המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

פנייה לערכאות > פסיקה

כללי
בית המשפט העליון: כשהרשות גובה דמי היתר התובענה הייצוגית כנגדה היא כ"עוסק" ולא כ"רשות" (עע"ם 7752/12)

השאלה שנדונה היא האם רשות מקרקעי ישראל בהחלטותיה למתן פטור מדמי היתר פעלה כ"עוסק" כמובנו בחוק תובענות ייצוגיות או כ"רשות" לעניין תביעת השבה כנגדה בגין סכומים שגבתה שלא כדין כמס, כאגרה או כתשלום חובה אחר. המערערים טענו, כי רשות מקרקעי ישראל היא במובהק "עוסק" בעסקאות דמי היתר עם חוכרים ואין בהסכם כל מאפיין שלטוני מיוחד. המשיבה טוענת כי החלטות הרשות המיטיבות הן בעלות אופי שלטוני-ציבורי. נקבע שכשהרשות גובה דמי היתר היא פועלת באופן מסחרי-עיסקי, ולכן התובענה הייצוגית היא נגד הרשות כ"עוסק" וזו לא תביעה נגד "רשות". לפיכך הרשות איננה יכולה להגיש הודעת חדילה מהגבייה כאמור. תובענה כזו היתה צריכה להיות מוגשת לביהמ"ש האזרחי ולא לביהמ"ש לעניינים מינהליים. ביהמ"ש הורה בנסיבות העניין להחזיר את הדיון לבימ"ש לענינים מינהליים ולא לבימ"ש אזרחי, זאת לאור היסוד המנהלי הכללי שבהחלטה ומטעמי יעילות. (ניתן 2.11.14).




בית המשפט העליון דחה בקשה שלא לעכב הליכים בעתירה מינהלית עד לסיום הליך פלילי (בר"ם 4717/14)

רישיון העסק של המבקשים, העוסקים במחזור, בוטל, מאחר שנטען כי הפרו את תנאיו, והוגש נגדם כתב אישום. המבקשים הגישו עתירות מנהליות כנגד החלטת ביטול הרישיון. לטענתם, אין מקום לעכב הליך מינהלי בגלל שמתנהל במקביל לו הליך פלילי, גם כאשר מדובר במסכת עובדתית משותפת, אלא אם קיימת פגיעה בזכות להליך הוגן. המשיבים טוענים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף משום שלא ניתן לבקש לערער עליה. השופטת ברק-ארז קבעה כי קבלת בקשה לעיכוב הליכים, להבדיל מדחיית בקשה לעיכוב הליכים, אינה החלטה שניתן לערער עליה לפי החוק, ויש לדחות את הבקשה על הסף. ביהמ"ש מעיר כי יש לתקן את הקושי בנוסח החוק, המאפשר לרשות גם לנהל הליך פלילי וגם למנוע ממנו הגנה על זכויותיו בהגשת עתירה, באמצעות בקשה לעיכוב הליכים המבוססת על ניהולו של ההליך הפלילי. (ניתן 4.11.14).




בימ"ש השלום דחה בקשה לסילוק על הסף של תביעתו של ג'קו אייזנברג לפיצוי על נזקים שנגרמו לו (ת"א 1903-01-14)

התובע, יוצא תוכנית ריאליטי, תבע את שידורי קשת וחברת טדי הפקות, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות השתתפותו בתוכנית, וכתוצאה מראיון אליו נשלח ע"י הנתבעים ללא הכנה מספקת. שידורי קשת הגישו בקשה מקדמית לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ושיהוי. השופט קליין מבימ"ש השלום בת"א דחה הבקשה. צוין שזכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד חוקתית, הכוללת את הזכות להליך הוגן, ושבתי המשפט בישראל נוטים שלא לחסום זכות זו. ביהמ"ש פסק שבכדי להכריע בסוגיה יש צורך בקיומו של ניהול הליך הוכחות, אשר במסגרתו יתבררו בין היתר שאלות הנוגעות להתיישנות או שיהוי בהליך. השופט ציין שלדעתו יש גם אינטרס ציבורי לבדוק בכלים משפטיים את תחולת דיני הנזיקין על הסיכונים הנפשיים והנכויות להן חשופים משתתפי "תוכניות המציאות". השופט חייב המבקשת בתשלום הוצאות בסך עשרת אלפים ₪. (ניתן 14.04.14)




ביהמ"ש לעניינים מינהליים דחה בקשת מדינה לסילוק עתירה על הסף מטעם של חוסר סמכות מקומית (עת"מ 27344-03-13)

עותרים עתרו לביהמ"ש לעניינים מינהליים בת"א ע"פ חוק חופש המידע לשם קבלת מידע מרשות המיסים ומשרד האוצר. המדינה הגישה בקשה לסילוק העתירה על הסף בטענה של חוסר סמכות מקומית או לחילופין, להעביר התיק לביהמ"ש המחוזי בירושלים. השופטת אגמון-גונן קבעה שהשיקול המרכזי, בקביעת הסמכות המקומית היא הקלה על האזרח, העותר. צוין שיש להפחית מחשיבותה של סמכות מקומית ולהגמיש הכללים לטובת בחירה מרבית בידי התובע, במיוחד כאשר המדינה היא צד להליך. הוחלט שלמרות שהדיון היה אמור להתקיים בירושלים, הרי שמכיוון שהמדינה לא הבהירה זאת לפונים בטרם הגישו עתירתם, היא מנועה מלטעון הטענה בשלב זה. ביהמ"ש החליט לדחות הבקשה גם משני טעמים נוספים: העובדה שהבקשה הוגשה לאחר שנקבע המותב שידון בעתירה, והשנייה שמועד בירור העתירה לגופה הוא חשוב, ואין מקום להעלות טענה שתגרום בדחיית הדיון. (ניתן 23.6.13)




ביהמ"ש העליון: לאור הצעת המדינה נמחקה עתירה כנגד דרישת תשלום פיקדון כתנאי לקבלת בקשת חייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל (בג"ץ 554/03)

התנועה למלחמה בעוני ועותרת נוספת עתרו לבג"ץ בעניין תקנה 7 לתקנות פשיטת הרגל, המחייבת תשלום פיקדון "כמקדמה לכיסוי הוצאותיו של הכונס הרשמי", כתנאי לקבלת בקשת חייב לפתוח בהליכי פשיטת רגל. לטענת העותרות, דרישת הפיקדון אינה חוקתית והיא פוגעת בזכות היסוד לגישה לערכאות. בתגובה לעתירה הציגה המדינה מספר פתרונות. בטווח המיידי – הוסכם שמשרד האוצר יעמיד לרשות האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי את הסכום הדרוש למימון תשלום הפיקדון עבור חייבים המבקשים לפתוח בהליך פשיטת רגל, אשר יימצאו זכאים לקבלת שירות משפטי. בנוסף, הוצעה הצעה לתיקון פקודת פשיטת הרגל, שמשמעותה הקטנת עלויות פרסום ההליכים, שתאפשר ביטול דרישת הפיקדון, ותחתיה תיקבע אגרה בסכום סביר בגין פתיחה בהליכי פשיטת רגל. לפיכך, לאור הזמן שחלף מיום הגשת העתירה, ולאחר שנמצא שהסדר הביניים מופעל ללא השגות מטעם העותרות, הוחלט על מחיקת העתירה. (ניתן 11.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: תקיפה עקיפה של הנחיות מהווה סעד חלופי (בג"ץ 2172/13)

ביהמ"ש העליון דחה עתירה לביטול תקנה 472 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת שכל פעולה בבימ"ש הנדרשת מאת בעל דין, יכולה להיעשות רק על ידו או ע"י עורך דינו. העתירה הוגשה על רקע בקשת העותרים, אסיר ואדם המבקש לייצגו בהליך משפטי, לנהל הליך משפטי בעניינו של האסיר, ללא עו"ד – בקשה לה התנגדה המדינה. צוין שהעותרים הגישו בקשה לבימ"ש שלום בעניין, כחלק מההליך המשפטי של האסיר כנגד שב"ס, ושדיון בעניין אמור להתקיים בקרוב. לפיכך קבע השופט עמית שלעותרים עומד "מסלול חלופי" לבחינת הסוגיה, ושניתן לתקוף את חוקיותה של התקנה בתקיפה עקיפה בבימ"ש שלום. הודגש כי סמכותו של בג"ץ לדון בטענות לגבי אי חוקיות תקנה, אינה מונעת דיון בתקיפה עקיפה בבית משפט "רגיל", ושאפשרות זו מקימה לעותרים סעד חלופי. (ניתן 21.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בשל אורכה המפורז של בקשת רשות ערעור יישא המבקש בהוצאות לטובת המדינה בסך 5,000 ₪ (רע"א 1109/13)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירה של צד להליך בוררות לביטול פסק הבוררות. השופט דנציגר ציין כי בנסיבות העניין, ומתוך העולה מהבקשה, צדק ביהמ"ש קמא בדחייתו את העתירה. עוד צוין כי רשות ערעור על החלטות ופסקי דין של ביהמ"ש בענייני בוררות ניתנת רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של ביהמ"ש העליון משיקולי צדק או מניעת עיוות דין. נפסק כי הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה עקרונית וכי לא נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה. כמו כן קבע ביהמ"ש כי המבקשים יישאו בהוצאות לטובת המדינה, בסך 5,000 ₪, וזאת בשל אורכה המופרז של הבקשה. (ניתן 14.3.13)




ביהמ"ש העליון ביקר את ביהמ"ש המחוזי אשר הורה שלא כדין על מחיקת עתירת אסיר (רע"ב 1821/12)

ביהמ"ש העליון ביקר החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר מחק עתירת אסיר שעניינה נוהל קבלת מסמכים מהדואר, תוך שהוא מציין כי המדובר בעתירה קנטרנית שמוטב היה אלמלא הוגשה. במסגרת העתירה הלין העותר על כך שדברי דואר מעוברים אליו באיחור וטען שהדבר פוגע ביכולתו לנהל הליכים משפטיים. ביהמ"ש ציין שבעקבות בקשת רשות הערעור החליטה המדינה לתקן את פקודת הנציבות ולקבוע שכל דואר שיתקבל עבור אסיר יֵרשם ביומן קבלת דברי הדואר וכי בעת מסירת דבר הדואר לאסיר יתעד מנהל האגף את דבר המסירה ביומן. צוין שהמבקש תרם תרומה של ממש בעצם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, וכי למרות שעתירות רבות המוגשות ע"י אסירים אינן ממין העניין, בין היתר מכיוון שהם אינם מיוצגים, יש לבחון טענותיהם בקפידה, אם יש בהן טענה שראויה לביקורת שיפוטית. (ניתן 13.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: עיריית חולון מנועה מלנהל הליכי גבייה מינהלית בטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים שבנדון (עת"מ 37776-04-11)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל עתירה שהוגשה כנגד עיריית חולון, ופסק כי עליה להפסיק את כל הליכי הגבייה המינהלית שהיא נוקטת כנגד העותר. ביחס לחובות הארנונה שעד סוף שנת 1997 קיבל ביהמ"ש טענת העותר כי ביחס לחובות אלו חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן יש לבטל את הליכי ההוצל"פ בעניין חובות אלו. ביחס לחובות עבור השנים 2007-2009 קבעה השופטת יהודית שיצר, שמכיוון שהעירייה הגישה בעניין תביעה אזרחית כנגד העותר, מנועה היא מלנהל במקביל גם הליכי גבייה מנהלית בגין חובות אלו, וזאת כל עוד התביעה תלויה ועומדת. ביחס לחובות העותר משנת 2010 קבע ביהמ"ש, באופן דומה, שמכיוון שהעותר הגיש בעניין ערעור מינהלי על החלטת העירייה בעניין חובות אלו, העירייה מנועה מלנהל הליכי גבייה כל עוד הערעור תלוי ועומד. (ניתן 22.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי אישר הגשת תובענה ייצוגית נגד עיריית גבעתיים בגין גבייה שלא כדין של אגרת כבאות (ת"צ 40550-12-10)

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל בקשת תושבי גבעתיים לאשר התובענה המינהלית שהגישו כנגד העירייה בגין גבייה לא תקינה של "אגרת כבאות", כתובענה ייצוגית. נטען שהעירייה גבתה האגרה ללא אישור משרי הפנים והאוצר, כנדרש ע"פ דין. עוד נטען שהאגרה, שנגבתה כארנונה מיוחדת שדינה כדין ארנונה רגילה, נגבתה כסכום קבוע ולא כסכום הנגזר מאופן השימוש ומשטח הנכס. ביהמ"ש קבע שלמבקשים עילת תביעה אישית, לכאורה, בגין גבייה שלא כדין של האגרה, מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. נקבע שהתובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת מהטעם שסביר להניח שרוב חברי הקבוצה לא יגלו את אי-החוקיות הנטענת, וגם אם כן, שסביר שרובם לא יתמודדו עם העירייה להשבת סכום בסך 200 ₪ לשנה. כמו כן התייחס ביהמ"ש לגודל הקבוצה ולכך שהאגרה נגבתה בשיעור אחיד מכל חבריה. (ניתן 28.05.12)




ביהמ"ש העליון: ביהמ"ש לענייני משפחה אינו מוסמך לדון בתביעה כנגד אחות של בת זוג לשעבר (בע"מ 164/11)

ביהמ"ש העליון קיבל ברוב דעות בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בה נקבע שביהמ"ש לענייני משפחה מוסמך לדון בתביעת המשיב כנגד המבקשת, אחותה של רעייתו לשעבר, שעניינה הפרת חובותיה המקצועיות כפרקליטתו. ביהמ"ש קבע שבמסגרת הגדרת "בן משפחה" בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, הגדרת "בן זוג" חלה גם בן זוג לשעבר. ברם, ע"פ לשון החוק, אחים ואחיות של בן הזוג לשעבר אינם נכללים תחת הגדרה של בן משפחה. לפיכך נקבע שע"פ לשון החוק, המבקשת והמשיב אינם "בני משפחה" ושדי במסקנה זו כדי לשלול סמכותו של ביהמ"ש לענייני משפחה בעניין. בנוסף ציין השופט זילברטל שמומחיותו של ביהמ"ש לענייני משפחה נדרשת רק לאותו "גרעין קשה" של בני משפחה, שבגדרו מתעוררות מחלוקות שמטבען מורכבות מהתחום המשפטי והרגשי גם יחד. נקבע שהסכסוך דנן אינו סכסוך שכזה. (ניתן 29.04.12)




ביהמ"ש העליון: תביעת לשון הרע בגין פרסום שנעשה ברשת האינטרנט ניתן להגיש בכל בימ"ש בישראל (רע"א 530/12)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז שהעביר תביעת לשון הרע שהוגשה אליו לביהמ"ש המחוזי בי-ם מחמת העדר סמכות מקומית. ביהמ"ש העליון קבע שבשל כך שהפרסום נשוא התביעה הופיע ברשת האינטרנט, הרי שהוא נעשה בכל מקום בישראל. לפיכך ניתן היה להגיש התביעה בכל בימ"ש בישראל ולכל בימ"ש יש הסמכות המקומית לדון בתביעה. הודגש שמשפורסמו הדברים ברשת האינטרנט, הם חשופים לעיני כל ומשכך, יש לראות במעשה שבבסיס התביעה ככזה שבוצע בכל מקום. עוד צוין שבתי המשפט אינם מייחסים משמעות מופרזת כיום לשאלת הסמכות המקומית, בשים לב למימדיה של מדינת ישראל, ולפיכך למרחק הקטן באופן יחסי בין מחוזות השיפוט השונים. ביהמ"ש הורה על החזרת התביעה לביהמ"ש במחוז מרכז וחייב המשיב בתשלום הוצאות משפט בסך 30 אלף ₪. (ניתן 29.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה על הסף עתירה כנגד החלטת שר התחבורה מהטעם שאין היא מגלה כל עילה להתערבותו (בג"ץ 4415/11)

בג"ץ דחה על הסף עתירת נתב מיכלית שהיה מעורב בתאונה קטלנית כנגד החלטת שר התחבורה, להתלות רישיון הנתב שלו לשלושה חודשים. העותר טען שניתן משקל רב מידי לפעולותיו כנתב ומשקל נמוך מידי לתקלות אחרות אשר הובילו לקרות התאונה. עוד נטען לפגמים בהליכים שהובילו לקבלת ההחלטה, בין היתר, שהחלטת השר התקבלה לאחר שהועברה לעיונו התייחסות מנהל הרשות, שלטענת העותר היה בניגוד עניינים בעניין זה. בנוסף טען העותר שלא ניתנה לו האפשרות להשמיע טיעוניו בפני השר. ביהמ"ש פסק שיש לדחות העתירה על הסף שכן היא אינה מגלה עילה להתערבותו. הודגש שהעתירה אינה מגלה כל עילה להתערבות בהחלטה מחמת חוסר סבירות או היעדר מידתיות, ושככל שקיימת פגיעה בעותר הרי מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה התערבות בג"ץ. ביהמ"ש קבע גם שלא מצא ממש בטענות העותר בנוגע להליך קבלת ההחלטה. (ניתן 22.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בב"ש: על תושבי עזה התובעים המדינה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם במבצע "חומת מגן" להפקיד ערובה בסך 80 אלף ₪ (ת"א 25511-01-11)

ביהמ"ש המחוזי קיבל בקשת המדינה לחייב תובעים, תושבי רצועת עזה, בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיה, וזאת למקרה שתביעתם תדחה והם יחויבו בתשלום הוצאות משפט. התובעים הגישו תביעתם כנגד המדינה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממבצע "חומת מגן". ביהמ"ש קיבל הבקשה מהטעם שהתובעים לא הצביעו על מקור שיאפשר למדינה להיפרע ממנו את הוצאותיה. הבקשה התקבלה גם לאור סיכויי התביעה, שבשל הפטור העומד למדינה בגין נזקים הנגרמים כתוצאה "מפעולה מלחמתית", הינם נמוכים. צוין שבמסגרת האיזון בין זכות הגישה לערכאות של התובעים לזכות הקניין של המדינה, יש להתייחס לכך שהתובעים הינם נתיני אויב. כלומר, שמשקלה של זכותם לגשת לערכאות בישראל נמוך יותר מהמשקל הניתן לזכות הגישה לערכאות של אזרח, תושב או תייר. לאור כל האמור נפסק שעל התובעים להפקיד ערובה בסך 80 אלף ₪. (ניתן 16.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אינטרסים כלכליים של נושים אינם מצדיקים פגיעה בזכות הגישה לערכאות של חייב (רע"א 4822/11)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על פסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה אשר התנה הגשת תביעת גירושין של המערער, חייב ופושט רגל, בהמצאתו ערבות צד ג' להבטחת הוצאותיה של אשתו באותו הליך. בראשית הדברים ציין השופט גרוניס שנראה שהמערער יכול היה להגיש תביעת הגירושין אף ללא אישור ביהמ"ש. מעבר לכך נקבע שאין כל צידוק לכך שביהמ"ש יטיל מגבלה על זכותו של אדם להגיש תביעת גירושין, וזאת במטרה להגן על אינטרס כספי של נושיו. אמנם, על ביהמ"ש להגן על נושים שלהם אינטרס שפושט הרגל לא יחויב בהוצאות משפט במסגרת הליך שהוא מנהל. יחד עם זאת, לא ייתכן שאינטרס זה של הנושים יביא לפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של החייב, העומדת לו הגם שהוכרז כפושט רגל. ביהמ"ש התיר למערער להגיש תביעת הגירושין מבלי שיהיה עליו להמציא ערבות כלשהי. (ניתן 13.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירות לביטול סעיפים בחוק התובענות הייצוגיות המעניקים זכויות יתר למדינה כנתבעת (בג"ץ 2171/06; בג"ץ 2367/06)

בג"ץ דחה שתי עתירות שביקשו לבטל סעיפים בחוק התובענות הייצוגיות, המעניקים למדינה ולרשויות השלטון מעמד דיוני מיוחד במסגרת החוק. העותרים טענו שהענקת מעמד דיוני מיוחד למדינה במסגרת החוק – שעל פיו היקף העילות והסעדים האפשריים נגד המדינה כנתבעת ייצוגית מצומצם ביחס לנתבעים אחרים – פוגעת באופן בלתי חוקתי בזכותם לפנייה לערכאות, ומשכך דין סעיפים אלו להתבטל. ביהמ"ש דחה טענה זו, בין היתר, משום שהוראות החוק אינן שוללות מהעותרים אפשרויות דיוניות אחרות לתביעת המדינה ורשויותיה. ביהמ"ש ציין שגם במצב בו תביעה ייצוגית כנגד המדינה אינה מאושרת לאור מעמדה הייחודי, בפני כל אחד מהנפגעים עומדת האפשרות לתבוע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בתביעה אישית. משכך נקבע שלא הוכחה פגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא בלתי חוקתית והמצדיקה את ביטול סעיפי החוק. (ניתן 29.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי הורה על בטלות הוראות בתקנון המשמעת של ההתאחדות לכדורגל השוללות את זכות הערעור (ה"פ 38811-11-10)

אייל ברקוביץ', שחקן כדורגל בעברו, התבטא באופן לא הולם ביחס לדייני ביה"ד המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל. בעקבות כך החליט ביה"ד המשמעתי להרחיקו מקורס מאמנים של ההתאחדות, בו השתתף. ערעורו של ברקוביץ' על ההחלטה לביה"ד העליון של ההתאחדות נמחק על הסף מהטעם שלפי תקנון המשמעת רשאי בעל דין להגיש ערעור רק בחלוף ריצוי שלושה חודשים מכלל העונש שהושת עליו. לאור האמור פנה ברקוביץ' לביהמ"ש המחוזי שם נקבע שהחלטת ביה"ד העליון מנוגדת להוראות חוק הספורט הקובע זכות ערעור בין מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות. עוד נקבע שההחלטה מנוגדת גם להוראות חוק יסוד חופש העיסוק ואף פוגעת בכללי הצדק הטבעי. לאור האמור ביטל ביהמ"ש את החלטת ביה"ד העליון וקבע שההוראות בתקנון השוללות את זכות הערעור בטלות. (ניתן 14.12.10)




בית המשפט העליון קבע כי הגשת קובלנה פרטית כנגד עובד עירייה אינה טעונה אישורו של היועץ המשפטי לממשלה (רע"פ 10857/08)

המבקש הגיש קובלנה כנגד ארבעה עובדי עירייה. בית המשפט קמא ביטל את הקובלנה בשל אי קבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה טרם הגשתה בהתאם להוראת סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי וכן פסק למבקש הוצאות. בית המשפט העליון החליט לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור וקיבל את טענת המבקש, כי הוראת הסעיף אינה חלה על עובדי עירייה. נקבע, כי על פי לשונו המפורשת של הסעיף הוא חל על עובדי מדינה בלבד, וכי החלתו על עובדי עירייה תפגע בזכות הגישה לערכאות, ועל כן עליה להעשות באמצעות חקיקה מפורשת. לכן נקבע, כי הגשת הקובלנה לא היתה טעונה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, וכי לא היה מקום לביטולה ולחיוב המבקש בהוצאות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: חובת מיצוי ההליכים שרירה וקיימת גם לגבי עתירות לביטול חוקים ותקנות (1068/09)

במוקד העתירה מבקש העותר כי בית המשפט יורה למשיבים, שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, ליתן טעם מדוע לא יבוטלו או יוכרזו כבטלות תקנה 2(א) ותקנה 6 לתקנות התכנון והבניה, בהיותן מנוגדות להוראות חוק שונות.לאחר עיון בעתירה הגיע בית המשפט למסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף, זאת בשל היותה מוקדמת ולוקה באי מיצוי הליכים. בית המשפט ציין, כי עילת הסף בדבר אי מיצוי הליכים שרירה וקיימת גם כאשר מדובר בעתירות לביטול חוקים ותקנות ומשכך,טרם הפנייה לבג"צ, על העותר לפנות לרשויות האמונות על קביעתן וביצוען של התקנות עליהן הוא מלין.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל (בג"צ 3239/02): ביטול הוראות בצו בדבר מעצרים בעת לחימה בשל הפרת זכויות אדם בסיסיות

המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' הגישו עתירה כנגד הוראות הצו בדבר מעצרים בעת לחימה, הפוגע, לטענתם, פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. בית המשפט העליון קיבל את העתירה בחלקה וקבע, כי דחיית הבאת העצורים לפני שופט לתקופה של 12 יום נוגדת את תפיסות היסוד של המשפט ועל כן ההוראות המאפשרות אותה הן בלתי חוקיות ובטלות. כן נקבע, כי החזקת העצור במעצר במשך שמונה ימים לפני תחילת חקירתו הראשונית היא בלתי חוקית, שכן בשלב ראשוני זה של החקירה, עשויות להתבהר עובדות פשוטות העשויות להכריע בדבר המשך המעצר. מאידך, נקבע כי ניתן למנוע את המפגש בין עצור לעורך דינו אם קיום הפגישה עלול לגרום נזק לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום סילק על הסף תביעת לשון הרע שהוגשה נגד מבקר המדינה וקבע כי הוא נהנה מחסינות מוחלטת מכוח חוק איסור לשון הרע (182516/08)

בית משפט השלום בתל-אביב סילק על הסף תביעת לשון הרע שהוגשה נגד מבקר המדינה בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה שעסק בין היתר בעניין ניגוד עניינים בפעילות שר התמ"ת דאז, אהוד אולמרט, בפרשה הידועה כ"פרשת מרכז ההשקעות". בית המשפט סילק על הסף את התביעה מכוח סעיף 13(4) לחוק איסור לשון הרע, וקבע שהמבקר נהנה מחסינות מוחלטת ופרסומיו לא יהוו עילה למשפט פלילי או אזרחי לפי חוק כלשהו. צויין, כי מטרת החסינות המוקנית לבעלי סמכות מעין שיפוטית היא להבטיח כי יוכלו לבצע את תפקידם ללא מורא, בלי להעמידם אל מול הצורך להתגונן באופן אישי מפני תביעות.




בית המשפט העליון: ארגוני זכויות אדם המגישים עתירות ציבוריות אינם פטורים מתשלום אגרה (בג"צ 815/09 א')

רופאים למען זכויות אדם והאגודה למלחמה בסרטן הגישו עתירה לבית המשפט העליון באמצעות הקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב לחייב את שירות בתי הסוהר לקבוע הסדרים להפרדה בין אסירים מעשנים לבין אסירים שאינם מעשנים במתקני השירות. עם העתירה הגישו הארגונים בקשה לפטור מתשלום אגרה. רשמת בית המשפט העליון דחתה את הבקשה בקובעה, כי עצם היות המבקשים גופים הפועלים ללא כוונת רווח והמספקים בהתנדבות שירותים חיוניים, כמו גם היותם גופים הנתמכים על ידי תרומות, ללא תמיכה ממשלתית, והיות העתירה "עתירה ציבורית", אין בהם כדי לפטור את המבקשים מתשלום אגרה. נפסק, כי גם מתדיינים מסוגם של המבקשים נדרשים להוכיח עמידה בתנאים הקבועים בתקנות, ומכיוון שהמבקשים לא הוכיחו חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה, בקשתם נדחית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: טענות מקדמיות בדבר פסלות מותב פטורות מאגרה במידה והן קשורות להליך עיקרי שפטור מאגרה (ע"א 6898/08).

המערער הגיש ערעור לפסילת מותב בהליכים משפטיים המתנהלים בעניינו בבית המשפט לענייני משפחה. בד בבד הגיש המערער בקשה לפטור מאגרה, בנימוק שמדובר בהליך שיסודו בצו הגנה שניתן על פי החוק למניעת אלימות במשפחה. רשמת בית המשפט העליון קבעה, כי מטרת הפטור מאגרה בהליכים על פי החוק למניעת אלימות במשפחה הינה מתן גישה קלה ומהירה לבית המשפט הן לצד המבקש הגנה והן לצד הנתבע, שהצעדים נגדו עשויים להיות חריפים ולפגוע בחירותו. משכך יש לאפשר לבעל דין לברר את השאלה המקדמית בדבר כשירותו של המותב ללא חסם כלכלי, וראוי לראות גם את הליך הפסלות והערעור עליו כחלק מן ההליך העיקרי לצרכי הפטור מאגרה




בית המשפט המחוזי: תובע בבית משפט לתביעות קטנות זכאי להוצאות אף שהנתבעת נענתה לתביעתו טרם הדיון (בר"ע (י-ם) 526/08)

התובע הגיש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, באמצעות הקליניקה לעריכת דין קהילתית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, כנגד תאגיד הביוב והמים של ירושלים, על גביית יתר בחשבון המים שלו. הנתבעת השיבה לו את הסכומים הנתבעים עוד טרם הדיון, ולכן קבע בית המשפט לתביעות קטנות שהיה על התובע למחוק את תביעתו ולא להתעקש על קיום הדיון, ופסק הוצאות כנגדו. בית המשפט המחוזי קבע שכיוון שהכספים הושבו רק בשל הגשת התובענה, זכאי התובע להוצאות בשל האינטרס הציבורי לתמרץ פרטים להגיש תביעות שטרחתן לפרט הבודד מרובה מתועלתן אך מטיבות טובה רבה עם הכלל.




בית הדין לעבודה אישר הגשת תובענה ייצוגית נגד חברת שמירה ( עב 9528/07)

בית הדין לעבודה אישר הגשת תביעה ייצוגית נגד חברת ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ, קבלנית שמירה ואבטחה, בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. בנימוקו טען השופט,כי הדרך החלופית של ניהול הליך בדרך של צירוף תובעים אינה יעילה במקרה דנן העוסק בענף השמירה והאבטחה, שכן ענף זה מורכב מעובדים שלרוב אינם מאורגנים בפועל, המשתכרים שכר נמוך, שנגישותם לערכאות השיפוטיות אינה קלה וחלקם אף אינו מודע לזכויותיהם הלכאוריות להפרשות לקופת תגמולים.




בג"צ פסק כי קיומה של אפשרות ל"תקיפה עקיפה" בערכאה אחרת מונע אפשרות ל"תקיפה ישירה" בבג"צ (בג"צ 6090/08)

עתירה כנגד חוקיותן של תקנה 2(א) ו-14 לתקנות בית המשפט (אגרות). העותרים טענו, כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והפגיעה בזכות זו מחייבת עמידה בתנאי פסקת ההגבלה. תקנות האגרות מונעות מהעותרים את זכותם לגישה לערכאות, ובכך נגרמת להם פגיעה בלתי מידתית, בניגוד לתנאי פסקת ההגבלה. כמו-כן לטענתם, אופן חישוב האגרה הופכה למס, ובכך אין מקיימים את תכלית החוק וכוונת המחוקק ואף בשל כך, דין הוראות התקנות להתבטל. בג"צ הורה לעותרים לשוב לבימ"ש השלום, שכן נקבע, כי אפשרות קיום "תקיפה ישירה" בבג"צ אינה מונעת "תקיפה עקיפה" בערכאה אחרת, וקיומה של אפשרות "תקיפה עקיפה" מהווה סעד חלופי שבגינו תדחה העתירה על הסף בבג"צ.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דן בסוגיית זכות העמידה של העותר הציבורי והפרטי (בג"צ 4736/03)

חברות דלק שהוקמו לשם הגברת התחרות בשוק הדלק, עתרו כנגד הסכם שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין חברת פי גלילות. לטענתן ניתנה הטבה כלכלית בלתי סבירה לפי גלילות, המהווה סטייה מכללי המינהל התקין המחייבים רשויות ציבוריות. המשיבים טענו כי לעותרות אין כלל מעמד בדין, ועל כן יש לדחות את עתירתן על הסף. בית המשפט קבע כי לעותרות יש זכות עמידה הן בשל היותן מתחרות עיסקיות והן מכח מעמד "העותר הציבורי" המוכר במשפטנו כחלק מההכרה בזכות הפרט לעתור נגד פגיעה בשלטון החוק. יחד עם זאת, העתירה נדחתה לגופה בשל העדר פגם משפטי בעיסקה המצדיק התערבות בג"ץ.




בית המשפט העליון קבע כי במקרים בהם מסרב בית המשפט לבקשת צד להצטרף כידיד בית המשפט הערעור הוא בזכות ולא ברשות (בש"א 9742/06)

נקבע כי בנסיבות בהן בעל דין זר מבקש להצטרף להליך תלוי ועומד לפני ערכאה דיונית כ"ידיד בית המשפט" ובקשתו זו נדחית, עומדת לו זכות ערעור נוכח ההכרעה הסופית בעניינו. זאת, גם כאשר ביחס להליך העיקרי שבין בעלי הדין ההחלטה בהליך ההצטרפות טפלה באופיה.




ביהמ"ש העליון החליט לפטור עותר מהפקדת עירבון (דנג"צ 9865/06-ד')

כב' הרשם מרזל יגאל פטר עותר ציבורי מהפקדת עירבון, הן בשל היותו חבר-כנסת והעדר נגיעה אישית שלו לעניין שבעתירה, והן בשל הסיכוי הגבוה כי לא יחוייב בהוצאות בגין עתירתו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה כנגד סמכות ביה"ד לעבודה לדון בתביעת שכר של נבחר ציבור (בג"ץ 1898/06)

משרד הפנים הגיש עתירה כנגד סמכותו של ביה"ד לעבודה לדון בתביעתו של נבחר ציבור לקבלת שכר עבודתו. בג"צ דחה את העתירה וקבע כי בין סגן ראש רשות מקומית לבין הרשות יכול ויתקיימו יחסי עובד-מעביד, ואף נבחרי הציבור זכאים לתחולתו של חוק הגנת השכר עליהם, ומכאן שלבית הדין לדיני עבודה סמכות לדון בעניין, בעיקר כאשר המגמה צריכה להיות דווקא העדפת הפניה לערכאה הייחודית על פני הגשת עתירה לבג"צ.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה את הבקשה לדיון נוסף בעניין עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר, משה קצב (דנג"ץ 1988/08)

בעקבות דחיית העתירות כנגד הסדר הטיעון שערך היועץ המשפטי לממשלה עם נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, הוגשה בקשה לדיון נוסף בפסק הדין, על בסיס דחיית חלק מהעתירות ברוב דעות ולא פה אחד. לטענת העותרים "הלכה שנקבעה על דעת הרוב", מצדיקה דיון נוסף בפני הרכב מורחב. בג"צ דחה את הבקשה בין היתר בשל העדר הלכה חדשנית, ומשום שהדיון הנוסף אינו מהווה ערכאת ערעור לשינוי התוצאה הקונקרטית. כמו-כן הודגשה חשיבותו של עקרון סופיות הדיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נדחתה עתירה מנהלית נגד הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין, בין השאר בשל העדר זכות עמידה (עת"מ 1095/07)

בעתירה נטען כי שתיים מן השאלות שהופיעו בבחינה (מועד אוקטובר 2007), שעניינן במיסוי מקרקעין, נכללו בבחינה בחוסר סמכות, שכן תוכנן חרג מן הנושאים המנויים בתקנה 18 לתקנות לשכת עורכי הדין הקובעת את נושאי הבחינה.עתירתה של אחת העותרות,פרקטיס הכנה לבחינות בע"מ,חברה פרטית העוסקת בהכנת נבחנים לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין טענה נדחתה מהנימוק של העדר זכות עמידה לאור הכלל לפיו מקום בו קיים נפגע ישיר וספציפי מההחלטה נשוא העתירה, לא תישמע, בכפוף לחריגים, עתירתו של עותר ציבורי באותו עניין. עתירת העותרים הנוספים נדחתה לגופו של עניין

למעבר לקישור לחץ/י כאן

שלילת הוצאות בבג"צ בשל פנייה בפקס ולא בדואר (בג"ץ 3296/07 - ד')

העותר, תושב יהודה ושומרון,פנה לבג"צ בבקשה לסעד לפיו המשיב ינפיק לו "כרטיס מגנטי" ויתיר את כניסתו לעבודה בישראל.העותר ביקש למחוק את העתירה לכשקיבל את הסעד מאת המשיב.העותר מבקש כעת שיפסקו לזכותו הוצאות בטענה שהגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, טרם הגשת העתירה לא פנה אליו העותר במכתב בדואר כנדרש על פי הנוהל, אלא בפקס בלבד, ולכן לא מיצה הליכים כנדרש טרם הגשת העתירה והגשתה היתה מיותרת. רשם בית המשפט העליון קיבל את עמדת המשיב ודחה את הבקשה להוצאות

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הפחית סכום ערובה לעובד זר על מנת שיממש זכותו לפנות לערכאות

ביהמ"ש קבע, כי החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימוש זכות הגישה לערכאות, המצריכה התחשבות ביכולת הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. השני - עניינו של נתבע בהליך, הזכאי לממש את גביית הוצאות המשפט שיפסקו לזכותו, באם יזכה בהן בגין הליך שלא הוא יזם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
ארנון יונס נ' מנכ"ל משרד ראש הממשלה (בגץ 509/80): לא רק זכויות המעוגנות בדין החרות יכולות להוות בסיס לעתירה לביהמ"ש

בג"ץ קיבל עתירת עיתונאי כנגד ההחלטה שלא להעניק לו תעודת עיתונאי מהטעם שאינו עובד בעיתון ארצי. בנוגע לטענת המדינה שלעותר אין זכות המוגנת בדין לקבלת הסעד שכן כל עניין ההוצאה של תעודות עיתונאי אינו מבוסס על הוראה בדין, נקבע שלא רק זכויות המעוגנות בדין החרות יכולות להוות בסיס לעתירה לביהמ"ש, ושביהמ"ש עצמו אף מעלה לעיתים אינטרסים שלא הוגדרו בחקיקה, לדרגת אינטרסים המוגנים ע"פ דין. הודגש שאינטרס כלכלי ישיר של העותר מספיק כדי לבסס עתירתו בבג"ץ, כאשר הרשות מפלה בינו לבין זולתו, אפילו פועלת הרשות שלא על יסוד דין מפורש במתן טובות הנאה בעלות משמעות כלכלית. לגופו של עניין קיבל בג"ץ טענת העותר שיש לו בעניין אינטרס כלכלי ישיר, ושהוא מופלה לרעה בעניין זה. נקבע שאין הצדקה עניינית להבחנה שעושה המדינה ושעל העותר לקבל תעודת עיתונאי. (ניתן 4.6.81)




סוגי זכויות

זכויות במשפט
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם