הרוב נקבע שכל עזיבת דירה לתקופה מעל שישה חודשים נחשבת ל"נטישה", בלא בחינה של נסיבות העניין או של כוונת הדייר, ושהלכה זו מנוגדת לפסיקות קודמות של ביהמ"ש. הנשיא גרוניס דחה הבקשה. נקבע שבין חברי המותב לא היה רוב באשר לפרשנות של המונח "נטישה", והלכה בעניין לא נקבעה. הנשיא גרוניס ציין גם שהחלטת שני שופטי הרוב נבעה מהבחינה העובדתית, וזאת גם בהנחה שהמשמעות שתינתן למונח "נטישה" תהיה כדעתה של שופטת המיעוט. לפיכך, ההכרעה במחלוקת הפרשנית בדבר המונח "נטישה" לא הייתה נדרשת, ומכאן שאין להיעתר לבקשה לדיון נוסף בסוגיה. (ניתן 27.3.13)




ביהמ"ש המחוזי: על המדינה להציע בהקדם דירה לזכאית לדיור ציבורי (עת"מ 53183-11-10)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל באופן חלקי עתירה של זכאית לדיור ציבורי, לקבלת הצעות לדירות נוספות מטעם המדינה. ביהמ"ש דחה טענת העותרת שלאור מצבה הבריאותי, על המדינה להציע לה דירות בקומת קרקע או בבניינים עם מעלית. נקבע שהעותרת לא פנתה ע"פ הנוהל לוועדה רפואית של המשיבה, ועל כן אין היא זכאית לדירה שכזו. מנגד דחה ביהמ"ש טענת המדינה שלאור סירובה בעבר לדירות, שהוצעו לה טלפונית, אין העותרת זכאית לדיור ציבורי, וזאת במיוחד לאחר שהוכח שמשנת 2006 לא הוצעו לעותרת דירות. נקבע שעל המדינה להציע לעותרת, טלפונית ובכתב, את דירת 2 החדרים הראשונה שתתפנה. אם תסרב לדירה זו על המשיבה להציע לעותרת דירה שנייה. רק במידה והדירה השנייה תוצע לעותרת תוך שנתיים מיום מתן פסק הדין, והעותרת תסרב לקבלה, תוכל המשיבה שלא להציע דירות נוספות. (ניתן 19.01.12)




ביהמ"ש המחוזי: בעלות פורמאלית בדירה אינה מונעת הגדרתו של אדם כזכאי לדיור ציבורי (עת"מ 10197-01-09)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל עתירת נכדה של מנוח שהתגוררה עימו בדיור הציבורי, להכרה בזכותה להמשיך ולהתגורר בדירה. העתירה הוגשה לאור עמדת בעלת הדירה, חברת עמידר, שאין לראות בעותרת כ"דייר ממשיך" בדיור הציבורי, ומשכך שהיא מחזיקה בדירה שלא כדין. חברת עמידר התבססה על כך שבבעלותו של המנוח, סבא של העותרת, הייתה דירה. נטען שבשל כך, וע"פ הוראות חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, אין לראות בסבא כ"זכאי" לדיור ציבורי, ומכאן שאין לראות בנכדתו "דייר ממשיך". ביהמ"ש קבע שאמנם בבעלות המנוח הייתה דירה. ואולם, מכיוון שהמדובר היה בבעלות "ריקה", במסגרתה לא יכול היה המנוח לעשות בדירה שימוש, להחזיק בה או ליהנות מפירותיה, הרי שאין בבעלות שכזו בכדי למנוע מהגדרתו כ"זכאי" לדיור ציבורי ע"פ החוק. משכך נפסק שיש לראות בעותרת כ"דייר ממשיך" ושהיא זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה. (ניתן 12.01.12)




בימ"ש השלום בת"א: יש לפרש המונח "דייר ממשיך" בדיור הציבורי באופן שיביא להגשמת תכלית החוק אך לא יפגע בזכאים לדיור הציבורי (תא"ק 15786-08)

בימ"ש השלום בת"א קיבל תביעת חב' חלמיש, חברה לדיור ושיכון ציבורי, לפינוי נתבעת מדירה שבבעלות החברה. הנתבעת, בתה של זכאית לדיור ציבורי שהתגוררה בדירה, עברה לדירה עם מות אימה. ביהמ"ש דחה טענת הנתבעת לזכויות עצמאיות בדירה מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. נקבע שלאור כך שבהסכם השכירות האחרון בין האם לחברה הוסכם שהשכירות תהיה בלתי מוגנת, חדלה האם להיות דיירת מוגנת בדירה, ומשכך לא יכולה הנתבעת להיחשב ככזו. בנוסף נקבע שמכיוון שהנתבעת לא התגוררה עם אימה במשך 3 שנים טרם פטירתה, ממילא אין לראותה כדיירת ממשיכה ע"פ החוק. בשולי הדברים צוין שלאור מצוקת הדיור הקשה נכון יהיה לתת למונח "דייר ממשיך" פרשנות שתביא להגשמת תכלית חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי אך מאידך לא להרחיבה באופן שיפגע במי שבאמת זכאי לדיור הציבורי. (ניתן 30.10.11)




בג"צ דחה בעיקרן עתירות נגד החלטות של מועצת מקרקעי ישראל לגבי זכויות המגורים ושימוש לא חקלאי בנחלות בקיבוצים ובמושבים (בג"צ 1027/04)

במרכז העתירות שתי החלטות שנתקבלו ע"י מועצת מקרקעי ישראל ואושרו ע"י הממשלה. הראשונה עוסקת בזכויות המגורים באזורים המיועדים לכך ביישובים חקלאיים והשנייה עניינה בהסדרת הפעילות שאינה חקלאית בנחלות שבמושבים. לטענת העותרים, החלטות המועצה אינן מידתיות ולא ניתן בהן משקל ראוי לערך השוויון והצדק החלוקתי בין המגזרים השונים. לטענת מועצת מקרקעי ישראל לא נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטות דנן והוא נעשה באופן מקצועי, ענייני וראוי, לאחר דיון ציבורי שבו נשקל מכלול ההיבטים. בג"צ קבע, בין השאר, כי לשיקולי צדק חלוקתי יש ליתן משקל ניכר בעת קבלת החלטות שעניינן זכויות ושימושים במקרקעי ישראל, אך החלטות מועצת מקרקעי ישראל נשוא העתירה לא חרגו ברובן ממתחם הסבירות ויש להותירן על כנן. עם זאת פסל בג"צ שני רכיבים בהחלטות בשל אי מתן משקל הולם לשיקולים הרלוונטיים. (ניתן 9.6.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים: הקריטריונים להקצאת דיור ציבורי לבעלי מוגבלות אינם קריטריונים מפלים (עת"מ 2382/09)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א דחה עתירה להקצאת דירה בשיכון הציבורי באזור המרכז לאדם הסובל מנכות נפשית בשיעור 75%. ביהמ"ש ציין שהעותר אינו עומד בקריטריונים של משרד השיכון להקצאת דירה בשיכון הציבורי, שכן הוא אינו בעל משפחה עם 3 ילדים לפחות, ולחילופין אינו מרותק לכיסא גלגלים. בעניין זה נקבע שהעותר לא הוכיח שיש להחריגו מנהלי המשרד. ביחס לטענת העותר כי הקריטריונים האמורים מפלים בינו לבין אלו הזכאים על-פיהם לדירה, נקבע שמדובר בהבחנה עניינית בין שונים, ומכאן שהקריטריונים סבירים ואינם מפלים. (ניתן 09.11.10)




ביהמ"ש העליון אישר החכרת מגרש ציבורי לשימוש כמתחם מגורים לציבור הדתי - לאומי בלבד בשכונת עג'מי (עע"ם 1789/10)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, ואישר החכרת מגרש ציבורי לחברת "באמונה", אשר ישמש כמתחם מגורים לציבורי הדתי – לאומי בלבד, בשכונת עג'מי. נקבע שבנסיבות האמורות מדובר "במעשה עשוי" ושהסעד המבוקש, ביטול חוזה החכירה, אינו מעשי עוד. יחד עם זאת ציין ביהמ"ש כי יש יסוד לטענה שעל המינהל לפקח ששיווק המקרקעין שבבעלותו ייעשה בשוויון וללא הפליה, גם ע"י חברות פרטיות הזוכות במכרזים מטעמו. בנוסף, צוין שהשאלה האם הקצאת מקרקעין לקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים היא בגדר הפליה פסולה הינה שאלה מורכבת, המחייבת איזון בין הזכות לשוויון לבין זכויות אחרות כגון הזכות לחיים בקהילה תרבותית. בנסיבות האמורות צוין כי יש ממש בטענה שהציבור הדתי – לאומי אינו בגדר קבוצת מיעוט הדורשת הגנה על מאפייניה הייחודיים. (ניתן 07.11.10)




בית המשפט לעניינים מינהליים: תנאי במכרז הקובע עדיפות למשרתים בכוחות הביטחון אינו בגדר הפלייה אסורה (עתמ 201/09)

העותרים עתרו כנגד מכרז לרכישת מגרשים ביישוב הצ'רקסי כפר קמא בו נקבעה עדיפות לתושבי היישוב ששירתו בשירות הביטחון. לטענת העותרים העדפת המשרתים בכוחות הביטחון מהווה הפלייה פסולה כנגד מי שקיבלו פטור משירות צבאי על פי דין כמו העותרים. בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת דחה את העתירה בקבעו, כי מתן העדפה למשרתים בכוחות הביטחון מתיישבת עם עקרונות הצדק החלוקתי שכן מעניקה הטבה לחיילים משוחררים, אשר השקיעו מאמצים פיזיים ונפשיים בתרומתם לצבא, ואשר מצבם הכלכלי נפגע עקב שירותם הצבאי. נקבע, כי ההטבה שניתנה אינה פוגעת בעיקרון השוויון שכן קיים שוני רלוונטי בין המשרתים למי שאינם משרתים, וכן כי כיוון שההטבה אינה מהווה תנאי סף, היא מידתית וסבירה. (20.12.09)




בית המשפט לעניינים מנהליים קבע כי על משרד השיכון לנמק דחיית בקשות סיוע לדיור ציבורי (עתמ 317/09)

שתי העותרות הינן עמותות ציבוריות הפועלות להגנה על זכויותיהן של נשים מוחלשות בהליכי בקשות של מבקשי סיוע בדיור ציבורי בפני ועדות של משרד השיכון. בעתירתן טענו העותרות כנגד נהלי הועדות לפיהם לא ניתן למבקשים להופיע בפני הוועדה, לא נרשם פרוטוקול ואין פרסום של נימוקי ההחלטה בענייני דיור וסיוע בשכר דירה. בתשובתה הצהירה המדינה כי מכאן ואילך יצויין בהחלטה על דחיית הבקשה מהו הכלל או התנאי בו אין המבקש/ת עומד/ת. לאור הצהרת המדינה דחה בית המשפט את העתירה תוך שהורה למדינה לנהוג על פי הצהרתה (ניתן 10/11/09)




בית המשפט המחוזי: עבר פלילי אינו רלוונטי לצורך קבלה ליישוב קהילתי (ת"א 817-07)

הנתבעים פנו ליישוב "רקפת" על מנת להתקבל כחברים ביישוב. לאחר שנמצאו מתאימים, התקבלו ליישוב, והתחילו לבנות את ביתם, אולם אז הגישה האגודה השיתופית "רקפת" תביעה לביטול ההסכם בטענה שהנתבע הסתיר ממנה את עברו הפלילי. בית המשפט המחוזי קבע, כי עברו הפלילי של הנתבע אינו רלוונטי לצורך קבלתו ליישוב קהילתי, ולכן לא חלה על הנתבע חובת גילוי לגביו, ואין בהסתרתו, אם אכן הוסתר, כדי להצדיק ביטול ההסכם. התביעה נדחתה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

התחיבות עיריית תל אביב שלא לאפשר הפליה בשיווק הדירות במתחם השוק הסיטונאי קיבלה תוקף של פסק דין (עת"מ 2365/08)

בית המשפט לעניינים מנהליים נתן תוקף של פסק דין להתחייבותן של עיריית תל אביב וחברת השוק הסיטונאי, שהן הבעלים במשותף של מתחם השוק הסיטונאי בתל-אביב, כי המתמודדים במכרז על רכישת המתחם יתחייבו לשווק את הדירות בו לכל המעוניין, ללא אפליה, כחלק מתנאי הרכישה. פסק הדין ניתן בעתירה של האגודה לזכויות האזרח כנגד העירייה וחברת השוק הסיטונאי שהוגשה בעקבות פרסומים על כך שיזמים, שארגנו קבוצות רכישה לאנשי היי-טק ושוק ההון בלבד מתמודדים במכרז על רכישת המתחם. ההתחייבות ניתנה לאחר שבדיון מתח בית המשפט ביקורת על הכוונה לאפשר למתמודדים במכרז להפלות בין רוכשי דירות פטנציאליים בעת שיווק המתחם. מצ"ב נוסח ההסכמה בין הצדדים וכן פסק הדין הנותן לה תוקף.


למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: אדם שבבעלותו דירה אך זו תפוסה על ידי דייר מוגן ייחשב כמי שאין בבעלותו דירה לצורך קביעת זכאותו להיות מוכר כדייר ממשיך (א 280/08)

הנתבעת והמנוח, ידועים בציבור, התגוררו במשך עשרים ושבע שנים ברציפות עד למועד פטירתו בדירה ששכר המנוח מהתובעת. לאחר מותו ביקשה התובעת לפנות את הנתבעת מהדירה ואילו הנתבעת מצידה ביקשה להקנות לה זכויות חוזיות בדירה מכח היותה "דיירת ממשיכה". לטענת הנתבעת אף שבבעלותה דירה אחרת אין לראות בה "בעלת דירה אחרת" שכן דירתה כפופה לזכות שכירות מוגנת. בית משפט השלום קיבל את טענת הנתבעת ודחה את התביעה בקבעו, כי לנוכח תכליתו ומטרתו הסוציאלית של חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, יש לפרש את ס' 3(ב) לחוק פירוש תכליתי המחייב לומר שכאשר קיימת דירה אחרת בבעלות הדייר הממשיך אולם אותה דירה תפוסה על ידי דייר מוגן, אזי יש לראותו כמי שאין בבעלותו דירה אחרת, ולכן, יש לראות בנתבעת כ"דייר ממשיך" של הדייר החוזי המנוח. כן נדחתה טענת התובעת כי הנתבעת לא עומדת בתנאי נוהל פנימי של משרד השיכון לגבי דיירים ממשיכים ונקבע, כי לא ניתן להסתמך על נוהל פנימי כדי לגרוע מהוראות החוק, שכן סעיף 5 לחוק מחייב, כי התניה על הוראותיו תהא לטובת השוכר בלבד.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין לחוזים אחידים צמצם בצורה משמעותית את תוקף הויתור על הזכות לדיור חלופי בחוזים שקדמו לתיקון חוק ההוצאה לפועל (ח"א 8002/02)

בפסק דין הנוגע לחוזי ההלוואה האחידים לרכישת דירה שנחתמו לפני התיקון לחוק ההוצאה לפועל האוסר על ויתור על דיור חלופי, צמצם בית הדין לחוזים אחידים בצורה משמעותית את תוקף הויתור על הזכות לדיור חלופי גם בחוזים אלה. בית הדין קבע, כי תניית הויתור מקפחת ולכן אינה מחייבת את בני משפחתו של החייב ובמיוחד את ילדיו הקטנים, וקיבל את הטענה, כי הם מביאים לפגיעה אסורה בזכות לקיום אנושי בכבוד ובזכות לקורת גג. בית הדין החיל את פסיקתו רטרואקטיבית וקבע כי הסעיפים המקפחים הנוגעים לויתור על דיור חלופי יתוקנו בכל החוזים האחידים הקיימים כך שויתור החייב על זכות לדיור חלוף תתייחס רק אליו אישית ולא לבני משפחתו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

שבלי נ' שר הבינוי( בג"צ 2101/99): תיקון נוהל סיוע בתשלום שכר דירה לזכאים בשל אפליה כנגד תושבי ישראל הערבים

בעתירה נטען כי הנוהל שקבע משרד השיכון פוגע בעיקרון השוויון ובזכות לדיור של זכאים ערבים, וכי מן הדין להוסיף לרשימת היישובים הקבועה בנוהל, שתושביהם זכאים לסיוע, קבוצות יישובים נוספות שבעיקרם הם יישובים של ערבים. בעקבות העתירה קבעה המדינה נוהלי זכאות חדשים המתבססים על גודל היישוב. העותרים התנגדו גם לנוהל החדש בטענה שהוא מפלה לרעה את ערביי ישראל שרובם מתגוררים ביישובים קטנים, בעוד שמרבית התושבים היהודיים גרים ביישובים גדולים. נפסק, כי המדינה תפעיל את הנוהל החדש תוך קיום מעקב על יישומו וצבירת נתונים שיעמדו על השלכותיו, ולעותרים יינתן הזמן לבחון נתונים אלו ובעת הצורך פתוחה דרכם לבית המשפט באם תימצא להם עילה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: תפיסת חזקה במקרקעין מופקעים לפי פקודת הדרכים מותנית בהעמדת דיור חלוף למפונה המתגורר באותם מקרקעין (ה"פ 200542/08)

במוקד התובענה אשר הוגשה מטעם מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, עומדת דרישתה לפינוי שטחים אשר הופקעו לשם סלילת דרך פרברית מהירה שנועדה לחבר בין ערי השרון לבין תל אביב והמרכז, ומסירת החזקה בהם לידיה. לעניין טענת אחד הנתבעים, כי אין לפנותו בטרם יסופק לו דיור חלוף, קבע בית משפט השלום, כי תפיסת חזקה במקרקעין המופקעים לפי פקודת הדרכים מותנית בהעמדת דיור חלוף, או שווה ערך כספי לו, למפונה המתגורר באותם מקרקעין, וזאת על אף שפקודת הדרכים איננה כוללת הוראה מפורשת למתן דיור חלוף.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי מעמד של "דייר ממשיך" אינו מתבטל בשל שהייה זמנית במוסד לשם טיפול רפואי (עתמ000983/07)

העותר, לוקה בפיגור שכלי חמור, התגורר יחד עם אמו בדירה משנת 1956 ועד לחודש דצמבר 2002. עקב גילה ומצבה הרפואי של האם הועבר העותר למעון ושהה שם במשך ימי השבוע לצורך קבלת טיפולים. בסופי שבוע, חגים וחופשות התגורר עם אמו בדירתה. האם נפטרה בחודש ינואר 2007 ובחודש אפריל של אותה שנה חזר להתגורר בדירה באופן קבוע. בקשת העותר לזכות במעמד של "דייר ממשיך" על פי חוק הדיור הציבורי נדחתה על ידי הוועדה העליונה לאכלוס בטענה שעל פי החוק הוא נדרש להתגורר בדירה שלוש שנים ברציפות קודם לפטירת האם. בית המשפט קיבל את העתירה בקבעו כי דרישת המגורים על פי החוק אינה מחייבת מגורים פיזיים,וכי שהיית העותר במוסד הייתה זמנית ולכן יש לראות בו "דייר ממשיך".




בית הדין לחוזים אחידים הכריע סופית בעניין החוזה האחיד של חברת עמידר (ח"א 803/07)

עמותת סינגור קהילתי הגישה תביעה כנגד עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, בכדי לבטל ולשנות תנאים מקפחים בחוזה השכירות האחיד הנוהג בין חברת עמידר לבין דייריה. בהתדיינות ממושכת של מספר שנים ביה"ד לחוזים אחידים בדק את הסעיפים שבמחלוקת והכריע לגבי נוסחם הסופי. הוחלט כי עמידר תתקן את החוזה על פי מה שנקבע בהחלטה ותעביר לידיעת בית הדין והצדדים עותק מתוקן של החוזה, כמו כן נקבע כי הנוסח המתוקן של החוזה יחול גם על חוזים שנכרתו לפני מועד מתן פסק הדין.




משרד השיכון מפרסם את נהליו בעקבות עתירה מנהלית של האגודה לזכויות האזרח (עת"מ 8391/08)

בעקבות עתירה מנהלית של האגודה לזכויות האזרח שהוגשה לאחרונה בשם אסיר משוחרר חסר בית שנזרק לרחוב, נפסק כי על משרד השיכון לפרסם נהליו בעניין "כללים ואופן טיפול באסירים משוחררים" באתר האינטרנט של המשרד, על מנת לאפשר לאסירים משוחררים חסרי כל לקבל סיוע לשכירת דירה. חשיבות פרסום הנהלים ימנע פגיעה בזכויות המוגנות על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכן ימנע פגיעה בזכות לדיור נאות של כלל הנזקקים בחברה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נדחתה עתירה לדיון נוסף מטעם חברי יישוב הסוללים נגד הקצאת מגרש לזוג ערבים (דנג"ץ 1107/07)

אגודה שיתופית של חברי יישוב הסוללים החלה בפרוייקט שכונת הרחבה בקיבוץ הסוללים. ועדת הקבלה של היישוב דחתה את פנייתם של בני זוג ערבים ישראלים שביקשו לרכוש קרקע בשכונת ההרחבה, משום שאינם עומדים בתנאי הסף הקבועים לשם הקבלה ליישוב. מינהל מקרקעי ישראל קיבל את המלצת הוועדה ולאחר מכן חזר בו והחליט להקצות לזוג את המגרש. האגודה עתרה כנגד החלטת המינהל, ומאחר ועתירתה נידחתה ונקבע כי החלטת המינהל סבירה, הגישה האגודה עתירה לדיון נוסף. ביהמ"ש העליון דחה את העתירה משום שאין מדובר בפס"ד שנקבעה בו הלכה חדשה כלשהי המצדיקה את קיום ההליך הנדיר של דיון נוסף.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון פסק בעניין דיור למי שאינו יכול לשאת בעלות המוזלת של הדיור הציבורי (ע"א 9012/07)

המערער ביקש למנוע את פינוי דירתו עד להחלטה בערעורו שעסק בתביעתו הכספית כנגד חברת עמידר בשל פגיעה בזכויותיו.הערעור נידחה משום שקיימים הליכים קודמים בהם נקבע כי עליו לפנות את דירתו. עם זאת ביהמ"ש ציין כי יש צורך למצוא פתרון דיור למי שאינו יכול לשאת אף בעלות המוזלת של הדיור הציבורי.




בימ"ש השלום בחיפה ביטל הרשעת נאשמים, ומתח ביקורת על רשויות התכנון והבניה בכרמל (ת"פ 4420/04)

חמישה נאשמים זוכו על-ידי בימ"ש השלום, מטעמים של הגנה מן הצדק - זאת לאחר שהורשעו בגין פעולות בניה לא חוקיות ואי קיום צווי הריסה או צווים למניעת פעולות בניה באיזור עיר הכרמל. ביהמ"ש מתח ביקורת חריפה על רשויות התכנון והבניה בכרמל, וקבע, כי הריק התכנוני באיזור זה הוליד סביבה כאוטית, ולפיכך אין ליחס לנאשמים אשם פלילי .




ביהמ"ש המחוזי החליט לצרף את עמותת "ידיד" כ"ידיד בית המשפט" להליכי הפירוק של חפציבה (בש"א 8031/07)

השופט יעקב צבן מבית המשפט המחוזי בירושלים החליט לצרף את עמותת ידיד להליכי הפירוק של חברת הבנייה חפציבה כידיד בית המשפט. ככל הידוע זו הפעם הראשונה שהחלטה כזו ניתנת בהליכי חדלות פירעון. השופט קבע כי במקרה כה רחב ומורכב יש מקום ליתן ביטוי לנושאים אותם מעוניינת עמותת "ידיד" להעלות: צדק חלוקתי, זכות חוקתית לדיור, וסוגיית נגוד האינטרסים של כונס הנכסים אם קיים.




בית משפט השלום בחיפה מונע פינוי הנתבע מהנכס על אף שפלש לדירה

חברת "עמידר" תבעה את פינויו של אדם, אזרח ערבי, המתגורר בנכס בעיר העתיקה בעכו. לכאורה מדובר בנכס שהועבר על פי חוק נכסי נפקדים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולכן הוא שייך למדינה. "עמידר" טענה כי הדייר פלש לנכס וביקשה לפנותו ולקבל תשלום רטרואקטיבי בגין שכר דירה שלא שולם. בפסק הדין נדחתה תביעתה של עמידר ונקבע כי היא לא הוכיחה את זכותה לתבוע פינוי כבעלת הנכס או בשם הבעלים וכי הרישום שהציגה כהוכחה לזכות תביעתה אינו מספק.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
יעל ושרה זלקינד נגד מושב בית זית ומנהל מקרקעי ישראל (ע"א 4217/95): פרמטר הזמן אינו יכול לשמש מודד בלעדי לקביעת מי הוא "בן מקום".

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המערערת, בת של תושבת מושב, כנגד ההחלטה שלא להכלילה ברשימת בני המושב הזכאים לעדיפות ברכישת זכויות במגרשים בתחום המושב ובמסגרת תוכנית להרחבתו. ביהמ"ש קבע שעל מנת לקבוע מי נחשב "בן המקום" יש לבחון את כלל הנסיבות ואין להסתמך על זמן מגורים במקום כפרמטר בלעדי. לגופו של עניין דחה ביהמ"ש טענת המושב ומינהל מקרקעי ישראל שבשל היעדרות הורי המערערת במשך 5 שנים שקדמו ליום הקובע לעניין זכאותה, היא אינה עונה על ההגדרה של "בן מקום". השופטת בייניש ציינה כי הגדרה זו אינה מחייב נוכחות פיזית מתמשכת ויש לבחון סממנים נוספים המעידים על זיקה למגורים כגון אי השכרת הבית, התמדה בתשלום מיסים ועוד. לאור האמור, ומשנמצא שהורי המערערת שמרו על זיקתם לבית במושב בתקופה האמורה, נקבע שהמערערת זכאית להשתתף בהליך הקצאת המגרשים. (ניתן 12.05.98)




מדינת ישראל נגד לידיה רבוח ואח' (עע"מ 7582/03): חברת עמידר אינה זכאית ליטול חזקה בדירה ללא צו שיפוטי

ביהמ"ש העליון קבע שדיירת בדיור הציבורי, שאינה מתגוררת זמן מה בדירתה בשל אשפוז במוסד סיעודי ושלא תוכל בעתיד לשוב לדירתה, אינה זכאית לרכוש דירתה מחברת עמידר במסגרת מבצע "קנה ביתך". ביהמ"ש דחה טענת המדינה שהפרמטר היחיד הרלוונטי הינו שהייתה הפיזית של הדיירת בדירה לאורך זמן, וקבע שיש לבחון כל מקרה לגופו, ע"פ נסיבותיו וע"פ מבחנים אובייקטים וסובייקטיביים. ברם, לאור נסיבות המקרה דנן, שמתוכן עולה שאין סיכוי של ממש כי הדיירת תשוב אי פעם לדירתה, נקבע שאין היא זכאית לרכוש הדירה. יחד עם זאת נקבע שגם בנסיבות אלו שבהן הדיירת אינה מחזיקה בפועל בדירה, אין חברת עמידר זכאית ליטול החזקה בדירה על דעת עצמה ובלא צו שיפוטי. (ניתן 01.12.2004)




שושנה קגן נגד חברת "עמידר" בע"מ ומדינת ישראל (עת"מ 1525/02): היעדרות ארעית של בן משפחה אינה מבטלת את זכותו להמשיך ולהיות "דייר ממשיך"

ביהמ"ש המחוזי בת"א קבע שהיעדרות ארעית של בן משפחה מדירה שהושכרה ב"דיור ציבורי", אינה מבטלת את זכותו כ"דייר ממשיך". כמפורט בפסק הדין, נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים של משרד השיכון והבינוי, קובע ש"דייר ממשיך" הינו מי שגר לפחות 3 שנים ברציפות עם הדייר החוזי. יחד עם זאת נוהל זה קובע שהרציפות אינה נגרעת עקב היעדרויות קצרות וארעיות במהותן כגון שירות מילואים, או אשפוז לטיפול רפואי. השופטת פלפל קבעה שסייג זה כולל כל סוג ארעיות שהוא, ושהוא חל על כל תקופת היעדרות שבסופה ברור כי הדייר ימשיך לדור בביתו. בעניין דנן קבעה השופטת שלמרות שהעותרת נרשמה כתושבת ת"א, שרישום זה נועד רק בכדי להשיג עבודה. לפיכך, בניגוד לעמדת "עמידר", נקבע שיש להתייחס לעותרת כמי שלא עזבה מעולם את הדירה, ולראות אותה כמי שבאה בנעלי הדייר החוזי. (ניתן 11.03.2004)




שכונה שיתופית של הפועל המזרחי נ' מינהל מקרקעי ישראל (ה"פ 102/99) : הזכות לשיוויון נסוגה בפני שמירת הצביון הדתי של שכונת קרית שמואל

בית המשפט המחוזי בחיפה מקבל את עתירת תושבי השכונה השיתופית קרית שמואל, למניעת המשך הליכי המכרז הפומבי של מינהל מקרקעי ישראל לחכירת יחידות דיור חדשות בשכונה. חרף טענת המינהל כי הזכות לשוויון מחייבת כי המכרז יהיה פתוח לכלל האוכלוסיה, קובע בית המשפט, כי בנסיבות העובדתיות המיוחדות המתקיימות בעניין זה החשיבות בשמירה על הצביון הדתי של השכונה גוברת על הזכות לשוויון. בית המשפט קובע כי תנאי המכרז ישונו כך שיכוון לאוכלוסיה בעלת צביון דתי בלבד




סוגי זכויות

זכויות כלכליות וחברתיות
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם