המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

הליך הוגן > פסיקה

פסקי דין מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש העליון: העדר מתורגמן בדיוני בימ"ש אינו מצדיק ביטול אוטומטי של פסק הדין (רע"פ 8094/12)

לביהמ"ש העליון הוגשו בקשות רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לדחות ערעורם של המבקשים. המבקשים טענו שבמסגרת הערעור נגרם להם עיוות דין, וזאת עקב כשל בייצוג. נטען שהמבקשים, שאינם דוברי עברית, לא הבינו שהערעור שהוגש היה על חומרת העונש, ולא על הכרעת הדין. בנוסף נטען שבמהלך הדיונים בערעור לא נכח מתורגמן לשפה הערבית. השופט שהם קבע שנסיבות המקרה אינן מחייבות דיון ב"גלגול שלישי". לגבי טענת עיוות הדין נקבע שהמבחן במסגרתו תיבחן הטענה הינו מבחן סיבתי-תוצאתי, שלפיו יש להוכיח שאלמלא הייצוג הכושל אפשר שתוצאת ההליך הייתה משתנה. נפסק שלאור הנסיבות ספק אם ערעור על ההרשעה היה מביא לתוצאה שונה. ביהמ"ש דחה הטענה בדבר העדר מתורגמן, בין היתר, מהטעם שהמבקשים לא הלינו על העניין בזמן הדיונים, ומהטעם שמקצתם שולטים בשפה העברית. הבקשות נדחו. (ניתן 07.01.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה: למבוטח עומדת זכות ייצוג בפני ועדה רפואית לקביעת דרגות נכות (בל 49254-10-12)

המערער, אדם שעבר תאונת דרכים שהוכרה כ"תאונת עבודה", ערער לביה"ד האזורי לעבודה בירושלים על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, על-פיה נקבעו לו דרגות נכות שונות. ביה"ד קיבל טענות המערער שזכות הייצוג שלו נפגעה, וזאת מהטעם שהוועדה ערכה דיון וקיבלה החלטות משמעותיות, מבלי לאפשר לו להיות מיוצג. הובהר שלמבוטח עומדת זכות ייצוג בפני ועדה רפואית לקביעת דרגות נכות, אשר נגזרת מזכות הטיעון. נפסק שכאשר נופל פגם בזכות הטיעון על ביה"ד לבחון את תוצאת קרות הפגם בהתאם לנסיבות, את חומרת הפגם והאם גרם לעיוות דין. השופט גולדברג קבע שהפגיעה בזכות הייצוג במקרה דנן אינה מובילה, שלעצמה, לביטול החלטת הוועדה. עם זאת, בשל אי התייחסות הוועדה לבדיקת CT, ועל רקע הפגם האמור, הוחלט להחזיר הדיון לוועדה בכדי שתשוב ותשקול את ערר המערער בתחום האורטופדי ובתחום א.א.ג. (ניתן 21.10.13)




ביהמ"ש העליון: אין חובה להעביר חוות דעת בתחום שוק ההון לצורך קיום שימוע בטרם העמדה לדין בעבירות של ניירות ערך (בג"ץ 3845/13)

העותרים, חברה עסקית ובעליה, זומנו לשימוע בטרם יועמדו לדין בעבירות ניירות-ערך, בפני פרקליטות מחוז ת"א. עם קבלת הזימון לשימוע, שכלל את חומרי החקירה, פנו העותרים למשיבה בבקשה לקבל לידיהם את חוות הדעת של מומחה בתחום שוק ההון וני"ע, שמוגשת בתיקים מהסוג האמור. לאחר שנענו שחוות הדעת נמצאת בהכנה ולא תועבר לידיהם, ביקשו העותרים לדחות את השימוע, בטענה שלא ניתן לקיים שימוע הוגן בלי חוות הדעת. הפרקליטות סירבה והעותרים עתרו לביהמ"ש העליון אשר דחה העתירה. השופט סולברג פסק שחוות הדעת אינה מעיקרי חומר החקירה, אלא עיבוד חומר הראיות הגולמי, לרבות נתוני המסחר, שהועברו ממילא לעותרים. נפסק ש"תיווך" הנתונים הללו לביהמ"ש באמצעות חוות הדעת, אינו מחייב את העברתה לעותרים לצורך השימוע, ושדי בחומר שהועבר לעותרים כדי להתכונן כראוי, ולקיים את השימוע באופן אפקטיבי. (ניתן 26.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת עיתונאי להיות נוכח בעת מחיקת המשטרה קצבים חשודים ממחשביו (בש"פ 3607/13)

עיתונאי שמחשביו האישיים נתפסו ע"י המשטרה כחלק מחקירתה בעניינו, הגיש בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שסירב לאפשר לו לקבל העתק של הקבצים ולהיות נוכח בעת מחיקת קבצים חשודים ממחשביו. השופט רובינשטיין מביהמ"ש העליון ציין שהמדינה אינה חולקת על כך שזכותו של חשוד לקבל העתק של חומר מחשב שלו שנתפס בידי המשטרה. עם זאת נקבע שאין כלל המחייב את נוכחות המבקש שעה שהמשטרה מאתרת את הקבצים החשודים. צוין שיש לכאורה טעם בטענת המשטרה כי יעילות פעולתה עלולה להיפגע, אם ייחשפו שיטות איתור הקבצים בהן עושה היא שימוש. השופט קבע שהאיזון בין זכותו של החשוד להליך הוגן לבין האינטרס הציבורי שביעילות פעולת המשטרה, צריך שיבוא לידי ביטוי בנוכחותו של גורם בכיר במהלך ההליך של העתקת הקבצים ומחיקתם, וזאת כך שתהיה "כתובת של אחריות לתקינות ההליך". (ניתן 30.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: ביטול הרשעה בשל כשל בייצוג ועיוות דין (ע"פ 37444-10-12)

אימאם של מסגד בנצרת, שהורשע בבימ"ש השלום בעבירות של הסתה לאלימות וטרור ותמיכה בארגון טרור, ערער על הרשעתו לביהמ"ש המחוזי בנצרת. המערער טען שבשל כשל בייצוגו הושג הסדר דיוני שפגע בו והביא לעיוות דין, בין היתר מהטעם שנמנע ממנו לחקור עדים ולהשמיע עדותו. השופטת הלמן ציינה שטענה של כשל בייצוג מתקבלת במקרים חריגים בלבד, בהם הוכח שנגרם לנאשם עיוות דין, במובן זה שלא זכה להליך הוגן, וקיים קשר סיבתי - תוצאתי, שמשמעו שלולא הייצוג הכושל, אפשר שתוצאת ההליך הייתה משתנה. ביהמ"ש פסק שיש ממש בטענה שיכול ונגרם עיוות דין למערער, עקב ההסדר הדיוני. ביהמ"ש התייחס, בין היתר, לכך שהמערער אינו בקי בהוראות החוק ובסדרי הדין, ולכך שלאור ההסדר נמנעה מהמערער האפשרות לתקוף חוות דעת שהוגשה כנגדו. הערעור התקבל והוחלט להחזיר התיק לערכאה הראשונה. (ניתן 28.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום הורה על ביטול כתב אישום מהטעם שהנאשם לא זומן לחקירה בטרם הגשת כתב האישום (תו"ב 15398-03-10)

בימ"ש השלום בקריות קיבל בקשת נאשם לביטול כתב אישום שהוגש כנגדו, על יסוד טענת ההגנה מן הצדק ומהטעם שהוא לא זומן לחקירה, עובר להגשת כתב האישום. השופטת תדמור-זמיר קבעה שלמרות שהמדינה אינה מחויבת ע"פ דין לחקור נאשם בטרם הגשת כתב אישום, הרי שחובה זו מוטלת עליה כחלק משמירה על זכות הנאשם להליך הוגן. עוד נקבע שמכיוון שהמדינה לא נתנה הסבר מספק לאי זימון הנאשם לחקירה, הרי שבקיומו של ההליך הפלילי בנסיבות אלו יש משום פגיעה בתחושת הצדק וההגינות. לפיכך, ולאחר שנמצא כי הפגם האמור אינו ניתן לריפוי באמצעים מתונים יותר, הוחלט על ביטול כתב האישום. הובהר כי אין בכך בכדי למנוע הגשה מחדש של כתב האישום, וזאת לאחר חקירת הנאשם כדין. (ניתן 16.1.13)




בימ"ש השלום לתעבורה: לא קיימת חובת יידוע על זכות להיוועצות בסנגור בהליך מינהלי של פסילת רישיון (בפ"מ 4770-03-13)

המבקשת, אישה שנהגה ברכב בהיותה שיכורה ורישיונה נשלל, פנתה לבימ"ש השלום לתעבורה בחיפה בבקשה שיורה על ביטול ההחלטה על פסילת רישיונה. המבקשת טענה שהליך השימוע שנערך לה, וההחלטה שהתקבלה לאחריו, פגומים מהטעם המבקשת לא יודעה על זכותה להיות מיוצגת ע"י עו"ד לקראת ובמהלך השימוע. השופט בנצ'ו ציין שזכות ההיוועצות הינה זכות יסוד, שהפרתה עלולה להוביל לפסילת ראיות, מהטעם לפגיעה בזכות להליך הוגן. עם זאת צוין שתכליתו של ההליך המנהלי הינו לספק מענה מיידי לשאלת מסוכנותו של נהג שביצע עבירה חמורה, המצדיקה הרחקתו מהכביש באופן מיידי, זאת בכדי לא לחשוף את הציבור לסיכון שנובע מאותו נהג. אין המדובר בחקירה ומהנהג לא נגבית כל ראיה. נפסק שבהליכים האמורים אין לקבוע שקיימת חובה ליידוע בדבר זכות היוועצות עם עו"ד, ומכאן שלא נפל פגם בהחלטה. (ניתן 21.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לתעבורה פסל שימוש כראיה בדגימת שתן שנלקחה מנאשם ללא חשד סביר, וזיכה הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות (פ"ל 1471-10-11)

ביהמ"ש לתעבורה בב"ש זיכה נאשם נגדו הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, וזאת עקב פסילת הראיה המרכזית בתיק – דגימת השתן שנלקחה מהנאשם. ביהמ"ש קיבל את טענת הנאשם כי הדגימה נלקחה ממנו ללא חשד סביר. נפסק שמשלא קדם חשד להיות הנאשם שיכור, אסור היה לשוטרים לדרוש ממנו דגימת שתן, ואם רצו לקבל הסכמתו לכך, היה עליהם להסביר לו כי סירובו לא ייחשב כעבירה – דבר שלא נעשה. השופט אופיר פסק שבהתנגשות בין זכות נאשם להליך הוגן ובין האינטרס להרשיע אדם לגביו ראיות פגומות כי ביצע עבירה, גובר במקרה דנן האינטרס הציבורי שמערכות החוק והאכיפה יפעלו ע"פ חוק ויביאו אדם לדין עם ראיות שהושגו כדין. לאור האמור, ולאחר שנפסק שהמדינה לא הוכיחה את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר, הוחלט על זיכוי הנאשם. (ניתן 17.02.13)




ביהמ"ש העליון: העדת עדה מרכזית במסגרת וידאו קונפרנס לא פגעה בהגנתו של מערער (ע"פ 7900/11)

המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות של קבלת דבר במרמה וזיוף. במסגרת ערעורו לביהמ"ש העליון טען המערער כי השימוש שנעשה בביהמ"ש המחוזי בטכנולוגיית ויעוד חזותי (video conference), לצורך עדותה של עדת תביעה מרכזית, היה לא תקין. לטענתו, דרך זו פגעה ביכולתו לנהל חקירה נגדית, ולפיכך נפגעה תקינות ההליך המשפטי. עוד נטען שלא היה מקום להתיר השימוש בטכנולוגיה, שכן לא הייתה הצדקה לאי-הגעת העדה למשפט. השופט סולברג קבע שגם אם ביהמ"ש קמא הקל במקצת עם התביעה כשהתיר את עדות העדה באמצעות הטכנולוגיה, הרי שאין בכך בכדי לסייע למערער. נפסק שהמערער לא הראה כיצד אופן מתן העדות פגע בהגנתו, ולא הוכח שדרך זו השפיעה על הקביעות העובדתיות וממציא המהימנות בביהמ"ש. השופט רובנשטיין צידד בשימוש בטכנולוגיה אך רק כאשר הטעם לאי בואו של העד הינו ראוי. הערעור נדחה. (ניתן 11.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: זכותו של נאשם להליך הוגן גוברת על זכותם לפרטיות של עדים פוטנציאליים (ע"ח 28205-12-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה ערר המדינה על החלטת בימ"ש השלום, שחייב המדינה להעביר לב"כ המשיב, אסיר נגדו הוגש כתב אישום על תקיפת אדם, את פרטי העצורים והסוהרים ששהו בתא המעצר ביום האירוע נשוא כתב האישום. השופט סעב קבע כי המשיב מצוי במעצר עד תום הליכים וכי הרשעתו עלולה להביא לשליחתו למאסר לתקופה מסוימת. על כן, בנסיבות אלו זכותו של הנאשם לקבל הפרטים, הנובעת מזכותו להליך הוגן, גוברת על הזכות לפרטיות של עדים פוטנציאליים שנכחו באירוע. (ניתן 23.12.12)




ביהמ"ש העליון: לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה אין זכות גורפת לייצוג ע"י עו"ד חיצוניים בהליכים משמעתיים (ע"א 8077/08)

ביהמ"ש העליון קיבל ברוב דעות את ערעור אוניברסיטת חיפה וקבע שלסטודנטים במוסד אין זכות גורפת לייצוג ע"י עו"ד חיצוניים בהליכים משמעתיים, וכי התרה של ייצוג כזה נתונה לשיקול דעת האוניברסיטה. השופט רובינשטיין קבע שאיזון בין אינטרס המערערת להליך שאינו מסורבל, לבין אינטרס הסטודנטים לייצוג הוגן, יעשה ע"י "הוראת סל", המטילה אחריות על המוסד לבחון הבקשה להתרת ייצוג ע"י עו"ד חיצוני ע"פ נסיבותיו של כל מקרה. הובהר שלסטודנטים הזכות המוחלטת לייצוג ע"י עו"ד בנסיבות בהן המוסד מיוצג ע"י עו"ד. צוין שבהתקשרות בין סטודנט למוסד להשכלה גבוהה קיים מימד וולונטרי, ולפיכך הנטייה הינה לאפשר לצדדים לגבש את כללי ההתנהגות בעצמם. השופט דנציגר, בדעת מיעוט, קבע כי יש לאפשר לסטודנט להיות מיוצג בכל הליך משמעתי. (ניתן 30.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: ככל שהמידע המבוקש ע"י נאשם הוא חיוני להגנתו כך תגבר הנטייה לאפשר לו לעיין בחומרי חקירה (ע"ח 2993-09-12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל ערר על החלטת בימ"ש השלום, אשר דחה בקשת העורר, אדם נגדו הוגש כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור, לקבל לידיו חומר חקירה. השופט בר-עם קבע כי אינטרס העורר בקבלת הנתונים והפרטים הוא ממשי, וכי בהעדרם לא יוכל הוא לבסס טענתו בדבר אכיפה בררנית. צוין שאין לפרש את המונח "חומר חקירה" פירוש דווקני ומצמצם, המוגבל לחומר הראיות, אלא שיש להעניק למונח פירוש מרחיב. במובן זה נקבע שככל שהמידע המבוקש הוא חיוני להגנת הנאשם, כך תגבר הנטייה להרחיב את מהות הגילוי והיקפו, ולהפך. הערר התקבל וביהמ"ש הורה למדינה להעביר לעורר, נוסף על רשימת התיקים שנסגרו בשנה האחרונה בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, לרבות ציון סיבת הסגירה, גם העתקים מכתבי אישום שהוגשו בגין העבירה במחוז יו"ש, בשנה האחרונה. (ניתן 09.12.12)




ביהמ"ש העליון הורה על שינוי ההליך במסגרתו המדינה אוסרת חייבים שהוטל עליהם קנס פלילי (רע"פ 837/12)

ביהמ"ש העליון קיבל עמדת הסנגוריה הציבורית וקבע שהפרקטיקה שלפיה פונה המדינה במעמד צד אחד לביהמ"ש בבקשה לביצוע צו מאסר חלף קנס ללא יידוע החייב, אינה עולה בקנה אחד עם זכויות היסוד הבסיסיות של הפרט ועם תחושת הצדק. לפיכך קבע ביהמ"ש שהסדר הביניים שנקבע במסגרת ההליך, שלפיו טרם הבקשה לצו מאסר תישלח לחייב איגרת בה יצוינו פרטים שונים כגון ימי המאסר להם הוא צפוי, ושיש לו 15 יום להסדיר החוב, יהפוך להסדר של קבע. בנוסף קבע השופט רובינשטיין שהזכות להליך הוגן היא מיסודות המשפט החוקתי, וכי פגיעה מהותית בה עשויה לעלות לכדי פגיעה מהותית ביכולת להתחקות אחר האמת ובזכות החוקתית לחרות ולכבוד האדם. לפיכך, ומתוקף הזכות להליך הוגן, נקבע שיש גם לאפשר לחייב להשיג בפני ביהמ"ש על ההחלטה להוציא כנגדו צו מאסר. (ניתן 20.11.12)




בימ"ש השלום: קובלת תוכל להגיש קלטות שמע כמוצגים רק לאחר שתמציא אותן תחילה לנאשמים (ק"פ 47082-07-11)

חברת מוסיקה הגישה לבימ"ש השלום בצפת שש תובענות פליליות כנגד בעלי חנויות שלטענתה הפרו את זכויות היוצרים שלה בכך שהחזיקו ומכרו תקליטי מוסיקה שהיא בעלת הזכויות הבלעדית לגביהם, ללא היתר ממנה. הנאשמים ביקשו שהקובלת תעביר לידיהם את הדיסקים המהווים הטבעות מקור ואת התקליטים שנטען שהם "מזויפים", אותם ביקשה הקובלת להגיש כמוצגים במהלך העדת מומחה מטעמה. הקובלת התנגדה לבקשה. השופט גולדקורן ציין שמימוש הזכות להליך הוגן מותנה בכך שמלוא החומר הנוגע לעניינו של נאשם, יוצג לפניו. נקבע שכאשר קלטות שמע הן שעומדות במוקד כתב האישום, התוצאה לפיה אין הקובלת מחויבת להעבירן מהטעם שהן אינן נחשבות "ראיות בכתב", אינה מתקבלת על הדעת, ופוגעת בזכות הנאשמים להליך הוגן. בין היתר צוין ש"ראיה בכתב" יכולה להתפרש גם "כראיה חפצית מכל סוג שהוא". הקובלת חויבה להעביר החומרים לב"כ הנאשמים. (ניתן 09.11.12)




ביהמ"ש העליון: מקום מגורי שופטת אינו רלוונטי לשאלת כשירותה לדון בתביעה אזרחית (ע"א 7427/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהוגש על החלטת שופטת בימ"ש השלום בירושלים שלא לפסול עצמה מלשבת בדין בהליך אזרחי, בין היתר, בשל מקום מגוריה. ביהמ"ש דחה טענת המערערים כי בשל כך שהמדובר בתביעת לשון הרע שהוגשה בעניין ספרון העוסק במפעל ההתנחלות, הרי שמגוריה של השופטת ביישוב בבקעת הירדן יקשה עליה לקבל בעניין הכרעה משפטית ומקצועית. הנשיא גרוניס ציין בעניין זה כי השופטת צדקה בקביעתה שמקום מגוריה אינו רלוונטי לסוגיית כשירותה לדון בתביעה. ביחס לטענת המערערים בדבר כך שהשופטת מנהלת הדיון באופן המפלה אותם, קבע הנשיא גרוניס כי העובדה שהשופטת קיבלה החלטות דיוניות שאינן לשביעות רצון המערערים אין בה, שלעצמה, כדי להקים עילת פסלות. (ניתן 11.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לענייני משפחה: תובע בתביעה נזיקית יוכל לעיין בחומר חקירה של תלונה שנסגרה במשטרה (תמ"ש 21852-03-12)

התובע, אדם שתלונה למשטרה שהגישה אם ילדיו בטענה שפגע מינית בבתו נסגרה מ"חוסר אשמה", פנה לביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת בבקשה לגילוי ראיה– דיסק ובו סרטון המתעד שיחה בין האם לבתה בה היא מדובבת אותה לספר כיצד והיכן אביה פגע בה. הבקשה הוגשה במסגרת תביעת התובע את האם לפיצויים בגין פרסום לשון הרע ומניעת מפגשים עם ילדיו. השופט זגורי ציין שכדי לעיין בחומר חקירה בתיק חקירה משטרתי שנסגר, על התובע להצביע על עניין לגיטימי ובעל משקל. בנוסף עליו להראות שמניעת זכות העיון תפגע מהותית "בכוח התביעה" שלו. נקבע שללא הסרטון תקרוס תביעתו של התובע ושבנסיבות אלו, ולאור האינטרס הלגיטימי להגיש התביעה, יש לאפשר לתובע לעיין בסרטון. מכיוון שמדובר בסרטון שצילומו פוגע בכבוד הקטינה ובזכותה לפרטיות, נקבע שרק ב"כ הצדדים יוכלו לצפות בסרטון, ושהדיסק לא יימסר לצדדים. (ניתן 02.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: היותו של רכב ישן למראה אינו מהווה עילה לחיפוש בו (ת"פ 11990-02-10)

כנגד נאשם הוגש כתב אישום שייחס לו החזקת אגרופן ברכב בו נהג. האגרופן נמצא ע"י שוטר במסגרת חיפוש שערך ברכבו של הנאשם. העילה לעצירת הרכב והחיפוש בו הייתה שהרכב היה ישן. השופט דרויאן קבע שמראהו הישן של הרכב אינו יכול להוות עילה המצדיקה עצירתו לבדיקה שכן הדבר יוביל, בין היתר, לאפליה חמורה בין הציבור שיכול להרשות לעצמו כלי רכב חדשים, לבין הציבור שלא יכול לעשות כן. בנוסף נקבע שהחיפוש ברכב נערך מבלי שהנאשם היה מודע לזכותו לסרב לחיפוש. לאור האמור נפסק שזכותו של הנאשם להליך הוגן תיפגע חמורות אם יתקבל האגרופן כראיה, ועל כן הוחלט על פסילתו מלשמש כראיה. עם זאת, לאור כך שהנאשם הודה שהחזיק האגרופן ברכבו, ומשנדחתה גרסתו בדבר כשרות ההחזקה, הרשיע ביהמ"ש הנאשם בהחזקת אגרופן שלא למטרה כשרה. (ניתן 12.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: זיכוי נאשם מעבירה של החזקת סמים בשל חיפוש לא חוקי ופגיעה בזכות להליך הוגן (ת"פ 27302-01-12)

כנגד נאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. ביחס לאישום הראשון קבע בימ"ש השלום בת"א שהפגם הראשון בחוקיות פעילות המשטרה, אשר החליטה לעכב ולהביא הנאשם לתחנת המשטרה ללא חשד סביר, אינו מוביל לפסילת הראיות שנמצאו לאחר מכן על גופו. מנגד פסק השופט שגיא שהחיפוש על גופו של הנאשם בתחנת המשטרה, במסגרתו נמצאה חבילת הסמים, אף שנעשה בהסכמת הנאשם, היה פסול שכן לא היה כל קשר בין מטרת החיפוש לחשד הרלוונטי שבגינו עוכב הנאשם והובא לתחנה. נפסק שבנסיבות האמורות, למרות חומרת העבירה ולאור הפגיעה בזכות הנאשם להליך הוגן, יש לפסול הראיות ומשכך, לזכותו באישום הראשון. ביחס לאישום השני דחה ביהמ"ש טענות הנאשם לפגיעה בזכויותיו, כגון הזכות להיוועצות עם עו"ד, ואת טענתו שהסמים הוחזקו לצריכה עצמית בלבד, והרשיע הנאשם. (ניתן 17.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: הזכות להליך הוגן כוללת את הזכות להיחקר בתנאים הולמים ולאחר קבלת טיפול רפואי (ת"פ 9148-02-11)

בימ"ש השלום בת"א קבע שהודאותיו של חשוד שנפצע במסגרת ביצוע עבירה, אשר נלקחו בתחנת המשטרה ובבית החולים בטרם קבלתו טיפול רפואי, הינן פסולות. השופט שגיא קבע שהזכות להליך הוגן כוללת את הזכות להיחקר בתנאים הולמים, לאחר קבלת טיפול רפואי, ושלא בצילם של כאבים משמעותיים, וזאת אף אם מקורם בפעולות החשוד עצמו. לאור האמור, מכיוון שלא היה ספק שהחשוד היה בכאבים והיה זקוק לטיפול רפואי, ומכיוון שלא הייתה הצדקה עניינית לביצוע החקירה ללא דיחוי, הוחלט על פסילת דבריו של הנאשם שנמסרו לחוקריו בטרם הוענק לו טיפול רפואי הולם. יחד עם זאת נפסק כי די בראיות שהוצגו לביהמ"ש, בניהן ראיות נסיבתיות ודבריו של הנאשם לאחר שקיבל טיפול רפואי, על מנת להרשיע הנאשם בעבירה של כניסה לדירה בכוונה לגנוב. (ניתן 22.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: העמדה לדין של רו"ח במקביל לאי-העמדתו לדין של נישום פוגעת בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 15757-04-11)

ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה ערעור המדינה על החלטת בימ"ש שלום שביטל אישומים שהוגשו כנגד שני רו"ח בעניין העלמת מס מטעמים של הגנה מן הצדק, ומכיוון שכנגד הנישומים עצמם לא הוגשו כתבי אישום. במסגרת הדיון בביהמ"ש המחוזי הודיעה הפרקליטות שהיא טעתה שלא העמידה הנישומים לדין, ואולם שהיא מחליטה בכל זאת לא לעשות כן וזאת לאור הסתמכותם על החלטתה הראשונית. ביהמ"ש המחוזי קבע שהחלטתה הראשונית של הפרקליטות לא להגיש כתבי אישום כנגד הנישומים הייתה סבירה ובמתחם שיקול הדעת המסור לה. הובהר שהאבחנה הראשונית בין הנישומים לנאשמים מהווה אכיפה-חלקית מוצדקת ושלא היה מדובר באכיפה בררנית. ברם, לאור השינוי בעמדת הפרקליטות נקבע שכנגד הסתמכות הנישומים עומדת הסתמכות הנאשמים על פס"ד של בימ"ש השלום, וכי האבחנה בין הנאשמים לנישומים בשלב זה אכן תיחשב אכיפה בררנית ופגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. (ניתן 18.06.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום לתעבורה: לא ייתכן ששוטר ירשום הודעת קנס לאזרח מבלי שישמע בצורה הוגנת את תגובתו (תת"ע 10986-11-11)

במהלך טיול ביום שבת החנו הנאשמים רכביהם בשולי הדרך. הנאשמים פעלו בהתאם להכוונתו של שוטר ולאור מחסור בחנייה. לאחר זמן מה נקראו הנאשמים ע"י שוטרת שהחליפה השוטר. השוטרת דרשה מהנאשמים לעזוב פן יקבלו דו"ח, תוך שהיא מסרבת לשמוע טענותיהם. למרות שעזבו המקום קיבלו הנאשמים בדואר הודעת תשלום קנס על חנייה בשולי דרך. במסגרת בקשתם להישפט, ולאור הנסיבות, חזרה בה התביעה מהאישום. במסגרת בקשת הנאשמים להוצאות ציין השופט טננבוים מבימ"ש השלום לתעבורה בירושלים שלכל אזרח יש זכות להשמיע את דברו גם אם ברור שטענותיו לא יתקבלו, ושלא ייתכן ששוטר ירשום הודעת תשלום קנס לאזרח כלאחר יד וללא שישמע בצורה הוגנת את תגובתו, כפי שנעשה במקרה דנן. צוין שהמדובר בהתנהגות פסולה, ושעל שוטרים לנקוט בזהירות יתרה בעניינים שכאלו. נפסק שהמשטרה תשלם לנאשמים הוצאות בסך 3,000 ₪. (ניתן 25.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: שינוי נוסח פניית המרכז לגביית קנסות לחייבים על מנת לאפשר השגה שיפוטית כנגד הפעלת מאסר (רע"פ 837/12)

במסגרת החלטת ביניים נתן ביהמ"ש העליון תוקף להסדר ביניים שעל פיו בהודעת דרישה במכתב רשום שיקבל חייב מהמרכז לגביית קנסות יופיעו מועד גזר הדין, סכום הקנס שלא שולם, קרן הפיגורים (החוב), ימי המאסר שנגזרו לריצוי חלף הקנס ככל שלא ישולם ונקיבת תקופת זמן של 15 יום שבמהלכה ניתן להסדיר החוב או לפנות לביהמ"ש לשם השגה בשאלה אם שולם הקנס. עוד נקבע שבמכתב הדרישה ייאמר שבידי החייב לפנות למרכז לגביית קנסות, הן לשם בירור וטענה שהחוב שולם, או לשם בקשה לדחייה או פריסת החוב. ההחלטה התקבלה לאור הצורך לאפשר לחייב לדעת לא רק על סכום החוב ואורך המאסר הצפוי חלף החוב, אלא גם לאפשר השגה שיפוטית כנגד הפעלת המאסר. מאידך קיבל ביהמ"ש עמדת המדינה שאין מקום למסגרת שתסרבל הדברים ותאפשר לחייבים לחמוק מתשלום. (ניתן 08.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה בקשת המדינה לעכב מועד פינוי שכונת "גבעת האולפנה" (בג"ץ 9060/08)

בג"ץ דחה בקשת המדינה לעכב פינוי שכונת "גבעת האולפנה" שבסמוך ליישוב בית-אל, והורה על הריסת המבנים שבשכונה עד לתאריך 01.07.12. טענתה המרכזית של המדינה הינה כי הדרג המדיני מבקש לבחון מחדש את אופן יישום מדיניות המדינה בכל הקשור למבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית בהליך דנן ובהליכים נוספים. בג"ץ קבע כי בקשת המדינה אינה מעלה נימוק חריג המצדיק פתיחה מחודשת של הליך משפטי. צוין שהסמכות לפתוח מחדש הליך משפטי שהסתיים שמורה, אם בכלל, למצבים חריגים ולנסיבות יוצאות דופן, שאינן מתקיימות במקרה דנן. הנשיא גרוניס הוסיף כי שינוי מדיניות כשלעצמו אינו עילה לסטות מכלל סופיות הדיון. בג"ץ האריך המועד למימוש צווי ההריסה ב-60 ימים נוספים תוך שהוא מטיל על המדינה לשאת בשכר טרחת העותרים בסכום של 15 אלף ₪. (ניתן 07.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירת ענת קם כנגד עיכוב קידומה של הצעת חוק לתיקון חוק העונשין (בג"ץ 1111/12)

בג"ץ דחה עתירתה של ענת קם כנגד החלטת יו"ר ועדת החוקה של הכנסת לעכב קידומה של הצעת חוק לתיקון חוק העונשין בה מוצע לקבוע עונש מופחת בגין עבירה של מסירת ידיעה סודית וכי פעולות הקשורות להחזקת ידיעה סודית שבוצעו ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה, לא יכללו תחת סעיף של ריגול חמור. העותרת טוענת שהחלטת היו"ר נובעת מאי רצונו להקל על עונשה ושהמדובר בפגיעה בזכותה החוקתית לחירות, לשוויון ולהליך הוגן. ביהמ"ש קבע שתקנון הכנסת מעניק ליו"ר הוועדות שיקול דעת רחב לקבוע את סדר היום בוועדות ושביהמ"ש יתערב בהליך חקיקה שטרם הסתיים רק אם נפל פגם היורד לשורשו של ההליך ושיש בו "פגיעה בערכים מהותיים של משטרנו החוקתי". נפסק שבמקרה דנן אין המדובר בפגיעה שכזו. עוד צוין שלעותרת אין זכות שההליך יקודם לשביעות רצונה. (ניתן 15.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אין להעביר נטל ביצוע צו הריסה שהוטל במועד גזר הדין על אדם פרטי, לוועדה המקומית או המחוזית לתכנון ובנייה (רע"פ 2889/08)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור המדינה וקבע שע"פ הוראות חוק התכנון והבנייה אין להעביר נטל ביצוע צו הריסה שהוטל על אדם פרטי ולא בוצע על ידו, לוועדה המקומית או המחוזית לתכנון ובנייה. צוין שסעיף 205 לחוק התכנון והבניה קובע שביצוע צו הריסה יוטל על הועדה המקומית, רק במקום בו המדינה ביקשה בפועל, בשעת גזר הדין, שביצוע הצו יושת על הועדה המקומית. לפיכך, המועד הרלוונטי לקביעת זהות מבצע הצו הינו מועד מתן גזר הדין, ואין לפרש את הוראות הדין כאילו ניתן לשנות זהות זו במועד מאוחר יותר. ביהמ"ש ציין שאם המדינה חפצה לשנות מצב זה עליה לפנות למחוקק ולתקן את הוראות הדין בהתאם. בנוסף צוין שבפני המדינה אפשרויות נוספות לטיפול בסוגיה, כגון הוצאת צווי הריסה חדשים ומימוש התחייבויות כספיות, ומן הראוי כי המדינה תיישם אפשרויות אלו. (ניתן 01.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בהיעדר של חשד סביר הסכמה של אדם לחיפוש על גופו חייבת להיות הסכמה מודעת (רע"פ 10141/09, רע"פ 617/10, רע"פ5758/10)

ביהמ"ש העליון קיבל שתיים משלוש בקשות ערעור של נאשמים שהורשעו לאחר ששוטר ערך על גופם חיפוש ללא סמכות, ומבלי שקיבל מהם הסכמה מודעת לחיפוש. שלושת הערעורים עוסקים בחיפוש שנעשה ללא חשד סביר והניב ראיות מפלילות מסוג סמים והחזקת סכין. ביהמ"ש קבע שע"פ האיזון הראוי בין הזכות להליך הוגן לבין סמכויות החיפוש שיש שיעמדו לרשויות האכיפה, ניתן לבצע חיפוש בגופו של אדם בהיעדר חשד סביר, אך זאת רק לאחר קבלת הסכמתו. הודגש שהסכמת האדם צריכה להיות "הסכמת אמת", הנובעת מתוך מודעות, בין היתר לכך שהסירוב לחיפוש לא ייזקף לחובתו. ביהמ"ש קיבל שניים מתוך שלושת הערעורים בהם הוכח שהחיפוש נעשה שלא בהסכמה מודעת. הערעור השלישי נדחה. ביהמ"ש המליץ למשטרה לקבוע נוהל ברור שמטרתו לוודא כי שוטרים יהיו ערים לנושא ההסכמה ויפעלו לקבלתה טרם עריכת חיפוש מהסוג האמור. (ניתן 06.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום דחה טענת ההגנה מן הצדק של נאשמת במתן שוחד מיני (ת"פ 10-06-20496)

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום במסגרתו היא הואשמה במתן שוחד מיני לבכיר במנהל מקרקעי ישראל ולאדם אחר. כנגד שני האחרונים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם אישומים רבים, בנוסף לעניין השוחד. במסגרת הסדר טיעון נמחקו האישומים האמורים מכתב האישום של השניים, תוך שצוין שהדבר נעשה משיקולים של "שלום בית ושלום המשפחה". לאור האמור טענה הנאשמת להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית ולאפליה פסולה על יסוד כך ששיקולי "שלום הבית" לא נשקלו בעניינה.בימ"ש השלום בת"א דחה הטענה. צוין שהויתור על האישומים נעשה במסגרת הויתורים שעל כל צד לעשות בהסדרי טיעון.נפסק שהמדובר בכתב אישום גדול ומורכב ושהסדר הטיעון שהושג חסך זמן שיפוטי יקר ומאמצים גדולים שהיו נדרשים להרשעה. על כן נקבע שלא נפל פגם בהחלטת הפרקליטות ושאין המדובר באכיפה בררנית על יסוד אפליה או שיקולים פסולים. (ניתן 21.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: על ביהמ"ש המחוזי להכריע בבקשת אדם כי לאחר מותו תושלך גופתו לים (ע"א 1835/11)

ביהמ"ש המחוזי בת"א דחה בקשת אדם למתן פסק דין הצהרתי שלאחר מותו יאופשר לבנו להשליך גופתו לים. החלטת ביהמ"ש התבססה על החלטה קודמת של בג"ץ שדחתה בקשתו שלאחר מותו תושלך גופתו בשדה למאכל חיות, וזאת מהטעם שהבקשה מנוגדת לתקנת הציבור ולכבוד האדם ועשויה לפגוע בזולת ובסביבה. על החלטת ביהמ"ש המחוזי הוגש ערעור מטעם המבקש, אשר טען שבקשתו הנוכחית שונה מבקשתו המקורית ושהשלכת גופתו לים אינה פוגעת בזולת ובסביבה. ביהמ"ש העליון קיבל הערעור וקבע שלמרות שיש קשר בין הבקשות הן אינן זהות. על כן, ומכיוון שבג"ץ לא דן בבקשה זו, זכאי המבקש שביהמ"ש המחוזי ידון בסוגיה ויכריע בה. עוד נקבע שביהמ"ש המחוזי מוסמך עניינת לדון בבקשה, בין היתר מכיוון שאין חוק מפורש הדן בעניין החובה לקבור גופות, שאת תקיפתו צריך להביא בפני בג"ץ. בקשת המערער הוחזרה לביהמ"ש המחוזי. (ניתן 17.11.11)




ביהמ"ש המחוזי בב"ש דחה בקשה לפרסום קלטת שחזור רצח חנית קיקוס (ת"פ 76/93)

ביהמ"ש המחוזי בב"ש דחה בקשת עיתונאית לפרסום בטלוויזיה של קלטת השחזור שנעשה ע"י סלימאן אלעביד, מי שהורשע ברצח חנית קיקוס, במהלך חקירתו במשטרה. במסגרת החלטתו ציין ביהמ"ש כי תפקידו בעניין זה הינו לאזן בין אינטרסים מתנגשים ובכללם פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת ושקיפות פעילותה של הרשות, אל מול אינטרסים כגון הזכות לפרטיות, שמירה על תקינות ההליך ושמירה על הליכים עתידיים. ביהמ"ש דחה הבקשה משני טעמים. האחד, פרקליטו של מר אלעביד טען בפני הפרקליטות כי הוא שוקד על הגשת בקשה למשפט חוזר בעניין. לאור האמור נקבע כי עיתוי הבקשה הינו בעייתי וכי קיים חשש שפרסום הקלטת ייפגע בהליך עתידי זה. בנוסף נקבע כי המבקשת לא הצביעה על אינטרס ציבורי ברור, המצדיק פרסום הקלטת וקיום דיון ציבורי בעניין. לאור האמור הבקשה נדחתה. (ניתן 19.11.11)




ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל באופן חלקי את בקשת חדשות 10 לעיין בחומרים ופרוטוקולים מההליך המשפטי שמנהלת רשות ההגבלים נגד שופרסל (ת"פ 118-10)

חדשות 10 ותוכנית המקור פנו לביהמ"ש המחוזי בירושלים בבקשה לקבל לעיונן חומרים מהליך המשפטי שמנהלת רשות ההגבלים כנגד שופרסל, לרבות פרוטוקולים מהדיונים וחומרים שהוגשו לביהמ"ש. המבקשות נימקו בקשתן בכך שהן עורכות תחקיר אודות התחרות הקיימת בשוק המזון הישראלי. צוין שבנסיבות האמורות יש לאזן בין זכות הציבור לדעת לבין החשש מפני פגיעה בתקינות ההליך המשפטי לרבות הסיכון לפגיעה בפרטיותם ובכבודם של גורמים שונים. לאור חשש שפרסום החומרים שהוגשו לביהמ"ש ישפיע על עדויות שעדיין לא ניתנו במסגרת ההליך ומכאן על תקינותו, נפסק שחומרים אלו לא ימסרו למבקשות. בעניין זה ציון שעל מנת שאינטרס הציבור בחשיפת המידע יגבר על אינטרס תקינות ההליך על המבקש להציג אינטרס ציבורי קונקרטי, חשוב וממשי שמצדיק הפרסום – דבר שלא נעשה. מנגד נקבע שאין מניעה לפרסום פרוטוקולי הדיון הפתוח בכל מקרה לציבור. (ניתן 26.09.11)




ביהמ"ש העליון: מעורבות עבריינים בהליך הבוררות מובילה לבטלות פסק דינו של הבורר (רע"א 4323/11)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, שקבע כי מעורבות ישירה של עבריינים בהליך בוררות גוזרת בטלות על פסק דינו של הבורר, וזאת בלא קשר לתוצאותיו. ביהמ"ש העליון קבע כי התערבות גורמים עבריינים בהליך הבוררות, או בטרום ההליך, מובילה לפסילת ההליך וזאת מהיותו נוגד את תקנת הציבור ומהטעם שלא ניתן לקיים הליך הוגן וצודק כשהבוררות "זוהמה" במגע עברייני. השופט רובינשטיין ציין כי די יהיה בחשש ממשי למעורבות העבריינית בהליך הבוררות בכדי להביא לפסילתו, וכך גם בנוגע להליך בחירת הבורר, והכל בכדי להבטיח את טוהר ההליך. בשולי הדברים ציין השופט רובינשטיין כי לצורך השמירה על טוהר המידות ואמון הציבור, נטייתו היא שיש לאמץ מבחן מחמיר יותר – מבחן החשש הסביר למעורבות העבריינית בהליך הבוררות. (ניתן 19.09.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים: יש לראות בחומרה נקיטת הליכי גבייה ועיקול של עירייה שנערכו על יסוד שומה כוללת ובלתי מבוססת (עת"מ 2064/09)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בת"א ביקר בחריפות את התנהלות עיריית אור – יהודה, אשר נקטה בהליכי גבייה מנהליים ועיקלה חשבונותיו של קשיש ממנו דרשה תשלום בסך של למעלה מ-2.5 מיליון ₪ עבור תשלומי חובה עירוניים שלא שולמו לכאורה על ידו, רובם בני 20 שנה ויותר, וזאת ללא כל פירוט ביחס למהות דרישה זו. במסגרת העתירה כנגד דרישת התשלום קבע ביהמ"ש שיש לראות בחומרה רבה נקיטת הליכים והטלת עיקולים בסך מיליוני שקלים על יסוד שומה כוללת, בלתי מבוססת ובלתי מפורטת. השופטת אגמון-גונן הדגישה שהתנהלות העירייה בעניין הינה בלתי סבירה בעליל, לוקה בשיהוי ונעדרת הגינות. ביהמ"ש קיבל העתירה ברובה המכריע וקבע שמרבית החובות התיישנו ועל כן אין באפשרות העירייה לגבותם. נקבע שהליכי הגבייה והעיקולים בטלים ושהעירייה ומשרד הפנים ישלמו לעותר הוצאות משפט בסך 80 אלף ₪ כל אחד. (ניתן 25.08.11)




ביהמ"ש לעניינים מקומיים בקרית ביאליק ביטל כתב אישום שהגישה עיריית קריית אתא כנגד בית עסק בשל אכיפה בררנית (חע"ק 16469-07-10)

המאשימה, עיריית קרית אתא, הגישה כנגד הנאשמים, חברה למוצרי צריכה ומנהלה, כתבי אישום בגין הצגת טובין וסחורה מחוץ לכותלי בית העסק. הנאשמים טענו שיש לבטל את כתבי האישום מהטעם שהעירייה נקטה נגדם באכיפה בררנית ופסולה בהחלטתה להעמידם לדין, ביחס לבתי עסק אחרים. ביהמ"ש ציין שהתנהלות העירייה, לרבות אי מתן תגובה עניינית לטענת הנאשמים ואי הצגת ראיות לפעילותה, מחזקת את טענת הנאשמים ויוצרת בסיס ראייתי לכאורי לאכיפה בררנית. לכן, ומשלא הרימה העירייה את הנטל ההוכחה שאכיפתה מתבססת על שיקולים עניינים, קיבל ביהמ"ש את טענת הנאשמים בדבר אכיפה בררנית ופסולה שנקטה העירייה. לאור האמור הורה ביהמ"ש על ביטול כתב האישום תוך שהוא מציין שבמקרה דנן האינטרס הציבורי בשמירה על החוק נסוג מפני האינטרס הציבורי בשמירה על השוויון וההגינות וניהול משפט הוגן. (ניתן 21.08.11)




בית הדין הצבאי לערעורים זיכה חייל שהורשע בעבירות של שימוש בסם מסוכן מטעמי ההגנה מן הצדק (ערעור (מחוזי) 124/10)

המערער, חייל שהורשע בעבירות של שימוש בסם מסוכן והתנהגות שאינה הולמת, ערער לביה"ד הצבאי לערעורים כנגד הרשעתו. המערער טען שבדיקת השתן שעל סמך ממצאיה הורשע פסולה מלשמש כראיה היות ולא הובהרה לו זכותו להיוועץ בעו"ד ולא הוסבר לו, בשפת אימו, שאין הוא חייב במסירת דגימה. ביה"ד ציין שאל לשוטר לדרוש מאדם לחתום על טופס משפטי בשפה שאינו מבין היטב. נקבע שעל החוקרים היה ליידע המערער בדבר זכותו להיוועץ עם עו"ד, ומשלא עשו כך, נפל פגם ממשי בפעולת החקירה. נקבע שלמרות הפגמים בחקירה אין מקום לפסילת הדגימה היות ופגמים אלו אינם מבטלים את עצם הסכמת המערער למסירתה. עם זאת נפסק שמטעמי ההגנה מן הצדק ובשל הפרת זכותו החוקתית של המערער להליך הוגן, תבוטל הרשעתו בעבירת השימוש בסם ואילו הרשעתו בעבירת ההתנהגות שאינה הולמת תישאר על כנה. (ניתן 19.07.11)




ביהמ"ש המחוזי: לרשות מקומית הזכות לקבל לעיונה את אישור פרקליט המדינה להגשת כתב אישום כנגדה (ע"ח 3975-06-11)

ביהמ"ש המחוזי קיבל בקשת המועצה האזורית דרום-השרון לקבל לעיונה את מסמך האישור המוקדם של פרקליט המדינה להגשת כתב האישום כנגדה. ביהמ"ש ציין שבבואו להכריע האם להעביר מסמך לעיון ההגנה עליו לאזן בין אינטרס ההגנה לעיין במסמכים הקשורים לטענתה לפגמים בהליך העמדתה לדין, לבין אינטרס הציבור לשמור על סדרי עבודתן של רשויות החוק. צוין שאישור פרקליט המדינה מהווה תנאי הכרחי להגשת כתב אישום כנגד רשות מקומית, וזאת מכח הנחיות היועמ"ש. על-כן, נקבע שמקום בו נדרש אישור מכח הנחיית היועמ"ש, אין המדובר בתרשומת פנימית ויש להציגו בפני ההגנה. בנוסף נקבע שאישור פרקליט המדינה מהווה "חומר חקירה" וגם מטעם זה יש להעבירו לעיון המועצה. ביחס לבקשת המועצה לקבל לעיונה את חוות דעת המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות, הוחלט שמסמך זה אינו בבחינת חומר חקירה, ואין להעבירו לעיון המועצה. (ניתן 10.08.11)




ביהמ"ש העליון: שימוש בדגימת DNA שניתנה בהסכמה במסגרת חקירה אחת כראייה במסגרת חקירות אחרות אינו חוקי, ודין הראייה להיפסל (ע"פ 4988/08)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של אדם אשר הורשע בסדרת מעשי אונס על יסוד דגימת DNA שנתן מרצונו במסגרת חקירת רצח, וזאת למרות שהובטח לו ע"י המשטרה שהדגימה תשמש אך ורק לצורך חקירת תיק הרצח ולא לצורכי חקירות אחרות. ביהמ"ש קבע כי השימוש בדגימה וקבלתה במשפט כראייה בתיקי האונס פוגעת מהותית בזכותו של המערער להליך הוגן ובזכותו לפרטיות, ועל כן דינה להיפסל. יחד עם זאת קבע ביהמ"ש כי אין הצדקה להורות על פסילתן של ראיות אחרות שעמדו לחובת המערער במקרה דנן, הגם שהן נאספו לאחר מעצרו של המערער בעקבות דגימת ה-DNA. ביהמ"ש קבע כי בנסיבות אלו ראיית ה-DNA אינה חיונית להרשעתו של המערער ועל כן דחה את הערעור וקבע כי ההרשעה תישאר על כנה. (ניתן 01.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים: איסור עיון בטופס בחינה פוגע בזכות להליך ערעור ראוי והוגן (עת"מ 18649-04-10)

העותרים, אשר נכשלו בבחינת ההסמכה הממשלתית באופטומטריה, עתרו כנגד החלטתו של מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים, אשר סרב לאפשר להם לעיין בטופס הבחינה ולקבל פירוט על טעויותיהם, טרם הגשת הערעור על הציון. העותרים טענו שבכך פגע המשיב בזכות העיון ובזכותם לערור על תוצאות הבחינה, אשר קבועה בתקנות העיסוק באופטומטריה. ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים קיבל העתירה בחלקה ופסק שההחלטה פוגעת במימוש זכות הערעור שהוענקה לעותרים בתקנות. עוד נפסק שההחלטה איננה מידתית, פוגעת למעלה מן הנדרש בזכותם של העותרים להליך ערעור ראוי והוגן, ואף חורגת ממתחם הסבירות. נקבע כי פתרון מידתי הוא לאפשר לעותרים לעיין בשאלות בהן שגו ובתשובות הנכונות לאותן שאלות, אך זאת תוך פיקוח, מבלי שיאפשר להם לצלם את החומר או להעתיקו, ומבלי שהם יקבלו פירוט של נימוקים ואסמכתאות מחומר הלימוד ביחס לבחירת התשובה הנכונה (ניתן 26.07.11).




בית המשפט העליון: בית משפט אינו רשאי לתת צו מניעת הטרדה מאיימת מכוח סמכותו הטבועה ( רע"א 2327/11 )

נגד המבקש הוצא צו מכח חוק מניעת הטרדה מאיימת. לאחר פקיעת הצו הוציא בית משפט השלום צו חדש מכוח סמכותו הטבועה. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור.לטענת המבקש הוצא הצו החדש ללא סמכות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי היות והסמכות הטבועה מהווה חריג לעיקרון החוקיות, השימוש בה יעשה בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד. צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט ובהן: חופש התנועה , זכות הקניין , חופש הביטוי והזכות לחירות ולאוטונומיה ואין מדובר בעניין דיוני. משכך אין מקום לתת צו כאמור מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, מה גם שבעניין דנן לא התקיימו כל נסיבות חריגות ויוצאות דופן. לאור האמור בוטל הצו. (ניתן 28.4.11)




בית המשפט העליון אישר החלטת מחוזי המבטלת זיכויו של נאשם בשל שביתת פרקליטים (רע"פ 2230/11)

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות מתחום המרמה וההונאה. התיק נקבע להוכחות בבית משפט השלום, אולם עקב היעדרות המשיבה בשל שביתת הפרקליטים, הוחלט לזכות את המבקש.על פס"ד זה הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי וזה ביטל את הזיכוי. מכאן הבקשה לרשות ערעור על ביטול הזיכוי. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בקבעו כי ביטול הזיכוי נעשה לאחר איזון קונקרטי בנסיבות המקרה בין עיוות הדין שיתכן שנגרם לנאשם בגין הימשכות ההליכים מזה, והפגיעה באינטרס הציבורי כתוצאה מזיכויו של המבקש מזה, וכי אין מקום להתערבות בית המשפט העליון באיזון זה. עם זאת ציין בית המשפט, כי גם אם המבקש מואשם בעבירות הראויות לאכיפה וגם אם תרם חלקית להימשכות ההליכים בצורה זו או אחרת, החובה לקיים את ההליכים כסדרם מוטלת על הרשויות. (3.4.11)




בג"צ דחה בקשת אימהות שכולות ליתן צו נגד מינויו של תא"ל פרץ לרב הצבאי הראשי (בג"ץ 3194/10)

העותרות, אמהות לוחמי יחידת חילוץ שנהרגו במהלך שירותם, דרשו מתן צו כנגד מינוי הרב רפאל פרץ לרב הצבאי הראשי בצה"ל, עקב מעורבותו בתאונה שהובילה למות הבנים. בין היתר נטען שהיה על שר-הביטחון והרמטכ"ל להיפגש עמן בכדי לאפשר להן לשטוח טענותיהן. בג"ץ דחה עתירתן, בקבעו שמוטב היה לו נערך שימוע בעל פה, אך בנסיבות העניין אין צורך להכריע בסוגיה כיוון שמהשתלשלות ההליכים, לרבות ההליכים בבית המשפט, עולה שבפועל אכן נתקיים שימוע. השופט פוגלמן ציין שמטעמי הגינות ואמון הציבור ראוי לגלות פתיחות ורגישות מיוחדת לבקשותיהן של משפחות שכולות. עם זאת, כיוון שלעותרות אינטרס עקיף בלבד, שאינו נוגע לחקר האסון, די בתכתובת בין הצדדים בכדי לקיים את התכליות העומדות בבסיס חובת השימוע. (ניתן 23.3.11).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום חייב עו"ד בהוצאות אישיות בשל דחיית דיונים ואי התייצבות (ת"פ 19526-07-10)

בימ"ש השלום בתל אביב חייב עו"ד המייצג נאשמים בהליך פלילי בהוצאות אישיות בשל בזבוז זמן שיפוטי, לאחר שזה נעדר ממספר דיונים ללא אישור ותיאום עם ביהמ"ש. ביהמ"ש קבע, כי על אף שלעיתים נעדר עוה"ד בשל נסיבות מוצדקות, כמות העדרויותיו גרמה לפגיעה בקיומו של הליך משפטי הוגן לנאשמים אשר היו מצויים במעצר עד תום ההליכים, כמו גם לנאשמים בתיקים אחרים אשר המתינו למתן העדויות באותם הדיונים מהם נעדר. (ניתן 07.02.2011)




ביהמ"ש העליון דחה בקשת הפרקליטות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בשל פגיעה באינטרס ההסתמכות המשיבים (בש"פ 63/11)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת הפרקליטות להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן במחוזי, אשר זיכה נאשמים בעבירות פליליות שונות. כמפורט בהחלטה, הטעם לבקשה היה שביתת הפרקליטים אשר מנעה מהפרקליטות את הגשת הבקשה במועד הקבוע בחוק. בהחלטתו איזן ביהמ"ש, ביחס למקרה הקונקרטי, בין האינטרס הציבורי הקיים במצוי הסוגיה המשפטית הנדונה ובזכותם היסודית של הפרקליטים לשבות, לבין זכותם של נאשמים לקיומו של הליך פלילי הוגן והסתמכותם על סיומו של ההליך. נקבע שלאור כך שהבקשה הוגשה באיחור לא מבוטל, ולאור כך שהמדינה לא הודיעה למשיבים מבעוד מועד כי בכוונתה לערער על פסק הדין המזכה, דבר שהיה מקטין את אינטרס הצפיות שלהם, הרי שקבלת הבקשה תפגע לא מבוטלת באינטרס ההסתמכות של המשיבים. לאור האמור הוחלט על דחיית הבקשה. (ניתן 13.01.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום דחה בקשת המדינה לתיקון כתב אישום בפעם הרביעית בשל פגיעה בזכות נאשמים להליך הוגן (ת"פ 2485-06)

בימ"ש השלום דחה בקשת פרקליטות מחוז ת"א לתקן כתב אישום בפעם הרביעית, בדרך של הוספת טענה חדשה ועדי תביעה. ביהמ"ש ציין כי הסמכות לאשר תיקון כתב אישום הינה סמכות שבשיקול דעת, שמטרתה לאפשר לביהמ"ש לעשות משפט צדק ולהגיע לחקר האמת, וכל זאת כל עוד אין בתיקון כדי לגרום לפגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן. במקרה דנן החליט השופט מיכאל קרשן כי הגנת הנאשמים עלולה להיפגע כתוצאה מקבלת הבקשה, וכי תיקון נוסף של כתב האישום אף יוביל בהכרח להתמשכות ההליך, באופן שעלול לגרום לנאשמים עיוות דין. בנסיבות אלו הוחלט על דחיית הבקשה (ניתן 30.11.10)




בית המשפט לעניינים מקומיים ביטל כתב אישום בשל ליקויים מהותיים בהתנהלות המאשימה (חע"מ 544-05)

בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת-גן ביטל כתב אישום שהוגש בגין עבירת תכנון ובנייה שבוצעה בעיר רמת-גן בין השנים 2001 ל - 2003, וזאת בשל ליקויים מהותיים שנמצאו בהתנהלות המאשימה, עיריית רמת-גן. ביהמ"ש קיבל את טענת הנאשמים כי התנהלות העירייה במסגרת ההליך המשפטי, לרבות השיהוי הרב בקידום ההליך ותיקוניו התכופים של כתב האישום שנועדו בעיקרם "לשיפור עמדות", פוגעת בזכותם להליך משפטי ראוי והוגן ועומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. נקבע כי למרות האינטרס הציבורי לאכיפת החוק ומיצוי הדין, הרי שחלוף הזמן, הפגיעה בנאשמים, והחשש לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט ואכיפת החוק, מקימים לנאשמים את ההגנה מן הצדק. לאור האמור הוחלט על ביטול כתב האישום בהתאם להוראות סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי. (ניתן 17.08.10)




‎‎בית המשפט המחוזי הורה על ביטול כתב האישום לנאשמי "הדסק הרוסי" על בסיס טענת הגנה מן הצדק (ת"פ 40279/08)

נגד הנאשמים, עובדי בנק, הוגש כתב אישום בעוון עבירות מיסוי בניגוד לחוק איסור הלבנת הון. בפסק הדין הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום עקב פגמים בניהול ההליך הפלילי על ידי הפרקליטות, שהובילו לפגיעה חמורה ביכולת הנאשמים להגן על עצמם. ההתנהלות הכושלת כללה בין השאר העברה חלקית ומאוחרת של חומר החקירה לידי ההגנה, הגשת כתב התביעה בלא עיון בכל חומר הראיות והטעיית בית המשפט בהליכי בקשת גילוי החומר. בנוסף, בחן בית המשפט את האישומים לגופו של עניין וזיכה את הנאשמים מהם (ניתן 22-08-10).




בית המשפט העליון דחה עתירת נאשם לגילוי הראיות החסויות נגדו (בש"פ 120/10)

כנגד המבקש הוגש כתב אישום על עבירה של מסירת מידע לתועלת האויב. המבקש עותר כנגד תעודת החסיון שהוצאה על הראיות בעניינו וטוען כי החיסיון הקבוע בתעודה הוא גורף באופן קיצוני, נוגד את הוראת סעיף 44 לפקודת הראיות, ומאיין את יכולתו לממש את זכותו לעתור באופן אפקטיבי לגילוי הראיות עליהן חלה התעודה, ובכך פוגע באופן לא מידתי בזכותו להליך הוגן, הנגזרת מהזכות לחירות אישית ולכבוד. בית המשפט קובע, כי בבסיס החיסיון עומד האינטרס הציבורי של בטחון המדינה, אך גם אינטרסים חשוב זה ייסוג בפני הערך של חקר האמת ועקרון העל של אי הרשעת חפים מפשע, מקום בו הראיה החסויה היא מהותית וחיונית להגנתו של הנאשם. עם זאת במקרה דנן נקבע, כי דרישת הנאשם לקבלת רשימה של החומר החסוי על דרך של פירוט ראיות ספציפיות עלולה לחשוף נתונים שיפגעו בתכלית החיסיון ובביטחון המדינה ללא כל תועלת נראית לעין לנאשם. הערערו נדחה. (ניתן 24.2.10)




בית המשפט לתעבורה ביטל פסילה מנהלית של רישיון נהיגה בשל חשש למשוא פנים של המשטרה (בפ"מ 5414-12-09 )

העותרת הייתה מעורבת בתאונת דרכים עם רכב משטרתי, בה נגרם נזק קל לשני הרכבים המעורבים. בעקבות התאונה רישיון הנהיגה שלה נפסל ל- 60 יום. בדיון בעתירה התברר שהנוהל המשטרתי לטיפול בתאונות בהן נגרם נזק ללא פגיעה בגוף ומעורב בהן רכב משטרתי מחמיר יותר מהנוהל לטיפול בתאונות בין רכבים אזרחים או צבאיים, ובכלל זה מאפשר הטלת סנקציות מנהליות ופליליות על הנהגים האזרחיים. בית המשפט קבע שנוהל משטרתי זה מפלה ויש לבחון אותו מחדש. נקבע כי במקרה דנן קיימת היכרות מוקדמת בין אנשי המשטרה שהיו מעורבים בתאונה ואלה שהחליטו על פסילת רישיון הנהיגה, דבר הפוגע בזכות להליך ראוי והוגן. בנוסף, מעדות קצין המשטרה עולה שההחלטה על פסילת הרישיון ניתנה מבלי שנבחנו הראיות לעומקן. בית המשפט ביטל את שלילת רישיון הנהיגה של הנהגת וקרא למשטרה לבחון את דרכי התנהלותה (ניתן 31/1/09).




בית משפט השלום דחה בקשה לביטול כתב אישום בשל אי עמידה לכאורה בחובת היידוע על הגשתו (פ 2524/09)

המבקש שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים לאחר דיון בבית משפט. לאחר הגשת כתב האישום נגדו הגיש המבקש בקשה לביטולו בטענה שהתביעה לא עמדה בחובת היידוע ומתן זכות השימוע טרם הגשת כתב אישום הקבועה בסעיף 60 לחסד"פ. בית משפט השלום דחה את הבקשה בקבעו, כי לא ניתן לבקש מבית משפט לקבוע תנאים מגבילים שיעמדו עד תום ההליכים מבלי שיוגש כתב אישום ומכאן הדחיפות בהגשת כתב האישום מבלי שיידחה לצורך משלוח הודעת יידוע וקיום שימוע בטרם הגשתו. במקרה כזה האינטרס הציבורי גובר על זכות הנאשם, כי הליך השימוע יתקיים בטרם הגשת כתב האישום. יתרה מכך, בדיון בבית המשפט על שחרור המבקש בתנאים מגבילים נמסרה לבית המשפט, בנוכחות המבקש, הודעה על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום, ובנסיבות האמורות די בכך למלא את דרישות החוק. (ניתן 21/01/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי החליט להותיר על כנה הרשעת נאשם בעבירות מין בקטינה לאחר בחינת ראיות נוספות (תפ"ח 5014-08 )

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל בקשת נאשם לבחון ראיות חדשות שהוגשו לראשונה, לאחר מתן הכרעת הדין בעניינו, בה הורשע בשורת עבירות מין אותן בצע באחיינית אשתו בעת שהייתה בגילאים 5 עד 10 שנים לערך. לאחר עיון ושמיעת הראיות הנוספות קבע בית המשפט, כי הן היו בהישג ידו של המבקש גם בעת הדיון. למרות זאת מצא בית המשפט לנכון להיעתר לבקשת הנאשם כחריג ובניגוד לעקרון סופיות הדיון ולכלל בדבר הבחינה המוקדמת של טיב הראיות החדשות והסיכוי כי יהא בהבאתן כדי להביא לשינוי תוצאת הכרעת הדין. לאחר בחינת הראיות נקבע כי אין בהן כדי לשנות מתוצאת הכרעת הדין המרשיעה וזו נותרה על כנה. (ניתן 2.12.09)




בית המשפט המחוזי סירב להוציא צו פיקוח על עבריין מין כיוון שלא נמסרה לעברין הודעה על הגשת הבקשה (ת"פ 110067-11-09)

האסיר נשפט בגין עברת אינוס ועמד לקראת סיום תקופת ריצוי עונש המאסר. המדינה ביקשה להוציא נגדו צו פיקוח ומעקב בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין (2006). בית המשפט סירב לבקשת המדינה בשל כך שהבקשה הוגשה ימים ספורים בלבד לפני מועד שחרור האסיר מהכלא מבלי שנמסר לו על הגשתה ומבלי שסופק לו העתק ממנה. נקבע, כי בכך נפגעו כבודו כאדם וזכותו להליך הוגן, שכן לא היתה בידיו שהות ללמוד את פרטי הבקשה ולקבל יעוץ משפטי הולם. בית המשפט ציין, כי העובדה שטרם הותקנו בידי שר המשפטים תקנות בעניין סדרי דין לעניין הגשת בקשה לצו פיקוח היא שהביאה לפגמים בהליך. (ניתן ב 16/11/09)




בית משפט העליון: בעתירה ציבורית ניתן להסתפק בערבון בסכום נמוך (עע"ם 5514/09 - א')

בבקשה טוענים המערערים, כי יש לפטור אותם מהפקדת עירבון, ולחלופין להפחיתו, כיוון שמדובר בעתירה ציבורית וכיוון שהחלטות הרשויות נגדם מופנה ההליך כרוכות בהפרת זכויות הפרט. בהפחיתה את סכום הערבון קבעה רשמת בית המשפט העליון, כי אף שהחובה להפקיד ערבון בערעורים בעניינים מינהלים חלה גם בערעורים בעלי אופי ציבורי וגם כאשר יוזם ההליך הינו עותר ציבורי, הרי שבמקרים כאלה, קיים אינטרס שלא להכביד יתר על המידה בקביעת הערבון. כפי שבהליכים המעלים סוגיה ציבורית חשובה, המדיניות בעניין הטלת הוצאות היא על פי רוב מאופקת, כך יש לנהוג גם בעניין קביעת הערבון, שכן, בין הערבון להוצאות מתקיימת זיקה הדוקה. לכן, כאשר אופי ההליך המינהלי מלמד על כך שלא צפויה פסיקת הוצאות בשיעור גבוה ניתן להסתפק בערבון בסכום נמוך יחסית.(ניתן 8.11.09)




בית המשפט המחוזי: די בעובדות כתב האישום והכרעת הדין לבסס אומדן הנזק הלא ממוני בתביעת פיצויים בגין עבירות מין (ת.א 854/07)

הנתבע הורשע בעבירות מין שביצע בתובעות. התובעות הגישו תביעה נזיקית לפיצוי בגין כאב וסבל ופגיעה בכושר השתכרותן, אך לא הגישו חוות דעת רפואית לעניין הנזק. לטענתן די בתסקיר שהוכן בתיק הפלילי על מנת לשמש כחוות דעת רפואית לכל דבר ועניין. בית המשפט קיבל את התביעה בכל הקשור לפיצוי בגין כאב וסבל המגיע לתובעות, שכן ללא ספק נגרם להן נזק, וקבע כי די בעובדות בכתב האישום ובהכרעת הדין המרשיעה את הנתבע, כדי לשמש לביסוס הנזק. עם זאת קבע בית המשפט, כי לעניין קביעת אחוזי הנכות קיימת חובה בהגשת חווות דעת רפואית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

הסנגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לשניים מהמורשעים ברצח דפנה כרמון בשל פגמים חמורים במהלך החקירה והמשפט

הסנגוריה הציבורית הגישה בקשה למשפט חוזר לשניים מהמורשעים ברצח דפנה כרמון לפני כ-25 שנים. המורשעים טענו הן לחפותם והן לפגמים חמורים שעלו במהלך החקירה והמשפט. בין השאר, לטענתם, הודאותיהם בשלב החקירה המשטרתית והשחזורים שערכו, הן הודאות שווא מבוימות ומפוברקות, שנגבו מהם תוך הדרכה, ביום, הפעלת אלימות קשה והתעללויות מצד השוטרים. בבקשה מוצגות ראיות חדשות שעשויות לטענת הסנגוריה לשנות את תוצאות המשפט, ונטען בה, כי חלק מהראיות המקוריות יסודן בשקר או בזיוף.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה: היעדר ייצוג משפטי בשלב הראיון בפני רשות ציבורית פוגע בזכות הטיעון ובזכות הפרט להליך הוגן (עב 5829/08)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו קיבל באופן חלקי עתירה לביטול החלטת הגוף להערכת תארים במשרד החינוך בעניין העותר שביקש להכיר בתוארו מלטביה לצורכי שכר ועבודה. העותר טען, כי לא מומשה זכותו לייצוג משפטי בשלב הראיון ובכך נפגעה זכות הטיעון שלו וזכותו להליך הוגן. בית הדין קיבל את העתירה בעיקרה וקבע כי הרשות נהגה בחוסר תום-לב בכך שלא יידעה אותו על זכותו לייצוג ובכך נפל פגם מהותי בהליך, אשר מנע ממנו לממש זכויות אלו. על כן, הוחלט כי יש לתת הזדמנות נוספת לעותר להשמיע את טיעוניו בעזרת ייצוג משפטי, אך עם זאת אין לבטל את הצהרותיו של העותר מהליך הראיון הראשון.




בג"צ אישר המשך הארכת מעצרו המנהלי של עציר שהושם במעצר מיד לאחר שהשלים חמש שנות מאסר (בג"ץ 4237/09)

נדחתה עתירתו של עציר כנגד בקשת גורמי הביטחון להאריך את המשך מעצרו המנהלי לאחר שריצה 5 שנות מאסר. השופטים ציינו בהחלטה כי מדובר במקרה מיוחד של אדם שנעצר בהמשך להשלמה של עונש מאסר ארוך, ויש לבחון את מעצרו בעין ביקורתית במיוחד. יחד עם זאת נקבע, כי על פי החומר החסוי שנפרש בפני בית המשפט (שאת חלקו לא ניתן להביא בהליך הפלילי) ולאור מסוכנתו של העציר ובשל הסיבה שמדובר באדם בעל מעמד בכיר בארגון הג'האד האיסלמי, אין מקום להתערב בהחלטה להאריך את המעצר המינהלי. בנוסף ציינו השופטים שאם וכאשר תעלה פעם נוספת השאלה האם להאריך את המעצר ראוי שהעניין יובא שוב בפני גורם בכיר ביותר בשירות הבטחון הכללי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעור כנגד הארכת מעצר מנהלי חרף אופיו הפוגעני של המעצר (עמ"ם 4130/09)

בית המשפט העליון דחה ערעור כנגד הארכת מעצר מנהלי בשלושה חודשים נוספים של עצור, אשר נשקפת ממנו מסוכנות של ממש לבטחון המדינה ולבטחון הציבור. בערעור נטען, כי על המשיבים היה לנצל את תקופת החודשיים בהן שהה כבר המערער במעצר על מנת לבחון דרכים חלופיות שפגיעתן בחירותו תהא פחותה, ולחלופין, כי ניתן להעביר את ההליך כנגד המערער לפסים פליליים. לאחר עיון בחומר המודיעיני, קבע בית המשפט, כי מעצרו המנהלי של המערער נועד למנוע התממשותה של סכנה ממשית וכי לא ניתן לעשות שימוש באמצעי אחר שפגיעתו פחותה. הערעור נדחה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לענינים מקומיים ביטל כתבי אישום על פתיחת חנות מעבר לשעות המותרות בשל אכיפה בררנית (ברמ702167/05)

כנגד הנאשם הוגשו שמונה כתבי אישום על שפתח חנותו מעבר לשעות המותרות ללא היתר. הנאשם הודה באשמה אך טען להגנה מן הצדק מאחר ושאר החנויות הסמוכות לחנותו גם הן היו פתוחות מעבר לשעות המותרות ללא היתר. בית המשפט קבע, כי טענת ההגנה מן הצדק מבוססת על אכיפה בררנית הפוגעת בשוויון, וכי היא עשויה לחול בכל מקום בו קיום הליך פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. מאחר ובכל הארועים בהם ניתנו דוחו"ת לעסק של הנאשם לא ניתנו דוחו"ת לעסקים האחרים הפתוחים בסמוך, קבע בית המשפט, כי התבצעה אכיפה בררנית ועל כן עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק ויש לזכותו.




בית המשפט העליון חייב את המדינה לגלות לנאשם ראיה חסויה ולכן החליטה המדינה להסיר את כתב האישום נגדו (בש"פ 2489/09 )

העותר הוא מתנחל מחברון אשר הואשם בשתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לאחר שביום פינויו של "בית המריבה" בחברון התעמת עם בני משפחה ערבית המתגוררת במקום, ירה ופצע שניים מבניה. שר הביטחון הוציא תעודת חיסיון, המתייחסת למקורות המידע של שירות הביטחון הכללי, ולדרכי פעולתו. הנאשם ביקש להסיר את החסיון על הראיות. השופט רובינשטיין החליט שבמקרה דנן גילויין של הראיות החסויות דרוש כדי להבטיח את הגנתו של העותר ולכן זכותו של העותר להליך הוגן גוברת על האינטרס הציבורי בחסיון. על מנת לא לחשוף את הראיות החסויות החליטה הפרקליטות לחזור בה מכתב האישום.




בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מועמד להסגרה שטען כי לא ניתן להסגירו בשל עקרון "הסיכון הכפול" (ע"פ 8010/07)

המערער ערער על ההחלטה להסגירו לארה"ב בטענה שכיוון שכבר הואשם בבלגיה על אותה עבירה, הרי שהעמדתו פעם נוספת למשפט תעמידו ב"סיכון כפול" ולכן דין ההסגרה להתבטל. בית המשפט קבע, כי יש לבחון את הזיקה בין עקרון "הסיכון הכפול" המוכר בהליך הפנימי בישראל לבין דיני ההסגרה. נקבע, כי בנסיבות העניין מדובר על הסגרה למדינה שלישית בעוד שהגנה בשל הסיכון הכפול מותנית בחוק ההסגרה בכך שהנאשם נשפט בישראל. לכן, ההסגרה עומדת באמות המידה הקבועות בסייגים לחוק ההסגרה. כן נקבע, כי ההסגרה במקרה זה אינה נוגדת את תקנת הציבור, היא הולמת את ערכי המדינה, נועדה לתכלית ראויה ומידתית ולכן יש לדחות את הערעור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לתעבורה: חובת ההוכחה על הצבה תקינה של תמרור היא על הרשות (ת 016523/08)

הנאשם קיבל הודעת קנס על כך שלא ציית לתמרור וטען, כי התמרור הוצב בצורה לא נכונה ושלא כדין, וכי לא הצליח לאתר את האחראי להצבת התמרור מכיוון שכל רשות העבירה את האחריות בעניין לרשות אחרת. התביעה טענה, כי למרות שלא ניתן לאתר את הרשות האחראית, על הנאשם להוכיח כי מדובר בתמרור לקוי. בית המשפט דחה את טענת התביעה וקבע, כי חובת ההוכחה במקרה זה חלה על הרשות, ומי שזאת לא עמדה בה, יש לזכות את הנאשם, ואף לפסוק לטובתו הוצאות המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון אישר הסגרת סוחר סמים לארה"ב לשם העמדה לדין למרות שכבר הורשע בבלגיה בגין אותה עבירה (ע"פ 8010/07)

המערער אזרח ותושב ישראל הואשם בסחר בסמים הן בבלגיה והן בארה"ב. לאחר שנשפט בבלגיה ללא נוכחותו הורשע ונידון לחמישים חודשי מאסר ולקנס גבוה. המערער טען, כי הסגרתו לארה"ב תיצור לו סיכון כפול מאחר והורשע בבלגיה. בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות מספיקות לצורך הליך הסגרה לארצות הברית. כן נקבע, כי מאחר וככל הנראה המערער לא ישוב לבלגיה במטרה לרצות את עונשו ובלגיה אף לא דרשה הסגרתו, יש להסגירו לארה"ב מאחר והיא המדינה שבה מירב הזיקות של העבירות המיוחסות לו, ועל כן ראוי כי אכיפת הנורמות הפליליות ביחס למעשי העבירה הנדונים תיעשה על ידה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון פסק: קביעות עובדתיות בהחלטה על משפט חוזר אינן יכולות לשמש בהליך אזרחי (רע"א 4528/06 )

המערער, עמוס ברנס זוכה במשפט חוזר מהרשעה ברצח ואף קבל פיצוי. ברנס הגיש תביעה אזרחית כנגד המדינה לפיצוי בנזיקין בעילה כי לא זכה להליך הוגן במשפט הפלילי שנוהל נגדו, ולא נתקיים בעניינו משפט צדק. בקשתו מבית המשפט המחוזי לקבוע כי הכרעתו של בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר בעניינו תשמש השתק פלוגתא בהליך האזרחי נדחתה. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש וקבע, כי ממצאים ומסקנות בפסק דין פלילי אינם מהווים השתק פלוגתא בהליך אזרחי גם כאשר ההליך מתנהל בין אותם צדדים, וגם אם עולות בו שאלות דומות או זהות. על התובע הנטל להוכיח ברמת ההוכחה המקובלת בדין האזרחי את אחריות המדינה לעוולות הנזיקין הנטענות נגדה וכן את היקף הנזק המיוחס לה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: מועמד להסגרה זכאי לקבל תרגום בקשת ההסגרה לעברית ורשימת הראיות שנאספו נגדו על ידי הרשויות בישראל (בש"פ 501/09)

בית המשפט העליון דחה ערר של היועץ המשפטי לממשלה על החלטת ביניים של בית המשפט המחוזי לחייבו לתרגם מאנגלית לעברית את בקשת ההסגרה ולמסור למועמדים להסגרה את רשימת הראיות שנאספו נגדם על ידי הרשויות בישראל. בערר נטען, כי עלותו של התרגום היא יקרה, הוא אורך זמן ועלול להאריך את משך החזקתו במעצר של המועמד להסגרה, וכי אי חשיפת רשימת הראיות מקורה בחשש לסיכול הליכי ההסגרה. בית המשפט קבע, כי זכות העיון בחומר החקירה, והזכות לראות את בקשת ההסגרה בשפתו הוא, מהווים חלק מזכותו של אדם להליך הוגן, החלה גם בהליך של הסגרה. בית המשפט ציין, כי מסמכותו לסייג את חובת התרגום בהתאם לנסיבות וכי יש לספק לנאשם רק את רשימת הראיות הרלוונטיות לסוגיית ההסגרה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: לא ניתן לחייב את המדינה ברשלנות בגין מעשי חקיקה ראשית או משנית (בש"א 162557/03)

בית משפט השלום בתל אביב דחה על הסף הודעת צד שלישי שהוגשה נגד המדינה על רקע פטירתו של כדורסלן במהלך אימון. בהודעה טוען הנתבע, איגוד הכדורסל הישראלי, כי המדינה אחראית ברשלנות בגין העובדה שהחקיקה בדבר רופאי ספורט אינה קובעת קריטריונים להסמכת "רופאי ספורט". בית המשפט קבע, כי לא ניתן לחייב את המדינה ברשלנות בגין תוכנה של חקיקה ראשית ומשנית. נקבע, כי החשש מהשגת גבולה של הרשות המחוקקת, והחשש מהתערבות בכללי המשחק הפרלמנטרים הבאים לידי ביטוי במהלכי החקיקה, יורדים לשורש תפקידה של הרשות המחוקקת במדינה דמקורטית. הרשות המחוקקת צריכה לעסוק בחקיקה, ללא חשש של חשיפה לתביעות נזיקין, שאולי יפצו ניזוקים פרטיקולארים, אך יגרעו מהקופה ומהמשאבים הציבוריים.




בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לומר דברים שהינם בגדר לשון הרע תוך דיון משפטי באם קיימת זיקה לדיון (ע"א 001682/06)

הערעור נסב על החלטת בית המשפט קמא לחייב את המערער בפיצוי כספי בגין פרסומים של לשון הרע במסגרת ישיבת בוררות. בית המשפט קיבל את הערעור וביטל את פסק הדין של בית המשפט קמא. נקבע, כי העלאת הרשעתו הקודמת של המשיב בהליך הבוררות נעשתה במטרה לקעקע את אמינות החברה ומנהלה שנטל חלק במשא ומתן על העסקה נשוא המחלוקת, תוך הצגת הרשעתו בעבר בפלילים כמעשה מרמה. לפיכך האמירות היו בזיקה להליך הבוררות, רלוונטיות להליך, וכן נאמרו תחת אישורו של הבורר.




בית המשפט העליון דן בכללים לייצוג צד על-ידי עורך דין בבית המשפט לתביעות קטנות (רע"א 5711/08)

בית המשפט העליון קבע, כי על בית המשפט לתביעות קטנות להקפיד על הכלל לפיו לא יותר ייצוג על-ידי עורך דין של מי מהצדדים. התרת ייצוג שכזה פוגעת הן במטרה של ייעול וקיצור ההליכים המתנהלים בבית המשפט לתביעות קטנות, הן במטרה של יצירת הליכים פשוטים עבור האזרח מן השורה והצרכן הקטן, והן בעיקרון השוויון ובשמירת האיזון בין המתדיינים. עם זאת, נקבע, כי ייתכנו מקרים בהם אין מנוס מהתרת ייצוג מי מהצדדים בידי עורך דין, כגון במקרה בו אחד מבעלי הדין הוא עורך דין במקצועו או בהכשרתו. כאשר בית המשפט מתיר הייצוג לאחד מהצדדים עליו לעמוד על נסיבות העניין על מנת להחליט האם להתיר את הייצוג גם לצד השני.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לתביעות קטנות דחה בקשת תובעת שאינה דוברת עברית לייצוג על ידי עורך דין (תק 524/08)

התובעת, קשישה שאינה דוברת עברית ביקשה מבית המשפט לתביעות קטנות כי יתיר לה להיות מיוצגת על ידי עורך דין בתביעתה כנגד חברת פלאפון. המשיבה טענה בתגובה כי די יהיה בהיעזרות במתורגמן ואין צורך בעורך דין. בית המשפט קבע, כי קושי בשפה המדוברת אינו מהווה כשלעצמו נימוק למתן היתר ייצוג בבית המשפט לתביעות קטנות. לדברי השופט, בית המשפט לתביעות קטנות הוא המקום בו יכול האזרח לממש את זכותו ליומו בבית המשפט באופן מהיר, יעיל , זול ושוויוני. לשם קיום שוויון זה מן הראוי לשמור בקפדנות על כוונת המחוקק ולאסור ייצוג על ידי עורך דין למי מהצדדים, אלא בנסיבות חריגות שאינן קיימות במקרה דנן.




בית המשפט המחוזי קבע שלעובד מדינה יכולה להיות מוקנית חסינות במסגרת תפקידו השלטוני גם אם לטענתו כלל לא ביצע את המעשה המיוחס (בר"ע 660/08)

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שקבע, בתביעת לשון הרע נגד נציב שירות המדינה, כי כאשר עובד ציבור טוען שכלל לא אמר את הדברים המיוחסים לו, לא מתקיימים התנאים מכוחם מוקנית חסינות עובד ציבור על פי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. בית המשפט המחוזי קבע שגישתו הפרשנית של בית משפט השלום חוטאת למטרת החסינות שנועדה לפרוש הגנה רחבה על עובדי המדינה ולהגן עליהם מפני הליך טורדני. נקבע שכשם שיכול נתבע לטעון להתיישנות ובמקביל להכחיש שיש לתובע עילת תביעה, יכולה המדינה להכחיש את מעורבות עובד המדינה ובמקביל להכיר בחסינות, כאשר כתב התביעה מייחס לעובד מעשה שנעשה במסגרת תפקידו השלטוני.




שופט בית משפט השלום בתל אביב דחה בקשה לפסילתו שהוגשה בשל אמונתו הדתית (ת"א (ת"א) 015473/08)

לאחר שהתערערו היחסים בין התובעת לבעלה פנתה התובעת לנתבעת, מכשפת במקצועה, שתמורת סכום נכבד התחייבה להסיר את הקללה שלפי טענתה רובצת על בעלה של התובעת. בעקבות כישלון הטיפול, הגישה התובעת תביעה לבית המשפט נגד המכשפה להשבת הכספים ששולמו. הנתבעת הגישה בקשה לשופט לפסול עצמו, בטענה שבשל אמונתו הדתית הוא נגוע בדעה קדומה ביחס למקצועה של הנתבעת ולטענותיה. השופט דחה את הבקשה בנימוק שקבלת טענה שכזו בחברה מגוונת ורב תרבותית כמו החברה הישראלית תביא לאבדן האמון במערכת המשפט הבנויה על שפיטה מקצועית ואובייקטיבית, ולנסיון מצד תובעים לבחור את השופטים הנוחים להם (forum shopping).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה : זכותו של מבוטח להיות מלווה ע"י בא כוח במהלך ביצוע בדיקה רפואית במוסד לביטוח לאומי (בל 004994/08)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביטל החלטת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי שלא איפשרה למערער להיות מלווה על ידי בא כוחו בעת ביצוע בדיקות רפואיות. השופט איטח קבע שתקנה 9 לתקנות הביטוח הלאומי שעניינה נוכחות זרים בשעת בדיקה באה להבטיח את צנעת הפרט ולא באה למנוע מהנבדק נוכחות של מי שהוא מעונין שיהיה נוכח בבדיקה. כן נקבע כי הליך הבדיקה הינו חלק מהליך "גביית הראיות" ולנוכחות בא כוחו של המבוטח יש ערך מוסף בשמירה על זכויותיו. בנוסף, קיימת חשיבות עליונה להבטיח למבוטח שקיפות מקסימאלית של ההליך המעין שיפוטי של הועדה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי פסקי הדין המשמעתיים נגד עובד בטלים שכן לא יוצג בהליכים על ידי עורך-דין (עב 8444/07)

לנתבעת , דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, מוסד שיפוטי פנימי. תקנון החברה כולל תקנה האוסרת על יצוג עובד על-ידי עורך דין בהליך משמעתי פנימי. התובע, חבר בחברה, חתום על הצהרה כי הוא מקבל על עצמו את תקנות החברה. כנגד התובע הוגשה תלונה על ידי מלינה והוחלט להעביר את התלונה לבירור משמעתי בשל חומרת העבירה. בשני הליכים משמעתיים פנימיים שנוהלו כנגד התובע לא נאמר לו כי למרות האמור בתקנון הוא רשאי להיות מיוצג על ידי עורך-דין. בית הדין קבע כי על החברה חלה חובה להודיע לנתבע על האפשרות להיות מיוצג על-ידי עורך דין חרף התקנון, ואי קיום החובה מהווה פגיעה בזכות לייצוג משפטי ובכללי הצדק הטבעי. משכך, קבע בית הדין לעבודה, כי נפל פגם מהותי בהליך שנוהל על ידי הנתבעת ופסקי הדין המשמעתיים בטלים.




בית המשפט המחוזי דחה בקשת עיכוב יציאה מן הארץ וביקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה לטענה לפיה תקנה 348 המאפשרת הוצאת צו עיכוב יציאה אינה חוקתית ולכן בטלה (בש"א20365/08)

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב בקבעו כי לא הוצגו ראיות ברמת הודאות הנדרשת כדי להצדיק פגיעה בזכות החוקתית לחופש התנועה. בנוסף, סבר בית המשפט כי יש ממש בטענת המשיב לפיה דין תקנה 348 לתקנות סד"א, המאפשרת הוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ, להתבטל, בהיותה סותרת את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת המשיב התקנה הותקנה ללא הסמכה מפורשת בחוק כנדרש על פי חוק היסוד. בית המשפט ביקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה בטרם יכריע בדבר חוקיות התקנה.




בג"צ ביטל את החלטת ועדת השחרורים שדחתה בקשתם של רוצחי דני כץ לשחרור מוקדם והורה על דיון מחודש בפני ועדת שחרורים מיוחדת (עעא 656/08)

ועדת השחרורים דחתה את בקשתם של העותרים לשחרור על תנאי וקבעה כי שחרורם מהווה סכנה לשלום הציבור, פגיעה באינטרס הציבורי ופגיעה באמון הציבור בגדרו של סעיף 10(א) לחוק השחרור. בית המשפט ביטל החלטה זו של הועדה, לאחר שהגיע לכלל מסקנה כי במהלך ההתדיינות בפניה חלו מספר כשלים אשר אינם מאפשרים קיום ההחלטה מחשש לחוסר אובייקטיביות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום ביטל כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק עקב אכיפה סלקטיבית (מ"ת 3809/05, תל"פ 3830/05, ת"פ 2040/05)

בית משפט השלום בחדרה הורה לבטל כתב אישום מחמת "הגנה מן הצדק" בשל אכיפה סלקטיבית שחרגה באופן משמעותי ממתחם הסבירות. זאת כיוון שההליכים בתיק אחר של נאשמים באותה הפגנה עוכבו על ידי היועמ"ש ואילו בתיק דנן ניתנה החלטה הפוכה, למרות שלדברי בית המשפט אין כל הבדל בין הנאשמים. נקבע כי התנהלות מעין זו פוגעת קשות בתחושת הצדק ובעיקרון השוויון בפני החוק של מפגינים באותה הפגנה.




בית המשפט העליון דן בזכות מתלונן וחשוד לעיין בחומר החקירה (בג"ץ 9022/07)

פסק הדין דן בבקשת העותרים לאפשר להם לעיין ולצלם תיקי חקירה שנפתחו כנגדם, תיקי חקירה אלה נסגרו כולם בעילה של "חוסר ראיות".לטענתם תיקי החקירה דרושים להם:על מנת להגיש עררים על-כך שהתיקים נגדם נסגרו בעילה של "חוסר ראיות", ולא מהטעם של "חוסר אשמה" השופט מלצר עורך איזון בין הזכות לעיון מול האינטרסים הציבוריים אשר גוברים במקרה הנ"ל על זכות העיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה שעניינה חוקתיות חוק היוועדות חזותית (בג"ץ 1548/07)

היוועדות חזותית משמעה שהחשוד נותר מוחזק בבית המעצר, באולם ובו ציוד אלקטרוני, בזמן הדיון בבית המשפט. המשתתפים בדיון יכולים לצפות במראה ובקול בחשוד, ולשמוע את דבריו. הסדר דיוני זה, לגישתה של העותרת, לשכת עורכי הדין, פוגע פגיעה מהותית בזכויות החשוד להליך פלילי תקין ושולל את זכות היסוד של חשוד להיות נוכח בדיון המשפטי המתנהל בעניינו. בג"צ קבע, כי היוועדות חזותית מאפשרת לחשוד לממש את זכויותיו הדיוניות, מונעת ממנו טלטול מכביד לבית המשפט, מגינה על פרטיותו, ואינה גורעת מזכותו להיוועץ עם הסניגור. בנוסף, החלתה של השיטה מותנית ברצונו ובהסכמתו של החשוד, ואינה נכפית עליו. בשל האמור אין פגיעה חוקתית בזכויותיהם של חשודים, מה גם שהחוק הוא חוק הוראת שעה שתוקפו עומד לפוג ועל כן על בית המשפט לנקוט ריסון שיפוטי רב.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום אסר על שימוש בחוות דעת של רופא התובעת לטובת הנתבעים (בשא2705/08)

התובעת הגישה בקשה לבית המשפט להוצאת חוות דעתו של הרופא המטפל בה מתיק בית המשפט, בשל העובדה שחוות הדעת, שהובאה על ידי הרופאים הנתבעים, עשויה לסכל את תביעתה. נטען כי פניית הנתבעים אל רופא התובעת לקבלת חוות הדעת נעשתה מבלי ליידע את התובעת וכי חוות הדעת מנקה את אחד הרופאים הנתבעים מאחריות לנזקי התובעת. בית המשפט קבע כי הרופא הפר את החסיון הרפואי לו הוא מחויב ואת האתיקה הרפואית, בנותנו את חוות הדעת, ולכן סירב לקבלה כראיה.




בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש אישר מדיניות העדת חוקרי השב"כ בדלתיים סגורות (ע' 3335/07)

בית המשפט קיים דיון עקרוני בשאלה האם ראוי לקיים דיון בדלתיים סגורות כל אימת שמעיד איש שב"כ. נקבע כי עקרון הפומביות הוא הכלל וחריגה ממנו צריכה להיעשות בזהירות. עם זאת הגיע בית המשפט למסקנה כי סגירת הדלתיים באופן נקודתי לא רק תורמת לשמירה על צורכי הביטחון, אלא אף מאפשרת מימוש מלא יותר של הזכות להליך הוגן ושל בירור האמת, שכן מונעת את הצורך בהצבת פרגוד בין העד לנאשם. לכן נקבע, כי קביעת מדיניות שיפוטית בדבר סגירת דלתיים בעת עדויותיהם של חוקרי שב"כ במהלכן עשויות לעלות שאלות הקשורות לשיטות פעולה של השירות, אינה מהווה פגיעה העולה על הנדרש בזכויות הנאשם והציבור, והינה מידתית לנוכח האינטרסים הביטחוניים כבדי המשקל העומדים מנגד.




בית המשפט המחוזי קבע: "סטודנט העומד לדין משמעתי יוכל להיות מיוצג על ידי עורך דין חיצוני". (000576/06)

בית המשפט הכיר בזכותו של סטודנט להיות מיוצג על ידי עורך דין בהליך משמעתי בפני רשויות המשמעת של האוניברסיטה, כנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. קביעתו זו נבעה, בין היתר, בשל העובדה שתוצאות הליך המשמעתי עלולות להיות חמורות ומרחיקות לכת, שכן עתידו האקדמי, וכתוצאה מכך גם עתידו התעסוקתי של הסטודנט, מונח על הכף.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ קבע כי על משפחת נפגע עבירה המבקשת לעיין בחומר הראיות נגד הנאשם לפנות בבקשה לבית המשפט בו מתנהל ההליך (בג"ץ 5164/07)

העותרים פנו לבג"צ בבקשה לחייב את הפרקליטות למסור לידיהם את חומרי החקירה שברשותה מכוח זכותו של האזרח לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשויות ומכוח חוק זכויות נפגעי עבירה לפיו רשאים הקרבנות ומשפחותיהם להיחשף לחומרי החקירה. בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי נפגע עבירה המעוניין לקבל את חומר הראיות נגד הנאשם בהליך תלוי ועומד צריך לפנות בבקשה לבית המשפט בו נדון ההליך ואינו זכאי לקבלו מידי הפרקליטות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה עתירה לקבלת תחקיר מבצעי על אירוע בו נהרג בן משפחת המבקשים (בג"ץ 2366/05)

אירגון עדאלה הגיש עתירה לבג"צ לחייב את צה"ל לתת לבני משפחתו של אזרח ישראלי שנהרג מאש כוחות צה"ל את סיכום ממצאי תחקיר מבצעי שנערך בעקבות האירוע בו נהרג. בית המשפט קבע כי ככלל יש מקום להגיש למשפחת המנוח את ממצאי התחקיר שנערך שכן זכותם לדעת מה עלה בגורל יקירם. אולם, על הרמטכ"ל לשקול בעת קבלת החלטתו שיקולים נוספים מעבר להתחשבות במשפחת המנוח ולחשש לפגיעה בבטחון המדינה כגון: האם מתקיימת חקירה פלילית ועיון בסיכומי התחקיר עלול להוביל לפגיעה בניהול הליך משפטי הוגן; האם קיים חשש שעיון בממצאי החקירה יוביל לחוסר שיתוף פעולה של עדים. ביהמ"ש החליט לדחות את העתירה שכן לא מצא מקום להתערב בהחלטת הרמטכ"ל שערך איזון ראוי בין מכלול השיקולים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט העליון אישר את חוקתיות חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (ע"פ 6659/06)

המוקד להגנת הפרט עתר בשמם של שני לוחמים בלתי חוקיים הכלואים לפי הוראותיו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. בית המשפט דחה את העתירה ואישר את חוקתיותו של החוק. כן נקבע כי ניתן לעצור על פי החוק רק כאשר מוכחת מסוכנותו האינדיווידואלית של האדם לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור שהוגש בגין ביטול החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה (עע"מ 9156/05)

נקבע כי החלטת הועדה המחוזית לאשר את התוכנית, שביטולה הוביל להגשת הערעור, חורגת במובהק מן העקרונות שהותוו במסמך המדיניות לאזור מרכז הכרמל בלא שניתן למצוא בהחלטת הועדה הסבר או הצדקה לכך. כן נקבע כי אף שמסמך המדיניות חסר תוקף סטטוטורי ומהווה הנחיות מנהליות בלבד, וסטיה מהנחיה מנהלית אינה כשלעצמה בלתי חוקית, הרשות מחויבת מתוקף עקרון השוויון שלא לסטות מן ההנחיות המנהליות אלא אם כן ניתן להצדיק סטייה זו בטעמים ראויים וענייניים, דבר שלא התקיים בעניין דנן. לפיכך, החלטת הוועדה מהווה פגיעה בשוויון ומבוססת על שיקולים זרים ודינה להתבטל.




בית המשפט העליון התיר לעותרת לתקן כתב תגובה בשלב הסיכומים (עע"מ 5128/04, עע"מ 5674/04)

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים התיר לעותרת, עיריית תל-אביב, לתקן את כתב תגובה בשלב הסיכומים, למרות שניתן היה להגישם במסגרת כתב התגובה המקורי. בנוסף, ביטל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב. השופט פוגלמן נימק ההיתר בכך שיש מקום לגישה מרחיבה בנסיבות העניין לצורך הכרעה "בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת", מאחר שההליך המנהלי כורך בחובו עניינים ציבוריים, החורגים מגדר עניינם של הצדדים לדיון הקונקרטי, שלהם השלכה ישירה על הציבור בכללותו. לפיכך, ערעורי הצדדים על פסק הדין נמחקו, עם זאת, נוכח התנהלות העירייה בית המשפט העליון הותיר על כנה את פסיקת ההוצאות שהוטלו עליה על-ידי בית המשפט קמא.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה שעניינה מניעת עיכוב במתן הכרעה (3844/07)

בית-המשפט המחוזי איבד חלק מן החומר שבתיק, ושחזורו הושלם רק כעבור מספר שנים. בשל כך, לא הושלמה מלאכת כתיבתו של פסק-הדין, והתובענה נותרה תלויה ועומדת. לאור האמור לעיל העותרת הגישה עתירה זו, בה מתבקש בג"צ להורות שפסקי-דין בתיקים אזרחיים הנשמעים בפניה של אותה ערכאה יינתנו לכל היותר תוך 30 ימים מיום השלמת שמיעתם, וכי יפורסמו הנחיות המורות לבעלי-הדין כיצד לנהוג במקרה של עיכוב במתן ההכרעה. עוד ביקשה העותרת כי בג"צ יורה למשיבה ליתן פסק-הדין בתובענה. העתירה נדחתה על הסף, בין היתר, מן הטעם של העומס הקשה השורר בבתי המשפט.




בית הדין הארצי לעבודה קיבל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שנועדה לאפשר לעמותת קו לעובד ליטול את ייצוגו של המערער (בשא178/08)

בית הדין נימק את קבלת הבקשה להארכת מועד הערעור בכך ש"מרגע שעמותת קו לעובד נטלה על עצמה את ייצוג המבקש במטרה לחדד ולפתור בעיות אשר הן נחלתן של עובדים רבים המועסקים במתכונת העסקה משולשת, הרי שבהעדר פגיעה באינטרס של המשיבה יש לראות גם בכך 'טעם מיוחד' להארכת המועד."




בית משפט השלום דחה הסדר בין הצדדים וזיכה את הנאשם בטענה שלא הייתה חובה על הנאשם לדעת את החוק (פ 1629/06)

הנאשם זוכה מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום - העברת מספר בולי עץ שלא הוא כרת אותם. בית המשפט קבע שמדובר בהוראה לא מוכרת בחוק, שספק אם קיומה מוכר לציבור מלבד לעוסקים בדבר. אף לבית המשפט האיסור לא היה ידוע. בית המשפט קיבל את טענתו כי במצב דברים זה מדובר בטעות בלתי נמנעת באורח סביר, ולפיכך, הוא רשאי ליהנות מההגנה של אי ידיעת הדין לפי סעיף 34 יט לחוק העונשין.




רשם בית המשפט העליון דחה בקשה לעיון בתיק לצורך מחקר אקדמי בשל הצורך בהקצאת משאבים בלתי סבירה לצורך מימושה (ע"פ 229/53)

נקבע כי המבחן הוא מבחן של איזון בין עוצמת האינטרס במימוש זכות עיון מזה, לבין ההכבדה והמשאבים הנדרשים לשם מימוש העיון, מזה. הבקשה לעיון נדחתה למעט אפשרות העיון בהודעת הערעור ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי בע"פ 224/63.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נדחתה עתירה לביטול סעיפים 20(א) ו- 20(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה (בג"צ 1169/07)

בקשת העותר, ד"ר יהודה רבס, לביטול סעיפים 20(א) ו- 20(ב) לחוק יסוד: נשיא המדינה, שעניינם בהליכים להעברת נשיא המדינה מתפקידו נדחתה. בית-המשפט התקשה להתחקות אחר בקשת העותר. טעם נוסף לדחיית העתירה הוא שהדבר נתון לשיקול דעת המחוקק.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית-המשפט לעניינים מנהליים מתח ביקורת על הרשות וקבע כי לא יתכן שאזרח שנזקק לרשות ימצא מולו דלת נעולה אוזן ערלה וחלון אטום (עתמ001602/06)

מהעותר נשללו רישיונות לכלי ירייה. בעקבות עתירתו הוסכם כי יגיש ערר, אולם רק לאחר 280 ימים התקבלה החלטה בערר שייתרה את הדיון בעתירה. בית המשפט מתח ביקורת על הרשות וקבע כי לא יתכן שרק עתירה מינהלית תגרום לרשות למלא את חובתה הפשוטה להתיחס לאזרח, וכי גם אם רשאית הרשות לעכב את תשובתה לערר שהגיש האזרח, עליה ליתן תשובת ביניים המיידעת את האזרח על העיכוב.




בג"ץ דחה עתירה שעיקרה נגד הפסקת ייצוג של עו"ד במשפט פלילי ( בג"צ 1346/08 )

עתירה שכוונה נגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא להתיר לעורך-הדין להוסיף ולייצג את שולחו במשפט המתנהל נגדו בחשד לרצח ולעבירות פליליות נוספות.בג"צ דחה את העתירה וקבע כי בימ"ש המחוזי פעל מכוח סמכותו של חוק סדר הדין הפלילי,וזאת לאחר ששוכנע כי קיים חשש ממשי לניגוד ענינים בין הנאשמים בפרשה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון מותח ביקורת על אופן התנהלות הרשות המינהלית שלא מינתה וועדות ערר במועד סביר (בג"צ 5587/07)

הבית שהיה בבעלות העותרים נפגע בעת מלחמת לבנון השניה. משביקשו לערער על החלטה בעניינם, לא מונו וועדות ערר במועד, חרף בקשותיו של ביהמ"ש לזרז המינוי. בית המשפט מציין כי חריגותו של מקרה זה היתה בנסיבות הספציפיות הקשורות בזכויות שלאחר מלחמה, מזה, ובהימשכות היתרה של הליך המינוי מזה. כן צויין כי המדובר בזכויות אזרח בטהרתן ובפשטותן, קרי, זכותו של אדם בדין לערור בעניינו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים פסק החזר הוצאות לעותר שנאלץ לפנות לביהמ"ש עקב אי התייחסות הרשות לפניותיו (עת"מ 1602/06)

לדעת כב' השופטת פלפל, אזרח הפונה לרשות ציבורית, הממומנת מכספיו, זכאי לפחות לתשובה מהרשות המינהלית. העותר המתין עד למתן תשובת הרשות 280 יום, במהלכם הגיש עתירה זו, ומשנתקבלה התשובה, נתייתרה העתירה. עם זאת, סברה כב' השופטת שהעותר זכאי להוצאותיו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי ת"א פסל עו"ד מלהופיע בפניו (ת.א. (ת"א) 2171/03)

השופטת המחוזית דרורה פלפל פסלה עורך דין מלהופיע בפניה. נימוקי ההחלטה, מבוססים, בין השאר, על בקשותיו של עורך הדין מכב' השופטת שתפסול עצמה מלדון בתיק, עקב החלטות שניתנו כנגד לקוחו. כב' השופטת פלפל הורתה ללקוח להחליף עורך דין על מנת שיוכל להמשיך ולקיים ההליך.




בית המשפט המחוזי בירושלים: ביטול תושבות בשל רכישתה על יסוד פרטים כוזבים מצריכה ראיות משכנעות אשר יעמדו במבחן הראיה המנהלית (עתמ 497/07)

לשכת מינהל האוכלוסין החליטה לבטל את מעמדם בישראל של העותרים כתושבי מדינת ישראל וזאת בגין רישומם על יסוד מסמכים כוזבים והעדר מרכז חיים בישראל. נקבע כי לצורך קביעה כי תושבות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים וכי יש לבטלה, רשאי משרד הפנים להתבסס על ראיות שאספו גורמים אחרים כגון המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, על הראיות לעמוד במבחן הראייה המינהלית ומכאן שעל הראיות להיות משכנעות ואין די בעדות שמיעה סתמית,חשדות, התרשמות כללית ומסקנות של פקידים.




בית משפט לענייני תעבורה חייב את המדינה בתשלום הוצאות בשל אי מתן תסקיר על-ידי שירות המבחן במועד (תד 2269/07, תד 2726/07)

מדובר בשני מקרים שונים שהדיון בהם אוחד בבית המשפט לתעבורה בירושלים. שירות המבחן הודיע לבית המשפט בנוגע לשני הנאשמים כי לא הספיק (לאחר יותר מחמישה חודשים) עקב העומס המוטל עליו ליתן חוות דעת על התאמתם לשירות לתועלת הציבור וממילא לא הוגשה תכנית לכך. נקבע כי מאחר שאין אפשרות לנהל את ההליך ללא תוכנית של'ץ של שירות המבחן, ומאחר שלא הוגשה תכנית במועד סביר, נגרמה הדחייה במחדלה של המדינה. לכן הנאשמים זכאים להוצאות בגין הדחייה.




נדחתה עתירת ראש עיריית ערד נגד החלטת שר הפנים להפסיק כהונתו (בג"צ 6827/07)

בית המשפט בשבתו כבג"צ דוחה את טענות ראש העיר המודח כנגד הליך ההדחה ופורס את הטעמים להחלטתו שלא להתערב בהחלטת שר הפנים.




בית המשפט העליון: על בית המשפט לעיין במסמכים לשם החלטה על היקף חסיון תרשומות פנימיות שנערכו לנישום (רע"א 7867/06)

בית המשפט העליון פסק שבית המשפט הדן בבקשה יכול, ואף צריך, לעיין במסמכים ולבחון האם ניתן להגיע לפתרון מידתי ויצירתי שיאפשר שמירה מלאה על האינטרסים שביסוד החיסיון תוך מסירת אותם פרטי מידע שראוי למסרם.




ביהמ"ש העליון מתח ביקורת על הארכת צו מעצר מינהלי לאחר קיצורו, והורה לדון בהחלטה מחדש (בג"צ 10740/07)

בהחלטתו - מתח בג"צ ביקורת חריפה על הארכת צו מעצר מינהלי לאחר קיצורו על ידי שופט צבאי, מבלי שמוצתה האפשרות להליך פלילי. עם זאת, נמנע בג"צ משחרור העציר המינהלי, תוך שהוא מורה לתביעה, כי יש להחזיר העניין לשופט הצבאי, לשקול עניין קיצור המעצר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביטול פסק דין בשל פגם בדיבור

ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה. בית המשפט המחוזי פסק כי בנסיבות המקרה נפל פגם מהותי בניהול ההליך ובהודאת המערער וטיעון אשת המערער בשמו אינו מהווה תחליף ראוי




מחלת נפש אינה מהווה הגנה בנזיקין (בניגוד לפלילים)

בית המשפט העליון קבע כי אי שפיות אינה מהווה הגנה בנזיקין ורק העדר שליטה על תנועות הגוף מהווה הגנה.




בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים הורה למשרד הפנים לפרסם את נהלי מינהל האוכלוסין

בית המשפט הורה למשרד הפנים לפרסם בתוך 30 ימים את נהליו. השופטת צור קבעה שמשרד הפנים הפר את החוק במשך שנים, וכי יש לפרסם את הנהלים ללא דיחוי.




מחיקת כתב האישום בטענה מקדמית לפיה לא קויימה חובת השימוע לנאשמים

נאשמים שהואשמו בעבירה מסוג עוון לא קיבלו את זכותם לשימוע. בית משפט השלום בבאר שבע ביטל את כתב האישום ופסק כי יש לאפשר זכות שימוע לנאשמים בהקדם האפשרי.




אי דיווח לעורכי דין שמייצגים בפני בית הדין לביקורת משמורת

לאחר הגשת ערעור על החלטה שלא לשחרר מוחזק במשמורת לצורך גירוש, התברר שהמוחזק שוחרר זה מכבר. ההחלטה לשחררו לא נמסרה לבאת כוחו.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
מסארווה נ' מדינת ישראל (בש"פ 9322/99 ): מידע שאינו מצוי בידי גורמי התביעה איננו רלוונטי לאישום ולפיכך אינו מהווה 'חומר החקירה'.

העורר הואשם בביצוע עבירות מין ועורך דינו הגיש בקשה לעיון בחומר החקירה, וזאת מכוח סעיף-74 לחסד"פ. בבקשתו ביקש העורר לעיין בתיקיה הרפואיים של המתלוננת, בטענה שהחומר דרוש לשם בדיקת מצבה הנפשי. התיקים לא היו בידי התביעה ובקשתו נדחתה. ביהמ"ש העליון קבע שתכלית 'הזכות לעיון' היא לאפשר לנאשם הליך הוגן, והתביעה צריכה להעביר להגנה כל מסמך המהווה "חומר חקירה". הובהר כי 'חומר חקירה' פירושו חומר רלוונטי לאישום, שנאסף ע"י המשטרה. הנחת היסוד היא, שניתן לסמוך על התביעה שחומר שאינו מצוי בידיה, מעיד לעל כך שהוא איננו רלוונטי לאישום ולכן אינו מהווה "חומר חקירה". במקרה דנן, החומר המבוקש אינו מצוי בידי התביעה ומכאן שהוא אינו מהווה "חומר חקירה. לפיכך סעיף-74 לא חל והדרך היחידה להשיג את החומר יכול שיהא לפי סעיף 108 לחוק, קרי בקשה להזמנת עד שיביא את החומר המצוי בידיו. (ניתן 2.6.00)




מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל (בג"צ 3239/02): ביטול הוראות בצו בדבר מעצרים בעת לחימה בשל הפרת זכויות אדם בסיסיות

המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' הגישו עתירה כנגד הוראות הצו בדבר מעצרים בעת לחימה, הפוגע, לטענתם, פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. בית המשפט העליון קיבל את העתירה בחלקה וקבע, כי דחיית הבאת העצורים לפני שופט לתקופה של 12 יום נוגדת את תפיסות היסוד של המשפט ועל כן ההוראות המאפשרות אותה הן בלתי חוקיות ובטלות. כן נקבע, כי החזקת העצור במעצר במשך שמונה ימים לפני תחילת חקירתו הראשונית היא בלתי חוקית, שכן בשלב ראשוני זה של החקירה, עשויות להתבהר עובדות פשוטות העשויות להכריע בדבר המשך המעצר. מאידך, נקבע כי ניתן למנוע את המפגש בין עצור לעורך דינו אם קיום הפגישה עלול לגרום נזק לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קואסמה נ' שר הביטחון (עע"מ 1/82)- ביטול צו מעצר מנהלי עקב פגם בשיקול הדעת

בית המשפט העליון קיבל את העתירה, וקבע שמטרת מעצר מנהלי על פי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), אינה להטיל עונש על אדם עבור מעשים שביצע בעבר, אלא למנוע את הסכנה הצפויה ממנו בעתיד. נפסק כי הסמכות להחזיק את קואסמה במעצר עד לבירור הערעור של המדינה, הינה מטרה זרה לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים).




צמח נ' שר הבטחון (בג"ץ 6055/95) : הוראת החוק הקובעת כי ניתן לעצור חייל לתקופה של 96 שעות טרם הבאתו בפני שופט בטלה

בג"צ קבע כי הוראת החוק המתקן, הקובעת תקופת מעצר מרבית של 96 שעות לחייל טרם הבאתו בפני שופט, סותרת את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בהיותה פוגעת בחירות האישית המוגנת בסעיף 5 לחוק היסוד במידה העולה על הנדרש מאופיו וממהותו של השירות הצבאי, ולפיכך היא בטלה. כן נקבע ששיקולי יעילות כלכלית אינם יכולים לפגוע בחירותו האישית של חייל.




הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואח' נגד ממשלת ישראל ואח' (בג"צ 5100/94): בג"צ מבקר את שיטות החקירה של השב"כ וקובע כי שמוש בעינויים בחקירה הוא אסור

העתירה עוסקת בדרכי החקירה של השב"כ הכוללות אמצעים פיזיים, טלטולים, המתנה בתנוחת "שבאח", כריעת צפרדע, הידוק יתר של אזיקים ומניעת שינה. בית המשפט מאזן בין הרצון לחשוף את האמת וע"י כך להגשים את אינטרס הציבור בגילוי עבירות ומניעתן לבין הרצון להגן על כבוד האדם של הנחקר וקובע כי דרכי חקירות מסוימות הן פסולות ואסורות. בית המשפט מוסיף ואומר כי סייג "הצורך" אינו מקור של סמכות לחוקרי השב"כ לענות בשלב החקירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

פלונים נ' שר הבטחון (7048/97 דנ"פ): אין להחזיק במעצר מנהלי עצורים המשמשים "קלפי מיקוח" אשר לא נשקפת מהם סכנה בהסתברות גבוהה לבטחון המדינה

בג"ץ קבע כי מעצר מנהלי נדרש במצב בו נשקפת סכנה מהעצור עצמו ומכיוון שלא הוכח בהסתברות גבוהה כי עצורים המשמשים "קלפי מיקוח" מהווים סכנה לבטחון המדינה אין סמכות להמשיך במעצרם.




סוגי זכויות

זכויות במשפט
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם