המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות בהליך הפלילי > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
ביהמ"ש השלום בת"א: לצורך כשרות דיונית יש לפרש "מחלת נפש" באופן גמיש ורחב (ת"פ 34098-12-14)

הנאשם, שביצע עבירות אלימות באמו, טען כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין ויש להפסיק את ההליכים המשפטיים נגדו. התביעה טענה כי הפסקת הליכים מחייבת שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת לתפקד כראוי כדי להתגונן מפני האשמה, והיותו של הנאשם חולה נפש או שהוכר כמפגר. בית המשפט קבע כי שעה שבית המשפט בוחן את כשירותו הדיונית של נאשם, ועל מנת שלא לפגוע בזכות להליך הוגן, בדיקתו צריכה להתמקד בתנאי המרכזי - שאלת יכולתו של הנאשם לעמוד לדין, לתפקד כראוי כדי להתגונן נגד האשמה ולקחת חלק פעיל בהליך המשפטי. התנאי השני - קיומה של מחלת נפש העומדת בבסיס היעדר המסוגלות לעמוד לדין – הוא תנאי נלווה, אשר יש לפרשו באופן גמיש ורחב יותר ולראות בתסמינים שונים היכולים להתיישב גם עם מחלת נפש (אך לא בהכרח) כחוסים תחת הגדרת "מחלת נפש". (ניתן 15.3.15).




חיסיון תסקיר המבחן וחומרי הגלם שביסודו (בש"פ 756/15)

העורר ביקש לעיין באבחון הפסיכולוגי שנערך לו להכנת תסקיר מבחן במסגרת מעצרו. לטענתו, מדובר בחומר חקירה מהותי להגנתו, שהוא זכאי לקבלו מתוקף זכויותיו לעיין בחומרי חקירה ולהליך הוגן. המשיבה טענה כי לא ברור שהאבחון הפסיכולוגי הוא "חומר חקירה", ולכן העורר לא זכאי לקבלו, וכי חשיפת חומרים שביסוד הכנת תסקירים תכרסם במעמדו האובייקטיבי של שרות המבחן. נקבע כי קשה להלום שחומר יוגדר כחומר חקירה כאשר לא רק שאינו מצוי בידי רשויות התביעה, אלא שהן לא יכולות לקבלו לעיונן. החומר בבסיס התסקיר נהנה מחיסיון, הקשור במעמדו של שירות המבחן כזרוע הארוכה של בית המשפט וכמקור אובייקטיבי חשוב בהליך. החשש הוא כי בחינה של החומרים שביסוד התסקיר תכרסם במעמדו של שרות המבחן. חיסיון תסקיר של קטין קבוע במפורש בחקיקה, והוא חל גם על חומרים שבבסיסו במקרה זה. (ניתן 8.3.2015).




בימ"ש השלום ת"א זיכה מהחזקת חשיש עקב חיפוש בלתי חוקי (ת"פ 50516-05-13)

הנאשמת, שהואשמה בעבירת סמים, טענה כי יש לפסול ראיה שהושגה בעקבות צו חיפוש שבוצע שלא כחוק - שלא בפני שני עדים כנדרש, ולמרות שצו החיפוש חל רק על חיפוש בבית, הוא כלל גם חיפוש על הגוף. התביעה טענה כי די בכך שהנאשמת הודתה בכך שהחזיקה סמים על גופה וכי שהו שני עדים במהלך החיפוש בבית והם הנאשמת ובן זוגה. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בפגיעה בפרטיות יש צורך לפעול בצורה מאוד עקבית ע"פ החוק, שכן ביתו של אדם הוא מקום מבצרו. עוד נפסק כי צו של שופט, אשר ניתן במעמד צד אחד, בידי המשטרה, כאשר לא נשמע הצד השני, יש לגביו חשיבות כפולה ומכופלת, כי יבוצע כדת וכדין. לפיכך נקבע כי החיפוש לא נעשה כחוק ולא בפני שני עדים ועל כן, זיכה את הנאשמת. (ניתן 22.1.15).




ביהמ"ש השלום: על המדינה להוכיח כי הנאשם נסע בטווח האסור בחוף הים כאשר המדידה נעשתה במד טווח לייזר (ת"פ 45454-11-11)

לנאשם מיוחסת עבירה של נהיגה בחוף הים בניגוד לחוק. לטענת המדינה, הנאשם נסע ברכב במרחק 53 מטרים מנקודת גאות המים, לפי מד טווח לייזר (להלן: מט"ל). הנאשם טען כי לפי מדידה בגלגלת, מדובר במרחק העולה על 100 מטר, כפי שהחוק מתיר. ביהמ"ש קבע כי על התביעה להוכיח את אמינות המכשיר, תקינותו, מיומנות המפעילים והפעלתו כיאות. מכשיר המט"ל לא אושר בחוק, ועליו לעמוד בכללי סף של קבילות ומשקל להכרה בראיות מדעיות חדשות, כגון: המקובלות על הקהילה המדעית; התעמקות במתודולוגיה של השיטה המדעית והתאמתה לעניין; ביקורת עמיתים, שיעור הטעות והאם ניתן להפריכה בראיות סותרות; ביקורת שיפוטית ברמה הכללית בין היתר על העד המומחה מטעם מציג הראיה; ועוד. נקבע כי יש לזכות את הנאשם מכיוון שהמאשימה לא הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי הרכב נסע בטווח האסור. (ניתן 3.3.2015).




בית המשפט העליון דחה בקשת נאשם לעיין בכל המידע שהועתק מטלפון נייד של צד שלישי (בש"פ 7585/14)

העורר, שהואשם בביצוע פעולות בלתי חוקיות במניות, ביקש לעיין ולהעתיק מידע שהועתק מטלפון נייד של צד שלישי. לטענתו, אי מסירת המידע מעדיפה את פרטיותם של צדדים שלישיים על פני זכותו למשפט הוגן. המדינה טענה כי נוכח הפגיעה בפרטיותו של הצד השלישי, יש להסתפק בחומר מהטלפון שכבר נמסר. נקבע כי לנאשם זכות להתגונן על סמך הכרות מלאה של חומר החקירה, על מנת שיוכל למצוא בו ראיות לחפותו. יש להעניק למונח "חומר חקירה" פרשנות מרחיבה, אך יש להראות יסוד של ממש כי החומר ישפיע על בירור האישום. אם החומר רלוונטי, יש לאזן בין זכות הנאשם להגנה ראויה לבין הפגיעה בזכויות צדדים שלישיים או בערכים שונים. ההגנה לא הצביעה על תועלת שתצמח מעיון בכל מידע שהועתק מהטלפון הנייד של הצד השלישי. לעומת זאת, הפגיעה האפשרית בפרטיות מובנת מאליה. (‏ניתן 18.11.2014).




ביהמ"ש העליון דחה ערעור בו חזר המערער מהודאתו והציג גרסה עובדתית שונה לראשונה בערעור (ע"פ 122/08)

המערער, שהורשע ברצח אשתו, חזר מהודאתו בביצוע העבירה, טען שלא התקיים מגע פיזי ביניהם וכי מסר גרסה שקרית קודמת, בשל לחץ שהופעל עליו. המשיבה טוענת כי לא ניתן לשנות בערעור את גרסת ההודאה, וקיימות ראיות הקושרות אותו לעבירה. נקבע כי ניתן לבחון גרסאות חלופיות בערעור, במיוחד אם הן מבוססות על ראיות נסיבתיות וכאשר הן מתייחסות ליסוד הנפשי ופחות ליסוד ההתנהגותי. ביהמ"ש יאשר חזרה מהודיה כשקיים חשש ממשי כי היא פסולה, כתוצאה מפגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעותה, או שהושגה שלא כדין. קיימת חשיבות לעיתוי הבקשה לחזרה מההודיה, ולביהמ"ש נתונה סמכות לאפשר חזרה מהודיה גם בערעור, אם הוצגו נימוקים חזקים לכך. נוכח עיתוי הטענות, אימוץ הגרסה הראשונה בבימ"ש קמא והחיזוקים לה, השוני בין הגרסאות ביסוד ההתנהגותי, ונוכח החזרה מהודיה, ללא הסבר משכנע – יש לדחות את הערעור. (ניתן 11.11.14).




בית המשפט העליון: חומר חקירה שהועבר בטעות להגנה יוחזר לתביעה (בש"פ 7289/14)

התביעה העבירה בטעות על גבי תקליטור הודעות דוא"ל של עדת המדינה, שולה זקן, לסנגוריו של אולמרט בפרשת טלנסקי. ההגנה עמדה על זכותה לעבור על החומר, והתביעה טענה שעל ההגנה להשיב את התקליטור. השופט עמית קבע, כי אף אם עיינה ההגנה כבר בחומר, אין מקום להגדיל את הפגיעה בפרטיות או בחיסיון עו"ד-לקוח. מחד, קיים אינטרס ציבורי להגן על עדים ועל פרטיותם, ומאידך, בהסכמתם לשמש כעדי מדינה מוותרים הם על חלק מההגנות כעדים. לתביעה עומדת חזקת ההגינות, ובהחליטה מה אין לחשוף, שוקלת היא את הפגיעה בחיסיון עו"ד-לקוח ובפרטיות של צד כלשהו. נפסק כי ההגנה תחזיר את החומר מבלי לעיין בו, והתביעה תיבחן שוב את החומר לפי קטגוריות שפורטו, גם לגבי הדוא"ל היוצא של העדה, שלא נמסר להגנה. (ניתן 2.11.2014).




ביהמ"ש העליון קיבל בקשות לעיכוב ביצוע מאסרם של מורשעי פרשת הולילנד (ע"פ 4456/14)

המבקשים, מורשעי פרשת "הולילנד" אשר ערערו על הכרעת הדין והעונשים שנגזרו עליהם, הגישו בקשה לעיכוב ביצוע גזרי הדין עד להכרעה בערעור. השופט סולברג מביהמ"ש העליון קבע כי אכיפה מיידית של גזר דין הוא אינטרס ציבורי חשוב. עם זאת, לאור נסיבות העניין ומורכבותו של ההליך נקבע כי יש לקבל הבקשה בנוגע לעונשי המאסר. צוין כי אמון הציבור מותנה גם בהקפדה על זכויותיהם של נאשמים ומורשעים בפלילים, וכי מאסר שמתברר בדיעבד כבלתי-מוצדק פוגע לא רק בפרט, אלא גם גורע מאֵמון הציבור בשלטון החוק ובמערכת המשפט. לגבי הקנסות נקבע שבניגוד למאסר, קנס כספי ניתן להשבה. לפיכך הוחלט לקבל הבקשות בנוגע לרכיב המאסר שגזרי הדין, ולדחותן בנוגע לקנסות הכספיים. (ניתן 15.09.14)




ביהמ"ש העליון דחה ערר חשודה על החלטת המחוזי לא לאסור פרסום פרטיה האישיים (בש"פ 5675/14)

מורה ישראלית שהואשמה באוסטרליה בעבירות מין נגד תלמידות בבית ספר דתי ערערה על החלטת בימ"ש המחוזי שדחה בקשתה לאסור פרסום שמה ופרטי החשדות נגדה. העוררת טענה שהיא חשודה שטרם הוגש נגדה כתב אישום ולכן ביהמ"ש רשאי להורות על איסור פרסום. השופט ג'ובראן דחה הערר ופסק שעניינה של העוררת אינו מצדיק איסור פרסום, בין אם היא תיחשב נאשמת ובין אם חשודה. הובהר שככלל, עקרון פומביות הדיון גובר על הפגיעה בנאשם, אלא במקרים שהפרסום יגרום לנאשם נזק חמור. ביהמ"ש קיבל טענת העוררת בדבר הנזק שייגרם לה עם הפרסום, אך קבע שנזק זה הוא מסוג הנזקים הנלווים להליך הפלילי, ואין בו בכדי להביא לאיסור הפרסום. ביהמ"ש ציין גם את האינטרס הציבורי שבפרסום הדברים במובן זה שהפרסום עשוי לעודד קורבנות נוספים להתלונן, ו"להעמיד את הציבור על משמר". (ניתן 10.09.14)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעה חרף פגמים שנפלו בהליך הדיבוב של המערער (ע"פ 846/10)

המערער, אדם שהורשע בקשירת קשר לביצוע רצח, בין היתר על יסוד דברים שאמר למדובב, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון. המערער טען, בין היתר, כי בהליך הדיבוב נפלו כשלים שונים, ומכאן שהודאותיו אינן קבילות. ביהמ"ש קבע שלמרות שהתנהגות המדובב הייתה על התפר בין הלגיטימי לפסול, היא אינה עולה כדי אמצעי פסול שהיה בו כדי לשלול את חופשיות הרצון של המערער במסירת ההודאות או כדי לפגוע בזכותו להליך הוגן. בין היתר נקבע שהתנהלות המערער לאורך הליך הדיבוב מלמדת כי נטל בה חלק פעיל באופן מודע ומרצון, בנסותו לגייס את המדובב לעזרתו, וכי התנהלות המדובב לא כללה הפעלת לחץ בלתי סביר על המערער. ביהמ"ש דחה גם את טענות המערער בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות שלו וכן שחל כרסום במהימנות ההודאות הנובע מכשל בהליך תיעוד הדיבוב. הערעור נדחה. (ניתן 14.7.14).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של מערער שהורשע בעבירות ביטחון על אף שהרשעתו התבססה בעיקרה על הודאותיו. (ע"פ 3577/12)

המערער, תושב עזה, הורשע בעבירות ביטחון, בין היתר, בגין פעילותו כחבר בחוליה הצבאית המוגדרת כארגון טרור. בערעור לביהמ"ש העליון טען המערער שהרשעתו התבססה בעיקר על הודאותיו, ושבמסגרת חקירת השב"כ הוא לא הוזהר ומסר הודאותיו לאחר שהופעל עליו לחץ והושמעו כלפיו איומים. ביהמ"ש העליון פסק מפי השופט רובינשטיין, שמשקלה של ההודאה נבחן בשני מבחנים: מבחן פנימי, הבודק את האמת העולה מתוך ההודאה ומבחן חיצוני, לפיו נדרשת תוספת ראייתית מסוג 'דבר מה נוסף'. נקבע שבמקרה דנן, מדובר בהודאות קבילות ומהימנות בשל העובדה שלהודאת המערער מצטרפת עדותו בבימ"ש, המאשרת את דבריו בהודאה. לכך מצטרפת גם עדות עדי התביעה. כל אלו מבססים את הרשעת המערער, מעל ספק סביר. הערעור נדחה. (ניתן (‏23.7.2014).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום זיכה נאשמים בשל הסתמכות על חוות דעת משפטית שהתירה להם לבצע עבירה (ת"פ 27678-08-13)

כנגד הנאשמים, חברה קבלנית ומנהלה, הוגש כתב אישום המייחס להם "ביצוע עבירות שעניינן עשיית שרות במהלך העסק במחיר העולה על המחיר הקובע", בניגוד להוראות הדין. בימ"ש השלום בחיפה קיבל טענת הנאשמים בדבר חוסר הוודאות המשפטית בנוגע לסוגית המחיר שניתן היה לגבות באותה התקופה. בנוסף, ביהמ"ש קבע כי הנאשמים פנו לקבל חוות דעת משפטית בעניין וכי גביית המחיר הפסול נעשתה בהתאם לאמור בחוות דעת זו. השופט פלאח פסק בעניין זה כי הנאשמים הסתמכו על ייעוץ משפטי שקיבלו מעורך דינם, ומכאן שהם פעלו ללא כוונה פלילית, וללא היסוד הנפשי הנדרש בעבירות המיוחסות להם. לפיכך נקבע כי לנאשמים עומדת ההגנה הטבועה בסעיף 34יט לחוק העונשין בדבר טעות במצב משפטי. לאור שני הטעמים האמורים הוחלט על זיכויים של הנאשמים. (ניתן 19.05.14)




בימ"ש השלום קיבל בקשת נאשם לקבלת נתוני העמדה לדין (בע"ח 38064-01-14)

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של מסירת ידיעות כוזבות. המבקשת ביקשה להעלות טענה בדבר אכיפה בררנית, לפיה בנסיבות דומות אין המדינה נוהגת להגיש כתבי אישום. לשם כך ביקשה המבקשת לקבל נתונים לגבי העמדה לדין בעבירות דומות. בקשתה נדחתה ע"י המדינה. השופט עלי מבימ"ש השלום בקריות קבע שנוגע לבקשת נתונים לביסוס טענה של אכיפה בררנית, נקודת המוצא צריכה להיות גילוי המידע, וזאת כל אימת שיש במידע כדי לתרום להגנת הנאשם. ביהמ"ש דחה עמדת המשיבה שעל מבקש המידע להציג תשתית ראייתית ראשונית שיש בה כדי לערער על חזקת התקינות המינהלית, ופסק שדי בבסיס ראשוני לחשד לקיומה של תוצאה מפלה, על-מנת לקבל המידע. לאור הצגת נתונים המעידים, לכאורה, כי הוגשו מעט אישומים בגין העבירה הרלוונטית בנסיבות דומות, הוחלט על קבלת הבקשה. (ניתן 03.03.14)




ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור על חומרת עונש שהושת על נאשם (ע"פ 5919/13)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור שהגיש המערער, אדם שהורשע בביצוע עבירות של מעשים מגונים בקטינה, על חומרת העונש שהושת עליו. ביהמ"ש ציין שערכאת ערעור אינה מתערבת בחומרת העונש אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות מהותית בגזר הדין או במקרים של חריגה מרמת הענישה המקובלת. נקבע שבמקרה דנן, לאור ניתוח נסיבות העבירה ומידת האשם של המערער, כי מתחם העונש שקבע ביהמ"ש המחוזי – בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר - הוא הולם. צוין שהערכים החברתיים שנפגעו ע"י המערער בביצוע העבירות הם זכותו של כל אדם, ושל קטין בפרט, לשלמות גופו, לכבוד, לפרטיות לשלוות נפש, לביטחון ולחירות. עם זאת, לאור שיקולים כגון הליך השקום שהמערער עובר והתרחקותו ממקום מגורי המתלוננת, הוחלט על הפחתה של 4 חודשי מאסר, כך שהעונש יעמוד עד 32 חודשי מאסר בפועל. (ניתן 25.3.14)




בימ"ש השלום דחה בקשת הסנגוריה הציבורית לפטור אותה מייצוג נאשם חולה נפש (ת"פ 18158-10-13)

בימ"ש השלום בת"א דחה בקשת הסנגוריה הציבורית לפטור אותה מייצוג נאשם שע"פ חוות דעת פסיכיאטרית אינו כשיר לעמוד לדין ואינו אחראי למעשיו. השופט עוזיאל קבע שבנסיבות דנן - כאשר מדובר בנאשם שהוא חולה נפש אשר ביהמ"ש שוקל להוציא בעניינו צו אשפוז - אין לביהמ"ש סמכות לפטור הסנגוריה הציבורית מהמשך הייצוג. הובהר שכאשר מדובר בייצוג חולה נפש שאינו כשיר לעמוד לדין וכאשר שאלת הפסקת ההליכים נגדו ומתן צו אשפוז או צו מרפאתי עומדים על הפרק, הרי שהגנת הנאשם אינה נמדדת רק לפי מדד של שיתוף פעולה של הנאשם עם עורך דינו, אלא נגזרת בעיקר מזכות החולה להיות מיוצג על-ידי גורם מקצועי שישמור על האינטרסים והזכויות שלו. ביהמ"ש הכיר בקושי בייצוג הנאשם, אשר מתנהג בצורה בוטה ואלימה, אך קבע שקושי זה אינו מאפשר פטור מייצוג. (ניתן 05.03.14)




ביהמ"ש העליון: לנפגעת עבירה בהליך פלילי הזכות לקבל מידע על זכויותיה מעו"ד והדבר אינו פוגע באמינות גרסתה (מ"ח 4364/13)

ביהמ"ש העליון דחה בקשה לעריכת משפט חוזר לאדם שהורשע בעבירות של מעשה מגונה בקטינה ותקיפה על-מנת לבצע פשע. המבקש טען שיש בידו ראיה חדשה המעידה שהמתלוננת עברה הכנה והדרכה ע"י עורך דינה, בטרם מסרה תלונתה. המבקש טען שהדבר מטיל ספק באמינות המתלוננת, ושקיים חשש ממשי שנגרם לו עיוות דין המחייב משפט חוזר. השופטת ארבל קבעה שאין בראיה כדי להשפיע על תוצאת המשפט לטובת המבקש. נקבע שמתוך הראיה עולה שעוה"ד הכין המתלוננת לקראת המשך ההליך ותו לאו. צוין שע"פ חוק זכויות נפגעי עבירה, נפגע עבירה בהליך פלילי נתפש כאינדיבידואל אוטונומי ובעל זכויות, שיש לאפשר לו להשמיע קולו ולהשפיע על ההליך. לנפגע עבירה עומדת הזכות לקבל מידע על זכויותיו, כמו-גם על הדרך שבה מתנהל ההליך הפלילי, ואין מניעה שמידע זה יתקבל באמצעות עורך דינו. (ניתן 09.02.14)




ביהמ"ש העליון: כדי לעיין מחדש בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים בעקבות כרסום בראיות, יש צורך ב'מהפך ראייתי' (בשפ 7260/13)

מספר נאשמים, נגדם הוגש כתב אישום בגין ביצוע רצח בכוונה תחילה, ערערו לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה בקשתם לעיון חוזר בהחלטה לעוצרם עד תום ההליכים. הנאשמים טענו לכרסום בחומר הראיות הלכאורי, ושלאור כך יש לעיין מחדש בהחלטה. השופט רובינשטיין קבע שכדי לעיין מחדש בהחלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים בעקבות כרסום בראיות, יש צורך ב'מהפך ראייתי'. לגופו של עניין נקבע ששתיקת עד בבימ"ש וחזרה של עד אחר מגרסתו המפלילה הנאשמים, אינן מבחינת מהפך דרמטי המגיע כדי קביעה שחל כרסום בחומר הראיות. לאור האמור דחה ביהמ"ש הבקשה. הובהר שבהליכי המעצר לא ניתן להכריע בדבר מהימנות גרסה מסוימת של עד, או בדבר עדיפותה של גרסה מסוימת על פני גרסה אחרת שמסר אותו עד. הכרעות אלה מסורות רק למותב בפניו נדון ההליך העיקרי. (ניתן 18.11.13)




בימ"ש השלום זיכה מחמת הספק נער חרדי שהואשם בשריפת דגל ישראל (ת"פ 36610-05-11)

כנגד נער חרדי שנצפה לכאורה כשורף את דגל ישראל בזמן צפירה ביום הזיכרון, הוגש כתב אישום לבימ"ש לנוער בבימ"ש השלום בירושלים. התביעה התבססה על עדות עד יחיד, שוטר במקצועו. השופטת מולד קבעה שהתעוררו ספקות רבות בנוגע לעדות. כך צוין שהעד לא מסר פרטים מזהים על החשוד ושעדותו אינה מאפשרת לבחון את טיב הזיהוי. עוד צוין שהעד גם כשל בניסיונו להשלים פרטים בנוגע לאירוע, לדוגמא, בנוגע למרחק שהיה בינו לבין הנאשם בעת האירוע. השופטת ציינה שבבואו של ביהמ"ש לבסס הרשעה על סמך עדות יחידה, עליו לעשות זאת בזהירות מרבית. לפיכך, לאור הכחשת הנאשם את מעורבותו, ולאור הספקות שהתעוררו, הוחלט לזכות הנאשם מחמת הספק. בשולי הדברים ציינה השופטת שניתן היה לפתור את הספקות בעניין הזיהוי בדרך של עריכת מסדר זיהוי, ואולם שהדבר לא נעשה. (ניתן 13.11.13)




ביהמ"ש העליון המתיק גזר דין בשל הימשכות לא סבירה של הליכים משפטיים (רע"פ 223/13)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי בר"ע שהגיש רופא על הרשעתו בביצוע מעשה מגונה תוך שימוש בכוח במטופלת. ביהמ"ש דחה טענות המבקש בעניין טעויות שנפלו בהערכת מהימנות המתלוננת, ובאי-קבלת חוות דעת מקצועית שהוגשה לביהמ"ש. לאור כך דחה ביהמ"ש הערעור על הכרעת הדין. עם זאת, ביהמ"ש קיבל הערעור שהוגש על חומרת העונש. בעניין זה התייחס ביהמ"ש להימשכות הלא סבירה של ההליכים המשפטיים, אשר נגרמה ברובה כתוצאה מהתנהלות ערכאות השיפוט. צוין שחלפו כחמש שנים מיום הגשת הערעור על פסה"ד של בימ"ש השלום ועד דחייתו, ושממועד האירוע עברו כתשע שנים. ביהמ"ש התחשב גם בנסיבותיו האישיות של המבקש, אשר משמש משמורן והורה יחיד לבנותיו. לפיכך, וחרף האינטרס הציבורי המחייב החמרת הדין כנגד עברייני מין, הוחלט שהמבקש לא ירצה מאסר בפועל אלא שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות. (ניתן 13.11.13)




ביהמ"ש העליון דחה בר"ע על החלטה לעצור נאשם עד תום הליכים מהטעם שאינו מיוצג (בש"פ 7365/13)

המבקש, אדם נגדו הוגש כתב אישום בגין ביצוע של עבירות איומים וניסיון תקיפה, הגיש בר"ע לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעוצרו עד תום הליכים. המבקש טען שלא היה מיוצג בהליך, ולפיכך שאין להורות על מעצרו כאמור. השופטת ברק-ארז ציינה שאין חולק על חשיבותה של הזכות לייצוג בהליכים פליליים ושל הזכות להליך הוגן. עוד צוין שסעיף 21(ב)(2) לחסד"פ (סמכויות אכיפה – מעצרים), קובע שביהמ"ש לא יאריך מעצר נאשם עד תום ההליכים, אלא אם הנאשם מיוצג, או שהוא הודיע שברצונו שלא להיות מיוצג. עם זאת נקבע שהתנהלותו הפוגענית של המבקש כלפי עורכי דינו, אשר הביאה לשחרורם מייצוג, עולה בכדי הודעה שאינו מעוניין להיות מיוצג. הובהר שאדם לא יכול "להתגונן" מפני מעצר עד תום הליכים על-ידי כך שיגרום בהתנהגותו לשחרור סניגורו מייצוג. הבקשה נדחתה. (ניתן 11.11.13)




בימ"ש השלום זיכה נאשם בשל ספק סביר בנוגע לזיהויו ע"י קצין משטרה (ת"פ 16682-04-13)

בימ"ש השלום בחיפה זיכה אדם נגדו הוגש כתב אישום בגין עבירות התפרצות וגניבה, אך הרשיעו בעבירות של תקיפת שוטר ואיומים עליו. הראייה העיקרית עליה הסתמך כתב האישום בעניין עבירות ההתפרצות והגנבה הייתה עדות קצין משטרה. ביהמ"ש ציין שאין מניעה לבסס הרשעה על סמך עדות יחידה כאשר זו נבחנת בקפידה, וכן שעדות הקצין הייתה מהימנה. עם זאת, השופט פלאח קבע שלאחר בחינת הראיות נותר ספק סביר בנוגע לזהות הנאשם, ולפיכך הורה על זיכויו מעבירות אלו. בנוגע לעבירות התקיפה והאיומים קיבל ביהמ"ש טענות התביעה וקבע שגרסת הנאשם בעניין הייתה גדושה בסתירות. ביהמ"ש דחה בקשת הנאשם לבטל כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, וזאת למרות שהוא קיבל טענתו שעל מח"ש היה לפתוח בהליך חקירה בעניין תלונתו כי קצין המשטרה הפעיל נגדו אלימות. (ניתן 7.11.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בקשות לעיכוב ביצוע החלטות ועדת שחרורים צריכות להיות מנומקות והדיון בהן צריך להיעשות במעמד הצדדים (רע"ב 7498/13)

ועדת שחרורים הורתה על שחרור מוקדם של אסיר. כנגד ההחלטה הגישה המדינה עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים, וכן עתרה לעיכוב ביצוע ההחלטה. ביהמ"ש לעניינים מינהליים נעתר לבקשה, ועל החלטה זו הגיש האסיר בר"ע לביהמ"ש העליון. האסיר טען שהבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה הוגשה בחלוף המועד לשחרורו, וללא נימוקים. עוד נטען שעל ביהמ"ש היה לבקש את תגובתו, בטרם קבלת ההחלטה. השופט רובינשטיין קבע שבקשות לעיכוב ביצוע צריכות להיות מוגשות בהקפדה בתוך פרק הזמן שבו עוכב הביצוע, ושעליהן להיות מנומקות. עוד נקבע שיש לדון בבקשה לאחר שמיעת המשיב, וככלל, במעמד שני הצדדים. עם זאת, השופט דחה הבקשה לשחרור המבקש וקבע שיש להחזיר העניין לביהמ"ש המחוזי, לשם דיון והחלטה מחדש. מאחר שדיון בעתירה נקבע, הורה השופט על הקדמת מועד הדיון וציין שבנסיבות האמורות, על ביהמ"ש לפסוק בעניין בהקדם. (ניתן 5.11.13)




בימ"ש השלום לתעבורה זיכה מחמת הספק נאשם שהואשם בנהיגה שלא כדין, בין היתר, בשל אי-הגשת ראייה מקורית ע"י התביעה (תת"ע 4578-09-12, תת"ע 6670-01-13)

בימ"ש השלום לתעבורה זיכה מחמת הספק נאשם שהואשם בנהיגה שלא כדין ואי ציות לשוטר. השופט פרי קבע כי הספק התעורר מהעובדה שקיים נתק בין הזמן בו הבחין השוטר בעבירה לזמן בו עצר את הנאשם עם אופנועו. בנוסף, צוין כי ישנם קשיים ביחס לזיהוי הנאשם. בעניין זה צוין כי אחת הראיות עליהן התבססה המשטרה – פנקס דוחות בו נרשם מספר הזיהוי של האופנוע – לא הוגשה ע"י התביעה. נקבע שאי צירוף ראייה זו, לצד העובדה שהשוטר תיאר את הנוסעת שרכבה עם הנאשם כבעלת שער בהיר, בו בזמן שבסרטון מיום האירוע היא מתועדת עם שער כהה, מעלים ביחד את הספק ביחס לזיהוי האופנוע והנאשם – זיהוי שצריך להיות מעל לכל ספק. (ניתן 8.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הורה על קיומו של משפט חוזר חרף אי עמידה בכללים פרוצדוראליים מצידו של המבקש (מ"ח 3713/11)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו של נהג מונית אשר הורשע בעבירה של נהיגה בקלות ראש. השופטת ארבל ציינה שהמשפט החוזר לא נועד לאפשר הליך נוסף של ערעור, אלא לבחון ספקות העולים ביחס להרשעתו של אדם, ובלבד שהוכחה תשתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת העילות שבסעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. לגופו של עניין נקבע שהמבקש הציג ראיות הנוגעות לטענת האליבי שלו, שעשויות לשנות את תוצאת המשפט לטובתו. השופטת ביקרה את הפרקליטות, אשר טענה שאין לקבל הבקשה על יסוד טעמים פרוצדוראליים. הובהר שכאשר מוצגות ראיות חדשות, המקימות חשש ממשי לכך שהורשע אדם חף מפשע, על לא עוול בכפו, אין על ביהמ"ש לחסום הבקשה למשפט חוזר אך בשל העובדה שהראיות לא הוגשו במועד או בהתאם לכללים. (ניתן 15.9.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: קביעת מתחם ענישה והחמרת העונש מתוך הצורך בהרתעת הציבור (ע"פ 8641/12, ע"פ 8678/12)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המדינה על קלות העונש שהושת על נאשם שהורשע בחבלה בכוונה מחמירה, בהחזקת נשק שלא כדין, ובנשיאה והובלת נשק. ביהמ"ש קיבל טענת המדינה שביהמ"ש המחוזי טעה ביישום הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, העוסק ב"הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". השופט סולברג פסק, בין היתר, שנסיבותיו האישיות של נאשם רלוונטיות רק בקביעת עונש מתאים בתוך מתחם ענישה, ולא בנוגע לקביעת המתחם עצמו. ביהמ"ש פירט מהם השלבים לגזירת העונש וציין כי מתחם הענישה יקבע בהתאם לעיקרון ההלימות, ותוך התחשבות בשלושה שיקולים: הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. ביהמ"ש קבע שבנסיבות המקרה יש אף להחמיר בעונשו של הנאשם, במסגרת מתחם הענישה שנקבע, וזאת לאור הצורך בהרתעת הציבור. (ניתן 5.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הורה על העברת מרשם פלילי של מתלונן לידי נאשם אך לא מידע בנוגע לתיקי חקירה שנסגרו (בש"פ 5535/13)

ביהמ"ש המחוזי קבע שלאור תהיות שעלו במסגרת כתב אישום בנוגע להתנהגות המתלונן בתיק, יש להעביר להגנה את רישומו הפלילי של המתלונן, וכן פרפראזה על טיב ומספר תיקי חקירה שנפתחו ונסגרו למתלונן. המדינה ערערה לביהמ"ש העליון בטענה שההחלטה על העברת התייחסות לתיקי חקירה שנסגרו סותרת את הוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. השופט עמית ציין שהרציונל שבבסיס גילוי המידע הוא חקר האמת וזכות הנאשם להליך הוגן. בנוגע לרישום הפלילי נקבע שנוכח התנהגותו התמוהה של המתלונן, הרישום הפלילי שלו הינו רלוונטי לאישום, ומכאן שיש להעבירו להגנה. מנגד נקבע שלצורך קו ההגנה של הנאשם, המרשם הפלילי מספק, ואין מקום להעביר להגנה פרפראזה לגבי התיקים שנסגרו. לאור האמור קיבל ביהמ"ש הערר. עם זאת ביהמ"ש דחה טענת המדינה שלאור סעיף 11א לחוק המרשם נאסר עליו לעיין ברישום הנוגע לתיקים סגורים. (ניתן 15.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אי חתימת תובע על כתב אישום אינה מהווה פגם המצדיק את ביטול ההליך המשפטי (רע"פ 4624/13 – א')

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע על פסיקת ביהמ"ש המחוזי בחיפה, בגדרה נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה, אשר הרשיע אותו – בהיעדר התייצבות – בעבירה של נהיגה בשכרות. השופט מלצר דחה טענות המבקש בדבר עיוות דין שנגרם לו, ופסק שהמקרה הנדון אינו אחד מאותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיקים מתן רשות ערעור וקיום דיון ב"גלגול שלישי". השופט מלצר דחה, בין היתר, את טענת המבקש שבכתב האישום נפל פגם בכך שלא נחתם ע"י התובע. השופט פסק שדינה של ההזמנה למשפט, אשר נחתמה ע"י השוטר שהוציאה, כדין כתב אישום שהוגש לביהמ"ש כדין, גם אם זו לא נחתמה בידי תובע. מעבר לכך הובהר שגם אם כתב אישום הוגש ללא חתימת תובע, ניתן לראות בכך פגם טכני שאיננו מצדיק את ביטול ההליך המשפטי כולו. (ניתן 27.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה על הסף את עתירתו של ראש עיריית בת-ים לדחות את מועד שימוע שנקבע לו בעניין הגשת כתב אישום כנגדו (בג"ץ 5577/13)

בג"ץ דחה על הסף את עתירתו של ראש עיריית בת-ים, מר שלמה לחיאני, לדחות את מועד שימוע שנקבע לו בעניין הגשת כתב אישום כנגדו, ולקבוע שהוא ייערך בפני היועמ"ש. העותר טען שהזמן העומד לרשותו כדי להתכונן לשימוע אינו סביר, וכן שנוכח הרגישות הכרוכה בהחלטה להעמיד לדין ראש עיר מכהן, יש לקבוע כי השימוע ייערך בפני היועמ"ש. בעניין מועד השימוע נקבע שאמנם על התביעה לקבוע מועד שיאפשר לעותר ללמוד את חומר החקירה. עם זאת נפסק שהליך השימוע אינו "משפט זוטא" ושפרק הזמן שניתן לעותר הינו סביר. ביהמ"ש פסק שהוא לא שוכנע שקביעת מועד השימוע הושפעה ממניעים זרים, ובהם מועד הבחירות לרשויות המקומיות. לעניין זהות הגורם שבפניו ייערך השימוע נקבע שהדין מאפשר ליועמ"ש להסמיך גורמים בפרקליטות לערוך שימועים, ובכלל זאת גם בעניינם של ראשי רשויות מקומיות. (ניתן 22.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום קיבל בקשת נאשם לגילוי חומר חקירה (בע"ח 36232-04-13)

המבקש, אדם נגדו הוגש כתב אישום בגין ביצוע מעשה מגונה בקטין, הגיש לבימ"ש השלום בירושלים בקשה לגילוי חומר חקירה, בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ. המבקש טען שהמסמכים נחוצים בכדי לבחון האם החלטת היועמ"ש בעניין הגשת כתב האישום, התקבלה לאחר שקילת הנתונים הרלוונטיים אודותיו. השופטת לומפ קבעה שע"פ סעיף 74 (א) לחסד"פ, לנאשם שהואשם בעבירה מסוג פשע או עוון הזכות לקבל חומר החקירה לעיון ולהעתקה, וכן רשימה בדבר כל החומר שנאסף או שנרשם, ואשר הנוגע לאישום. נקבע שיש לנקוט פירוט מרחיב למושג "חומר חקירה", וזאת בכדי לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין הגנתה. נפסק שהמדינה תעביר למבקש את ההשתלשלות הכרונולוגית והעובדתית שעבר התיק, מבלי לחשוף תוכן מהותי והתכתבות פנימית, וכן תעביר את נימוקי היועמ"ש לאישור הגשת כתב האישום ואת ההנחיות הפנימיות, ככל שאלה קיימות. (ניתן 22.7.13)




בימ"ש השלום ברמלה קיבל בקשת נאשם לאפשר למומחה מטעמו לעשות שימוש במיקרוסקופ המשטרתי לבחינת ראיות (ת"פ 23254-03-10)

בימ"ש השלום ברמלה קיבל בקשת נאשם המואשם בין היתר בעבירה של חבלה במזיד ברכב, לאפשר למומחה מטעמו לבדוק את צמיגי הרכב במעבדה המשטרתית באמצעות המיקרוסקופ ששימש את המומחה מטעם המדינה. הנאשם טען שהמיקרוסקופ האמור הינו בגדר ציוד טכני ייחודי, ושאם לא תתקבל הבקשה לא יוכל מומחה מטעמו לבדוק כלל את צמיגי הרכב. השופט אבו שחאדה פסק שהאפשרות לעשות שימוש במיקרוסקופ המשטרתי נובעת מזכות העיון בחומר חקירה העומדת לנאשם. הובהר שהזכות לקבלת חומר חקירה, ובמובן זה מתן אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי, הינה חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן של הנאשם. עוד נקבע שבהתאם לדין האירופי, אפשרות "העיון" במיקרוסקופ המשטרתי נותנת ביטוי לרעיון של הבטחת קיומם של "אמצעים ראויים" לנאשם להכנת הגנתו, ושהיא מהווה חלק מהעיקרון בדבר "שיווין באמצעי הלחימה" בין התביעה לבין ההגנה בהליך הפלילי. (ניתן 5.8.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעת נאשם בביצוע עבירת מין (ע"פ 5633/12)

המערער, אדם שהורשע בביצוע עבירות מין, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון. במסגרת הערעור טען המערער לקיומם של מחדלי חקירה אשר לטענתו פגעו ביכולתו להתגונן, ובכך נפגעה זכותו להליך הוגן. עוד טען המערער כנגד הסתמכותו של ביהמ"ש קמא על עדות המתלוננת, אשר לגישת המערער כללה סתירות רבות ושקרים. בנוגע למחדלי החקירה פסק השופט שהם שאין במחדלי החקירה הנטענים ע"י המערער כדי לרדת לשורשו של עניין או לעורר ספק סביר בדבר אשמת המערער בביצוע המעשים שבהם הורשע. בין שופטי ההרכב (שהם, דנציגר והנדל) נתגלעו חילוקי דעות בנוגע לסוגיית כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה המבררת ביחס לעבירות מין. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן הוחלט פה אחד לדחות טענות המערער בנוגע למהימנות המתלוננת והסתמכות ביהמ"ש קמא על עדותה. (ניתן 10.7.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: קטינות אינה מהווה שיקול בלעדי לצורך קביעת אורכה של תקופת מאסר (ע"פ 6490/11)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המדינה על קלות העונש שהוטל על רוצחה של עו"ד פלינר, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה. השופט דנציגר קבע שלמרות שקטינות עשויה להצדיק לעיתים אי-השתת מאסר עולם, אין בשיקול זה כדי להוות שיקול בלעדי לצורך קביעת אורכה של תקופת המאסר. צוין שלצורך קביעת אורכה של תקופת המאסר בעניינו של קטין שהורשע ברצח, יש לערוך איזון בין שיקול השיקום לבין שיקולים כגון שיקולי הרתעה וגמול. במקרה דנן נקבע שיש לתת משקל הולם להערכת המסוכנות שנקבעה למשיב, להתנהלותו לאחר ביצוע העבירה, ולנזק שנגרם למשפחת המנוחה. צוין שעל ביהמ"ש לשדר מסר ברור המבטא את סלידת החברה ממעשים נתעבים כמעשי המשיב – סלידה הקיימת באותה עוצמה גם כאשר המעשים מבוצעים ע"י קטין. נפסק שעונש המאסר שהוטל על המשיב יומר מ-18 שנות מאסר ל- 21 שנים. (ניתן 1.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: הזכות לתרגום בדיוני וועדות פסיכיאטריות (ע"ו 26009-05-13)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק שמטופל המופיע בפני ועדה פסיכיאטרית בהמשך להליך פלילי שנוהל כנגדו, זכאי לתרגום מלא ומקצועי בשפה המובנת לו. ביהמ"ש עמד על החובה לספק שירותי תרגום בהליכים משפטיים, וקבע כי חובה שכזו יש שתחול גם במסגרת של דיונים בוועדות פסיכיאטריות. השופט גרינברגר קבע שראוי שיועמד לרשות המערער, תייר מארצות הברית, מתורגמן מקצועי, חיצוני, כנהוג בהליכים פליליים, וזאת על חשבון המדינה. עם זאת, לאור הטענה שחובה שכזו עלולה ליצור תקדים בעל השלכות תקציביות חמורות, נקבע שיש לאמץ הסדר לפיו הוועדה תהיה אחראית לדאוג לכך כי אחד מחבריה יתרגם עבור המטופל. והיה והדבר אינו מתאפשר, יש להורות שהוועדה תדאג לזמן מתורגמן מקצועי מטעמה. ביהמ"ש קיבל הערעור וקבע שהוועדה הפסיכיאטרית תקיים דיון חוזר בעניינו של המערער, אשר יהיה זכאי לתרגום, בהתאם להסדר האמור. (ניתן 26.6.13)




ביהמ"ש העליון קיבל ערר המדינה בעניין היקף זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה שלא נמצא בידי התביעה (בש"פ 4109/13)

ביהמ"ש העליון קיבל ערר המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין היקף זכותו של נאשם לעיין בחומר חקירה שלא נמצא בידי התביעה. השופט שהם ציין שתכליתה של זכות העיון בחומר החקירה הינה לאפשר לנאשם הזדמנות להכין הגנתו, ובכך לממש את זכותו להליך הוגן. הובהר שלא כל השערה שאותה מעלה הנאשם עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרת חומר שבמחלוקת כ"חומר חקירה". הובהר שככל שקיימת "אפשרות סבירה" שיהיה בחומר המבוקש כדי לסייע לנאשם, כך תגדל הנטייה להכיר בו כ"חומר חקירה", גם על חשבון פגיעה אפשרית בפרטיות צדדים שלישיים. לגופו של עניין נפסק שלא הונחה תשתית מינימאלית לקביעה שאותם הנתונים שביקשה ההגנה הם בגדר "חומר חקירה", וערר המדינה התקבל. ביחס לערר המשיבה לחשיפת מידע נוסף נקבע שהרלוונטיות של החומר מוטלת בספק. לפיכך, ולאור החשש לפגיעה בפרטיות צדדים שלישיים, דחה ביהמ"ש ערר המשיבה. (ניתן 7.7.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אי ביצוע שימוע טרם הגשת כתב אישום אינו מהווה פגם המצדיק ביטול הרשעה (ע"פ 1053/13)

המערער הורשע בביצוע עבירה מסוג חבלה חמורה בנסיבות חמורות. המערער ערער לביהמ"ש העליון בנוגע להכרעת הדין ולגזר הדין שהושת עליו. בין היתר נטען שעריכת שימוע בדיעבד ולאחר שהוגש כתב האישום, כפי שנעשה במקרה דנן, הוא פגם היורד לשורשו של עניין, שמצדיק ביטול ההרשעה. השופט פוגלמן ציין כי השימוע נועד לאפשר לחשוד בעבירה מסוג פשע לשטוח טענותיו טרם קבלת החלטה אם להעמידו לדין, ושזכות זו מגנה על זכויות חשודים. עם זאת נקבע שהזכות האמורה אינה מעוגנת בעיקרי הצדק הטבעי ובעקרונות היסוד של הליך מנהלי תקין, והיא קמה רק מכוח הוראתו המפורשת של המחוקק. לפיכך החיל ביהמ"ש את דוקטרינת הבטלות היחסית, תוך שהוא קובע שהמערער לא הראה שקיומו של שימוע מראש היה מביא לתוצאה של אי הגשת כתב אישום. לגבי חומרת העונש נקבע שהוא מצוי ברף הנמוך. הערעור נדחה. (ניתן 23.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה טענות של מערער בנוגע לאמינות זיהויו ע"י קטינה בה ביצע מעשים מגונים (ע"פ 4524/11)

אדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים בקטינה, בין היתר לאור זיהוי הקטינה אותו במסגרת "מבצע איתור" משטרתי, ערער על הרשעתו ועל גזר דינו לביהמ"ש העליון. המערער טען, בין היתר, כי זיהויו היה פגום ולא אמין. השופט זילברטל ציין שאמינות זיהוי נבחנת עפ"י שתי אמות-מידה: אמינות העד המזהה ומהימנות הזיהוי. הובהר שככל שדמותו של מבצע העבירה הוטבעה בזיכרונו של העד המזהה באופן משמעותי, יידרש רף נמוך יותר בכל הנוגע לבחינת הנסיבות שאפפו הזיהוי. השופט התייחס להבחנה בין "הצבעה" ל"זיהוי", וקבע שהמקרה דנן קרוב יותר ל"הצבעה". נפסק שהקטינה הייתה אמנם נתונה להשפעות אשר יכלו לפגוע בכושרה לזהות האדם שפגע בה. עם זאת, ולאור כך שאין המדובר בזיהוי "רגיל" של מי שהוא זר לקטינה, נפסק שאין להטיל ספק באמינות הזיהוי, וזאת גם לאור הראיות הנוספות שנמצאו. הערעור נדחה. (ניתן 17.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: על מסמך שעבר לעו"ד במסגרת דברים שהוחלפו בינו לבין לקוח שלו, חל חיסיון (צ"א 23593-05-13)

המבקש, עו"ד במקצועו, פנה לבימ"ש השלום בראשל"צ בבקשה שיכריז כי מסמך מסוג המחאה בנקאית, שלגביו הוצע צו חיפוש, חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח, ולפיכך שאין להורות על חשיפתו לעיון המשטרה. השופט מזרחי קבע שהמסמך הגיע למבקש במסגרת דברים שהוחלפו בינו לבין לקוח שלו, ושיש לדברים אלו קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ע"י עוה"ד ללקוח. לפיכך נקבע שעל המסמך חל החיסיון הקבוע בפקודת הראיות. הובהר שהמבקש אינו נגוע בפלילים ושהוא העניק שירות מקצועי וטהור. לפיכך נקבע שיש להעדיף את האינטרס האישי של הלקוח הנובע מקיומו של החיסיון, ואת האינטרס הכללי בכיבוד החיסיון, ע"פ חקר האמת. לעניין חיסיון זהות הלקוח נקבע שרק תוכן ההתקשרות חסוי ושחיסיון זה אינו חל על עובדות שנודעו לעוה"ד או ללקוח, אגב אותה התקשרות. לפיכך נקבע שזהות הלקוח אינה חסויה. (ניתן 7.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעה שהתקבלה על יסוד אמירות שניתנו למדובבים (ע"פ 4847/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהוגש ע"י שוטר לשעבר במג"ב, על הרשעתו בעבירה של ייצור וסחר בנשק, וכן בעבירות של מרמה והפרת אמונים. המערער טען שהרשעתו בעבירות הסתמכה רק על אמירות שנתן בפני מדובבים, ושהמדובבים פעלו באורח אקטיבי, הציגו עצמם כעבריינים ופגעו בזכות השתיקה ובזכות ההיוועצות שלו עם עורך דינו. השופט שהם ציין שעל ביהמ"ש להשתכנע כי הודאה שנמסרה למדובב היתה "חופשית ומרצון". במקרה דנן נפסק שזכות השתיקה לא נפגעה שכן המערער לא אולץ לומר דברים שיכלו להפלילו, ושהוא יכול היה לא להזכיר את חלקו בפרשה. עוד נפסק שלא נאמר למערער שלא להיוועץ עם עו"ד, ושאין מחלוקת שהמדובבים לא ייעצו למערער להודות באשמה או התיימרו ליתן לו עצות בעלות אופי משפטי. בנוסף נפסק שבניגוד לטענת המערער, קיימות תוספות ראייתיות מספקות להרשעתו על יסוד דבריו. (ניתן 12.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום הורה על ביטול כתב אישום בשל פגיעה בזכות היידוע והשימוע של נאשם (ת"פ 20965-12-12)

בימ"ש השלום בב"ש קיבל טענת נאשם כי נפל פסול בכתב האישום שהוגש כנגדו, והורה על ביטול כתב האישום. השופט ליבדרו קיבל טענת הנאשם שכתב האישום הוגש מבלי שנערך לו קודם לכן שימוע, תוך הפרת זכות הידוע על האפשרות לקיים שימוע, וזאת מהטעם שמכתב היידוע לא נשלח לכתובת המעודכנת שלו. בעניין זה הודגש כי זכות היידוע וזכות השימוע הינן זכויות מהותיות של החשוד והנאשם. למעלה מן הדרוש ציין השופט, מבלי להכריע בנושא, כי מכתב היידוע צריך להישלח לחשוד בשפתו שלו, וזאת בנסיבות שידוע שהחשוד אינו יודע לקרוא בשפה העברית. השופט ציין שביטול כתב האישום באופן שאינו יוצר מעשה בית-דין והמאפשר הגשתו מחדש, מאזן נכונה בין האינטרס של שמירה על הזכות להליך הוגן של הפרט, לבין האינטרס הציבורי של מיצוי ההליך וההעמדה לדין של החשוד. (ניתן 10.6.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור לפסילת הודאות שניתנו במשטרה חרף פגיעה בזכות להיוועצות עם עו"ד (ע"פ 5417/07)

המערער הורשע בביהמ"ש המחוזי בביצוע ארבע עבירות רצח בכוונה תחילה, ונגזרו עליו ארבעה מאסרי עולם מצטברים. בערעורו לביהמ"ש העליון טען המערער שזכותו להיוועצות עם עו"ד הופרה, ולפיכך שיש לפסול הודאותיו שניתנו בחקירות המשטרה. ביהמ"ש דחה הערעור. השופט עמית קבע שהמערער לא הניח מלכתחילה תשתית ראייתית לטענתו לפסילת הודאותיו, ושאלו הוגשו בערכאה הקודמת ללא התנגדותו. ביהמ"ש קיבל טענת המערער שבמסגרת חקירה מאוחרת הופרה זכותו להיוועצות, אך פסק שאין בכך בכדי להביא לפסילת הודאותיו. צוין שהמערער ביקש להתייעץ עם עו"ד רק שהוא נחקר על נושאים שאינם קשורים לעבירות בהן הורשע. בנוסף צוין שהחקירה המאוחרת נערכה לאחר שהמערער התייעץ מספר פעמים עם עו"ד, ושגם לאחר התייעצויות אלו, הוא לא ביקש לחזור מהודאתו. ביהמ"ש דחה גם טענת המערער שבשל נסיבות אישיות זכאי הוא לענישה מופחתת או מצטברת. (ניתן 30.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום השית עונש של 17 חודשי מאסר בפועל על נתין זר שהורשע בייבוא סם מסוכן (ת"פ 20928-07-12)

הנאשם, אזרח תאילנד, הורשע בביצוע עבירה של ייבוא סם מסוכן מסוג מתאמפטאמין. במסגרת הטיעונים לעונש טען הנאשם שאין לו עבר פלילי, ושהסמים היו מיועדים למישהו אחר, כך שלא הייתה לו בעניין טובת הנאה. המדינה דרשה עונש מרתיע הנע בין שנתיים לשלוש שנות מאסר. השופט אבו שחאדה מבימ"ש השלום ברמלה ציין שמתחם העונש ההולם מושפע ממידת האשם בביצוע העבירה, ומידת הנזק שנגרם, או שהיה צפוי להיגרם, מביצועה. במקרה דנן, מכיוון שהסמים היו מיועדים לאדם אחר ושהנאשם לא ידע את סוג וכמות הסם, נקבע שהנאשם נמצא בקטגוריית אשם של "תפקיד מופחת". נקבע שמתחם העונש ההולם לעבירה נע בין 9 ל-24 חודשי מאסר. בהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם ועברו הנקי, הושת עליו עונש של 17 חודשי מאסר בפועל ותשלום קנס בסך 4,000 ₪. (ניתן 9.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: השימוש במדובבים, ואף בדיבוב אקטיבי, הינה פעולת חקירה לגיטימית (ע"פ 8743/09)

המערער, אדם שהורשע ברצח, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון. המערער טען, בין היתר, שהודאותיו ברצח בפני מדובבים, נעשתה לצורך התרברבות ושהמדובבים הפעילו עליו לחץ פסול שהביא לפגיעה בזכותו להימנע מהפללה עצמית. עוד טען המערער לפגיעה בזכותו להיוועצות עם עו"ד. השופט ג'ובראן, אליו הצטרפו השופטים דנציגר ורובינשטיין, קבע, לאחר צפייה בקלטות הדיבוב, שהודאת המערער ניתנה באופן חופשי. הובהר כי השימוש במדובבים, ואף בדיבוב אקטיבי, הינה פעולת חקירה לגיטימית ואין בהפעלה שכזו כדי לפגוע בזכויות החשוד. לעניין טענת המערער לפגיעה בזכות להיוועצות נקבע שכל עוד לא הגיע עוה"ד למתקן החקירות, המשך החקירה מותר, וזאת בתנאי שהחשוד הוזהר בדבר זכויותיו. הובהר שביהמ"ש הכיר בהתרת המשך חקירת חשוד, אף לאחר שביקש להתייעץ עם עו"ד. לפיכך, ולאור כך שהתשתית הראייתית נתמכת בראיות נוספות, הוחלט על דחיית הערעור. (ניתן 13.2.13)




ביהמ"ש המחוזי אישר הסדר טיעון בו הוצע עונש המצוי מתחת למתחם הענישה (ת"פ 5093-02-10)

הנאשם, מטפל סיעודי, הורשע ע"פ הודאתו ובמסגרת של הסדר טיעון בעבירה של התעללות בקשיש חסר ישע בו טיפל. במסגרת הסדר הטיעון הגבילה עצמה המדינה לבקש עונש של עד 18 חודשי מאסר בפועל עם מאסר על תנאי קנס ופיצוי – עונש המצוי הרחק מתחת למתחם הענישה הראוי למעשה בו הורשע הנאשם. במסגרת גזר הדין בחן השופט אינפלד מביהמ"ש המחוזי בב"ש האם לאחר תיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, רשאי הוא לכבד הסדר המציע עונש החורג ממתחם הענישה. נקבע שאין להניח שהמחוקק התכוון, בהבנייתו של שיקול הדעת השיפוטי, לבטל מוסד מרכזי בשיטת המשפט כמוסד הסדרי הטיעון, ושלו רצה לעשות כן, היה עליו לקבוע זאת מפורשות בדין – דבר שלא נעשה. לפיכך, ולאור האינטרס הציבורי המצדיק הקלה בעונשו של הנאשם, הוחלט לכבד ההסדר. (ניתן 18.2.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעה ברצח חרף פגמים שנפלו בחקירת המערער (ע"פ 6144/10)

נאשם שהורשע בביצוע רצח לשם הימלטות, ערער לביהמ"ש העליון בבקשה לזכותו מעבירת הרצח, ולהרשיעו, תחתיה, בעבירה של הריגה. המערער טען שלא הוכח היסוד הנפשי לביצוע הרצח, ולפגיעה בזכויותיו במהלך החקירה, לרבות בזכותו להיוועץ עם עו"ד. נטען שכלל הראיות המפלילות בתיק הן תולדה של הפגמים שנפלו בחקירה, באופן הפוגע בעקרונות ההגינות והצדק. ביהמ"ש דחה טענת המערער בעניין העדר יסוד נפשי. לעניין הפגיעה בזכות ההיוועצות עם עו"ד נקבע שזכות זו נפגעה שלא כדין ושחקירת המערער הייתה לא הוגנת. עם זאת נקבע שאין בפגמים האמורים כדי להקים למערער הגנה מן הצדק. השופט שהם קבע שלאור חומרת המעשים, ושיקולים שונים כגון התשתית הראייתית המוצקה לביסוס האשמה, כי המסקנה המתבקשת היא שקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, אינו עומד בסתירה מהותית לתחושת הצדק וההגינות המשפטית. הערעור נדחה. (ניתן 10.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: לא הייתה מניעה להטיל עונש מאסר על נאשם שלא היה מיוצג (דנ"פ 6866/12)

נאשמים הורשעו בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ונגזר עליהם עונש מאסר בפועל. אחד מהנאשמים הגיש בקשה לדיון נוסף בביהמ"ש העליון תוך שהוא טוען שביהמ"ש המחוזי שגה שהתיר לו לנהל משפטו ללא ייצוג. לטענתו, תקנה 4 לתקנות הסנגוריה הציבורית מחייבת תובע המעוניין בהטלת מאסר בפועל על נאשם בלתי מיוצג שיש חשש שהינו חסר אמצעים, להגיש הודעה לביהמ"ש – דבר שלא נעשה. השופטת נאור דחתה הבקשה. צוין שתיקון 49 לחסד"פ, שהרחיב החובה למנות סנגור ציבורי גם לנאשם שאינו חסר אמצעים, חל רק על כתבי אישום שהוגשו לאחר 31.12.2006, ולא חל על המבקש, שההליכים בעניינו החלו בשנת 1999. עוד נקבע שגם לפי תקנה 4 אין לנאשם זכות קנויה שימונה לו סנגור, ושהעניין הינו בשק"ד ביהמ"ש. נפסק שבמקרה דנן לא הייתה מניעה להטיל על המבקש עונש מאסר בפועל. (ניתן 9.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערר על החלטה לעצור נאשמים עד תום ההליכים למרות טענות בדבר ראיות שנתפסו בחיפוש לא חוקי (בש"פ 1636/13)

נגד העוררים, אזרחי תאילנד, הוגש כתב אישום המייחס להם, בין היתר, עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. כתב האישום הוגש לאחר שבחיפוש בדירתם ובמכוניתם נמצאו סמים בכמויות גדולות. ביהמ"ש המחוזי הורה על מעצר העוררים עד תום הליכים. במסגרת ערעור על ההחלטה לביהמ"ש העליון טענו העוררים שהחיפוש נעשה שלא בהסכמתם, ולפיכך שלא היה חוקי. השופט רובינשטיין ציין שדוקטרינת "פירות העץ המורעל" נדחתה בשיטת המשפט הישראלית ושספק אם אי-החוקיות הנטענת תביא לפסילת הראיות. לגופו של עניין נפסק שגם אם החיפוש היה לא חוקי, אין להיעתר לערר מאחר שבאיזון בין עוצמת הפגם לכאורה לבין השיקולים התומכים בהמשך המעצר, גוברים האחרונים. ביחס לחומר הראיות נקבע שנראה שיש בהן בכדי לבסס, לכאורה, סיכוי להרשעת העוררים. ביהמ"ש דחה בקשה להורות על חלופת מעצר וזאת לאור מסוכנות העוררים, והחשש שימלטו מהארץ. (ניתן 24.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: קביעת מתחם ענישה אינה נדרשת במקרים בהם בוחר ביהמ"ש לבטל הרשעה או להימנע ממנה (ת"פ 51799-12-10)

הנאשם, בחור צעיר ונורמטיבי, הודה בהחזקת סכין ברכבו שלא כדין. בימ"ש השלום בכפר סבא החליט להימנע מלהרשיע הנאשם, וזאת משיקולים שונים, כגון הפגיעה העלולה להיגרם לעתידו וסוג העבירה, ולאור תסקיר המבחן החיובי שניתן לגביו. השופט קרשן הבהיר כי ההחלטה להימנע מהרשעת נאשם בגיר הינה עניין נדיר. צוין כי ניתן לשקול הדבר רק באותם מקרים חריגים בהם סוג העבירה מאפשר זאת, וכאשר נראה כי קיים יחס בלתי פרופורציוני בין התועלת שבהרשעת הנאשם לבין הנזק שעתיד להיגרם לו כתוצאה מכך. בנוגע לצורך לקבוע מתחם ענישה במקרה דנן, קבע השופט כי קביעת מתחם העונש אינה נדרשת במקרים הנדירים בהם בוחר ביהמ"ש לבטל הרשעה או להימנע ממנה. (ניתן 19.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הורה על החזרת תיק לביהמ"ש המחוזי לשם גבייה ובחינה של 2 ראיות חדשות (ע"פ 7939/10)

המערער, רומן זדורוב, הורשע בעבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט, ונדון למאסר עולם. במסגרת ערעורו על הכרעת הדין, הגיש המערער לביהמ"ש העליון בקשה להוספת 4 ראיות חדשות, לפי סעיף 211 לחסד"פ. ביהמ"ש קיבל הבקשה באופן חלקי. צוין שסעיף 211 לחסד"פ מתיר לערכאת הערעור לגבות ראיות חדשות או להורות לערכאה הדיונית לגבותן, אם סבורה היא שהדבר דרוש לעשיית צדק. השופטת ארבל קבעה כי שתי ראיות מתוך הארבע – חוות דעת מומחה בנושא טביעות נעל, וחוות דעת מומחה בנושא כלי הרצח וחבלות שנמצאו בראש המנוחה – הינן ראיות "מהותיות ובעלות משקל סגולי המצדיק נקיטה בהליך החריג של גביית ראיות נוספות בשלב הערעור והחזרת התיק לערכאה הדיונית". ביהמ"ש הורה לביהמ"ש המחוזי לגבות הראיות, ולבחון אם יש בהן כדי להביא לשינוי מסקנותיו בהכרעת הדין, במסגרת פסק דין משלים. (ניתן 17.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: גם במצב בו לרשות יש די ראיות אין היא חייבת להפסיק החקירה הסמויה (ת"פ 49530-12-13)

ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת נאשם לביטול כתב האישום העומד נגדו, או לחילופין, למחיקת חלק מהאישומים המיוחסים לו. עיקר טענת הנאשם הייתה כי הרשות החוקרת המשיכה לעשות שימוש בהאזנות סתר על אף שכבר היו ברשותה ראיות מספיקות להעמדתו לדין. לטענת הנאשם, במצב דברים זה, היה על הרשות להפסיק את החקירה הסמויה ולעבור לחקירה גלויה, דבר שגם היה מונע ממנו לבצע עבירות נוספות. השופט יועד הכהן דחה הטענה תוך שהוא קובע שכאשר קיים בידי הרשות מידע המצביע על פעילות עבריינית מסועפת, וקיים חשד שרק קצה הקרחון שלה מצוי בידיה, קיים אינטרס חברתי וציבורי, לברר את עומק המעורבות הפלילית של החשודים, ולנסות לעמוד על מלוא היקף פעילותם. הובהר שבנסיבות המקרה דנן, גם החלטה שגויה של הרשות בעניין, לא הייתה מקימה לנאשם את טענת ההגנה מן הצדק. (ניתן 7.3.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור להפחתת עונשו של אדם שטען כי סבל מהפרעה נפשית חמורה בעת הרצח (ע"פ 7408/09)

המערער, אדם שהורשע ברצח אשתו, ערער לביהמ"ש העליון על ההחלטה לדחות טענתו להפחתת עונשו במסגרת הוראת סעיף 300א(א) לחוק העונשין. המערער טען שחוות הדעת עליה התבסס בימ"ש קמא עסקה בבחינת קיומה של אחריות פלילית (סעיף 34ח), ואינה מתייחסת לשאלת העונש המופחת, בה עוסק סעיף 300א(א). נטען שלפיכך הייתה בפני בימ"ש קמא רק חוות דעת אחת, אשר תמכה בטענתו שהוא לא הבין את מעשיו בשל "הפרעה נפשית חמורה". השופט זילברטל פסק שהוא אינו מייחס לפגמים שציין המערער משקל מכריע, שכן ביהמ"ש, ולא המומחה, הוא האחראי לעבד התובנות לגבי מצב המערער, למונחים משפטיים. צוין שחוות דעת עליה הסתמך ביהמ"ש התייחסה להיקף הפגיעה ביכולת המערער להבין מעשיו, ולפיכך, שלביהמ"ש הייתה האפשרות להכריע בעניין. עוד צוין שהעדפת בימ"ש קמא חוות דעת אחת על אחרת, הייתה מבוססת ונכונה. הערעור נדחה. (ניתן 10.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום זיכה נאשם מביצוע עבירה של הפרעה לעובד ציבור לאור סירוב קצין להזדהות בפניו (ת"פ 1400-09)

הנאשם, בהגיעו למחסום באזור נעלין, התבקש ע"י קצין המחסום לעצור ולהזדהות. הנאשם עצר רכבו אך לאור סירוב הקצין להציג תעודה מזהה, סירב גם הוא להזדהות. לאחר מכן החליט הנאשם להמשיך לנסוע, תוך שבמהלך הנסיעה הוא פוגע בקצין. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין הפרעה לעובד ציבור במילוי תפקידו, ושימוש פוחז ברכב. בימ"ש השלום בירושלים זיכה הנאשם. נקבע שהימנעות הקצין מלהזדהות בפני הנאשם ממוטטת את יסודות העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ולפיכך, בנסיבות אלו, אין להרשיע הנאשם. הובהר שהמחוקק הקפיד הקפדה יתרה בכל הנוגע לחובת זיכוי של עובד ציבור – חובה שלא יושמה במקרה דנן. לגבי עבירת השימוש הפוחז ברכב נפסק שהתביעה לא הוכיחה את ביצוע העבירה, בין היתר לאור כך שהוכח שהקצין הוא שקפץ אל מול קידמת רכבו של הנאשם כדי לעצור נסיעתו. (ניתן 28.2.13)




בימ"ש לעניינים מקומיים: הודיה שהתקבלה במסגרת חקירה בביתו של חשוד, שנעשתה ללא אזהרה ויידוע החשוד על זכויותיו, אינה קבילה (ת"פ 11132/10)

אדם אשר היה לגביו חשד שביצע עבירות לפי חוק התכנון והבנייה, נחקר בביתו ע"י מפקחות מטעם הרשות המקומית, ללא אזהרה וללא ידוע על זכויותיו, לרבות זכותו להיוועצות עם עו"ד. במסגרת החקירה הודה הנחקר בחשד שיוחס לו. בימ"ש לעניינים מקומיים בת"א קבע שיש לראות בפעולת התשאול כחקירה לכל דבר, ובאדם המתושאל בביתו, כחשוד. לפיכך, קיימת חובה על המפקח להבהיר לחשוד מהם הזכויות שעומדות לו, ולהזהיר אותו שהדברים שיאמרו על ידו עשויים לשמש נגדו בבית משפט. לפיכך, ומכיוון שהמפקחות לא פעלו כאמור, קבע השופט הימן כי ההודיה שהושגה במסגרת החקירה אינה קבילה, ופסל אותה. בשולי הדברים ציין השופט שביקור מפקחים בביתו של אדם אינו מקנה להם סמכות לעשות במקום כבשלהם. צוין כי הם כפופים ל"משטר קפדני, שיסודו בחירויות החשוד ובזכויותיו, כמו גם בחובתם כנאמני הציבור". (ניתן 12.02.13)




ביהמ"ש המחוזי: הדיון בטענה מן הצדק של נאשם יעשה בתחילת המשפט ובטרם שמיעת כל הראיות בתיק (ת"פ 46180-12-12)

כנגד נאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות כגון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מתן תעודה כוזבת, ומרמה והפרת אמונים. הנאשם העלה טענה מקדמית של הגנה מן הצדק, במסגרתה טען כי פגמים שנפלו בחקירתו והעמדתו לדין, מצדיקים את ביטול כתב האישום. ביחס לאופן ניהול התיק ביקשה המדינה כי מתן ההחלטה בטענה המקדמית שהעלה הנאשם תהיה בגדר הכרעת הדין ולאחר שמיעת כלל הראיות בתיק. השופט סגל מביהמ"ש המחוזי בירושלים ציין שלמרות שאת טענת ההגנה מן הצדק ניתן להעלות בכל שלב של המשפט, הרי מעצם טיבה וטבעה המדובר בטענה מקדמית העשויה להביא, במקרים מסוימים, לביטול כתב אישום. נוכח טענות הנאשם והנפקות האפשרית שיש בקבלתן על אופן ניהול התיק, נפסק שהטענה המקדמית תידון בראשית המשפט, לרבות שמיעת כל הראיות, מטעם שני הצדדים, הרלוונטיות להוכחתה. (ניתן 31.01.13)




בג"ץ מחק עתירה לביטול סעיף חוק הקובע שהחובה לתעד חקירת משטרה בתיעוד חזותי או קולי, לא תחול לגבי חשוד ב"עבירת ביטחון" (בג"ץ 9416/10)

בג"ץ מחק עתירה שהוגשה ע"י מספר ארגוני זכויות אדם, שבמסגרתה ביקשו העותרות שני סעדים: האחד, ביטול סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), הקובע שהחובה לתעד חקירת משטרה בתיעוד חזותי או קולי, לא תחול לגבי חשוד ב"עבירת ביטחון". שניים, לחייב השב"כ לתעד בדרך חזותית חקירות של חשודים בעבירות ביטחון. הנשיא גרוניס ציין סעיף 17 הינו למעשה הוראת שעה. עוד צוין שועדת השרים לענייני חקיקה, שדנה בהצעה להאריך את הוראת השעה בשנת 2012, החליטה שבמקביל להארכה יפעלו משרדי הממשלה הרלוונטיים לתיקון ההגדרה של "עבירת ביטחון", וכן תיערך בדיקה של משפט משווה לשם בחינה של שינוי ההסדר בחוק. נפסק שבנסיבות אלו, כאשר ההסדר שבחוק נתון לבדיקה וכאשר לאחרונה נבחרה כנסת חדשה, יש להמתין עד שיתוקן החוק. העתירה נמחקה תוך שמירת טענות העותרות בעניין. (ניתן 06.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: בקשות להארכת מעצר צריכות להיות מודפסות ולכלול את כל הפרטים והנימוקים הנדרשים להן (מ"י 11133-01-13)

לבימ"ש השלום בת"א הוגשה בקשה שנייה מטעם המדינה, להארכת מעצרו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום. במסגרת דיון בעניין קיבל ביהמ"ש הבקשה, בהתאם להסכמות הצדדים, אך ביקר את אופן הגשתה. השופט אבינור ציין כי הבקשה הוגשה שהיא כתובה בכתב יד שאינו קריא, וללא פרטים כלשהם, מעבר לפרטיו של החשוד. נקבע כי בקשות להארכת מעצר הינן בקשות כבדות משקל, שאינן יכולות להיערך בשרבוט כתב יד או ברישול. הובהר שככלל, על המשטרה להגיש הבקשות שהן מודפסות וכוללות את כל הפרטים והנימוקים הנדרשים להן. ההחלטה הועברה, בין היתר, ליועצת המשפטית במטה מחוז ת"א של משטרת ישראל, לצורך הנחיית יחידות המשטרה במחוז. (ניתן 24.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש לתביעות קטנות חייב המדינה בתשלום פיצויים בגין עיכוב ומעצר שנעשו שלא כדין וברשלנות (ת"ק 7973-06-12)

במהלך הפגנה כנגד שחרור אסירים עיכבה המשטרה ועצרה לחקירה שני פעילי ימין. העילות לעיכוב היו עבירות של התקהלות אסורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. במהלך החקירה סירב אחד מהם, איתמר בן גביר, לחתום על התחייבות להתרחק מכלא "הדרים", ונעצר. מאוחר יותר הוא שוחרר תוך שבימ"ש השלום קובע שלא היה מקום לדרוש ההתחייבות. הפעילים תבעו המשטרה לפיצוי בגין העיכוב והמעצר. השופטת אלבו מביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים קבעה שלא הייתה הצדקה חוקית לעיכוב התובעים. עוד נקבע שבהתחשב בנסיבות האירוע, והעובדה שלא היה מדובר ב"סיטואציה דוחקת" ואלימה, כי ההחלטה לעכב התובעים חרגה ממתם הסבירות, ושהיא מקימה להם עילת תביעה בנזיקין. כך נקבע גם לעניין מעצרו של בן גביר. נפסק שהעיכוב והמעצר נעשו שלא כדין וברשלנות, ושעל המשטרה לפצות את בן גביר ב- 7,000 ₪, ואת התובע השני ב-2000 ₪. (ניתן 16.12.12)




ביהמ"ש העליון: יש לבחון כבר בשלב המעצר האם נפגעה זכות ההיוועצות של עצורים (בש"פ 92220/12, בש"פ 9221/12)

מעצרם של שני עצורים שנעצרו בחשד לביצוע עבירות רכוש הוארך בשישה ימים, מבלי שניתנה להם הזכות להיפגש עם עו"ד. בתי המשפט השלום והמחוזי, שדנו בעניין, קבעו כי טענות המבקשים בדבר מניעת היוועצות עם עו"ד, דינן להישמע בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר. המבקשים ערערו לביהמ"ש העליון בטענה שהפגיעה בזכותם להיפגש עם עו"ד מצדיקה שחרורם ממעצר. השופטת ארבל קיבלה טענת המבקשים וקבעה שיש לבחון כבר בשלב המעצר האם נפגעה זכות ההיוועצות של העצורים, ואם התשובה לשאלה זו חיובית, יש לבחון את עוצמת הפגם ואת איזונו מול השיקולים התומכים בהמשך המעצר. השופטת קראה לרשויות החקירה להקפיד הקפדה יתרה על זכויות עצורים. ביחס לנסיבות המקרה דנן נפסק שאין בעוצמתו של הפגם להביא לשחרורם של המבקשים, וזאת בהתחשב באיזון עם האינטרס הציבורי בהמשך מעצרם. הערר נדחה. (ניתן 26.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: על גורמים במשטרה לתת דעתם על מחדל של העברת תיעוד חזותי של חקירה ללא פס-קול (ע"פ 4936/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של אדם על הרשעתו בביצוע עבירות של אינוס במספר נשים, וזאת במסגרת עבודתו כאח בחדר ניתוח. ביהמ"ש הגיע למסקנה שהעבירות שבהן הורשע המערער הוכחו מעבר לספק הסביר, ודחה הערעור. בסיום דבריו התייחס השופט מלצר למחדלה של המשטרה בהעברת תיעוד חזותי תקין של חקירת המערער. השופט ציין שהתיעוד החזותי של החקירה הוגש לביהמ"ש ללא פס-קול. צוין שתיעוד שכזה הינו פחות ערך, שכן לא ניתן להתחקות באמצעותו על אופן התנהלות החקירה ודיוקו של תמלול החקירה בכתב. השופט הסכים עם קביעת ביהמ"ש קמא שלמרות האמור, הגנתו של המערער לא קופחה. יחד עם זאת השופט הצטרף לדברים שנאמרו בפסק דינו של בימ"ש קמא, לפיהם על גורמים במשטרה לתת דעתם על המחדל. צוין שלא מן הנמנע שלאותו מחדל, בתיק אחר, היה ניתן משקל מכריע. (ניתן 03.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי זיכה מחמת הספק נאשם ברצח תוך מתיחת ביקורת על המשטרה והפרקליטות (תפ"ח 5976-01-10)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה זיכה מחמת הספק נאשם ברצח של מורה שהורשע בעבר בביצוע מעשה מגונה באחותו של הנאשם. ביהמ"ש פסק שאין במכלול הראיות שהוצגו בכדי לגבש אחריותו של הנאשם לעבירות שיוחסו לו, כנדרש בהליך הפלילי. השופט אלרון מתח ביקורת על ניהול החקירה תוך שהוא קובע שנפלו בה מחדלים של ממש, היורדים לשורשו של עניין. השופט אלרון ביקר המשטרה והפרקליטות אשר הסתמכו על עדות מדובב שפעל מטעמן מול אחיו של הנאשם, שהואשם גם הוא ברצח, בעוד שעדות זו אינה מגובה בתיעוד השיחות. עוד צוין שהקלטות השיחה לא היו ברורות וקיימת מחלוקת לגבי תוכנן. ביקורת נוספת נמתחה על הצבתו של שוטר שאינו דובר השפה הערבית, בה נערכה השיחה עם המדובב, בעמדת האזנה. צוין שהמדובר ב"מחדל חקירתי מהמעלה הראשונה". נפסק שאין ראיות הקושרות הנאשם מעבר לספק סביר, לרצח המנוח. (ניתן 30.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור על הרשעת אדם חרף הפגיעה בזכותו להיוועץ עם עו"ד (רע"פ 9330/12)

כנגד נאשם הוגש כתב אישום שייחס לו פגיעה ברכוש או באדם, חוסר זהירות וסטייה מנתיב התנועה. נוכח עובדות אלה, הורשע הנאשם בבימ"ש השלום. הנאשם ערער על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי, אשר דחה את ערעורו. על החלטה זו הגיש הנאשם בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. המבקש טען כי לא ניתנה לו הזכות להיוועץ בעו"ד טרם חקירתו במשטרה, ולפיכך שהודאתו צריכה להיפסל. השופט מלצר קיבל טענת המבקש שזכותו להיוועץ עם עו"ד אכן נפגעה, ושבמקרים מסוימים פגיעה שכזו עשויה להביא לפסילת הודאת נאשם. יחד עם זאת נקבע שבנסיבות המקרה לפגיעה זו לא הייתה נפקות ממשית, שכן המבקש חזר על הודאתו במהלך משפטו, וזאת גם לאחר שנועץ עם בא כוחו. נקבע שבנסיבות אלו אין מקום להתערבות ביהמ"ש העליון, וזאת גם אם היה נמצא שיש לפסול הודאת הנאשם במשטרה. (ניתן 30.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום נמנע מהרשעת נאשם בשל נסיבות אישיות ומתוך דוקטרינת ההגנה מן הצדק (ת"פ 10849-11-11)

הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, על החזקת אגרופן שלא כדין. בימ"ש השלום בת"א קיבל המלצת שרות המבחן ופסק, בניגוד לעמדת המדינה, שאין להרשיע הנאשם בדין. בראשית הדברים קבע השופט עוזיאל שנסיבות המקרה, לרבות כך שהמדובר בעבירה ראשונה שאינה משקפת דפוס התנהגות, ושהנאשם נוטל אחריות מלאה על ביצוע העבירה, מאפשרים הימנעות מהרשעת הנאשם. בנוסף נקבע שגם דוקטרינת ההגנה מן הצדק מובילה לאותה תוצאה. בעניין זה ציין השופט עוזיאל שני טעמים. האחד, שהחיפוש שבוצע בכליו של הנאשם ובמסגרתו נתפס האגרופן, לא היה חוקי. השני, הפגיעה בתחושת השוויון בין נאשמים שעניינם דומה, ושלגבי חלקם הודיעה המדינה על ביטול כתב האישום. לאור כל האמור החליט ביהמ"ש להימנע מהרשעת הנאשם ולחייבו בצו של"צ בהיקף של 100 שעות, וזאת בהתאם להמלצת שירות המבחן. (ניתן 16.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: הסכמה בין נאשמים למלר"ז אינה מונעת מהמדינה לפעול כנגד הנאשמים במישור הפלילי (ת"פ 25951-07-11)

בימ"ש השלום בת"א דחה בקשת נאשמים, מוסך ובעליו נגדם הוגש כתב אישום בגין זיהום מים, למחיקת כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. הנאשמים טענו שבהסכם פשרה שהושג במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה כנגדם ע"י המלר"ז (מועצה ציבורית למניעת רעש וזיהום אויר בישראל), התחייבה המלר"ז שלא לנקוט כנגד הנאשמים בהליכים משפטיים. נטען שכתב האישום מהווה הפרה של התחייבות זו, המהווה גם "הבטחה מינהלית". השופט בקר דחה טענת המערערים. נקבע כי הסכמה בין הנאשמים למלר"ז אינה יכולה למנוע מהמדינה לפעול כנגד הנאשמים במישור הפלילי. בין היתר צוין כי המלר"ז והמדינה הינם גופים נפרדים, הפועלים מכוח הוראות דין שונות, וכי המלר"ז אינה מוסמכת להבטיח אי-הגשת כתב אישום. נפסק כי לא התקיים פגם בהליך שנקטה המדינה כנגד הנאשמים, וכי הבקשה נדחית. (ניתן 17.12.12)




בימ"ש השלום: במקרים מסוימים ומתוך שיקולי צדק מוסמך ביהמ"ש להאריך ולא להפעיל מאסרים על-תנאי (ת"פ 3639-09)

בימ"ש השלום בת"א קיבל בקשת נאשם שהורשע, לא להפעיל את המאסרים על-תנאי העומדים כנגדו אלא להאריכם, וזאת מתוך נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל-פי שיקולי צדק שונים. השופטת מרגולין-יחידי קבעה שבמקרים יוצאי דופן מתאימים מוסמך ביהמ"ש שלא להפעיל מאסר על-תנאי, וזאת על סמך שיקולים שונים ולא בהכרח שיקולי שיקום הנאשם. במקרה דנן נקבע שעברו הפלילי של הנאשם ותסקיר המבחן שנעשה לו, אינם מצדיקים הארכה של מאסריו על תנאי, מטעמי שיקום. יחד עם זאת ציינה השופטת טעמים שונים המצדיקים הארכת המאסרים, כגון שיהוי לא מוסבר בהגשת כתב אישום וזיכוי הנאשם מהעבירות החמורות שיוחסו לו. נקבע שכל אחד מהטעמים אינו עולה כדי שיקולי צדק מהותיים, אך שילובם במקרה זה מבסס טעמים מיוחדים להארכת המאסרים. ביהמ"ש האריך המאסרים בשנתיים ופסק פיצויים בסך 3,000 ₪ לטובת המתלונן. (ניתן 02.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: החלטת המשטרה לחקור עו"ד תחת אזהרה הייתה סבירה בנסיבות העניין (תא"מ 28429-01-12)

עו"ד ששימש כמפקח על אדם אחר שעה שזה שהה במעצר בית, נחקר תחת אזהרה במשטרה בעניין היותו של המפוקח ללא פיקוח בסופ"ש. בגין חקירה זו הגיש עוה"ד תביעה לפיצויים כנגד משטרת ישראל. בימ"ש השלום בת"א קיבל טענת התובע שבמועד האמור היה אמור המפוקח להיות מפוקח ע"י מפקח אחר. יחד עם זאת נקבע שבנסיבות המקרה, ובין היתר מכיוון שבהחלטת ביהמ"ש המחוזי לא נכללה הוראת שחרור סופית של התובע מתפקידו, המשטרה פעלה בעניין באופן סביר, בתום לב, בצורה הוגנת ובמסגרת שק"ד סביר. התובע טען שעל המשטרה היה לכל הפחות לחקור אותו בחקירה "פתוחה" ולא תחת אזהרה. ביהמ"ש קבע שחקירת התובע נעשתה בהקשר להיותו מפקח, ושבנסיבות אלה מובנת הזהירות המתחייבת שנקטה המשטרה, כאשר הקפידה לשמור על זכויותיו החוקתיות של התובע, וחקרה אותו תחת אזהרה. התביעה נדחתה. (ניתן 13.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת נאשם לעיין בנוהלי העבודה של המעבדה לזיהוי פלילי (בש"פ 6717/12)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי ופסק שלנאשם אין הזכות לעיין בחומר חקירה הנוגע לבדיקת DNA הקושרת אותו לביצוע מעשה אונס. הנאשם טען שללא קבלת חומר החקירה, לרבות נהלי עבודת המעבדה לזיהוי פלילי, הנחיות פנימיות ופרוטוקולים שהנחו עבודת המעבדה, לא יהיה ביכולתו לבחון האם הבדיקה נעשתה כראוי, וזכותו להליך הוגן תיפגע. השופט ג'ובראן ציין שלנאשם הזכות לנהל הגנתו שהוא מכיר את חומר החקירה הרלוונטי, אך שזכות העיון בחומר החקירה אינה מוחלטת. הובהר שנדרש יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם שהחומר ישפיע על בירור האישום נגדו. נפסק שהנאשם לא הסביר מדוע המסמכים שביקש רלוונטיים לעניינו, ושאין לכלול המסמכים תחת ההגדרה של "חומר חקירה רלוונטי". צוין שלנאשם הזכות לבקש לעיין במסמכים קונקרטיים, או לברר הדרוש לו במסגרת חקירה נגדית של מומחה מטעם המעבדה. (ניתן 18.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: התוספת הראייתית הנדרשת לעדות שותף לדבר עבירה שאינו עד מדינה הינה בין חיזוק לבין סיוע (ע"פ 6325/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של אדם שהורשע על סמך עדות של שותפו לעבירה, בעבירות שונות כגון התפרצות למקום מגורים ושוד בנסיבות מחמירות. המערער טען שהתוספת הראייתית הנדרשת לעדות שותף לדבר עבירה המעיד בטרם הסתיים משפטו, צריכה להיות ברמה של סיוע, ושהתוספות שנמנו בהכרעת הדין אינן עולות כדי הסיוע הנדרש. ביהמ"ש דחה הטענה. השופט הנדל ציין שהעד השותף שטרם נגזר דינו "עומד במקום באמצע בין השותף הרגיל לבין עד המדינה", ולפיכך, שהתוספת הראייתית הנדרשת היא תוספת שבין חיזוק לבין סיוע. ביהמ"ש בחן את התוספות הראייתיות אליהן התייחס ביהמ"ש קמא, וקבע שהתביעה עמדה בנטל הנדרש להבאת חיזוק איכותי בעל תוכן רלבנטי עבור עדות השותף. צוין שיש בכוחם של כל החיזוקים יחדיו לענות על הדרישה לחיזוק מחוזק ואף "סיוע מוחלש". לאור האמור הוחלט על דחיית הערעור. (ניתן 11.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: בימ"ש רשאי להורות על מעצר ועל חילוט ערבויות של נאשם המנצל לרעה את שחרורו לחלופת המעצר (בש"פ 8396/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור עו"ד על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור אותו עד תום ההליכים, אשר התקבלה לאור הפרתו את תנאי השחרור לחלופת מעצר שנקבעו לו. העורר טען שביהמ"ש קמא היה צריך לבחון חלופת מעצר נוספת או את האפשרות להתנות את רישיונו. בנוסף נטען שביהמ"ש לא היה אמור להורות על חילוט ערבויות העורר, בטרם הושלמה החקירה בעניין הפרת תנאי המעצר. השופט דנציגר קבע שכאשר נאשם מנצל לרעה את השחרור לחלופת המעצר ומפר את אמון ביהמ"ש – אם בדרך של ביצוע עבירה ואם בדרך אחרת – רשאי ביהמ"ש להורות על מעצרו ועל חילוט הערבויות. חילוט הערבות מבהיר לנאשם ומאותת לציבור הנאשמים, שישנו "מחיר" להפרת תנאי השחרור ולהפרת אמון ביהמ"ש. עוד נקבע שלטענת העורר שעל ביהמ"ש להמתין עם חילוט הערבויות אין אחיזה בדין, ושקבלתה תחליש את מוסד השחרור בערובה. (ניתן 28.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד הסדר טיעון לפיו יימחקו מכתב האישום בכירי רכבת ישראל (בג"ץ 4395/12)

העותרים, בני משפחה של נספי תאונת רכבת, עתרו לבג"ץ כנגד הסדר הטיעון שלפיו יימחקו מכתב האישום בכירי רכבת ישראל. העותרים טענו שהסדר הטיעון הוא בלתי סביר ומנוגד לאינטרס הציבורי, ושלא ניתנה להם הזדמנות מהותית להציג טענותיהם בעניין. השופטת נאור ציינה שהתערבות ביהמ"ש בשיקול דעת הפרקליטות בעניין עריכת הסדרי טיעון תהיה רק במקרים נדירים בהם נפל פגם מהותי ואקוטי בהחלטה, שאינו הולם את עקרונות המשפט המנהלי. נפסק שהמצב דנן אינו נופל תחת הגדרה זו. השופטת ברק-ארז הצטרפה לדברים אך הביעה חשש שהטלת אחריות פלילית על תאגיד מבלי להטילה על הגורמים הפרטיים המכוונים את התנהלותו, עלולה לפגוע, במקרים מסוימים, באינטרס הציבור. השופטת ביקשה שביחס למקרים עתידיים תבחן הפרקליטות באיזו מידה העמדה לדין של תאגיד בלבד משרתת את תכליות המשפט הפלילי ואת האינטרס הציבורי. העתירה נדחתה. (ניתן 15.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: על כתב אישום המנוסח במסגרת הסדר טיעון לכלול רק עובדות הנוגעות לנאשם ושהוא מודה בהן (ע"פ 5111/12, ע"פ 5254/12, ע"פ 5551/12, ע"פ 6403/12)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעורם של מספר נאשמים על גזר הדין שהושט עליהם בגין עבירות של סחר בסמים. המערערים טענו, בין היתר, שבכתבי האישום שהוגשו בעניינם לאחר שהושגו הסדרי הטיעון עימהם, נכללו פרטים מהפרשה שאינם נוגעים להם. השופט זילברטל קיבל את טענת המערערים וציין כי עולה חשש שהדבר נעשה כדי להבליט את חומרת הפרשה ובכך להעצים את חומרת מעשיהם של המערערים. נקבע שהכללת הפרטים האמורים מעוררת "אי נחת מסוימת" ושיש להקפיד על סדר הדין הפלילי, וזאת על-מנת לשמור על זכויות הנאשם. נפסק שביהמ"ש המחוזי הקפיד שלא לפקוד לחובת המערערים את העובדות שאינן נוגעות להם, ואולם שמן הראוי שהמופקדים על ניסוח כתבי האישום, במיוחד במסגרת הסדר טיעון, יוודאו שכתב האישום יכיל אך ורק את העובדות הנוגעות לנאשם, ושהוא מודה בהן במלואן. (ניתן 18.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אב שהורשע בתקיפה מינית של בתו למרות מחדלים שנפלו בחקירתו (ע"פ 7938/10)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אב שהורשע בביצוע מעשים מגונים בבתו ובתקיפה מינית שלה. ביהמ"ש דחה את טענותיו השונות של המערער, לרבות שאין להסתמך על גרסת המתלוננת. ביהמ"ש קיבל את טענת המערער כי במסגרת חקירת המשטרה נפלו מחדלים שונים, אך קבע כי מחדלים אלו לא פגעו בהגנת המערער. השופט רובינשטיין ציין בעניין זה כי הוא מצפה ליום בו הפרקליטות תפעל עם המשטרה על מנת לצמצם את המחדלים האלו. המערער טען גם כי אמירות המתלוננת במשטרה נדרשו לתוספת ראייתית מסוג סיוע, שלא נמצאה. בעניין זה קבעה השופטת ברק-ארז שבמקרים מסוג זה, שבו אמירה שנאמרה בפני חוקר ילדים מוגשת בנסיבות בהן הילד בגר והינו מעיד במשפט, מתבטלת הבעייתיות שממנה נובעת דרישת הסיוע, ומכאן בטלה גם דרישת הסיוע. (ניתן 18.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטה לחלט ערבויות של מפקחים על נאשם שלא התייצב לריצוי עונשו (בש"פ 8163/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורם של מפקחים על נאשם אשר שוחרר לחלופת מעצר ולא התייצב לריצוי עונשו, על החלטת ביהמ"ש המחוזי לחלט ערבויותיהם. נקבע שאין להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי שדחה טענת העוררים כי הם לא ידעו שעליהם להמשיך ולפקח על הנאשם מיום שימוע גזר דינו ועד למועד התייצבותו לריצוי עונשו. השופטת ברק-ארז ציינה את התכלית ההרתעתית של חילוט הערבויות. הובהר שבצד רצונו של מפקח לסייע לנאשם לשהות בחלופת מעצר ניצבת החובה המשפטית והמוסרית לשמור על שלום הציבור מפניו של הנאשם. השופטת ציינה שבמקרה הנ"ל העוררים גילו אדישות וחוסר אכפתיות בכל הקשור לחובת הפיקוח שלקחו על עצמם, ולסכנה הנשקפת לציבור אם יפרו אותה. נפסק שהמדובר בהפרה חמורה ושאין מקום להקל עם העוררים. הודגש שחשוב שערבים יבינו את היקף ההתחייבות שהם נוטלים על עצמם. (ניתן 19.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: למרות מחדל חמור בהתנהלות המשטרה דחה ביהמ"ש ערעור על גזר דין שהוטל על נאשם (ע"פ 6049/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אדם שהורשע לפי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע וניסיון לייבוא סמים, על גזר הדין שהוטל עליו. השופט הנדל קבע שלמרות שעונש מאסר שמוטל בהתאם לטווח הענישה שבהסדר הטיעון בין הצדדים אינו חסין מפני תקיפה ערעורית, הרי שיש לקיומו של הסדר זה משקל רב. צוין שבימ"ש קמא לקח בחשבון שיקולים שונים, כגון נסיבותיו האישיות של המערער, בהעמידו את תקופת המאסר על 24 חודשים בלבד. ביהמ"ש דחה טענת המערער שביהמ"ש קמא לא התחשב במחדל המשטרה, לפיו הקצין שהפעיל את הסוכן המשטרתי הוא הגרוש של אשת המערער. נקבע שללא מחדל זה היה מוטל על המערער עונש חמור יותר. צוין שאין להמעיט בחומרת ההתנהלות המשטרתית ושהכוח האמיתי של המשטרה "אינו נובע משריריה" אלא תלוי באמון שהציבור נותן בה - אמון שתלוי גם בהתנהגותה. (ניתן 15.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעה ברצח בכוונה תחילה תוך שהוא מקבל עדות שמיעה מכוח חריג "רס גסטה" (ע"פ 8704/09)

המערער, אדם שהורשע ברצח בכוונה תחילה, ערער לביהמ"ש העליון על הרשעתו. בין היתר שינה המערער את גרסתו וטען שיש לראותו, לכל היותר, כמבצע של עבירת הריגה. השופטים עמית וג'ובראן דחו טענות המערער תוך שהם מציינים שהסבריו אינם נתמכים בחומר הראיות ואין בהם כדי לפגום בתשתית הראייתית שהציגה המדינה. הערעור נדחה ברוב דעות. כלל השופטים דחו טענת המערער כנגד קבילותן של אמירות מפלילות של דודו של המנוח, שנמסרו לאביו של המנוח ואדם נוסף. נקבע שיש לקבל האמירות למרות שמדובר בעדות שמיעה, וזאת מכוח החריג "רס גסטה", המאפשר התחשבות בעדות של אמירה שנאמרה בסמיכות לשעת המעשה. השופטים נחלקו בדעותיהם ביחס לפרשנות דרישת הסמיכות. השופט הנדל ציין שהדרישה לסמיכות צריכה להתפרש בדווקנות ובצמצום, בעוד שלדעת השופט עמית יש לפרש מונח זה באופן גמיש, וע"פ נסיבות כל מקרה ומקרה. (ניתן 11.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום פסל הודאתו של נאשם בשל פגמים שנפלו במהלך חקירתו במשטרה (ת"פ 56154-10-10)

בימ"ש השלום בפ"ת קיבל טענתו של נאשם נגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של מעשה מגונה בפומבי, בדבר אי-קבילות הודאתו בחקירה. השופט קובו קבע שבנסיבות המקרה לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם לפיה הוא הודה במעשים שיוחסו לו עקב הבטחות של שוטר, שאם יודה ישוחרר ממעצר. בנוסף נקבע שלא ניתן לשלול את טענת הנאשם כי הוא נחקר ללא אזהרה בדבר זכות השתיקה העומדת לו, או בדבר זכותו להיוועץ עם עו"ד. עוד נלקחו בחשבון העדרו של תיעוד בנוגע לשעתיים בהן עוכב הנאשם, והעובדה שהנאשם נחקר לאחר שעבר תאונה וסבל מכאבים עזים. הובהר שנטל השכנוע להוכיח כי הודאה הינה חופשית ומרצון מוטל על כתפי המדינה, וכי שבמקרה דנן לא הצליחה המדינה להרים נטל זה. ביהמ"ש הורה על פסילת הודאתו של הנאשם. (ניתן 1.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי הורה לעצור עד תום הליכים עו"ד שהפר את תנאי שחרורו (מ"ת 31976-06-12)

המשיב, עו"ד במקצועו, הואשם במספר אישומים, ביניהם ביצוע עבירות של זיוף ומרמה, הלבנת הון וגניבה בידי מורשה. בשל הנחת ביהמ"ש שעיקר המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא האפשרות שיפעל כעו"ד, הוחלט על שחרור המשיב לחלופת מעצר, במסגרתה הוא היה נתון במעצר בית ונמנע ממנו להגיע למשרדו, להיפגש עם עדים וכו'. בנוסף המשיב הפקיד בטוחות בסך 150 אלף ₪. במסגרת בקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה קבע ביהמ"ש המחוזי בחיפה שהמשיב הפר באופן בוטה את תנאי השחרור שלו. נקבע שהמשיב המשיך לפעול כעו"ד, וכי חלופת המעצר אינה מאיינת את המסוכנות הנשקפת ממנו. לאור האמור הורה השופט שפירא על מעצר המשיב עד תום ההליכים ועל חילוט מחצית מהבטוחות שהפקיד, בסך 75 אלף ₪. באשר לחילוט שאר הסכום ציין ביהמ"ש כי ידון בכך לאחר השלמת החקירה בנושא. (ניתן 1.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הקל בעונשם של עבריינים לאור שיקומם המוצלח והזמן שעבר עד שהתיק הגיע לערעור בפני ביהמ"ש (ע"פ 420/12, 421/12, 433/12)

ביהמ"ש העליון הפחית מעונשי המאסר בפועל שהוטלו על המערערים, 3 נאשמים שהורשעו בביצוע עבירות חמורות כגון תקיפה בנסיבות מחמירות וסחיטה בכוח, וזאת בשל התהליך השיקומי שעברו. השופטת ברק-ארז ציינה שלמרות שהעבירות שבהן הורשעו המערערים הן עבירות חמורות וקשות, אין ביהמ"ש יכול להתעלם מן המציאות השיקומית שהוצגה לפניו. מנגד צוין שמכיוון שמדובר בעבירות שפגיעתן בסדר החברתי היא קשה, הרי שאין להסכים לגישה לפיה השיקום מוחק לחלוטין שיקולי ענישה אחרים. לפיכך נקבע שיש להפחית מעונשי המאסר שהוטלו על המערערים אך לא לבטל את מרכיב ריצוי המאסר בפועל. השופט רובינשטיין ציין שלא היה מקל בעונש אילולא חלפו למעלה מארבע שנים מיום ביצוע העבירה ועד שהתיק הגיע לערעור לפני ביהמ"ש העליון. לפיכך, ולאור התהליך השיקומי שחל בתקופה זו, הצטרף השופט רובינשטיין להחלטה להקל בעונשם של המערערים. (ניתן 24.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: ניתן להחיל את הוראות הדין שעניינן אי הרשעה על תאגיד שנמצא אחראי בפלילים (רע"פ 8487/11)

ביהמ"ש העליון קבע כי ניתן להחיל את הוראות הדין שעניינן אי הרשעה על תאגיד שנמצא אחראי בפלילים. ביהמ"ש קבע שלאור היחס בין הפגיעה שהרשעה בפלילים עלולה להסב לחברה, ובהתחשב בעברה הנקי של החברה ובעובדה שהנזק שנגרם במסגרת העניין תוקן, כי מוצדק שלא להרשיע החברה בדין. השופט רובינשטיין הבהיר שההחלטה שלא להרשיע החברה נבעה מתוך נסיבות המקרה, ושאין לראות בכך פתח לאי-הרשעה כעניין שבשגרה. הוחלט להחזיר התיק לבימ"ש שלום לשם השלמת גזר הדין, הזמנת תסקיר מבחן וקביעת מסכת מתאימה של שירות על-ידי המבקשת לתועלת הציבור. השופט עמית ציין שלדעתו, הימנעות מהרשעת תאגיד אינה מחייבת תסקיר מבחן, וכי שירות המבחן אינו הגוף המתאים ליתן צו מבחן על תאגיד. השופטים רובינשטיין ועמית היו חלוקים ביחס לביקורת שהביע ביהמ"ש המחוזי בעניין מחיקת כתב האישום כנגד נושאי המשרה בחברה. (ניתן 23.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירה כנגד קבלת הסדר הטיעון בין המדינה לנהג שדרס את שחר גרינשפן (בג"ץ 681/12)

משפחת גרינשפן עתרה לבג"ץ כנגד קבלת הסדר הטיעון שחתמה המדינה עם הנהג שדרס את שחר ופגע בה קשות. בין היתר נטען כי העונש שהוטל על הדורס במסגרת ההסדר, עבודות שירות לציבור ופסילת רישיון למשך 6 שנים, הינו עונש קל שאינו תואם את חומרת המעשה. ביהמ"ש הסכים עם העותרים בעניין זה אך קבע כי בנקודת הזמן הנוכחית לא ניתן להיעתר לעתירה. השופט גרוניס קבע כי אין בעצם הטיפול השגוי בתיק ובעונש הקל שהוטל על הנהג הדורס, בכדי להצדיק התערבותו של בג"ץ, שאינו ערכאת ערעור, בפס"ד חלוט, ובגזר דין שחלקו כבר בוצע. ביטול פס"ד בנסיבות האמורות משמעו פגיעה יסודית בעקרונות המשפט הפלילי כגון עקרון הסיכון הכפול וטענת "כבר נשפטתי", ופגיעה קשה בעקרון סופיות הדיון. לאור הסכמת הצדדים הוחלט כי שלילת רישיונו של הנהג תהיה לצמיתות. (ניתן 19.09.12)




ביהמ"ש העליון: התחשבות בנסיבות חיצוניות כשיקול לקביעת עונש נתונה לשק"ד של ביהמ"ש (רע"פ 7257/12)

נהג שפגע בהולכת רגל שעה שחצתה במעבר חצייה הגיש לביהמ"ש העליון בקשת רשות ערעור על גזר הדין שהושת עליו, שכלל עונש מאסר בפועל. המבקש טען, בין היתר, כי בנסיבות עניין ולאור נתוניו האישיים ראוי היה לאפשר לו לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות. ביהמ"ש דחה הבקשה תוך שהוא קובע כי טענות המבקש אינן מעלות שאלות בעלות אופי ציבורי או משפטי רחב היקף, וכי המקרה אינו נופל בגדרם של אותם מקרים מיוחדים שבהם ייעתר ביהמ"ש העליון לבקשה לדון בנושא "בגלגול שלישי". השופט שהם הבהיר שבבואו של ביהמ"ש לגזור עונש על נאשם, אין עליו כל חובה להתחשב בנסיבות חיצוניות לביצוע עבירה (וביניהן גם נסיבותיו האישיות של הנאשם), וכי עניין זה נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש. (ניתן 18.10.12)




ביהמ"ש העליון דחה בקשה לביטול הסדר טיעון מהטעם שהרשעת הנאשם התבססה על הודיה שניתנה מתוך רצון חופשי (רע"פ 5052/12)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת נאשם לביטל הסדר טיעון במסגרתו הודה בעובדות כתב האישום ובעבירות שיוחסו לו, ושעל בסיסו הוא הורשע. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי החיפוש אשר נעשה ברכבו ובתיקו, במסגרתו נתפסו סכין וסמים, נעשה ללא כל הסמכה בדין, בהיעדר חשד סביר, וללא הסכמתו המלאה. השופט שהם ציין כי ההלכה בעניין זה הינה שבהיעדר פגם או פסול בהודיה שניתנה במסגרת הסדר טיעון, ירשיע בית-המשפט את הנאשם על-פי הודייתו ויגזור את עונשו. נקבע שבמקרה דנן הרשעת המבקש מתבססת על הודאתו באשמה, שניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיע מרצונו החופשי, וכשהוא מיוצג ע"י עו"ד. נפסק שבנסיבות אלו לא דבק כל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של המבקש את המצב, ועל כן שאין ניתן לומר לגביה כי היא הושגה "שלא כדין". (ניתן 09.07.12)




ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של אדם שפצע שוטר והפכו לצמח למרות פגמים שנפלו בהליך חקירתו (ע"פ 10049/08)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אדם שבמהלך מנוסתו מהמשטרה דקר שוטר והפכו לצמח, על הרשעתו בעבירה של גרימת חבלה בכוונה מחמירה שבגינה הושתו עליו 20 שנות מאסר בפועל. ביהמ"ש קיבל טענת המערער כי נפלו פגמים בהליך חקירתו במשטרה וכי הודאתו לא ניתנה באופן חופשי ומרצון. נקבע שבאופן החקירה נפלו שני פגמים מהותיים המצדיקים פסילת תוצריה – פיתוי והשאה ושימוש בתחבולת חקירה נפסדת. בנוסף נקבע שהמשטרה לא הקפידה על זכותו של המערער להליך הוגן. בעניין זה נקבע כי במסגרת חקירתו, המערער לא הוזהר כדין ונמנע ממנו להיפגש עם סנגורו. לאור כל האמור הורה ביהמ"ש על פסילת הודאת המערער. יחד עם זאת נקבע שבנסיבות העניין היו בנמצא ראיות מספקות לביסוס הרשעתו של המערער, ולפיכך דחה ביהמ"ש הערעור. (ניתן 23.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון זיכה נאשם בשל כך שהרשעתו לא הייתה מעל לכל ספק סביר (ע"פ 3676/11)

ביהמ"ש העליון זיכה נאשם מעבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בשל כך שהרשעתו לא נעשתה לפי כללי המשפט הפלילי וכי בחינת הראיות בהליך לא נעשתה באמות המידה של המשפט הפלילי – מעבר לספק סביר – אלא באמות מידה של המשפט האזרחי – מאזן ההסתברות. השופט הנדל ציין שכלל הוכחת האשמה מעל לכל ספק סביר הינו מהכללים החשובים והבולטים מבין כללי המשפט הפלילי. נקבע שבהינתן שתי גרסות עובדתיות סותרות בהליך הפלילי, אל לו לביהמ"ש להסתפק בבחינה הסתברותית בדבר הגרסה הנראית לו אמינה יותר, אלא שעליו לוודא שלא יוותר ספק סביר בדבר נכונותה של הגרסה אותה הוא מאמץ. הובהר שההיגיון הבריא והשכל הישר, על-פיהם הכריע לכאורה בימ"ש קמא, הינם כלי עזר להכרעה בהליך הפלילי, אך לא כלי הכרעה. ביהמ"ש ביטל את פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי וזיכה המערער מחמת הספק. (ניתן 09.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: ייתכן שעל ערעור על החלטת ביהמ"ש בעתירת אסיר בנושאים בעלי חשיבות כללית להיחשב כערעור שבזכות (רע"ב 1768/12)

לביהמ"ש העליון הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירת עציר בעניין פגיעה בתנאי כליאתו. המחלוקת התמקדה בסוגית העברת המבקש בית כלא, שלילת ההתייחדות והארכת שעות השיחה בטלפון. ביהמ"ש דחה הבקשה לאחר שמצא שאין מקום להתערבותו. השופט הנדל ביקר ברמה העקרונית את הגישה לפיה ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מינהליים בעתירת אסיר, מצריך קבלת רשות מביהמ"ש – רשות הניתנת לרוב כאשר "עומדת על המדוכה סוגיה משפטית או נושא אחר שיש בהם חשיבות כללית בעלת השפעות רוחב". צוין שייתכן שבעניינים שכאלו יש לקיים ערעור בזכות מהטעם שעתירות שכאלו מהוות ביקורת שיפוטית ראשונה על החלטת רשות מינהלית שאיננה גוף "מעין שיפוטי". השופט ציין שלדעתו, כשנגרמת פגיעה ברורה בזכויות אסיר או עציר, או כאשר נגרם לו עוול ממשי, יהיה ניתן לראות במקרים שכאלה סוגיה בעלת חשיבות כללית. (ניתן 02.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון אישר הרשעתו של ישיש בעבירות של אינוס וביצוע מעשים מגונים בקטינה על סמך "זיכרונות מודחקים" (ע"פ 8335/11, ע"פ 8203/11)

ביהמ"ש העליון אישר הרשעתו של ישיש בעבירות של אינוס וביצוע מעשים מגונים בקטינה על סמך "זיכרונות מודחקים" של המתלוננת, אשר הייתה ילדה בעת ביצוע המעשים, ונזכרה בהם רק בשלב מאוחר יותר של חייה. השופט רובינשטיין קבע כי אין בעניין דנן אינדיקציות המעלות חשש ל"השתלת זכרונות" או אינדיקציות משמעותיות לנסיבות אחרות העשויות להיות מקור לזיכרונות שווא, וכי בחינת מכלול הנסיבות והראיות מעידה כי המדובר בזיכרונות אמת המשקפים אירועים שהתרחשו. לפיכך דחה ביהמ"ש טענת המערער כנגד הרשעתו על סמך זיכרונות אלו של המתלוננת. ביחס לערעור על גזר הדין קבע ביהמ"ש כי המעשים בהם הורשע המערער הינם מכוערים ושפלים וכי בנסיבות העניין אין מקום להקלה בעונשו של המערער. המערער נשלח לחמש שנות מאסר בפועל ונדרש לשלם למתלוננת סכום בסך 75 אלף ₪. (ניתן 09.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: הפעלת סוכן משטרתי ע"י בעלה לשעבר של אשת חשוד מהווה התנהלות המעוררת תמיהה בלשון המעטה (ע"פ 6049/12)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין של אדם שהורשע בניסיון לייבוא סמים, אשר הוגשה במקביל להגשת ערעור על גזר הדין. ביהמ"ש קיבל הבקשה, בין היתר, לאור כך שהפעלתו של הסוכן המשטרתי שהביא להרשעת המבקש נעשתה ע"י קצין שהיה בעלה לשעבר של אשת המבקש. השופט רובינשטיין ציטט בעניין את החלטת ביהמ"ש קמא שציין כי המדובר ב"התנהלות חמורה, לקויה, מעוררת חששות ויש בה להוביל לפגיעה באמון הציבור במשטרה". השופט רובינשטיין הוסיף שהמדובר בהתנהלות "המעוררת תמיהה בלשון המעטה שבהמעטה". למרות האמור ציין ביהמ"ש שנושא התנהלות המשטרה נלקח בחשבון ע"י ביהמ"ש קמא וכי אין הוא רואה את סיכויי הערעור כגבוהים. יחד עם זאת, ולאור מצבה הבריאותי של אשת המבקש, קיבל ביהמ"ש הבקשה, דחה את ביצוע גזר הדין וקבע את מועד הדיון בערעור לחודש אוקטובר 2012. (ניתן 21.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: זכות נאשם לעיון בחומר חקירה אינה מחייבת המדינה לשאת בעלויות סריקת החומר והעתקתו (בש"פ 1956/12)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי ערעור המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שחייב אותה לסרוק על חשבונה חומר ראיות שעליה להעביר לנאשמים, לפי סעיף 74(א) חוק סדר הדין הפלילי שעניינו עיון בחומר חקירה. נקבע שלמרות שאין חולק שזכות ההעתקה היא משנית לזכות העיון, הרי שככל שהתביעה עומדת בחובתה לאפשר לסנגורים תנאים הולמים לעיין בחומר החקירה ולהעתיקו, אין הדין מחייב אותה לשאת בעלות העתקה. יחד עם זאת קבע השופט רובינשטיין שגם אם אין להגנה זכות לקבל עותק מחומר החקירה, אין זה אומר שלביהמ"ש אין הסמכות להורות למדינה להעביר לנאשמים עותק סרוק של חומר החקירה, ובנסיבות מסוימות להורות על חלוקת ההוצאות בין התביעה להגנה, ובין הנאשמים. במקרה דנן הוחלט שעלות הסריקה תחולק בין הנאשמים, תוך שצוין שנאשם שלא יוכל לעמוד בתשלום, ייתכן שהמדינה תישא בעלות חלקו. (ניתן 07.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום בת"א הורה על פסילת הודאה של נאשם בשל פגיעה בזכות ההיוועצות עם עו"ד (ת"פ 28411-01-12)

הנאשם, נתין זר מסין, הואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בתום פרשת התביעה העלה הנאשם עתירה לפסילת הודאתו בשל פגיעה בזכות ההיוועצות בעורך-דין. השופטת מרגולין-יחידי מבימ"ש השלום בת"א ציינה שזכות ההיוועצות הוכרה בפסיקה כזכות חוקתית המהווה חלק אינטגרלי מהזכות להליך הוגן. השופטת קבעה שלמרות שרשויות החקירה פעלו בעניין בהתאם לכללים, בפועל נפלו פגמים בכל אחד משלבי מימוש הזכות. כך לדוגמא, התרגום לשפה הסינית של נוסח ההודעה על הזכות להיוועצות ושל החקירה עצמה לא היה תקין, והחקירה החלה ונוהלה מבלי להמתין זמן סביר בנסיבות העניין לסנגור. בנוסף, אי מתן ההזדמנות להיוועצות בזמן החקירה פגעה ביכולת הנאשם לעשות שימוש בזכות השתיקה. נקבע שמכלול הפגמים פגעו מהותית בזכות הנאשם להליך הוגן, ושקיימת זיקה בין פגיעה זו להשגת ההודאה. לפיכך, ולאור שיקולים נוספים כגון שהמדובר בעבירה במישור הכלכלי בלבד, הורה ביהמ"ש על פסילת ההודאה. (ניתן 06.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על הרשעתו של אדם בגניבת רכב על יסוד החזקה התכופה ברכוש גנוב (ע"פ 5492/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שהרשיע המערער בגניבת רכב ובעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. ביהמ"ש דחה טענת המערער שאין להרשיעו בגניבה בהתבסס על החזקה התכופה, לפיה ניתן להסיק מהימצאותו של חפץ שנגנב בזמן קצר לאחר הגניבה בחזקתו של פלוני, על הקשר שבין פלוני לבין הגניבה, מכיוון שידוע שגנבי רכבים ממהרים להעביר הסחורה הגנובה לידיים אחרות. נקבע שהרכב נמצא בחזקת המערער כ-18 שעות לאחר שנגנב - פרק זמן קצר יחסית – ושהשתלבות סמיכות הזמנים עם יתר הנסיבות מקימות את החזקה ללא כל קושי. צוין שגרסת המערער, שטען שפגש אדם באקראי שהציע לו להעביר הרכב לרמאללה, הינה מופרכת ושאין בכוחה להפריך את החזקה התכופה שקמה נגדו. בנוסף דחה ביהמ"ש טענת המערער כי אין להחיל את הלכת הצפיות על עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. (ניתן 05.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: תנאיי מעצר בית של נאשם ברמת סיכון נמוכה חייבים לכלול אפשרות להתאווררות במהלך היום (עמ"ת 40881-05-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ערר של נאשם, שוהה בלתי חוקי המצוי במעצר בית, להקלה בתנאים המגבילים שהוטלו עליו. השופט פיש קבע שהכלל הוא שאין מכבידים על אדם במהלך משפטו אלא במידה הדרושה להגן על הציבור, ואולם שאין גם מקום לאפשר יצירת מצב בו העורר יסתובב בארץ במעין "ויזה" המונפקת ע"י ביהמ"ש, לתקופה שאין לדעת מתי תסתיים. נקבע שבמקרה הנדון, כאשר לא מתקיימת סכנה שהעורר יימלט, וכאשר העורר נתון זמן מה במעצר בית בתנאים שאין הוא מפר, תנאי מעצר הבית חייבים לכולל אפשרות להתאווררות במהלך היום. ביהמ"ש קבע שהנאשם יוכל לצאת את דירת המעצר לצורך התאווררות במהלך היום בין השעות 08:00 – 09:00 ובין השעות 18:00 – 20:00. הובהר שעל הנאשם להיות מלווה במפקחת ביציאות אלו. (ניתן 28.05.12)




ביהמ"ש המחוזי ביטל יציאתו לחופשה של נאשם ברצח המאושפז בצו בימ"ש בשל חשש לביטחון הציבור (ע"ו 58506-05-12)

בפני ביהמ"ש המחוזי בת"א הוגש ערעור כנגד החלטת הוועדה הפסיכיאטרית של ביה"ח אברבנאל, שאישרה למשיב המאושפז בביה"ח ע"פ צו בימ"ש, לצאת לחופשות קצרות בליווי צמוד. ביהמ"ש ציין שכאשר במוקד הדיון עומד חולה שביצע רצח, כשהוא מונע ע"י מחלתו, הקריטריונים האמורים לעמוד לנגד עיני הוועדה צריכים להיות מחמירים, וזאת בגלל הסכנה הנשקפת לציבור. מנגד ציין ביהמ"ש שעל הוועדה ליתן גם משקל ראוי לשיקולים הנוגעים לטובת הפרט וזכויותיו, מתוך שאיפה לפגיעה פחותה ככל שניתן בזכויות המשיב, ובשים לב שהאשפוז אינו תחליף למעצר או עונש. ביהמ"ש קיבל הערעור תוך שהוא קובע שבהחלטת הוועדה לא נמצאה התייחסות מספקת לשאלת המסוכנות הנשקפת לציבור. נקבע שלמרות השיפור שניכר במצב המשיב, זהו רק השלב הראשון ומן הדין לבחון את מהותו והתמדתו לאורך תקופה נוספת, ולפיכך שטרם בשלה העת לאפשר למשיב חופשות. (ניתן 06.06.12)




ביהמ"ש המחוזי: חייו האישיים של נאשם הם עניינו ולא היה מקום ששירות המבחן ישלב נקיטת עמדה מוסרית לגביהם במסגרת תסקיר מעצר (עמ"ת 55750-05-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה ערעור המדינה על החלטת בימ"ש השלום לשחרר למעצר בית בתנאים מגבילים נאשם שהואשם בתקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות של זוגתו. ביהמ"ש המחוזי קבע שבימ"ש השלום שקל הנתונים הרלוונטיים ביניהם שהמדובר בחלופה מרוחקת, כי יתקיימו הסדרי פיקוח נאותים, ושלנאשם אין עבר פלילי. לאור האמור הוחלט שבנסיבות דנן אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. במסגרת החלטתו ביקר השופט דניאל פיש את תסקיר המעצר שהוגש בעניין הנאשם, ואשר כלל הסתייגות מכך שהנאשם ניהל מערכת יחסים קבועה עם המתלוננת בעוד שהוא נשוי לאישה אחרת. צוין שחייו האישיים של הנאשם הם עניינו ולא היה מקום ששירות המבחן ישלב נקיטת עמדה לגביהם במסגרת התסקיר. עוד צוין שאין זה רצוי שהמדינה ונציגיה ינקטו עמדות מוסריות ביחס לחייהם הפרטיים של אזרחיה מעבר למינימום הדרוש ע"פ חוק להכרעה בנושא נתון. (ניתן 04.06.12)




בג"ץ: המדינה הסכימה לאפשר לסנגוריה הציבורית לערוך בדיקות DNA בתיק פלילי של אסיר מורשע הטוען לחפותו (בג"ץ 5968/11)

בג"ץ קיבל הסכמת המדינה והסנגוריה הציבורית למחיקת עתירה שהגישה הסנגוריה שבמסגרתה ביקשה כי ביהמ"ש יורה למדינה לאפשר עריכת בדיקות DNA בתיקו של עובדיה שלום, אסיר שהורשע ברצח בשנת 1997 ואשר טוען לחפותו. העתירה הוגשה לאור התנגדות המדינה לעריכת הבדיקות, אשר נומקה בחשש לפגיעה ברגשות משפחת הנרצח. בעקבות הגשת העתירה, ולאור הודעת אלמנתו של הנרצח כי היא אינה מתנגדת לעריכת הבדיקות, הודיעה המדינה על הסרת התנגדותה. לאור האמור הוסכם כי הבדיקה תיערך. הצדדים לא הסכימו ביחס לדרישת הסנגוריה להשוות תוצאות הבדיקה למערך הגנטי של משטרה ישראל, ובג"ץ קבע כי הסנגוריה שומרת טענותיה בעניין זה. (ניתן 16.05.12)


תגובת המדינה לעתירה
תגובת הסנגוריה לתגובת המדינהלמעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה על הסף עתירה לחייב הפרקליטות להציג הסדר טיעון (בג"ץ 4262/12)

העותר, נאשם שנגדו ונגד שנים אחרים הוגש כתב אישום בגין עבירות שונות, עתר לבג"ץ כנגד החלטת הפרקליטות שלא להציג לביהמ"ש במסגרת ההליך פלילי את הסדר הטיעון שהתגבש בינה לבינו. כמצוין בעתירה, נציג הפרקליטות הבהיר שהצגת ההסדר תיעשה רק אם שאר הנאשמים יסכימו אליו. לפיכך, משסרבו שני הנאשמים האחרים להסדר, אין הפרקליטות מחויבת להציגו. העותר טען שהתניית התקשרות עמו בהסדר טיעון בהסכמת כל האחרים אינה סבירה ויש להורות לפרקליטות להציג את ההסדר כפי שגובש, ולבקש מביהמ"ש לאמצו. השופט דנציגר ציין כי שיקול דעתה של הפרקליטות באשר להתקשרות בהסדר טיעון עם נאשם הוא שיקול דעת רחב שבג"ץ אינו נוטה להתערב בו אלא במקרים קיצוניים וחריגים. נפסק שלא הונחה תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי המקרה הנ"ל נמנה על אותם מקרים קיצוניים. העתירה נמחקה על הסף. (ניתן 30.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: פעילות משטרתית המפלה על רקע מוצא הופכת ההליך כולו לפגום ופסול (ת"פ 18175-02-10)

בימ"ש השלום בת"א ביטל כתב אישום שהוגש נגד נאשם ממוצא ערבי על עבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה מטעם של הגנה מן הצדק. נקבע שפעילות השוטרים שהביאה למציאת הסכין על גופו של הנאשם, עת ששהה בבנין משרדים בת"א, נבעה אך ורק מתוך מוצאו וזהותו האתנית, ולא מתוך בדיקה מקדימה או חשד סביר. נקבע שפעולה משטרתית שכזו, המפלה על רקע מוצא והמגחיכה לחלוטין את ערך השוויון, פוגעת בצורה חריפה ביותר בתחושת ההגינות ומביאה להפיכתו של ההליך כולו להליך פגום ופסול. השופט דרויאן הדגיש שגם המצב הביטחוני בישראל אינו יכול להצדיק הטלת כתם נורא זה של חשוד- מעצם-לידתו על כל בניה ובנותיה של קבוצת מיעוט, וכי פגיעה זו בערך השוויון, בהיותה כה חריפה ובוטה, פוגעת גם בעצם כבוד האדם של הנאשם. (ניתן 24.05.12)




ביהמ"ש העליון: במסגרת ההליך הפלילי אין די בהרחבת חזית בכדי לשלול את תוכן החזית החדשה (ע"פ 5441/10)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהוגש על הרשעתו של אדם בעבירות של אינוס וניסיון למעשה מגונה. במסגרת טענותיו טען המערער לפגיעה בזכויותיו להליך הוגן. בנוסף המערער הרחיב חזית טענותיו וטען שהמדובר באירוע דמיוני וכי המתלוננת אינה מבחינה בין דמיון למציאות. ביחס להרחבת החזית קבע ביהמ"ש שבניגוד להליך האזרחי, בהליך הפלילי אין די בהרחבת חזית כדי לשלול את תוכן החזית החדשה. יחד עם זאת ביהמ"ש דחה הטענה וקבע שמעדות המתלוננת לא עולה שהיא אינה מבחינה בין מציאות לדמיון. ביחס לטענת המערער בדבר פגיעה בזכויותיו נקבע שזכות הנאשם להתגונן כראוי מפני ההאשמות המיוחסות לו הינה מהחשובות והיסודיות שבהליך הפלילי. ברם, ביהמ"ש דחה הטענה וקבע שבנסיבות המקרה, אי-ביצוע בדיקה גניקולוגית במתלוננת וחקירת המערער בשעות הלילה, אינן עולים בכדי מחדל חמור דיו הפוגע בזכויותיו של המערער להליך הוגן. (ניתן 02.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור נהג הסעות על הרשעתו בביצוע עבירות מין בקטינה עם מוגבלות (ע"פ 5382/11)

המערער, נהג הסעות במקצועו, הורשע בביצוע עבירות אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה בילדה בעלת מוגבלות, שעה שנהג להסיעה מבית ספרה. המערער ערער על הרשעתו ועל גזר דינו לביהמ"ש העליון תוך שהוא טוען לסתירות בעדות הילדה ואי אמינות גרסתה. נקבע שהכרעת הדין הצביעה על עדות עקבית ושיטתית של המתלוננת, אשר נתמכה גם בעדות חיצונית מהימנה. לפיכך קבע ביהמ"ש שהנסיבות אינן מצדיקות התערבותו בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי. בסיפא הדברים ציין השופט סולברג שבמסגרת התיק נעשה שימוש בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית). צוין שהמדובר בחוק חשוב שנועד ליתן כלים משפטיים בדבר העדתם של אנשים בעלי מוגבלויות, ואולם שלצד הצורך להגן על אנשים אלו יש צורך להקפיד גם על זכויות הנאשם, כפי שנעשה ע"י ביהמ"ש המחוזי בעניין זה. הערעור נדחה. (ניתן 10.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: תיקון פקודת הראיות בעניין הרשעה בעבירת מין על סמך עדות יחידה מחייב ערכאת הערעור לבחון בקפדנות מסקנות הערכאה הדיונית (ע"פ 5484/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור אדם שהורשע בביצוע מעשים מגונים בבתו החורגת על הכרעת וגזר הדין שהושת עליו. ביהמ"ש ציין שביטול הצורך בסיוע ראייתי לעדות יחידה בעבירות מין והחלפתו בדרישת "הנמקה מיוחדת", מטיל על ערכאת הערעור חובה לבחון בקפדנות את מסקנות הערכאה הדיונית, ואולם שמשמעות הדברים אינה בהכרח מידת התערבות רבה בממצאי מהימנות. ביחס למקרה דנן קבע ביהמ"ש שהרשעת המערער הסתמכה על עדויות נוספות בנוסף לעדויות שלו ושל המתלוננות, ומכאן שאין המדובר במקרה מובהק של "מילה כנגד מילה". בנוסף דחה ביהמ"ש טענות המערער בדבר קיומו של ספק סביר וציין שחומר הראיות בכללותו מוליך למסקנה כי המערער אכן ביצע המעשים המיוחסים לו. עוד נקבע שהעונש שהוטל על המערער – 48 חודשי מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת בסך 20 אלף ש"ח – משקף היטב את חומרת המעשים. (ניתן 19.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום בת"א זיכה נאשם מעבירת איומים מהטעם שדבריו נכנסו בגדר הגנת זוטי דברים (ת"פ 19042-11-10)

במסגרת סכסוך אזרחי בעניין מפגעים שנגרמו כתוצאה מהליכי בנייה התקיימה שיחת טלפון בין שני הצדדים לסכסוך. במסגרת השיחה השתמש אחד הצדדים בביטויים כגון "אתה כבר תראה.." ו"אני אראה לך..". כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המתייחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. בימ"ש השלום בת"א קבע שמכלול האמירות נכנסות בגדר הגנת זוטי דברים. ביהמ"ש ציין שהדברים שנאמרו הם ברף הנמוך ביותר של איום, ויכולים להצביע גם על כוונה לפנות לביהמ"ש לליבון הסכסוך. נקבע שבנסיבות אלה, כשמדובר בשיחת טלפון לא שלמה עם תוכן גבולי ביותר, לא קיים אינטרס ציבורי להביא הנושא להכרעה במסגרת הליך פלילי. לחיזוק הדברים ציין ביהמ"ש שגם הגורם "המאויים" הבין ש"האיום" אינו אישי ועל-כן לא מצא לנכון לפנות בעניין למשטרה. הוחלט על זיכוי הנאשם מבלי לחייבו להשיב לאישום המפורט בכתב האישום. (ניתן 14.08.12)




בימ"ש השלום זיכה נאשם מעבירות איומים והפרת תנאי ערובה (ת"פ 38254-12-11)

בימ"ש השלום בחדרה זיכה נאשם מעבירות איומים כלפי עו"ס ושוטר והפרת תנאי ערובה. ביחס לעבירת האיום כלפי העו"ס נקבע שהאיום לא הופנה כלפיה ושלנאשם לא הייתה כוונה להפחידה. ביחס לאיום כלפי השוטר נטען שהנאשם איים להרוג השוטר ואף ניגש אליו במטרה לחנוק אותו. ברם, ביהמ"ש קבע שקיים ספק ביחס לדבריו המדויקים של הנאשם והתנהגותו, ולפיכך זיכה אותו מעברה זו. ביחס להפרת תנאי ערובה קבע ביהמ"ש שכעיקרון הפרה שכזו עלולה להוות עבירה פלילית של הפרת הוראה חוקית וזאת מעבר לסנקציות המצוינות בכתב הערובה. ברם, ביהמ"ש קבע שבהליך הטלת הערובה על הנאשם נפלו פגמים רבים המצדיקים זיכוי הנאשם מעבירה זו. כך נקבע שהערבות הוטלה בחוסר סמכות ע"י שוטר ולא ע"י קצין כנדרש בנסיבות העניין, וכי ההליך לקה באי מתן זכות טיעון לנאשם. (ניתן 02.04.12)




ביהמ"ש העליון: ע"פ עקרון ההולמות נדחה ערעור על גזר דין שניתן בעניין ביצוע עבירות מין במשפחה (ע"פ 1523/10)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורה של אמא לילדים שהורשעה במספר עבירות מין במשפחה ובהתעללות בילדיה הקטינים, על גזר הדין שהושת עליה – שמונה שנות מאסר בפועל. ביהמ"ש קיבל עמדת המערערת בדבר נסיבות חייה הקשות ומצבה הנפשי שהביאו אותה לביצוע המעשים. ברם, נקבע שאל מול שיקולים אלו עומדת חומרת המעשים המחייבת תגובה שיפוטית מחמירה. ביהמ"ש עשה שימוש בתיקון מס' 113 לחוק העונשין בעניין הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה שעדיין לא נכנס רשמית לתוקף, המעניק הבכורה בעניין זה לעקרון ההלימות. צוין שלפי עקרון זה נדרש יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו. לאור האמור, לאור חומרת המעשים הכוללים גילוי עריות בין האם לילדיה, ולאור שיקולי ההגנה על שלום הציבור, דחה ביהמ"ש הערעור והשאיר את גזר הדין על כנו. (ניתן 26.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום בת"א אסר פרסום ראייה מסוג קלטת מחשש לפגיעה בהליך המשפטי (פ"ר 38915-05-11)

בימ"ש השלום בת"א קיבל בקשת נאשם לאסור פרסום ראייה מכוח סעיף 71 לחוק בתי המשפט בשל חשש שהפרסום ייפגע בהליך המשפטי. המדובר בקלטת בה נשמע המבקש משדל אדם לפגוע באחר. בראשית נקבע שביהמ"ש רשאי לאסור פרסום חומר חקירה מכוח עקרון הסוב-יודיצה הגלום בסעיף 71, וזאת בין היתר כשהמדובר בפרסום ראיה מהותית ומרכזית עובר להבאת ראיות בפני ביהמ"ש. ביחס למקרה דנן פסק השופט בקר שלפרסום מוקדם של הקלטת תהא פגיעה וודאית במהלכו התקין של המשפט, ושהוא אף יכול להשפיע על תוצאותיו. בעניין זה התחשב ביהמ"ש בדברי עד מדינה שהינו בעל הקלטת, שמטרת הפרסום הינה לפגוע במבקש. ביהמ"ש ציין שאין להתעלם מערך היסוד של פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, ואולם שבמקרה דנן ערכים אלו נסוגים מפני החובה לקיים הליך פלילי טהור מכל השפעה. (ניתן 12.07.11)




ביהמ"ש העליון דחה ערעורים על גזר הדין שהושת על שוטרת משמר הגבול שהורשעה בעבירות של התעללות בקטין ערבי (ע"פ 9507/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור שוטרת משמר הגבול, וערעור שכנגד של המדינה, באשר לגזר הדין שהושת על השוטרת בגין הרשעתה בעבירות של התעללות כלפי קטין ערבי. מעשי השוטרת, שנעשו במסגרת תפקידה, כללו הידוק אזיקים על ידי הקטין, הפחדתו שבכוונתה לירות בו והכאתו באגרופים וסתירות. בנוסף היא קראה לעברו קריאות גזעניות. על השוטרת הושתו שלושה חודשי מאסר בפועל ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. ביהמ"ש ציין שאין להקל ראש בחומרת המעשים וברקע הגזעני שעמד ביסודם. מנגד ציין ביהמ"ש שאין להתעלם מקיומן של נסיבות מקלות כגון גילה הצעיר של השוטרת, היעדר עבר פלילי והחרטה שהביעה. ביהמ"ש ציין שאם היה דן בעניין כערכאה דיונית ייתכן והיה משית על השוטרת עונש חמור יותר. יחד עם זאת נקבע שאין המדובר במקרה קיצוני המחייב התערבותו כערכאת ערעור, ולפיכך הוחלט על דחיית הערעורים. (04.04.12)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור נאשם על הרשעתו ברצח חרף התייחסותו של ביהמ"ש המחוזי בהכרעתו בעניין לעדות בלתי קבילה (ע"פ 6972/09)

ביהמ"ש העליון דחה ערעורו של פרנסואה אבוטבול על הרשאתו ברצח המנוח רענן לוי. במסגרת החלטתו נדרש ביהמ"ש לטענה המרכזית של המערער לפיה השופטים בבימ"ש קמא הושפעו מראיות פסולות שהושמעו בפניהם, וכי הכרעת הדין הושתתה, או לכל הפחות הושפעה, מעדות בלתי קבילה. השופט רובינשטיין ציין כי נראה שבהכרעתו אכן התייחס ביהמ"ש המחוזי בשגגה לחלקים הבלתי קבילים בעדות שנשמעה בפניו. יחד עם זאת נפסק שדי בראיות הכשרות כדי לבסס את הכרעת הדין וכי ביהמ"ש המחוזי היה מרשיע המערער גם אלמלא נחשף לעדות הבלתי קבילה. ביחס לטענות המערער ביחס לממצאים העובדתיים עליהם הסתמך ביהמ"ש קמא נפסק שאין בטענות אלו בכדי לפגוע בממצאיו של ביהמ"ש קמא המרכיבים את התשתית הראייתית ממנה עולה כי המערער היה זה שדקר המנוח למוות. לאור כל האמור דחה ביהמ"ש הערעור. (ניתן 27.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: זיכוי מחמת הספק של אדם שהורשע בעבירת הצתה (ע"פ 4917/10)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעורו של אדם שהורשע בעבירת הצתה, וזיכה אותו מחמת הספק. ביהמ"ש קיבל עמדתו של המערער בדבר קשיים אובייקטיביים מהותיים שהתעוררו ביחס לעדות היחידה שמכוחה הוא הורשע, כך לדוגמא מחלוקת בדבר מיקומו של העד בזמן האירוע, מחדלי חקירה ועוד. בנסיבות אלו קבע ביהמ"ש כי התרשמותו החיובית של בימ"ש המחוזי מהעד אינה יכולה לעמוד אל מול הקשיים העובדתיים עליהם הצביע המערער. נקבע כי הנסיבות האמורות, על פיהן עדותו של העד היחיד אינה יכולה לשכנע כי לא קיימות חלופות עובדתיות לכך שהמערער הוא זה שהצית הבניין, מצדיקות זיכוי המערער מחמת הספק. (ניתן 13.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: הוצאת צו מאסר חלף קנס במעמד צד אחד אינה חוקית (ע"ח 6801-12-11)

ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז הורה על שחרורו המיידי של אדם שנאסר על סמך צו מאסר חלף קנס שניתן כנגדו ע"י בימ"ש השלום, במעמד צד אחד, ללא נוכחותו או נוכחות סנגורו. המאסר בוצע לאחר שהאדם התבקש להגיע לתחנת המשטרה מבלי שנאמר לו שניתן כנגדו צו מאסר ומבלי שניתנה לו הזכות להגיב בעניין בפני קצין משטרה או שופט. נקבע שהוצאת צו המאסר בנסיבות האמורות, ומבלי שניתנה לאדם התראה של שבועיים ימים לפחות לאחר מתן הצו ולפני מועד מאסרו, הינה מנוגדת להוראות חוק סדר הדין הפלילי, לכללי הצדק הטבעי ולחובה החוקתית לקיים הליך הוגן טרם הפעלת מאסר במקום קנס. במסגרת ההחלטה נטען ע"י הסנגוריה הציבורית כי בתי משפט נותנים פקודות מאסר במעמד צד אחד כעניין שבשגרה, וכי הדבר אינו חוקי, אינו חוקתי ומן ההכרח להפסיקו. (ניתן 13.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון זיכה בדעת רוב ומחמת הספק אדם שהורשע באונס זאת תוך התערבות בממצאים העובדתיים של בימ"ש קמא (ע"פ 3250/10)

המערער, אדם שהורשע באונס ובעבירות נוספות, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון. במסגרת ההחלטה קבע השופט גרוניס, בניגוד לדעת השופטת ארבל, שמכיוון שבימ"ש קמא לא ביסס הכרעתו על התרשמות ישירה מהמתלוננת אלא על שיקולי סבירות והיגיון, יש לביהמ"ש העליון הסמכות להתערב בהחלטה ובממצאים העובדתיים של בימ"ש קמא. לגופו של עניין נקבע שבשל כך שבמסגרת חקירת המתלוננת נעשה שימוש בשאלות מדריכות, ובשל סתירה משמעותית שנמצאה בדבריה, רמת האמון בעדותה נפגמה. בנוסף נתן ביהמ"ש משקל ראייתי לעובדה שהמשטרה לא חקרה את ילדי המתלוננת אשר יכלו לשפוך אור על המקרה, ואף לכשלים שונים בתרגום דבריה של המתלוננת. נוכח הקשיים האמורים נקבע שהראיות בתיק הינן גבוליות, שיסודות העבירה לא הוכחו מעל לספק הסביר ומשכך, שיש לזכות המערער מחמת הספק. (ניתן 12.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: חיפוש בגופו של צעיר ערבי היה תקין על אף עמדותיו הגזעניות של השוטר שערך החיפוש (ת"פ 18175-02-10)

בימ"ש השלום בת"א דחה בקשת נאשם, צעיר ערבי נגדו הוגש כתב אישום בגין החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לזכותו על דרך קבלת טענה ש"אין להשיב לאשמה". הנאשם טען שהחיפוש שנעשה בגופו, ושבמסגרתו נמצאה הסכין, נעשה רק בשל היותו ערבי. משכך נטען שהסכין פסולה מלשמש כראיה. ביהמ"ש דחה הטענה וקבע שהחיפוש נעשה לאור חשד סביר שהתעורר בלב השוטר, שנבע מהתנהגות הנאשם שכללה עצבנות, הזעה וניסיונות להתחמק. נקבע שבנסיבות אלו התנהלות השוטר הייתה תקינה. יחד עם זאת ביקר ביהמ"ש את דברי השוטר שנאמרו במהלך מתן עדותו, כאילו כל אירוע בו מעורב ערבי, גם כמתלונן או נפגע, מסווג כאירוע שיש בו חשד לפעילות חבלנית. צוין שמדובר בדברים בעלי אופי גזעני, ושגם המצב הביטחוני אינו מצדיק הטלת כתם שכזה על חברי קבוצת מיעוט. ביהמ"ש ציין שדברי השוטר מצדיקים בדיקה וביקורת המשטרה. (ניתן 22.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: ראיה שהושגה שלא כדין יכולה לשמש את המשטרה במהלך חקירתה (דנ"פ 5852/10)

בשנת 2005 הייתה מעורבת רכבת ישראל בשתי תאונות קשות בהן נהרגו ונפצעו אנשים רבים. בשל כך מינתה הרכבת ועדות בדיקה פנימיות אשר גבו עדויות מהעובדים. משטרת ישראל ביקשה לחשוף עדויות אלו, אך העובדים סירבו בטענה שהם הסתמכו על שמירת סודיות וכן שלא לוו בייצוג משפטי. ביהמ"ש העליון קבע שמשטרת ישראל אינה רשאית לעיין בעדויות העובדים בשל זכותם להליך הוגן. על קביעה זו הגישה המדינה בקשה דיון נוסף. במסגרת הדיון הנוסף החליט ביהמ"ש, בדעת רוב, כי אין הצדקה להטיל חיסיון על הפרוטוקולים מהטעם שאין מדובר במקרה חריג וקיצוני ומהטעם שהטלת החיסיון בשלב החקירה תמנע איסוף ראיות ותפגע באינטרס הציבורי של חשיפת האמת. הוחלט שהפרוטוקולים יועברו למשטרת ישראל. (ניתן 09.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: ביהמ"ש רשאי לבסס הרשעה ע"פ עדות יחידה של נפגע עבירת מין (ע"פ 6417/10)

המערער, אדם שהורשע בדעת רוב במספר עבירות מין במשפחה, ערער על הרשעתו וגזר דינו לביהמ"ש העליון. בערעורו הסתמך המערער על דעת המיעוט בביהמ"ש קמא של השופט בן-יוסף שלא נתן אמון בגרסת המתלוננת ושגרס שיש לזכות המערער. ביהמ"ש דחה הערעור תוך שקבע כי ביהמ"ש רשאי לבסס הרשעה ע"פ עדות יחידה של נפגע עבירת מין ובלבד שיפרט בהכרעת הדין מה הניע אותו להסתפק בעדות זו כבסיס להרשעה. עוד צוין שעדותו של ילד בפני חוקר נוער הינה קבילה, גם אם הוא מעיד מול בימ"ש, וזה שומע את גרסתו. ביהמ"ש בחן את עדות המתלוננת וקבע שאין להתערב בממצאי המהימנות של ביהמ"ש קמא ביחס אליה. יחד עם זאת הוחלט לזכות המערער מחמת הספק מעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות שכן בעניין זה התביעה לא הציגה ראיות מספיקות לשם הוכחת האשמה. (ניתן 18.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון פסל הודאת נאשם ברצח בשל הפרת זכותו להליך הוגן וזכותו להיוועץ עם עו"ד (ע"פ 5956/08)

המערער, אדם שהורשע ברצח על יסוד הודאתו בפני חוקריו ובפני מדובב, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון. המערער טען שהודאותיו ניתנו כתוצאה מלחץ פסול שהופעל עליו. כך נטען שבמסגרת חקירתו ע"י חוקרי המשטרה נמנע ממנו להיפגש עם עוה"ד שלו, תוך שנאמר לו שאין היא מעוניינת בו אלא בכספו. נקבע שהזכות להיוועץ עם עו"ד הינה אחת מזכויות היסוד של נאשמים. ביהמ"ש החליט לפסול הודאת המערער שניתנה אל מול חוקריו וזאת בשל הפגיעה החמורה בזכותו החוקתית של המערער להליך הוגן. ביהמ"ש דחה טענת המדינה שלמרות הכשלים האמורים אין לפסול ההודאה וזאת בשל חומרת העבירה. ברם, ביהמ"ש דחה הערעור בכל הקשור לפסלות הודאת המערער מול המדובב, תוך שנקבע שלא הוכח שהודאה זו ניתנה כתוצאה מלחץ פסול או הליך שאינו תקין. לאור האמור השאיר ביהמ"ש את הרשעת המערער על כנה. (ניתן 23.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום בעכו דחה תביעת נאשם שזוכה מאשמת רצח לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מההליך המשפטי (ת"א 3799-06)

התובע, נאשם שזוכה מאשמת רצח, תבע המדינה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה ממעצרו כחשוד לרצח ומניהול ההליך הפלילי כנגדו. התובע טען להתנהלות רשלנית של המדינה ובין היתר למחדלי חקירה מצד המשטרה ומצד הפרקליטות, אשר הגישה כתב האישום כנגדו בהסתמך על חומר חקירה רעוע. בימ"ש השלום בעכו ציין שלרשויות התביעה שיקול דעת נרחב בקבלת החלטה בדבר העמדתו לדין של אדם, ועל התובע בעניין זה להראות אי סבירות בולטת וקיצונית בהגשת כתב האישום. נקבע, שמכיוון שזיכוי הנאשם נעשה ברוב דעות ומחמת הספק, אזי שהמדובר על זיכוי במדרג הנמוך ביותר המעיד על סבירות הגשת כתב האישום. נקבע שבנסיבות אלו אין לקבוע שרשויות התביעה התרשלו או פעלו באופן בלתי סביר. התביעה נדחתה. (ניתן 15.11.11)




בימ"ש השלום בנצרת חייב המדינה בתשלום פיצויים לנאשם שזוכה מאשמת ביצוע עבירות של אלימות כלפי אשתו (ת"פ 1546-07)

בימ"ש השלום בנצרת קיבל בקשת נאשם שזוכה מאשמת ביצוע עבירות של אלימות כלפי אשתו, לחייב המדינה בתשלום הוצאות הגנתו וימי מעצרו. בקשת הנאשם נסמכת על סעיף 80 לחוק העונשין, ובמרכזה, טענתו שרשויות התביעה התרשלו בחקירתן. נקבע שלמרות שרשויות התביעה האמינו למתלוננת, למרות מהימנותה, ולמרות שנמצאו חיזוקים לגרסתה, חקירה מעמיקה ויסודית בפרשה הייתה שוללת את יסוד האשמה ומונעת את הגשת כתב האישום. נקבע שלנאשם נגרמו נזקים רבים במהלך מלחמתו להוכיח את חפותו, אשר באו לידי ביטוי לא רק בפגיעה בשמו הטוב, מעמדו ופרנסתו, אלא גם בצורך להוכיח את האמת, חרף העובדה כי חובה זו הייתה מוטלת על התביעה. לאור זיכויו המוחלט של הנאשם, הנזקים שנגרמו לו ומחדלי התביעה נפסק שעל המדינה לפצות הנאשם בסך 171,972 אלף ₪. (ניתן 07.11.11)




ביהמ"ש המחוזי: ביהמ"ש אינו מוסמך להורות לנאשם לגלות ראיה שברשותו, גם לא לנאשם המואשם עימו (ת"פ 5711-02-09)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה בקשת נאשם, אשר ביקש מביהמ"ש כי יורה לנאשם אחר המואשם איתו במסגרת אותו כתב אישום, לגלות בפניו מידע בדבר ראיה שברשותו. ביהמ"ש קבע כי אין בדין כל הוראה המאפשרת לו לחייב נאשם למסור מידע כלשהו לנאשם אחר, גם לא כזה המואשם עימו. על כן פסק ביהמ"ש כי אין הוא מוסמך להורות על כך. צוין כי סדר הדין הפלילי מקנה עדיפות לזכותו של הנאשם להתגונן, בין היתר, במובן שלא לחשוף ראיות שברשותו. בעניין זה צוין כי אין סימטריה בין חובות התביעה לחובות הנאשמים, וכי החובה למסור חומר כלשהו לנאשמים מוטלת אך ורק על התביעה ולא על נאשמים. (ניתן 30.10.11)




ביהמ"ש העליון זיכה מחמת הספק אדם שהורשע ברצח ושבגין הרשעתו ריצה 4 שנות מאסר (ע"פ 2899/09, ע"פ 2869/09)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור נאשם שהורשע ברצח וזיכה אותו מחמת הספק. ביהמ"ש קיבל טענת המערער שהרשעתו התבססה על הודעה במשטרה של שותף לכאורה ברצח בה נפלו מספר פגמים, בין היתר במסגרת חקירת השותף. כמו כן, אדם זה לא שיתף פעולה, לא נחקר במסגרת ההליך המשפטי והינו עד תביעה שמשפטו התנהל במקביל. לאור האמור נקבע שלמרות קבילות ההודעה על התביעה להציג מסכת ראייתית תומכת חזקה ביותר, ובכלל זה ראייה אחת ברמת "סיוע". לאור אי הצגת ראיות שכאלו נפסק שמעורבותו של המערער ברצח לא הוכחה מעל לספק סביר. ערעור זה נדון במשותף לערעור של נאשם נוסף בתיק. צוין שלאור כך שמדובר במסכת עובדתית וראייתית משותפת אין מניעה בקיום הליך משותף שכזה, ואולם על ביהמ"ש לבחון ולהכריע בעניין באופן נפרד ביחס לכל אחד מהנאשמים. (ניתן 09.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: חולה אפילפסיה זוכה מאשמה בשל היותו נתון במצב פוסט אקטלי בעת ביצוע העבירה. (ת"פ1908/0)

הנאשם, חולה במחלת האפילפסיה, הואשם בעבירות של תקיפת שוטר, תקיפה והעלבת עובד ציבור והסגת גבול, והכל במסדרת תאונת דרכים בה היה מעורב. בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם הנאשם נטען כי בעת האירוע הוא היה נתון במצב פוסט איקטלי, ולכן לא אחראי למעשיו. בהיעדרה של חוות דעת סותרת מטעם המאשימה קבע בימ"ש השלום בראשל"צ כי המאשימה לא הוכיחה, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, כי הנאשם לא היה במצב פוסט איקטלי בעת האירוע וכי הוא למעשה שלט במעשיו. לאור קיומו של ספק סביר זה נקבע כי לנאשם עומדת הגנת ה"אוטומטיזים" (היעדר רצייה שפוי) ועל כן, שמן הדין לזכותו מהאישומים האמורים. (ניתן 24.10.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות השידור לפרסום קלטות המתעדות את חקירת רוני רון ומארי פיזם (ע"פ 5127/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור רשות השידור הישראלית על החלטת ביהמ"ש המחוזי, להתיר פרסומן של קלטות המתעדות בחוזי ובשמע את חקירת רוני רון ומארי פיזם, אשר הורשעו ברצח ובשידול לרצח של הילדה רוז פיזם. צוין שחוק סדר הדין הפלילי, המונע פרסום תיעוד חזותי או קולי של חקירה ללא רשות בימ"ש, נועד להגן הן על טוהר ההליך השיפוטי והן על פרטיותו וכבודו של הנחקר. צוין שהאפשרות ליתן היתר לפרסום נועד לאזן בין זכות הנחקר להגנה על כבודו ופרטיותו לבין אינטרסים אחרים כגון זכות הציבור למידע ויכולתו לבקר את פעילות הרשויות. במקרה דנן הוחלט שפרטיות המשיבים גוברת וזאת בין היתר לאור כך שלא הועלתה טענה של ממש באשר לפעילות לא ראויה של הרשויות בעניין, ומכיוון שהציבור יוכל להיחשף למידע באמצעים חלופיים כגון פרסום תמלילי החקירה. (ניתן 10.10.11)




ביהמ"ש המחוזי: תלונת נאשמים בדבר אלימות שוטרים כנגדם טופלה ע"פ הנהלים ולא מצדיקה ביטול כתב האישום (ע"פ 35419-05-11)

בימ"ש השלום בירושלים ביטל כתב אישום שהוגש בגין תקיפת שוטרים, וזאת מכוח טענת ההגנה מן הצדק ולאחר קבלת טענת הנאשמים כי תלונותם בדבר אלימות שהופעלה עליהם מצד השוטרים לא נבחנה. במסגרת ערעור המדינה על ההחלטה קבע ביהמ"ש המחוזי בירושלים כי התלונה האמורה טופלה ע"י מח"ש בהתאם לנהלים ושבשלב בו הוגש כתב האישום לא היה כל פגם בהגשתו. נקבע כי במצב זה היה מקום לקיים את ההליך ולבחון את העובדות, תוך שמירה על האפשרות לחדש את החקירה בתלונת הנאשמים אם היה מתברר כי השוטרים אכן הפעילו אלימות נגד הנאשמים. הערעור התקבל, החלטת בימ"ש השלום בוטלה והעניין הוחזר אליו לשם המשך דיון בכתב האישום מהמקום בו הופסק. (ניתן 11.10.11)




ביהמ"ש העליון : אין להעביר לידי מומחה רפואי מטעם הנאשם מדיה דיגיטאלית הפוגעת בכבודה של המתלוננת (בש"פ 6695/11)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי וקבע שאין להעביר לידיו של מומחה רפואי מטעם נאשם בעבירות מין, מדיה דיגטלית הפוגעת בכבודה של המתלוננת – בתו הקטינה של הנאשם. במהלך חקירת המשטרה בתיק צולמו איבריה המוצנעים של הקטינה והועלו על מדיה דיגיטאלית. בקשת הנאשם לקבל התצלומים לשם הכנת חוו"ד להגנתו, נדחתה ע"י המדינה. ביהמ"ש נדרש לקבוע מהו האיזון הראוי בין זכות הנאשם להעתיק, לצורכי הגנתו, תצלומים מוצנעים של נפגע עבירת מין שהוא קטין, לבין זכות נפגע העבירה לשמירה על פרטיותו. נפסק שבמתח שבין זכות הפרטיות של נפגעת העבירה לבין זכות הנאשם לנהל הגנתו, שיקול הנוחות של הנאשם אינו יכול להכריע. לכן, ולאור טעמים נוספים כגון הרצון לעודד נפגעות עבירות מין להתלונן, נפסק שהתצלומים לא יועברו לנאשם, והוא יוכל לעיין בהם בגדרי המכון לרפואה משפטית. (ניתן 27.09.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביה"ד האזורי לעבודה חייב המדינה לספק לנאשמת מידע בדבר הליכי אכיפה שננקטו כנגד מי שביצע עבירות דומות (הע"ז 5687-01-11)

במסגרת כתב אישום שהוגש כנגד מעסיקה בגין העסקת עובדת זרה בעבודות משק בית, ללא היתר וללא הסדר ביטוח רפואי, ביקשה הנאשמת לקבל לידיה פרטים בדבר מדיניות האכיפה שגיבשה המדינה בעבירות דומות ויישומה. נטען שפרטים אלו יוכלו לסייע לנאשמת לבסס טענה של אכיפה בררנית כנגד המדינה, אשר תוכל להקים לה את ההגנה מן הצדק. המדינה התנגדה לבקשה. ביה"ד האזורי לעבודה בת"א ציין כי הזכות לעיון בחומר חקירה היא זכות רחבה, הכרוכה בזכות לחירות ובזכות להליך הוגן. ביה"ד קיבל הבקשה תוך שהוא מציין כי המדובר במידע רלוונטי לבירור אשמתה של הנאשמת, ובפרט לאור טענתה להגנה מן הצדק. לאור האמור, ולאור כך שהפקת המידע הסטטיסטי לא אמורה להיות כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה, בקשת הנאשמת התקבלה. (21.08.11)




ביהמ"ש העליון: הותרת הרשעתו של אדם בעבירת אי מניעת פשע כאשר הנאשמים בעבירה מזוכים יוצרת חשש לעיוות דין (מ"ח 2165/11)

ביהמ"ש העליון זיכה אדם מחמת הספק מעבירת אי מניעת פשע וזאת לאור זיכויים של הנאשמים בעבירה העיקרית. בהחלטתו, שניתנה במסגרת בקשה למשפט חוזר, ציין ביהמ"ש כי אמנם נקודת המוצא הינה שכל הליך דיוני הינו נפרד ועצמאי, ולפיכך אין בזיכוי של נאשם אחד בפרשה כדי להביא לזיכוי מעורבים אחרים בפרשה. יחד עם זאת קבעה השופטת ארבל שבמקרה דנן מתקיימות נסיבות ייחודיות בהן הראיות כנגד כל המעורבים הינן שלובות זו בזו ועל כן, ברגע שאמינותן של ראיות אלו נסתרת, נשמט הבסיס העובדתי להוכחת אשמתו של המבקש. לפיכך קבע ביהמ"ש שהותרת הרשעת המבקש על-כנה, משזוכו כל המעורבים, יוצרת חשש ממשי לעיוות דין והורה על זיכויו מחמת הספק. (ניתן 24.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: מידע מחקירת נאשם וחקירת עדי התביעה המגלם פוטנציאל לטענות פסול אינו נכלל תחת חיסיון ויש לגלותו (בש"פ 8950/09, 572/11)

במסגרת שתי בקשות שהוגשו לפניו קבע ביהמ"ש העליון שהסרתו של סעיף בתעודת חיסיון הקובע כי "החיסיון אינו חל על מידע מחקירת הנאשם וחקירת עדי התביעה, המגלם פוטנציאל לטענות פסול", אינו משנה את זכויות של הנאשם בעניין זה. כלומר, שבמצב בו בחומרי החקירה נמצא בסיס לטענות פסול, יש לגלות את הדברים, בכפוף ובהתאם לדין הנוהג בסוגיה, ואי הכללת הסעיף בתעודת החיסון אינה משנה דבר. ביהמ"ש ציין שלאור האמור אין הוא רואה כל טעם בהשמטת הסעיף ע"י המדינה. בנוסף קבע ביהמ"ש שלביהמ"ש המחוזי הסמכות ושיקול הדעת להכריע בהתנגדויות המוגשות בעניינים אלו, וזאת במסגרת משפטי הזוטא המתנהלים במסגרתו. הובהר ששיקול דעתו של ביהמ"ש המחוזי מונחה בעניין זה ע"י ההבחנה שבין מענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר (החייב בגילוי), לבין מידע הנוגע לשיטות החקירה וזהות המעורבים בחקירות, החוסה תחת החיסיון. (ניתן 10.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסק פיצויים לנאשם בגין ימי מעצר עקב התרשלות משטרה בהגשת כתב אישום (ת"פ4459-07)

הנאשם, שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, ניסיון גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב ופריצה לרכב, מבקש לפסוק עבורו הוצאות הגנה ופיצוי בגין ימי מעצר של 7 ימים לפי סעיף 80 לחוק העונשין. נטען כי בחקירה נפל מחדל חמור, משלא נערך מסדר זיהוי לעדים אשר ראו את חבורת הפורצים ומשכך היה קושי להוכיח שתביעת אצבעו של הנאשם שנמצאה באחד מחלקי רכב אכן הייתה שייכת לאותו רכב גנוב. בית המשפט קבע כי לא היה יסוד להאשמה, וכי הנאשם זכאי לפיצוי שכן התביעה התרשלה בהגשת כתב האישום. נקבע, כי כאשר ראיה כה מרכזית לוקה בליקוי כה מהותי אין זה סביר להשתית עליה כתב אישום. (ניתן: 13.4.2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: שליחה לחוות דעת של הממונה על עבודות שירות אינה יוצרת אינטרס הסתמכות אצל הנאשם (רע"פ 3348/11).

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות התעללות ותקיפת קטין. טרם נגזר דינו בבית משפט השלום, הוא הופנה לשירות מבחן לצורך תסקיר. שירות המבחן המליץ על קבלתו לשירות לציבור למרות אי-הגעת המבקש למפגשים והקושי לאתרו, אך בית משפט השלום קבע שאי-יכולת המבקש לספק כתובת קבועה פוגמת באפשרות הפיקוח על עבודות השירות, וגזר עליו שנת מאסר בפועל, בהתאם לחומרת העבירות. המבקש בקש רשות לערער על העונש בטענה שנוצרה אצלו ציפיה לגיטימית לקבל עבודות שירות ושבית משפט השלום לא התחשב כראוי בנסיבות המקרה. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ופסק, כי שליחה לחוות דעת של הממונה על עבודות שירות אינה יוצרת אינטרס הסתמכות אצל הנאשם, אך מוטב שלא לשלוח נאשם לחוות דעת מלכתחילה אלא אם בית המשפט סבור שאם חוות הדעת תהיה חיובית אכן ירוצה העונש בעבודות שירות. (ניתן 3.5.2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום קבע כי לא ניתן להתנות שחרורם של עצורים בהתחיבותם שלא להפגין (עק (י-ם) 48236-03-11)

המחלוקת בדיון נסבה סביב השאלה האם למשטרה הרשאה להתנות שחרור עצורים ממעצר בהתחיבותם שלא להפגין, בטענה שהשטח שברצונם להפגין בו הינו שטח צבאי סגור. בית המשפט התרשם כי הטענה כי השטח הינו שטח צבאי סגור איננה מבוססת ולא הוכחה. ולכן, נקבע, כי לכאורה מדובר על איסור החל על קבוצה מסוימת בלבד. נקבע כי איסור שכזה מהווה חריגה מסמכות המשטרה ופגיעה שלא כחוק בחופש הביטוי. בית המשפט קבע שיש לשחרר את העצורים בערובה כדי להבטיח התייצבותם לחקירה במקרה שיזומנו על ידי המשטרה. (ניתן 27/3/2011)




בית משפט השלום זיכה אדריכלית מעבירה של מסירת ידיעות כוזבות בשל אכיפה בררנית (ת"פ - 126/07)

המאשימה טוענת, כי הנאשמת, אדריכלית, הגישה בקשות להיתרי בניה ובגדרם מסרה לוועדה ידיעות, ביודעה שהן כוזבות ומטעות בפרטים חשובים. הנאשמת טוענת, כי בעניינה מתקיימות נסיבות המצדיקות זיכוייה בשל האכיפה הבררנית שהפעילה המאשימה כלפיה בלבד, בעודה מתעלמת ממעורבותם של אחרים בעניין, שנגדם לא הוגש כתב אישום. לטענתה בכך הופרה חובת האמון וההגינות כלפיה, והפגיעה בצדק הינה מהותית ועולה על האינטרס הציבורי בהעמדה לדין. בית משפט השלום קיבל את עמדת הנאשמת וקבע, כי הגשת כתב האישום נגדה עומדת בסתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית. על כן זוכתה הנאשמת מהעבירות המיוחסות.(ניתן ב17.3.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: אי שליחת הודעת יידוע לנאשם בשפה הערבית אינה מהווה עילה לביטול כתב האישום נגדו (ת"פ 9223-05-09)

הנאשם ביקש להורות על ביטול כתב האישום נגדו, בטענה שרשות התביעה לא קיימה את חובת היידוע כיוון ששלחה לו את ההודעה על החקירה המתנהלת נגדו בעברית בלבד ואילו הוא אינו קורא עברית. בית משפט השלום דחה את הבקשה בפסקו שהחוק אינו מחייב משלוח הודעת יידוע בשפה הערבית. בית המשפט אבחן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין בן זכי, בו נקבע כי הייתה חובה לשלוח לנאשם הודעת יידוע בשפה הערבית, בנימוק שהחובה בבן זכי נבעה מכך שדובר בתושב מזרח ירושלים, ואילו במקרה דנן מדובר בתושב הגליל. גם בהנחה, אותה הנאשם לא הוכיח, שהוא אינו קורא עברית, הרי כתושב הגליל יכול היה בקלות לאתר אדם שיתרגם לו את הודעת היידוע ומשלא עשה כן אינו יכול לבוא לאחר הגשת כתב האישום, בחוסר תום לב, ולבקש את ביטולו מחמת אי קיום הזכות לשימוע.(ניתן ב27.3.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט שלום דחה בקשה להורות על ביטול כתב אישום לאחר שקבע כי כתב האישום לא מעמיד את הנאשם בסיכון כפול (ת"פ 3144-09)

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום. לאחר ההקראה הוגש כתב אישום מתוקן שכלל אישום חמישי נוסף. במסגרת ההליך הגיעו הצדדים לעסקת טיעון בה לא הייתה כלל התייחסות לאישום החמישי המצוי בכתב האישום המתוקן. ב"כ העותר טען, כי העמדתו של הנאשם לדין בגין האישום החמישי מעמידה אותו בסיכון כפול, וכי עומדת לו הגנה מן הצדק. ב"כ המאשימה טען כי לא מתקיים סיכון כפול משום שלא בוצעה הקראה לאישום החמישי, ולא נפתח ההליך המשפטי בעניין האישום האמור. בית המשפט קבע שאכן אין הנאשם עומד בפני סיכון כפול וקבע שבהעדר הקראה לא החל הליך משפטי בעניין האישום החמישי. לפיכך נדחתה בקשת הנאשם. ניתן 22/02/2011




בג"ץ דחה עתירת התנועה לאיכות השלטון להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור בעניין צחי הנגבי (בג"ץ 731/11)

בג"ץ דחה בקשת התנועה לאיכות השלטון להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן במחוזי, אשר זיכה את צחי הנגבי (חבר כנסת לשעבר) בחלק מן העבירות שיוחסו לו. הטעם לבקשת ההארכה היה שביתת הפרקליטים אשר מנעה את הגשת בקשת רשות הערעור במועד הקבוע בחוק. בג"צ קבע, כי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בהליך הפלילי, וכי למדינה היתה היכולת להגיש ערעור על החלטת המחוזי במועד או להידרש לועדת חריגים, מה גם שהעותרת לא הייתה צד להליך בערכאה הקודמת. בהחלטתו איזן ביהמ"ש בין האינטרס הציבורי במיצוי הסוגיה המשפטית הנדונה ובשמירה על זכותם היסודית של הפרקליטים לשבות, לבין זכותו של הנאשם לקיום הליך פלילי הוגן והסתמכותו על סיומו של ההליך. (ניתן 09.02.2011)




בג"ץ דחה עתירה כנגד החלטת פרקליט המדינה להגיש כתב אישום, מהטעם שאין לפצל הליכים (בג"ץ 815/11)

כנגד העותר הוגש כתב אישום. לטענת העותר, קטין, ההחלטה להגיש נגדו כתב האישום מהווה הפליה, שכן התביעה נמנעה מלהגיש כתב אישום כנגד שני מעורבים נוספים בפרשה. מנגד טוען המשיב, המשנה לפרקליט המדינה, כי יש לדחות את העתירה בשל קיומו של סעד חילופי, ולחילופין כי לא נפל כל פגם בהחלטתו להעמיד לדין את העותר. בג"ץ דחה את העתירה, בקבעו שעל הטענות המכוונות לפגמים לכאורה שנפלו בהגשת כתב אישום להתברר במסגרת ההליך הפלילי גופו, ויש להימנע מלפצל דיון לשני הליכים. בית המשפט ציין כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף מקום שניתן להעלות טענה במסגרת טענת "הגנה מן הצדק". (‏ ניתן8.2.2011).




בימ"ש השלום: החמרה בענישה בשל סירוב להעיד צריכה להיעשות בהדרגה (ת"פ 7407-07)

במסגרת הפרשה המוכרת כפרשת "הסוס הטרויאני" הוזמנה אחת הנאשמות בפרשה למתן עדות בשני תיקים שונים הקשורים לעניין. הנאשמת סירבה להעיד בשל טיב השאלות האינטימיות והחודרניות, לטעמה, שנשאלה. לאור האמור ביקשה הפרקליטות להטיל על הנאשמת עונש מאסר בפועל בגין ביזיון בית משפט ושיבוש ההליך המשפטי. ביהמ"ש דחה בקשה זו וקבע שבעבירות שכאלו החמרה בענישה צריכה להיעשות בצורה הדרגתית. במובן זה נקבע כי ניתן להשיג את אפקט ההרתעה המבוקש ע"י ענישה מידתית של הטלת מאסר בפועל לתקופה קצרה של שלושה חודשים, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות. (ניתן 02.01.11)




עתירה לבג"צ לחיוב המשטרה והשב"כ בתיעוד חזותי של חקירות חשודים בעבירות ביטחון (בג"ץ 9416/10)

ארגון עדאלה וארגוני זכויות אדם נוספים עתרו לבג"ץ בדרישה לביטול הפטור הגורף הניתן למשטרה מחובת תיעוד חזותי וקולי בחקירת חשודים בעבירות ביטחון על פי סעיף 17 לחוק חקירת חשודים, ולחיוב השב"כ לתעד בתיעוד חזותי את חקירותיו ביחס לעבירות אלו. טענת העותרים כי אי תיעוד חקירות המשטרה והשב"כ בעבירות ביטחון פוגע קשות בזכויותיהם החוקתיות של החשודים בעבירות אלו לחרות אישית, להליך הוגן, לשוויון ולכבוד, וזאת בניגוד לתנאי פסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו. עוד נטען כי רשויות החקירה מחויבות לפעול בשקיפות ותוך מתן האפשרות להעמיד את מעשיהם לביקורת הציבור. אי חיוב המשטרה והשב"כ בתיעוד חקירותיהם פוגע בחובות אלו ואף ביכולתו של בית המשפט להתחקות אחר הנעשה בחדר החקירות ולפקח על אופן ניהול החקירה. (הוגש 20.12.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אדם שהורשע ברצח על אף פגמים שנפלו בחקירתו במשטרה (ע"פ 8974/07)

המערער, עובד זר שהורשע ברצח, ערער על הרשעתו לביהמ"ש העליון בטענה שזכותו להליך הוגן נפגעה. נטען שהמערער לא קיבל הודעה על זכותו להיוועצות עם סנגור ציבורי טרם חקירתו, ושהודאתו בפני הקרימינולוג הקליני צריכה הייתה להיות חסויה במסגרת החיסיון בפני הפללה עצמית. עוד נטען שהתרגום לשפת המערער בזמן חקירתו הראשונה היה משובש ולקוי. ביהמ"ש דחה הערעור מהטעם שטענות המערער התייחסו לחקירתו הראשונה במשטרה, בעוד שהוא הורשעה על בסיס חקירתו השנייה בה היה מיוצג, מודע לזכויותיו והדברים שנאמרו במסגרתה תורגמו כראוי. יחד עם זאת הדגיש ביהמ"ש שיש לפעול להבטחת קיומו של תרגום אפקטיבי לכל חשוד. בנוסף נפסק שיש לכרוך את ההודעה על זכות ההיוועצות עם ההודעה על הזכות לסנגור ציבורי, ולמסור את שתיהן מיד בתחילת החקירה. (ניתן 03.11.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: תביעת רשלנות בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהגשת כתב אישום נדחתה מהטעם שהיה סיכוי סביר להרשעה (ת"א 06-08 – 11306)

לבימ"ש השלום בחיפה הוגשה תביעה בעוולת הרשלנות כנגד משטרת ישראל, בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל הגשת כתב אישום נגדו, ממנו הוא זוכה. נקבע שאין חולק שהמדינה עשויה לחוב בנזיקין בגין מעשים או מחדלים של המשטרה, לרבות הגשת כתב אישום, אולם בחינת התקיימותה של עוולת הרשלנות אינה נבחנת בדיעבד או ע"פ תוצאת ההליך המשפטי, אלא האם בזמן אמת ועל פי חומר החקירה והנתונים שהיו בידי המשטרה, היה מקום להגשת כתב האישום. בנוסף יש לבחון האם היה עניין לציבור בהגשת כתב האישום. נקבע שלאור הראיות השונות היה סיכוי סביר להרשעת התובע ושלציבור היה עניין מובהק בהעמדה לדין שכן המדובר בעברת תעבורה הכוללת נזק גופני שהינה מסוג העברות המהוות "מכת מדינה". לאור האמור התביעה נדחתה. (ניתן 21.10.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לפרסום קלטת תיעוד שיחזור עבירה מחשש לשיבוש הליכי משפט (תפ"ח 17600-12-09)

בית המשפט המחוזי בת"א דחה בקשה של חברת החדשות לפרסום קלטת תיעוד שיחזור עבירה. נקבע כי פרסום הקלטת במועד הנדרש, טרם שמיעת הראיות, עלולה להשפיע על עדויות עדי ראייה שטרם מסרו עדותם, לשבש את הליכי המשפט, ולפגוע בזכותו של הנאשם להליך הוגן. משכך, ולאור זאת שהמבקשת לא הצביעה על נסיבות חריגות שבעטיין ניתן להתיר את הפרסום בשלב זה, לרבות חשיבותו הציבורית של העניין, הרי שזכויותיו של הנאשם והחשש משיבוש הליכי המשפט גוברים במקרה דנן על הערכים התומכים בפרסום הקלטת, כגון חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. ביהמ"ש דחה את הבקשה תוך שציין כי ככלל יש לנהוג באיפוק וריסון עצמי מוגברים בעת מסירת דיווח תקשורתי על עניינים התלויים ועומדים בפני בית המשפט. (ניתן 10.06.10).




בית המשפט העליון דחה ערעור להפחתת ענישה לפי סעיף 300א' לחוק העונשין (ע"פ 5683/07 )

בית המשפט העליון דחה ערעורו של אדם שהורשע ברצח גרושתו, אשר ביקש כי עונשו יופחת לפי סעיף 300א לחוק העונשין. נקבע שהמערער לא הרים את נטל ההוכחה ביחס להתקיימותם של שלושת יסודות הסעיף: קיומה של הפרעה נפשית, הגבלת היכולת להבין את המעשה ואת הפסול בו, וקיומו של קשר סיבתי בין שני היסודות הראשונים. בהחלטתו הסתמך ביהמ"ש על אורח חייו הנורמטיבי של המערער, על נסיבות אירוע הרצח, ועל כך שחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה מטעם המערער, הגם שקובעת לכאורה שלמערער הפרעה נפשית חמורה, אינה תומכת בהתקיימותם של שני התנאים הנוספים, ומכאן שאינה מבססת זכאות לענישה מופחתת. הודגש כי ההחלטה האם התקיימו תנאי הסעיף נתונה לשיקול דעת ביהמ"ש, אשר אינו מחויב לאמץ חוות דעת המוגשת לו. (ניתן 04.10.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום הורה על ביטול כתב אישום נגד פועל נקיון בשל אכיפה בררנית (ת"פ 1986-08)

כתב האישום הוגש נגד פועל ניקיון, בגין חבלות חמורות אשר נגרמו לפועל באתר בנייה בעקבות נפילת אבן שהנאשם "טאטא" מחלון הבניין. נקבע כי לאור הפגמים בהתנהלות התביעה, אשר העיקרי בהם הינו אכיפה בררנית המתבטא באי העמדה לדין של מבצעי הבנייה, הותרת ההליך הפלילי נגד הנאשם פוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות המשפטית, ולפיכך קיימת הצדקה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. (ניתן 5.9.10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעור על הטלת צו פיקוח ומעקב לפי חוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין (בש"פ 5876/10)

העורר הורשע בעבירת אינוס. לקראת סיום ריצוי עונשו ושחרור העורר ממעצר הגישה המדינה בקשה למתן צו פיקוח לאור הערכת המסוכנות הנשקפת מן העורר לציבור, ולאור העובדה כי לא הביע חרטה על מעשיו וכי משפחתו מאמינה בחפותו ואינה יכולה לשמש כגורם מפקח. לטענת העורר הסמכויות שנתנו למפקח בעניינו, במיוחד הסמכות לסרב לאשר את מקום עבודתו והסמכויות הנוגעות לכניסה לביתו, רחבות מדי. בית המשפט פסק כי הצו מאזן כראוי בין הצורך למנוע ביצוע עבירות מין נוספות והגנה על הציבור מפני העורר, ובין הגנה על אינטרס העורר, עבריין אשר ריצה את עונשו, למימוש זכויותיו לחופש ופרטיות. כן נפסק, כי כיוון שהסמכות שניתנה בידי המפקח כוללת גם חובה להפעיל שיקול דעת בהתאם לנסיבות, מצטמצמת הפגיעה בפרטיות העורר. הערעור נדחה. (ניתן 25/8/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים פסל החלטת רשות שהתחשבה בעברו הפלילי של המבקש בחלוף תקופת ההתיישנות (עת"ם 1831-09)

העותר הגיש בקשה לועדת האישורים לפי חוק הוצאה לפועל לצורך קבלת תפקידי ביצוע עבור ההוצאה לפועל. הועדה דחתה את הבקשה בנימוק שלעותר עבר פלילי, וכן בנימוק שהימנעות העותר מלגלות על עברו הפלילי אינה מאפשרת לתת בו אמון כנדרש. בית המשפט קיבל חלקית את העתירה בקובעו שהועדה הייתה מנועה מלהתחשב בעברוֹ הפלילי של העותר שכן זה התיישן, ולכן החלטתה לוקה בחוסר סמכות, בשיקולים זרים ובאי-חוקיות. ניתן להתחשב בעבירה פלילית שהתיישנה רק אם מסר האדם את המידע על עצמו כשהוא מודע לזכותו שלא למוסרו, אך זה לא היה המצב בעניינו, שכן העותר לא ידע כי הוא פטור מלמסור את המידע בעת שהועדה חקרה אותו בעניין. עם זאת, נקבע, כי המנעות המערער מלדווח על עברו הפלילי בטופס שהוגש טרם חלפה תקופת ההתיישנות כן מהווה שיקול אותו רשאית הועדה לשקול. עניינו של המערער הוחזר לועדה לשקילה מחדש. (ניתן 12.8.10)




בית המשפט העליון: ניתן לפסול ראיות הפוגעות בהליך הוגן כבר בשלב החקירה (רע"פ 851/09)

בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת המחוזי המורה לרכבת ישראל להמציא למשטרה הודעות של עובדיה, אשר נמסרו בפני ועדות חקירה פנימיות וזאת לצורך חקירה משטרתית. באופן תקדימי הרחיב בית המשפט העליון את "הלכת יששכרוב", שאפשרה עד כה לפסול ראיות הפוגעות בזכותו של החשוד להליך הוגן רק לאחר הגשת כתב האישום, וקבע כי מן הראוי להפעיל את דוקטרינת הפסלות הפסיקתית עוד בשלב שלפני הגשת כתב אישום, כך שחשוד יוכל לטעון כנגד העברתה של ראיה למשטרה אם יהיה בהעברת הראיה כדי לפגוע בהגינותו של ההליך. במקרה דנן נמצא, כי יש בהעברת ההודעות כדי לפגוע בציפייה הסבירה של העובדים לחיסיון בנוגע להודעותיהם ועל כן, העברת ההודעות תפגע בזכותם להליך הוגן (ניתן 22.07.10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי: אין הפליה כנגד ערבים באכיפה הנוגעת לעבירות של הפרות סדר על רקע אידאולוגי (ענ"פ 20-09)

המשיב הינו קטין ערבי שהועמד לדין בבית המשפט לנוער בגין עבירות שביצע במהלך הפגנות והפרות סדר בעקבות מבצע עופרת יצוקה. בית המשפט לנוער בנצרת החליט שלא להרשיעו ולהקל בעונשו, בקבעו שרשויות האכיפה נוקטות אכיפה בררנית בין יהודים לערבים בעבירות של התפרעויות על רקע אידיאולוגי. בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל את ערעור המדינה בקובעו, כי קביעות בית המשפט לנוער אינן מעוגנות בראיה כלשהי ממנה ניתן להסיק מסקנות כה חמורות באשר להתנהלות רשויות האכיפה. נקבע, כי רשויות האכיפה מקיימות מדיניות עקבית בכל הקשור לעבירות מסוג זה, ולפיכך, ההגנה מן הצדק מחמת אכיפה בררנית שהעניק בית המשפט קמא לנאשם - דינה להתבטל. אף על פי כן בשל נסיבותיו המיוחדות של הקטין הוחלט שלא להחמיר את עונשו. (ניתן 01/06/10).




בית המשפט העליון קבע כי אין לחשוד בפלילים זכות לקבל את תוצרי האזנת הסתר החורגים מחומר החקירה (בג"ץ 5207/04)

בית המשפט העליון דחה עתירתו של חשוד בפלילים שהמשטרה האזינה לקווי טלפון שברשותו, לקבלת תוצרי האזנות הסתר. נקבע, כי אין לנאשם בפלילים זכות לקבל את תוצרי האזנת הסתר, המהווים "חומר אקראי" שהצטבר במסגרת ההאזנה, ואשר חורגים מגדר "חומר החקירה" העומד לעיונו במסגרת חוק סדר הדין הפלילי. בנוסף, דחה בית המשפט העליון את הטענה בדבר אי חוקיות האזנות הסתר, בהדגישו כי חרף מעמדה הרם של הזכות לפרטיות עשויים לקום לה סייגים ומגבלות כאשר האזנת הסתר נדרשת לצורך המטרה הציבורית של מלחמה בפשיעה.(ניתן 20.05.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי פסק פיצוי גבוה בגין חקירה משטרתית רשלנית שיסודה בעלילת שווא (ת"א 1173-06)

נתקבלה תביעתו של אדם לפיצויים בגין חקירה משטרתית רשלנית שבוצעה נגדו בחשד לאונס קטינה ואשר גרמה לו לנזקים נפשיים. בית המשפט קבע, כי התנהלות המשטרה במקרה דנן חצתה את הקווים המותרים והיוותה שיבוש הליכי משפט וזאת במטרה להפליל את החשוד, אשר לבסוף שוחרר ממעצרו והאישומים שהוגשו נגדו בוטלו כליל. אשר על כן, המשטרה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע בהתנהגותה המכוונת שהביאה למעצרו הממושך ולפגיעה בבריאותו, תוך שהיא "גורמת לשבר גדול באמון שיש לייחס לשוטרי משטרת ישראל". לפיכך, נקבע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו בסכום של מליון ושמונה מאות אלף ש"ח. (ניתן 2.5.10)




בית המשפט העליון הקל בעונשו של אדם אשר הורשע בעבירות של גניבה מקשישים לאור הליך שיקומי מוצלח אותו עבר (רע"פ 5066/09)

בית המשפט העליון קיבל בקשת רשות ערעור של אדם אשר הורשע בגניבה מקשישים וחסרי ישע וביקש, כי עונשו יישקל בשלישית בשל נסיבותיו האישיות. הוחלט, כי אף שהבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינו האישי של המבקש, יש ליתן רשות ערעור, שכן מדובר במקרה חריג, בו גוברים שיקולי צדק. נקבע, כי למרות שלמבקש עבר נכבד של עבירות ומספר רב של הרשעות קודמות בעשרות תיקי משטרה, יש לתת משקל משמעותי לאינטרס החברתי השיקומי ולהקל בעונשו של המבקש בשל התהליך השיקומי המוצלח אותו עבר הכולל היגמלות מסמים והקמת בית ומשפחה.(ניתן 22.4.10)




בית המשפט המחוזי: נאשם רשאי לעיין בנימוקי ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד מעורב אחר אם הדבר דרוש להגנתו (בש 668/10)

בית המשפט המחוזי בנצרת קיבל עררו של נאשם שעבד כברמן באולם שמחות ובמסגרת פעלול אש שביצע גרם לפגיעת אורחת במקום, והחזיר את תיקו לבית משפט השלום לבדיקת החומר המבוקש על ידו ממשטרת צפת. לטענת הנאשם, קיים חשש כי אי העמדתם של בעלי האולם לדין, חרף הראיות הקיימות נגדם, נובע משיקולים זרים. נקבע, כי המידע המבוקש הינו רלוונטי להגנתו במידה המצדיקה מתן זכות עיון על מנת לאפשר לו לבסס טענה של הגנה מן הצדק. על כן הורה בית המשפט המחוזי לבית משפט השלום לעיין בחומר זה ולבדוק את מידת הרלוונטיות שלו להגנת הנאשם ולהחליט באם יש להורות על גילויו אם לאו (ניתן ב-11.4.10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון הורה על שחרורו של נאשם ברצח בשל התארכות חריגה של ההליך נגדו (בש"פ 711/10)

במסגרת דיון בבקשתה השביעית של המדינה להארכת מעצרו של נאשם ברצח לפי סעיף 62 לחסד"פ, הורה בית המשפט העליון על שחרורו לחלופת מעצר. נפסק, כי המחוקק העניק לבית המשפט העליון סמכות להאריך את המעצר לתקופה של 90 יום ולחזור ולצוות כך מעת לעת, אך על מנת שהחריג לא יהפוך לכלל, נקבע בפסיקה כי עוצמת השיקולים הנדרשים להצדקת הארכת מעצר גוברת עם חלוף הזמן. על כן, ההתארכות החריגה של ההליך במקרה דנן על-ידי התביעה מהווה שיקול כבד משקל לדחיית הבקשה להארכת המעצר. (ניתנה ב-7.3.2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה בקשה של חשודים בעבירות מס לאסור על פרסום שמם (בש"פ 1071/10)

ערעור על החלטת המחוזי שבה נדחתה בקשת העוררים לאסור על פרסום שמם. טענת העוררים הינה שפרסום שם האדם הנתון בחקירה פוגעת בשמו הטוב ובכבודו. בית המשפט העליון החליט כי העוררים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת לכך שעניינם נכנס תחת החריג של סעיף 70 האוסר פרסום שמות חשודים במקרים חריגים. במקרה דנן לא הוכח נזק מיוחד מעבר לפגיעה המקובלת בשמם הטוב של החשודים בכשירותם כפרטים ובהקשר לעסקם המסחרי. (ניתן 25.2.10)




בית המשפט לתעבורה החליט לזכות נאשמת בנהיגה בשכרות בשל העדר אמינות של מכשיר הינשוף בטווחים נמוכים (11893/07)

בדגימת אויר שנלקחה מהנאשמת באמצעות מכשיר הינשוף נמדדו 315 מק"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף בעוד שהכמות המותרת הינה 240 מק"ג ועל כן הואשמה בנהיגה בשכרות. בית המשפט לתעבורה בהרכב מיוחד זיכה את הנאשמת בקבעו, כי מכשיר הינשוף מבצע את מלאכתו כראוי במרבית המקרים, אך קיימים מקרי קיצון שבגינם ראוי לקבוע שולי סטייה רחבים מאלו הקיימים אשר יבטיחו כי נהג יועמד לדין רק אם בגופו תמצא רמת אלכוהול העולה על 400 מק"ג בליטר אוויר נשוף. נקבע כי בטווח בין 240 ל 400 מק"ג רשאית המשטרה לדרוש מהנהג לבצע בדיקת דם שסירוב לבצעה עלול להקים חזקת שיכרות. כן המליץ בית המשפט, כי תוגדר מסגרת חוקית בה ייבדק כל מכשיר אכיפה חדש לפני שיוכנס לשירות על מנת שתינתן לו חזקת אמינות. (ניתן 7.3.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון אישר לפרסם שמו של חשוד בשידול קטינים לזנות (בש"פ 1770/10)

העורר, אזרח הולנד, נעצר בת"א בערב יום 28.2.10 בחשד לשידול קטינים למעשי זנות ובעילות של מסוכנות לציבור, חשש להמלטות מן הדין וחשש לשיבוש הליכי חקירה. החשוד טען, כי אין כל אינטרס חקירתי לפרסם את שמו או תמונתו משום שממילא השתמש בשם בדוי כשיצר קשר עם הנערים ולכן לא תצמח מכך תועלת, בכל הנוגע לאיתור קטינים נוספים. עוד טען, כי רוב הסיכויים, כי לא יוגש נגדו כתב אישום וכי יש בפרסום כדי לפגוע בו ובבני משפחתו. בית המשפט דחה את הערר בקבעו, כי ככלל עיקרון פומביות ההליך השיפוטי גובר על זכותו של חשוד לשם טוב, אלא אם הוכיח החשוד שייגרם לו נזק חמור במיוחד עקב פרסום פרטיו, וכי במקרה דנן לא עמד החשוד בנטל זה.(ניתן 5.3.2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: משלא נתקיימה זכות השימוע קודם להגשת כתב אישום נדרשת פתיחות מיוחדת מצד התביעה בשימוע המאוחר (בש"פ 984/10)

נגד העורר, שהינו קטין, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בנסיבות של אינוס. העורר ביקש לבטל את כתב האישום מאחר שלא נתקיימה זכות השימוע קודם להגשתו. בית המשפט קבע, כי אי קיום השימוע אינו מצדיק ביטול מעיקרו של כתב האישום ולכן הותירו בעינו. עם זאת, כיוון שזכות השימוע נתונה לחשוד בשלב שבו טרם הוגש נגדו כתב אישום, ולא לאחר הגשתו, על הליך השימוע המאוחר להיערך תוך פתיחות מיוחדת מצד גורמי התביעה ולהוות הליך טיעון ממשי שיביא להערכה מחודשת של מלוא השיקולים הרלבנטיים בידי התביעה, תוך נכונות להאזין לדברים בנפש חפצה ומתוך פתיחות לקלוט ואף להשתכנע, במקום שיש בדברים ממש. (ניתן ‏25.02.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: מעצר לצרכי ערעור לאחר ריצוי העונש יאושר רק בנסיבות חריגות ביותר (בש"פ 1111/10)

המערער הואשם והורשע בעבירה של כניסה שלא כדין לישראל. יומיים לאחר גזירת דינו, ויום לפני שעתיד היה לסיים לרצות את עונשו ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי על קולת העונש וזה הורה על מעצרו עד תום ההליכים מחשש המלטות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור על המעצר בקבעו, כי אף ששחרור המערער עלול להוביל להמלטתו ולסיכול הערעור, הרי שכיוון שהוא ריצה את מלוא העונש שהוטל עליו יש לתת משקל מוגבר לזכותו לחירות. נקבע, כי מעצרו של אדם בשלב הערעור, ובמיוחד לאחר שריצה כבר את עונשו, הוא ענין חריג שבחריג, ויעשה רק בנסיבות מיוחדות ונדירות, וכי קיימת עדיפות ברורה לזכותו של המערער לחירות אישית על פני אינטרס הציבור במיצוי ההליך הפלילי ברמת הערעור. (ניתן 23/02/2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מקומיים פסק הוצאות לטובת נאשמים שהועמדו לדין בשל אכיפה בררנית (ת"פ 8937/07)

המבקשים הואשמו בעבירות לפי ס' 20 לחוק העונשין, מאחר ושמם הופיע על גבי מודעות שהודבקו במקום בו לא הותר להדביקן, אולם כתב האישום בוטל, לאחר שחברת הפרסום נטלה על עצמה אחריות להדבקתן. בעקבות הביטול, פסק בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים הוצאות לטובת הנאשמים, בקבעו כי הם הופלו לעומת גורמים אחרים שלגביהם לא נאכפה העבירה של הדבקת המודעות. בית המשפט קבע, כי העדר האכיפה ביחס לגורמים אחרים מצביע על אכיפה בררנית, וכי בשל האכיפה הבררנית נגרם למבקשים עוול בהעמדתם לדין ועל כך יש לשפותם. (ניתן 23/02/10)




בית המשפט העליון ביטל סעיף חוק המאפשר הארכת מעצרו של חשוד בעבירות ביטחון מבלי שיהיה נוכח בדיון (8823/07)

בית המשפט העליון דן בהרכב של תשעה שופטים בחוקתיות סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה) המאפשר לקיים דיונים בהארכת מעצרו של חשוד בעבירת ביטחון שלא בנוכחותו, וקבע כי הסעיף אינו חוקתי ולכן בטל. נקבע כי זכותו של עצור להיות נוכח בדיון בהארכת מעצרו היא מרכיב גרעיני של הזכות להליך הוגן המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הפגיעה בזכות להליך הוגן שיוצר החוק קשה במיוחד לאור העובדה שהחוק אף מאפשר למנוע מהעצור פגישה עם עורך דינו והתוצאה היא שקיום דיון בהעדר החשוד ובנוכחות עורך הדין שלא זכה לפגשו מאיין את האפשרות של בית המשפט לבצע ביקורת אפקטיבית מינימלית על שמירת זכויות העצור. לכן, נקבע כי סעיף 5 לחוק פוגע פגיעה בלתי מידתית בזכות להליך הוגן ודינו להתבטל. (ניתן 11/2/10)




בית הדין הצבאי המחוזי: חוק השיפוט הצבאי שאינו מתיר הענשה ללא הרשעה אינו חוקתי (דר/150/07)

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בהתאם לחוק השיפוט הצבאי בגין אי שמירה על נשק, בעת שהיה חייל בשירות סדיר. הנאשם עתר לקבלת תסקיר מאת שירות המבחן על מנת לבקש מבית הדין להימנע מהרשעתו תוך הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור. התביעה התנגדה בטענה שלבית דין צבאי לא נתונה סמכות הענשה ללא הרשעה. בית הדין הצבאי קבע שאי מתן סמכות לבית דין צבאי בחוק השיפוט הצבאי להטיל אמצעי ענישה תוך הימנעות מהרשעה מהווה פגיעה בלתי מידתית בחוק יסוד: חופש העיסוק, שכן הרשעה פלילית פוגעת ביכולתו של אדם לעסוק במקצועות שונים. לכן נקבע, כי בנוסחו הנוכחי אין חוק השיפוט הצבאי חוקתי ויש להשלים את ההסדר החוקי הקבוע בו על ידי הוספת האפשרות להחיל על כל חייל שנשפט לפיו את אפשרות הענישה תוך הימנעות מהרשעה על ידי הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור (ניתן 27/01/2010)




בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על עונש מאסר שהוטל על מי שהורשע במעורבות בשידורים פיראטיים (רע"פ 8153/09)

המערער נדון למאסר בהתאם להסדר טיעון שהתקבל בבית משפט השלום בשל הפעלת שידורי רדיו פיראטי. ערעורו על משך עונש המאסר שנגזר עליו התקבל באופן חלקי בבית המשפט המחוזי. בפני בית המשפט העליון עמדה בקשת רשות ערעור. בית המשפט דחה את הבקשה בנמקו שבהסדר הטיעון שנערך לא היו נסיבות חריגות הפוסלות את ההודאה. נקבע, כי טענות בנוגע לחומרת העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים של חריגה ממדיניות הענישה. שידורי רדיו פיראטים מהווים עברה חמורה הפוגעת בערך מוגן, פוגעת באינטרסים ציבורים ומסכנת את שלום הציבור. במקרים אלה מוצדקת ענישה משמעותית (11.1.2010).




בית משפט השלום דחה בקשת נאשמים לביטול כתב האישום נגדם בשל כך שמכתב היידוע נשלח בעברית בלבד (פ 6822/08)

בית משפט השלום דן בבקשה של נאשמים לביטול כתב האישום בטענה כי לא קוימה חובת היידוע המתחייבת על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, שכן ההודעה לנאשמים נכתבה בעברית בלבד, בעוד הנאשמים הם דוברי ערבית. בית המשפט קבע כי אף שראוי שמכתב היידוע ייכתב בשתי השפות הרשמיות, עברית וערבית, אין חובה חוקית כזו. זאת כיוון שמכתב היידוע אינו בגדר טופס רשמי או הודעה רשמית, שתוכנם וצורתם נקבעים בחוק או בתקנות, ולכן סימן 82 לדבר המלך המחייב כי כל טופס רשמי או הודעה רשמית תפורסם גם בערבית, אינו חל עליו. נקבע, כי משלוח ההודעה יכול להיעשות בכל נוסח שהוא, ובלבד שתוכן ההודעה יעיד על העברת חומר החקירה לרשות התביעה. (ניתן 13.1.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל הכרזה על מערער כבר הסגרה לארה"ב עקב התיישנות העבירות אותן ביצע (ע"פ 2144/08)

המערער, תושב ואזרח ישראל, הועמד בארה"ב לדין בגין עבירות מין חמורות בקטינים אשר ביצע שם בשנת 1985. כבר באותה שנה פנתה ארה"ב לישראל בבקשת הסגרה, אולם, העבירות אותן ביצע לא היו באותה עת עבירות הסגרה. רק בתום 23 שנים תוקנה האמנה בין הצדדים על מנת להפכן לעבירות הסגרה ובעקבות זאת אישר בית המשפט המחוזי את הסגרת המערער. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקבעו כי לא ניתן להסגיר את המערער שכן חל הסייג להסגרה בשל התיישנות העבירות הקבוע בחוק ההסגרה. (ניתן 14.1.10)




בית המשפט העליון אישר הרשעה בעבירת החזקת סמים באמצעות מתן פרשנות מרחיבה לעבירת ההחזקה (ע"פ 7282/08)

בית המשפט העליון דחה ערעור על הרשעה בעבירת החזקת סם מסוכן מסוג הרואין שלא לשימוש עצמי. המערער כפר בהרשעתו מאחר ולטענתו לא ניתן לומר כי הייתה לו שליטה בסמים, היות וכלל לא אחז בתיק שהכיל את החומר המסוכן. כן טען למחדלי חקירה. בית המשפט קבע, כי נתקיימו במערער כל יסודות עבירת ה"החזקה" שבחוק העונשין, הואיל והלה יכול היה להגיע לעשייה פיסית בסם, וכן היה מודע ליכולתו לעשות שימוש בסם. על כן, אין זה מעלה או מוריד אם לא אחז פיזית בתיק. כן נקבע, כי מחדלי חקירה אינם "מילת קסם" המובילה לזיכויו של מורשע, אלא אם כן מדובר במחדלים חמורים עד כי קם חשש שהוא יתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות, והגנתו תימצא חסרה ומקופחת. (ניתן ב-13/01/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: רשות המבחן רשאית לעשות שימוש בתיקים הממתינים לבירור דין בעת כתיבת תסקיר על נאשם (רע"פ 1021/07)

המבקש, קטין בעל עבר פלילי, הועמד לדין בפני בית משפט השלום לנוער ונשלח לטיפול משקם. לאחר הגשת ערעור על ידי המדינה לבית משפט מחוזי על קולת העונש הוגש תסקיר מאת שירות המבחן המצביע על הידרדרות במצבו של הקטין, בין השאר על בסיס קיומם של ארבעה תיקים פלילים כנגדו הממתינים לבירור דין (מב"ד). בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה ובעקבות זאת הגיש הקטין בקשת רשות ערעור בטענה, כי אסור היה לשירות המבחן להיזקק לתיקי המב"ד בהכנת התסקיר אודותיו. בית המשפט העליון דחה את בקשת העותר בקבעו, כי על פי חוק המרשם הפלילי ראוי לחשוף את הנתונים ולעשות בהם שימוש, וכי הנתונים מסייעים בהערכת השינוי בהתנהגות הנאשם, ושירות המבחן משמש כ"ידו הארוכה" של בית המשפט לעניין זה. נקבע, כי התסקיר הנוסף שלא עמד למול הערכאה הראשונה מצדיק את ההחמרה בעונש. (ניתן ביום 31/12/2009)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי ביטל כתב אישום בשל אי שליחת הודעת יידוע בשפה הערבית לנאשם (פ 333/09)

הנאשם, ערבי תושב מזרח ירושלים, קיבל מכתב יידוע לפני הגשת כתב אישום, המיידע אותו על זכותו לטעון כנגד הגשת כתב האישום נגדו. המכתב נכתב בשפה העברית בלבד ולא בשפתו של הנאשם, ערבית. בית המשפט המחוזי ביטל את כתב האישום בקבעו, כי ערבית הינה שפה רשמית במדינה ועל פי סימן 82 לדבר המלך כל טופס רשמי שנשלח על ידי המדינה צריך להיות כתוב בעברית ובערבית. לאור זאת, לא יתכן שדווקא בשלב הקריטי שבו עומד החשוד בפני סיכון שיהפוך לנאשם, יימנע ממנו יידוע בכתב בשפתו לגבי זכותו לטעון כנגד הגשת כתב האישום ולגבי הדרך למימושה. (ניתן 5.1.10)




בית המשפט העליון הרחיב את היקף העילה למתן פיצוי לנאשם שזוכה זיכוי מוחלט מן האשמה (ע"פ 1109/09)

סעיף 80(א) לחוק העונשין מורה, כי בית המשפט רשאי להעניק פיצוי לנאשם שזוכה זיכוי מוחלט בהתקיים אחת מן העילות שבו: הראשונה, שלא היה מלכתחילה יסוד להאשמה, והשנייה, קיומן של "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי. בפסק הדין עמד בית המשפט על היקפה של העילה בדבר "נסיבות אחרות" המצדיקות פיצוי, וקבע כי מדובר בעילה רחבה שגבולותיה אינם מתוחמים וככזו היא נועדה להכיל מגוון רחב של שיקולים, וזאת מכיוון שאין זיכוי מסוג אחד דומה למשנהו ועל כן על בית המשפט לבחון את טיב הזיכוי עם יתר השיקולים. כן נקבע, כי סוג ההגנה שבצילה חסה המערער (אם היא "הגנה פוטרת" או "הגנה מצדיקה") צריך להתווסף למניין השיקולים בבחינת זכאותו של המערער לפיצויים. (ניתן 4.1.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל הרשעה בשוד בשל כישלון התביעה להוכיח אשמה מעבר לספק סביר (ע"פ 4007/09)

בית המשפט העליון קבע, כי לאור מחדלי החקירה וטעויות מהותיות בהערכת מהימנות העדויות וניתוחן, לא הוכחה אשמתם של המערערים מעבר לספק סביר. נקבע, כי ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות של עובדה ובממצאים של מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אך בעניין דנן מתקיימים שני חריגים להלכה זו: האחד, ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהיגיון ושיקולים אלו אינם מתיישבים עם חומר הראיות בתיק, והשני, במקרה דנן נפלו טעויות מהותיות בהערכת מהימנויות העדויות על ידי בית המשפט קמא. לפיכך הוחלט לזכות את המערערים על פי אמות המידה הרציונאליות המקובלות, המעידות כי התביעה לא הוכיחה מעל לספק סביר את אשמתם של המערערים. (ניתן 4.1.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: על נאשם בהחזקת סכין שלא כדין להוכיח בדרגת מאזן הסתברויות שהחזיקו למטרה כשרה (רעפ 7484/08)

בדחייתו ערעור על הרשעה בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, קבע בית המשפט העליון כי לא הוכחה מטרה כשרה בהחזקת הסכין ברמה הנדרשת בחוק. נקבע, כי הן לשון החוק והן תכליתו ברורות ומובילות למסקנה שהנטל המוטל על כתפיו של נאשם בהחזקת סכין, המבקש לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 186(א) לחוק העונשין, הוא נטל על פי מאזן ההסתברויות ולא מספיקה העלאת ספק סביר מצידו. בית המשפט קובע, כי המבחן של מאזן ההסתברויות מגשים את האיזון הראוי בין מימוש תכלית העבירה לבין הבטחת האינטרסים של הנאשם ומונע נטל ראייתי כבד על התביעה, בהיות העובדות העומדות ביסודה של ההגנה בידיעתו הבלעדית של הנאשם. (ניתן 22.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה של נאשם שביקש כי ימונה לו סניגור כונן (בג"צ 9923/09)

העותר, המצוי בהליכים פליליים, עתר לבג"צ בבקשה שיקבע, כי כאשר בית משפט דן בהליך פלילי נגד נאשם וממונה לו סניגור יחולו על הסנגור הוראות ההצעה המפורטת שיזם העותר, שתכליתן להבטיח כי בכל מקרה של מחלוקת בין עמדתו שלו לבין עמדת הסניגור באשר לניהול ההליך, יקבל בית המשפט את עמדת הנאשם, עד כדי עשיית סניגורו ל"בובה". בית המשפט ציין, כי טרם נקבעה בישראל הלכה באשר למינוי "סניגור כונן" - סניגור אשר אינו משתתף באופן פעיל בהגנה אלא אם נתבקש על-ידי הנאשם או נצטווה על-ידי בית המשפט. עם זאת, השופטים סברו כי לאור העובדה שהעותר ביקש מבית המשפט לאמץ את הצעתו המפורטת, ולא לדון בשאלה הכללית, ולאור העובדה שבית המשפט אינו נותן סעד מעין זה, אין מקום גם לדיון כללי בסוגיה במסגרת עתירה זו. העתירה נדחתה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום חייב את המשטרה לשלם פיצויים בסך 85 אלף ש"ח לנאשם שזוכה (ת"א 50171-05)

בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת רשלנות של נאשם, שזוכה ממעשה הצתה, לאחר שהפרקליטות משכה את ידה מכתב האישום. נקבע כי החקירה המשטרתית לקתה ברשלנות חמורה שכן הייתה מונעת מן הרצון להפליל בכל מחיר, ולקתה בהעדפה תמוהה של ראיות פגומות או חלשות על פניהן של ראיות מזכות ומבוססות. בכך סטתה המשטרה מחובת הזהירות המוטלת עליה, ובשל כך נגרם עוול לתובע, שהיה כלוא מאחורי סורג ובריח משך 17 ימים, ונתון למגבלות חירות נוספות במשך קרוב לשנה, על לא עוול בכפו. על כן, פסק בית המשפט כי על המדינה לשלם לתובע פיצויים בסך של כ-85,000 ₪. (ניתן ב-07/12/09).




בית המשפט לתעבורה ביטל הרשעה עקב בקשה למאסר בפועל שלא בנוכחות הנאשם ואי מינוי סניגור (ת 1150/09)

הנאשם הורשע בהיעדרו בנהיגה בשכרות. מכיוון שהתביעה עתרה להטיל עליו מאסר בפועל, לא נגזר דינו באותו דיון, ולאחריו מונה לו סניגור ציבורי. בית המשפט קיבל את עתירת הנאשם לביטול הכרעת הדין, בקבעו שסעיף 240 לחסד"פ, לפיו נאשם שאינו מתייצב למשפט נתפס כמוותר על הזכות להיות נוכח, אינו חל במקרים בהם התביעה עותרת למאסר בפועל. נקבע, כי הכרעת הדין בעבירה שמתבקש בגינה מאסר בפועל צריכה להיעשות בנוכחות הנאשם ולאחר מינוי סניגור. כן נקבע, כי על התביעה להודיע לנאשם בהזדמנות הראשונה על בקשתה להטיל עונש מאסר בפועל. (ניתן 01/12/2009)




בית משפט השלום זיכה נאשם בקובעו כי התנהגות הרשויות מנעה ממנו לדעת כי הוא פסול מנהיגה (פ"ל 257/08)

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וביטוח, והוצאת רישיון נהיגה תוך העלמת הפסילה. בית המשפט פסק, כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה בדבר המצאת גזר הדין לנאשם המורה לו להפקיד את רישיונו. על יסוד הראיות ועדותו של הנאשם, נקבע כי יש לזכותו מחמת הספק וכי עומדת לו טענת הגנה מן הצדק משום שטען שהוטעה לחשוב כי אינו צריך להפקיד את רישיונו על מנת שיחל מניין תקופת הפסילה שהוטלה עליו. עוד נקבע, כי לאור העובדה שהנאשם האמין בכנות ובתום לב כי הוא נוהג כדין קמה לו הגנה של טעות במצב דברים לפי חוק העונשין. (ניתן 29.11.09) יצויין, כי בתיקון לחסד"פ מיום 23.12.09 נקבעה חזקת מסירה של הודעה על פסילה.




בית המשפט המחוזי הקל בעונשם של נאשמים מטעמי הגנה מן הצדק (תפ"ח 1120/04)

הנאשמים הורשעו בעבירות של רצח, ניסיון רצח וקשירת קשר לביצוע רצח. בשלב הכרעת הדין מצא בית המשפט, כי על אף קיומם של מחדלים חמורים בחקירה, אין לזכות את הנאשמים בשל מחדלי החקירה. עם זאת, בשלב גזירת הדין קבע בית המשפט, כי אין להתעלם כליל מהטענה של ההגנה מן הצדק, ופסק, כי יש בפגמים שנתגלו בחקירה כדי להביא להקלה מסויימת בעונשם.(ניתן 30.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי זיכה מחמת הספק נאשמים שהואשמו בעבירות של השתייכות לארגון פשיעה (פ"ח 1078/08)

בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע, כי לא ניתן לייחס לנאשמים חברות בארגון פשע כיוון שהתארגנותם אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו בחוק המאבק בארגוני פשיעה. לדברי השופטים לא הוכחה, מעבר לספק הנדרש, פעילות בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת, ולכל היותר דובר בהתארגנות שנעה סביב משימה מסוימת וחד פעמית. מעבר לכך לא התקיימו הסממנים המאפיינים ארגוני פשיעה: נושא משותף המקשר בין הנאשמים, תחכום, מקצועיות, ריחוק פיזי, היררכיה, חלוקת רווחים או גורמים מממנים. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התביעה בתיק באומרו כי זו ציטטה את החיקוק הרלוונטי מבלי שטרחה ופירטה מה מהות הארגון ולאיזו מטרה קיים - כלכלית אידיאולוגית או אחרת. לאור האמור זיכה בית המשפט את הנאשמים מחמת הספק מהעבירות שיוחסו להם.




בית המשפט העליון: לשם חילוט כספו של נאשם מספיק יסוד סביר להניח שהכסף קשור לביצוע העבירה ושהנאשם יורשע (בש"פ 8553/09)

העורר הואשם במספר רב של עבירות מרמה. במהלך חיפוש בביתו נמצאו סכומי כסף גדולים שחולטו לאחר שהעורר לא סיפק הסבר סביר מאין השיגם. בערר מבקש העורר להשיב לו את הכספים. בית המשפט העליון פסק כי עד להגשת כתב אישום מספיק שיתקיים יסוד סביר להניח, כי נעברה עבירה וכי הכסף קשור לביצוע העבירה, על מנת לחלטו. לאחר הגשת כתב האישום עולה הרף הראיתי, ונדרש כי יתקיים גם יסוד סביר להרשעה בעבירה על מנת להצדיק המשך החילוט. נקבע, כי לאור העובדה שבבית העורר נמצאו סכומי כסף גדולים אף שהוא אינו עובד ומקבל דמי ביטוח לאומי, מניחה יסוד סביר להניח קיום קשר בין הכספים לעבירה. עם זאת הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי לבחון האם קיים סיכוי סביר להרשעת העורר. (ניתן 26/11/09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: הודאה שניתנה בשיחה שקדמה לחקירה בין החוקר לנאשם כשרה ואינה מבססת הגנה מן הצדק (פ 196/08)

לאחר סיור בו זיהה פסולת באתר שאינו מיועד לכך ניהל מפקח המשטרה הירוקה שיחה עם בעל המפעל בה הודה זה בזריקת פסולת באתר. מאוחר יותר נפתחה חקירה פלילית וההודאה שימשה כראיה בכתב האישום. הנאשם ביקש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. לטענתו, בשיחה המקדימה הוא לא הוזהר על ידי הפקח על שנפתח הליך חקירה ולא הוקראו לו זכויותיו, ומכאן שההודאה לא היתה חופשית ומרצון. בית המשפט קבע שטענת הגנה מן הצדק תתקבל במקרים חריגים בלבד. בנסיבות המקרה, השיחה בין מנהל המפעל לפקח לא היוותה הליך חקירה ולא היתה הבסיס לפתיחת החקירה ולאישום הפלילי. גם במידה והיה נופל פגם בהתנהלות, אין הדבר מוביל בהכרח לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות הנדרשת לביטול כתב האישום מטעמים אלה. (ניתן 02/07/09)




בית המשפט העליון פסל הודאה משטרתית בשל גבייתה תוך פגיעה מהותית בזכות ההיוועצות (ע"פ 9956/05)

המערער הורשע בהריגה בשל מעורבותו בתאונת שרשרת קטלנית. ההחלטה הסתמכה על הודאה משטרתית בה הודה המערער, כי עיין במפת דרכים והדליק סיגריה תוך כדי נהיגה. בערעורו טען המערער, כי ההודאה פסולה כיוון שנגבתה לאחר שבקשתו להיוועץ ראשית עם עורך דין סורבה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקבעו ברוב דעות, כי בנסיבות העניין לא היתה הצדקה להמשיך בחקירה טרם ההיוועצות, וכי קבלת ההודאה כראייה תוביל לפגיעה מהותית ובלתי מידתית בזכות המערער להליך הוגן. לכן, לאור הלכת יששכרוב, המורה על פסילת ראייה שלא הושגה כדין, נפסלה ההודאה, הרשעתו של המערער בעבירת הריגה בוטלה והוא הורשע בגרם מוות ברשלנות. (ניתן 4.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט לנוער נמנע מהרשעת קטין שזרק אבנים בעת מבצע עופרת יצוקה בגין אכיפה סלקטיבית על רקע לאום (ת.פ. 6255-01-09)

בית המשפט לנוער בנצרת זיכה קטין ערבי מעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בשל השלכת אבנים במהלך מבצע עופרת יצוקה בקבלו טענת "הגנה מן הצדק". נקבע, כי הרשעת הקטין הערבי וגזירת עונש מאסר עליו יעמדו בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית שכן רשויות האכיפה במדינה פועלות בשני מסלולי אכיפה מקבילים ושונים מהותית, האחד מסלול מקל ביחס לקטינים מהמגזר היהודי הפועלים ממניעים אידיאולוגיים, שרובם אף אינם מועמדים לדין, והשני מסלול מחמיר לקטינים ערבים הפועלים ממניעים אידאולוגיים, שרובם מורשעים ונדונים למאסר בפועל. הוחלט שאם סבורה המדינה שעבירות "אידיאולוגיות" מצדיקות אכיפה סלחנית ביחס לקטינים, כך ייעשה ביחס לכל הקטינים, בלא הבדל לאום או דת".(ניתן 11.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון שחרר את הסנגוריה הציבורית מהחובה לייצג נאשם שסירב לשתף פעולה (ע"פ 7576/09)

כנגד נאשם הוגש כתב אישום המייחס לו חבלה מחמירה ועבירת איומים. הנאשם סירב בתוקף לשתף פעולה עם ארבעה עורכי דין שמונו לו זה אחר זה מטעם הסניגוריה הציבורית ואת חלקם אף קילל ותקף פיזית. אף על פי כן סירב בית המשפט המחוזי לשחרר את הסנגוריה מייצוג הנאשם ומכאן הערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, בקבעו, כי אף שקיימת חשיבות רבה למינוי סניגור לנאשם העומד בפני סיכון חמור לשם ניהול תקין של ענייניו, אין להתעלם גם מעניינו של הסנגור במיוחד במקום בו הנאשם לא רק שאינו משתף פעולה עם הסנגור ואף מכה אותו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט השלום: מידת ההוכחה על הטוען לאי כשרות לעמוד לדין היא מאזן הסתברויות (13427/06)

בית משפט השלום קבע כי הנאשמת סובלת מתסמונת גנסר, תסמונת שיכול ותהא מחלת נפש במובנה המשפטי, אולם בהתחשב בכלל הראיות שהוצגו, הנאשמת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח במאזן ההסתברויות כי אינה כשרה לעמוד לדין. נקבע, כי כאשר אין המדובר בשאלה הנוגעת ליסודות העבירה שעל התביעה להוכיחם כדי להביא להרשעת הנאשם, פג הטעם להסתפק ברף הנמוך של ספק סביר בלבד כמידת הוכחה מספקת ושבים אנו להלכה הכללית על פיה על הטוען טענה לאי כשרות משפטית לעמוד לדין להראות מידת הוכחה של מאזן הסתברויות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון זיכה חלקית מערער בשל העדר אפשרות לקיים חקירה נגדית של הקורבן (ע"פ 8296/05)

המערער הורשע בשלושה אישומים, בהם יוחסו לו עבירות מין שונות נגד קטינים אותם הכיר דרך רשת האינטרנט. בערעורו טען בין השאר כנגד הרשעתו על סמך עדותו של אחד הנערים במשטרה שלגביה לא ניתן היה לקיים חקירה נגדית מכיוון שהנער פרץ בבכי בעת עדותו בבית המשפט. בית המשפט העליון קבע, כי כיוון שלא הייתה אפשרות מעשית לקיים חקירה נגדית ולוּ ברמה מינימלית, אין לראות את הודעותיו של הנער במשטרה כחלק מעדותו. עם זאת, ניתן להגיש את הודעותיו במשטרה לפי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות (בהתאם להלכת חג' יחיא), אך במישור המשקל שיש לתת להן יש להתחשב בכך שבפועל לא הייתה להגנה אפשרות לקיים חקירה נגדית. בשל כך זיכה בית המשפט את המערער מאותו חלק מהאישום לגביו סבר שבהעדר אפשרות לחקור חקירה נגדית לא ניתן לקבוע את אשמתו מעבר לספק סביר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של מורשע בהריגת בנו אף כי גביית הודאתו נעשתה תוך פגיעה בזכות ההיוועצות שלו (ע"פ 10715/08)

המערער נדון לשש שנות מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי לאחר שהורשע בהריגת בנו בן השלושה חודשים. במהלך חקירתו נתן מספר גרסאות למות הפעוט ולבסוף הורשע. המערער טען, כי אין להרשיעו בהריגה, וכן כי נפלו פגמים במהלך חקירתו, ובכללם אי יידועו על זכותו להיוועץ עם עו"ד, ולכן יש לזכותו או לכל הפחות להקל בעונשו. בית המשפט העליון קבע, כי למערער נמסר על זכותו לשתוק בחקירה, אך מתוך רשלנות, ובתום לב, לא נמסר לו על זכותו להיוועץ עם עו"ד. כן נקבע, כי אי החוקיות הכרוכה בגביית ההודאה לא פגעה באמינותה ואין בנסיבות כדי להביא לפסילתה. הערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה. השופט מלצר בדעת מיעוט סבר כי יש בפגיעה בזכות ההיוועצות כדי להצדיק הקלה בעונשו של המערער.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: בית המשפט אינו מוסמך לשנות את החלטתו בעניין אופן ריצוי העונש (רע"פ 3695/09)

לאחר שפסק כי המבקש לא יוכל לרצות מאסרו בעבודות שירות, ובעקבות בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש, פסק בית משפט השלום בחיפה כי הלה ירצה עונשו בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה, וקבע שעונש המאסר ירוצה מאחורי סורג ובריח. בית המשפט העליון דחה את הבקשה לעיון חוזר בתיק, וציין כי הענקת סמכות לבית המשפט להמשיך ולהפוך בהחלטתו לגבי אופן ריצוי העונש, לאורך תקופת המאסר, בכפוף לחוות דעת שיוגשו לו על ידי הממונה – עומדת בניגוד לתכליתו של סעיף 51ב(ב) לחוק העונשין ופוגעת במידה מופרזת בעיקרון סופיות הדיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי פסק חמשת אלפים ש"ח פיצויים לנועם פדרמן בשל מעצר לא חוקי (ע"א 3006/09)

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את ערעורו של נעם פדרמן וקבע, שהמשטרה התרשלה בכך שעצרה אותו פעמיים על סמך צו הבאה, שבוטל שבועיים קודם לכן. נקבע, כי בהתנהלות המשיבה ארעה תקלה חמורה, אשר גרמה לשלילת חירותו של המערער לזמן קצר, וכתוצאה מכך נגרמה למערער עוגמת נפש. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה בית המשפט העריך את הפיצוי המגיע למערער בסכום כולל של 5,000 ₪.




בית משפט השלום פסל ראיות שהושגו בתרגיל חקירה של רשות המסים בשל פגיעה בזכויות החשודים (פ 002141/08)

בית משפט השלום פסל ראיות שהושגו בתרגיל חקירה של רשות המיסים, שבו בתום יום חקירה מתבקש החשוד להגיב לחשדות נגדו בפני ראש החוקרים בטרם יוחלט אם לעוצרו או לשחררו בערבות, מבלי שהוזהר כי דבריו יירשמו ומבלי שהוצע לו להתייעץ עם עורך דין. בית המשפט קבע, כי הפסילה נובעת מכוח הלכת יששכרוב, בה נקבע כלל פסילה פסיקתי של ראיות שהושגו שלא כדין. נקבע, כי חומרת אי-החוקיות שבהיעדר האזהרה בדבר זכות השתיקה, הפגיעה בזכות ההיוועצות בנסיבות המיוחדות של ההליך שהצמיח את הראיה, והפיתוי המשתמע מהדיון בתנאי השחרור בערבות, מטים את הכף לזכות הלכת הפסילה. כן קבע בית המשפט, כי יש להניח ברמת הסתברות גבוהה ביותר כי אלמלא אי-החוקיות, הראיה לא היתה מושגת.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: תקיפת החלטה בנוגע להפסקת ייצוגו של נאשם על ידי סניגור תתבצע בסוף ההליך הפלילי (בש"פ 6125/09)

בית המשפט העליון קבע, כי החלטה של בית משפט לגבי הפסקת ייצוגו של נאשם על ידי סניגור ניתנת לתקיפה על ידי הסניגור בערעור עצמאי, ועל ידי הנאשם במסגרת ערעור על פסק הדין, וזאת בסופו של ההליך. אם מחליט בית המשפט מיוזמתו או לבקשת התביעה על הפסקת הייצוג, ובהנחה שיש לו סמכות לעשות כן, תהיה גם החלטה זו ניתנת לתקיפה באותן דרכים.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה בקשתן של קטינות לחשוף ראיות חסויות שנוגעות לכתב אישום בשל מעשים שביצעו כנגד מפקד אוגדת יהודה ושומרון (בש"פ 5693/09)

בית המשפט העליון דחה בקשתן של בנותיו הקטינות של נועם פדרמן לחשוף ראיות חסויות, שנוגעות לכתב אישום בשל מעשי הטרדה, העלבת עובד ציבור ופגיעה בפרטיות בעקבות הפגנות מול ביתו של תת-אלוף נועם תיבון, מפקד אוגדת יהודה ושומרון. העותרות טענו כי אין הצדקה לחסיון וכי יש להסיר את החסיון מעל ראיות הדרושות להגנתן. השופטת פרוקצ'יה בחנה את הראיות החסויות וקבעה כי בנסיבות המקרה אין בחשיפתן להועיל להגנתן של העותרות ולפיכך גובר האינטרס הציבורי בחסיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי דחה בקשת משה קצב לגילוי שיחות שקיימה התביעה עם קורבנות העבירה כחלק מחומר החקירה (ב"ש 90150/09)

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, לגילוי שיחות שקיימו התובעים בתיק עם קורבנות עבירת האונס. בית המשפט קבע כי יש לאזן בין האינטרס של הנאשם לעיין בכל חומר ראייתי במגמה לדלות ממנו ראיות להגנתו, שהינו גם אינטרס ציבורי, לבין אינטרס התביעה, של קיום מלאכת התביעה ושל קיום תקין וסדור של משפט פלילי, שאף הוא אינטרס ציבורי ולא "פרטי". נקבע כי האיזון הוא במידת החיוניות של תכני השיחות להגנת הנאשם. מקום שהשיחה מחדשת חידוש מהותי בגירסת המתלוננת מן הראוי לגלות את תוכנה, ומקום שאין חידוש, אין גם מקום לגילוי. במקרה דנן בשל היקפו הרב של חומר החקירה בית המשפט סמך על הצהרת התובעים שאין בשיחות כל חידוש מהותי, ולכן דחה את בקשת הנאשם לגילוי השיחות המבוקשות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערר בנוגע לזכותו של נאשם לקבל תמלילי שיחות שערך עימו מדובב (בש"פ 2292/09)

בעת מעצרו של העורר הוכנס לתאו מדובב, שזהותו חסויה. בשלב מסוים הובא לתא המעצר מכשיר טלפון סלולרי אשר בו השתמש המדובב על מנת להקליטו. העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה בהתאם להוראת סעיף 74 לחסד"פ, ודרש לקבל רשימה מפורטת של כל השיחות שנערכו במכשיר, וכן את ההקלטות עצמן. המדינה התנגדה להעברתן של חלק מן ההקלטות בטענה כי אינן מהוות חלק מחומר החקירה, זאת בדומה לפרקטיקה הנוהגת מכח הפסיקה לגבי האזנות סתר. עוד טענה המדינה כי המדובב והגורמים עמם שוחח זכאים, ביחס לשיחות אלו, להגנה על פרטיותם. בית המשפט העליון דחה את הערר וקבע בין השאר כי טענה לפיה כל שיחה שקיים המדובב יכולה ללמד על מהימנותו ולכן מהווה "חומר חקירה", רק משום שעשה שימוש במכשיר שסיפקה לו המשטרה, היא טענה מרחיקת לכת. עוד קבע בית המשפט כי על אף העובדה שהשיחות הנוספות נקלטו בדרך של האזנת סתר, אין בדבר כדי לאיין את זכותם לפרטיות של בני-שיחו של המדובב.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: הודאות שמסר עד מדינה יכולות לשמש כראיה נגדו גם אם הפר לאחר מכן את ההסכם והוא בוטל כדין (ע"פ 1309/06)

הערעור הוגש כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בה נקבע, כי הודאותיו של הנאשם יחיא תורק, אשר ניתנו במסגרת חתימת הסכם עימו כעד מדינה, אינן קבילות כראיה נגדו, כיוון שלאחר מתן ההודאות בוטל ההסכם כתוצאה מהפרתו בידי המערער. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה וקבע, כי המבחן המכריע לעניין קבילותן של הודאות שמסר עד מדינה לאחר חתימה על הסכם עד מדינה עימו, הינו מבחן חופשיות הרצון הקבוע בס' 12 לפקודת הראיות ולא מבחן היוזמה. לפיכך, אין מניעה עקרונית מקבלת הודאות אלה גם אם עד המדינה הפר בשלב מאוחר יותר את ההסכם וזה בוטל כדין. הדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע האם בנסיבותיו העובדתיות של המקרה ההודאות אכן ניתנו מרצונו החופשי של המערער.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה את ערעור המדינה על ביטול החלטת ועדת השחרורים לגבי מורשעי רצח דני כץ (רע"ב 10349/08)

בית המשפט העליון דחה ברוב דעות את ערעור הפרקליטות נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, שביטל את החלטת ועדת השחרורים לדחות את בקשת מורשעי רצח דני כץ לשחרור מוקדם, בשל פגמים בהליך. נקבע, כי יש לבטל את ההחלטה בשל פגיעה בכללי הצדק הטבעי וחשש לקיומה של דעה קדומה, וכי הפגיעה במראית פני הצדק מחייבת, כי ועדה בהרכב אחר תדון בעניין מחדש. כן נקבע, כי לא נפל פגם בעובדה שבני משפחתו של דני כץ הופיעו בפני הוועדה ובכך שבני המשפחה התייחסו בדבריהם לעניינים שמעבר לשאלת מסוכנותם העתידית של המורשעים ברצח.




בית המשפט העליון דחה את ערעור סנגוריו של הנשיא לשעבר קצב כנגד ההחלטה שלא לשחררם מייצוגו (ע"פ 4865/09)

בית המשפט העליון דחה את ערעור סנגוריו של הנשיא לשעבר קצב כנגד ההחלטה שלא לשחררם מייצוגו. בערעורם טענו הסנגורים כי לוח הזמנים של ארבעה ימים בשבוע שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי לניהול המשפט, הינו בעייתי כיון שכך לא יוכלו לייצג בצורה נאותה את הנאשם ואף לא לקיים התחייבויות שנטלו על עצמם לייצג נאשמים אחרים. בנוסף, הועלתה הטענה כי קצב השמיעה האינטנסיבי עלול לפגוע בחיי המשפחה של הסניגורים. השופט גרוניס דחה את טענות הסנגורים וקבע, כי שמיעה רציפה של משפט מתחייבת על פי דין, גם אם בפועל לא נוהגים כך, וכי יש לה יתרונות רבים לא רק מהיבט היעילות אלא גם כיוון שהיא משפרת את יכולתו של בית המשפט לעשות משפט צדק ומונעת את עיוות הדין העלול להגרם בשל התמשכות המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון מדגיש את חשיבות דוקטרינת פסילת הראיות הפסיקתית אך דוחה ערעור הנסמך עליה (ע"פ 7392/08)

המערערת היא אישתו השלישית של אדם, המערערת על הרשעתה בערכאה הראשונה בהרג בנו הקטין של בעלה מאשתו השנייה. עיקר טענתה הוא שכיוון שהודאותיה במשטרה נגבו בלא שנאמר לה דבר על זכותה לשתוק או להיוועץ בעו"ד, יש לפוסלן בהתאם לדוקטרינת פסילת הראיות הפסיקתית (הלכת יששכרוב). בית המשפט מדגיש את חשיבותה של דוקטרינת פסילת הראיות אך מסכים עם עמדת המחוזי שבנסיבות העניין אין להלכה זו תחולה מכיוון שההרשעה יכלה לעמוד גם בלא הודאותיה של הנאשמת: גם מכוח ראיות נסיבתיות וגם מפני שלפחות חלק מההודאות מסרה לאחר שהוזהרה כדין. הערעור נדחה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי פסל כתב אישום בשל הפרת חובות היידוע והשימוע על ידי המדינה (פח 1026/09)

טרם הגשת כתב האישום, המאשימה לא שלחה לנאשם הודעה כי התקבל חומר חקירה ביחס לעבירת פשע בעניינו, ולא אפשרה לו לבקש שימוע העשוי למנוע הגשת כתב האישום. בית המשפט המחוזי החליט לקבל את בקשת הנאשם ולבטל את כתב האישום. נקבע, כי הפגם של אי כיבוד זכויות הנאשם ל"יידוע" ו"שימוע" הינו פגם מהותי היורד לשורש העניין ומצדיק מחיקתו של כתב האישום. נקבע כי חובת היידוע חלה גם היכן שהנאשם משוחרר ל"מעצר בית" וכי שימוע בדיעבד אינו רצוי ומקים חשש של ממש שיקשה על המאשימה לבחון טענותיו של הנאשם בנפש חפצה ופתיחות ראויה.




בית המשפט העליון: מצב בו חשוד משלם לשוטרים עבור פיקוח על מעצר-בית הינו פסול (בש"פ 4842/09)

בית המשפט העליון קיבל את הערר וביטל את החלטת בית המשפט המחוזי אשר נטל לעצמו סמכות שלא ברור מקורה, והטיל את תפקיד הפיקוח על מעצר הבית על שוטרים ששכרם ישולם להם על ידי המשיב. נקבע, כי מעבר לשאלת הסמכות ליתן הוראה מסוג זה, מדובר בהסדר פסול הכרוך באי-שוויון מובהק, הואיל ורק נאשם שידו משגת יוכל להיעזר בו. יתרה מכך, קבלת תשלום על ידי שוטר ממי שחשוד בפלילים, אפשר שתיצור תלות לה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת. כן נקבע, כי קביעת הסדר כאמור מהווה התערבות של בית המשפט בסדרי עבודת המשטרה, מבלי שדעתם של הגורמים הממונים עליה נשמעה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום קובע כי טענת השתק בפלילים כנגד המדינה עשויה להביא לזיכוי נאשם (פ 2213/08)

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום על עבירות של השמטת הכנסה ותרשומות כוזבות בכוונה להתחמק ממס. בית משפט השלום מזכה את הנאשם ומותח ביקורת חריפה כנגד המדינה על כך שרשויותיה השונות דיברו בשני קולות. בעוד שבהליך האזרחי הגיע פקיד המס להסכם עם הנאשם וגבה ממנו מס בהתאם לדוחות, בהליך הפלילי טוענת המדינה כי הדוחות כוזבים וכי הנאשם העלים מס. נקבע כי מצב זה אינו ראוי ועשוי להקים טענת מניעות והשתק לחובת המאשימה . כן מביע בית המשפט את דעתו, כי יתכן שבמקרים אחרים בעתיד יהיה מקום להתייחס למצב דברים כזה כפגיעה בעקרון ניהול משפט הוגן, המקימה לנאשמים את "ההגנה מן הצדק".

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון זיכה נאשם מרצח בעקבות פסילת הודאותיו שהוצאו תוך פגיעה בזכות להליך הוגן (ע"פ 1301/06)

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, זיכה ברוב דעות את המנוח יוני אלזם, שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב במעורבות ברצח העבריין חנניה אוחנה לפני כארבע שנים. אלזם נרצח בתאו בכלא לפני שאמור היה להעיד נגד עבריין אחר. השופטים מתחו ביקורת חריפה על הרשעתו של אלזם באמצעות מדובבים משטרתיים, שלדבריהם פגעו קשות בזכויות היסוד שלו, ובכללן זכות השתיקה, זכות ההיוועצות עם עו"ד והזכות להליך הוגן. בית המשפט מתח ביקורת על מניעת פגישתו עם עו"ד וקבע, כי "המדובבים - לא זו בלבד שהניאו את אלזם מלהיוועץ בעורך-דינו, אלא שהם גם הטעו אותו בנוגע למצבו המשפטי". נפסק שיש לפסול את קבילות הודאותיו של אלזם, וכפועל יוצא יש לזכותו מהעבירות בהן הורשע, שכן הרשעתו נסמכת על הודאות אלה.




בית משפט השלום קיבל טענה כי מדיניות אכיפה בררנית מהווה בסיס ל"הגנה מן הצדק" והורה למדינה לתקן את כתב האישום (תפ (רח') 1262/08)

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות ואיומים. בבסיס תלונתם מבקשים הנאשמים לבטל את כתב האישום בשל "הגנה מן הצדק". לטענתם נוקטת המדינה מדיניות של אכיפה בררנית, זאת לאור העובדה שבחרה להגיש כתב אישום רק כנגד חלק מהמעורבים בפרשה שבה הוגשו תלונות הדדיות. מנגד טוענת המדינה, כי לאחר ששקלה את כל הראיות, מצאה שיש מקום להגיש כתב אישום רק כנגד הנאשמים.בית משפט השלום ברחובות קיבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" אך לא נעתר לבקשת הנאשמים לבטל את כתב האישום, והורה על עיכוב ההליכים על מנת לאפשר הגשת כתב אישום מתוקן.




בית המשפט העליון אישר הסגרת סוחר סמים לארה"ב לשם העמדה לדין למרות שכבר הורשע בבלגיה בגין אותה עבירה (ע"פ 8010/07)

המערער אזרח ותושב ישראל הואשם בסחר בסמים הן בבלגיה והן בארה"ב. לאחר שנשפט בבלגיה ללא נוכחותו הורשע ונידון לחמישים חודשי מאסר ולקנס גבוה. המערער טען, כי הסגרתו לארה"ב תיצור לו סיכון כפול מאחר והורשע בבלגיה. בית המשפט קבע, כי קיימות ראיות מספיקות לצורך הליך הסגרה לארצות הברית. כן נקבע, כי מאחר וככל הנראה המערער לא ישוב לבלגיה במטרה לרצות את עונשו ובלגיה אף לא דרשה הסגרתו, יש להסגירו לארה"ב מאחר והיא המדינה שבה מירב הזיקות של העבירות המיוחסות לו, ועל כן ראוי כי אכיפת הנורמות הפליליות ביחס למעשי העבירה הנדונים תיעשה על ידה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסל כבלתי קבילות את הודעותיו של הנאשם היות ולא הודע לו על זכותו להיוועץ בעורך דין טרם נתינתן (פ 2549/07)

בית משפט השלום בחן את קבילותן של ההודעות בהתאם למבחנים ולקריטריונים שנקבעו בפרשת יששכרוב וקבע כי חומרת ההפרה הגלומה בהשגת ההודעות מבלי להודיע לחשוד על זכותו להיוועץ עם עורך דין היא גבוהה וכי זכות היסוד להליך פלילי הוגן הופרה. המאשימה לא הניחה כל הסבר לסיבה בגינה הופרה זכותו זו של הנאשם. המאשימה גם לא הצליחה להצביע על נסיבות מקלות שבכוחן להפחית את חומרת אי החוקיות. בית המשפט קובע, שההודעות לא היו מושגות אילו פעלו החוקרים כדין, ושאופיין של הראיות תומך במסקנה זו, שכן המדובר בראיות מילוליות ולא בראיות חפציות. לאור האמור לעיל פסל בית המשפט את ארבעה ההודעות שנמסרו על ידי הנאשם בחקירתו, כבלתי קבילות.




בית המשפט העליון: מדיניות הענישה כלפי פלסטינים שוהים בלתי חוקיים בבתי המשפט במחוז דרום אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הענישה האינדיבידואלית ( רע"פ 3173/09)

בית המשפט העליון דן בבקשת רשות ערעור עקרונית שהוגשה על ידי הסניגוריה הציבורית נגד הנהגת ענישה "תעריפית" כלפי פלסטינים השוהים בישראל ללא היתר, הננקטת בעיקר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט פסק פה אחד, כי מדיניות הענישה הכללית שהתגבשה בבתי המשפט במחוז דרום אינה עולה בקנה אחד עם עקרון הענישה האינדיבידואלית שהינו עקרון יסוד בשיטת המשפט העונשית הנוהגת בישראל. נפסק, כי למרות הצהרות בית המשפט המחוזי בפסקי הדין, כי יש לגזור על נאשמים עונש על פי עקרון הענישה האינדיווידואלית הרי שבפועל לא נעשה כן. עוד נקבע, כי עקרון זה מחייב את הערכאה הדיונית לתת משקל הולם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, מניעיו והשיקולים הנוספים לקולא, וכי אין לגזור "תעריף" אחיד על כל הנאשמים לצורך הרתעה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: על הפרקליטות לגלות לנאשם את הנימוקים להחלטה לשלול ממנו את זכות השימוע לפני העמדתו לדין (ת"פ (ירושלים) 1753/09)

פרקליטות מחוז ירושלים הגישה כתב אישום נגד בגיר וקטין ללא יידועם על כך מראש, ומבלי שניתנה להם זכות טיעון לבוא ולנמק מדוע אין להעמידם לדין, וזאת בהסתמך על החריגים הקבועים בסעיף 60א לחסד"פ. בית משפט השלום בירושלים קובע, כי גם קיום נימוקים מיוחדים אינו מקנה פטור ממתן ההודעה לחשוד אלא רק היתר להגשת כתב אישום תוך 30 יום מיידועו וללא שימוע. עם זאת, די בכך שאחד החשודים עצור כדי לפטור את הפרקליטות ממתן ההודעה לכלל החשודים ללא צורך בנימוק כל שהוא. נקבע, כי כאשר יש צורך בנימוקים מיוחדים להגשת כתב אישום תוך 30 יום מהיידוע קמה גם חובה לגלות את הנימוקים לנאשמים.




בית המשפט המחוזי דחה ערר המדינה וחייבה במסירת מכשיר ה"ינשוף" לבדיקת מומחה חיצוני (ב"ש 8091/09)

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את הערר שהגישה המדינה על החלטת בית המשפט לתעבורה שקבע,כי מכשיר ה"ינשוף" המשמש לבדיקת שיכרות של נהגים מהווה חומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחסד"פ. בנימוקיו ציין השופט שיש לתת למונח חומר חקירה פרשנות רחבה בהתאם למבחן הרלוונטיות שאומץ בפסיקה, הקובע שנאשם זכאי למלוא החומר הרלוונטי לצורך הכנת הגנתו כראוי ואשר מניעת העברתו עלולה לפגוע בפוטנציאל ההגנה שלו. לפיכך נקבע שיש לשלוח את ה"ינשוף" למומחה חיצוני מטעם הנאשם לצורך בדיקת אמינותו, בכדי לסייע לבית המשפט לעמוד על טיבו ומהימנות ביצועיו ולהקים חזקה שבעובדה לפיה תוצאות בדיקתו מדויקות.




בית המשפט העליון שחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג מערער בשל טענתה שאינה יכולה להציג את קו הטיעון שלו (ע"פ 9393/08)

המערער ערער בעצמו וללא ייצוג משפטי על חומרת העונש שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי, שם יוצג על ידי הסנגוריה הציבורית. בעקבות הגשת הערעור בקשה רשמת בית משפט העליון למנות למערער סנגור מהסנגוריה הציבורית. הסנגוריה הצבורית הגישה בקשה לשחרור מייצוג זה, בטענה שקו הטיעון בו בחר המערער, ולפיו התקיים בעניינו כשל בייצוג, אינו קו שהסנגוריה מסוגלת לייצג בו, ובנסיבות אלה יהיה מוטב למערער לייצג עצמו מאשר לקבל ייצוג מטעם הסנגוריה. רשמת בית המשפט העליון קיבלה את עמדת הסנגוריה הציבורית, וקבעה, כי אף שנקודת המוצא היא שייצוגו של נאשם הוא תמיד לטובתו, הרי שמכיוון שקיימת אי הסכמה עובדתית בין המערער לסנגוריה הציבורית לעניין טענת הכשל בייצוג, ומכיוון שבשלב זה של הדיון התרומה למערער ממינוי סנגור תהיה זניחה, ניתן לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוג.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: ספק אם צפיה באינטרנט בפרסומי תועבה המציגים קטינים מהווה עבירה על החוק (פ 7936/07)

בית משפט השלום בתל אביב קבע, כי על אף שהנאשם הודה שהוריד באמצעות תוכנות שיתוף באינטרנט תמונות וסרטוני תועבה ובהם דמויות של קטינים, ספק אם נעברה עבירה לפי סעיף 214 לחוק העונשין, ואם ניתן להרשיעו בהחזקה ובפרסום של חומר כאמור. נקבע, כי החוק אינו אוסר צפיה בחומר תועבה, וספק אם ניתן לומר, כי העלאת תמונה או סרטון על מסך מחשב מהווה "החזקה" לפי סעיף 214 לחוק העונשין, ואם העברתו לאדם אחר שביקש זאת מהווה "פרסום". בשל הספקות האמורים ובשל נסיבותיו של הנאשם נמנע בית המשפט מהרשעתו והעמידו במבחן לתקופה של שנה אחת.




בית המשפט העליון: ניתן לחרוג מהאיסור על הצגת ראיות על עברו הפלילי של נאשם לצורך הפרכת טענה שהעלה הנאשם להגנתו (בג"צ 3954/08)

בית המשפט העליון דחה את הערעור והרשיע את המערער בעבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון ועוד. בית המשפט קבע כי ניתן לחרוג מן הכלל האוסר על הצגת ראיות בדבר עברו הפלילי של נאשם כאשר יש צורך בהפרכת גרסה או טענה עובדתית אותה מעלה הנאשם להגנתו, ואפשר הצגת דו"חות תעבורה המעידים כי בניגוד לגרסתו של המערער קיימת זיקה ברורה ומתמשכת בינו ובין הרכב שהיה מעורב בעבירות נשוא כתב האישום. בית המשפט לא מצא מקום להתערב בעונש שהושת על המערער.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט העליון קיבל את ערעורו של מורשע ברצח והחליט לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בשלב הערעור לאחר ההרשעה (ע"פ 3193/07)

בבית המשפט העליון נחלקו הדעות בדבר משקלו ומשמעותו של הסדר טיעון, אשר נעשה בין המערער לבין המשיבה במסגרת הערעור שהגיש המערער ולאחר שהמערער הורשע ונגזר דינו. לדעת שופטי הרוב, אין מקום לסטות מהסדר טיעון בשלב הערעור, להוציא במקרים "נדירים ויוצאי דופן", בהם נהגה התביעה בחוסר סבירות קיצוני או בחוסר תום לב. נקבע, כי אין כל סיבה שערכאת הערעור תתייחס בצורה שונה להסדר טיעון בערעור מאשר להסכמת התביעה לזיכוי או להקלה בעונש באותו שלב, שכן אם בית המשפט שלערעור אינו מתערב מקום שהמאשימה מודיעה על הסכמתה לזיכוי, מקל וחומר שאין מקום להתערבותו בהסדר טיעון. נקבע, כי על פי נסיבותיו המקרה דנן אינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן המצדיק התערבות בית המשפט בהסדר הטיעון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון התיר לנאשם לחזור בו מהודאה שנתן במסגרת עיסקת טיעון (רע"פ 2292/08)

בקשת רשות הערעור הוגשה על ידי נאשם בגניבה ממעביד, שהורשע בעקבות הודאתו בעיסקת טיעון. בעסקת הטיעון הוסכם שבמידה ויינתן לגבי הנאשם תסקיר חיובי של שירות המבחן יבקשו הצדדים עונש של עבודות שירות ומאסר מותנה. לאחר שהתברר שהתסקיר שניתן לגביו הוא שלילי, ולפני מתן גזר הדין, ביקש הנאשם לחזור בו מהודאתו. בקשתו נדחתה וכך גם ערעורו למחוזי. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקבעו, כי התהליך שהוביל להרשעתו של המבקש בעבירה של גניבה ממעביד, מרגע שהוצעה עסקת הטיעון ועד ההרשעה, ארך כעשר עד חמש עשרה דקות ובנסיבות אלה לא ניתן לשלול את טענתו, כי לא התאפשר לו לגבש החלטה מושכלת לוותר על ניהול משפט. השופטת פרוקצ'יה בדעת מיעוט סברה, כי לא נתקיימו התנאים החריגים המצדיקים מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו.




בית המשפט המחוזי זיכה מחמת הספק נאשם מביצוע מעשים מגונים בבתו בעלת המוגבלות בנימוק שעדותה אינה מספיקה לשם הרשעה בפלילים (פח 1053/06)

מדינת ישראל הגישה כתב אישום נגד אב המיייחס לו מעשים מגונים שביצע בגופה של בתו בעלת המוגבלות. עובדות כתב האישום נסמכות על עדותה של הבת שנפגעה במוחה כתוצאה מתאונת דרכים וסובלת מנכות קשה ופיגור שכלי. התובעת טענה, כי חרף נכותה הקשה של הבת ומגבלותיה, יש בגרסתה תשתית ראייתית מספיקה לשם הרשעתו של האב בעבירות המיוחסות לו. בית המשפט קבע, כי אף שלא בכדי הצביעה הבת על אביה כמי שביצע מעשים מיניים בגופה, ואף שהיא כשרה להעיד, הרי שבשל חוסר יכולתה לתקשר, אלא ברמה הבסיסית ביותר, לא ניתן לבסס על גרסתה ממצאים ברמת הוודאות הנדרשת לשם הרשעה בפלילים, מעל לכל ספק סביר. בנוסף, מוגבלות הבת מונעת מהנאשם את האפשרות להתגונן באמצעות חקירה נגדית יעילה. לאור זאת, זיכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק.




בית המשפט המחוזי: פלאפון הינו בגדר מחשב לעניין חיפוש לפי חוק סדר הדין הפלילי וחיפוש בו אינו מצריך נוכחות עדים (פ 40107/08)

בא כוח הנאשם טען כנגד קבילותו של דוח סריקת פלאפונים שהתבסס על חיפוש בטלפונים הניידים של הנאשם. לטענתו, טלפון נייד אינו נכלל בגדר "מחשב" ועל כן לא חל עליו החריג של חיפוש ללא עדים המצוי בסעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי, ומשכך החיפוש והתפיסה של הטלפונים הניידים נערכו ללא סמכות ובניגוד לדין. בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את טענת בא כוח הנאשם וקבע, כי יש לראות מכשיר פלאפון כמחשב לצורכי חדירה וחיפוש, ולכן חלים עליו תנאי סעיף 23א לחוק סדר הדין הפלילי שאינו מצריך נוכחות עדים בעת החיפוש.




בית המשפט העליון קבע כי שימוש בתחבולות בחקירה משטרתית אינו מקים אחריות נזיקית בהעדר צפיות לגרימת נזק לנחקר (ע"א 4241/06)

המערערים טענו, כי יש להטיל על המשיבים אחריות נזיקית בגין מות בנם ששם קץ לחייו בהיותו במעצר בתחנת משטרה, לאחר שהמשיבים השתמשו בתחבולות בחקירתו, כגון יצירת מצג שווא שאימו אינה רוצה להפגש עמו. בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע, כי לא היה בידי המשיבים מידע קונקרטי או אינדיקציות כלשהן למצוקתו הנפשית של המנוח, ולכן לא יכלו לצפות כי בעקבות התנהגותם יגרם נזק למנוח. התחבולות שנקטו המשיבים בחקירה אומנם הפעילו לחץ מסוים אף מעבר למותר, אך לחץ זה, בהעדר כל מידע או סימן נוסף על מצוקה נפשית, אין בו כדי להציב תמרור אזהרה בפני חוקר לנזק עתידי לנחקר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט מחוזי: השאלה האם דברים שנאמרו לפני תקיפה אלימה מהווים איום אם לאו תלויה במבחן אוביקטיבי (ת"פ 3021/07)

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש והריגה, בשל תקיפה אלימה שהביאה למות המנוח ובאה לאחר שהנאשם אמר למנוח את המילים "אני אזיין אותך". במסגרת הדיון בכתב האישום קובע כבוד השופט צבי סגל, כי השאלה אי מתי מילים ייחשבו כאיום ממשי תלויה במבחן אוביקטיבי ולא בתגובת השומע הספציפי, שכן הרציונל הינו מניעת דברי האיום כשלעצמם, ללא תלות בשאלה האם המילים גרמו לפחד ואימה לאדם אליו כוונו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: קללות וגידופים כלפי שוטר בעת מילוי תפקידו אין בהם משום "איום" (005677/07)

לבית משפט השלום בירושלים הוגש כתב אישום המייחס לנאשם, בין היתר, עבירת איומים ועבירת העלבת עובד ציבור, בשל קללות וגידופים אשר הנאשם הפנה לשני שוטרים בעת שרשמו לו דו"ח תנועה. השופטת דותן קבעה בפסק דינה, כי קללות וגידופים אין בהם משום "איום" כהגדרתו בס' 192 לחוק העונשין וכפי המשמעות שניתנה לו בפסיקה. לפיכך, זיכתה השופטת את הנאשם מעבירת האיומים אך הרשיעה אותו, בשל האמור, בעבירת העלבת עובד ציבור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: בנסיבות מסוימות יהיה נאשם זכאי לעיין בחומר המצוי בתיקי חקירה סגורים אשר נפתחו בעקבות תלונות אחרות של אותו מתלונן (בש"פ 3099/08)

הדיון בערר נסב סביב השאלה האם זכאי נאשם לעיין בתיקי חקירה משטרתיים נפרדים מתיק החקירה שהוביל לאישום נגדו, אשר נפתחו בעקבות תלונות אחרות של אותו מתלונן, ובכללם תיקי חקירה שכבר נסגרו. השופט מלצר קבע, כי השאלה האם תיקי חקירה משטרתיים, ובכללם תיקים סגורים, ייחשבו כחומר חקירה רלבנטי, אותו יש לאפשר לנאשם לבחון, תוכרע על בסיס ארבעה שיקולים: אי הימצאותו של החומר המבוקש בתיק החקירה שהובילה להגשת כתב האישום; מהי המטרה לשמה מבקשת ההגנה את החומר; זכויותיהם של המתלונן ושל צדדים שלישיים; ונפקותו של חוק המרשם הפלילי. לעניין חוק המרשם הפלילי נקבע, כי אין לפרשו כאוסר לחלוטין העברת חומר מתיק חקירה שנסגר לידי הנאשם, וכי גם חומר זה ייבחן על פי מידת הרלבנטיות שלו להגנת הנאשם.




בית הדין האזורי לעבודה: רשימת עילות איסור ההפליה בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה היא רשימה סגורה לצורך אחריות פלילית מכוח החוק (פ 413/07)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ביטל כתב אישום נגד חברת קייטרינג ומנהלה, בגין פיטורי עובדת בשל מחלת עור המהווים, לפי כתב האישום, הפליה שלא ממין העניין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. השופטת טרכטינגוט קבעה, כי איסור ההפליה בחוק אינו משתרע על פני כל טעם הפליה שהוא, אלא רק על אלו המנויים בסעיף 2(א),וכי אין ללמוד מסעיף 2(ב) האוסר על הפליה עקיפה, על קיומה של עילת הפליה כללית. אף כי בתי דין אחרים לעבודה קבעו מפורשות, כי רשימת העילות בחוק אינה סגורה, מצמצמת השופטת קביעה זו למישור האכיפה האזרחי של החוק, וקובעת כי במישור הפלילי יש לפרש את סעיף 2(ב) לחוק פרשנות שעולה בקנה אחד הן עם תכלית החוק והן עם זכויות הנאשם, ולכן אין לקרוא לתוך הסעיף עילת הפליה כללית כשכוונת המחוקק לא מצביעה על כך.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט השלום פסק מאסר על תנאי למבצע עבירות מין נגד קטינה באמצעות האינטרנט ומתח ביקורת על מעורבות ערוץ 10 בפרשה (פ 8467/07)

בית המשפט השלום בתל אביב -יפו פסק עונש של 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים למבצע עבירות מין באמצעות האינטרנט על ידי שיחות וידאו בעלות תכנים מיניים בוטים עם תחקירנית של ערוץ 10 שהתחזתה לקטינה בת 13. נקבע שעקב הודאתו של הנאשם, הבעת חרטה על ידו, וההערכה שאינו מסוכן לציבור, יש להעדיף את האינטרס של הנאשם ושל הציבור להביא לשיקומו של הנאשם, על פני מאסר לתקופה קצרה שהינו חסר תועלת. בית המשפט מתח ביקורת על אופן מעורבותו של ערוץ 10 אשר אמור לדווח על חדשות ולא לייצר אותן, ועל הפגיעה בפרטיות הנאשם עקב פרסום העניין על ידי הערוץ בטרם התבצעה חקירה משטרתית בעניין.




בית המשפט המחוזי ביטל לראשונה עונש מאסר שנגזר על נאשם בעבירות מס כיוון שלא היה מיוצג בידי עורך דין (עפ"ג 08-09-1009)

בית המשפט המחוזי מרכז ביטל בהסכמת הצדדים את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער מאחר ולא היה מיוצג על ידי עורך דין בבית משפט קמא. הביטול התבסס על סעיף 15ב לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע איסור על הטלת עונש מאסר על נאשם שאינו מיוצג, אלא אם ייצוגו הופסק על ידי בית המשפט. סעיף 15ב הוסף לחוק בעקבות עתירה לבג"צ של האגודה לזכויות האזרח ויוזמת חקיקה משותפת לאגודה ולסנגוריה הציבורית.




בית משפט השלום פוסל ראיה חפצית שהושגה בחיפוש שלא בסמכות על גוף החשוד מכח "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית" ומזכה את החשוד (ת"פ 6454/07)

הנאשם עוכב על ידי שלושה שוטרים חמושים ובחיפוש בכיסיו נמצאה סכין שהוחזקה שלא כחוק ובגין החזקתה הואדם. השוטרים ידעו שהנאשם אינו דרוש לרשויות אך החליטו לבצע את החיפוש שכן ידעו, כי לנאשם רישום פלילי בעברו. בית המשפט קבע שבנסיבות המקרה לא היה לשוטרים יסוד להניח שהנאשם נושא על גופו חפץ אסור, ואין בעברו הפלילי כשלעצמו להצדיק את החיפוש על גופו. בשל כך נקבע, על בסיס "דוקטרינת הפסילה הפסיקתית" כי כיוון שהראיה הושגה באמצעים פסולים, בחיפוש ללא סמכות ותוך פגיעה בפרטיות, אין לקבלה, ויש לזכות את הנאשם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: סמכות החנינה של הנשיא היא עצמאית ובלתי תלויה וחתימת הקיום מטעם הממשלה נועדה להבטיח קיום התנאים הפרוצדורליים (בג"צ 10021/06)

בית המשפט קבע, כי בהפעלת סמכות החנינה וההקלה בעונש מוקנים לנשיא המדינה שיקול דעת ומרחב הכרעה עצמאי. חתימת הקיום של ראש הממשלה או של שר אחר שעליו החליטה הממשלה לא נועדה ליתן לגורמי הממשלה כוח הכרעה בהחלטות החנינה, אלא נועדה להבטיח כי כל הפעולות המקדימות להן נדרשים גורמי המנהל התקיימו כסדרן. סמכות נשיא המדינה לחון נידונים היא סמכות ייחודית המיוחדת לרשות המחוננת והיא נועדה להקנות לנשיא, בתחום זה, חופש מלא להחליט כרצונו ולפי מיטב הבנתו, ותפקיד השר להבטיח כי לרשות הנשיא עומד הדרוש לצורך הפעלתו של שיקול הדעת הנמסר לו

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי בירושלים: יש לבחון חלופת מעצר גם בהליך הסגרה (ב"ש 5419/08)

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום, וקבע כי נקודת המוצא ההתחלתית היא ראייתו של מי שנמצא בהליכי מעצר לקראת הסגרה, ככל עצור אחר, לעניין זכויותיו, כאשר יש שוני אחד בלבד: בעת השיקולים והאיזונים בסיומו של כל הליך והליך, מן הראוי ליתן משקל נוסף לעובדת היותו של אדם זה עצור לקראת הסגרה. ככל שהמעצר הוא בשלבים התחלתיים של הליכי הסגרה, והעבירה היא כזו שניתן להעמיד את המבוקש לדין בישראל, ואותו מבקש כבר היה במעצר במסגרת אותה פרשה, הכף נוטה לעבר חלופת מעצר.




בית משפט השלום קיבל את בקשת הנאשם לצפות בקלטות החקירה במשרדי התביעה על אף מעצרו (פ 006356/08)

לטענת התביעה הבאת נאשם עצור למשרדי התביעה על מנת לצפות בקלטת חקירה מהווה הכבדה בלתי סבירה על רשויות התביעה ויש להסתפק בצפיית סנגורו בקלטת. בית המשפט דוחה הטענה בקובעו, כי זכות העיון בחומר החקירה היא אחת מזכויות היסוד של הנאשם, העולה בקנה אחד עם עניינו של הציבור בקיום הליך משפטי הוגן ובגילוי האמת, ולא ניתן להגביל זכות זו רק מטעמי נוחות של התביעה.




בית משפט השלום ביטל כתבי אישום בגין בנייה בלתי חוקית כנגד תושבי נמרוד ברמת הגולן מטעמי הגנה מן הצדק (ת"פ (נצ') 153/06 )

ביוזמת המדינה ועל פי החלטתה התיישבו בנמרוד תושבים במבנים בלתי חוקיים ואף הרחיבו אותם. המדינה נמנעה מלהגיש כתבי אישום כנגדם על בנייה בלתי חוקית למגורים ואף על פי כן הוגשו נגדם כתבי אישום על בנייה בלתי חוקית של מבני תיירות. בית משפט השלום בנצרת ביטל את כתבי האישום מטעמי הגנה מן הצדק בקבעו כי אין כל הצדקה להבחנה בין בנייה ללא אישור למגורים, לבנייה ללא אישור לצרכים תיירותים, מה גם שהמדינה עודדה בנייה זו ואף תמכה בה כספית.




בית המשפט העליון: אי מיצוי זכויות נפגע עבירה עשוי להביא לביטולו של הסדר טיעון (בג"צ 2477/07)

בית המשפט העליון קבע כי בבואו להכריע בין זכותו של נפגע העבירה שקופחה לבין זכויותיו של הנאשם העומדות להפגע, ידרש לבחינת עוצמת הפגיעות ותוצאותיהן. ככל שההליך הפלילי בו נתון הנאשם מצוי בשלב מתקדם יותר, כן תגבר הנטייה להעדיף מניעת הפגיעה בזכויותיו, והיפוכם של דברים ככל שההליך נמצא בשלבים מוקדמים. על בסיס זה דחה בית המשפט העליון את העתירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ קבע כי על המדינה לפעול מיוזמתה לשחרור אסירים זרים בתום מאסרם גם כאשר אין לכאורה לאן לגרשם (בג"ץ 6558/08)

העותר נדון למאסר פלילי בשל שהות בשטחים ללא רשיון ישיבה. בתום המאסר נאלץ העותר להמשיך לשבת בכלא עוד כ- 10 חודשים נוספים, משום שלא היו בידיו מסמכים תקפים שיאפשרו את גירושו לירדן, ואף לא מעמד חוקי ברשות הפלסטינית. משפחתו לא סייעה לו בהסדרת המסמכים הדרושים, ומשכך הסניגוריה הציבורית הגישה בשמו עתירה דחופה לשחרורו ולהסדרת רשיון ישיבה ברשות הפלסטינית. העתירה התקבלה ובעקבותיה, ניתן פסק דין הקובע כי על המדינה לפעול מיוזמתה לשחרור אסירים זרים בתום מאסרם גם כאשר אין לכאורה לאן לגרשם, זאת כדי להבטיח את יציאתו לחופשי של אסיר שריצה את עונשו, כנגזר מזכות היסוד לחירות האדם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום ביטל כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק עקב אכיפה סלקטיבית (מ"ת 3809/05, תל"פ 3830/05, ת"פ 2040/05)

בית משפט השלום בחדרה הורה לבטל כתב אישום מחמת "הגנה מן הצדק" בשל אכיפה סלקטיבית שחרגה באופן משמעותי ממתחם הסבירות. זאת כיוון שההליכים בתיק אחר של נאשמים באותה הפגנה עוכבו על ידי היועמ"ש ואילו בתיק דנן ניתנה החלטה הפוכה, למרות שלדברי בית המשפט אין כל הבדל בין הנאשמים. נקבע כי התנהלות מעין זו פוגעת קשות בתחושת הצדק ובעיקרון השוויון בפני החוק של מפגינים באותה הפגנה.




בית משפט השלום פסל ראיה שהושגה שלא כדין וזיכה את הנאשם ( 003204/07)

השוטר במקרה דנן ערך חיפוש אצל הנאשם משום שהנאשם שהה במקום שמשמש אנשים אחרים לשם ביצוע עבירות.בית המשפט קבע שהימצאותו האקראית של אדם במקום מסוים לכשלעצמה, אין בה כדי להחשיד בעבירה, ולא יעלה על הדעת שהדבר יקנה סמכות לפגיעה בפרטיות ולעריכת חיפוש. חיפוש ללא כל יסוד סביר לחשד הוא חיפוש שלא כדין, ולפיכך הסכין שנתפסה ברשות הנאשם והודאת הנאשם בעקבות כך נפסלו כראיות והנאשם זוכה.




בג"צ קבע כי על משפחת נפגע עבירה המבקשת לעיין בחומר הראיות נגד הנאשם לפנות בבקשה לבית המשפט בו מתנהל ההליך (בג"ץ 5164/07)

העותרים פנו לבג"צ בבקשה לחייב את הפרקליטות למסור לידיהם את חומרי החקירה שברשותה מכוח זכותו של האזרח לעיין במסמכים המוחזקים בידי הרשויות ומכוח חוק זכויות נפגעי עבירה לפיו רשאים הקרבנות ומשפחותיהם להיחשף לחומרי החקירה. בית המשפט העליון דחה את העתירה וקבע כי נפגע עבירה המעוניין לקבל את חומר הראיות נגד הנאשם בהליך תלוי ועומד צריך לפנות בבקשה לבית המשפט בו נדון ההליך ואינו זכאי לקבלו מידי הפרקליטות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים זיכה שוטר מג"ב מאשמת הריגה בשל תחולת הגנות הצורך והצידוק (ע"פ 6392/07)

ברוב דעות התקבל פסק דינו של השופט רובינשטיין שדחה את הערעור נגד דעתו החולקת של השופט ג'אברין בדבר זיכויו של שוטר מג"ב מאשמת הריגה בשל תחולת הגנות הצורך והצידוק. המחלוקת בין השופטים נסבה סביב השאלה האם מוצו כל החלופות האפשריות בטרם עשה השוטר שימוש בכח הקטלני שהביא להריגת המנוח




בית המשפט לערעורים פליליים קיבל ערעור המדינה על ביטול כתב אישום בשל "הגנה מן הצדק" (ע"פ 2139/08)

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ביטל החלטת בית משפט קמא לבטל כתב אישום והחזיר אליו את התיק לצורך שמיעת ראיות והכרעה הן בשאלת האשמה לגופה - האם המשיב נהג באלימות כנגד השוטר או שמא השוטר תקף את המשיב, והן בטענת "ההגנה מן הצדק" - האם בכך שנמנעה מלהגיש כתב אישום כנגד השוטר הפעילה התביעה את שיקול דעתה באופן בלתי שוויוני ומפלה בין השוטר לאזרח המצדיק את ביטול כתב האישום.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

נדחתה עתירת הנשיא משה קצב לקבלת מלוא חומר הראיות לפני השימוע בעניינו (בג"צ 2678/07)

בג"צ דחה את עתירת הנשיא משה קצב וקבע, כי הוראות סעיף 60א(ו) לחסד"פ בעניין זכות הטיעון אינן משנות מהוראות סעיף 74 לחסד"פ, אשר מאפשרות לקבל את מלוא חומר הראיות רק בעת הגשת כתב אישום, באשר השימוע אינו מהווה 'משפט זוטא'.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום זיכה שלושה נאשמים בתקיפת שוטרים (פ 5021/04)

הפרשה התחילה במסיבה שהתקיימה בבית פרטי לסיום אירועי יום הגאווה. השוטרים הגיעו למקום עקב תלונות על רעש וכאשר פרצו לדירה במטרה להפסיק את המוזיקה במסיבה פרצה מהומה שבעקבותיה נפצעו מספר חוגגים ושוטרים. בית המשפט זיכה את שלושת הנאשמים בעבירות של תקיפת שוטרים תוך מתיחת ביקורת חמורה על מהימנות השוטרים אשר העידו לפניו.




ביהמ"ש העליון התיר למערער לחזור בו מן ההודיה שעל בסיסה הורשע בעבירת הרצח במסגרת הסדרי טיעון ( ע"פ 635/05, 636/05)

בית המשפט העליון מפי השופט חשין קבע כי יש להתיר למערער לחזור בו מהודאתו וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית, הופעל לחץ על החשוד שיודה בביצוע עבירת הרצח בכדי לאפשר את קיומו של הסדר הטיעון. ייצוג משותף של מספר נאשמים, אף שלעצמו אינו פסול ולעתים אף מועיל, מלווה מטבעו בסכנת ניגוד אינטרסים, שעלולה לפגוע בכל אחד מן הנאשמים ולקפח את הגנתם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש לנוער זיכה שני קטינים מירושלים המזרחית מחמת הספק ( ת"פ 915/07 )

שני קטינים הואשמו בגין עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. הנאשמים הכחישו הן בחקירתם במשטרה והן בעדותם בבימ"ש כל מעורבות באירועי יידוי האבנים שיוחסו להם. בימ"ש זיכה את השניים בין היתר בשל ליקוי בתיעוד החקירה, ושם דגש על חשיבות תיעוד החקירה בהליך הפלילי.




בג"ץ דחה עתירה נגד הפסקת ייצוג על ידי עורך דין במשפט פלילי ( בג"צ 1346/08 )

העתירה כוונה נגד החלטתו של בית-המשפט המחוזי שלא להתיר לעורך-הדין להוסיף ולייצג את שולחו במשפט המתנהל נגדו בחשד לרצח ולעבירות פליליות נוספות. בג"צ דחה את העתירה וקבע כי בימ"ש המחוזי פעל מכוח סמכותו על פי חוק סדר הדין הפלילי, וזאת לאחר ששוכנע כי קיים חשש ממשי לניגוד ענינים בין הנאשמים בפרשה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי קבע כי חוות דעת מודיעינית בנוגע לסכסוכי פשיעה הינה קבילה (פ 040153/07)

בית המשפט קבע כי מתפקידו ומחובתו לתת משקל ראוי לתוכן חוות דעתו של העד בשים לב למספר מאפיינים רלוונטיים לרבות מקצועיותו, מומחיותו ונסיונו במחקר מודיעיני מבלי להתעלם מהעובדה שמוסר הידיעה אינו עד בבית משפט.




בית המשפט העליון דחה את העתירות כנגד עיסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר קצב (בג"צ 5699/07)

בדעת רוב קבעו השופטים פרוקצ'יה, ריבלין וגרוניס, כי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לערוך הסדר טיעון עם קצב מבוססת על טעמים ראייתים, ובהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון ליועץ המשפטי לממשלה בעניין, אין החלטתו חורגת ממתחם הסבירות, ואין עילה להתערבותו של בית המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בת"א התיר שימוש בעבר פלילי למרות מחיקתו מהמירשם ( ע"א 1402/07 )

המשיב ביקש שיימחקו כל הסעיפים בכתב ההגנה המתייחסים להרשעתו באינוס אשר התיישנה ואף נמחקה. בעקבות כך הורה הרשם על מחיקת הסעיפים האמורים מכתב ההגנה. המערערים על החלטת הרשם טוענים לפגיעה בזכותם החוקתית לזכות הטיעון, עוד הם טוענים כי החוק אינו אוסר העלאת טענות בענין עבירות שנמחקו במסגרת כתבי טענות. אין לדעתם לאיין את תוקפו של פס"ד חלוט פומבי אשר מפורסם ברבים וקובע קביעות להעדר אמינות של המשיב 1 ולהעדר שמו הטוב. הוחלט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת הרשם.




בית משפט השלום: סעיף 214 (ב3) לחוק העונשין - החזקת פרסום תועבה עם דמותו של קטין הינו חוקתי (פ 5174/06)

בית משפט השלום בתל-אביב דחה טענת הנתבע בדבר אי חוקיות ס' 214 (ב3) לחוק העונשין, שעניינו איסור החזקת פרסום תועבה ובו דמותו של קטין.




בית המשפט הצבאי דחה בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות בעת חקירת חוקרת שב"כ (תיק 6373/06)

בית המשפט קבע כי כי עקרון פומביות הדיון הינו עקרון על, וכי לא ניתנו טעמים מוצדקים לחרוג מהעיקרון ולקיים דיון בדלתיים סגורות במקרה זה.נדחתה הטענה שככלל עדויות חוקרי שב"כ צריך שיישמעו בדלתיים סגורות




בית משפט מחוזי ביטל פסק דין בשל אי הודעה על כוונת מאסר בפועל (עפ 002646/07)

בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה שהרשיע את המערער בקובעו כינפלו פגמים בהליך המחייבים להביא לביטולו ולהחזרת התיק לבימ"ש קמא לשם שמיעתו מחדש. בין השאר, לא הוגשה הצהרת תובע במועד כי בכוונתו לדרוש מאסר בפועל, ולא מונה סניגור למערער כנדרש.




בית המשפט המחוזי הרשיע נאשם על יסוד ראיה שנלקחה למטרה אחרת (תפ"ח 1084/06)

הכרעת דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב אשר עסקה בשאלה העקרונית בנוגע חוקיות השימוש בראיה מתיק אחר שאינו קשור לתיק הנדון.הראיה נלקחה בהסכמתו של החשוד.




בית משפט השלום קבע כי איחור בעדכון זיכוי במירשם הפלילי מהווה עוולה המזכה בפיצוי

בית משפט השלום בירושלים פסק פיצויים כנגד המדינה בגין התרשלות באיחור עדכון המרשם הפלילי שבו התובע זוכה.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
בחומצקי נ' מדינת ישראל (ע"פ 532/71): ביהמ"ש העליון קיבל ערעורו של נאשם שהודה במסגרת הסדר טיעון מבלי שהוזהר כי בימ"ש לא חייב לקבל את ההסדר.

המערער, אדם שהואשם בעבירת שוחד, ערך עם התביעה עסקת טיעון לפיה התביעה לא תבקש מאסר בפועל והנאשם יודה באשמה. בדיון בבימ"ש עסקת הטיעון לא הובאה לידיעת השופט, ובימ"ש פסק על המערער מאסר בפועל למרות בקשת התביעה שלא לעשות כן. במסגרת ערעור על ההחלטה קבע ביהמ"ש העליון ששופט אינו מחויב להסכם שנערך בין הצדדים, ושכל הסכם חייב להגיע לידיעת ביהמ"ש. הובהר שעל השופט מוטלת החובה לספק הסבר סביר לנאשם מודע הוא אינו מקבל ההסכם, ולאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו. עוד נקבע שביהמ"ש יקבל הודאה כקבילה רק לאחר ששוכנע שנעשתה באופן חופשי ומרצון, ולאחר ששוכנע שהייתה בידי הנאשם את היכולת לשקול את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהודאה. הערעור התקבל וביהמ"ש והחזיר הדיון להכרעת ביהמ"ש המחוזי (ניתן 28.03.72).




ביה"ד הצבאי לערעורים נ' ועקנין (ד"נ 9/83): השקיית אסיר במי מלח במטרה לגרום לו להקיא חבילות סמים אינה מהווה פגיעה בזכות לפרטיות של האסיר

ביהמ"ש העליון קבע, ברוב דעות, כי התנהלותם של סוהרים אשר השקו אסיר מי מלח בניגוד לדעתו במטרה לגרום לו להקיא חבילות סמים שהיו בגופו, אינה מהווה פגיעה בזכותו לפרטיות. בין היתר צוין בעניין זה כי חוק הגנת הפרטיות בא להקנות לאדם הגנה מפני פגיעה בפרטיותו ולא הגנה מפני פגיעה בגופו ובנכסיו, כי נושאים אלו נדונים בדיני העונשין הכלליים. הובהר שהפגיעה בפרטיות האסיר הייתה במקרה דנן קטנה ושולית ביחס לפגיעה בשלמות גופו. ביהמ"ש קבע כי התנהלות הסוהרים היא פסולה משום היותה אלימה ופוגענית, ומן הראוי כי יבואו על עונשם. עם זאת נפסק שבשל כך שבעניין שבנדון אין המדובר בהתנהלות פסולה ע"פ חוק הגנת הפרטיות, הרי שהראיות מסוג חבילות הסמים שנמצאו כתוצאה מהתנהלות הפסולה של הסוהרים, הינן ראיות קבילות. (ניתן 30.10.88)




יוסף קורטאם נ' מדינת ישראל (ע"פ 480/85): ראיה שנמצאה במסגרת ניתוח שבוצע במטרה להצלת חיי אדם ללא הסכמתו אינה ראיה פסולה

המערער הגיע לביה"ח לאחר מרדף משטרתי בו נודע לשוטרים כי הוא בלע סם מסוכן. בהגיעו לביה"ח הוחלט לבצע ניתוח להוצאת הסם המסוכן. הניתוח בוצע ללא הסכמתו של המערער והוא הורשע לאחר מכן בבית המשפט המחוזי באשמת החזקת הסם המסוכן. המערער ערער לביהמ"ש העליון על הרשעתו וטען כי הראייה הושגה שלא כדין והפרה את החוק להגנת הפרטיות. ביהמ"ש העליון, בפסק דינו של השופט בך, דחה הערעור מהטעם שהרופאים פעלו בתום לב כאשר החליטו לבצע את הניתוח. הודגש כי השיקולים שהנחו הרופאים היו רפואיים גרידא, ללא קשר לניסיון השגת הראייה, ושמטרה היחידה הייתה הצלת חיי המערער. נפסק שבנסיבות אלו אין לראות בניתוח תקיפה במובן הפלילי ולא "הטרדה אחרת" ע"פ חוק הגנת הפרטיות. נפסק שהראיה הושגה כדין ושניתן להרשיע המערער על בסיסה. הערעור נדחה. (ניתן 19.8.86)




בג"צ קבע כי זכותו של אדם לעיין בתיק החקירה המשטרתית נגדו גם אם הוא נסגר עקב חוסר ראיות (בג"צ 10271/02)

נגד העותר התנהלה חקירה פלילית, אשר בסופה לא הוגש כתב אישום והתיק נסגר מחוסר ראיות. העותר ביקש לעיין בחומר החקירה נגדו, כדי שיהיה בידו הן לשנות את עילת הסגירה של התיק והן לנהל הליך משפטי כנגד המתלונן. בית המשפט העליון פסק ברוב דעות, כי זכותו של אדם לעיין בחומר הנוגע לעניינו והמצוי בידי הרשות הציבורית, הינה זכות יסוד במשפט הישראלי. יחד עם זאת, כאשר מתעוררת פגיעה באינטרס ציבורי בדרגת הסתברות גבוהה, תיסוג זכות העיון בפניו. בענייננו, נקבע כי זכות העיון לא תביא לפגיעה בהסתברות גבוהה באינטרס הציבורי שעניינו הבטחת שיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה. (ניתן 30.7.2006).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

קואסמה נ' שר הביטחון (עע"מ 1/82)- ביטול צו מעצר מנהלי עקב פגם בשיקול הדעת

בית המשפט העליון קיבל את העתירה, וקבע שמטרת מעצר מנהלי על פי חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), אינה להטיל עונש על אדם עבור מעשים שביצע בעבר, אלא למנוע את הסכנה הצפויה ממנו בעתיד. נפסק כי הסמכות להחזיק את קואסמה במעצר עד לבירור הערעור של המדינה, הינה מטרה זרה לחוק סמכויות שעת חירום (מעצרים).




עימאד גנימאת נגד מדינת ישראל (דנ"פ 2316/95): היות עבירה "מכת מדינה" אינה מהווה עילה למעצר עד תום ההליכים, אך יכולה להוות שיקול למעצר לפי נסיבות העניין

בית משפט העליון החליט פה אחד כי היות עבירה "מכת מדינה" אינה מהווה כשלעצמה עילת מעצר לפי סעיף 21א'(א)(1) לחוק סדר דין הפלילי, אולם היא יכולה להוות שיקול בין שיקולים אחרים לעניין התגבשותה של עילת מעצר. לדעת הרוב, חקיקת חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו משפיעה על פרשנותם של דיני המעצר שהתקיימו ערב חקיקתו, ובכלל זה על פרשנות יסודותיה של עילת המעצר הנדונה.




עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל (בש"פ 537/95) - היות עבירה "מכת מדינה" אינה מצדיקה כשלעצמה מעצר עד תום ההליכים

בית משפט העליון קבע ברוב דעות ש"מכת מדינה" אינה הופכת את העבירה לסוג מורחב של עבירות שיש לעצור בגינן משום עצם העובדה שמדובר בעבירה מסוג "מכת מדינה", ועובדה זו כלשעצמה אינה מצביעה על כך כי הנאשם מהווה סכנה לשלום הציבור. השופט חשין חלק על כך וסבר כי בעבירה מסוג זה קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם יסכן את שלום הציבור. לפיכך הוחלט לקבל את עררו של העורר ברוב דעות, אך לנוכח חשיבות הסוגיות שהתעוררו בפסה"ד וחילוקי הדעות שנתגלעו, החליט ההרכב עצמו על קיום דיון נוסף בנושא




סוגי זכויות

זכויות בפלילים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם