המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכות האישה על גופה > פסיקה

פסיקה מיוני 2007 ואילך
בימ"ש השלום בחיפה: ארבע שנות מאסר לנאשם שהטריד מינית עו"ד של הסנגוריה הציבורית (ת"פ 3022-05-13)

נאשם שהיה מיוצג ע"י עורכת דין מטעם הסנגוריה הציבורית הורשע בהטרדה מינית של עוה"ד, ובסחיטתה באיומים. כמפורט בגזר הדין, הנאשם התקשר לעוה"ד מאות פעמים ושלח לה הודעות טקסט בהן, בין היתר, איים שאם לא תצא עימו, הוא יתאבד. השופט פלאח מבימ"ש השלום בחיפה ציין כי מעשי הנאשם פוגעים בזכות שהמדינה מעניקה לנאשמים שאין ידם משגת, להיות מיוצגים על חשבון המדינה. עוד צוין שהנאשם פגע בזכותה של עוה"ד לפרטיות ובזכותה לעסוק במקצועה ללא חשש. הנאשם ביקש להתחשב בגילו הצעיר וכן טען שההטרדות לא נעשו במסגרת של מגע פיזי, אלא באמצעות תקשורת טלפונית בלבד. ביהמ"ש דחה טענה זו תוך שהוא קובע כי אכזריות כלפי אדם אינה מתבטאת רק באופן פיסי. בגין מעשים אלו הוטל על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר בפועל. (ניתן 18.03.14)




בימ"ש השלום בת"א: התנהגות פרובוקטיבית אינה מצדיקה או מכשירה הטרדה מינית (ת"פ 996-03-11)

בימ"ש השלום בת"א הרשיע בעל מסעדה בארבעה אישומים של ביצוע הטרדה מינית כנגד המתלוננת, מלצרית שעבדה תחתיו. ההגנה טענה שהמתלוננת הגישה תלונתה מתוך מניע כלכלי, וכן שהיא חובבת מין המתנהגת באופן פרובוקטיבי. השופט בקר קבע שמכיוון שהמדובר ביחסי מרות, אין התביעה צריכה להוכיח שהמתלוננת הראתה לנאשם שאינה מעוניינת בהצעותיו. ביהמ"ש דחה טענות ההגנה וקבע שגם אם המתלוננת אכן דיברה על מין והתנהגה באופן פרובוקטיבי, אין הדבר יכול להצדיק או להכשיר הטרדה מינית. עוד נקבע שגם אם המניע לתלונה אכן היה כלכלי – אין בכך בכדי להשפיע על החלטת ביהמ"ש, ושהדבר היחיד הרלוונטי הוא האם ההטרדה המינית אכן התרחשה. ביהמ"ש פסק שהתביעה הוכיחה העובדות המנויות בכתב האישום תוך שהוא מבהיר ש"למעביד אסור להטריד כפופים לו, אפילו הם רודפי בצע ו/או כאלה המרבים לדבר ולעסוק במין". (ניתן 04.12.13)




ביהמ"ש העליון דחה ערעור נאשם על הרשעתו באינוס ותקיפת זוגתו שעה שהייתה במצב של חוסר שליטה וערפול חושים (ע"פ 8987/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור נאשם על החלטת ביהמ"ש המחוזי, בגדרה הוא הורשע באינוס ותקיפת זוגתו שעה שהייתה במצב של חוסר שליטה וערפול חושים. ביהמ"ש העליון קיבל קביעת ביהמ"ש המחוזי שהמתלוננת הייתה במצב קוגניטיבי שמנע ממנה להזיז את גופה ולדבר. נפסק שבנסיבות אלו לא הייתה בידי המתלוננת האפשרות להתנגד לקיום יחסי המין. השופט סולברג פסק שקיום יחסי מין עם אישה הנמצאת במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית, מהווה ניצול לרעה של מצבה. עוד נקבע שדי בעניין זה שתישלל היכולת האפקטיבית של אישה ליתן הסכמה מוּדעת לקיום היחסים, ושאין צורך להוכיח שיכולת זו נשללה בצורה מוחלטת. השופטת ארבל הוסיפה שהיעדר הסכמה חופשית הוא יסוד מרכזי בעבירת האינוס, אשר נותן ביטוי לתכליות העבירה כגון הגנה על כבוד האישה כאדם, והגנה על ריבונותה על גופה. (ניתן 28.10.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בימ"ש השלום דחה תביעה כנגד המדינה בעניין התרשלות במניעת סחר בבני אדם אך חייב נתבע בתשלום פיצויים (ת"א 55775-06)

עיזבון מנוחה, קורבן לסחר בבני אדם שהובאה לישראל לעסוק בזנות ושאח"כ התאבדה, הגיש תביעה לפיצויים כנגד המדינה והגורמים שלקחו חלק בסחר המנוחה. ביחס למדינה נטען שהיא התרשלה ולא עשתה די על מנת למגר את פעילות הנתבעים. השופט הניג מבימ"ש השלום בת"א דחתה התביעה כנגד המדינה תוך שהיא קובעת שהעיזבון לא הוכיח שהמדינה יכלה לפעול מעבר למה שפעלה. בנוסף נקבע שהעיזבון לא הוכיח קשר סיבתי עובדתי בין התאבדות המנוחה לבין אחריותה לכאורה של מדינה. ביחס לתובע המרכזי בו דן פסק הדין נקבע שהוא רמס את כבודה וזכויותיה של המנוחה ושעליו להשיב לעיזבון את עליות ההבאה של המנוחה לישראל, ואת "חלקו" בכספים שגזל ממנה. בנוגע לפיצוי על הנזק הלא ממוני שגרם נפסק שעליו לפצות העיזבון בסכום של 400 אלף ₪, וכן פיצויים עונשיים בסכום של 100 אלף ש"ח. (ניתן 7.8.13)




ביהמ"ש המחוזי פסק פיצויים בסך שלושה מיליון ₪ לנערה שנפלה קורבן לאונס קבוצתי קשה (ת"א 12568-12-12)

לביהמ"ש המחוזי בת"א הוגשה תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לפיצוי התובעת בגין מעשה של אונס קבוצתי. במסגרת פסק הדין ציינה השופטת גנות כי התובעת נפלה קורבן לאונס קבוצתי קשה ומזעזע, וזאת שהיא בת 16 בלבד. בין היתר צוין כי "המדובר במעשים נפשעים, שהדעת מתקשה לקבל את היתכנות התרחשותם". עוד צוין שהנתבעים הורשעו בהליכים פליליים, ונגזרו עליהם עונשי מאסר כבדים. לאור חומרת הדברים וחוות הדעת שהוגשה בעניין, לפיה המעשה גרם לתובעת נכות נפשית זמנית בשיעור של 50% ונכות צמיתה בשיעור של 30%, נפסק כי הנתבעים יפצו התובעת, ביחד ולחוד, בסכום של שלושה מיליון ₪. (ניתן 19.3.13)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון: סירוב אישה לאקט מיני יכול להתבטא גם בסממנים חיצוניים (ע"פ 206/12)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור של נאשם שהורשע במספר עבירות, בין היתר, בבעילת קטינה ובמעשה סדום בנסיבות אינוס בקטינה. המערער טען, בין היתר, שיחסי המין בינו לבין המתלוננת היו מלווים לרוב בצעקות ובאלימות מסוימת, ושלא הוכח רכיב אי ההסכמה של המתלוננת למעשה הסדום, ורכיב מודעותו של המערער לאי הסכמה זו. ביהמ"ש פסק שבעניין זה אין הצדקה להתערבותו בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י ביהמ"ש המחוזי. השופט דנציגר קבע שהתעלמות המערער מצעקותיה ומבכייה של המתלוננת מעידה שהתקיים במערער היסוד הנפשי של מודעות, ולמצער עצימת עיניים, להתנגדות המתלוננת. הודגש שהתנגדות המתלוננת התבטאה בסממנים חיצוניים ברורים, ושאין הצדקה או בסיס לטענת המערער שהתנגדות תיחשב אותנטית רק אם תתבטא באמירה מפורשת של המילה "לא". צוין שגם במערכת יחסים מורכבת ואלימה, על ביהמ"ש לבחון האם אירועים ספציפיים עולים כדי עבירה פלילית, ושכך נעשה בעניין זה. (ניתן 30.07.12)




ביהמ"ש העליון: גם בסצנת המועדונים, סירוב של אישה לביצוע אקט מיני מחייב הפסקת המעשים (ע"פ 54/11)

ביהמ"ש העליון דחה ערעור אדם שהורשע בביהמ"ש המחוזי בעבירות של אינוס, ביצוע מעשה סדום וכליאת שווא, וזאת בגין מעשים שכללו כפייה על בחורה לביצוע אקט מיני בשירותים של מועדון. ביהמ"ש דחה טענות המערער בדבר אי מהימנות המתלוננת ובדבר מחדלי חקירה שונים וזאת, בין היתר, מהטעם שהמערער לא הצביע על עילה בגינה על ביהמ"ש להתערב בממצאיו של בימ"ש קמא. ביחס לטענת המערער שסירוב המתלוננת למעשיו לא היה מוחלט הדגיש השופט עמית שגם בסצנת המועדונים המתירנית קו הגבול הוא אי-ההסכמה. קרי, משהביעה המתלוננת את סירובה למעשיו של המערער, היה עליו להפסיק מיד. השופט עמית בחר לסיים פסק הדין עם ציטוט מהקטע הנוסף לשירו של דן אלמגור "שאת אומרת לא למה את מתכוונת", בו הודגש "כשהיא אומרת לא – לזה היא מתכוונת". (ניתן 07.03.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"ץ קיבל עתירה כנגד שחרור מוקדם של אסיר שהורשע בעבירות אינוס ומין בין היתר כי לא התחרט על מעשיו (בג"ץ 6067/11)

בג"ץ קיבל את עתירת הפרקליט הצבאי נגד החלטת הועדה הצבאית להקדים את שחרורו של קצין צה"ל שהורשע בעבירות אינוס ועבירות מין נוספות בחיילת ששירתה כפקידה בלשכתו. ביהמ"ש קיבל העתירה וקבע שהוועדה טעתה שהורתה על השחרור המוקדם שכן, האסיר אינו מביע חרטה על מעשיו ואינו סבור שהוא נזקק לשיקום דרכיו. נקבע שאסיר שכזה אינו מסוג האסירים שככלל יש לשחררם שחרור מוקדם. בנוסף קיבל ביהמ"ש, בניגוד לדעת הוועדה, שרמת המסוכנות של האסיר איננה נמוכה ושייתכן שישוב ויפעל שלא כדין. ביהמ"ש קבע שעל הוועדה היה לתת לנפגעת להביע עמדתה, וזאת למרות שאין חובה חוקית לעשות כן. בעניין זה השתכנע ביהמ"ש שקיים חשש לפגיעה נפשית קשה בנפגעת באם יימצא שיש לשחרר האסיר, וקבע שזהו נתון נוסף שיש להתחשב בו. לאור האמור הוחלט על דחיית השחרור המוקדם. (ניתן 02.02.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי בת"א קיבל תביעתה לפיצויים של אישה, קורבן לסחר בבני אדם, בגין נזקים לא ממוניים שנגרמו לה (ת"א 2727-06)

התובעת, קורבן לסחר בבני אדם, הובאה לישראל והועסקה בזנות בניגוד לרצונה. בשל סירובה לעסוק בזנות נכלאה התובעת בדירתה ודרכונה נלקח ממנה. בהמשך אף נאנסה ע"י אחד האחראיים עליה. ארבעת האחראיים על המעשים האמורים הורשעו בביהמ"ש בעבירות שונות. התובעת הגישה תביעה אזרחית נגררת להרשעה, לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה. ביהמ"ש המחוזי בת"א דן בשאלה האם ניתן לפצות התובעת בגין נזקים שאינם ממוניים וזאת בנסיבות בהן התובעת אינה בישראל ואינה מעידה בעניין, אלא מסתמכת על כתב האישום בו הודו הנתבעים במעשיהם, כעדות יחידה. השופט בכר קבע שבנסיבות בהן העוולות כלפי התובעת נושאות בחובן פגיעה בזכויות יסוד שלה כאדם, במסגרת כליאת שווא, ותקיפה הכוללת אינוס, זכאית התובעת לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה, גם אם אין היא מעידה אודות נזקים אלו. נפסק שעל האחראיים לפצות התובעת בסך 600 אלף ₪. (ניתן 01.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב (ע"פ 3372/11)

ביהמ"ש העליון בשבתו כבימ"ש לערעורים פליליים דחה ערעורו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, והשאיר על כנם את הכרעת וגזר הדין שניתנו בעניינו. הודגש שעבירת האונס הינה מן החמורות שבדין הפלילי ושחומרה זו עוד עולה בדרגתה במקרה דנן שכן היא בוצעה תוך ניצול יחסי מרות. הודגש שלכל אישה הזכות על גופה, הזכות לכבוד והזכות לחירות, ושלאיש אין הזכות ליטול כל אלה ממנה. ביהמ"ש דחה טענת המערער שמאסר של שבע שנים בפועל הינו עונש החורג מרמת הענישה הנהוגה בנסיבות דומות. ביהמ"ש קיבל טענת המערער בדבר הסבל שנגרם לו כתוצאה מהעיסוק הרב בעניינו בתקשורת, אך דחה הטענה שיש בכך בכדי להביא לביטול כתב האישום במסגרת ההגנה מן הצדק. עוד הודגש שכל בני האדם שווים בפני החוק ושאין מעמדו הרם של המערער בכדי להוות שיקול להקלה בעונשו. (ניתן 10.11.11)


למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: עבירת הסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות מתגבשת גם היכן שקיימת הסכמה מצד נפגע העבירה (ע"פ 5863/10)

המערערת גרמה למספר נשים לעזוב את ישראל ולעבור לעסוק בזנות באירלנד, שם שימשה כמעסיקתן וכפתה עליהן לעבוד בתנאים משפילים. היא הורשעה בעבירת סחר בבני אדם למטרות זנות ומכאן ערעורה. בית המשפט העליון דחה את טענות המערערת וקבע כי העבירה מתגבשת גם היכן שנפגעי העבירה הסכימו להעברתם למדינה אחרת לשם עיסוק בזנות, ואף היכן שעסקו בזנות כבר בארץ. נקבע, כי כל פעולה שנועדה להעביר בני אדם ממדינה למדינה לשם עיסוק בזנות הינה בזויה ופסולה וגם אם הדבר נעשה בהסכמתם, הם נחשפים בעקבות כך פעמים רבות לניצול, להשפלה ולפגיעה, כפי שעולה מהפרשה דנן, בה נפגעו המתלוננות פגיעה קשה בחירותן ובכבודן לאחר שמידי מרביתן נלקח הדרכון ועימו חופש התנועה שלהן, וחלקן אף אולצו לעבוד בתנאים קשים שלהם לא הסכימו לכתחילה. כן נקבע, כי העיסוק בזנות אינו יוצר סטאטוס, וגם מי שעסקו בזנות בעבר ראויים להגנת החוק ולשמירה על זכויות היסוד שלהם. (11.7.11)




בית הדין האזורי לעבודה דחה בקשת יולדת שילדה לידה מתוכננת בביתה למענק לידה (ב"ל 10443-10)

התובעת ילדה את בנה בלידת בית מתוכננת ולאחריה הגישה בקשה לקבלת מענק לידה ומענק אשפוז מכוח חוק הביטוח הלאומי. בית הדין דחה את התביעה בקבעו שעל פי נוסח חוק הביטוח הלאומי יש צורך באשפוז בבית חולים בכדי לקבל מענק לידה שכן מטרת החוק הינה לעודד אשפוז בבית החולים לצורך לידה וזאת על מנת לשמור על בריאות האישה והיילוד. בית הדין ציין, כי אם סבורה התובעת כי השינויים שהתחוללו בעת האחרונה בכל הקשור ללידת בית, כמו גם ההכרה בזכות האישה על גופה, מצדיקים שינוי בהתייחסות ובתכלית החקיקה, עליה לפנות למחוקק בעניין זה. (ניתן 4.7.2011)




בית המשפט המחוזי גזר על משה קצב 7 שנות מאסר בפועל עקב הרשעתו בעבירות אינוס, מעשים מגונים והטרדה מינית (תפ"ח 1015/09)

בית המשפט המחוזי גזר ברוב דעות על נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, 7 שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ותשלום פיצויים למתלוננות בסך כולל של 125,000 ₪, זאת לאחר שהורשע בעבירות אינוס, מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש מהלכי משפט. בדעת הרוב צויין, כי לעבירת האינוס חומרה מיוחדת המצדיקה החמרה בענישה, בין היתר כיוון שנעברה על ידי הנאשם במשכן נשיאי ישראל. דעת המיעוט, השופטת יהודית שבח, סברה כי יש לתת משקל רב יותר לשיקולים לקולא, ולגזור על הנאשם 4 שנות מאסר, נוכח ההליך הבזוי אותו חווה בשנים האחרונות, שפיטתו בכיכר העיר, והכרזת היועץ המשפטי בשנת 2007 כי מדובר בעבריין מין סדרתי. בית המשפט קבע פה אחד כי בעבירות בהן הורשע הנאשם יש משום קלון. (ניתן: 22.3.11)




בית המשפט המחוזי הרשיע את משה קצב בעבירות אינוס, מעשים מגונים והטרדה מינית (תפ"ח 1015/09)

הנאשם, נשיא מדינת ישראל לשעבר, הורשע בביצוען של עבירות מין חמורות בנשים שהיו כפופות למרותו במהלך תפקידיו הציבוריים ובשיבוש הליכי משפט. בית המשפט דחה טענתו המרכזית של הנאשם בסוגית ההגנה מן הצדק, לפיה חל שינוי קיצוני בעמדת התביעה, היות והנאשם הוא זה שהציע את עסקת הטיעון ולאחר מכן חזר בו ממנה. בנוסף דחה בית המשפט את הטענה, כי יש לבטל את האישומים מטעמי צדק, עקב משפט השדה שנערך לו בתקשורת, וזאת על רקע התנהגותו המקבילה. בית המשפט קיבל את גרסותיהן של המתלוננות השונות, ומצא אותן אמינות ומהימנות לחלוטין, בעוד שקבע כי עדותו של הנאשם מניפולטיבית, לוקה בהעלמת מידע ואיננה כנה ומהימנה. (ניתן: 30.12.2010)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לענייני משפחה: אדם ישלם לגרושתו פיצוי בגובה 60 אלף ש"ח בגין התעללות בה (תמ"ש 10382/06 )

ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים פסק פיצויים בגובה 60,000 ש"ח לזכות אישה אשר עברה התעללות פיזית ונפשית ע"י בעלה. האישה תבעה לפיצויים בגין עבירות תקיפה, כליאת שווא, רשלנות, והפרת חובה חקוקה הנובעת מהוראות חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. ביהמ"ש קיבל את טענות התובעת ופסק שאף בהיעדר ראיות על נזק ממשי שנגרם לה, די בהוכחת ביצוע העוולות עצמן בכדי להקים את זכותה של התובעת לפיצוי כללי. עוד נקבע כי קיומו של סעיף היעדר תביעות כללי בהסכם הגירושין של הזוג אינו פוגע בזכות האישה לתבוע לפיצויים, וזאת מהטעם שזכות האדם על גופו וזכותו לכבוד, הינן זכויות מהותיות שויתור על הסעדים הנובעים מפגיעה בהן צריך להיות מפורש וחד משמעי. (ניתן 27.10.10).




בית המשפט המחוזי הרשיע באונס גבר ערבי נשוי שקיים יחסי מין בהסכמה עם אשה יהודיה לאחר שהציג עצמו כרווק יהודי (תפ"ח561-08)

הנאשם, גבר ערבי נשוי, קיים יחסי מין בהסכמה עם אישה יהודיה לאחר שהציג את עצמו בפניה כרווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי. לטענת המתלוננת אלמלא סברה כי הנאשם רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי, לא הייתה מקיימת עימו יחסי מין. במסגרת עסקת טיעון הורשע הנאשם בעבירת אינוס. בגזר הדין קבע בית המשפט שלא מדובר במקרה אונס קלאסי אלא באינוס כתוצאה ממצג שווא אך לבית המשפט ישנה חובה להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא - קדושת גופם ונפשם. לפיכך הנאשם נידון ל18 חודשי מאסר בפועל ו30 על תנאי, ונגזר עליו לשלם פיצוי על סך עשרת אלפים ₪ למתלוננת. (ניתן 19.7.10)




בית המשפט המחוזי אישר צירוף עמותות פמיניסטיוח לתביעת פיצויים כנגד עופר גלזר (ת"א 1960/06)

התובעת, אחות במקצוע הגישה תביעה כנגד הנתבע לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות מעשים מגונים שביצע בה, ועליהם הורשע בהליך פלילי, בעת שהותה בביתו במסגרת טיפול סיעודי שהעניקה לאשתו. לטענת העמותות, בשל המומחיות והניסיון העשיר שיש להן בתחום, יש לאפשר להן להציג את עמדתן בסוגיות הכלליות שמעלה התביעה, העומדות על סדר היום הציבורי. מנגד טען הנתבע, כי עניינה של התובעת אינו חורג מגדר המקרה הפרטני ולכן אין תרומה בצירוף העמותות כצד להליך, מה גם שבקשתן, שהוגשה כארבע שנים לאחר פתיחת ההליך לוקה בשיהוי חמור. בית המשפט קיבל את בקשת העמותות לצירופן כידידות בית המשפט, בשל מומחיותן בסוגיות השנויות במחלוקת כגון השלכות הפגיעה המינית על זכויות מוגנות של התובעת, אך הטיל סייגים על הצירוף על מנת שלא להאריך עוד את משך ההתדיינות. (ניתן 23.5.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של נאשם נשא HIV אשר קיים יחסי מין מבלי ליידע את שותפתו בדבר המחלה (רע"פ 6136/09)

המבקש, מאובחן כנשא HIV, הורשע בבית משפט השלום בעבירה של קיום יחסי מין עם המתלוננת מבלי שסיפר לה על מצבו ובתקיפה. בבקשת רשות הערעור טען שמכיוון שלא הגיע לסיפוק בתוכה וכיוון שהתביעה לא הוכיחה שבנסיבות כאלו קיים חשש להידבקות יש לבטל את הרשעתו. בית המשפט העליון החליט לדון בערעור אך דחה אותו לגופו. נקבע, כי אכן יש צורך בהלכה ברורה בשאלה האם קיום יחסי מין מלאים כשהגבר לא מגיע לסיפוק בגוף האישה עולה כדי "מעשה העלול להפיץ" את מחלת האיידס. עם זאת, במקרה דנן אין חובה להכריע בשאלה שכן העובדה שהמבקש לא יידע את בת זוגתו בדבר מחלתו מספיקה לשם הרשעתו, וזאת אף אם היה ניתן להוכיח מדעית, כי העובדה שהגבר אינו מגיע לסיפוקו בגופה של האישה מפחיתה משמעותית את סיכויי ההידבקות במחלה. (ניתן 12/04/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: קיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם מהווה עבירה אתית (עע"מ 1652/08)

המערערת פנתה לשכת עורכי הדין בקובלנה נגד עורך דינה על כך שקיים עימה יחסי מין במשרדו תוך שמתקיימים ביניהם יחסי עורך דין לקוח. לשכת עורכי הדין דחתה את הקובלנה ובית המשפט לעניינים מנהליים אישר את עמדת הלשכה וקבע, כי ללשכת עורכי הדין עצמאות רבה בטיפול בתלונותיהם של אזרחים, וכי על פי חומר הראיות לא ניתן לקבוע שעורך הדין עבר עבירה אתית. בית המשפט העליון דחה את הערעור בנימוק שערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה דלמטה. עם זאת נקבע, כי טוב תעשה הלשכה אם תבהיר שקיום יחסי מין בין עורכי דין ללקוחותיהם, ובפרט אם אלו נעשים במסגרת פגישות הייעוץ במשרדו של עורך הדין, מהווה עבירה אתית. (ניתן 18.3.10)




בית המשפט המנהלי אישר הטלת סנקציה כספית על חברת "קווי זהב" בגין מתן שירותים ארוטיים בניגוד לתנאי הרישיון (עת"מ 1527-07)

העותרת, "קווי זהב" היא חברת תקשורת, המעניקה שירותי טלפוניה בינלאומיים בכפוף לרישיון משרד התקשורת. בית המשפט לעניינים מנהליים בת"א דחה את עתירתה של החברה נגד החלטת המשרד להטיל עיצום כספי בסך של 1,489,950 ₪, בגין מתן שירותים ארוטיים בניגוד לרישיון, באופן ממושך. בית המשפט קבע כי בעקבות פעולות הפיקוח והאכיפה, הצליח המשרד לגבש די ראיות המצביעות על כך שהעותרת ידעה כי באמצעותה ניתנים שירותים ארוטיים במתכונת אסורה, שיתפה פעולה במתן אותם שירותים ואף הפיקה מכך תועלת כספית. בית המשפט דחה את טענת העותרת בדבר הפלייתה לרעה לעומת מפעילים אחרים שנתנו ידם לאספקת שירותים דומים, בקבעו כי חברת "קווי זהב" בלטה בעזות מצחה בניסיון להסוות את היקף פעילותה האסורה, ובניסיון לשבש את אכיפת הרישיון. (ניתן ביום 17/01/10).

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעור נאשם בעבירות אינוס במרמה בקבעו כי הוכח קשר סיבתי בין המרמה להסכמת המתלוננת (ע"פ 6919/08)

המערער הורשע בעבירת אינוס במרמה לאחר שגרם למתלוננת לקיים עימו יחסי מין בתואנה שמדובר במעשה טיפולי שמטרתו להסיר מעליה את העין הרעה הרובצת עליה ועל ילדיה. לטענת המערער המעשים המיניים היו בהסכמה וכחלק מהטיפול אותו ביצע במתלוננת. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקבעו, כי התקיימו יסודות עבירת האינוס במרמה. אף שהמתלוננת הייתה מודעת לכך שמדובר במעשה מיני, היא הוטעתה לחשוב שמדובר במעשה חיוני השזור המסגרת הטיפולית הרחבה שהוצגה לה על ידי המערער. נקבע, כי ביסוד הסכמתה של המתלוננת למעשה המיני לא עמדה ההבנה כי המערער מבצע בה מעשה מיני שנועד לספק את צרכיו המיניים, אלא אמונתה המלאה שהמערער, הודות לסגולות ששטח בפניה, מבצע בה טיפול מיסטי שנועד להסיר את העין הרע ויתר קללות שדבקו בה, וכי האקט המיני הוא חלק חיוני מ"טיפול" זה. לכן נקבע, כי בנסיבות המקרה הוכח יסוד הקשר הסיבתי בין המרמה מצד המערער לבין הסכמת המתלוננת למעשה המיני. (ניתן 18/01/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי חייב "מורה רוחני" לשלם פיצוי של 700 אלף ש"ח בגין אינוס במרמה של תלמידתו (ת"א 2039/07)

צעירה תבעה פיצוי מ"המורה הרוחני" שלה לשיפור המודעות העצמית, שביצע בה מעשים מגונים ואינוס במרמה במסגרת טיפוליו בה, והורשע בגינם בהליך פלילי. בגין המעשים סובלת התובעת מנכות פסיכיאטרית לצמיתות. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בקבעו, כי עובדות כתב האישום מקימות אחריות נזיקית של הנתבע כלפי התובעת, ודחה את טענת הנתבע כי קבלת פיצוי כספי במסגרת ההליך הפלילי משתיקה את התובעת מלטעון כי היא זכאית לפיצוי נוסף בהליך האזרחי. בית המשפט ציין, כי הכרה באחריות נזיקית תסייע למיגור התופעה שהינה תופעה מגדרית במסגרתה נפגעות נשים על ידי גברים המנצלים באופן שיטתי עמדות כוח שונות בהן הם משמשים באופן המנציח את חולשתן לכאורה של הנשים. בין השאר ניתן הפיצוי בגין כאב וסבל ובגין פגיעה באוטונומיה של התובעת ובזכויות היסוד שלה. (ניתן 27.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט למשפחה התיר שימוש בזרע שהפקיד נפטר בחייו להפריית מבקשת אותה לא הכיר (תמ"ש 13530/08)

בן 22 שנפטר ממחלת הסרטן הפקיד מנת זרע בבנק הזרע בעודו בחייו. המבקשת שלא הכירה אותו בחייו פנתה לבית המשפט למשפחה בתמיכת הוריו בבקשה שיותר לה להרות מזרעו. בית המשפט בחן את האינטרסים השונים המעורבים ובכללם האינטרסים של המנוח, המבקשת וההורי המנוח, טובת הילד והאינטרס החברתי, ואישר את הבקשה, אף כי לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה כאשר לתורם זרע שנפטר לא היתה בת זוג לא ניתן לייחס לו רצון להביא ילד לעולם לאחר מותו. נקבע כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה מתן האישור עולה בקנה אחד עם רצונו של הנפטר, עם זכותה להורות של המבקשת וזכותם לסבות של הוריו, וכן עם טובת הילד שיזכה לזהות ולשייכות משפחתית. בית המשפט קרא למחוקק להסדיר סוגיה רגישה זו בחקיקה ראשית. (ניתן 6.12.09)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של "מטפל אלטרנטיבי" שהורשע באונס (ע"פ 9274/08)

בדחותו את בקשת רשות הערעור התבסס בית המשפט העליון על סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין לפיו בעילת אישה בהסכמתה אשר הושגה במרמה מהווה אונס. נקבע, כי למרמה בהקשר עבירות המין שלושה מובנים מצטברים: ראשית, כי טענת מבצע המעשים, שבגינה הושגה הסכמה למעשים, היא טענה כוזבת במישור העובדתי; שנית, כי הטוען מודע לכזב אשר בטענה;ושלישית, כי הרמייה היא אשר הובילה להסכמה למעשים. בית המשפט קובע, כי מעשה המרמה הוא שהביא את המתלוננת להסכמה למעשים המתוארים באישומים, ועל כן לא ניתן לראות בהסכמתה, ככל שזו ניתנה, הסכמת אמת. לדברי בית המשפט "העיקרון האתי הבסיסי, הוא שמירה על כבודו של המטופל. המצב המנוגד לעיקרון זה הוא קיום יחסי ניצול עם המטופל, יחסים שמכרסמים באישיותו והופכים אותו לאמצעי המשמש למטרה מסוימת. מצב זה פוגע בכבודו של המטופל כאדם וכיצור אנוש, משפילו וגורם לו לביזוי עצמי." (ניתן 2.12.09)




בית המשפט העליון דחה בקשה לדיון נוסף בשאלת התנאים להתקיימות אונס במרמה (דנ"פ 5291/09)

המשיב הורשע בבית המשפט העליון בעבירות מין ומרמה בנשים בהן ביצע "טיפולים" שנועדו לכאורה להסרת כשפים ולהשבת אהבות נכזבות. הפרקליטות הגישה בקשה לדיון נוסף בגין העובדה שהמשיב הורשע בקבלת דבר במרמה ולא בעבירת אינוס במרמה. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו, כי ההחלטה נשוא הבקשה לא שינתה קו הגבול שנקבע בפסיקה קודמת בין העבירה של אינוס במרמה לבין העבירה של קבלת דבר במרמה. נותרה בעינה ההלכה כי אם הסכימה האישה למעשה המיני בתור שכזה - מדובר בעבירה של קבלת דבר במרמה בלבד, ואילו אם ניתנה הסכמתה לביצוע מעשה מיני רק כאמצעי טיפולי, הרי שמדובר באינוס במרמה. נקבע, כי המחלוקת בין השופטים בפסק הדין נשוא הבקשה היתה על הפרשנות שצריכה להינתן לעובדות המקרה בגדרי ההלכה הקיימת ולכן אין מקום לדיון נוסף. (ניתן 16.11.09)




בית הדין לעבודה קיבל בקשת מתלוננת לדון בתלונתה על הטרדה מינית בדלתיים פתוחות (בשא 6336/09)

בית הדין האזורי לעבודה החליט כי הדיון בתביעת המתלוננת בעניין הטרדה מינית יערך בדלתיים פתוחות למרות התנגדות המשיב. בית הדין קבע, כי פומביות הדיון הינה מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, וכי העובדה שהמשיב הורשע בבית דין משמעתי בהטרדה ודבר הרשעתו פורסם מאיינת כמעט לחלוטין את הפגיעה הנטענת בפרטיותו. בית הדין הוסיף כי מנוסח החוק למניעת הטרדה מינית וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה עולה כי יש לתת משקל רב לרצון המתלוננת בעניין זה. (ניתן 11.11.09)




בית המשפט המחוזי: עברה של קורבן סחר בנשים אינו יכול לשמש עילה לסירוב להעניק לה אשרת כניסה רב פעמית לביקורים בארץ (עת"מ 002321/08).

העותרת הייתה קורבן לסחר בנשים, שנכנסה ארצה בזהות בדויה נכלאה ונוצלה על ידי סוחרי נשים. בניגוד לכל הסיכויים הצליחה העותרת לפתוח דף חדש בחייה ולהינשא לעותר, אזרח ישראלי. משרד הפנים סירב לאשר לעותרת ויזה רב פעמית לביקורים בארץ בטענה שנכנסה לארץ במירמה לשם עיסוק בזנות. בית המשפט פסק כי אין להעניש קורבן סחר בנשים על מעשיה ויש לסייע לה ככל הניתן לשקם את חייה. סירובו של משרד הפנים לתת את האשרה נובע לכאורה מתפיסה פסולה לפיה אין זה יאה לאזרח ישראלי להנשא לקורבן סחר כמו העותרת והינו בלתי סביר ובלתי מידתי.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט כפה מתן טיפול רפואי על אישה שסירבה לטיפול במהלך הלידה בשל הסכנה לעובר ולאשה (ה"פ 23437-06-09)

בית המשפט המחוזי התרשם כי היולדת נעדרת כל שיקול דעת, ואינה מסוגלת להבין את משמעות סירובה לאפשר עריכת בדיקות לגילוי מצב העובר או להבין את הסיכון הגלום בהימנעות מעריכת הבדיקות הנחוצות לבירור מצב העובר. בית המשפט שוכנע, כי נשקפת סכנה מיידית לעובר במידה ולא יערכו בדיקות לבחינת מצבו, ובמידת הצורך, ביילודו בכל דרך הנראית לרופאים, לרבות ניתוח, וכי אף ליולדת נשקפת סכנה מהעדר טיפול. לכן, בקבעו כי התקיימו התנאים הקבועים בחוק זכויות החולה הורה בית המשפט לרופאים לתת לאישה כל טיפול שיידרש למניעת הסכנה לה ולעוברה, גם בהעדר הסכמתה.




בית המשפט העליון: אין ליחס משמעות לסתירות מסוימות בין הודאתה הראשונית של נפגעת אונס במשטרה להודאותיה בהמשך (ע"פ 8916/08)

פלוני הואשם והורשע בערכאה ראשונה באינוס חברתו. את ערעורו השתית על הסתירות שנתגלו בין הודאתה הראשונה של המתלוננת במשטרה לבין שאר הודאותיה במשטרה ובעדותה לפני בית המשפט. בית המשפט מציין, כי בקרב נפגעות אונס קיימת תופעה לפיה התלונה הראשונית בדבר אונס לאקונית במידת מה ומחוסרת פרטים, בשל סיבות כגון הקושי הרב בשחזור האירוע הטראומתי על ידי המתלוננת בפני זרים, אופי צנוע וביישן, החשש כי תיאור המעשה ייצור הלם בקרב השומעים אותו לראשונה, או משום החשש שהחברה תראה במתלוננת כמי שהביאה על עצמה את האונס. הערעור נדחה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה ערעורו של פסיכולוג קליני על הרשעתו בקיום יחסי מין עם מטופלת במצב המונע הסכמה חופשית (ע"פ 2085/07)

המערער, פסיכולוג קליני במקצועו, הורשע, בין השאר, בעבירה של בעילת המתלוננת, שהיתה מטופלת אצלו, תוך ניצול מצב המונע ממנה לתת את הסכמתה החופשית. בערעורו טען, כי פרשנות בית המשפט לפיה בזמן הטיפול היתה המתלוננת מצויה במצב המונע מתן הסכמה חופשית מביאה לפגיעה קשה בזכויותיו החוקתיות. בא כוחו טען, כי לשם הרשעה בעבירה מעין זו נדרשת החלשה מוחלטת של יכולת האישה ליתן הסכמה חופשית לקיום יחסי מין. בית המשפט דחה את הערעור בקבעו, כי מספיק שתתרחש החלשה מהותית ביכולתה של המתלוננת להתנגד ואין צורך בהחלשה מוחלטת, וכי החלשה מהותית שכזו אכן התרחשה במקרה דנן, שכן לא זו בלבד שהמתלוננת לא הביעה הסכמה למעשיו של המערער, אלא שבמכלול הנסיבות שהתקיימו בקליניקה, נסיבות אותן יצר המערער, לא הייתה לה היכולת לגבש הסכמה וממילא גם לא להביע אותה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: מכתב התנצלות שנשלח למתלוננת לאחר מתן עדותה מהווה הטרדת עד (רע"פ 9689/05)

ממקום מושבו בכלא שלח האנס המורשע בני סלע מכתב התנצלות ארוך ומפורט לאחת מקורבנותיו. בעקבות תלונתה הוגש נגדו כתב אישום על הטרדת עד. בערכאה ראשונה הוא זוכה בגלל אמונת השופט בכנות החרטה. בערכאת הערעור התהפך פסק הדין, והוא הורשע, ועל כך ערער ברשות לבית המשפט העליון. בית המשפט קובע כי אף שייתכן שמכתב חרטה כן לא ייחשב הטרדה הרי שהפירוט הרב שבמכתב הספציפי הנדון והמטען הפסיכולוגי שהוא נשא בוודאי הטרידו את המתלוננת. כן נקבע שהטרדת עד יכול שתתבצע גם בחלוף זמן רב ממתן העדות. הערעור נדחה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשת חייל להורות לאשה שהרתה ממנו לבצע הפלה (תמ"ש 10708-02-09)

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה בקשתו של חייל להורות לאשה שהרתה ממנו לבצע הפלה. החייל, שהכיר את האשה במסגרת שירותו, נפגש עימה מספר פעמים וכתוצאה מפגישותיהם היא הרתה. לטענתו, ההיריון הוא פרי של גניבת זרע, תרמית והונאה, ויש בו כדי לגרום לו נזקים כלכליים, נזקים נפשיים ופגיעה בסיכויו להתחתן. השופטת מירז בהחלטתה דחתה את הבקשה בנימוק שהענות לה תפגע בזכות ההולדה הטבעית של האשה, בזכותה לבריאות, בחירותה לעשות בגופה כרצונה, ובזכותה לפרטיות וכן באינטרסים נוספים ובהם הכרה בעקרון של קדושת החיים, והאינטרס הציבורי לדאוג להמשך קיום האנושות בהגנה על חיים עתידיים. מאזן זכויות הצדדים במקרה דנן, נוטה בהכרח לטובת קביעה שיש לדחות הבקשה. בית המשפט נמנע מלהכריע בטענת התרמית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין לעבודה: מעביד המעסיק יותר מ - 25 עובדים חייב לפרסם את התקנון למניעת הטרדה מינית אף אם העובדים מפוזרים במקומות עבודה שונים (פ 539/08)

חברת הסעדה בירושלים מפעילה ארבע מסעדות שונות במתחם אחד ושתי מסעדות במקום אחר. החברה הואשמה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בגין אי פרסום התקנון למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, בניגוד לחוק. בא כוח הנאשמת טען שאין להשיב לאשמה מפני שהחובה המוטלת על מעביד המעסיק מעל ל 25 עובדים לפרסם במקום העבודה את התקנון חלה רק על מעסיק שלו מעל ל 25 עובדים במקום עבודה אחד ואילו עובדיה של הנאשמת מפוזרים במספר מקומות עבודה. בית הדין קיבל את עמדת המאשימה וקבע, כי כיוון שהחוק אינו כולל הגבלה מפורשת של חובת הפרסום למעסיק שלו מעל ל 25 עובדים במקום עבודה אחד, וכיוון שככל שמעסיק גדול יותר מוצדק להטיל עליו חובות רבות יותר, חלה החובה גם על הנאשמת.




בית המשפט השלום בחיפה פסק פיצויים אזרחיים לנפגעת תקיפה מינית למרות שהנתבע זוכה במשפט הפלילי (ת"א (חי') 15405/02)

פלוני, שרת בבית ספר, הואשם בפלילים בעקבות תלונת תלמידה על הטרדה מינית וזוכה, תוך שבית המשפט קובע, כי אין בפניו די ראיות לביסוס הרשעה בפלילים. בעקבות זיכויו תבע את המתלוננת בתביעה אזרחית לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו בעקבות ההליך הפלילי, והמתלוננת מצידה הגישה תביעה שכנגד לפיצויים אזרחים על אותו מעשה בגינו הואשם וזוכה. בית המשפט קבע שלמרות שאין בראיות כדי לבסס הרשעה בפלילים, יש בהן כדי לבסס חבות בתביעה האזרחית. טענת התובע (הנאשם שזוכה), כי מעולם לא הוגשו נגדו תלונות מצד בנות אישתו שגדלו בביתו או מצד שכנות נדחתה על ידי בית המשפט שקבע, כי בהחלט ייתכן שאדם לא יבצע מעשים מגונים בילדים בגזרה אחת של חייו ויחד עם זאת יבצעם בילדים המצויים בגזרה אחרת של חייו. גם טענת התובע לעלילה נדחתה בשל עדותו לפיה לא היה לו קשר עם התלמידה. תביעת התובע נדחתה ואילו בתביעה שכנגד מצד המתלוננת נפסק סעד של 50000 ש"ח בגין נזק לא ממוני.




בית המשפט המחוזי גזר עונש מאסר של שלוש וחצי שנים לנאשם שתקף באופן חמור אישה חרדית במסגרת פעילותו ב"משמרות הצניעות" (פ 226/08)

בית המשפט המחוזי בירושלים גזר עונש מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים ועוד חצי שנה מאסר על-תנאי, לאדם אשר פעל במסגרת ארגון "משמרות הצניעות", שמטרתו להלחם בתופעות של חוסר צניעות בחברה החרדית. הנאשם וחבריו לארגון תקפו תקיפה פיזית חמורה אישה אשר התגוררה בשכונה חרדית בירושלים וחדלה מלקיים אורח חיים חרדי לאחר שהתגרשה. הנאשם וחבריו אף איימו על האישה כי אם לא תעזוב את דירתה, תרצח. על מעשיו קיבל הנאשם תשלום של 2000 דולר מהארגון. בית המשפט קבע, כי יש להתייחס למעשי הנאשם בחומרה בהיותו "שכיר חרב במיליציה מזוינת" שפגעה פגיעה חמורה בגופה ובנפשה של האישה, אך לקח בחשבון בקביעת העונש את מצוקתו וחרטתו הכנה של הנאשם.




בית משפט השלום: נשים נפגעות תקיפה מינית ישלמו אגרה בסך 600 שקל בהגשת תביעת נזיקין בגין התקיפה ללא קשר לסכום התביעה ( ע"א 72/08 )

בית משפט השלום בפתח תקווה קיבל את ערעורה של נפגעת תקיפה מינית שהוגש באמצעות מרכז תמורה וקבע כי נפגעות תקיפה מינית המגישות תביעה בגין נזקיהן לא ישלמו יותר מ-600 ש"ח כאגרה עבור הגשת תביעתן, ללא קשר לסכום התביעה שיגישו. נקבע כי כל נזק שנגרם מתקיפה מינית, לרבות פיצויים עונשיים, מוגברים ורגשיים ייחשב כפיצויים בשל נזקי גוף, ולכן האגרה המשולמת בגינם תהיה בסכום קבוע של 600 ש"ח ולא סכום של 2.5 אחוז מסך התביעה כמקובל. ההחלטה מסירה חסם כלכלי משמעותי מדרכן של נשים נפגעות תקיפה מינית לקבלת פיצוי על נזקיהן.


הערעור


בית הדין האזורי לעבודה: נשיקה בצוואר לעובדת על ידי ממונה זמני מהווה הטרדה מינית תוך ניצול מרות ביחסי עבודה (עב 001220/00)

התובעת נסעה לעבודתה ברכב בו נהג הנתבע שהיה ממונה עליה באותה עת, כאשר הוא אחז בראשה ונשק לה בצוואר. לטענת הנתבע לא התקיימו יחסי מרות בינו לבין התובעת, והוא נשק לה בשל יחסי החברות ביניהם ומתוך רצון לחלוק עימה את שמחתו על כך שאשתו בהריון. בית הדין קבע כי המדובר בהטרדה מינית תוך ניצול מרות ביחסי עבודה כיוון שהנתבע היה אחראי לתפקוד העובדים במחסן בו הייתה התובעת משובצת בחלק מתקופת עבודתה בחברה. בית הדין פסק לתובעת פיצויים בסך 20,000 ₪. עם זאת, דחה בית הדין את תביעתה כנגד החברה ומנהלה וקבע כי החברה ומנהלה פעלו מיידית על מנת להפריד בעבודה בין התובעת לבין הנתבע, וכי לא ניתן למצוא כל פגם בפיטוריה סמוך לאחר האירוע.




בית הדין האזורי לעבודה: רשת אורט תשלם פיצוי של 50 אלף ש"ח לעובדת שהוטרדה מינית ופוטרה בגין תלונתה (עב 2271/04)

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב את רשת המכללות ובתי הספר לטכנולוגיה "אורט ישראל" לפצות ב-50,000 ש"ח מנהלת חשבונות לשעבר שהוטרדה מינית. בית המשפט קבע כי רשת אורט לא עמדה בנטל להוכיח כי נקטה אמצעים סבירים למניעת הטרדה מינית כמתחייב בחוק, וכי הרשת פיטרה את התובעת בגין תלונתה, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום פסק פיצויים למטופלת בגין מעשה מגונה על ידי מעסה אך דחה תביעתה בגין אחריות שילוחית של מעסיקו (א 071763/03)

ביהמ"ש השלום בת"א חייב מעסה לשלם 60,000 ש"ח פיצויים למטופלת בגין מעשה מגונה שביצע בה במהלך עבודתו.עם זאת נדחתה התביעה כנגד רשת ישרוטל, בעלת מלון ספורט קלאב אילת, שם התרחש הטיפול מהטעם שאין להטיל על הנתבעת אחריות שילוחית למעשי המעסה, שנעשו למטרותיו האישיות ולא למטרות הרשת.




נדחה ערעורו של המערער שהתחזה לאיש ציבור והורשע בעבירות אינוס במרמה (ע"פ 2411/06; 2358/06)

המערער התחזה לבכיר במשרד השיכון וסחט טובות הנאה מיניות מנשים תוך מתן הבטחות שווא בדבר הסדרת דיור. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ובנימוקיו, בין השאר, הדגיש את רצונו של המחוקק לייחד עבירה להשגת מין במרמה, אשר בבסיסה ההגנה על אוטונומית האישה על גופה, חירותה, וכבודה כאדם. נקבע כי קיום יחסי מין ייחשב אינוס במרמה כאשר הנאשם אינו אומר אמת באשר למאפיינים אשר הם קריטיים בעיניה של אשה סבירה, ונוכח מצג שגוי זה היא מקיימת עמו יחסי מין

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט המחוזי קבע כי אישה פנויה זכאית לבצע הפריה חוץ גופית מזרע של גבר נשוי (ה"פ 7172/08)

רווקה כבת 45 ביקשה לקבל טיפול הפריה חוץ גופית מזרעו של בן זוגה, בשעה שהוא עדיין נשוי לאחרת. הרופאים סירבו לבצע טיפול זה, בטענה כי הדבר נוגד את תקנות משרד הבריאות. בית המשפט קבע כי שר הבריאות אינו רשאי לאסור על רופאים ומוסדות רפואיים בישראל ליתן טיפולי הפריה חוץ גופית לאישה פנויה מזרע של תורם נשוי שזהותה ידועה לו, ומשאין מדובר במימון ציבורי. כן נקבע כי אסור לשר הבריאות להתנות מתן הטיפולים בהסכמת אשת התורם. לפיכך הבקשה התקבלה, ואף נפסק כי התקנה האוסרת על ביצוע ההפריה המבוקשת בטלה, משום שנחקקה בחוסר סמכות.




בית הדין הארצי לעבודה חייב מערערים בתשלום שכר עבודה ופיצויים לקורבן סחר בנשים שהועסקה בזנות בכפייה (ע"א 480/05; 611/05)

הערעור דן הן בשאלת זכאותה של המשיבה לתשלומים מכח חוק שכר מינימום וחוק הגנת השכר, ולפיצוי בגין כאב וסבל ועוגמת נפש, והן בעניין סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעתירת קורבן סחר שהועסקה בזנות בכפייה. בית הדין הארצי קבע, כי הסמכות קיימת, על אף שערכאה זו איננה עוסקת דרך כלל בנושא סחר בנשים, וכן נקבע, כי המערערים יפצו המשיבה בשל מעשיהם כלפיה, כשסחרו בגופה, כפו עליה עיסוק בזנות, השפילו אותה, ורמסו את כבודה כאשה וכבת אנוש.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה פסק כי מחמאות והצעות חברות מצד בעל מרות כלפי עובדת מהוות הטרדה מינית (001452/04 )

התובעת הינה עובדת רשות העתיקות שפוטרה לטענתה בגלל שהגישה תלונה נגד הממונה עליה בגין הטרדה מינית. חרף הספק שהתעורר בנסיבות המקרה, בית הדין קבע שמחמאות והצעות חברות שהוצעו לתובעת על ידי בעל מרות מהוות הטרדה מינית, זאת בהתחשב במסגרת יחסי העבודה שהתקיימו בין התובעת לבין הנתבע ובהתחשב בחובת הזהירות המוגברת המוטלת על כתפיו של בעל מרות. לגבי הפיטורין לא נמצא שבתהליך הפסקת העבודה של התובעת נשקלו שיקולים זרים הנובעים מההטרדה המינית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום: מעשה מגונה באמצעות מצלמת אינטרנט במסגרת צ'אט משול למעשה מגונה בפומבי (פ 1152/08)

בית המשפט השלום דחה בקשה למחיקת כתב אישום כנגד גבר כבן 33 שהואשם בניסיון למעשה מגונה בפומבי ובניסיון להטרדה מינית בעקבות ביצוע מעשה אירוטי במסגרת צ'אט ברשת האינטרנט והצעותיו האירוטיות. בית המשפט הבהיר כי הנאשם, בגיר ובעל כשרות משפטית, ביצע מעשהו כדי שהמתלוננת, תחקירנית שהציגה עצמה כבת 13 שנים, ו/אחרים יצפו בו, ובכך חדר לרשות הרבים. לכן כתב האישום יישאר על כנו, ועל הנאשם להגיב בפירוט למיוחס לו בכתב האישום.




בקשה לבית המשפט העליון להצטרף כידיד בית משפט במטרה להקל על עונשה של קורבן התעללות (דנ"פ 3220/08)

התוכנית לזכויות בהליך הפלילי באוניברסיטת תל אביב הגישה בשם עמותת "איתך - משפטניות למען צדק חברתי" בקשה לבית המשפט העליון להצטרף כידיד בית משפט. בקשת ההצטרפות כוללת סקירה של תופעת הנשים המוכות, ומתמקדת בטענה שמנגנון התגובה של נשים מוכות נגד מי שפגע בהן הוא מנגנון מושהה, כלומר שתגובתן של נשים מוכות אינה מתאפיינת במיידיות ובישירות המתחייבות לשם שימוש בהגנות ההגנה העצמית והקינטור. לכן נטען כי במקרים של אשה מוכה שרצחה את מי שהתעלל בה, יש לקחת בחשבון את אופיה המיוחד של התגובה כאשר נשקלת אפשרות לסטות מעונש מאסר עולם .




בית משפט השלום: האם נגיעה בישבן הינה בגדר מעשה מגונה (פ 1698/05)

בית המשפט דן בשאלה האם נגיעה בישבן היא מעשה מגונה? קבעיתו הינה, כי נגיעה בישבנו של אדם ללא הסכמתו היא מעשה שקיים בו אלמנט של מיניות גלויה ושעל פי השקפות החברה הישראלית בימינו, הוא מעשה לא הגון, לא מוסרי ולא צנוע ומכאן שנגיעה בישבן תחשב למעשה מגונה.




בית המשפט המחוזי הרשיע נאשם בגין רצח אחייניתו הדרוזית על רקע שמירה על כבוד המשפחה ( פח 2069/05)

בית המשפט המחוזי פסק פה אחד על הרשעת הנאשם במות אחייניתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע (רצח) עם אב הנרצחת וחטיפה לשם רצח.




בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פיצוי נזיקי ועונשי גבוה בתביעת פיצויים נגררת בגין אונס קבוצתי ( ת"א 209/05)

בתביעת פיצויים נגררת להרשעה בפלילים פסק השופט ברלינר כי הפגיעה הנפשית והגופנית החמורה בתובעת, טיבם של המעשים ואופן התרחשותם, והסלידה ושאט הנפש מהם, מלמדים כי יש לפסוק לתובעת בנוסף לפיצויים בגין הכאב והסבל גם פיצויים עונשיים בסכום גבוה, שיהוו את ראש הנזק העיקרי. כן נפסק כי יש להתחשב בכך שהתובעת תזקק לטיפולים נפשיים עקב מעשי האונס, אותם לא תוכל לקבל ברפואה הציבורית, והפגיעה בה תועצם בכך שככל הנראה תתקשה לגבות מאת הנתבעים את הפיצויים ולממן את הטיפולים הנדרשים.




בית משפט השלום קבע כי העבירה בה הורשע חיים רמון אינה נושאת עימה קלון (פ 005461/06)

בית המשפט הגיע למסקנה כי הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה, כי יש בעבירה משום קלון. המעשה החד פעמי והבלתי מתוכנן בוצע ע"י הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות ונפסק מייד.




ביהמ"ש לעניינים מנהליים קבע כי יש לגרש את העותר מישראל משום החובה להגן על אשתו מפניו (עתמ 1118/08)

העותרת אזרחית ישראל בקשה להורות למשרד הפנים לחדש את ההליך המדורג לקבלת אזרחות של בעלה, אזרח רומניה, ולבטל את ההחלטה על גירושו. החלטת משרד הפנים ניתנה לאחר שבמשך שנות נישואיהם (קרוב ל-8 שנים), פנתה העותרת לרשויות שלוש פעמים, התלוננה על אלימות של העותר כלפיה וביקשה כי ההליך יופסק והעותר יגורש מהארץ ובכל פעם חזרה בה, טענה כי השלימה עם העותר וביקשה לחדש את ההליך המדורג. בפעם הרביעית סרב משרד הפנים לחדש את ההליך המדורג והורה על גירושו של העותר מהארץ ועל כך העתירה. ביהמ"ש דחה את העתירה והורה לגרש את הבעל בקבעו שהבקשות לחידוש ההליך והעתירה עצמה נעוצות בהיות העותרת אישה מוכה. זכותה של העותרת לחיים ולשלמות הגוף גוברת על זכותה לחיי משפחה ומחובתו של בית המשפט להוקיע מעשי אלימות ככלל, ובפרט מעשי אלימות שנעשים נגד נשים, על כל גווניהם וצורותיהם

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין הארצי לעבודה: מערכת יחסים מינית בין ממונה לכפופה עשוי להחשב לניצול יחסי מרות גם אם הכפופה יזמה את הקשר (ע"ע 274-06)

בין התובעת לנתבע התקיים קשר מיני מתמשך שהתרחש רק במסגרת שעות העבודה, מבלי שהנתבע דיווח על הקשר כנדרש בנהלים, ובזמן ששניהם היו נשואים לאחרים. הנתבע היה ממונה על התובעת כל אותה עת. לאחר סיום הקשר התלוננה התובעת על הטרדה מינית ותבעה את הנתבע מכח החוק למניעת הטרדה מינית. נקבע, כי על ממונה מוטלת חובת זהירות מוגברת בעת פיתוח קשר עם כפופים לו וכי הקשר עשוי להחשב הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות אף אם הכפופה יזמה את הקשר, וזאת בעיקר היכן שמדובר רק בקיום יחסי מין מזדמנים ולא התפתחה מערכת יחסים משמעותית יותר בין הצדדים. בית הדין פסק פיצויים של 35 אלף ש"ח לתובעת (ניתן 26.3.08)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית משפט השלום הרשיע את עופר גלזר בשני אישומים של הטרדה מינית ומעשים מגונים (רע"פ 8716/06)

עופר גלזר בעלה של המיליארדרית שרי הריסון הורשע בשני אישומים של הטרדה מינית ומעשים מגונים. אחת המוטרדות הינה אחות שטיפלה באישתו לאחר ניתוח והשניה אישה ששכרה ממנו דירה. גלזר ניסה בלשון משתלחת ובוטה להציג את הנשים האחת כמופקרת והשניה כשקרנית וככאלה המעוניינות בכספו בלבד, אולם דבריו עמדו לו לרועץ ושופטי בית משפט השלום לא האמינו לדבריו וגזרו עליו עונשי מאסר בפועל, ועל תנאי וכן פיצויים למוטרדות.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון דחה את העתירות כנגד עיסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר קצב (בג"צ 5699/07)

בדעת רוב קבעו השופטים פרוקצ'יה, ריבלין וגרוניס, כי החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה לערוך הסדר טיעון עם קצב מבוססת על טעמים ראייתים, ובהינתן שיקול הדעת הרחב הנתון ליועץ המשפטי לממשלה בעניין, אין החלטתו חורגת ממתחם הסבירות, ואין עילה להתערבותו של בית המשפט.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

אשה זוכתה מהריגת בעלה המתעלל באגרטל והורשעה בגרימת מוות ברשלנות (פ 6055/07)

אנה דוקולסקי, בת 52 מחדרה, שהטיחה בבעלה אגרטל לפני כשנתיים וגרמה למותו, זוכתה מאשמת הריגה והורשעה בגרימת מוות ברשלנות. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי התעללות פיזית ונפשית מתמשכת מצד בעלה המנוח, היא שגרמה לה לתגובה הקיצונית, וכי דוקולסקי לא הייתה מודעת לתוצאות האפשריות של מעשיה.




בית המשפט המחוזי דחה עתירה כנגד סירוב לתת מעמד ארעי לקורבן סחר לצורך שיקומה (עתמ 889/07)

העותרת הינה קורבן סחר למטרות זנות. העותרת ביקשה להאריך את אשרת השהייה שלה בארץ לצורך שיקומה ועל מנת להתחיל בחיים חדשים מחוץ למעגל הזנות. בקשתה נדחתה מהטעם ששהתה בארץ תקופה ארוכה וללא היתר.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

שופט בית המשפט המחוזי פסל באופן חלוש טענה חמורה של נאשם בעבירות מין (תפ"ח 1200/05 )

הרכב הש' אופיר תם :"בסיכומי ההגנה, הועלה לראשונה הסבר חדש לבכייה של המתלוננת, לפיו, בכתה המתלוננת בשלב זה, בשל העובדה שהמגע המיני עם הנאשם היה "קצר ביותר... מאכזב, מתסכל ובלתי מספק שלעצמו מבחינתה כאישה" (עמ' 67 לסיכומי הנאשם). אינני רואה להתיחס לטענה זו, שמוטב היה לה, אילולא נטענה משנטענה. לא זו בלבד שהמדובר הוא בטענה מאוחרת, חסרת כל אחיזה בחומר הראיות שהונח בפנינו, אלא, שיש בה בטענה הזו, יותר מנימה של ביזוי המתלוננת, וזלזול ברגשותיה כאשה וכאדם. על כך יש להצטער מאד."




בג"צ דחה את העתירות נגד מינוי רמון לשר לאחר הרשעתו.

בג"צ דחה ברוב דעות את העתירות נגד מינוי רמון לשר לאחר הרשעתו. השופטים פרוקצ'יה וגרוניס בדעת רוב חלוקים לגבי ההנמקה - השופטת פרוקצ'יה קבעה שההחלטה סבירה, השופט גרוניס קורא תיגר על עילת הסבירות. השופטת ארבל מסכימה עם השופטת פרוקצ'יה לגבי החשיבות של עילת הסבירות, אך חולקת על התוצאה ותומכת בהוצאת צו על תנאי ובביטול מינויו של רמון לשר.




פיצוי בשל הולדה בעוולה לאחר אי אישור הפלה

תביעה כנגד מדינת ישראל, בעילה של הולדה בעוולה.התובע נולד עם תסמונת גנטית של נמיכות קומה באופן חריג,עקב דחיית בקשתה של אימו להפסקת ההיריון ע"י "ועדת על" להפסקת הריון.




שירותי ליווי כראש נזק

בית המשפט העליון קבע כי אין לשלם לנכה פיצויים לשם שימוש בשירותי ליווי




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
רחמני נ' נציבות שרות המדינה (עש"מ 2192/06): כאשר ההתייחסות המינית אל הזולת היא מבזה או משפילה, די בפנייה אחת כדי לענות ליסודות ההגדרה של הטרדה מינית אסורה

המערער, עובד מדינה, הורשע בביצוע עבירות משמעת ע"פ חוק שירות המדינה (משמעת) וזאת בגין כך שהטריד מינית עובדת מדינה בכך שהציע לה לשכב עימו תמורת תשלום. במסגרת ערעורו על ההרשעה טען המערער כי יסודות העבירה של הטרדה מינית אינם מתקיימים וזאת מכיוון שההצעה לא ביזתה או השפילה את המתלוננת, ומהטעם שמעשיו לא היו משום "הצעות חוזרות", כנדרש ע"פ החוק למניעת הטרדה מינית. ביהמ"ש העליון דחה הערעור. נקבע שהצעתו של המערער הינה משפילה מיסודה ושכאשר ההתייחסות המינית אל הזולת היא מבזה או משפילה, אין דרישה לקיום התייחסות חוזרת, ודי בפנייה אחת כדי לענות ליסודות ההגדרה של הטרדה מינית אסורה. הודגש שמעשי ההטרדה המינית שהמערער ביצע, ומידת ההשפלה הקשה שהיתה טמונה בהצעותיו הנלוזות, מצדיקים ענישה משמעתית מחמירה. (ניתן 05.04.07)




מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין (עש"מ 1928/00): בנסיבות מסוימות ראוי לנקוט באמצעים חמורים כגון פיטורים משרות המדינה תוך שלילת פיצויי פיטורים של מי שהורשע בביצוע הטרדה מינית

ביהמ"ש העליון קיבל ערעור המדינה וקבע שיש להחמיר עם עונשו של בכיר במשרד הביטחון שהורשע בהטרדה מינית של 4 חיילות ששירתו תחתיו. ביהמ"ש ציין שהטרדה מינית הינה עבירה פסולה מבחינה חוקית, מוסרית וחברתית, ושהמדובר בתופעה שיש להוקיעה. לפיכך, במקרים מסוימים מן הראוי לנקוט באמצעים חמורים כגון פיטורים משרות המדינה ולעיתים, אף לנקוט באמצעים נוספים כגון שלילת זכות לפיצויי פיטורים. ביהמ"ש קבע שלא צריך להיות הבדל בין הטרדה מינית של חיילת במסגרת הצבא - שע"פ מדיניות הצבא בגינה מפוטר המטריד - לבין הטרדה שכזו במסגרת משרד הביטחון. עוד צוין שהטרדה מינית במקום העבודה מעכירה את האווירה ומשבשת את יחסי העבודה ולכן הינה פוגעת בתפקוד התקין של השירות ובתדמיתו הראויה. לפיכך, אף מטעם זה, יש ליתן הגנה יעילה לעובדים שתתבטא בחומרת האמצעים שיטיל ביהמ"ש על עובד שהורשע בהטרדה מינית. (ניתן 22.08.00)




אליעזר זרזר נגד נציב שירות המדינה (עש"מ 309/01) : אין להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על עובד ציבור על ידי בית הדין למשמעת בגין הטרדה מינית

המערער שימש כראש ענף תלונות הציבור וחוקר ראשי במשרד התחבורה. הוא הורשע בעבירה של מעשה מגונה כלפי מתלוננת אשר הגיעה למשרדו להגיש תלונה נגד נהג מונית. על יסוד פסה"ד הוגשה נגדו תובענה לביה"ד למשמעת של עובדי מדינה, אשר הטיל עליו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה ופיטורין. בית המשפט סירב להתערב בעונשים שנקבעו, בקבעו כי העבירה שביצע המערער היא במהותה עבירה חמורה של הטרדה מינית הפוגעת בכבוד המוטרדת, בחירותה, בפרטיותה ובזכותה לשוויון. במקום לקבל טיפול ענייני ומקצועי נתקלה המתלוננת ביחס משפיל ומבזה. בהטרידו אותה עשה המערער שימוש לרעה בסמכותו וניצל את מצוקתה כדי להפיק טובת הנאה מינית לעצמו, דבר המהווה מעילה בתפקיד ציבורי. לפיכך, נקבע כי לא נפל פגם משמעותי באמצעי המשמעת שהוטלו ע"י ביה"ד למשמעת ולכן אין מקום להתערבות בית המשפט. (ניתן ב 1/2/01).




פלונית נגד פלונים (בע"מ 8098/04): נדחתה בקשת רשות ערעור בתביעה נזיקית בגין אונס, מחמת טענת התיישנות

בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, המבקשת, כיום בת 59, הגישה בשנת 1977 תביעת נזיקין נגד אחיה, בגין התעללות מינית ואונס, שביצע בה במשך 10 שנים עד להיותה בת 18 ב1964. טענת המבקשת, כי ידיעה אובייקטיבית אינה יכולה להוות אמת מידה לקביעת מירוץ ההתישנות, שכן בפרט בעבירות מסוג זה נקלע הקורבן למצב נפשי של אי תגובה ןקיימים גורמים פסיכולוגיים - נפשיים וחברתיים - המקשים על קרבן העבירה להתמודד עם האירוע אותו חוה ועם תוצאותיו. לשיטתה יש למנות את תקופת ההתישנות מן הרגע שבו אזרה כוח נפשי להתמודד עם המעוול. בכך העלתה את קשיי הקורבנות בהעלאת התלונות. מנגד עמדה שאלת הגנתו של הנתבע והקושי הכרון בהצגת הראיות וההתמודדות ההוגנת עימן. נקבע כעניין שבעובדה, כי המבקשת הייתה מודעת במשך שנים לטענות תביעתה, ולכן חלה על התביעה התיישנות. (ניתן ביום 4/11/04)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מדינת ישראל נגד פלוני (ת"פ 1116/01): הקלה בעונשו של מורשע בעבירות מין חמורות עקב גילו המבוגר

המורשע, כיום בן 82, הורשע בעבירות מין חמורות מאין כמותן, אשר ביצוען נמשך על פני שנים רבות, כלפי בתו ונכדותיו. נקבע, כי הוא ניצל בדרך מגונה ופסולה את מעמדו כאבי המשפחה ואת האמון שנתנו בו בני משפחתו כאשר באו לביתו. התנהגותו האלימה ושלטון הפחד אותו השליט בביתו היוו גורם כבד משקל לחוסר יכולתן של המתלוננות להתנגד למעשיו. במסגרת הדיון על שיקולי הענישה נקבע, כי על בית המשפט להעמיד במרכז את בטחונו וטובתו של הקטין, וכי בעבירות של גילוי עריות פוחת משקלן של הנסיבות האישיות של הנאשם, ועל העונש לשקף את חומרת המעשים הפליליים. אף על פי כן על העבירות בגינן הורשע קיבל הנאשם עונש מאסר בן 8 שנים בלבד, וזאת בהתחשב בגילו המבוגר ובקשיים שיהיו מנת חלקו. בית המשפט ציין, כי אילו הנאשם היה צעיר יותר בגילו היה מקבל עונש חמור במידה ניכרת מהעונש אותו קיבל. (ניתן ב 15/5/03)




מדינת ישראל נגד פלוני (ע"פ 3031/98): אושר עונש קל במיוחד למורשע שאנס את אישתו שחיה באותה עת בנפרד ממנו

המערער שהיה אותה עת נשוי למתלוננת, תקף ואנס אותה ברגע של כעס בו איבד שליטה וחש רצון לנקום בה על כך שגילה כי זו מקיימת קשר רומנטי עם אחר והיא מבקשת להיפרד ממנו. בית המשפט המחוזי דן אותו לעונש של שנה אחת בלבד של מאסר בפועל עקב המצב הנפשי הקשה אליו הגיע, ובשל אורח החיים הנורמטיבי שקיים עד אותה עת, שירותו הצבאי המרשים, עבודתו במד"א ותעודת ההוקרה על "הצלת חיים", וקבע, כי אין זה המקרה הטיפוסי של עבירת האינוס. בית המשפט העליון ברוב דעות דחה את הערעורים שהוגשו על קולת וחומרת העונש, בקבעו שהעונש אינו חורג מהסביר במידה המצדיקה התערבות. השופטת דורנר בדעת מיעוט קבעה, כי העונש חורג באופן קיצוני לקולא מן העונשים שמקובל להטיל על עבירות אינוס ומחטיא את המטרות שהן בעלות משקל מכריע בענישה של אינוס - הוקעה והרתעת הרבים, וכן כי הנזק שנגרם לנאנסת לא קיבל ביטוי הולם בחומרת העונש. (ניתן 14.7.98)




פלוני נ' מדינת ישראל (ע"פ 241/03): בית המשפט העליון דחה ערעורו של אב אשר הורשע באונס שתי בנותיו

בית המשפט העליון דחה ערעורו של אב לשישה ילדים אשר הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של אינוס בשתי בנותיו בעת שהיו קטינות ועד לאחר שסיימו את שירותן הצבאי. נקבע כי הבנות לאורך כל תקופת האינוס היו במצב בו נפגעה יכולתן להתנגד למעשי אביהן. בתחילה כשהיו קטינות הן הפכו ל"משותקות" ואף בהגיען לגיל בגרות לא מצאו את היכולת להתנגד משום יחסי המרות והתלות, והאמונה שהייתה להן באביהן. נקבע, כי התכלית החברתית של דיני העונשין היא בראש ובראשונה להגן על שלומם של הקטינים וחסרי הישע, ועל שלמות גופם ונפשם. בית המשפט גזר על האב עשרים שנות מאסר. (28.12.05)




טייב נגד מדינת ישראל (ע"פ 115/00) : הרשעת פיזיוטרפיסט בעבירת אינוס ומעשה סדום במטופלת אשר טופלה על ידו בקביעות

המטופלת הגיעה למרפאת הנאשם לקבלת טיפול ברגלה. במהלך הטיפול תוך שהיא נשמעת להוראותיו ביצע בה הנאשם אקט מיני. בית המשפט העליון קבע כי הנאשם "עצם את עיניו" לגבי היעדר ההסכמה של המתלוננת ולכן הגנת ה"טעות" שטען לא תוכל לעמוד לו. נקבע, כי ביחסים של טיפול רפואי או פרה-רפואי רק הסכמה פוזיטיבית מפורשת של המטופלת לקיום מגע מיני תיחשב כהסכמה וכי בנסיבות המקרה נפגעה באופן מהותי יכולת ההתנגדות של המתלוננת אשר נתנה בנאשם אמון מלא, ונתפסה בלתי מוכנה לאקט המיני אשר ביצע בה הנאשם. (ניתן 27.7.00)




התנועה לשמירת זכויות הציבור הדתי והחרדי בישראל נ' היועץ המשפטי (בג"צ 831/98):בית המשפט העליון פוסק כי אין לחייב את המדינה לכפות איסור הפלות שלא ניתן אישור לגביהן.

עתירה לחייב את המדינה לנקוט בפעילות יזומה לאכיפת האיסור על הפלות שלא ניתן היתר לגביהן. העתירה נדחתה ונקבע כי מדיניות רשויות החקירה, שאינן מתעלמות מעבירות של הפסקות הריון ללא היתר, אך גם אינן נוקטות פעולות יזומות העלולות לפגוע באופן בלתי מידתי בחירויות הפרט, אינה חורגת ממתחם הסבירות. (ניתן 8/3/2000)




פלונית נגד פלוני (ע"א 413/80): בית המשפט העליון פסק כי לבעל אין מעמד בהחלטה על הפסקת הריונה של אשתו .

בית המשפט המחוזי מינה את הבעל כאפוטרופוס על העובר ברחמה של אשתו לצורך הופעה בפני הועדה להפסקת הריון. בית המשפט העליון קיבל את ערעור האישה וביטל את החלטת המחוזי בקבעו כי חוק העונשין אינו מקנה לבעל זכות לדרוש מהוועדה להימנע ממתן החלטה בקשר להפסקת היריון, ואינו מקנה לו זכות טיעון לפני הוועדה.(ניתן 25/3/81)




פלוני נגד מדינת ישראל (ע"פ 2346/98): מורכבותה ונסיבותיה של עבירת האינוס בין בעל לאשתו מובילה להקלה בעונשו של הבעל האונס

המערער ואשתו היו נשואים כ-10 שנים בעת המקרה. בליל האירוע, העירה האישה את בעלה בבכי בשל כאבים ברגליה. בעלה עיסה את רגליה ומעצם כך גבר עליו יצרו והוא בעל אותה חרף מחאותיה והתנגדותה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת האינוס וגזר עליו 5 שנות מאסר ועל כן הערעור. נקבע, כי עבירת האינוס היא מהחמורות אך הנסיבות לאינוס יכולות להיות שונות מקצה אל הקצה ובהתאמה גם העונש. עבירת האינוס של בעל את אשתו היא הבעייתית ביותר בשל רבדים רגשיים שונים אשר עלולים לטשטש את הגבול בין הסכמה לסירוב. אולם, נקודת המוצא היא שלאישה יש אוטונומיה מוחלטת בכול הקשור לקיום יחסי מין גם אם הסירוב הוא מהוסס. בנסיבות המקרה נקבע, כי אין מדובר באינוס אלים על רקע של דיכוי, השפלת והכנעת האישה על ידי הבעל. שכן, המערער אינו בעל עבר פלילי וחי חיים נורמטיביים עד המקרה, לא הטריד את אשתו והיא מעולם לא התלוננה על תוקפנות מצדו. נוסף על כך, גם למחרת האירוע המשיכו להתגורר יחד ולישון באותה המיטה. בשל האמור הוחלט על קיצור תקופת מאסרו של המערער. (ניתן 24/08/98)




מדינת ישראל נגד מיכאל מחפוד(פטישי) (942/85): החמרה בעונשו של מורשע בעבירת אינוס חמורה לשם הגנה על שלום הציבור וכביטוי לסלידה ממעשים ברוטאליים כאלו

המערער הכיר את המתלוננת כשעבדה כפקידה בחברה לממכר מכוניות. הוא ניסה פעמים אחדות להזמינה לצאת עמו אך זו סירבה. לאחר תקופה חזר המערער למשרדי החברה והצליח להשפיע על המתלוננת להילוות אליו, לאחר שראתה שבמכוניתו יושבת בחורה נוספת. לאחר הבילוי בביתה של הבחורה הנוספת קבלה המתלוננת את הצעת המערער להסיעה לביתה, אך בדרך סטה לפרדס ובעל אותה בכוח בתוך המכונית מספר פעמים כשהיא רועדת ובוכה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת האינוס אך גזר עליו עונש מופלג בקלותו ועל כך הוגש ערעור מצד המדינה וכן ערעור שכנגד. בית המשפט העליון קובע, כי האונס בוצע בצורת התנהגות ברוטאלית ומלווה בהשפלת כבודה של המתלוננת ובפגיעה קשה ברגשותיה. למרות הניסיונות לשיקומו של המערער הוא אינו זונח את דרכיו הנלוזות ועל כן בית המשפט חייב להביע במידת העונש המושתת על ידו את סלידתו ממעשים ברוטאליים כאלה ולהגן על שלום הציבור. ערעור המדינה התקבל (ניתן 09/02/1986)




"איזה מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא פגיעה בשוויון או בכבוד האדם", אורית קמיר, משפטים כט 317 תשנ"ט

הכותבת מציגה את התפתחות הדוקטרינה האמריקאית לגבי הטרדה מינית כרקע להצגת ופיתוח גישה משפטית חדשה להטרדה מינית, אשר לטענתה מצויה בבסיס החקיקה הישראלית בנושא. לטענת הכותבת, מאפייני הגישה הישראלית, ההולמת יותר את המציאות התרבותית-משפטית בישראל, הם: ההטרדה המינית מוגדרת בחקיקה ראשית כפגיעה בכבוד האדם ולא רק כפגיעה בשוויון; ההגנה מפני הטרדה מינית חלה בכול תחומי החיים ולא רק בתחום העבודה, האיסור הנו פלילי ואזרחי כאחד, והוראות החוק מוגדרות באופן שנועד למנוע שימוש בדמות "האדם הסביר" בתחום משפטי זה.




פלוני נגד מדינת ישראל: (ע"פ 7257/08) בג"צ דחה ערעורו של אדם שהורשע באונס בחורה אשר אסף לביתו כשהיא תחת השפעת אלכוהול.

המערער בילה בבית קפה אשר בו עבדה המתלוננת כברמנית. במהלך הערב כתוצאה משתיית משקאות משכרים הקיאה המתלוננת ולא יכלה להמשיך בעבודתה. המערער ניצל מצבה בכך שאספה לביתו שם רחץ אותה ואנס אותה. לפי תסקיר נפגע של שירות המבחן למבוגרים עולה כי מעשיו הסבו לה נזקים נפשיים ושינו את חייה לרעה. נקבע כי בין השניים התקיים מגע מיני אשר לאור השפעת האלכוהול לא יכול היה להיות בהסכמתה החופשית של המתלוננת. עוד נקבע, כי התקיים היסוד הנפשי הדרוש לעבירה שכן מספיק חשד ממשי כדי למלא את דרישת המודעות, ואין צורך להוכיח מודעות בפועל של המערער לנסיבות האירוע. (ניתן 22.4.10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מדד נ' נציבות שירות המדינה (עש"מ 2203/05): הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שההערות המיניות נאמרו לכאורה בצחוק

המערער המועסק כמזכיר לענייני משפחה בבית המשפט הורשע בגין הטרדה מינית כלפי קלדנית שעבדה עימו, כאשר בין השניים התקיימו יחסי מרות. ערעורו לעליון נדחה ונקבע, כי מדובר בהטרדה מסוג הטרדה סביבתית אשר מתבטאת ביצירת סביבה עוינת במקום העבודה, שיבוש יחסים והפרעה לתפקוד התקין. עוד נקבע, כי גבולות הטרדה מינית זו נקבעים על פי מבחן אובייקטיבי הקובע קביעה נורמטיבית מהו סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעובד מדינה. ההטרדה אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה בצחוק, או משום שבמקום העבודה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין. (ניתן 21.7.05)




פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה (עש"מ 5771/01): אין צורך בפגיעה ממשית כדי שפעילות פוגענית תיחשב כהטרדה מינית

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מנהל הלשכה להכוונת חיילים אשר התחזה לפסיכולוג ולסקסולוג בפני החיילות הכפופות לו. המערער שאל את החיילות שאלות אינטימיות על עצמן, התבטא כלפיהן בביטויים בעלי אופי מיני, וסיפר בפניהן בדיחות גסות. נקבע כי מעשיו מהווים פגיעה בכבודן של החיילות ולכן שהם עולים כדי הטרדה מינית על דרך של יצירת אוירה עוינת. נקבע כי אין צורך לבחון אם הייתה בהם תוצאה קונקרטית של פגיעה ממשית בחיילות. הוראת התקשי"ר אינה דורשת תוצאה של פגיעה פיזית במוטרד ואף אינה דורשת פגיעה בתפקודו כעובד כדי שהמעשה ייחשב כהטרדה מינית. הוכחת הנזק אינה נמנית עם יסודות העבירה. מצג השווא של המערער נועד להכשיר את הקרקע ליצירת יחסי אמון בינו לבין החיילות לשם ייזום שיחות בעלות אופי מיני. (ניתן ב 24/10/2001)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

מדינת ישראל נגד זוהר בן אשר (עש"מ 6713/96): הגדרת "הטרדה מינית" לפני חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית

המשיב, עובד מדינה המשמש כמרצה במוסד להשכלה גבוהה. תלמידה במוסד בו הוא מלמד הגישה נגדו תלונה על הטרדה מינית. בית הדין למשמעת של עובדי מדינה זיכה את המשיב. מכאן הערעור. בית המשפט קובע כי הטרדה מינית על ידי עובד מדינה אינה הולמת את תפקידו ועל כן מהווה עבירת משמעת. בית המשפט מגדיר הטרדה מינית כדיבור או התנהגות כשהיא תלוית נסיבות, יחסי הצדדים וסוג הקשר בניהם, והיא בעלת אופי מיני ונעשית לשם השגת טובות הנאה מיניות מסוימות, על פי מבחן האדם הסביר. בית המשפט פוסק, כי התנהגות המשיב כלפי המתלוננת לא הייתה "טבעית לבני אדם הגונים". התנהגות המשיב הגיעה כדי הטרדה מינית שאינה הולמת את תפקידו כמורה בשירות המדינה. הערעור מתקבל. (ניתן 9/03/1998)




פלוני נ' מ"י (ע"פ 6269/99): הרשעה במעשה מגונה ביצאנית אף כי המעשים לא נעשו לשם סיפוק מיני

המערער הורשע בעבירה של מעשה מגונה בגין כך שתוך שידול המתלוננת להגביר עיסוקה בזנות ביצע בה מעשי אלימות ופלישה לאבריה האינטימיים על מנת שתמסור לידיו את הכספים שהרוויחה. הנאשם טען כי עניינו היה כלכלי-רכושי, וכי מעשיו לא נועדו לשם הנאה/גירוי מיני. בית המשפט העליון פסק כי על הנאשם היה לצפות שיהיה במעשיו משום ביזוייה המיני של המתלוננת, מודעות זו בנסיבות אלו שקולה כקיום מטרה בליבו להשגת התכלית האסורה, ואפילו אם בפועל לא חפץ בכך. מדובר בעבירות קשות הכורכות עימן ניצול כרוני, אלים ובוטה של הזולת תוך פגיעה חמורה וביזוי כבודה של המתלוננת כאדם וכאשה. בעובדה כי זו עסקה בזנות קודם לפגישתה עימו אין כדי לרכך את חומרת מעשיו כלפיה, והיא ראויה להגנה מלאה על כבודה וצנעת גופה. (ניתן 17.1.01)




מדינת ישראל נגד אופיר בארי ואחרים (ע"פ 5612/92): התנגדות לקיום יחסי אישות מספיק שתהיה מובעת באופן מילולי ואין צורך בהוכחת מאבק פיזי

המשיבים, קבוצת נערים בגלאים 16-18 וחצי אשר מואשמים כי אנסו נערה בת 14 וחצי בקיבוץ שומרת במשך 5 ימים. בית המשפט המחוזי מצא אותם זכאים מעבירת האונס מחמת הספק הסביר ומכאן הערעור. בית המשפט קובע כי מתקיימת "עצימת עיניים" מצד הנערים לאי הסכמת הנערה וכי בנסיבות הסובבות את המקרה הספציפי לא ניתן להניח כי המעשים בוצעו בהסכמה. בית המשפט קובע, כי לשם הרשעה באונס די בתחילת חדירה והוכחת העדר הסכמה חופשית. אין צורך בהוכחה שהמתלוננת התנגדה פיזית אלא מספיק להוכיח שלא הביעה הסכמה. בית המשפט מקבל את הערעור. (ניתן ביום 9/12/1993)




מדינת ישראל נגד שחר לוי (עש"מ 7113/02): הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות של עובד ציבור חמורה כמו הטרדה פיזית

הנאשם הורשע בהטרדת שלוש עובדות בשירות המדינה שהיו כפופות לו. בית המשפט פסק כי על פי הדין המשמעתי קיומו וניהולו של קשר רומנטי המתנהל בשירות המדינה, תוך יחסי כפיפות מהווה התנהגות בלתי הולמת. בית המשפט החליט להתערב בקולת העונש של הנאשם ולהחמירו זאת לאור הרצון של בית המשפט להציב את ההטרדה המינית המילולית בדרגת חומרה שווה להטרדה המינית הפיזית. כמו כן נבעה ההחמרה מעמדתו הבכירה של הנאשם ומניצול מצוקתה המיוחדת של המתלוננת וגילה הצעיר. ערעור המדינה כנגד קולת העונש התקבל. (ניתן היום 1/5/2003)




מאיר בן יוסף מזרחי נגד מדינת ישראל (ע"פ 63/89): עונשו של מורשע באונס הוקל עקב שינוי העבירה בחוק העונשין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בביצוע מעשה מגונה בכפייה כלפי המתלוננת, בת 19, חברה של בתו. הסעיף בו הורשע בוטל שנתיים לאחר ביצוע העבירה כחלק מתיקון 22 לחוק העונשין וטרם ההרשעה, ולמרות זאת, נעשה בו שימוש בעת ההרשעה. הסעיף שהחליף את הסעיף שבוטל קובע עונש קל יותר. טענת המערער כי יש להקל בעונשו משום שהתיקון לחוק נכנס לתוקף לפני גזירת דינו מתקבלת על ידי בית המשפט, זאת למרות שמטרת התיקון לחוק היתה העלאת רמת הענישה בכול הקשור לעבירות מין, וההקלה בעונש בסעיף הנדון היתה בגדר שגגה שיצאה מלפני המחוקק. נקבע, כי במקרה שהסעיף החדש מקל עם הנאשם ניתן להחילו למפרע ויש לעשות כן במקרה זה על מנת להקל עם הנאשם. (ניתן 12/12/1989)




ניסים אזולאי נ' מדינת ישראל (ע"פ 5938/00): הסכמה ליחסי אישות לאחר שהובעה התנגדות צריכה להיות מפורשת וחד משמעית

המתלוננת, אז בת 14, נפגשה עם המערער (34) בפאב. כשסיימו משך אותה המערער לבניין נטוש והחל להפשיטה. המתלוננת הביעה במפורש את אי הסכמתה אולם המערער התעלם וביצע בה זממו, כשהמתלוננת שוכבת קפואה ומאובנת. בית המשפט העליון קבע, כי לאחר התיקון לחוק העונשין אין צורך להוכיח התנגדות פיזית/נפשית ודי בכך שהמתלוננת לא הביעה את הסכמתה החופשית. הוחלט, כי היה צורך בביטוי מפורש להסכמת המתלוננת ומכאן שנסיבות המקרה מובילות למסקנה כי המערער לפחות חשד באפשרות שהמתלוננת אינה מסכימה לקיום יחסי מין עימו, אך בחר להתעלם מכך ולהמשיך בסיפוק מאוויו. (ניתן 14.5.01)




פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בג"ץ 1435/03): זכותה של מתלוננת להיות נוכחת בהליכים המתנהלים נגד מושא תלונתה

העותרת, שעבדה בשירות המדינה, התלוננה כנגד המשיב בגין הטרדה מינית, ביצוע מעשים מגונים ואינוס. במוקד העתירה עומדת החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה שלא לאפשר למתלוננת להיות נוכחת בהליך המשמעתי בעניינה, זאת בשל החשש לפגיעה בפרטיותו של הנאשם. בג"ץ ביטל את החלטת בית הדין וקבע כי בנסיבות העניין, קיום הדיון בדלתיים סגורות עלול לעקר את החשיבות שמייחסת שיטת המשפט לנוכחותו של המתלונן בהליכים פרי תלונתו. הודגש כי בהליכים פומביים תמיד עלולה להיפגע פרטיותו של הנאשם, אולם זהו המחיר הטמון בעיקרון פומביות הדיון.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט העליון: לבעל אין מעמד בהחלטה על הפסקת הריונה של אשתו (ע"א 413/80)

בית המשפט המחוזי מינה את הבעל כאפוטרופוס על העובר ברחמה של אשתו לצורך הופעה בפני הועדה להפסקת הריון. בית המשפט העליון קיבל את ערעור האישה וביטל את החלטת המחוזי בקבעו כי חוק העונשין אינו מקנה לבעל זכות לדרוש מהועדה להמנע ממתן החלטה בקשר להפסקת היריון, ואינו מקנה לו זכות טיעון לפני הוועדה.




קבוצות מוחלשות

זכויות נשים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם