המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות עצירים > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
המשטרה חויבה לפצות בגין נזקי מעצרי שווא במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה נגדה (ת"א (י-ם) 9253/09)

התובעים, אשר השתתפו באירועי מחאה ליישום תכנית ההתנתקות, הגישו כנגד המשטרה והמדינה תביעה, בגין נזקים שנגרמו ממעצרי שווא. הנתבעות טענו כי לאור מעשיהם הפליליים, "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". ביהמ"ש קבע, כי אף שמדובר במעשים פליליים, ההתייחסות אל אירועי המחאה היא מיוחדת. נקבע כי אין להקל ראש בביצוע מעצרי שווא בלתי חוקיים גם כאשר מדובר בעבירות חמורות יותר, המבוצעות בידי אנשים שהתנהגותם איננה בהכרח נורמטיבית. על המשטרה לנקוט זהירות רבה בהפעלת סמכויותיה, ולמנוע פגיעה בזכויות הפרט לחירות ולכבוד. רשלנות המשטרה נבחנת לאור אי חוקיות המעצר, הרקע למעצר, הכוונת התנהגות המשטרה בעתיד וההשלכות על המשטרה והחשודים. אין מקום לבקש מעצר כשניתן להפעיל אמצעי דרסטי פחות. במקרה זה, המעשים הפליליים שבצעו התובעים, שהתנהגותם נורמטיבית, היו ב"רף התחתון", קשה לראות בהם "עילה בת עוולה", ולכן יש לפצותם.(ניתן 23.10.14).




בימ"ש השלום בכפר סבא ביטל תנאי שחרור בערובה שאסר על חשוד להתראיין על החקירה לכלי התקשורת (בש"ע 10790-02-14)

המשטרה ביקשה לקבוע כי תנאי לשחרורו בערובה של החשוד - יועמ"ש בעיריות ראשל"צ ורחובות אשר נחשד בקבלת שוחד ומרמה – הוא איסור להתראיין לכלי התקשורת על החקירה. החשוד טען כי לביהמ"ש אין סמכות לקבוע איסור זה כתנאי לשחרור בערובה, וכי התנאי פוגע בחופש הביטוי של החשוד. השופט קרשן קבע כי לביהמ"ש קיימת סמכות לאסור על חשוד להתראיין לתקשורת, וכי יש להביא בחשבון כי איסור זה יפגע בחופש הביטוי של החשוד ובזכות הציבור לדעת. הגבלת חשוד להתראיין לאמצעי התקשורת תיעשה רק כאשר יכולה המשטרה להראות כי קיימת הסתברות ברמה של קרוב לוודאי, שאלמלא איסור זה ישובשו מהלכי החקירה או המשפט. נפסק כי לא מתקיימת הסתברות ברמה של קרבה לוודאות כי המשיב יפנה לאמצעי התקשורת על מנת לשבש את מהלכי החקירה נגדו, והתנאי האמור בוטל. (ניתן 8.11.14).




ביהמ"ש העליון קיבל ערעור על החלטה להחזיק נאשמים ברצח במעצר עד תום ההליכים (בש"פ 1273/14)

ביהמ"ש העליון קיבל ערעורם של 2 חשודים בביצוע רצח, על החלטת ביהמ"ש המחוזי לעצור אותם על תום ההליכים. לטענת העוררים, אין בראיות שהובאו פוטנציאל ראייתי להרשעה מעבר לספק סביר, ומכאן שבקשת המעצר אינה עומדת ברף של ראיות לכאורה. השופט עמית קבע שככלל, אין מניעה להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים גם כאשר מדובר בראיות נסיבתיות, כדוגמת הנסיבות שבמקרה דנן. עם זאת, הובהר שקיימת זיקה בין עוצמת הראיות לבין חלופת המעצר, כך שככל שעוצמת הראיות קטנה יותר ובחינת חומר החקירה מעוררת ספקות וסתירות, כך תגדל הנכונות לשחרר נאשמים לחלופת מעצר. לפיכך, ולאחר שנקבע שבמקרה דנן אכן קיימת חולשה ראייתית, הוחלט שיש להסתפק בחלופת מעצר. הערר התקבל ונקבע שיש להחזיר הדיון לבימ"ש קמא, על מנת שיבחן חלופת מעצר הדוקה עבור העוררים. (ניתן 04.03.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: מכוח סמכותו להאריך מעצר מוסמך בימ"ש השלום להאריך גם תנאי שחרור בערובה (בש"פ 5536/13)

ביהמ"ש העליון קיבל בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שדחה ערר על החלטת בימ"ש שלום, לפיה אין ביהמ"ש מוסמך להאריך תנאיי שחרור בערובה, לרבות מעצר בית, אלא במסגרת הגשת ערר על ההחלטה או במסגרת בקשה לעיון חוזר בה. השופט עמית קבע כי מכוח סמכותו להאריך מעצר, מוסמך בימ"ש השלום להאריך גם תנאי שחרור בערובה. נקבע שמאחר שהסמכות להאריך תנאי הערובה נגזרת מהסמכות להאריך מעצר, הרי שסמכות זו נמשכת משך אותו פרק זמן בו רשאי בימ"ש השלום להאריך מעצרו של חשוד. נקבע שבגדר סמכויות המעצר שממילא נתונות לבימ"ש השלום במצב הרגיל של מעצר לימים, קרי בתקופה של 30 הימים הראשונים, הארכת תנאי ערובה תיעשה במסגרת סעיף 16 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים). לאחר מכן ההארכה תיעשה במסגרת סעיף 58 לחוק. (ניתן 20.8.13)




ביהמ"ש המחוזי: כשכניסת שוטרים לדירה נעשית ללא יסוד חוקי קמה הזכות להתנגד למעשי השוטרים (עת"מ 1340-02-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ערר של שני נאשמים על החלטת בימ"ש השלום שהורה על המשך מעצרם עד לקבלת תסקיר מעצר בעניינם. כנגד העוררים הוגש כתב אישום בגין תקיפת שוטרים שנכנסו לדירתם במסגרת בירור תלונה על סכסוך שכנים. השופט פיש קבע שמתוך הראיות עולה לכאורה כי כניסת השוטרים לדירה, וניסיון המעצר או העיכוב של אחד העוררים, נעשו ללא יסוד חוקי. נקבע שבנסיבות אלו קמה לעוררים הזכות להתנגד לשוטרים. נקבע שהתנגדות העוררים, שכללה חטיפת אקדח משוטר, חרגה מגבולות הסביר, ואולם שהמדובר באירוע בו הופעלה כנגדם אלימות רבה ובלתי חוקית בביתם. לפיכך, ולאור עברם הנקי, נקבע שאין לקבל עמדת המדינה כי העוררים מהווים סיכון לשלום הציבור או לשוטרים. לפיכך נקבע שהעוררים ישהו בתנאים מגבילים של מעצר בית עד לקבלת תסקיר המעצר וסיום הדיון בבימ"ש קמא. (ניתן 12.2.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום הקל בעונשם של מסתננים מעזה בשל החזקתם חודש ימים במעצר ללא הספקה של בגדים ולבנים להחלפה (ת"פ 58005-11-12)

בימ"ש השלום בב"ש גזר עונש של 200 ימי מאסר ושישה חודשי מאסר על-תנאי על שלושה מסתננים מעזה שנכנסו לישראל שלא כדין. השופט ליבדרו דחה טענת אחד הנאשמים לאפלייתו אל מול תושבי איו"ש הנכנסים שלא כדין לישראל, שנגדם מוגש כתב אישום בגין שהייה בלתי חוקית, ולא בגין הסתננות. נקבע שהמדובר באבחנה מקובלת, הנובעת מהמצב הביטחוני הרגיש והנפיץ השורר בגבול רצועת עזה ומצרים. נקבע שמתחם הענישה ההולם את עבירת ההסתננות הוא בין 8 ל – 18 חודשי מאסר. עם זאת, ביהמ"ש הקל בעונשם של הנאשמים וזאת מהטעם שהם הוחזקו חודש ימים במעצר, מבלי שסופקו להם בגדים ולבנים להחלפה. נקבע שהמדובר בפגיעה בכבוד הנאשמים ובהפרת המדינה את חובותיה. הובהר שעל המדינה החובה לדאוג במיוחד לקיום זכויותיהם של עצורים ואסירים מוחלשים, כדוגמת תושבים זרים, שאינם בקיאים בחוק ולא שולטים בשפה העברית. (ניתן 28.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: יש להחמיר בתנאי שחרורו בתנאים מגבילים של נאשם שביצע עבירה נוספת בתקופת שחרורו לחלופת מעצר (בש"פ 1361/13, בש"פ 1378/13)

ביהמ"ש העליון קיבל בר"ע שהגישה המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים, לשחרר נאשם, נער נגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרעות ותקיפת עובד ציבור, לחלופת מעצר מסוג מעצר בית לילי. השופטת ברק-ארז ציינה שכאשר נאשם ששוחרר בתנאים מגבילים מואשם בביצוע של עבירה נוספת בתקופת שחרורו – ובפרט עבירה שטיבה ונסיבותיה דומים לעבירה שבגין ביצועה נעצר – על ביהמ"ש להחמיר באופן משמעותי בתנאי שחרורו ובהגבלות המוטלות עליו. השופטת ציינה כי הניסיון מלמד שאין במעצר לילי לבדו כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם, ושהוא הפר את האמון שביהמ"ש נתן בו. נפסק שהותרתה של חלופת המעצר המקורית על כנה משמעה הזנחתו של הביטחון הציבורי. הובהר שלאור גילו הצעיר, על חלופת המעצר לאפשר לנאשם שלא להתנתק מביתו ומן מסגרתו הלימודית, אך שהפיקוח עליו חייב להיות הדוק ומשמעותי. (ניתן 22.02.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הפחית את גובה הפיצוי שנפסק לטובת נאשם בגין מחדלים שנפלו בחקירתו (ע"א 4584/10)

ביהמ"ש העליון קיבל ברוב דעות את ערעור המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי שחייבה אותה בתשלום פיצויים בסך 1.8 מיליון ש"ח למשיב, נאשם שזוכה מאישום של תקיפה מינית של קטינה. הפיצוי נפסק בשל מעצר המשיב ל-88 יום, וכפיצוי על פגמים שנפלו בחקירתו ועל אלימות שהופעלה כנגדו. צוין שלצד האינטרס הציבורי להביא נאשמים לדין, חובה על הרשויות לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע גרימת נזק לנחקרים. השופטים עמית וארבל קבעו שמחדלי החקירה במקרה דנן אינם עולים כדי התרשלות וספק אם ניתן לייחס להם קשר סיבתי למעצר המשיב. עוד נקבע שלא הוכחו טענות המשיב בדבר התעללות קשה. לפיכך, ומכיוון שהוכח שננקטו כנגד המשיב אלימות ואיומים, נפסק שהוא זכאי לפיצוי בסך 200 אלף ש"ח, ו- 45 אלף ש"ח הוצאות. השופט הנדל, בדעת מיעוט, גרס שיש לפצות הנאשם ב-1.2 מיליון ש"ח. (ניתן 04.12.12)




בעקבות עתירה לבג"ץ שונו הוראות הדין ונקבע שחייל כלוא יוכל להיפגש עם עו"ד גם מחוץ לשעות הפעילות הרגילות (בג"ץ 7071/11)

חייל שנעצר במהלך שירותו הצבאי, ופגישתו עם עורך דינו נדחתה בהתאם לנוהל הקובע שפגישות עם חיילים כלואים נערכות רק בשעות הביקור הרגילות (08:00 – 16:00), עתר לבג"ץ כנגד הנוהל. נטען שהנוהל פוגע בזכות ההיוועצות של החייל הכלוא, שהינה זכות יסוד. בעקבות העתירה עודכנו הוראות הצבא ונקבע הסדר על-פיו חייל כלוא יוכל להיפגש עם עו"ד גם מחוץ לשעות הפעילות. העותר טען שהדרישה לתיאום הביקור מבעוד מועד, הקבועה בהוראות המתוקנות, פוגעות בזכויות החייל ואין לחייב עו"ד לתאם מראש את הפגישה עם בסיס הכליאה. השופטת נאור דחתה הטענה וקבעה שהמדובר בדרישה לגיטימית שכן בסיס הכליאה ממוקם בתוך מחנה צריפים, שהינו מחנה מאובטח המאגד בתוכו בסיסים רבים. צוין שחזקה על המשיבים שיפעלו בהתאם להוראות החדשות, ולא יערימו קשיים על עוה"ד המבקשים למלא מלאכתם ולהיפגש עם לקוחותיהם בבסיסי כליאה. (ניתן 21.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: את סדר הדין הפלילי יש ככלל לקיים כלשונו ואין לערוך דיון בהליכים פליליים שלא במעמד הצדדים (בש"פ 6332/12)

המבקשים, זוג חשודים שנעצרו לצורך ביצוע פעולות חקירה, הגישו בקשת רשות ערר לביהמ"ש העליון על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר משיקולי דחיפות דחה עררם על מעצרם וזאת מבלי שהמבקשים היו נוכחים בדיון ומבלי ששמע את באי כוחם. השופט מלצר ביקר התנהלות זו תוך שהוא קובע כי "את סדר הדין הפלילי יש לקיים ככלל כלשונו". השופט מלצר הבהיר כי אין לסטות מסדר הדין הפלילי גם בנסיבות של דחיפות, או כאשר עולה חשש כי היצמדות להוראות החוק תעכב במידת-מה את ההליך הפלילי, או את הליך החקירה. עוד הובהר שהכלל בדבר חובת עריכת דיון במעמד הצדדים בהליכים פליליים היא נדבך חשוב בהגנה על זכויות עצורים, וכי זכות זו מהווה חלק מהעקרון של הבטחת הליך הוגן המעוגנת כחלק מהזכות לחירות ומהזכות לכבוד. לאור האמור קיבל ביהמ"ש הבקשה. (ניתן 29.09.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשה לשחרור רכבו של נאשם בסחר בסמים (בש"פ 5769/12)

המבקשת, חמותו של נאשם בסחר בסמים אשר רכושו נתפס ע"י המדינה, לרבות רכב הרשום על שם המבקשת, פנתה לביהמ"ש בבקשה שיורה למדינה להשיב לה הרכב התפוס. בתי המשפט השלום והמחוזי דחו הבקשה אך קבעו כי המבקשת תוכל לשחרר הרכב באמצעות הפקדת סכום של 40 אלף ₪ ובמתן ערבות בסך 100 אלף ₪. המבקשת פנתה לביהמ"ש העליון בבקשת רשות ערעור על ההחלטה. השופט שהם דחה הבקשה תוך שהוא קובע שבשלב זה די שיוצגו ראיות לכאורה המצביעות על פוטנציאל לחילוט רכושו של הנאשם בתום ההליך הפלילי, בכדי להביא לדחיית הבקשה. ביהמ"ש ציין שאמנם, תפיסת רכושו של אדם טרם הרשעתו מהווה פגיעה בזכות קניין, ואולם שהחלטות בתי המשפט בעניין זה מהוות איזון ראוי בין תכלית תפיסת הרכוש לבין ההגנה על זכות הקניין של הנאשם. (ניתן 20.08.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: ביטול איזוק אלקטרוני של נאשם לאור מדיניות חברה הפרטית האחראית לא להתיר כניסת עובדיה למזרח ירושלים (עמ"ת 38996-04-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה החליט על ביטול השמתו של איזוק אלקטרוני על נאשם והורה על השמת הנאשם במעצר בית ללא האיזוק, וזאת לאור מדיניות חברת השמירה הפרטית המתפעלת הפיקוח האלקטרוני לא להתיר כניסת עובדיה למזרח ירושלים ללא ליווי משטרתי. השופט פיש ציין שאילו היה מדובר במגבלה שנקבעה על ידי המדינה עצמה, ייתכן והיה מקום להחזיר הנאשם למעצר. אולם, כאשר מדובר במדיניותה של חברה פרטית הנותנת שירותים למדינה, אין הנאשם צריך לשאת בנטל המדיניות האמורה. הוחלט כי אין לבטל את חלופת המעצר וכי תחת האיזוק האלקטרוני ייחתמו ערבויות כספיות. (ניתן 09.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: הגמשת תנאי השחרור לאור הימשכות הליכים (בש"פ 2889/12)

מדינת ישראל ביקשה להאריך מעצרם בתשעים ימים של 2 עצורים נגדם הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות חבלה בכוונה מחמירה. המשיבים טענו לעיכוב רב בהתנהלות ההליך שלאורו יש לבחון הבקשה. ביהמ"ש העליון קבע שחלוף הזמן והעובדה שחלפו תשעה חודשים ושמיעת התיק לא התקדמה כנדרש מהווים שיקול במכלול השיקולים בנוגע למעצר או שחרור המשיבים לחלופה, וזאת בצד יתר השיקולים ובהם מסוכנות המשיבים. השופט זילברטל קבע שמתן משקל להימשכות ההליכים אמור להביא להגמשה בתנאי השחרור, כך שכעת ניתן להסתפק בתנאים פחות הדוקים ו"דרמטיים", מבלי להתעלם מהצורך להבטיח מפני מסוכנות המשיבים. צוין שבנסיבות דנן ניתן להסתפק בחלופה המבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה. ביהמ"ש קיבל הבקשה באופן חלקי והורה על הארכת המעצר בשבעים וחמישה ימים. בנוסף הורה ביהמ"ש לשירות המבחן להכין תסקירי מעצר לבחינת חלופות מעצר. (ניתן 16.04.12)




ביהמ"ש העליון: הארכת מעצר שלישית של נאשמים שטרם ניתנה בעניינם החלטה על מעצר עד תום ההליכים (בש"פ 2151/12)

ביהמ"ש העליון קיבל בקשת המדינה להארכת מעצר שלישית של שני נאשמים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, וזאת בטרם ניתנה החלטה למעצרם עד תום ההליכים. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום הכולל מספר רב של אישומים שעניינם עבירות שנעשו במסגרת פעילות ארגון פשיעה. צוין שבבקשה להארכת מעצר נדרש ביהמ"ש לאזן בין זכות נאשם שטרם הוכחה אשמתו לחירות, לבין הגנה על האינטרס לשלום הציבור ובטחונו ולניהולו התקין של ההליך. ככלל, חלוף הזמן והימשכות ההליכים מטים את נקודת האיזון לטובת חזקת החפות וזכות הנאשם לחירות. ברם, אין בכך כדי לאיין את משקל האינטרסים הציבוריים ויש להתחשב במידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם וקצב ההתקדמות ההליכים בתיק. ביהמ"ש קבע שמסוכנות הנאשמים הינה גבוהה ולפיכך, ולמרות התמשכות ההליך, יש לקבל הבקשה. ביהמ"ש האריך מעצר הנאשמים בתשעים ימים או עד מתן פסק-דין בעניינם. (ניתן 05.04.12)




ביהמ"ש המחוזי אסר על כבילתו בכל שעות היממה של עצור בטחוני השוהה בבית חולים (עת"א 16346-02-12)

העותר, עצור מנהלי בטחוני הנמצא בביה"ח לאחר שסיים שביתת רעב בת 66 יום, פנה לביהמ"ש המחוזי מרכז כנגד החלטת השב"ס לכבול אותו למיטתו בכל שעות היממה. ביהמ"ש קבע שכבילת העותר בכל שעות היממה בנסיבות האמורות ולאור מצבו הבריאותי, גם באזיק אחד, הינו אמצעי לא מידתי. במובן זה צוין שאמצעי זה אינו מוצדק וזאת לאור אמצעים אחרים שיש בידי השב"ס, אשר יכולים להבטיח את הצורך בשמירה על העותר. צוין שלמרות השוני בין החזקת העותר בביה"ח לעומת מתקן הכליאה, אין הבדל זה מצדיק כבילת העותר בכל שעות היממה, וזאת במיוחד שאין בהתנהגות העותר בכדי לעורר חשש להימלטותו. ביהמ"ש קיבל העתירה בחלקה והתיר לשב"ס לכבול העותר באזיק אחד רק במקרה בו יימצא בחדר מי שאיננו נמנה על שב"ס או על הצוות הרפואי המטפל בעותר. (ניתן 23.02.12)




בימ"ש השלום: החלטת השב"ס להסיע עציר משוחרר כשהוא אזוק פוגעת בכבודו ובחירותו (ת"א 6389-09)

בימ"ש השלום בירושלים קיבל תביעתו לפיצויים של אדם, שלאחר קביעת בימ"ש שיש לשחררו ממעצר נאלץ, בשתי פעמים שונות, לחזור ברגל לבית המעצר לצורך איסוף חפציו. התובע טען שנאלץ ללכת ברגל שכן השב"ס לא העניק לו חלופה אחרת. המדינה טענה שהתובע יכול היה להמתין לסוף הדיונים, ואז לנסוע עם שאר העצירים שהוא אזוק. ביהמ"ש קבע שהוראות הדין אינן מתירות לשב"ס לאזוק עציר משוחרר, ושבנסיבות האלו האיזוק פוגע בכבודו ובחירותו של האדם. בנוסף דחה ביהמ"ש טענת המדינה שאם תחויב להסיע כל עצור משוחרר עם שחרורו יצור הדבר נטל כלכלי כבד. הובהר שאיזוק אדם שזה עתה שוחרר בכדי לחסוך בהוצאות הינה חציית קו אדום. נפסק שהמדינה הפרה חובותיה ונהגה ברשלנות בכך שלא סיפקה לתובע דרך חוקית ובטוחה לשוב לבית המעצר, ושעליה לפצות התובע בסך 14,000 ₪. (ניתן 08.01.12)




ביהמ"ש העליון דחה ערר המדינה על החלטה לשחרר למעצר בית נאשמים שפעלו נגד פינוי מאחזים בלתי חוקיים (בש"פ 369/12)

ביהמ"ש המחוזי בירושלים החליט על שחרורם למעצר בית של יהודים תושבי הגדה, שהואשמו בביצוע עבירות שונות במסגרת ניסיונותיהם לסכל פעולות של פינוי מאחזים בלתי חוקיים. על ההחלטה הגישה המדינה ערר בו טענה למסוכנות המשיבים ושאין בחלופת המעצר בכדי לאיין מסוכנותם. ביהמ"ש העליון בחן עילת המסוכנות לאור כך שהמדובר בעבריינות על רקע אידיאולוגי. ביהמ"ש דחה הערר מהטעם שהגשת כתב אישום על יסוד עבירה של איסוף ידיעות בעלות ערך צבאי הינו נדיר, ולאור כך שיש צורך לבחון את יישום העבירה על המקרה דנן. בנוסף התחשב ביהמ"ש בכך שהמשיבים לא היו מעורבים ישירות בפעולות האלימות ושזו הפעם הראשונה שהם במעצר. בשולי הדברים ציין השופט עמית שמה שאתמול לא נחשב כמסוכן יכול להיחשב כך מחר, וכי "לא לעולם חוסן מפני מעצר עד תום ההליכים בעבירות כגון דא". (ניתן 15.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטה לעצור נאשם באונס עד תום ההליכים למרות פגמים לכאורה בשימוש בדגימת DNA שהביאה למעצר (בש"פ 5524/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של אדם המואשם בעבירת אונס חמורה על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה בקשתו לעיון חוזר בהחלטה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. העורר טען שדגימת ה-DNA בה נעשה שימוש במסגרת ההליך כנגדו נלקחה ממנו לצורך תיק אחר ומשכך, אין היא ראייה קבילה בענייננו. נקבע שלצורך ההחלטה בדבר מעצר על תום הליכים, דגימת DNA מהווה ללא ספק ראיה לכאורה בעלת עוצמה גבוהה. עוד צוין כי גם אם הופרה זכותו של העורר בעניין זה, סוגיה זו מקומה בהליך העיקרי. בכל מקרה צוין כי בהנחה והעורר היה מסרב ליתן דגימת DNA (כפי שהיה מתבקש אם לא היה נעשה שימוש בדגימה הקיימת), אזי ניתן יהיה לזקוף לחובתו סירוב זה במסגרת ההחלטה להשאירו במעצר עד תום ההליכים. לאור האמור, ולאור חזקת המסוכנות של העורר, הערעור נדחה. (ניתן 02.08.11)




בגץ דחה עתירת איש חמאס למנוע הארכת מעצרו המנהלי שנמשך משנת 2007 (בג"ץ 2142/11)

העותר, נתון במעצר מינהלי מאז אוקטובר 2007, ומוכר כפעיל בכיר בחמאס. העותר מבקש למנוע הארכת מעצרו בחודשיים נוספים. לטענתו, הזמן מתחילת מעצרו מטה את הכף לטובת שחרורו. מנגד, טוענים המשיבים בהסתמך על חוות דעת של ראש השב"כ, כי מדובר על פעיל בכיר בחמאס שככל הנראה יפעל נגד מדינת ישראל לכשישתחרר, ולכן יש להאריך את מעצרו. בית המשפט חזר על ההלכה לפיה ככל שתקופת המעצר הולכת ומתארכת, כך נדרשים שיקולים כבדי משקל יותר כדי להצדיק הארכת מעצר נוספת, עם זאת נקבע, על סמך המידע הסודי שהוצג, כי המעצר אכן יוארך, אולם אם לא יתווסף מידע על פעילות אסורה חדשה, ישוחרר העותר ביוני 2011. (ניתן 27/3/2011)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל שחרורו של עציר לחלופת טיפול בגמילה והורה על מעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 1981/11)

המשיב נמצא במעגל הסמים זמן רב וצבר עבר פלילי כבד. בנוסף הפר המשיב במשך פעמים רבות את תנאי מעצר הבית אשר הושתו עליו ותוך כדי כך ביצע עבירות חמורות בשלן הוא עומד למשפט. המדינה הגישה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בי-ם לשחרר את המשיב לחלופת טיפול בגמילה מסמים. בית המשפט העליון קבע, כי ככלל שלב המעצר אינו השלב הראוי לבחינת טיפול גמילה. בית המשפט רשאי לשלוח עציר לטיפול גמילה כאשר החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר, אם פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה, ואם יש בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת ממנו. מכיוון שתנאים אלה לא התקיימו בעניין דנא ביטל בית המשפט העליון את החלטת המחוזי והורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים. (21.3.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: זיכוי מערער מחמת הספק תוך הבעת ביקורת על אופן חקירתו במשטרה (ע"פ 37830-06-10)

ביהמ"ש המחוזי זיכה מחמת הספק אדם אשר הורשע בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה בתאונת דרכים, נהיגה ללא ביטוח, שינוי זהות רכב ושיבוש מהלכי משפט. נקבע שהודאות המערער עליהן התבסס בימ"ש השלום והרשעתו על-פיהן מנוגדים לראיות אובייקטיביות שונות, ומכאן שיש לזכות המערער מחמת הספק. ביהמ"ש הביע ביקורת קשה על אופן חקירת המערער אשר הוחזק ער ונחקר ברציפות במשך שתי יממות. צוין שאופן חקירה זה פוגע באופן בסיסי בזכויות הנאשם ושהוא אינו מוצדק אלא במקרים מיוחדים, כשיש חשיבות קריטית להשגת מידע בזמן קצר. ביהמ"ש ציין שספק אם אפשר לראות בהודאות שהתקבלו באופן זה כהודאות שניתנו מרצון חופשי. בנוסף ביקר ביהמ"ש את התנהלות המשטרה אשר גבתה מספר הודאות ללא אזהרת המערער וללא יידועו על זכותו להיוועץ בעו"ד. (ניתן 01.12.10)




בית המשפט המחוזי סירב להחזיר לבית המעצר נאשם שביקש לחזור אל בין כתלי הכלא מסיבות כלכליות (מ"ת 7586-02-09)

כנגד הנאשם מתנהל הליך פלילי והא עצור בביתו כחלופת מעצר עד תום ההליכים. בשל קשייה הכלכלים של משפחתו מתקשה הנאשם לשהות בביתו ולנצל את היתרונות שבמעצר בית ועל כן ביקש לוותר על זכותו לחלופת מעצר ולשוב אל בין כתלי בית המעצר. המדינה צידדה בבקשת הנאשם שכן התנגדה מלכתחילה לשחרורו למעצר בית. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשה בקובעו, כי אין מקום להורות על מעצרו של אדם אשר נקבע שאין צורך או עילה למעצרו, רק משום שהוא מבקש זאת בשל בעיות כלכליות. השופט רון שפירא קבע, כי עוני אינו מהווה עבירה, וכי "הבקשה להפיכת בית המעצר למקלט סוציאלי נדחית".

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט המחוזי: החלטת בית המשפט העליון לשחרר עצור למעצר בבית מלון היא בעייתית (בש 1994/09)

בית המשפט המחוזי בנצרת שחרר עצור לחלופת מעצר בבית מלון בהתאם להחלטת בית המשפט העליון בעניינו. עם זאת פירט בית המשפט המחוזי את הבעייתיות שהוא רואה בחלופת מעצר שכזו: בית המשפט נותן יד לאכלוסו של נאשם משוחרר לחלופת מעצר בחדר בבית מלון, יחד עם משמורן ללא ידיעת או הסכמת בית המלון. כמו-כן שיקול דעתו של בית המשפט מוגבל, כאשר החלופה היא בבית מלון, כיוון שאינו יכול להורות על איזוק אלקטרוני. בנוסף, בית המלון רשאי, בהתקיים נסיבות מסוימות, לסלק אדם מחדריו ומשטחו, או להעביר אדם מחדר לחדר אחר, ואולי אף לבית מלון אחר, בעוד בית המשפט לא יוכל להורות לבית המלון לחזור בו כיוון שלא ביקשו את הסכמתו. יתר על כן, חלופת המעצר מהווה פגיעה בעקרון השוויון בעצורים אשר אינם יכולים להרשות לעצמם להשתכן בחלופה יוקרתית שכזו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי שחרר למעצר בית במגבלות את תשעת העצורים שחסמו כביש בארוע מחאה נגד מבצע עופרת יצוקה (מ"ת 4101-05-09)

בית המשפט המחוזי בחיפה הורה על שחרורם לחלופת מעצר במגבלות, של תשעת הנאשמים משפרעם, שנעצרו בעקבות התפרעותם בארוע מחאה נגד מבצע עופרת יצוקה, במסגרתו חסמו את כביש 79. המדינה בקשה לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם בטענה שהם עלולים לחזור על המעשה, אולם, בית המשפט קבע, כי אין חשש להשפעה על עדים או להמלטות מאימת הדין וכי גם עילת המסוכנות אינה מתקיימת בנסיבות דנן. אמות המידה לשם מעצר עד לתום ההליכים בנסיבות אלו צריכות להיות סיכון מוחשי של ממש ולא מספיק חשש בעלמא.




בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה שלא להתיר לבניו של עצור לבקרו בבית המעצר (רע"ב 859/09)

למבקש, אשר נתון במעצר עד תום ההליכים, שני בנים שנעצרו לצורך חקירה ושוחררו מבלי שהוגש נגדם כתב אישום. מאז מעצר הבנים נמנע ביקורם אצל המבקש מטעמים ביטחוניים. בבקשת רשות ערעור כנגד החלטת בית המשפט המחוזי, טוען המבקש כי מניעת הביקורים פוגעת בין השאר בזכותו לביקורים של בני משפחתו וכן בזכותו היסודית לכבוד. בית המשפט דחה את הבקשה לרשות ערעור בהתבסס על פקודת הנציבות, הכוללת סמכות הגבלה מיוחדת של ביקורים אצל עצור אם קיים סיכון לפגיעה בבטחון המדינה או בבטחון הציבור, וקבע כי אין בהחלטת הגורם המוסמך בשב"ס משום פסול המצדיק התערבות שיפוטית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה בקשות להארכת מעצר שהוגשו בהסכמת הצדדים בשל אורך התקופה בה יושבים העצורים במעצר (בש"פ 2019/09)

בדיון מאוחד בבקשות בהסכמה להארכות מעצר חוזרות של עצירים העצורים זה תקופות ממושכות סירב בית המשפט העליון להאריך את המעצרים בהתאם להסכמת הצדדים. כנגד העצירים המואשמים בעבירות בטחוניות, חלקן חמורות, הוגשו כתבי אישום כבר בשנת 2007 אך טרם החל שלב ההוכחות, שכן הצדדים מצויים עדיין במשא ומתן לשם הגעה לעסקאות טיעון. השופט רובינשטיין קבע, כי רצונו של המחוקק הוא, כי תיק פלילי במדינת חוק יישמע בהקדם, וכי אדם הנהנה מחזקת החפות לא יהא עצור מעבר לקביעת המחוקק, אלא בהתקיים טעם טוב לכך. לכן, האריך בית המשפט את מעצרם של הנאשמים לארבעים וחמשה יום בלבד, והורה לסניגוריה ולפרקליטות ליתן את ליבם לאמור בהחלטה.




בית המשפט העליון: הסמכות להחליט בבקשת עציר לחופשה ממעצר מסורה לשיקול דעתו של שרות בתי הסוהר (רע"ב 1459/09)

המבקש, העצור עד אשר תוכרע בקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו, פנה לשרות בתי הסוהר (שב"ס) בבקשה לצאת לחתונת אחותו אשר תתקיים באולם שמחות. שב"ס דחה את בקשתו בטענה, כי עליו לפנות בבקשה לבית המשפט. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את בקשתו מכיוון שהאירוע ייערך באולם שמחות, ומכאן בקשת רשות הערעור. בית המשפט העליון קבע, כי ההחלטה על מתן חופשה ממעצר מסורה לשיקול דעתו של הממונה על החזקת העצור - השב"ס, וכי הפניית המבקש אל בית המשפט בטעות יסודה. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו שהחלטת בית המשפט המחוזי נסמכה על קריטריונים הקבועים בנוהלי שב"ס ואינה מצדיקה התערבות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: בעבירות שעניינן פגיעה בביטחון המדינה כל חלופת מעצר אינה ישימה (מ"י 09012976)

בית משפט השלום בפתח תקווה דן בהארכת מעצר לצורך הגשת כתב אישום כנגד שני עיתונאים תושבי מזרח ירושלים החשודים בעבירות של מסירת מידע לאויב והפרת הוראה חוקית כיוון שדווחו על כניסת כוחות צה"ל לעזה לפני שהידיעה הותרה לפרסום. סנגורם טען שהארכת המעצר היא פסולה מכיוון שיש להאשימם בעבירות צנזורה בלבד ולא בעבירות של מסירת מידע לאויב ופגיעה בבטחון המדינה, ושיש להסתפק בחלופת מעצר. בית המשפט קבע, כי בעבירות שעניינן פגיעה בביטחון המדינה כל חלופת מעצר אינה ישימה כיוון שלמרות שהחשודים לא יעסקו בעבודה עיתונאית עדיין יוכלו להיות נגישים לאמצעי תקשורת ולכן הסיכון יוסיף ויתקיים.




בית המשפט המחוזי בירושלים: יש לבחון חלופת מעצר גם בהליך הסגרה (ב"ש 5419/08)

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום, וקבע כי נקודת המוצא ההתחלתית היא ראייתו של מי שנמצא בהליכי מעצר לקראת הסגרה, ככל עצור אחר, לעניין זכויותיו, כאשר יש שוני אחד בלבד: בעת השיקולים והאיזונים בסיומו של כל הליך והליך, מן הראוי ליתן משקל נוסף לעובדת היותו של אדם זה עצור לקראת הסגרה. ככל שהמעצר הוא בשלבים התחלתיים של הליכי הסגרה, והעבירה היא כזו שניתן להעמיד את המבוקש לדין בישראל, ואותו מבקש כבר היה במעצר במסגרת אותה פרשה, הכף נוטה לעבר חלופת מעצר.




בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על ההחלטה לשחרר למעצר בית עציר נשא איידס שנמנע ממנו טיפול תרופתי (בש"פ 10068/08)

בית המשפט העליון החליט לקבל את ערעור המדינה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לשחרר עציר נשא איידס למעצר בית עקב אי-טיפול תרופתי של שב"ס בעציר. בהחלטתו הדגיש בית המשפט המחוזי את ערך כבוד האדם של הנאשם ואת הסכנה לשלומו, וכן את העובדה ששב"ס הציג בפני בית המשפט מצג שווא לפיו העציר מקבל את הטיפול הדרוש. לקראת הדיון בערעור החל העציר מקבל תרופה חלופית ולאור זאת, ולאור הסכנה הנשקפת למתלוננת מהעציר החליט בית המשפט העליון להותירו במעצר.


החלטת העליון


בימ"ש לעניינים מינהליים בחיפה קבע כי שב"ס הוא המוסמך להחליט בבקשת עציר לצאת לחתונת אחותו (עעא000615/08)

שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא קבע כי ההחלטה בבקשת עציר לצאת לחתונת אחותו נתונה בידי השב"ס ולא בידי משטרת ישראל, שכן השב"ס הוא הגורם המוסמך לקבל החלטות בעניינו של עצור ככל שהן נוגעות לתנאי מעצרו. נקבע כי על השב"ס להביא בחשבון במסגרת שיקוליו, בין היתר, את עמדת משטרת ישראל. המדובר בהחלטה עקרונית בנוגע לחלוקת הסמכויות בין שב"ס ומשטרת ישראל בעניין קבלת החלטות על תנאי מעצרם של עצורים.




מעצר מינהלי של אדם שסובל מהפרעות אישיות (בג"ץ 4895/07)

העותר הוא עצור מינהלי ואדם שמצבו הנפשי "רעוע" שמבקש להשתחרר ממעצר בשל היותו סובל מהפרעות אישיות. אף כי נקבע בחוות דעת פסיכיאטרית שאינו חולה-נפש, אין חולק כי אישיותו בעייתית ועקב כך גם תנאי המעצר קשים לו. הוא גם מסרב לתרופות הרגעה. המדינה טוענת שהאפשרות שאדם כמו העותר מוכן לבצע פעילות צבאית חמורה ואף שינוצל לכך, היא אפשרות ממשית. בית המשפט פסק כי יש לבדוק אפשרות לשיחרורו לקראת תום תקופת המעצר.




הסכם פשרה בין המדינה לתושב ירושלים שנעצר בתנאים מחפירים במהלך מבצע "חומת מגן"

בית המשפט השלום נתן תוקף להסכם פשרה שנחתם בין המדינה לתושב ירושלים שיוצג ע"י המוקד להגנת הפרט. בהסכם נקבע כי התובע יפוצה, שכן התובע אשר נעצר ב-2002 במסגרת מבצע "חומת מגן", הוכה על ידי חיילים ונכלא במחנה עופר בתנאים מחפירים.


כתב ההגנה
כתב התביעה

בג"צ אישר קיום דיון בערר על מעצר בבית המשפט הצבאי לערעורים בשטחים בלא נוכחות העוררים ( בג"ץ 3713/08)

בג"צ החליט לאשר לבית המשפט הצבאי לעירעורים לקיים דיון ללא נוכחות העורר ובנוכחות בא כוחו וזאת במקרים בהם מוטל עומס לא שגרתי על בית המשפט הצבאי לערעורים עם הגשת מספר גדול של עררים, במידה העולה בהרבה על הרגיל. שיקול הדעת בעניין ישאר בידו של בית המשפט הצבאי לעירעורים באם לאפשר דיון ללא נוכחות המערר במקרים של עומס.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט הצבאי לערעורים קיבל חלקית ערר נגד החלטה להאריך מעצרו של חשוד שנאסר עליו להפגש עם עו"ד (ע"מ 1852/08)

בית המשפט הצבאי החליט להאריך מעצרו של החשוד ב 22 ימים נוספים אף שהוא מנוע מלפגוש את עורך דינו. בית המשפט הצבאי לערעורים מקבל את הערר חלקית בשל פגיעה חמורה בזכויותיו של העצור, ומוסיף כי יש להגביר את הפיקוח השיפוטי על החקירה במקרים בהם מנוע החשוד מלפגוש עו"ד, וזאת על אף קיומה של תשתית ראייתית לחשדות חמורים וצמצום מרחב הפעולה של החוקרים כתוצאה מקיצור תקופת המעצר. לאור האמור מקצר בית המשפט את תקופת המעצר ל 15 יום.




עתירה שהוגשה על-ידי הוועד הציבורי נגד עינויים כנגד החוקתיות של חוק סדר הדין הפלילי בעניין עצורים החשודים בעבירות ביטחון (בג"צ 2028/08)

העתירה דורשת לקבוע, כי חוק סדר הדין הפלילי (עצור החשוד בעבירת ביטחון) (הוראת שעה), התשס"ו-2006 בטל בהיותו סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. לטענת העותרים החוק פוגע בזכויותיהם של העצירים לחירות, לכבוד ולשוויון, ובזכויותיהם הדיוניות, אשר זכו אף הן למעמד חוקתי עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כן נטען כי החוק משקף תפיסה פסולה, שרואה בביקורת השיפוטית משום "הפרעה" לחקירה ושואפת לחקור חשודים הרחק מעינו המפקחת של בית המשפט, ופותח פתח חמור להתעללות בעצורים ולשימוש באמצעי חקירה פסולים.




בג"ץ קיבל עתירה בענין הגישה לשירותים ותנאי סניטציה במתקן כליאה צבאי ( בג"ץ 7424/07)

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הגיש עתירה בנוגע להגבלות החמורות על הגישה לשירותים במתקן הכליאה ליד חווארה.העצורים נאלצו לעשות את צרכיהם בבקבוקי פלסטיק בתוך תאיהם, פרט לשלוש הפסקות קצרות ביום כשהורשו לגשת לשני תאי שירותים בחצר. בג"ץ קיבל את העתירה, וכתוצאה מכך שופרו התנאים ונקבעו נהלים בהתאם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון התיר לפרסום החלטה בה אישר קיום דיון בהארכת מעצר שלא בנוכחות העצור (בש"פ 8473/07)

השופט פוגלמן התיר לפרסם החלטתו מאוקטובר 2007 בה קיבל את ערר המדינה בנושא קיום הדיון שלא בנוכחות העצור לפי הוראת השעה בעניין מעצר חשודים בעבירות ביטחון




עתירה לבג"צ בנושא תנאי כליאה ליד בתי המשפט הצבאיים בגדה

עתירה בעניין תנאיי כליאה השוררים בתאי ההמתנה ליד בתי המשפט הצבאיים בעופר ובסאלם.תנאים של צפיפות, חוסר אוורור, חום קשה בקיץ וקור בחורף וכו'. העתירה הוגשה בשם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.




בית המשפט המחוזי בנצרת החליט כי לוחמי חיזבאללה אינם זכאים למעמד שבויי מלחמה

בהחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת נקבע כי לוחמי החיזבאללה נגדם הוגש כתב אישום בישראל ובקשה למעצר עד תום ההליכים - אינם זכאים למעמד של שבויי מלחמה.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
אוחיון נ' שירות בתי הסוהר (עע"א 558/05): יש לבחון את שלילת זכותו של עציר להתייחד עם אשתו בחינה תקופתית

העותר, עצור עד תום ההליכים, עותר נגד החלטת השב"ס לבטל את זכותו להתייחד עם אשתו אשר אושרה בעבר וזאת על בסיס מידע מודיעיני המייחס לו פעילות אסורה בבית המעצר. העותר טוען כי אין מקום להחלטה הנ"ל היות והיא מבוססת על מידע מופרך, וכן שלא ניתנה לו זכות טיעון טרם השלילה. לטענת המשיבה מדובר בטובת הנאה הניתנת לאסיר לאור התנהגותו הטובה ומשמשת להרתעה ממעשים פסולים. בית המשפט קבע כי כל פגיעה בזכות האסיר צריכה לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה. הזכות להתייחדות היא זכות חשובה אך אינה זכות יסוד ואינה מוחלטת וניתן להגבילה בנסיבות מתאימות, כגון במקרה דנן. עם זאת קבע בית המשפט, כי יש לבחון את שלילת הזכות בכל פעם מחדש וכי בעת הבחינה המחודשת יש לתת לעותר זכות טיעון. (21 במרץ 2005).




רועי צ'פאנה נ' שרות בתי הסוהר (עעא 280/06): בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירת עציר לאפשר לבני משפחתו לבקרו ללא מחיצה

בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה את עתירת העציר לאפשר למשפחתו ולבתו הפעוטה לבקרו ללא מחיצה. לטענת העותר השב"ס אינו מוסמך לכפות עליו ביקור בהפרדה. בית המשפט דחה את הטענה בקבעו, כי הסמכות מעוגנת הן בסמכות הכללית לקביעת נהלי ביקורים בפקודות והן בסמכות ספציפית להגביל את הביקור או לאשרו בתנאים אם קיים חשש שהביקור יפגע בביטחון המדינה או הציבור, וכי תכלית החקיקה והיתר הביקור הינה שמירה על קשר משפחתי, ולא יצירת מגע פיזי. לטענת העותר המחיצה יוצרת פגיעה בילד (הפעוט שזה עתה נולד) שכן לא ניתן לתקשר עמו ללא מגע פיזי. בית המשפט מצא, כי אכן ישנה פגיעה כזו, אך היא מידתית, מאחר והיא נועדה לשם שמירה על ביטחון הציבור, וכיוון שהאב יכול לראות מבעד לזכוכית את הילד ואת התפתחותו. (ניתן 19.6.06)




מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל (בג"צ 3239/02): ביטול הוראות בצו בדבר מעצרים בעת לחימה בשל הפרת זכויות אדם בסיסיות

המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' הגישו עתירה כנגד הוראות הצו בדבר מעצרים בעת לחימה, הפוגע, לטענתם, פגיעה חמורה בזכויות אדם בסיסיות. בית המשפט העליון קיבל את העתירה בחלקה וקבע, כי דחיית הבאת העצורים לפני שופט לתקופה של 12 יום נוגדת את תפיסות היסוד של המשפט ועל כן ההוראות המאפשרות אותה הן בלתי חוקיות ובטלות. כן נקבע, כי החזקת העצור במעצר במשך שמונה ימים לפני תחילת חקירתו הראשונית היא בלתי חוקית, שכן בשלב ראשוני זה של החקירה, עשויות להתבהר עובדות פשוטות העשויות להכריע בדבר המשך המעצר. מאידך, נקבע כי ניתן למנוע את המפגש בין עצור לעורך דינו אם קיום הפגישה עלול לגרום נזק לביטחון המדינה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

עימאד גנימאת נגד מדינת ישראל (דנ"פ 2316/95): היות עבירה "מכת מדינה" אינה מהווה עילה למעצר עד תום ההליכים, אך יכולה להוות שיקול למעצר לפי נסיבות העניין

בית משפט העליון החליט פה אחד כי היות עבירה "מכת מדינה" אינה מהווה כשלעצמה עילת מעצר לפי סעיף 21א'(א)(1) לחוק סדר דין הפלילי, אולם היא יכולה להוות שיקול בין שיקולים אחרים לעניין התגבשותה של עילת מעצר. לדעת הרוב, חקיקת חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו משפיעה על פרשנותם של דיני המעצר שהתקיימו ערב חקיקתו, ובכלל זה על פרשנות יסודותיה של עילת המעצר הנדונה.




עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל (בש"פ 537/95) - היות עבירה "מכת מדינה" אינה מצדיקה כשלעצמה מעצר עד תום ההליכים

בית משפט העליון קבע ברוב דעות ש"מכת מדינה" אינה הופכת את העבירה לסוג מורחב של עבירות שיש לעצור בגינן משום עצם העובדה שמדובר בעבירה מסוג "מכת מדינה", ועובדה זו כלשעצמה אינה מצביעה על כך כי הנאשם מהווה סכנה לשלום הציבור. השופט חשין חלק על כך וסבר כי בעבירה מסוג זה קיים יסוד סביר לחשש ששחרור הנאשם יסכן את שלום הציבור. לפיכך הוחלט לקבל את עררו של העורר ברוב דעות, אך לנוכח חשיבות הסוגיות שהתעוררו בפסה"ד וחילוקי הדעות שנתגלעו, החליט ההרכב עצמו על קיום דיון נוסף בנושא




קטלן נ' שירות בתי הסוהר (בג"צ 355/79) : ביצוע חוקן בעציר פוגע בזכות לפרטיות, שלמות הגוף וכבוד האדם.

בית המשפט הגבוה לצדק קובע כי ביצוע חיפוש על-ידי חוקן בגופם לצורך בדיקת הימצאותם של סמים, מהווה פגיעה קשה בזכות לפרטיות, שלמות הגוף וכבוד האדם. השופטים מציינים שעל-אף היות העותרים עצורים, הם זכאים למימוש זכויות יסוד אלו. מתוך הכרה בצורך למצוא איזון ראוי בין ניהול תקין של בית הסוהר לזכויות היסוד של העצירים, בית המשפט קובע כי שימוש בחוקן יאושר רק בחקיקה ראשית על-ידי המחוקק.




סוגי זכויות

זכויות בפלילים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם