המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות אסירים > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
בית המשפט העליון: יש להבחין בין גזר הדין לבין אכיפת גזר הדין לעניין החלת דין המדינה ממנה הועבר האסיר - לצורך שחרורו המוקדם (רע"ב 5906/14)

ישראלי, שנשפט והורשע באנגליה ברצח חברתו, נידון למאסר עולם, ועבר לרצותו בישראל. לפי הדין האנגלי, שחרורו המוקדם יידון לאחר ריצוי שלוש עשרה שנות מאסר. לטענתו, יש להתאים את מלאכת ועדת השחרורים בישראל לזו בבריטניה, מכוח גזר הדין, ולהורות על שחרורו לאחר ריצוי שלוש עשרה שנים. עוד לטענתו, המסוכנות היא חלק מגזר הדין, ויש לבחון אותה לפי הדין הבריטי. ביהמ"ש דחה טענה זו וקבע כי אמנם את גזר הדין יש לייבא במדויק מהמדינה בה נשפט האסיר, אך אופן אכיפת גזר הדין נקבע לפי דין המדינה בה מרצה הוא את מאסרו. המבחן הוא מהותי – האם בהתאם לדין הישראלי מדובר בהחמרה, בטיב או באורך, של העונש שניתן במדינה ממנה הועבר. אין צורך לבחון בצורה מדוקדקת ובלעדית את הקריטריון הבריטי למסוכנות, ואין מניעה לבחון שיקולים נוספים, שאינם חלק מגזר הדין. (11.11.2014).




ביהמ"ש המחוזי: לאסירים אין זכות קנויה לצפות בטלוויזיה אך יש מקום לשקול קביעת ערוצים בהתאם לאוכלוסיית הכלא (עת"א 50344-05-14)

אסיר בכלא "דמון" עתר לביהמ"ש המחוזי בחיפה בבקשה שיורה לשב"ס לאפשר לאסירים בכלא לצפות בתוכניות טלוויזיה המשודרות בתחנת אל-ערביה. העותר טען שמרבית האסירים בכלא הם דוברי ערבית וכי ערוץ זה משודר ביתר בתי-הכליאה. השופט שפירא הבהיר שככלל, לאסירים אין זכות מובנית לצפות בטלוויזיה וכי זו הטבה הניתנת מתוך שיקול של יצירת תנאי מחייה הולמים. נקבע שההחלטה בעניין הינה בשיקול דעתו של שב"ס. עם זאת נקבע שלאור העובדה שמרבית האסירים בכלא דוברי ערבית, ומכיוון שמרביתם נמצאים בכלא תקופה קצרה שלא מאפשרת להם להתארגן בהגשת בקשה עקרונית בעניין, כי הנושא ייבחן ע"י שב"ס. נקבע שראוי כי שב"ס יבחן את הפנייה על רקע האוכלוסייה הכללית בכלא המסוים, וישקול אם יש מקום לשנות את ערוצי הטלוויזיה שנקבעו לכלא זה. נפסק פניית העותר תועבר אל בחינת הגורמים המוסמכים בשב"ס. (ניתן 08.07.14).




ביהמ"ש העליון דחה בר"ע של השב"ס על החלטה לחייבו לאפשר לאסיר להכניס מזגן לתאו (רע"ב 3804/14)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע של השב"ס על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר חייב השרות לאפשר לאסיר להכניס למזגן או מצנן לתאו, על-מנת להוריד את הטמפרטורה השוררת בו. החלטת ביהמ"ש המחוזי התקבלה לאחר שזה הגיע למסקנה כי האוויר בתא דחוס ושהתנאים בתא הם "בלתי אנושיים". השופטת ברק-ארז קבעה שקביעות ביהמ"ש המחוזי "מדברות בעד עצמן" ושאין להתערב בהן. השופטת קבעה שהחלטת ביהמ"ש המחוזי נטועה בנסיבותיו הספציפיות והייחודיות של המקרה, ושאין המדובר בהכרעה כללית המחייבת התייחסות ביהמ"ש העליון. בנוגע לטענת שב"ס לסכנה בהכנסת מזגן לתא מאסר, נפסק שהשב"ס לא טען כי קיימת מסוכנות ספציפית הנשקפת מהמבקש, המונעת הכנסת מזגן לתאו. בשולי הדברים צוין שחזקה על השב"ס לגבש פתרון לטיפול בבעיות האוורור בתאי מאסר הדומים לתא המבקש, תוך דאגה שלא תיווצר הפליה בין אסירים על יסוד מצב סוציו-אקונומי. (ניתן 30.05.14)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי קיבל עתירת אסיר ביטחוני שביקש לקיים מפגש בכלא עם מטפל פרטי לשם בניית תוכנית שיקום (עת"א 6244/04/14)

העותר הינו אסיר ביטחוני אשר נדון לשלוש שנות מאסר. לאחר ריצוי שני שליש מעונשו ביקש העותר שיוכנס אליו מטפל פרטי לשם לבניית תוכנית שיקום, וזאת ע"מ שיוכל להגיש בקשה לוועדת השחרורים לקיצור עונשו. המדינה סירבה מהטעם שהעותר לא עבר שיקום בין כותלי הכלא ושעמדתו האידיאולוגית נותרה ללא שינוי. לפיכך נטען שהעותר אינו זכאי לשיקום. על החלטה זו הוגשה עתירה לביהמ"ש המחוזי בנצרת. השופט אברהם קבע שהאיזון הוא בין זכות העותר לפנות לוועדת השחרורים לבין האינטרס של שמירה על ביטחון הציבור. נקבע שבשלב זה, על המשיבים, משטרת ישראל והשב"ס, אין לשקול שיקולים של סיכויי שיקום, אלא רק לבחון האם מעצם המפגש החד-פעמי בין העותר למטפל מתקיים סיכון לשלום הציבור. לאחר שנקבע כי סיכון שכזה איננו מתקיים במקרה דנן, הוחלט על קבלת העתירה. (ניתן 20.05.14)




בימ"ש השלום דחה תביעת אסיר לפיצוי בגין הגבלת אפשרותו להתייחד עם זוגתו (ת"א 26674-06-10)

אסיר המרצה מאסר עולם תבע המדינה לקבלת פיצויים בגין פגיעה בזכויותיו כידוע בציבור. התובע טען שהמדינה התרשלה בכך שהתעכבה במתן אישורים להתייחדות שלו עם זוגתו -– דבר שהביא לפירוק הקשר ולביטול החתונה שתכננו השניים. המדינה טענה שהתייחדות הינה פריבילגיה השמורה גם לזוגות ידועים בציבור ואולם שבמקרה הנ"ל אין לראות בזוג כידועים בציבור. בימ"ש השלום בת"א קבע שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכחת קשר של ידועים בציבור. בין היתר נקבע שהשניים לא ניהלו משק בית משותף כשגרו ביחד, שהתובע לא ידע פרטים מינימאליים אודות זוגתו, לרבות שנולד לה ילד, וכן שהיא לא ביקרה אותו במשך השנים שהיה כלוא בגרמניה. השופטת פרוסט-פרנקל דחתה גם את טענת התובע שהוא וזוגתו התכוונו להינשא, ושהתנהלות המדינה בעניין, לרבות העיכוב במתן האישורים, הם שהביאו לפירוק הקשר. התביעה נדחתה. (ניתן 04.03.14)




בימ"ש השלום: המדינה חבה בחובת זהירות מושגית כלפי אסירים (ת"א 54583-06-13)

אסיר תבע שותפו לשעבר לתא מאסר, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתקיפה מינית מצד הנתבע, שעה ששהו בבית הסוהר. התובע תבע גם המדינה וזאת בטענה שהתרשלה בכך שלא הפרידה בין עבריינים רגילים כמוהו, לבין עברייני מין כמו הנתבע – התרשלות שהביאה לפגיעתו. השופטת נאות פרי מבימ"ש השלום בחיפה קבעה שהתובע עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי להוכחת עוולת התקיפה, וזאת למרות קשיים שמצאה בגרסתו. השופטת קבעה שהמדינה חבה בחובת זהירות מושגית כלפי התובע וזאת כנגזרת של חובתה לדאוג לשלומם ולביטחונם הפיזיים ונפשיים של כל האסירים. עם זאת, השופטת קבעה שהמדינה אינה חייבת להפריד עברייני מין מעבריינים אחרים, ושבמקרה דנן לא ניתן היה לצפות את התרחשות המקרה. לפיכך נקבע שהמדינה לא התרשלה בעניין זה. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בסך 100,000 ₪. (ניתן 30.01.14)




ביהמ"ש המחוזי: אסיר באגף השמור זכאי לקבל כמות עיתונים כפולה מזו העומדת לאסיר רגיל (עת"א 24507-12-13)

אסיר המרצה מאסר עולם עתר לביהמ"ש המחוזי בנצרת כנגד הוראת שעה, לפיה מוגבלת אפשרותם של אסירים לרכוש מנוי מעבר לעיתון יומי וכתב עת חודשי אחד. העותר טען שמכיוון שהוא מוחזק באגף השמור, אין לו האפשרות להשתמש בחומרי קריאה של אסירים אחרים, ושההוראה פוגעת בו באופן שאינו מידתי. השופט אברהם פסק שהוראת השעה מצמצת זכות האסירים לרכוש עיתונים/כתבי עת, אך שמדובר במדיניות חוקית. ביהמ"ש קיבל הטענה שקביעת הוראה גורפת לכל סוגי האסירים, בהתעלם מאופן החזקתם, מהווה איזון בלתי מידתי. נקבע שצורך האסירים המוחזקים בהפרדה, או בהפרדת יחיד, להיות בקשר עם העולם החיצון הוא גדול יותר בהשוואה לאסירים רגילים. נפסק שמכיוון שהעותר חולק את תאו עם אסיר נוסף באגף השמור, שיש לקבל העתירה באופן חלקי ולהכפיל כמות העיתונים/כתבי עת שתעמוד לרשות העותר, ביחס לאסירים רגילים. (ניתן 20.02.14)




ביהמ"ש המחוזי דחה בקשת שב"ס להמשך החזקת אסיר בהפרדה (עת"א 23702-07-13)

ביהמ"ש המחוזי בב"ש דחה בקשת שב"ס והחליט שלא להאריך את המשך החזקתו בהפרדה זוגית של אסיר. השופטת נצר ציינה שככל שמתארכת תקופת החזקתו של אסיר בהפרדה, נדרשים טעמים כבדי משקל על-מנת להצדיק המשך הפרדת האסיר. הובהר שלכל אסיר עומדת הזכות להיות עם כלל האסירים, ושהשימוש בהפרדה ייעשה רק שלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה, בדרך אחרת. לגופו של עניין פסקה השופטת שהיא לא מצאה תשתית העשויה להצדיק הבקשה. צוין שההמלצה שהוגשה בעניין יסודה בחשש כללי, ערטילאי, שאינו בהכרח תומך בהמשך ההפרדה, כאפשרות יחידה. ביהמ"ש ביקר את התנהלות שב"ס, שבטרם קבלת החלטת ביהמ"ש החזיק האסיר בהפרדת יחיד והגיש בקשה בהליך נפרד, בה ביקש שביהמ"ש יורה על הארכת החזקת האסיר בהפרדת יחיד. לאור התנהלות זו נפסק שהשב"ס ישלם לאסיר הוצאות משפט בסך 15 אלף ₪. (ניתן 27.10.13)




ביהמ"ש המחוזי הורה על עריכת דיון נוסף בבקשתו לשחרור מוקדם של אסיר שהורשע באונס ורצח דפנה כרמון (עת"א 13390-06-13)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה הורה על החזרת בקשתו לשחרור מוקדם של אסיר שהורשע באונס ורצח דפנה כרמון בשנת 82, לדיון במסגרת ועדת השחרורים המיוחדת. במסגרת עתירה שהוגשה על החלטת ועדת השחרורים שלא לשחרר האסיר, קבע ביהמ"ש כי בפני הוועדה הובאו נתונים ועובדות המצריכים בדיקה מחודשת. כך, יוחסו לאסיר מעורבות ברצח נוסף ולקיחת חלק בסכסוכים נוספים. עוד צוין שהמעשים שבגינם הורשע האסיר נעשו כחלק ממבחן קבלה לארגון טרור. נקבע שלמרות שהמדובר בנתונים ומידעים שאמיתותם אינה ברורה, הרי שלא ניתן לקבוע שהחלטת הוועדה בדבר מסוכנות האסיר, לא הושפעה מנתונים אלו. לאור האמור קבע השופט שפירא שהתיק יוחזר לוועדה, כך שיוצג בפניה עדכון ברור והבהרה ביחס למידעים האמורים, וכל זאת על מנת שהחלטת הוועדה בעניין תתקבל על בסיס נתונים בדוקים ומאומתים, ככל הניתן. (ניתן 4.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון הקל בעונש שנגזר על טרנסג'נדר בשל מדיניות השב"ס לפיה הוא יהיה מחוזק בהפרדה למשך כל תקופת המאסר (ע"פ 5833/12)

ביהמ"ש העליון הקל בעונש שנגזר על נאשם העובר תהליך לשינוי מין (טרנסג'נדר), וזאת בשל מדיניות השב"ס על-פיה אסירים שזהותם המינית "אינה ברורה", מוחזקים בהפרדה. לאור מדיניות זו, ובשל-כך שחוויית המאסר בתנאי הפרדה קשה ומורכבת יותר מחוויית המאסר הרגיל, הוחלט להפחית את משך מאסר הנאשם, מ-15 חודשים, ל-10. בעניין זה נקבע שעקרון האחידות בענישה, על אף שהוא בעל משקל רב, הוא אינו שיקול יחיד. השופט ג'ובראן ציין שהזכות לשיוויון של טרנסג'נדרים, בדומה לזכות החוקתית לשיוויון של חברי הקהילה הגאה, היא זכות חוקתית מוגנת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ושעצם אי-ההכרה בזהות המגדרית של הפרט, כפי שהוא רואה אותה, מהווה פגיעה בזכות לשיוויון. השופט ציין גם שקיים קושי בקביעה אפריורית לפיה זהותו המינית או המגדרית של אסיר תחייב את בידודו המלא לאורך תקופת המאסר. (ניתן 12.9.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון התיר לאסיר להשתתף בחתונת אחיו, למרות שהמדובר בחתונה שנייה ובהפרה של הדין ביחס לאיסור נישואי ביגמיה (רע"ב 5766/13)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע שהגישה המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר התיר לאסיר לצאת לחופשה מיוחדת בת מספר שעות על מנת להשתתף בחתונת אחיו. ביהמ"ש קבע כי ההחלטה סבירה בנסיבות העניין. טענתה המרכזית של המדינה הייתה כי המדובר בחתונה שנייה של אחיו של המשיב, וכי המדובר בהפרה לכאורה של האיסור הפלילי הקבוע בדין על נישואי ביגמיה. משכך נטען כי ההחלטה המתירה את יציאתו של המשיב לחתונה זו, פוגעת באינטרס הציבורי. השופט דנציגר קבע כי את הדיון העקרוני בשאלה זו יש להשאיר למועד אחר, כשיגיע המקרה שיאפשר לדון בה בסד זמנים סביר. עם זאת הוא ציין כי ספק אם השתתפות של המשיב בחתונת אחיו, להבדיל מהשתתפותו של אסיר בחתונתו שלו עצמו המהווה חתונה שנייה, תגרום לפגיעה בלתי סבירה באינטרס הציבורי. (ניתן 22.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת אסיר לקבלת מידע חסוי שהוביל לשינוי סיווגו (רע"ב 4000/13)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע של אסיר על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שבגדרה נדחתה בקשתו לקבל מידע חסוי שהוביל לשינוי סיווגו באופן שנשללה ממנו האפשרות להשתלב בסבב חופשות. המבקש טען, בין היתר, שעומדת לו הזכות לדעת את מספר המידעים המודיעיניים נגדו, מועד קבלתם והאם מקור המידע הוא חיצוני למערכת השב"ס. המבקש טען שללא מידע מפורט אין בידו לממש בצורה אפקטיבית את זכות השימוע המוקנית לו מכוח הזכות להליך הוגן ומכוח כללי הצדק הטבעי.השופטת ארבל פסקה שהבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, ולפיכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור. מעבר לכך נקבע שרשויות מינהליות מוסמכות להסתמך על מידע חסוי בקבלת החלטותיהן, ושהסתמכות שכזו אינה מהווה פגם המצדיק התערבות ערכאת ערעור. בנוסף צוין שהמבקש קיבל לידיו חלק לא מבוטל מהמידע אותו ביקש. (ניתן 27.8.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: באחריות רופאי השב"ס לבדוק את המצב הרפואי של כל אסיר ולקבוע לפיכך את קצב היענות לבקשה לקבלת חוות דעת נוספת (רע"ב 3676/13)

ביהמ"ש העליון מחק בר"ע שהוגשה על החלטת ביהמ"ש המחוזי ואשר עסקה בשאלת קצב הטיפול בפניות אסירים לחוות דעת רפואית מטעמם, וזאת כ"חוות דעה נוספת" לחוות הדעת של רופאי השב"ס. השופט רובינשטיין ציין כי שבמצב העניינים כיום, בקשות לביקור רפואי פרטי אצל אסירים פליליים יטופלו בתוך כשבוע, ואילו לגבי אסירים ביטחוניים עשוי הדבר להימשך כשלושה שבועות. השופט רובינשטיין קבע כי מתוך העקרונות הקבועים בחוק זכויות החולה, הרי שפרק זמן של שלושה שבועות במקרה של אסירים ביטחוניים, נראה על פניו זמן ארוך מדי וראוי לקצרו מאוד. נקבע כי בכל מקרה באחריות רופאי השב"ס לבדוק את המצב הרפואי של כל אסיר ולקבוע את הקצב היענות לבקשה, בהתאם למצב הרפואי של כל אסיר. הבקשה נמחקה במקרה דנן לאור השינוי בנסיבות ביחס לאסיר הספציפי שביקש הבקשה מלכתחילה. (ניתן 18.7.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: תקופת אשפוז כפוי צריכה להיות מידתית ביחס לתקופת מאסר שהייתה מוטלת על חולה לו היה בריא ונענש ע"פ גישה מחמירה (ע"ו 46119-04-13)

המערער, אדם חולה בנפשו, הורשע בביצוע עבירה של היזק לרכוש בתנאים מחמירים. לאור מחלתו, הופסק ההליך הפלילי כנגדו, והוא אושפז בהתאם לצו בימ"ש. בתום תקופת אשפוז של 4 שנים החליטה הוועדה הפסיכיאטרית להאריך את אשפוז המערער בשישה חודשים. על החלטה זו הוגש הערעור. השופט ברלינר מביהמ"ש המחוזי בחיפה קבע שהכלל הוא שפגיעה בחירות חולה במסגרת אשפוזו צריכה להיות סבירה ומידתית בהשוואה לעונש שהיה מוטל עליו, לו היה בריא, מורשע ונענש ע"פ גישה מחמירה. נקבע שתקופת האשפוז שנכפתה על המערער, עולה בהרבה על תקופת המאסר שניתן להעריך כי הייתה מוטלת עליו בהליך הפלילי. לפיכך הוחלט שדין הערעור להתקבל. צוין שהאינטרס שבשמירה על שלום הציבור מפני הסכנה שבמערער, ועל בריאותו ושלומו מפאת הסכנה שלו לעצמו, יישמרו ע"פ פעולה שתינקט, ככל שיידרש, במסלול האזרחי של החוק. (ניתן 6.5.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: הסנגוריה הציבורית אינה רשאית להשתחרר מייצוג, לרבות בדיון בוועדה פסיכיאטרית, אלא ברשות ביהמ"ש (ע"ו 31761-04-13)

המערער, אדם הסובל ממחלת נפש, אשר מאושפז בב"ח לאחר שהורשע ברצח, ערער לביהמ"ש המחוזי בחיפה על החלטת הסנגוריה הציבורית שלא לייצוגו בדיון בוועדה הפסיכיאטרית, המוסמכת בין היתר לאשר לו יציאה לחופשות. במסגרת ההליך הודיעה הסנגוריה שהחליטה להיענות לבקשת המערער ולייצגו בדיון. לאור ההודעה התייתר הדיון בביהמ"ש. השופט ברלינר העיר שבהתאם להוראות הדין, הסנגוריה אינה רשאית להשתחרר מייצוג, אף שמדובר בדיון בוועדה פסיכיאטרית ולא בבימ"ש, אלא ברשות ביהמ"ש. עוד הובהר שבשל מצב החולה, רק העדר שיתוף פעולה מהותי וממשי בינו לבין עוה"ד מטעם הסנגוריה, תוך פגיעה של ממש בייצוג החולה בביהמ"ש, יצדיקו בעיני ביהמ"ש את השחרור. השופט ציין שככלל, ביהמ"ש ישאף לכך שאף בנסיבות קשות בהן הייצוג כרוך בקשיים של ממש, יישאר הייצוג בידי הסניגוריה הציבורית, ורק במקרים קיצוניים היא תשוחרר מן הייצוג. (ניתן 24.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: ראוי לבחון בשנית את העמדה לפיה לא ניתן לטפל בעבריין מין המכחיש מעשיו (ע"פ 8148/11)

המערער, אדם שהורשע בעבירת אינוס בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות, ערער לביהמ"ש העליון על הרשעתו. המערער תקף, בין היתר, את מהימנות המתלוננת וטען כי יחסי המין בוצעו בהסכמה. ביהמ"ש העליון דחה הערעור. בין היתר נקבע כי לא נפל פגם בקביעותיו של בימ"ש קמא, וכי אין בנסיבות העניין מקום להתערבות ערכאת הערעור. בהתייחס לכך שהמערער מכחיש מעשיו ציין השופט רובינשטיין, בהערת אגב, כי ראוי לבחון בשנית את העמדה המקצועית שלפיה לא ניתן לטפל בעבריין מין המכחיש את מעשיו, או שהכחשה זו מעידה על מסוכנותו באופן שאינו מאפשר את שחרורו המוקדם לצורך טיפול. השופט הנדל הצטרף לדברים אלו. הערעור נדחה. (ניתן 15.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת אסיר הפרדה בעניין חלוקת דקות שיחה ומספר כרטיסי החיוג שהוא זכאי לקבל (רע"ב 6/13)

שב"ס החליט על הגדלת מכסת זמן השיחה העומדת לאסירי הפרדה ל-120 דקות ביום. אסיר הפרדה הגיש בר"ע לביהמ"ש העליון תוך שהוא טוען שבהתאם להגדלה יש לשנות חלוקת דקות השיחה להן הוא זכאי – משלוש לארבע פעימות. בנוסף ביקש המבקש להגדיל את מספר כרטיסי החיוג אותם זכאים אסירי הפרדה לקבל במסגרת ביקורים, לארבעה כרטיסים. לעניין מספר הפעימות קיבל השופט עמית טענת המדינה שההגדלה תיצור עומס על הסוהרים, ודחה הבקשה. לעניין מספר הכרטיסים ציין השופט שיש טעם בטענת האסיר אך החליט לדחות הבקשה מהטעם שהוא לא הראה מדוע אין באפשרותו לרכוש כרטיסים נוספים בקנטינה. עם זאת הבהיר השופט עמית שראוי לבחון האם כמות הכרטיסים שרשאי אסיר לרכוש בקנטינה מדי חודש, בצירוף שלושה הכרטיסים שזכאי אסיר הפרדה לקבל בביקורים, מספיקה כדי למצות את מכסת הזמן של 120 דקות שיחה ביום. (ניתן 11.4.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: הגבלת יכולתו של אסיר ביטחוני להשתמש בטלפון בתדירות סבירה צריכה להיעשות בהתאם לנסיבותיו הפרטניות (עת"א 26844-01-13)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל באופן חלקי עתירתו של אסיר ביטחוני כנגד החלטת שב"ס שלא לאפשר לאסירים ביטחוניים, והוא בכללם, להשתמש בטלפון בתדירות סבירה ויומיומית. נקבע שבעמדת השב"כ אין מידע קונקרטי בנוגע לעותר, המצדיק את המסקנה שמתן היתר לעותר לקיים שיחות טלפון, בדומה לזה הניתן לאסירים פליליים, מקים חשש לפגיעה בביטחון המדינה. הובהר שחוות דעת הכללית שהוגשה ע"י המדינה, שעניינה הסיכון האינהרנטי לביטחון המדינה הנובע מאסירים ביטחוניים, אינה מספקת. ביהמ"ש הורה על החזרת העניין לשב"ס בכדי שייבחן הסוגיה בהתאם לעניינו הקונקרטי של העותר. צוין שמתן היתר לשוחח כל יום למשך 30 דקות, כפי שמבקש העותר, מטיל עומס בלתי סביר על גורמי הביטחון. עם זאת צוין שגורמים אלו יכולים לגבש עמדה מאוזנת בין זכויות העותר לבין שיקולי המעמסה שתוטל עליהם, אם יתירו לעותר לקיים שיחות הטלפון. (ניתן 24.3.13)




ביהמ"ש העליון דחה בר"ע של אסיר על החלטה למנוע ממנו קבלת טיפול רפואי פרטי (רע"ב 1233/13)

ביהמ"ש העליון דחה בר"ע שהוגשה ע"י אסיר כנגד החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירתו כנגד החלטת השב"ס שלא להתיר לו ביקור של רופא שיניים מטעמו. השופט דנציגר ציין כי השאלה בדבר היקף זכאותו של אסיר לבחור את טיב ואיכות הטיפול לו יזדקק, תתעורר בנסיבות בהן הטיפול המוצע ע"י השב"ס הוא פחות איכותי מהטיפול המבוקש על-ידו. ברם, במקרה דנן נקבע שהמבקש לא הצליח להוכיח שאלו פני הדברים. לגבי הזכות האסיר לבחור רופא נקבע שהחלטת השב"ס הייתה סבירה בנסיבות העניין. הובהר שכאשר מדובר בטיפול שאינו מציל חיים והטיפול המצוי המוענק לאסיר הוא סביר, יגבר האינטרס שבהענקת טיפול דומה לכלל האסירים. צוין שיש לשמור על שוויון בין אסירים ושיש למנוע מצב בו תהיינה שתי קבוצות של אסירים, האחת שיש בידה האמצעים להיזקק לשירותי רפואה פרטית, והשנייה שלא. (ניתן 5.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת המדינה להורות על המשך החזקת אסיר בהפרדה (רע"ב 697/13)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירתה להורות על המשך החזקתו של אסיר בהפרדת יחיד. בבקשה נטען, שהצורך בהחזקת האסיר בהפרדה נובע ממידע מודיעיני המצביע על מעורבותו בארגון פשיעה ובסכסוכים, ועל כוונות פגיעה בו ומצדו באסירים אחרים. השופט רובנשטיין ציין שלהחזקת אסיר בהפרדה השלכות קשות עליו, ושככל שתוקפת ההפרדה מתארכת, גובר הנטל להצביע על צורך חיוני בהמשך ההפרדה. ביהמ"ש פסק שנוכח הזמן הממושך בו שהה האסיר בהפרדה, כארבע וחצי שנים, ונוכח עמדת קצין המודיעין של השב"ס כי סכסוכים עם אסירים אחרים אינה מהווה עילה להמשך החזקת האסיר בהפרדה, אין צורך חיוני להותיר האסיר בהפרדה. עם זאת נקבע שהפסקת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד צריך שתיעשה באופן מדורג, במהלכו ניתן יהא לבחון, מעת לעת, את תנאי החזקתו. (ניתן 5.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום: המדינה אינה אחראית להתאבדותו של אסיר ולפיצוי עזבונו (ת"א 3177/09)

בימ"ש השלום בירושלים דחה תביעה לפיצויים שהוגשה ע"י עזבונו של מנוח, אסיר שהתאבד בכלא, כנגד המדינה. נטען שהמדינה התרשלה בביצוע הליכי הקליטה והמיון של המנוח. בין היתר נטען שהמדינה הפרה את חובת הזהירות כלפי המנוח בכך שלא קיימה הליכי קליטה ואבחון ראויים כפי שהיה מצופה ומתחייב ביחס לעצור המצוי במצוקה נפשית. השופטת אילני ציינה שעל המשטרה ושב"ס מוטלת חובת עירנות קונקרטית לדאוג למצבם הגופני והנפשי של אסירים, ולשים לב לקיומן של אותות מצוקה בהתנהגות, המצריכות התייחסות טיפולית מיוחדת. עם זאת נקבע שבמקרה דנן המדינה לא יכלה לצפות את התאבדות המנוח, וזאת מהטעם שלא הייתה אינדיקציה למצוקה נפשית שלו. הובהר שאף אם נהגה המשטרה לערוך בדיקות מסוימות לעצירים ואסירים, שאינן מעוגנות בהוראות הדין, לא ניתן לומר כי עצם הנוהג יוצר חובת זהירות. (ניתן 13.02.13)




ביהמ"ש המחוזי קיבל עתירת אסיר והורה לשב"ס לאפשר לו לצאת לחופשה (עת"א 41780-01-13)

העותר, אדם שהורשע בביצוע עבירות "צווארון לבן" ואשר מרצה עונש של שנתיים מאסר, עתר לביהמ"ש המחוזי בחיפה כנגד החלטת השב"ס, אשר דחתה בקשתו לצאת לחופשה. הסירוב לבקשה נבע מסירובו לכאורה של העותר להשתתף במסגרת טיפולית, מהתנהגותו השלילית, ועקב מסוכנתו. ביהמ"ש קיבל טענת השב"ס כי יציאה לחופשה אינה זכות המוקנית לאסיר. עם זאת צוין שכאשר הוראות הדין מסמיכות השב"ס לאפשר חופשה לאסירים, חזקה כי השב"ס יפעיל את שיקול דעתו בעניין באורח שוויוני כלפי כל אסיר. לגופו של עניין נקבע שממסמכים שונים עולה, בניגוד לעמדת השב"ס, כי העותר לא סירב להשתלב בתוכנית טיפול, כי התנהגותו תקינה, וכי אין ביסוס מספק לטענה בדבר מסוכנותו. השופט קיסרי קבע שבנסיבות האמורות הרים העותר הנטל להראות הפגמים בהחלטה. ביהמ"ש קיבל העתירה והורה לשב"ס לאפשר לעותר יציאה לחופשה. (ניתן 11.02.13)




ביהמ"ש העליון הורה על עיכוב העברתו של אסיר בעל פיגור ממעון סגור לבית כלא עד לקבלת עדכון בעניינו (ע"פ 7967/11)

המערער, אסיר בעל פיגור קל, הורשע ברצח, ובמסגרת עסקת טיעון נגזר עליו עונש של עשרים שנות מאסר בפועל. האסיר מערער על ההחלטה כי ירצה עונשו בבית כלא. לטענתו, מכיוון שהוא סובל מפיגור, ראוי כי ירצה את עונשו במעון נעול, שיאפשר לו לקבל יחס המתאים למצבו. ביהמ"ש העליון קיבל עקרונית את דעת הרוב בביהמ"ש המחוזי, שקבעה שעל המערער לרצות עונשו בכלא. השופט הנדל הבהיר כי התחשבות במהות העבירה ותקופת המאסר אינה בגדר שיקול זר או בלתי רלוונטי, כפי שנטען ע"י המערער. ברם, ביהמ"ש קבע שנסיבות המקרה מורכבות שכן ישנם שיקולים "כבדים" להשארת המערער במעון, כמו כן בהעברתו לכלא. לפיכך הורה ביהמ"ש על עיכוב פסק הדין, באופן לפיו ימשיך המערער את ריצוי עונשו במעון הסגור, וזאת עד לקבל עדכון ביחס להתנהגות המערער. (ניתן 09.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה בקשת אסיר עולם שבקשתו לשחרור מוקדם תובא בפני וועדת שחרורים רגילה (רע"ב 3248/12)

אסיר שסיים לרצות מאסר עולם ביצע עבירות נוספות, והפר את תנאי השחרור שלו. הוא נשפט ל-24 שנות מאסר נוספות. לאחר שריצה 22 שנים מעונשו ביקש האסיר שחרור על-תנאי. וועדת שחרורים מיוחדת דחתה בקשתו ועל החלטה זו, והחלטת ביהמ"ש לעניינים מנהליים שדחתה עתירתו בעניין, הגיש האסיר בר"ע לביהמ"ש העליון. האסיר טעון שהוא מרצה עונשים נפרדים, ומכאן שאינו עונה להגדרה של "אסיר עולם", ולפיכך שבקשתו צריכה להתדיין בוועדת שחרורים רגילה. השופט הנדל קבע שבנסיבות העניין נכון לסווג את המאסר שמרצה האסיר כיחידה אחת, למרות שתקופת המאסר מורכבת מהליכים משפטיים שונים ומעבירות שונות. ביהמ"ש התייחס גם לחומרת מעשיו של האסיר ולכך שהוא הפר את תנאי השחרור שלו. הוחלט כי הבקשה נדחית, הן לעניין זהות הוועדה שהחליטה בעניינו של האסיר, והן בעניין מהות ההחלטה, אשר מצויה במתחם הסבירות.(ניתן 02.01.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: היותו של אסיר תושב הרש"פ אינו יכול להוות שיקול לאי שחרורו המוקדם ממאסר (עת"א 47864-12-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל ברוב דעות עתירתו של אסיר כנגד החלטת ועדת השחרורים שדחתה בקשתו לשחרור מוקדם. ביהמ"ש קבע שהוועדה לא שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ולפיכך, שנפל פגם בהחלטה. ביהמ"ש הגיע למסקנה שהנימוק העיקרי בבסיס החלטת הוועדה היה שהעותר הינו תושב הרש"פ, אשר נכנס לישראל לבצע עבירה, ושלשחרורו עלול להיות השפעה על ביטחון המדינה. השופט שפירא קבע שעצם היות העותר תושב השטחים לא יכול להוות, שלעצמו, נימוק לגיטימי לאי-שחרור מוקדם. עוד נקבע שבפני הוועדה לא הונחה כל תשתית עובדתית בנוגע לזיקה שבין העותר לביצוע פיגועים או מניעתם. צוין שחוק שחרור על תנאי ממאסר מסמיך הוועדה להביא בחשבון שיקול של הרתעת הרבים, אך ששיקול זה מתייחס למקרים בעלי חומרה מיוחדת ונסיבות מיוחדות, שלא מתקיימות במקרה דנן. ביהמ"ש הורה על החזרת עניינו של העותר לוועדה. (ניתן 09.01.13)




ביהמ"ש המחוזי ביטל החלטות שב"ס בעניין שלילת טובות הנאה של אסיר (עת"א 7170-09-12)

שב"ס הורה על שלילת טובות הנאה מאסיר ומנע את ביקורי התייחדות עם רעייתו, את ביקורי משפחתו במסגרת ביקורים פתוחים, ואסר עליו ליצור קשר טלפוני עם כל גורם מחוץ לכלא, פרט לעורך דינו. ההחלטות ניתנו בשל מידע מודיעיני ובשל כך שהעותר משתייך לארגון פשיעה המנהל פעילות פלילית בכלא ומחוצה לו. ההחלטות התקבלו ללא מתן זכות שימוע לאסיר. השופטת רג'יניאנו מביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז קבעה שהסמכות המיוחדת למנוע לחלוטין טובת הנאה מבלי לאפשר לאסיר לומר את דברו, שמורה רק בנוגע לקשר טלפוני של אסירים לגביהם יש מידע מודיעיני, ושבכל מקרה אחר של שלילת טובת הנאה קמה חובת השימוע לאסיר. בנוגע לשלילת הקשר הטלפוני נקבע שגם החלטה זו התקבלה שלא לפי הנהלים בנוגע לזהות הגורם המחליט ותקופת השלילה. לאור האמור העתירה התקבלה וההחלטות בוטלו. (ניתן 19.12.12)




ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של אסירים ביטחוניים על ההחלטה למנוע מהם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה (רע"ב 2459/12 רע"ב 2539/12 רע"ב 4063/12)

ביהמ"ש העליון דחה 3 בקשות רשות ערעור של אסירים ביטחוניים על החלטות בתי המשפט המחוזיים, שאישרו החלטת שב"ס למנוע מאסירים ביטחוניים ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה הפתוחה. הנשיא גרוניס ביסס את החלטתו על כך שלא קיים עיגון בדין לזכותו של אסיר ללמוד לימודים גבוהים תוך כדי שהותו בבית הכלא. ביהמ"ש דחה גם את טענת המבקשים כי המדובר באפליה פסולה בין קבוצות אסירים, שכן אסירים פליליים מורשים ללמוד לימודים גבוהים באוניברסיטה הפתוחה. צוין שכאשר זכות מסוימת ניתנת לאסיר פלילי אך אינה ניתנת לאסיר ביטחוני, אין המדובר באפליה פסולה, וכי כלל זה חל גם בנוגע להיתר ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. בנוגע לאסירים שנמצאו על סף סיום לימודיהם שעה שהתקבלה ההחלטה, נקבע שאלו יורשו לפנות שוב לביהמ"ש המחוזי כדי שידון בנפרד בעניינם. (ניתן 24.12.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

במסגרת בר"ע לביהמ"ש עליון נקבעה הנחיה המחייבת השב"ס לוודא קבלת תלונת אסיר במשטרה (רע"ב 6978/12)

המבקש, בני סלע, אסיר המרצה את עונשו, הגיש תלונה למשטרה בגין מעשה תקיפה שלטענתו בוצע בו. משחלפו שבועיים ובקשתו לא טופלה, עתר המבקש לביהמ"ש המחוזי, אשר דחה עתירתו. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, במסגרתה ביקש לקבל סעד הצהרתי באשר למשך הזמן הסביר לגביית תלונות מאסירים. כמו-כן, עמד המבקש על כך שטרם הגיע שוטר בכדי לגבות את תלונתו. בתגובה לבקשה ציינו השב"ס ומשטרת ישראל שלאור המקרה נקבעה הנחייה פנימית המחייבת לוודא בשיחת טלפון אם פקס שנשלח בעניין תלונה הגיע ליעדו במשטרה, וכן לערוך רישום ומעקב אחר טיפול בתלונות. לפיכך, ולאור כך שעניינו הפרטני של המבקש הוסדר במסגרת ההליך, הוחלט על דחיית הבקשה. השופטת ברק-ארז הדגישה את החשיבות לטיפול מהיר ויעיל בתלונות אסירים, והנחתה המשיבים לבחון האפשרות לשלב ההנחיה שנקבעה בעניין, בהוראות הדין הרלוונטיות. (ניתן 29.11.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי קיבל עתירת אסיר כנגד העברתו לאגף אחר בבית הכלא (עת"א 1045-12)

ביהמ"ש המחוזי בנצרת קיבל עתירת אסיר וקבע שהעברתו מהאגף "הרגיל" בו שהה לאגף אחר המיועד לשהיית אסירים בתקופת המיון והקליטה שלהם בכלא ושהתנאים בו אינם מתאימים לשהייה ארוכה, הייתה בלתי סבירה. נקבע שלמרות שהחלטות בעניין שיבוץ אסירים לאגפי הכלא הינן בשיקול הדעת של השב"ס, נסיבות העניין מחייבות את התערבות ביהמ"ש. השופט דוד חשין קיבל טענת האסיר ששיבוצו נעשה בניגוד להתחייבות השב"ס כלפיו, אשר ניתנה במסגרת עתירה קודמת שהגיש בעניין כשלים שנפלו בהליך משמעתי שהופעל כלפיו, בין היתר השמתו בצינוק מבלי לומר לו הסיבה לכך. ביהמ"ש קבע שהתנהלות השב"ס אינה תואמת את המצופה מרשות מינהלית. הודגש שעונש מאסר הנגזר על אדם אינו מפשיטו מזכויות האדם שלו ומזכויותיו כאסיר. הזכות לכבוד הינה זכות יסוד השמורה לכל אדם, אף אם הורשע ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל. (ניתן 30.08.12)




ביהמ"ש המחוזי: בתנאים מסוימים יוכלו בני זוג שהכירו בכלא להתייחד על אף שאינם נשואים (עת"א 14733-04-12)

אסירה נוצרייה עתרה לביהמ"ש המחוזי מרכז בבקשה שיתאפשר לה להתייחד עם אסיר מוסלמי, וזאת לאור רצונם להקים תא משפחתי. לעתירה צורפה הצהרת זוגיות של השניים, לפיה הם מצויים בקשר מזה מספר חודשים. צוין שהשניים לא יכולים להינשא מאחר והם בני דתות שונות. נקבע שמכיון שהעותרת והאסיר הכירו במאסר ומעולם לא נפגשו, אין הם מקיימים הקשר הנדרש לצורך הגדרתם כידועים בציבור, ולפיכך שהוראות הדין אינן מחייבות מתן היתר להתייחדות ביניהם. עם זאת קבע השופט טל שלאור הנסיבות והחשיבות של הזכות לקיים חיי אישות, על השב"ס לשקול מתן היתר להתייחדות בין השניים וזאת בחלוף שלוש שנים מתחילת הקשר ובתנאי שהוא יתקיים ברציפות ובאופן של קיום שיחות טלפון ו/או משלוח מכתבים. צוין שחזקה על השב"ס לבדוק האפשרות לתיקון הפקנ"צ בכדי לאפשר לאסירים ואסירות כדוגמת השניים, לקיים התייחדות בהתאם לנהלים. (ניתן 26.07.12)




ביהמ"ש המחוזי: מתן אפשרות לימודים באוניברסיטה לאסיר בטחוני אינה זכות אלא טובת הנאה הניתנת לשלילה (עת"א 4902-08-11)

אסיר בטחוני עתר לביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז כנגד החלטת השב"ס להפסיק לימודיהם באוניברסיטה הפתוחה של אסירים המסווגים ביטחוניים, בין היתר, כחלק ממדיניות להפעלת לחץ לשחרור גלעד שליט. ביהמ"ש דחה טענות העותר. נקבע שחובת המדינה לספק לאזרחיה שירותי חינוך והשכלה אינה משתרעת על לימודים אקדמיים ולפיכך אין המדובר בפגיעה בכבוד או בזכות לחינוך של העותר. עוד נקבע כי מתן אפשרות לאסירים ביטחוניים ללמוד באוניברסיטה הפתוחה אינה זכות כי אם טובת הנאה הניתנת לשלילה לשם השגת מטרה ראויה. נקבע שלאור השיקולים הביטחוניים השונים, הפגיעה בטובת ההנאה האמורה ובחופש העיסוק של העותר הינה מידתית. ביהמ"ש דחה גם טענת העותר בדבר הפלייתו כאסיר בטחוני אל מול אסירים פליליים, וקבע כי אין המדובר באפליה פסולה אלא בהבחנה מותרת. העתירה נדחתה. (ניתן 07.05.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: שב"ס הודיע על הענקת מסגרת טיפולית בכלא לעבריין מין המכחיש אשמתו (עת"א 32395-11-11)

העותר, עבריין מין המרצה עונשו, עתר לביהמ"ש המחוזי בנצרת כנגד מדיניות השב"ס לפיה לא תופעל בכלא תוכנית טיפול לעברייני מין המכחישים אשמתם. הרקע להגשת העתירה הינה החלטת ועדת השחרורים אשר דחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם מהטעם שבמהלך 9 שנות מאסרו הוא לא שולב בתוכנית טיפול בכלא. אי שילוב העותר בתוכניות אלו נבע כאמור ממדיניות השב"ס. לאור בקשת ביהמ"ש המחוזי ולאור פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין אחר שהמליצה לבחון העמדה לפיה לא ניתן להעניק טיפול לעבריין מין מכחיש, הודיע השב"ס שניתן לשלב העותר במסגרת טיפולית. ביהמ"ש ציין שהוא מקווה שלאור ההודעה יחול שינוי של ממש בעמדות השב"ס ובתפיסותיו לגבי הכנת תוכניות שיקום לגבי עברייני מין מכחישים, ושמן הראוי שתמצא דרך של קבע לטפל בעבריינים מסוגו של העותר. לאור הודעת השב"ס הוחלט על דחיית העתירה. (ניתן 17.04.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה עתירה כנגד החלטת השב"ס להגביל את מספר הספרים שבחזקת אסירים (רע"ב 9552/09)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור האגודה לזכויות האזרח וקבע שאין מקום להתערבותו בהחלטת השב"ס להגביל את כמות הספרים שבחזקת אסירים. כחלק מנהלי השב"ס הוטלו מגבלות משמעותיות ביחס לכמות הספרים המותרת לכל אסיר. בשלב הדיונים בביהמ"ש ריכך השב"ס נהליו והתיר לכל אסיר להחזיק עד שלושה ספרים. ביהמ"ש קבע שכליאת אסיר השוללת חירותו, אינה יכולה לשמש עילה לשלילת חירויות נוספות. לפיכך נקבע שהגבלת כמות הספרים מהווה פגיעה בחופש הביטוי של אסירים. יחד עם זאת נקבע שהפגיעה קטנה בהיקפה. כך צוין שהחזקת כמות של שלושה ספרים מאפשרת לאסיר לממש את חופש הביטוי שלו, בעוד שתרומתם של ספרים נוספים למימוש חופש זה, מועטה יחסית. נקבע שההחלטה מידתית ועומדת בפסקת ההגבלה שבחוק היסוד כבוד האדם וחירותו שכן היא מבטאת איזון בין זכויות אסירים לבין התכלית של שמירת הביטחון והסדר בבתי הכלא. (ניתן 02.04.12)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור אסיר שביקש למנוע העברתו לבית כלא אחר בטענה שהדבר יפגע בזכותו להורות ופריון (רע"ב 1004/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור אסיר המוחזק בהפרדה נגד החלטת השב"ס להעבירו לבית סוהר בדרום הארץ. האסיר טען שפקודת הנציבות מורה שניוד אסירי הפרדה יתבצע כל חצי שנה, ושאין הצדקה להעבירו לאחר שלושה חודשים בלבד. בנוסף טען האסיר שהעברתו תפגע בזכותו להורות ולפריון שכן בבתי הסוהר בדרום ישנם תאי התייחדות מועטים. נקבע שככלל אין לאסיר זכות קנויה לגבי מקום כליאתו, ושהתערבות ביהמ"ש בעניינים אלו הינה מצומצמת. נקבע שההחלטה התקבלה על יסוד שיקולים ביטחוניים ומשכך שאין מדובר בהחלטה שרירותית. בעניין ההתייחדות צוין ששיקולי נוחות של אסיר או משפחתו אינם משמשים לרוב שיקול רלוונטי ושבהתנגשות בין צרכיו האישיים של אסיר לצרכים מערכתיים, ידם של האחרונים תגבר. בנוסף נקבע שאין הבדלים משמעותיים בין בתי הכלא בכל הקשור לביקורי התייחדות ומשכך, שאין המדובר בפגיעה בזכויות האסיר המחייבת התערבות ביהמ"ש. (ניתן 19.02.12)




ביהמ"ש המחוזי: השב"ס מוסמך למנוע שחרור אסיר לחופשה בהסתמך על מידע מודיעיני מפוקפק המצביע על מסוכנות האסיר (עת"א 28907-10-11)

ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע דחה עתירת אסיר כנגד החלטת השב"ס שלא להוציאו לחופשה. החלטת השב"ס התקבלה על סמך מידע מודיעיני מהעבר, אשר ממנו עלה חשש קונקרטי שבכוונת העותר לפגוע באדם אחר במהלך החופשה. העותר טען שהמידע אינו עדכני ושמאז כבר היה משוחרר ולא פגע באותו אדם. ביהמ"ש קבע שהסתמכות על מידע מודיעיני סודי שלא גולה לצד השני ושמקורותיו לא העידו בפני ביהמ"ש ולא נחקרו נגדית, הינה בעייתית. ברם, נקבע שחרף האמינות המפוקפקת של מידע מודיעיני, אין מקום להעניק לאסירים טובת- הנאה של חופשה, במקום שבו קיים מידע מודיעיני המצביע על מסוכנות הכרוכה בכך. הסיכון לשלילה בלתי-מוצדקת של טובת-הנאה במקרה שהמידע כוזב – נדחה מפני הסיכון לפגיעה בשלום הציבור, במקרה שהמידע אמיתי. לאור האמור, ולאור קבלת ביהמ"ש את עמדת השב"ס בדבר מסוכנות האסיר, העתירה נדחתה. (ניתן 31.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: אין לאסור על אסיר בהפרדה לדבר בטלפון עם משפחתו ואולם ניתן לקבוע שחלק מביקורי משפחתו יהיו ביקורים "סגורים" (רע"ב 50/12)

ביהמ"ש העליון קיבל באופן חלקי את ערעור המדינה על החלטת ביהמ"ש המחוזי בב"ש, אשר ביטל החלטת השב"ס לשלול מאסיר המצוי בהפרדה את השימוש בטלפון, ואשר קבע שביקורי משפחת האסיר (למעט אשתו) יהיו ביקורים "פתוחים". ביהמ"ש קיבל את עמדת בימ"ש קמא כי המגבלה הגורפת על שימוש האסיר בטלפון אינה מידתית והינה פוגעת בזכותו לחופש ביטוי ובזכותו לשמור על קשר עם ילדיו והוריו. בעניין הביקורים נקבע שלאור הבהרת המדינה כי אין המדובר בהחלטה גורפת לפיה כלל הביקורים יהיו בהכרח ביקורים "סגורים" אלא שכל ביקור ייבחן לגופו, הרי שהחלטת בימ"ש קמא חורגת מההסדר הקבוע בדין, המשאיר עניין זה לשיקול דעת השב"ס. נקבע שבנסיבות אלה, הקביעה כי כלל ביקורי האסיר יהיו ביקורים "פתוחים" אינה יכולה לעמוד במתכונתה זו ויש לבטלה. (ניתן 19.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: יש לעיין מחדש בעמדה על פיה עברייני מין מכחישים אינם זוכים לטיפול ולשיקום (ע"פ 3977/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז, אשר הרשיע קטין בן 14 באינוס בנסיבות מחמירות. טענתו העיקרית של המערער הייתה שכאשר מדובר בהאשמת קטין בגילו באינוס ברוטלי של אשה "המבוגרת כפליים מגילו", יש להכריע בעניין בזהירות מירבית ותוך בחינה "מדוקדקת ומעמיקה" של הנסיבות. נטען כי בימ"ש המחוזי לא פעל כאמור. ביהמ"ש דחה הערעור, בעיקר בשל כך שכערכאת ערעור סמכותו להתערב בממצאים עובדתיים של בימ"ש קמא הינה מצומצת. בשולי הדברים ביקר ביהמ"ש את התפיסה כי עברייני מין מכחישים אינם זוכים לטיפול ולתוכנית שיקום. ביהמ"ש ציין כי יש ישנם מקרים בהם ההכחשה נובעת מטעמים חברתיים ומטעמי בושה. על כן, ובוודאי שמדובר בנוער שאישיותו טרם התייצבה, יש מקום לעיון מחדש בתפיסה זו. (ניתן 26.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי דחה עתירת האסיר שביקש לצאת לחתונת אחותו בשל סכנה לשלום הציבור (עת"א 22119-01-12)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה עתירת אסיר לקבלת חופשה מיוחדת לחתונת אחותו, בגין מסוכנות לעצמו ולאחרים. ביהמ"ש קבע שאין מחלוקת שהמדובר באירוע חשוב לעותר. עם זאת, וגם כאשר מדובר באירוע שכזה, ציין ביהמ"ש שיש לבחון הבקשה על רקע הנסיבות ותפקידו של שב"ס להגן על האסיר ועל שלום הציבור. צוין שלגורם המוסמך בשב"ס שיקול דעת רחב לקבוע באלו נסיבות ניתן להתיר יציאת אסיר בליווי אבטחה לאירוע משפחתי. שיקול דעת זה מפועל בהתחשב באמות המידה הכלליות וע"פ הנסיבות הפרטניות הנוגעות לאסיר עצמו. עוד צוין שככלל, החלטה בעניין זה הינה החלטה מקצועית, שביהמ"ש לא יטה להתערב בה אלא במקרים של חריגה קיצונית מסבירות או מסמכות. לאור נסיבות המקרה ולאור הערכת המסוכנות שנערכה ע"י גורמי המודיעין של השב"ס והמשטרה, פסק ביהמ"ש שאין להתערב בהחלטה. העתירה נדחתה. (ניתן 17.01.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: בקשות להארכת תקופת הפרדת אסיר יוגשו לפחות שבועיים לפני תום תקופת ההפרדה (עת"א 15027-12-11)

במסגרת קבלת בקשת אסיר לדחיית מועד דיון קבע ביהמ"ש המחוזי בנצרת כי התנהלות המדינה, המגישה באופן עקבי את בקשותיה להארכת החזקת אסיר בהפרדה זמן קצר לפני מועד סיום ההפרדה, פוגעת בזכויות האסיר וביכולתו להיערך לדיון. משכך נקבע שבקשות המדינה להארכת מועד ההפרדה יוגשו לא פחות משבועיים ימים לפני תום תקופת ההפרדה. השופט דוד חשין ציין שבמקרה ובקשה לא תוגש במועד, והסבר המדינה לכך לא יניח את הדעת, ישקול ביהמ"ש נקיטת אמצעים דיוניים ליישום הנחייתו האמורה, ובכלל זה קביעת הבקשה לדיון בחלוף שבועיים מעת הגשתה, "תהא המשמעות אשר תהא". (ניתן 12.12.11)




ביהמ"ש העליון קיצר עונשו של אסיר בטחוני בשל העדר תוכנית שיקומית (ע"פ 4682/11)

ביהמ"ש המחוזי בנצרת הטיל 36 חודשי מאסר בפועל על המערער, אסיר בטחוני שהורשע במספר עבירות נשק שבוצעו בהיותו קטין ועל רקע תמיכתו האידיאולוגית באסלאם הקיצוני. המערער ערער לביהמ"ש העליון על הרשעתו ועל היקף העונש. במסגרת הערעור, ומתוך עיון בתסקיר המבחן, עלה שבשל סיווגו כ"אסיר בטחוני" אין המערער זוכה לטיפול סוציאלי-שיקומי, אין לגביו המלצה טיפולית וכי הוא מצוי בתא עם אסירים ביטחוניים בוגרים. לאור נסיבות אלו, ומתוך התחשבות ברכיב הקטינות, החליט ביהמ"ש על קיצור עונשו של המערער בשישה חודשים. ביהמ"ש מתח ביקורת על התעלמות השב"ס והיועץ המשפטי לממשלה מקריאתו החוזרת בעניין העדר מסגרת שיקומית לאסירים ביטחוניים, וקל וחומר לאסירים ביטחוניים קטינים. צוין ששיקום אסיר קטין הינו חובה ע"פ הדין וכי הדבר אינו רק לתועלתו אלא גם לתועלת הציבור. הערעור בעניין עצם ההרשעה נדחה. (ניתן 09.01.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בנצרת קיבל עתירת אסיר והנחה השב"ס לערוך לו בירור רפואי ולהפנותו לרופאים מומחים (עת"א 55306-11-11)

העותר, אסיר המרצה מאסר עולם בגין עבירות שונות לרבות רצח, עתר לביהמ"ש המחוזי בנצרת בטענה שאין הוא מקבל טיפול רפואי למחלת הקנידה בה הוא חולה, ואת הצרכים המתבקשים נוכח המחלה. בתגובה נטען שמבירור טלפוני שנעשה בעניינו של העותר עם רופא מומחה נמצא שהעותר אינו חולה במחלה, וככלל שמצבו הרפואי תקין. ביהמ"ש קיבל העתירה. נקבע שלאסיר, ככל אדם, עומדת הזכות לקבלת טיפול רפואי הולם, אף כאשר הוא כלוא מאחורי סורג ובריח. ביחס למקרה הקונקרטי קבע ביהמ"ש שאין הוא יכול להכריע בשאלה אם העותר חולה, אך שבנסיבות האמורות, ונוכח הצגת העותר לביהמ"ש חלקים מגופו המכוסים תפרחת אדומה, יש לבדוק טענת העותר בעניין. ביהמ"ש הורה על עריכת בירור רפואי לעותר ועל הפנייתו לרופאים מומחים. עוד הנחה ביהמ"ש כי הסדר רכישת המוצרים הנדרשים לעותר יימשך עד להחלטת המומחים בעניין. (ניתן 14.12.11)




ביהמ"ש המחוזי בחיפה: וועדת השחרורים מוסמכת להורות על שחרור מוקדם של אסיר על אף שעברו מעיד על מסוכנות (עת"א 15945-12-11)

ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה עתירת היועץ המשפטי לממשלה וקבע, בדעת רוב, כי ועדת השחרורים מוסמכת להורות על שחרור מוקדם של אסיר, גם כאשר היא סבורה כי התנהגותו ועברו מעידים על מסוכנות, וזאת כאשר יש לטעמה תוכנית שיקום להפחתת מסוכנותו וסיכוי שהאסיר ישנה דרכיו. ביהמ"ש קבע כי הועדה אינה חורגת מסמכותה בצורה קיצונית, ולכן אין מקום להתערב בהחלטה. צוין כי הובהר לאסיר שאם יפר את תנאי הרישיון, או לחילופין יחזור לסורו לא תינתן לו הזדמנות נוספת. בשולי הדברים ציין השופט שפירא כי הפרקליטות נהגה כראוי כשביקשה למנות עו"ד לאסיר, שלא היה מיוצג בדיוני הוועדה. השופט שפירא הוסיף כי גישה זו מבורכת ומלמדת על שמירת זכויות האסירים ועל דאגה של הפרקליטות שעניינם של אסירים יוצג כראוי, על אף עמדותיהם המנוגדות. (ניתן ב-21.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: לאחר שהסתיימה תקופת המאסר שנקבעה כחלופה לתשלום קנס, לא ניתן לשלם הקנס ולבטלה למפרע (רע"ב 6201/11)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת אסיר, כי 210 ימי מאסר אשר ריצה כחלופה לתשלום קנס שהושת עליו בשנת 2002, ינוכו מתקופת המאסר שהוטלה עליו בשל עבירות אחרות, וזאת לאחר ששילם הקנס בשנת 2010. בקשת האסיר התבססה על החלטות קודמות של בתי משפט שניתנו בעניינו. יחד עם זאת דחה ביהמ"ש הבקשה, תוך שהסתמך על ההלכה שעל פיה, לאחר שהסתיימה תקופת המאסר שנקבעה כחלופה לתשלום קנס, לא ניתן לשלם הקנס ולבטלה למפרע. ביהמ"ש ציין שהאסיר התבסס על החלטה מוטעית של ביהמ"ש, שלאורה טרח לגייס את הממון הדרוש ולשלם הקנס, שמונה שנים לאחר שהושת. לאור האמור נדחתה הבקשה ואולם נפסק כי השב"ס ישלם לאסיר הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. ביהמ"ש הורה לשב"ס לפעול למניעת הישנות של מקרים דומים וציין שהאסיר זכאי לקבל חזרה את סכום הקנס ששילם. (ניתן 14.11.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז מרכז דחה בקשת המדינה להאריך החזקתו בבידוד של אסיר הסובל ממחלת נפש (עת"א 46924-07-11)

ביהמ"ש לעניינים מנהליים במחוז מרכז דחה בקשת מדינת ישראל להאריך החזקתו בהפרדה של אסיר בחצי שנה נוספת. האסיר, אדם הסובל מסכיזופרניה, מוחזק בהפרדת יחיד באופן לא רציף, מאז שנת 2001. לטענת המדינה, תנאי הבידוד והמשך החזקתו בהפרדה נועדו לשמירה על בריאותו, ביטחונו, וביטחון סוהרים ואסירים אחרים. ביהמ"ש קבע שפרטי המידע שהובאו לעיונו בדבר המשיב אינם קיצוניים וספק רב אם הם מצדיקים את המשך החזקתו בהפרדה. צוין שגם כאשר קיים צורך בהפרדה, על הרשות לבחון מעת לעת את האפשרות של הקלה בחומרת הפגיעה הנובעת מההפרדה, וזאת בכל דרך שפגיעתה בזכויות האסיר הינה פחותה ובמיוחד כאשר מדובר בתקופת הפרדה ארוכה. נפסק שהמדינה לא פעלה כאמור, לא הוכיחה קיומה של עילה להמשך החזקת המשיב בהפרדה ולא עשתה כל שניתן לשבצו בתנאי כליאה אחרים. הבקשה נדחתה. (ניתן 03.11.11)




ביהמ"ש המחוזי דחה עתירת אסיר להכנסת קונסולת משחקים לתאו (עת"א 8941-06-11)

העותר, אסיר המרצה עונש מאסר למשך 16 שנה והשוהה באגף ההפרדות בתנאי הפרדה זוגית, עתר לביהמ"ש המחוזי במחוז מרכז בבקשה שיאפשר הכנסת קונסולת משחקים מסוג פלייסטיישן ו - אקס בוקס 3 לתאו, ואשר תהיה לשימוש כלל האסירים. נקבע שהחזקת אסיר בהפרדה משליכה עליו השלכות קשות ועל כן על השב"ס להעניק לאסיר שכזה תנאים שיאפשרו לו להמשיך לשהות בפרדה, ולהתייחס באופן גמיש, ככל הניתן, לבקשותיו. יחד עם זאת צוין שנקודת המוצא הינה שעל השב"ס להגן על האינטרס שעניינו נקיטת אמצעי זהירות בהכנסת מכשירים חשמליים/אלקטרוניים אשר יש בהם כדי לסכן את הביטחון והסדר שצריכים לשרור בין כותלי בית הסוהר. נפסק שקונסולת משחקים אינה יכולה לעמוד בתנאי הביטחון של השב"ס וכי שהסיכון שנשקף ממנה גבוה לאין שיעור מהתועלת שתצמח ממנה לאסירים. לאור האמור העתירה נדחתה. (ניתן 03.10.11)




ביהמ"ש העליון: אין להעביר עתירת אסיר שהוגשה כדין לבית משפט בסמכות מקומית אחרת ללא הענקת אפשרות לאסיר להביע דעתו בעניין (רע"ב 5916/11)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של אסיר שביקש להחזיר ההליך המשפטי בעניינו, מביהמ"ש המחוזי בב"ש, לשם הועבר התיק בשל העברת האסיר לבית סוהר בדרום, לביהמ"ש המחוזי מחוז מרכז, בו הוגשה עתירתו בהתאם לכללי בסמכות המקומית בעת הגשת העתירה. בבקשתו טען האסיר כי ההעברה אינה תקינה, בין היתר, בשל כך שלא ניתן לו להגיב בעניינה, טרם ביצועה. ביהמ"ש דחה הבקשה בהסתמך על הכלל "לא יעבירנו עוד" הקבוע בסעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, ותוך שקבע שלאחר שהועבר העניין לביהמ"ש בב"ש, חל ס' 79 לחוק ואין האפשרות להעבירו בשנית. עם זאת ציין השופט רובינשטיין שכאשר עתירה מוגשת כדין מבחינת הסמכות המקומית, העברתה לבית משפט אחר איננה עניין טכני ומשכך מחייבת היא מתן אפשרות לאסיר להביע את דעתו בעניין העברה זו.




ביהמ"ש העליון: אושרה בקשת אסיר ביטחוני להתייחד עם בת זוגתו בכלא לאחר שנקבע שניתן לראותו כמי שניתק קשריו עם ארגון החיזבאללה. (רע"ב 4642/11)

המבקש, אסיר בטחוני, עתר לביהמ"ש המחוזי בנצרת בבקשה להתיר לו להתייחד עם בת זוגתו. ביהמ"ש המחוזי דחה הבקשה תוך אימוץ עמדת השב"כ שלא ניתן לקבוע שהמבקש ניתק קשריו עם ארגון החיזבאללה. בבקשת רשות הערעור שהוגשה לביהמ"ש העליון נטען שבהחלטת ביהמ"ש המחוזי נפלו פגמים משפטיים שונים, לרבות באי הנחייתו של השב"כ לערוך בדיקה קונקרטית בעניין. המבקש ציטט בעניין את פסיקת ביהמ"ש העליון שקבע כי על הגורם הביטחוני לשקול, אף בהעדר ראיות פוזיטיביות, את מכלול הנסיבות האובייקטיביות האוצלות על שאלת המשך הקשר בין האסיר לארגון אליו היה קשור, ושעליו להתייחס גם לנתונים סיבתיים שונים, והכל לשם בחינה האם סביר שבנסיבות העניין נותק הקשר בין האסיר לארגון. לאור עמדה מעודכנת של גורמי הביטחון שקבעו שניתן לראות במבקש כמי שניתק קשריו עם הארגון, נקבע שדין הבקשה להימחק. (08.08.11)


להורדת המסמך לחץ/י כאן


ביהמ"ש לתביעות קטנות בנתניה קיבל באופן חלקי תביעה של אסיר לפיצוי בגין פגיעה בזכויותיו (תק 12689-05-09)

התובע, אסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירות שונות, הגיש תביעה כנגד מדינת ישראל לפיצוי בגין הפרת זכויותיו, לרבות הפרת זכותו להגשת עתירות. ביהמ"ש ציין כי עתירת אסיר היא כלי חשוב שיש בידי אסירים על מנת לקבל סעד מבית המשפט ועל מנת שיקוימו הזכויות שמגיעות להם ע"פ דין. עוד צוין שעל שלטונות שב"ס לזכור שדווקא בשל המגבלות שחלות על זכויות הפרט של האסיר – מעצם מעמדו כאסיר – חובה עליהם להקפיד על אותן זכויות שמוקנות לאסיר, ובין היתר, על טיפול בפניותיו תוך הזמן שנקצב לכך בנוהלי שב"ס (ואם לא נקצב, תוך זמן סביר). ביהמ"ש קיבל התביעה בחלקה וחייב את המדינה בתשלום פיצויים לתובע בסך 3,700 ₪. (ניתן 21.08.11)




בית המשפט לעניינים מנהליים אישר החזקתו של אסיר בתנאי הפרדת יחיד לתקופה של שישה חודשים נוספים (עת"א 36032-04-11)

המשיב מרצה עונש מאסר עולם שהוטל עליו בגין עבירות רצח והחזקת נשק. עונשו של המשיב טרם נקצב והוא מוגדר על ידי שב"ס כאסיר התראה. להערכת שב"ס, קיים חשש ממשי לשלומו של המשיב ולשלומם של אסירים אחרים, על רקע שיוכו של המשיב לארגון פשיעה שלו סכסוכים רבים עם כנופיות פשע אחרות, ואין דרך אחרת להגנה עליו ועל אחרים מפניו, זולת החזקתו בהפרדה. סעיף 19ב לפקודה קובע את התנאים המוקדמים הנדרשים להחלטה בדבר הפרדה אשר צריכה להיות מידתית, במובן זה שאין להורות על הפרדה מקום בו ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת. במקרה דנן קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך שפגיעתה בזכויות האסיר פחותה, אך הורה לשב"ס להמשיך ולבחון כל אפשרות שיהא בה כדי להקל על תנאי החזקתו של המשיב, בין בדרך של הפרדה זוגית ובין בדרך אחרת, ככל שהדבר אינו פוגע במטרות ההפרדה. (ניתן 20.7.11)




בית המשפט לעניינים מנהליים דחה בקשת עותר המרצה מאסר עולם להצטלם לסרט תיעודי בשל פגיעה ברגשות הציבור (עת"א 6810-05-11)

העותר, מרצה מאסר עולם בגין רצח נערה, הגיש בקשה לשב"ס לאפשר לו להצטלם לסרט תיעודי המתאר חקירה בעניין טענותיו על חפותו. בקשתו נדחתה בשל החשש לפגיעה במשפחת הקרבן. בא כוח העותר טוען כי שב"ס לא שקל את השיקולים הרלוונטיים ולא ערך את האיזונים הנדרשים בין זכותו של אסיר לחופש ביטוי ובין העילות להגבלת הזכות. בית המשפט לעניינים מנהליים ציין את החשיבות של חופש הביטוי אולם זכויותיו של אסיר מוגבלות הן מעצם כליאתו. התופעה של הפיכת עבריינים מורשעים בדין לגיבורי תקשורת, מעין "סלבריטאים", היא תופעה שבנוסף לפגיעה במשפחות הקרבן, פוגעת ברגשות הציבור, מעצימה את מעמדם של העבריינים ופוגעת במערכת אכיפת החוק. העתירה נדחתה. (ניתן: 24.7.2011)




בית המשפט המחוזי דחה עתירתו של אסיר שביקש אישור לטיפול בקנאביס בדרך של עישון בבית הכלא (עת"א 37295-06-11)

העותר מחזיק בידיו רשיון להחזקה ושימוש בסם מסוכן לפי פקודת הסמים, ופנה לשב"ס ע"מ שיאושר לו טיפול בדרך של עישון קנאביס. השב"ס מספק טיפול בקנאביס באמצעות אספקת עוגיות קנאביס, ולא בדרך של עישון, היות ודרך זו עשויה להשפיע גם על אחרים הכלואים בבית המעצר, ולכן דחה את בקשת העותר. לאחר שקצין הרפואה בשב"ס הסביר לעותר על האפשות לקבלת הקנאביס בצורת עוגיות, הסכים העותר לביטול עתירתו, אך בא כוחו עמד על קיום הדיון בעתירה. ביהמ"ש דחה את העתירה, בקבעו כי לא הוצגה חוות דעת של מומחה הסותרת את קביעת רופא השב"ס; כי הטיפול בעוגיות עונה לצרכיו הטיפוליים של העותר; וכי החלטת השב"ס סבירה ועניינית. (ניתן: 11.7.11)




בית משפט השלום חייב את המשטרה לחקור התאבדות של אסיר בבית הכלא (חס"מ 45364-03-10)

המבקשים, הורי אסיר אשר התאבד בזמן ביצוע מאסרו בבית הכלא "השרון", מבקשים מבית המשפט כי יורה על חקירת מקרה התאבדות בנם לפי חוק חקירת סיבות מוות. המבקשים טוענים כי השב"ס התרשל בהשגחה על בנם אשר הודיע לא פעם כי ברצנו לשים קץ לחייו. המשיבים טוענים, כי ועדת חקירה פנימית בחנה את האירוע אך לא נמצאו אשמים. בית המשפט קבע כי החקירה הפנימית של השב"ס אינה מספיקה וכי על המשטרה לחזור ולחקור את האירוע ולהגיש את ממצאיה בתוך 6 חודשים. בית המשפט הדגיש כי גם אם בתום החקירה לא יימצא עובד שב"ס האחראי לאירוע על המשטרה והפרקליטות לתת את הדעת לאפשרות שהשב"ס כתאגיד נושא באחריות פלילית למותו של האסיר(ניתן 20.3.11)




בית המשפט לעניינים מנהליים: התחשבות ברגשות הציבור בבחינת בקשת אסירה להשתלב בתוכנית שיקום מהווה הפלייתה לרעה (עת"א 53494-11-10)

המשיב, שירותי בתי-הסוהר, סירב לאפשר לעותרת, האסירה אתי אלון, להשתלב בתוכנית "שיקום קבוצתי", מכיוון שבשל חומרת העבירות בהן הורשעה וההד הציבורי שנשאו השיקום עלול להיות מנוצל לרעה, ולחשוף אותה לפגיעה אפשרית מקורבנותיה. העותרת טוענת שהחלטת המשיב לוקה בהפליה ובשיקולים בלתי עניינים. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק שהסירוב לשלב את העותרת בהליך השיקום מהווה הפלייתה לרעה. נקבע שהעותרת הוכיחה את רצונה להתחיל בחיים חדשים ועומדת בתנאים הדרושים לשיקום. עוד נפסק, שקיימת חשיבות רבה לעידוד האסיר ושיקומו, וכי החלטת השב"ס שלא לאפשר מיצוי הליך שיקומי מרוקנת מתוכן את מסר השיקום. אי לכך, על המשיבה לעשות כל הניתן לשילוב העותרת בשיקום הקבוצתי. (ניתן 06/02/2011).




בג"ץ הורה לוועדת השחרורים לקיים דיונים בעניין שחרור אסירים על אף שביתת הפרקליטים (בג"ץ 8731/10)

הסנגוריה הציבורית עתרה לבג"צ כנגד החלטת חלק מיושבי הראש של ועדות השחרורים שהחליטו, לאור שביתת הפרקליטים, להימנע מלקיים דיונים בנושא שחרור אסירים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, בהיעדר התייצבות של נציג היועמ"ש. נטען שההחלטה פוגעת באופן קשה ובלתי מידתי בזכויותיהם החוקתיות של האסירים להליך הוגן ולשוויון, ובחירותם הפיזית של אסירים המתאימים לשחרור מוקדם. ביהמ"ש ציין שעקב השביתה חל שיבוש חמור בכל הערכאות בהן המדינה צד להליך. הודגש שהדיון בוועדות השחרורים נושא אופי מיוחד שכן מדובר, בחלק מהמקרים, באסירים הממתינים לשחרורם, ועל כן זכותם להישמע במועד סביר. לאור האמור הורה ביהמ"ש לוועדות לקיים דיונים ולבדוק, על בסיס פרטני, באלו מהמקרים ניתן לדון בהעדר נציג היועמ"ש, ובאלו מהמקרים לא ניתן לקיים דיון כאמור. (ניתן 09.12.10)


להורדת המסמך לחץ/י כאן


ביהמ"ש העליון דחה בקשה להצהרה כי אסירים רשאים להגיש עתירות אסיר משותפות (רע"ב 5898/10)

ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, שעניינה בקשה לקבלת הצהרה עקרונית לפיה אסירים רשאים להגיש עתירות אסיר משותפות. נטען שללא אפשרות זו עלולה להיפגע זכות הגישה לערכאות של אסירים אשר ימנעו מהגשת עתירות בשל החשש להתמודד עם ההליך המשפטי לבדם. ביהמ"ש דחה הבקשה מהטעם שהדין נותן מענה בעניין זה, לדוגמא במסגרת הגשת עתירה משותפת לבג"ץ ובמסגרת של איחוד דיון. עוד צוין הקושי לדון בעתירה המשותפת למספר אסירים שאינם חולקים רקע עובדתי דומה. בנוסף הודגש שככל שנקבע במסגרת עתירת אסיר שהחלטת רשות אינה סבירה, על הרשות לתקן החלטתה ביחס לכלל האסירים החולקים רקע עובדתי דומה לזה של האסיר נשוא העתירה. לאור האמור נקבע שאין הכרח לקבלת הבקשה. (ניתן 23.11.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון התיר את האיסור על ביקורי קרובי משפחה מדרגה שנייה של אסירים ביטחוניים (רע"ב 6956/09)

המערערים, אסירים ביטחוניים שעל פי החלטת נציב שירות בתי הסוהר נאסר עליהם לקבל ביקורים של קרובים שאינם מדרגה ראשונה, הגישו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת, שדחה את עתירתם לביטול ההחלטה. נקבע כי שלילת הביקורים של קרובים מדרגה שנייה אינה מהווה פגיעה בזכות האסירים לכבוד, ובזכות למשפחה הנגזרת ממנה. עוד נקבע כי הפגיעה בזכות האסירים לקשר עם העולם שמחוץ לכלא הינה פגיעה שתכליתה ראויה, סבירה ומידתית. לאור האמור נפסק כי אין פסול בהחלטה. יחד עם זאת הורה ביהמ"ש לשירות בתי הסוהר לבחון את עמידת המערערים בתנאים הקבועים בסעיף 4.ב.1 לפקודת האסירים הביטחוניים, ובפרט קשרם של האסירים עם גורמים עוינים, ולבחון האם יש מקום לשינוי ההחלטה והסרת האיסור. (ניתן 07.10.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום בכפר סבא דחה בקשת המדינה להורות על מעצר אסיר עד תום הליכים (מ"ת 37106-08-10)

בית משפט השלום בכפר סבא דחה את בקשת מדינת ישראל להורות על מעצרו עד תום הליכים של אסיר העומד לדין בעוון החדרת סמים לכלא בעת שובו מחופשה. בהחלטתו קבע ביהמ"ש כי הכלל, על פיו בעת בקשת מעצר יש לשקול אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרכים שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, חל גם על נאשמים הנתונים במאסר. בנוסף ציין ביהמ"ש כי בעת מעצר עד תום הליכים אסירים אינם זכאים לשיקום ולעבודה בתוך כותלי בית האסורים, וכי המדובר בפגיעה בזכויות חשובות במיוחד המשרתות את האסיר ואשר עולות בקנה אחד עם טובת הציבור. משכך, ולאור הערכת ביהמ"ש כי מועד שחרורו של האסיר אינו קרוב, הוחלט לשחררו ממעצר ולהחזירו למאסר במתקן כליאה, תוך שלילת יציאתו לחופשות. (ניתן 19.10.10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה בקשתו של אסיר בטחוני להפגש עם בניו האסורים גם הם (בר"ע 6033/10)

המערער, אסיר בטחוני אשר הושתו עליו 29 מאסרי עולם בעבירות רצח, ערער ברשות על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים שלא לאפשר לו לבקר את בניו האסורים גם הם. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור וקיבל את עמדת בית המשפט לעניינים מנהליים שקבע, כי לפי פקודת נציבות בית הסוהר לא יאושר מפגש בין אסירים בטחוניים קרובי משפחה, למעט מטעמים חריגים או הומניים, ואילו העותר לא הציג כל טעם הומני מיוחד מעבר לגעגוע, המצדיק להיעתר לבקשתו. עם זאת, ציין בית המשפט העליון, כי ייתכנו מצבים בהם מפגש בין בן לאביו עשוי להיכנס להגדרת "טעמים הומניים", והדבר עשוי להיות כרוך ברכיבים כמו התנהגותם של שני הנוגעים בדבר, חלוף הזמן ("געגוע"), גיל ומצב בריאות. (ניתן 6/9/10).




בית המשפט העליון: ועדת השחרורים היא גוף מעין שיפוטי ועליה לקבל החלטות על סמך מידע מהימן מהרשויות הרלוונטיות (רע"ב 4350/10)

ועדת השחרורים החליטה להפקיע 11 חודשים מתקופת התנאי של המבקש בשל התנהגות לקויה והוא הוחזר לבין כותלי הכלא. ועדת השחרורים התבססה בהחלטתה על מכתב שקיבלה מההוסטל בו שהה המבקש. לאחר מכן התברר, כי קיימת אפשרות שהמכתב שעליו התבססה הוועדה איננו מדויק, אך ההחלטה כבר ניתנה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקבעו שהעניין יחזור לבירור בפני ועדת השחרורים לשם קבלת החלטה חדשה בעניין. כל עוד לא נתקבלה החלטה אחרת ימשיך המבקש לשהות במאסר. (ניתן 19.7.10)




בג"צ דחה עתירה כנגד חוקתיות הסעיף בפקודת בתי הסוהר המאפשר בידוד אסירים (בג"ץ 1475/10)

העותר טוען כי סעיף 58(א)(4) לפקודת בתי הסוהר המסמיך קצין שיפוט להטיל עונש בידוד על אסיר שהורשע בעבירת בית סוהר מנוגד לחוק יסוד כבוד האדם, פוגע בזכותם של הכלואים לתנאי מחיה וכליאה נאותים, ומהווה ענישה משפילה ואכזרית בניגוד לדין הבינלאומי. בית המשפט דוחה את העתירה, בקבעו שכיוון שהסעיף חוקק טרם חקיקת חוק היסוד הוא מוגן על ידי פסקת שמירת הדינים שבחוק היסוד, ושאף אלמלי היה מוגן, אין לומר כי הוראותיו אינן מתיישבות עם הוראות חוק היסוד. במקרים בהם קיים חשש, כי הוראות הסעיף מיושמות באופן הנוגד את זכויות האסיר ואת הוראות חוק היסוד יש להגיש עתירת אסיר ספציפית הנדרשת למקרה הקונקרטי. (ניתן:14/04/10)




בית המשפט העליון פסק בהסכמת הצדדים על הרחבת הזכות למגע פיזי בין אסירים בטחוניים לילדיהם (בג"צ 7585/04)

בשנת 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה הקשיחה רשות בתי הסוהר את מדיניותה בנוגע למגע פיזי בין אסירים בטחוניים למבקריהם על מנת למנוע הברחת מסרים וחפצים מבתי הכלא. העותרים טוענים כי מניעת מגע פיזי של האסירים עם ילדיהם מעל לגיל שש אינה סבירה ופוגעת בזכותם החוקתית של האסירים למגע משפחתי מינימלי. בית המשפט קבע כי יש לאזן בין הצורך לאפשר "ביקורים פתוחים" בין אסירים בטחוניים לבין ילדיהם הקטינים על מנת לממש את הצורך הטבעי לקשר ישיר ובלתי אמצעי בין הורים לילדיהם, לבין הסיכון הבטחוני הכרוך בכך והציע הסדר שקיבל תוקף של פסק דין בהסכמת הצדדים. על פי ההסדר יאפשרו המשיבים לאסירים בטחוניים מגע פיזי עם ילדים עד גיל שמונה בתדירות שלא תפחת מפעם בחודשיים. (ניתן ‏25.03.10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של אסיר מוסלמי לאספקת חמץ במהלך הפסח (רע"ב 4201/09)

פקודת נציבות שב"ס קובעת כי כל המטבחים וחדרי האוכל בבתי הסוהר יהיו כשרים, למעט מטבחים המשמשים רק אסירים ביטחוניים שאינם יהודים. המערער הינו אסיר פלילי מוסלמי המצוי באגף מעורב, המבקש כי יסופק לו לחם בפסח. לטענתו, היעדר אספקה של לחם, הנחשב למזון יסוד, מהווה פגיעה שאינה מידתית בזכות חוקתית, שכן האכילה מתבצעת בתאי האסירים וכלל האסירים בתאו אינם יהודים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו כי הפגיעה בזכויות האסיר היא מידתית כיוון שמדובר במשך זמן קצר שבמהלכו מסופק מזון אחר במידה משביעה. בדעת מיעוט קבע השופט ריבלין, כי הזכות לכבוד האדם כוללת את הזכות לחופש מדת, וכי מן הראוי היה כי יסופק לאסיר לחם פרוס שיוכל לשמשו בתאו במהלך החג. (ניתן ב 24/3/10).




בית המשפט המחוזי החליט להאריך את החזקתו של יגאל עמיר בהפרדה לששה חודשים נוספים (עע"א 1187/09)

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת שירות בתי הסוהר להאריך את כליאתו של יגאל עמיר בתנאי הפרדה ל 6 חודשים נוספים מטעמי בטחון המדינה. נקבע כי אף שיגאל עמיר נתון בהפרדת יחיד זה 15 שנה המידע החסוי שהוצג בפני בית המשפט והתנהגותו של עמיר לאורך התקופה מוכיחים כי לא ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת שתקטין את הפגיעה בזכויותיו. נקבע, כי הפרדה הנובעת משיקולי ביטחון הינה הגבלה שנועדה לתכלית ראויה וכי בנסיבות העניין הפגיעה בזכויותיו של עמיר היא מידתית והשב"ס עמד בנטל ההוכחה כי אם תבוטל ההפרדה קיימת סכנה להפרת הסדר הציבורי ולאלימות. עם זאת, נקבע, כי ככל שמתארכת התקופה בה מוחזק אסיר בהפרדה, כך גדל הנטל המוטל על כתפי שב"ס להוכיח כי מתקיימת דרישת המידתיות, ואף מידת ההסתברות כי לו ישונו תנאי המאסר, ייגרם הסיכון אותו נועדה ההפרדה למנוע (ניתן 4/3/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לעניינים מנהליים דחה עתירת אסיר לשחרור מוקדם בשל חומרת העבירה (עעא 39/10)

העותר מרצה עונש מאסר על כך שבשנת 2003 הסיע את המחבלת המתאבדת שביצעה פיגוע במסעדת מקסים בו נקטעו חייהם של 21 בני אדם. בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת דחה את עתירתו על החלטת ועדת השחרורים לדחות בקשתו לשחרור מוקדם על תנאי לאחר שנשא בשני שלישים של עונשו, אף כי התנהגותו בין כתלי הכלא היתה ראויה. בית המשפט אישר את החלטת ועדת השיחרורים שבהסתמך על סעיף 10 לחוק שחרור על תנאי ממאסר קבעה, כי בעבירה שתוצאותיה כה חמורות, הקשורה לאירוע אשר זעזע את תושבי המדינה, הפחתה של עונש מינימאלי על ידי ניכוי שליש תפגע קשות באמון הציבור במערכת אכיפת החוק ובהרתעת הרבים. (ניתן 18/2/10).




בית המשפט המחוזי ביטל הוראה השוללת את זכותו של אסיר הפרדה להיוועץ עם סנגורו ללא מחיצת זכוכית (עת"א 3232-09)

על פי הוראת נציב שירות בתי הסוהר מפגשים של אסירי הפרדה עם עורכי דינם נערכים, מעט חריגים מיוחדים, כשמחיצת זכוכית מפרידה ביניהם וזאת בשל שיקולים ביטחוניים. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי ההוראה מהווה פגיעה מהותית ומשמעותית בזכותו של עצור להיוועץ עם עורך דינו. בית המשפט הוסיף כי "פרקליט היושב עם לקוחו בכפיפה אחת ליד שולחן עבודה אינו כמו פרקליט הפוגש בלקוחו מבעד למחיצת זכוכית", שכן מצב דברים זה "פוגע פגיעה של ממש במהלך הפגישה, אופן ניתוח והכנת חומר החקירה, וכלל ההיוועצות של האסיר בפרקליטו". בבטלו את ההוראה קבע בית המשפט, כי זכות ההיוועצות בעורך דין יכולה לסגת בפני זכותה של הרשות להורות על צעדי פיקוח, רק במקרים מיוחדים המבוססים על נתונים ממשיים בהם ישנו חשש לפגיעה בפרקליט ו/או להעברת חומר אסור על ידי הפרקליט. (ניתן 14.2.10)




בג"צ אישר מדיניות מניעת כניסתם של תושבי רצועת עזה למדינת ישראל למטרת ביקור קרובים הכלואים (בג"צ 5268/08)

העותרים הינם אסירים ותושבי רצועת עזה שהם קרוביהם מדרגה ראשונה העותרים כנגד האיסור הכללי על כניסת תושבי רצועת עזה לשם ביקור בני משפחתם הכלואים בישראל. לטענתם מדיניות זו מהווה ענישה קולקטיבית אסורה, הפוגעת בזכות לביקורי כלואים המעוגנת בדין הישראלי ובמשפט הבינ"ל, ועל המדינה לבצע בדיקה אינדיבידואלית של המבקשים לבקר. לטענת המדינה מדובר בהחלטה מדינית ובמימוש ריבונות המדינה לקבוע מי ייכנס בשעריה. בג"צ דחה את העתירה בקבעו כי הפגיעה בזכויות האדם היא פגיעה עקיפה הנובעת ממדיניות לגיטימית המגבילה את הכניסה מהרצועה למדינת ישראל וכי אין עילה להתערבות שיפוטית. (ניתן 9.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ דחה עתירתם של אסירים לשעבר לבקר את אחיהם הכלואים (בג"ץ 4128/09)

העותרים, שני אסירים לשעבר שהורשעו בעברות בטחוניות, פנו לבג"צ באמצעות המוקד להגנת הפרט, בבקשה לאשר ביקור אצל אחיהם הכלואים בגין עברות בטחוניות, וזאת לאחר שנציב השב"ס דחה את בקשתם לקיום הביקורים. בית המשפט קבע, כי העתירה נגד דחיית הבקשה צריכה להיות מוגשת על ידי האסיר הכלוא ולא על ידי המעוניין לבקרו, שכן עילת האסיר חזקה מהעילה שקמה למבקר, אלא אם המדובר בנסיבות יוצאות דופן. לאחר עיון בחומר המודיעיני קבע בית המשפט שיש בסיס להערכת השב"ס לפיה הביקורים עלולים להוות סיכון בטחוני בהתחשב בזהותם והשתייכותם הארגונית של הכלואים ושל האחים המבקשים לבקרם ודחה את העתירה(ניתן ביום 9/12/09).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: אסיר זכאי להיות נוכח בהליך אזרחי המתנהל נגדו (רע"א 7284/09)

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש, שהינו אסיר, להיות נוכח במשפט אזרחי המתנהל נגדו, בנימוק שהבאתו מלווה בקשיים ואינה חיוניות כיוון שהמבקש מיוצג בהליך האזרחי על ידי עורך דין. בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור וקבע, כי זכותו של אסיר להיות נוכח בהליך אזרחי המתנהל נגדו, וכי הוא זכאי לשוויון דיוני עם הצד השני. נקבע שכבוד האדם משמעו שגם בתיק אזרחי או מינהלי ולא רק בתיק פלילי, לא יהא מצבו של אסיר שונה משל בעל דין אחר, ולכן צריכות להתקיים סיבות טובות מאוד על מנת להצדיק מניעת זכות זו מאסיר. (ניתן 24.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ ביטל את החוק המאפשר הקמת בית סוהר פרטי בשל פגיעתו בזכויות האדם (בג"צ 2605/05)

בג"צ בהרכב של תשעה שופטים קיבל היום את עתירת חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ולעסקים וקבע, כי התיקון לפקודת בתי הסוהר המאפשר הפעלת בית סוהר פרטי בישראל אינו חוקתי. נקבע, כי העיקרון המשטרי הבסיסי לפיו המדינה היא האחראית לביטחון הציבור ולאכיפת החוק הפלילי מהווה חלק מהאמנה החברתית ואחד מעקרונות היסוד החוקתיים בבסיס שיטת המשטר בישראל. העברת סמכויות הענישה הפלילית מידי המדינה לידי גורמים פרטיים המונעים משיקולי רווח מהווה כשלעצמה פגיעה בזכות לחירות ובזכות לכבוד האדם המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. פגיעה זו אינה מידתית שכן נזקה לזכויות האדם רב על התועלת הכלכלית העשויה לצמוח ממנה. לפיכך, קבע בית המשפט, ברוב של שמונה מול אחד (השופט לוי), כי התיקון לפקודת בתי הסוהר בטל מיידית. (ניתן 19.11.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון ביטל החלטת מחוזי שאסרה על אסיר ערבי להינשא מבלי שנערך דיון במעמד הצדדים (רע"ב 7244/09)

המבקש הינו אסיר ערבי תושב ישראל המרצה עונש מאסר של כ-30 חודשים בבית הסוהר ומבקש להינשא לבחירת ליבו, אסירה תושבת הרשות פלשיתניאית. הזוג פנה לבית הדין השרעי על מנת לקבל מועד לעריכת טקס הנישואין, ונאמר לו כי קיום הטקס מותנה באישור השב"ס. לאחר שהשב"ס לא נתן לאסיר מענה פנה זה לבית המשפט לעניינים מנהליים שדחה את עתירתו על הסף ואף ללא דיון במעמד הצדדים. בבקשת רשות הערעור טען האסיר שדחיית בקשתו להנשא פוגעת בזכותו לפרטיות ולחיי משפחה, ומהווה אפליה בין אסירים פלשתינאים לבין אסירים ישראלים לעניין ההרשאה להינשא. בית המשפט העליון החליט על החזרת העתירה לבית המשפט המחוזי, על מנת שיערוך דיון במעמד הצדדים ויכריע בבקשה על פי שיקול דעתו.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון קבע כי קיימת חובת דיון במעמד הצדדים בעתירתו של אסיר (רע"ב 7262/09)

המבקשת, העצורה בכלא נווה תרצה והמצויה בחודש השמיני להריונה, עתרה לבית המשפט המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, בבקשה לאפשר לה לעבור בדיקה רפואית פרטית בקשר להריונה המתקדם וזאת כיוון שלא ניתן לבצע את הבדיקה בין כותלי בית הכלא. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, ללא קיום דיון בעל פה במעמד הצדדים, בקובעו על יסוד תשובת המשיב, שרות בתי הסוהר, כי ניתן להערך לביצוע הבדיקה במתקן רפואי של המשיב. מכאן הבקשה לרשות הערעור. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע, כי אכן היה מקום במקרה זה לקיים דיון במעמד הצדדים. הדיון הוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיקיים את הדיון במעמד הצדדים ויכריע בעתירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: תמונת מסוכנתו הכוללת של אסיר היא שיקול לגיטימי ומרכזי בעת החלטה על שחרורו המוקדם (רע"ב 6758/09)

עניינו של המבקש, אשר מרצה עונש מאסר בגין עבירות של החזקה וסחר בסמים, נדון בפני ועדת השחרורים לצורך בחינת האפשרות לשחרור מוקדם ממאסר. ועדת השחרורים החליטה על שחרור מוקדם של המבקש ועל החלטה זו ערערה המדינה, אשר סירבה לשחרורו המוקדם בטענה כי המבקש מסוכן לציבור וזאת נוכח העובדה שזהו מאסרו הרביעי של המבקש ושהוא שוחרר בעבר פעמיים שחרור מוקדם והדבר לא הרתיע אותו משיבה לעבירות. ועדת השחרורים מנגד טענה כי ההחלטה לשחרר התבססה על תפקודו של המבקש בהווה בעת מאסרו הנוכחי וכי עבר פלילי לא שולל אפשרות לשחרור מוקדם. ביהמ"ש המחוזי בת"א, קיבל את עתירת המדינה כנגד החלטת ועדת השחרורים ומכאן הערעור על ההחלטה. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע בין היתר כי תמונת מסוכנותו הכוללת של האסיר הינה שיקול לגיטימי ומרכזי שעניינו שמירה על שלום הציבור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי בנצרת אישר הארכת ההפרדה של האסיר יגאל עמיר למשך 6 חודשים נוספים (עעא 587/09)

בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת קבל את בקשת שרות בתי הסוהר ,והורה על הארכת ההפרדה של האסיר יגאל עמיר, למשך תקופה של ששה חודשים נוספים. בית המשפט קבע, כי באיזון בין זכות הפרט של האסיר אשר נפגעת מעצם ההפרדה, ובין האינטרס הציבורי ושלום הציבור, נדרשת ההפרדה לשם שמירה על שלומו של האסיר עצמו, שלומם של אסירים אחרים, מניעת פגיעה ממשית באורח החיים התקין של בית הסוהר ומניעת אלימות.




בית המשפט העליון דחה בקשת אסירים לצאת לאזכרת אביהם (רע"ב 6687/09)

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של האחים אבוטבול על ההחלטה שלא לאפשר להם לצאת לחופשה ממעצרם תחת ליווי כדי לעלות לקבר אביהם ביום השנה לפטירתו. המבקשים טענו, כי הם בניו היחידים של המנוח, אין לו בנים זולתם, ומקום ששניהם במאסר, לא יוכלו לומר קדיש על קברו אם לא יגיעו לבית העלמין. נקבע, כי נסיבות אלה אינן יכולות להיחשב כמיוחדות לצורך העניין, שכן טענה דומה יכולה להשמע על ידי אסירים רבים אחרים, למצער בנים יחידים או מי שלהם אחיות בלבד.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון אישר למנוע מאסיר להחזיק מחשב אישי בתאו (רע"ב 3249/09)

בית המשפט העליון קיבל את ערעור השב"ס על החלטת המחוזי לאשר למשיב להחזיק מחשב בתאו. בית המשפט קבע, כי הנוהל הנוגע להחזקת מחשבים על ידי אסירים, המאפשר רק ל"אסיר הפרדה" השוהה בתא הפרדה להחזיק מחשב בתאו הינו סביר, ומאזן כראוי בין שיקולים של בטחון האסירים והסוהרים, שמירה על שלום הציבור, קידום השוויון בין האסירים וצרכי האסיר כפרט. נקבע, כי ההחלטה לפעול לפי הנוהל ולא לאפשר למשיב להחזיק מחשב אישי בתאו, כיוון שאינו שוהה בתא הפרדה, וכיוון שבעבר עשה שימוש שלילי במחשב, אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: בבחינת בקשה להוציא אסיר לחופשה יש לבחון האם האסיר שינה מדרכיו במידה המפחיתה את הסכנה הנשקפת לציבור משחרורו (רע"ב 3918/09)

המדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר קבע, כי יש לאפשר את יציאת המשיב, עודד פריניאן, אסיר המרצה עונש מאסר בן חמש שנים בעבירה של קשירת קשר לבצע רצח, לחופשה של 12 שעות בתוך 30 יום. לאחר עיון בחומר מודיעיני קבע בית המשפט העליון, כי יש בו כדי לבסס לכאורה מסוכנות ממשית הנשקפת הן למשיב והן לציבור במידה והמשיב ישוחרר לחופשה. הערעור התקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי בוטלה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי: אסיר בפני ועדת שחרורים זכאי למינוי סנגור ציבורי על פי הקריטריונים החלים על מינוי סנגור ציבורי בהליך הפלילי (עת"א (חי') 1165-03-09)

העותר הינו תושב יהודה ושומרון המרצה עונש מאסר רביעי בגין שהייה בלתי חוקית. לקראת עמידתו בפני ועדת השחרורים לדיון בבקשתו לשחרור מוקדם ביקש מהוועדה כי תמנה לו סניגור מהסנגוריה הציבורית. הוועדה סרבה בשל העובדה שזה לו המאסר הרביעי על אותה עבירה, ומכאן עתירתו. בית המשפט קבע, כי השיקולים בהם היתה צריכה הוועדה להתחשב, הם אותם שיקולים ששוקל בית המשפט בהליך הפלילי בשאלה האם למנות סניגור ציבורי. נקבע, כי השיקול בו התחשבה הוועדה אינו מהשיקולים הרלוונטים, ולכן, דן בית המשפט בבקשה לגופה והחליט למנות לאסיר סניגור ציבורי לקראת הדיון בוועדה. בנוסף קבע בית המשפט, כי לאור הפגמים שמצא בקביעות וועדת השחרורים עד כה, יישמע עניינו של האסיר בפני הרכב חדש.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ הוציא צו ביניים בעתירה כנגד הפרטת בתי הסוהר האוסר על הפעלת בית הסוהר בידיים פרטיות (בג"צ 2605/05)

בג"צ הוציא צו ביניים האוסר על הפעלת בית סוהר על ידי גורמים פרטיים עד להכרעה בעתירה שהוגשה בשנת 2006 על ידי חטיבת זכויות האדם במרכז האקדמי למשפט ועסקים ועותרים נוספים, כנגד התוכנית להקמת בית סוהר פרטי. בהחלטה משנת 2006 סירב בג"צ להוציא צו ביניים להקפאת בניית בית הסוהר וקיבל את עמדת המדינה לפיה לא ייגרם כל נזק מהמשך הבנייה, כיוון שפסק הדין יינתן זמן רב לפני השלמת הבנייה ומסירת ניהול בית הסוהר לידיים פרטיות. כעת, משנסתיימה הבנייה ובית הסוהר עומד לפני הפעלה, אך ההכרעה בעתירה טרם ניתנה, הוציא בית המשפט צו ביניים האוסר על הפעלת בית הסוהר, בקבעו, כי המשיבים היו מודעים לכך שאין הכרעה בדבר חוקתיות הפעלתו ולכן פעולותיהם מעבר להקמתו הפיזית של בית הסוהר היו על סיכונם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי: לזוג אסירות אין זכות לקיים חיים משותפים בין כתלי הכלא אך עשויה לקום להן זכות להתייחדות (עע"א 2260/08)

העותרות, זוג אסירות, עתרו כנגד הפרדתן בין כתלי הכלא וביקשו כי יותר להן לקיים חיים משותפים, וכי תתאפשר להן התייחדות. בית המשפט דחה את בקשתן לקיום חיים משותפים בקבלו את טענות המשיב, לפיהן אורח חייהן של הזוג בשהותן בתא משותף פוגע בצנעת הפרט וברגשותיהן של אסירות אחרות בתא, וככלל לא ניתן לאסיר לבחור את התא בו ישהה. עם זאת, קובע בית המשפט, כי לעניין הזכות להתייחדות יש לפרש את נהלי השב"ס כחלים גם על בני זוג מאותו המין ולכן,אם תוגש בקשה על ידי בנות הזוג בהתאם לנהלים, יש לשקלה בהתאם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון קובע עקרונות מנחים לשקילת בקשתו של אסיר בטחוני לשחרור מוקדם (רע"ב 10844/08)

העותר הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שהורה לועדת השחרורים של כלא קציעות לדון מחדש בהחלטתה להורות על שחרורו המוקדם של העותר, וזאת לאור העובדה שהעבירות אותן ביצע הן עבירות בטחוניות חמורות. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור אך קבע מה הם העקרונות האמורים להנחות את הועדה בדונה במקרים מעין אלה. בין השאר, קבע בית המשפט, כי אין לראות בחומרת העבירה כשלעצמה סיבה מספקת לאי מתן שחרור מוקדם, וכי גם סיווגו של אסיר כעבריין "בטחוני" אינו מונע ממנו בהכרח את הזכות לשחרור מוקדם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ קבע כי על המדינה לפעול מיוזמתה לשחרור אסירים זרים בתום מאסרם גם כאשר אין לכאורה לאן לגרשם (בג"ץ 6558/08)

העותר נדון למאסר פלילי בשל שהות בשטחים ללא רשיון ישיבה. בתום המאסר נאלץ העותר להמשיך לשבת בכלא עוד כ- 10 חודשים נוספים, משום שלא היו בידיו מסמכים תקפים שיאפשרו את גירושו לירדן, ואף לא מעמד חוקי ברשות הפלסטינית. משפחתו לא סייעה לו בהסדרת המסמכים הדרושים, ומשכך הסניגוריה הציבורית הגישה בשמו עתירה דחופה לשחרורו ולהסדרת רשיון ישיבה ברשות הפלסטינית. העתירה התקבלה ובעקבותיה, ניתן פסק דין הקובע כי על המדינה לפעול מיוזמתה לשחרור אסירים זרים בתום מאסרם גם כאשר אין לכאורה לאן לגרשם, זאת כדי להבטיח את יציאתו לחופשי של אסיר שריצה את עונשו, כנגזר מזכות היסוד לחירות האדם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורם של שני אסירים בטחוניים קטינים, תוך דיון בסוגיית השיקום (ע"פ 10118/06, ע"פ 10369/06)

בית המשפט דחה את ערעור הקטינים להפחתת עונשם. במסגרת הערעור הועלתה סוגיית היעדר פעילות תעסוקתית, לימודית ושיקומית בבית הסוהר דמון ככלא ביטחוני בהשוואה לבתי סוהר לנוער. בית המשפט ביקש כי העתק פסק הדין יועבר ליועמ"ש ולפרקליט המדינה אישית כך שיוכלו להידרש לסוגיה ולתקן הטעון שיפור.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה שעניינה קציבת העונש (בג"צ 9631/07)

העותרים הגישו עתירה לבג"צ כנגד החלטת נשיא המדינה לקצוב את עונשם של מי שהורשעו ברצח. השופטים החליטו, כי יש לדחות את העתירה, שכן לא נפלו פגמים בהליך קציבת העונש המצדיקים את ביטולה של החלטת הנשיא, ואילו השופט לוי סבר, כי לולא החליט נשיא המדינה לקצוב את עונשיהם של המשיבים, היה מציע להחזיר את הדיון לוועדת השחרורים כדי שתשוב ותשקול את המלצתה.



בית המשפט העליון דחה ערעורו של אסיר פלילי פלסטיני על סירוב להוציאו לחופשה עקב מסוכנותו (רע"ב 6023/06)

המערער מרצה עונש מאסר של ארבע עשרה שנים בגין עבירות של הריגה, שוד וקשירת קשר לביצוע פשע. בקשתו של המבקש לצאת לחופשות נענתה בשלילה על ידי השר לביטחון פנים ולכן הוא פנה בעתירת אסיר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את העתירה ומכאן הערעור, שופטי ביהמ"ש העליון סברו שאין מקום להתערבותם מאחר ושיקול הדעת האם לאשר לאסיר חופשה נתון בידי השר, אליו מעבירה הוועדה את המלצותיה. התערבות בית המשפט מצומצמת לגדרי הביקורת השיפוטית המקובלת על רשויות מינהליות בהתחשב בשיקולי המסוכנות הכלליים ולא ניתן לומר כי המשקל שנתנה הוועדה לאינטרסים המונחים על הכף אינו סביר - ועל כן אין מקום לשנות את ההחלטה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

רופאים למען זכויות אדם נ' השר לביטחון פנים(4634/04): על המדינה לדאוג למיטה לכל אסיר כחלק מזכותו לתנאי קיום מינימליים (בג"צ 4634/04 )

בית המשפט העליון פסק כי לכל אסיר קיימת הזכות למיטה לישון בה בעת ריצוי מאסרו. במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו מצויה הזכות לתנאי חיים מינימאליים המבטיחה שמירה על צלם האדם. זכותו של אסיר לישון על מיטה היא תנאי בסיסי לקיום מינימאלי, ואי קיומה מהווה פגיעה בזכות לכבוד. נקבע כי אם מוטלת על המדינה חובה לדאוג לצרכים המינימאליים של תושביה כחלק מזכותם לכבוד אנושי, על אחת כמה וכמה כך הוא ביחס לאסירים המצויים תחת חסות המדינה, שלגביהם היא נושאת באחריות ישירה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לעניינים מנהליים בנצרת פסק כי יש לנהוג בשיוויון גם כלפי אסירים שביצעו עבירות שכללו נכונות לסייע לאויבי המדינה (עע"א (נצרת) 48/08)

העותר וחברו הורשעו יחדיו בביצוע עבירות דומות נגד בטחון המדינה ונגזרו עליהם עונשי מאסר זהים. משסיימו לרצות שני שלישים מתקופת מאסרם הובאו ענייניהם בפני ועדות שחרורים שונות. בקשת העותר לשחרור מוקדם נדחתה בעוד שבקשת חברו נתקבלה. בית המשפט פסק כי אין הצדקה לתוצאה השונה וכי יש לנהוג בשווין גם כלפי אסירים שביצעו עבירות שכללו נכונות לסייע לאויבי המדינה.




בית המשפט דחה ערעורו של נחום מנבר לשחרור מוקדם (עע"א 2589/07)

בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק בהתאם לחוות-דעת השב"כ והמוסד כי יש משקל רב לשיקול ההרתעה, ושחרורו המוקדם של נחום מנבר עלול לשדר מסר שלילי ושגוי של פייסנות כלפי העוסקים בפרוליפרציה באשר הם, וכן לעודד פעילות כנגד בטחונה של מדינת ישראל.כן נפסק כי עדיין נשקפת ממנו מסוכנות.




בית משפט השלום: פיצוי נזיקי לאסיר על תנאי כליאה ירודים

שופטת בית המשפט השלום פסקה פיצויים על סך 4000 שקלים לאסיר בגין תנאי כליאה ירודים, ביניהם: אי קבלת אוכל כשר למהדרין, חלונות שבורים ומקקים בבית הסוהר וכן שהייה עם אסירים מעשנים וחוסר טיפול רפואי מתאים.השופטת הסתמכה על פרשת גורדון שם נקבע ניתן להטיל אחריות ברשלנות על רשות ציבורית, וכי יסוד הנזק בעוולת רשלנות כולל גם שלילת נוחות גופנית וסבל נפשי.




ביה"ד האירופי קבע כי יש לאפשר לאסיר עולם לממש את הזכות להורות

על פי החלטת ביה"ד האירופי - אין למנוע מאסיר עולם הורות באמצעות מניעת גישה למרפאה להפריה מלאכותית




הטלת איסור על עורך דין להיפגש עם אסירים

בג"צ החליט לבטל את תקנה 29(ב) לתקנות בתי הסוהר מן הטעם שהתקנת הסדר המגביל את פגישתו של אסיר עם עורך-דינו מצריכה הסמכה מפורשת ומפורטת בחקיקה ראשית.




הטלת איסור על עורך דין להיפגש עם אסירים

בית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט לקבל את בקשת שירות בתי הסוהר ולאסור על עורך דין להיפגש עם אסירים בטחוניים למשך שבועיים וחצי על סמך חומר מודיעיני חסוי בשל חשש שהפגישות יאפשרו לבצע עבירות.




בית משפט מנהלי מורה על הפסקת עבודות שירות ומתן זכות שימוע

בית המשפט לעניינים מנהליים הורה לזמן את העותר לשימוע נוסף בנוכחות באת כוחו,לבחינת האפשרויות לשיבוץ העותר בעבודה, בהתחשב בנתוניו המיוחדים.




אי-מסירת החלטת הנציב לבית המשפט ולאסיר הביאה לשחרורו.

בית המשפט לעניינים מנהליים שחרר אסיר בשל אי הגשת החלטת הנציב לבית המשפט ובשל אי העמדת העתק ההחלטה לעיון האסיר.




בג"צ ברית מילה לבנו של יגאל עמיר

בג"צ דחה על הסף שלוש עתירות נגד החלטת ביהמ"ש המחוזי לאפשר את קיום הברית של בנו של יגאל עמיר בין כותלי הכלא ונגד החלטת היועמ"ש שלא לבקש לערער על ההחלטה.




נדחתה עתירת יגאל עמיר לצאת לחופשה לברית של בנו

בית המשפט המחוזי דחה את עתירתו של יגאל עמיר לצאת לחופשה כדי להשתתף בברית המילה של בנו בשל חשש למהומות בין תומכיו למתנגדיו, חשש שיפיץ את משנתו וכן חשש לשלומו.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
רמי לבנה נ' נציבות שב"ס (בג"צ 144/74): למנהל כלא אין סמכות לאסור הכנסת ספרים לשם סתימת פיות ומניעת ויכוחים פוליטיים

בג"צ קיבל עתירת אסיר כנגד החלטת מנהל הכלא, אשר סירב להרשות לו להכניס ספרים שונים שברצותו לקרוא. מנהל בית הסוהר טען שהעותר הינו טיפוס פוליטי המלהיב ומסית את האסירים נגד המדינה, וכי הכנסת הספרים המבוקשים, ביניהם ספרים של מרקס, אנגלס ולנין, עלולה לפגוע בסדר ובביטחון בבית הסוהר. בג"ץ קבע שהספרים המבוקשים אינם נחשבים "ספרות הסתה", ושלא יאה כי מנהל כלא יבחר, לפי טעמו, מה יאה לאסיר פלוני לקרוא. הובהר שלמנהל הכלא אין סמכות לאסור הכנסת ספרים לשם סתימת פיות ומניעת ויכוחים פוליטיים. השופט חיים כהן ציין שאיסור קריאה בספרים שרוח השלטונות אינה נוחה מהם, מדיפה ריח של "דיכוי טוטליטרי". השופט אף ציין שלמרות שכליאה בבית סהר מגבילה את חופש הגוף – "את חופש הרוח משאירה היא בעינה, ואיש אינו רשאי לשללו ולהגבילו". (ניתן 19.4.74)




עפר שדות ואח' נגד שרות בתי הסוהר (בג"צ 1163/98): התגמול המשולם לאסיר בבית הסוהר עבור עבודתו נתון לשיקול שב"ס ואינו כפוף לחוק שכר המינימום

עתירתם של אסירים המבקשים לחייב את שרות בתי הסוהר לשלם להם עבור עבודתם שכר מינימום (במקום כ6.5 ש"ח ליום עבודה של אסיר). האסירים טוענים שעל שב"ס להתייחס אליהם כאל עובדים לכל דבר ולתת להם זכויות עובד כדוגמת שכר המינימום הקבוע בחוק. בית המשפט קבע כי החוק מטיל על כל אסיר חובת עבודה ואין לראות באסיר עובד רגיל ולהחיל עליו את דיני העבודה. תנאי ההעסקה של אסירים בשטח בית הסוהר נקבעים על ידי שירות בתי הסוהר, ועל החלטותיו להיות סבירות. נקבע כי תנאי העסקת האסירים נשוא העתירה אינם לוקים בחוסר סבירות. העתירה נדחתה (5.7.2001)




פלוני ז"ל נ' שרות בתי הסוהר (רע"ב 2416/05): דחיית בקשת אסיר נשא איידס להתייחד עם בת זוגו

עתירתו של אסיר שנדון למאסר עולם והתגלה כנשא איידס להתייחד עם אשתו. האסיר ביקש מהשב"ס שיתיר לו את ההתייחדות כנהוג עם כל האסירים הנידונים למאסר ממושך. בקשתו זו נדחתה מהחשש לבריאות בת זוגו. בית המשפט קבע כי האחריות לניהול בית הסוהר והדאגה לשלום האסירים מוטלת על-פי החוק על שירות בתי הסוהר, האחראי לשמירה על זכויות האסירים בריאותם ובטחונם וכן על בטחון הציבור בכלל. בית המשפט הדגיש את חשיבות הזכות לקיום יחסי אישות אך הדגיש כי אין זו זכות שיש לספקה בכל זמן מקום ותנאי. גם לזכות זו יש סייגים כדוגמת המקרה הנ"ל. בית המשפט קבע כי החלטת השב"ס ראויה אחראית ומאוזנת. העתירה נדחתה (16.8.07)




מחמוד עיסא ואח' נ' השב"ס (עע"א 2661/04): שביתת רעב אינה עילה לאיסור מפגש של אסירים עם עורכי דינם

לטענת העותרים השב"ס חרג מסמכותו כאשר מנע מהעותרים מפגש עם עורכי דינם בשל שביתת הרעב עליה הכריזו. המשיבים לא חלקו על זכותם של העותרים להיפגש עם עורכי דינם אולם טענו כי משיקולים בטחונים ועל בסיס מידע מודיעיני הם נמנעו מלאפשר זאת. בית המשפט קבע כי סמכות השב"ס לאיסור פגישה מוסדרת בתקנות ואינה כוללת שביתת רעב כנימוק לאיסור, וכי בבואו לאסור פגישת אסיר עם עורך דינו עליו לשקול היטב אם אין אמצעי פחות פוגעני המשיג את המטרה. בית המשפט קבע כי אין צידוק לסנקציה הנ"ל והעתירה התקבלה (1 בספטמבר 2004)




ח"כ דוברין ואח' נ' שרות בתי הסוהר ואח' (בג"צ 2245/06): בסמכותו של נציב השב"ס להתיר לאסיר בטחוני הוצאת זרע מכותלי בית הסוהר לצורך הפריה

עתירתם של שני חברי כנסת נגד החלטת השב"ס להתיר ליגאל עמיר להוציא מחוץ לכותלי בית הסוהר זרע לצורך הפריה מלכותית. לטענתם, לנציב שירות בתי הסוהר אין סמכות להעניק לאסיר בטחוני היתר שכזה, וכן יש לפסול החלטה זו גם בשל היותה בלתי מוסרית ובלתי הולמת. זאת ועוד, השב"ס לא בחן את יכולת ההורות של הזוג. מנגד טענה המדינה כי אין מקום להתערב בהחלטת השב"ס. הודגש כי מטרת המאסר היא להגביל את החירות בלבד ולא הטלת מגבלות נוספות. בנוסף לכך טענו בני הזוג, כי אין לפקפק ביכולתם להורות, ובמילא לא הופרכה יכולת זו ע"י העותרים. בית המשפט קבע כי אכן אין פסול בהחלטת השב"ס, שנעשתה בסמכות ומבלי שנפל פגם בשיקול הדעת שלו. לפיכך, העתירה נדחתה. (ניתן 13/06/06)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

וייל נ' מ"י (בג"צ 114/86): יש למנוע התייחדות אסיר עם בת-זוגו רק היכן שקיימת מניעה בטחונית או משמעתית לכך

העתירה נסבה על החלטתו של מנהל מחנה מעשיהו שלא לאפשר לעותר לצאת לחופשה חריגה לשם קיום מצוות פרו ורבו. בית המשפט דחה את העתירה אך קבע כי יש לשנות את הוראות הנוהל הקיימות וכי בקשה של אסיר או עציר העותר לקבלת חופשה כדי להתייחד עם בת-זוגו במועד מתאים תישקל בחיוב, אלא אם תהא קיימת מניעה ביטחונית ומשמעתית. זכותו של האסיר להתייחדות עם בת-זוגו ולקיום יחסי אישות היא מהותית ויסודית בתפיסת עולמנו החברתית ובעולמה של היהדות, וחשיבות מיוחדת נודעת לה לשם שיקומו של האסיר, לשמירת התא המשפחתי שאותו הקים, ולשם תיקונה ושלומה של החברה שעמה הוא ממשיך להימנות.




גולן נ' שרות בתי הסוהר(ערעור עתירת אסיר 4409/94): אסיר זכאי לעסוק בכתיבה פובליציסטית ואף לתאר את חיי הכלא

העותר הוא אסיר שבקשתו לעסוק בכתיבה עיתונאית בה יתאר את חוויותיו מהכלא סורבה בשל החשש שבכתיבתו יגרום בכוונה או שבלא כוונה לפגיעה בסידורים הבטחונים בכלא או בשלמות הגוף של עובדיו. בעתירתו טען העותר שלאור הסכמתו לצנזורה מקדימה של כתבותיו מהווה הסירוב פגיעה בלתי מוצדקת בחופש הביטוי ובחופש העיסוק שלו. בית המשפט מדגיש שלמעט חופש התנועה שנשלל מהאסיר שמורות לו שאר זכויות האדם. המבחן לעניין הגבלת חופש הביטוי של אסיר הוא מבחן הוודאות הקרובה, אך אצל האסיר האינטרס הציבורי העשוי להצדיק את מניעת הפרסום רחב יותר ויכול לכלול, אינטרסים כגון שמירת השקט בין כתלי בית הסוהר. המשיב לא הציב תשתית ראייתית לקיום וודאות קרובה לפגיעה ממשית כתוצאה מהפרסום, ועל כן העתירה מתקבלת.




מרדכי ואנונו נגד מנהל בית הסוהר "שקמה" ואח' (בג"צ 8630/04) - מנהל בית הסוהר מוסמך לחלט מסמכים של אסיר שפרסומם עשוי לפגוע בבטחון המדינה

העותר טען, כי סמכות החילוט של מנהל בית הסוהר נועדה רק לשם שמירה על הביטחון, הסדר והמשמעת בתוככי הכלא ולא מחוצה לו. בנוסף טען העותר, כי חילוט העתקי המכתבים מהווה פגיעה בזכויות יסוד הקנויות לו: הזכות לקניין וזכותו לחופש הביטוי והמחשבה. בית המשפט קבע, כי סמכויות מנהל בית הסוהר עניינן גם בפעילויות הנעשות מחוץ לכותלי הכלא כאשר נשקפת מן האסירים סכנה לאינטרסים ציבוריים כגון ביטחון המדינה. בהנחה שחילוט העתקי המכתבים מהווה פגיעה בזכויות יסוד הקנויות לעותר, פגיעה זו עומדת במבחני פיסקת ההגבלה.




האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד השר לביטחון פנים (בג"צ 1437/02): ביטול תקנה המגבילה את זכותם של אסירים להפגש עם עורכי דינם ללא הסמכה בחוק

בג"צ קבע כי תקנה 29(ב)לתקנות בתי הסוהר המגבילה פגישתו של אסיר עם עורך-דינו בטלה משני טעמים. ראשית, עוצמת הזכות הנפגעת ומהות הפגיעה מחייבות הסמכה מפורשת בחקיקה הראשית, שאינה קיימת במקרה דנן. שנית, על מנת להגביל פגישת אסיר עם עורך-דינו יש צורך בוודאות קרובה לכך שהפגישה תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את שלומו של אדם או את שלום הציבור, בעוד שהתקנה הנדונה דורשת מבחן הסתברותי של "חשד ממשי" בלבד, ובכך פוגעת יתר על המידה בזכותם של אסירים להפגש עם עורכי דינם.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

סוגי זכויות

זכויות בפלילים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם