המרכז האקדמי למשפט ולעסקים  
חיפוש
משפט דת ותרבות סוגי זכויות קבוצות מוחלשות

זכויות בנישואין וגירושין > פסיקה

כללי
ביה"ד הרבני התיר נישואיה של אישה עגונה שבעלה שרוי בתרדמת (תיק 861974/2)

בית הדין הרבני האזורי צפת החליט לקבל בקשת אישה אשר בעלה מצוי בתרדמת מזה שבע שנים, להתיר אותה מעגינותה. ההחלטה התקבלה לאחר שביה"ד קבע כי הבעל, אשר סובל מפגיעת ראש כתוצאה מתאונה, אינו כשיר לחלוטין לכל סוג של תקשורת עם הסובבים אותו, ושמבחינה רפואית ספק אם הוא יתעורר אי פעם. לאור מצבו של הבעל נקבע כי האישה הינה "ספק אשת איש", וחובותיה כלפי הבעל, אשר הוגדר כ"שוטה", אינם מלאים. בעניין זה צוין כי הבעל מקבל את כל צרכיו בבית החולים, ושלמעשה אין כל תועלת בנישואין. נקבע כי במקרה הנדון, לאור מצבו של הבעל ומאחר והגירושין הן זכות גמורה עבורו, "ניתן להציל את האישה מעיגון באמצעות זיכוי הגירושין עבור הבעל".




ביהמ"ש העליון: ניתן לכלוא סרבן גט לתקופה העולה על עשר שנים (בש"פ 4072/12)

ביהמ"ש העליון דחה בקשה שהגיש סרבן גט כנגד החלטת ביה"ד הרבני הגדול לאסרו לתקופה בלתי מוגבלת מכוח חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון). המבקש, שהיה נתון עשר שנים במאסר מכוח חוק בד"ר (קיום פס"ד של גירושין), טען שחוק זה כולל הסדר ממצה בנוגע לתקופה המרבית בה ניתן לאסור סרבן גט, ושלא ניתן לאסור אותו מכוח חוק כפיית הציות. עוד טען המבקש שהשמתו במאסר לתקופה בלתי מוגבלת מהווה פגיעה בזכויות היסוד שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ושהמדובר באמצעי שאינו מידתי. השופט זילברטל קבע שחוק הקיום לא נועד להחליף חוקים שקדמו לו בכל הנוגע לכפיית מתן גט, אלא להיווסף עליהם. בנוסף נקבע שמאסר המבקש, שנועד להביאו ליתן גט, הינו מידתי, ושמול הנזק שנגרם למשיב עומדת תועלת בדמות הגשמת זכויותיה הבסיסיות של המשיבה, והאינטרס הציבורי באכיפת הציות להחלטות שיפוטיות. (ניתן 7.4.13)




בימ"ש השלום: עונש מאסר בפועל לגבר שגרש את אשתו ללא הסכמתה (ת"פ 34051-09-10)

בימ"ש השלום בנצרת הרשיע אדם שגרש בע"פ את אשתו במהלך דיון בבית הדיון השרעי, ללא הסכמתה ומבלי שהיה ברשותו פסק דין המחייב את אשתו בהתרת נישואין, בעבירה של התרת קשר נישואין על כורחה של אישה. השופטת יונג-גפר קבעה כי המדובר במעשה חד צדדי שיש בו כדי להשליט בדרך של אלימות מילולית את רצונו של אדם על זולתו, תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיו ומכבודו של אותו אדם. ביהמ"ש הדגיש כי המעשה הינו בעל משמעות רבה שכן בחברה המסורתית בה מתגוררת האישה, דברי הנאשם גזרו את דינה של האישה ל"חיים פגומים". לאור האמור ומתוך הרצון ליצור הרתעה כלפי הנאשם ושכמותו, גזר ביהמ"ש על הנאשם עונש מאסר של 4 חודשים בפועל, וחייב אותו בפיצוי האישה בסך 10,000 ₪. (ניתן 22.10.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש המחוזי: צעירה מוסלמית שגורשה בעל כורחה ע"י בעלה זכאית לפיצוי בסך 81,000 ₪ (עמ"ש 49212-02-12)

המערערת, צעירה מוסלמית, חסויה ופסולת דין, שגורשה ע"י בעלה בהליך חד-צדדי, הגישה תביעה נזיקית בגין גירושיה בעל כורחה. ביהמ"ש לענייני משפחה פסק לטובתה בדרך הפשרה פיצוי בסך 11,000 ₪. המערערת ערערה על גובה הפיצוי לביהמ"ש המחוזי בנצרת. השופט כהן פסק שעצם כפיית הגירושין באופן חד-צדדי ושרירותי טומנת בחובה השפלה, פגיעה בשוויון, פגיעה בכבוד האישה, באוטונומיה של הרצון החופשי ובחופש הבחירה שלה, תוך שהוא מציין שאישה אינה חפץ בידי הבעל. לפיכך נפסק שהסכום שנפסק לטובת המערערת אינו משקף את הדין המהותי הנכון והרצוי ואין בו מענה, לא למקרה הפרטי ולא לאינטרס הציבורי המחייב לשקף את הפסול במעשה הבעל. לפיכך, ולמרות שפסק דינו של בימ"ש קמא ניתן על דרך הפשרה, קיבל ביהמ"ש הערעור ופסק פיצויים לטובת המערערת בסכום כולל של 81,000 ₪. (ניתן 16.07.12)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לענייני משפחה החיל את הסדר איזון המשאבים שבדין הישראלי על זוג שנישא ברשות הפלסטינית (תמ"ש 860-09-09)

ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה קיבל תביעה של אישה להחלת הסדר איזון משאבים בינה לבין בעלה. הזוג נישא ע"פ הדין השרעי, התגורר בשטחי הרשות הפלסטינית ולאחר מכן עבר לישראל. צוין שמכיוון שבני הזוג היו תושבי ארץ זרה בשעת עריכת נישואיהם, הרי שלאור סעיף 15 לחוק יחסי ממון, הדין הישראלי לא אמור לחול עליהם. ברם, השופט זגורי קבע שתוצאה זו, שמשמעותה שאין האישה יכולה לזכות בנכסי בעלה, הינה תוצאה קשה המנוגדת לתחושת הצדק השיפוטית, לעיקרון השוויון ולתיזת חלוקת המשאבים השוויונית. המדובר בפגיעה בזכויות יסוד של האישה המוגנות בחוק היסוד: כבה"א וחירותו באופן שאינו מתיישב עם ערכי מדינת ישראל כמדינת יהודית ודמוקרטית. נקבע שחרף העובדה שהצדדים נישאו ברשות הפלסטינית יחול על הצדדים הסדר איזון המשאבים נשוא החוק הישראלי. נקבע שהצדדים חייבים וזכאים למחצית הזכויות, הכספים והרכוש הציבורי הרשום על שמם. (ניתן 08.05.12)




ביהמ"ש לענייני משפחה: זכות אישה וילדיה הקטינים למדור שקט גוברת על זכותו הקניינית של הבעל בדירת המגורים (תמ"ש 18218-10-10)

ביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת קיבל בקשת אישה הנמצאת בהליכי גירושין מבעלה ואב ילדיה, להארכת תוקפו של צו המניעה הזמני האוסר על בעלה לשוב לדירת מגוריהם, לתקופה של שישה חודשים נוספים. כפי שצוין בהחלטה, עיקר טענות הבעל מופנות כנגד הפגיעה בזכותו הקניינית והחוקתית בדירה המשותפת. ברם, ביהמ"ש קבע שזכות הקניין של הבעל אינה עומדת בחלל ריק ומולה עומדת זכותם של המבקשת וילדיה הקטינים למדור בכלל ומדור שקט ושלו בפרט. ביהמ"ש השתכנע שחזרת הבעל לדירה עלולה לגרום נזק נפשי קשה לאישה ולילדיה הקטינים. בעניין זה הסתמך ביהמ"ש, בין היתר, על סירוב בתם של הזוג להיפגש עם אביה. על כן הוחלט שבנסיבות האמורות, וע"פ מאזן הנוחות והנזק, יש לקבל הבקשה ולעכב את חזרת הבעל לדירה, תוך שבמקביל על הזוג לקדם היפרדותם ואת פירוק השיתוף בדירה. (ניתן 06.12.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

ביהמ"ש לענייני משפחה חייב ידועה בציבור בתשלום מזונות זמניים לבן זוגה לשעבר (תמ"ש 12818-08-11)

במסגרת פרידתם של זוג ידועים בציבור פנה בן הזוג לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה בבקשה לחייב זוגתו במזונות זמניים. נטען שבשל היותם ידועים בציבור זכאי המבקש למזונות אזרחיים, וזאת בהתבסס על דיני החוזים ועקרונות תום הלב וההסתמכות. ביהמ"ש ציין שפסיקת מזונות אינה תלוית מגדר וכי שאלת החיוב במזונות תלויה בדפוס היחסים הספציפיים בין הצדדים, לרבות מידת התלות ההדדית, ההסתמכות על המשך קיום מערכת היחסים, הולדת ילדים וכו'. נקבע שלאור הנסיבות המיוחדות של הצדדים – היותם בני זוג במשך 15 שנים, היות המבקש מובטל, מחוסר הכנסות ושקוע בחובות, והיותו מתגורר בבית זוגתו ומתקיים מהכנסותיה – כי המבקש זכאי למזונות זמניים. נפסק שכל עוד מתגוררים הצדדים יחדיו תמשיך המשיבה לשאת בהוצאות אחזקת דירת המגורים. בנוסף לכך תישא המשיבה במזונות המבקש בסך 2,000 ₪ לחודש, וזאת עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש. (ניתן 18.12.11)




ביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם קיבל תביעה לפיצוי אישה בגין סירוב מתן גט שהוגשה כנגד אחיו של סרבן הגט (תמ"ש 22158-97)

התובעת, אישה שבעלה לשעבר סירב במשך כעשר שנים להעניק לה גט, הגישה תביעה לפיצוי כספי כנגד אחיו של בעלה, אשר לטענתה שידל את בעלה לסרב להעניק לה הגט במשך שנים אלו. בין היתר נטען שבעלה של התובעת ואחיו פעלו במשותף במטרה לסחוט אותה כספית ולהתעלל בה, וכי יש לראות בנתבע, לכל הפחות, כ"משדל" לביצוע עוולה לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין. התובעת טענה לנזק לא ממוני שנגרם לה לרבות אובדן חירותה, פגיעה בכבודה ופגיעה ביכולתה להקים משפחה ולהביא ילדים. ביהמ"ש קיבל טענת התובעת ביחס למעמדו של הנתבע כמשדל לפי סעיף 12 וקבע כי עליו לפצות הנתבעת בסכום של 38,400 ₪. (ניתן 16.08.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט למשפחה: ניתן להגיש תביעת פיצויים בגין בגידה של בן/בת זוג (תמ"ש 10541-03-11)

המבקשת והמשיב נישאו עפ"י דיני השריעה והתגרשו לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, בין היתר עקב מעשי הבגידה של המבקשת. לדברי המשיב, התנהגותה של המבקשת משך נישואיהם ובעיקר העובדה כי קיימה יחסים עם אחרים בעת נישואיהם, הסבה לו נזקים נפשיים וכן פגיעה חמורה בכבודו. המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף, בטענה כי לא קיימת בישראל עילת תביעה בגין בגידה, וכי מתן היתר לדון בעילת תביעה זו משול למתן היתר לרמיסת כבודה ופרטיותה. ביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה דחה את בקשת הסילוק על הסף וקבע כי בתנאים מסוימים ניאוף עשוי ליצור עילת תביעה נזיקית וחוזית ולהוות פגיעה בכבוד האדם. עם זאת, בשל החשש מפני תביעות סרק, קבע ביהמ"ש כי תתכנה מגבלות לאפשרות תביעה בגין בגידה וניאוף. (15.7.11)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית המשפט למשפחה פסק פיצוים לאישה שגורשה על ידי בעלה באמצעות מסרון (תמ"ש 17950/09)

בתביעה נזיקין שהוגשה בביהמ"ש לענייני משפחה בי-ם הוחלט כי עקב הפגיעה החמורה בזכויותיה של האישה עקב גירושה בעל כורחה באמצעות מסרון זכאית התובעת לפיצוים. לטענת התובעת מעשה הגירוש מהווה הפרה של סעיף 181 לחוק העונשין הקובע, כי אין להתיר את קשר הנישואים ולגרש אישה בעל כורחה ללא פס“ד סופי. ביהמ"ש קבע כי מטרת ס' 181 היא החתירה לשיויון בין המינים ומניעת אפליה בתחום המעמד האישי. נקבע, כי על פי הדין השרעי משמעות שליחת המסרון היא גירוש האישה באופן חד צדדי, ויש בכך משום השפלת האישה ופגיעה בכבודה, וכי הנתבע התחתן זמן קצר לאחר שגירש את אשתו. כן נקבע, כי בנסיבות אלה אין לייחס כל משקל לטענת הבעל לאשם תורם מצד האישה בשל התנהגותה כלפיו. לפיכך קבע בית המשפט, כי קמה עילה של הפרת חובה חקוקה, והתובעת זכאית לפיצוים בסך של 95,000 אלף שקל. (ניתן 15.2.11)




בית הדין הרבני בנתניה: תביעות נזיקין עקב סירוב לתת גט מסיבות נזק, מעגנות את האשה וגורמות למאבק על סמכות הפסיקה (272088/6)

המשיבה הגישה תביעת נזיקין בבית המשפט למשפחה נגד המבקש עקב סרובו לתת לה גט. המבקש פנה לבית הדין בבקשה לתת החלטה האם הוא חויב בגט ודינו כסרבן גט. נמצא, כי בפס"ד קודם של בית הדין בעניינם, נדחתה תביעת האשה לחייבו בגט, ועל כן אין לראותו כסרבן. בית הדין פסק כי הבעל איננו מעגן את אשתו, ואין לתת גט עד אשר תמחק תביעת הנזיקין, היות וזהו אמצעי ממוני לכפיית הגט. גט שניתן ע"י אמצעי כפייה רואים אותו כגט מעושה שלא כדין, ודינו בטלות. ביה"ד הביע חשש מתופעה חדשה אותה כינה "מאבק על סמכות הפסיקה" – תביעות נזיקין בנושא המעמד האישי, הגורמות לכך שערכאה שיפוטית אחת אוחזת בגט והשניה בפיצוי והממון. (ניתן: 23.1.11)




ביהמ"ש המחוזי: זכויות מעקל גוברות על זכויות אישה שהסכם גירושיה לא אושר בבימ"ש (ת"א 819-09)

התובעת, אישה גרושה שעל דירתה הוטל עיקול בגין חובות כספיים של בעלה לשעבר, פנתה לביהמ"ש המחוזי בנצרת בבקשה כי יוצהר שהיא בעלת מלוא הזכויות בדירה, ושהעיקול שהוטל על דירתה, בטל. התובעת טענה כי זכויותיה בדירה הועברו לה בהסכם הגירושין שנחתם טרם הטלת העיקול, ומכאן שזכויותיה קודמות בזמן לזכויות המעקל. נקבע שמכיוון שהסכם הגירושין לא אושר בביהמ"ש לענייני משפחה כנדרש על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, אין להסכם ולקבוע בו ביחס להעברת הזכויות בדירה, כל תוקף. עוד נפסק כי גם ייפוי הכוח שנתן הבעל לתובעת אינו מסייע לה שכן הוא ניתן לאחר הטלת העיקול. משכך, ולפי הוראות סעיף 9 לחוק המקרקעין, דחה ביהמ"ש את התביעה וקבע כי זכויות המעקל על הדירה קודמות לזכויות התובעת. (ניתן 18.10.10)




בג"ץ דחה עתירת מרכז צדק לנשים נגד הסדרי תשלום לסרבני גט (בג"ץ 104/06)

העותרת היא עמותה הפועלת לקידום מעמד הנשים במערכת בתי המשפט. העותרת עותרת נגד הנהלת בתי הדין הרבניים על כך שבמקרים מיוחדים משולמים לסרבני גט כספים "מקרן עגונות" וממקורות אחרים בתמורה למתן גט. כן תוקפת העותרת את מדיניות המוסד לביטוח לאומי לפיה, ניתן למחול לסרבן גט על החיוב במזונות אשה, בתמורה למתן גט. הסדרים מעין אלו, כך סבורה העותרת, אינם מקובלים ואינם ראויים שכן הם פוגעים בכבודה של העגונה ולכן יש לבטלם, או למצער להביא לכך שייקבעו קריטריונים ברורים להפעלתם. בג"ץ בדחותו את העתירה, הדגיש כי הפגיעה בכבודה של האשה בעקבות ההסדרים הינה מצומצמת, ולא קמה עילה לביטולם הואיל והסמכות להפעלתם מקורה בחוק, והואיל והם מצויים במתחם הסבירות, מגשימים תכלית ראויה של שחרור עגונות מגט, והיקף השימוש בהם מצומצם. כן נקבע, כי יש להקפיד על ייצוג נשי הולם בהרכב הועדות הפנימיות הדנות בהפעלת ההסדרים. (ניתן 19/9/10)

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ ביטל פסק דין של בית הדין הרבני בשל אי יישום חזקת השיתוף על דירת המגורים של בני הזוג (בג"ץ 8214/07)

העותרת נישאה למשיב בשנת 1959. בני הזוג רכשו דירת מגורים שנרשמה על שם המשיב בלבד והתגוררו בה במשך 20 שנה יחדיו. בעקבות פרידת בני הזוג פסקו שתי ערכאות בית הדין הרבני כי הדירה תשאר ברשות הבעל, ומכאן עתירת העותרת ליישום הלכת השיתוף בדירת המגורים. בג"צ קבע, כי אף שאינו מהווה ערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני קיימת רשימת עילות מצומצמת להתערבותו, ובכללן המנעותו של בית הדין הרבני מהחלת כללי המשפט האזרחי, ובהם הלכת השיתוף, על ענייני רכוש. בשל היותה של דירת המגורים נכס משפחתי מובהק נקבע, כי די בהוכחת מינימום חיים משותפים תחת קורת גג אחת על מנת לקיים את החזקה, וכי רישומו של הנכס על שם אחד מבני הזוג, ומקורות המימון של הנכס אין בהם כשלעצמם כדי לסתור אותה. כן נדחתה קביעת בית הדין לפיה העובדה שהעותרת הוכרזה כאישה מורדת וחויבה בגט מצדיקה אי החלת חזקת השיתוף. כיוון שבית הדין הרבני התעלם לחלוטין מהלכת השיתוף העתירה התקבלה, ונקבע כי דירת המגורים תחולק בין המשיב לעותרת בצורה שווה. (ניתן 22/7/2010)




בית הדין הרבני הגדול : ניתן לחייב אישה לפצות את בעלה בתמורה להסכמתו למתן הגט (8860-21-1)

לאחר שבע שנים בהם התנהלו הליכי גירושין בפני בית הדין הרבני, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה לאחר מתן הגט הבעל יהיה זכאי להגיש לבית הדין הרבני תביעה כספית נגד האישה בגין נזקים שנגרמו לו עקב הסכמתו להתגרש, והאשה תשלם את הפיצוי שיקבע בית הדין. לבעל נפסקו פיצויים בסך 60,000 ₪. על החלטה זאת ערערה האשה בפני בית הדין הרבני הגדול, אך ערעורה נדחה והיא הגישה עתירה לבג"ץ, אשר בעקבותיה ביקש היועץ המשפטי לממשלה הבהרות מבית הדין על פסק דינו. בית הדין הרבני הגדול אישר שנית את פסק הדין והבהיר שחיוב האישה בפיצויים בגין הסכמת בעלה לגט אינו מהווה הלכה חדשה, שכן הפיצויים נשענים על הסכם שנחתם במסגרת הליכי הגירושין בין בני הזוג, עליו חתמה האישה מרצונה החופשי. בית הדין לא ראה בפיצויים "פרס" לבעל המעגן את אישתו משום שלבעל היתה זכות להמשיך את הנישואין כל עוד בית הדין לא חייב אותו להתגרש. כן קבע בית הדין, כי פסיקת פיצויים לאחר מתן הגט אינה מהווה חריגה מסמכות שכן הוסכם עליה בהסכם הגירושין, וכן אין היא סותרת הלכות של בג"צ במקרים דומים שכן אלה נקבעו לאחר מתן פסק הדין המקורי.(ניתן 09/05/10)




בית המשפט לענייני משפחה חייב סרבנית גט לשלם לבעלה פיצויים של מאות אלפי שקלים בגין סרבנותה (תמ"ש 18561/07)

התובע הגיש תביעה נזיקית לפיצוי כספי בסך של מיליון ש"ח כנגד אשתו, בגין סירובה לקבל ממנו גט על אף פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול שחייבוה לתיתו. לטענת התובע סרבנותה מהווה הפרה של חובת הזהירות שלה כלפיו, ואף יש בה כדי להוות הפרה של חובה חקוקה לפי סעיף 287 (א) לחוק העונשין, ולפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט קיבל את התביעה בציינו כי מתן פיצויים בגין סרבנות גט איננו מוגבל אך לנשים מסורבות אלא גם לגברים. נקבע, כי האישה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע, שכן היה עליה לצפות מראש כי הסירוב עלול להסב לתובע נזק נפשי ורגשי. כן נקבע, שהסירוב מהווה הפרה של הוראה אשר ניתנה מאת בית משפט, כאמור בסעיף 287(א), ואף מהווה הפרה של החובה החקוקה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הואיל והתנהגותה של האישה מהווה פגיעה באוטונומיה ובחירות של התובע להתנתק מקשר שהוא אינו חפץ בו. בית המשפט פסק לתובע פיצויי כולל בסך של 404,000 ש"ח. (ניתן 26/05/10).




בג"צ ביטל החלטת בית הדין הרבני הגדול שמנעה מאישה קבלת מחצית מדירת המגורים עם הגירושין (בג"ץ 5416/09)

בני הזוג נישאו כשברשותם רכוש קודם ורכושו של בן הזוג גדול משמעותית מזה של בת הזוג. במהלך הנישואין בני הזוג לא עבדו ולא נצבר רכוש משמעותי נוסף, אך נקנו שתי דירות שבאחת מהן הם התגוררו עם ילדיהם המשותפים. במסגרת הליכי הגרושין קבע בית הדין הרבני הגדול שנוכח הפחת ברכושו של בן הזוג הדירות שנרכשו במהלך הנישואין ונרשמו על שמו יישארו בבעלותו הבלעדית. בג"צ קבע כי בית הדין הרבני הכריע בשאלת חלוקת הרכוש בין הצדדים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חוק יחסי ממון ועם פסיקות קודמות של בית המשפט תוך התעלמות מההבחנה בין נכסים משותפים בני איזון לנכסים פרטיים שאינם בני איזון. נקבע, כי הדירה שנרכשה ושימשה למגורי המשפחה נרכשה למטרת שיתוף ומהווה נכס משותף בר איזון ולכן זכאית העותרת למחצית שוויה (ניתן 10.2.10).




בית המשפט למשפחה פסק פיצויים בסך 100,000 ש"ח לאישה מוסלמית שגורשה בעל כורחה (תמ"ש 05-3730)

נישואי התובעת והנתבע, בני הדת המוסלמית, עלו על שרטון, והליכים משפטיים ביניהם נוהלו בבית הדין השרעי. התובעת פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעת נזיקין בטענה כי הבעל גירש אותה בעל כורחה, ללא רשות בית הדין השרעי, דבר המהווה עבירה על ס' 181 לחוק העונשין, האוסר על גבר לגרש את אישתו באופן חד צדדי. בית המשפט למשפחה קיבל את טענת התובעת ופסק, כי ההסכמה שניתנה על ידה לגירושין בבית הדין השרעי היתה מותנית בהסדר המשמורת אשר נקבע רק לאחר שהנתבע כבר גירש אותה באקט חד צדדי ובהעדר פסק דין מחייב לגירושין. נפסק כי בכך ביצע הנתבע עוולה של הפרת חובה חקוקה, ולאור משך הנישואין, עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת ותלותה הכלכלית במשפחתה, עליו לשלם לה פיצויים בסך 100,000 ש"ח.(ניתן 31.1.2010)




בית הדין הרבני דחה בקשת גבר להיתר נישואין שיאפשר לו לשאת עובדת זרה כאישה שניה ( 7493-12-1)

המבקש ביקש היתר נישואין לשאת עובדת זרה כאישה שניה, בעקבות סירוב בית המשפט לבקשתו לפתיחת הליך לקבלת אשרה על בסיס חיים משותפים עימה. בית הדין הרבני קבע, כי המבקש רוצה לעשות שימוש בהליכי בית הדין הרבני למטרת נישואין שלא כדת משה וישראל, וזאת על מנת לאכוף על משרד הפנים לאשר לעובדת זרה שהיית קבע כבת זוגו לחיים. נקבע, כי ההליכים למתן היתר נישואין בבית הדין הרבני לא נועדו למימוש מטרות מעין אלה, שהינן מטרות פסולות, ולכן הבקשה נדחית.(ניתן 15.10.2009)




בית המשפט העליון: כאשר בקשה ליישוב סכסוך הוגשה בחוסר תום לב יוכל בית הדין הרבני לרכוש סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין (5918/07)

בית המשפט העליון דן בשתי עתירות המסדירות את ההליך של "בקשה ליישוב סכסוך" בבית המשפט לענייני משפחה. נקבע, כי התקנות ליישוב סכסוך הותקנו בסמכות וכדין והן אינן עומדות בסתירה לחקיקה ראשית. עם זאת נקבע, כי יש למנוע מצב בו תכליתה העיקרית של הבקשה ליישוב סכסוך היא לחסום את הדרך בפני בית הדין הרבני במסגרת "מרוץ הסמכויות". לפיכך, חוסר תום-לב בהגשת בקשה ליישוב סכסוך יוביל לכך שלא יהיה בבקשה כדי למנוע מבית הדין הרבני לרכוש סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בפניו בכנות וכדין לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. נקבע, כי בקשה ליישוב סכסוך תחשב ככזו שהוגשה בתום לב רק אם הוגשה מתוך רצון כן לחיפוש אחר פתרונות מוסכמים ללא צורך בהכרעה שיפוטית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה תביעת גרושה לקבלת פנסיית שארים מכוח צוואת בעלה לשעבר (בג"ץ 2673/06)

העותרת טוענת, כי יש לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שאישר את דחיית תביעתה לקבלת פנסיית שאירים. טענתה העיקרית היא, כי הצוואה שהוריש לה המנוח בדבר קבלת דמי הפנסיה שלו ממקום עבודתו גוברת על הוראות תקנוני קרנות הפנסיה שאינם מכירים בבן זוג גרוש כזכאי לתגמולי פנסיה. בית המשפט דחה את העתירה בקבעו, כי התובעת מהיותה גרושת המנוח הינה מוטב "חיצוני" שאינו נמנה על השאירים הזכאים לפנסיה כהגדרתם בתקנונים, וכי, אף שבנסיבות חריגות עשויה להתקבל טענה בדבר זיקה של בן הזוג הגרוש לפנסיית השאירים, הרי שבמקרה דנן הסכם הממון והסכם הגירושין שבוצעו בין בני הזוג מלמדים כי העותרת ויתרה במפורש על הזכויות הפנסיוניות המגיעות לה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין הרבני בפתח תקווה הביע דעתו כי יש להטיל איסור פלילי על נישואין פרטיים בישראל (7941-63-1)

לבית הדין הרבני בפתח תקווה פנתה אשה שנתקדשה כדת משה וישראל בקידושין פרטיים לשם בירור מעמדה האישי. הגבר הודה שזו הפעם השביעית שנישא כדת משה וישראל; ומתוכן ארבע פעמים בלא כל רישום. מכיוון שהאישה היתה מעורערת בנפשה ועלה חשש לניצולה הביא בית הדין הרבני את בני הזוג להסכים על סיום הקשר בגט, וביקר את הקלות בה ניתן להתקדש בקידושין פרטיים על כל ההשלכות הנובעות מכך מבלי שתהיה לרשויות יכולת למנוע זאת או להטיל סנקציה. המסקנה המתבקשת לדעת בית הדין היא שיש להטיל בחקיקה איסור פלילי על עריכה ושותפות בנישואין פרטיים בישראל.




בית הדין הרבני האזורי בחיפה הטיל מגבלות על אישה המסרבת לקבל את גיטה ובכללן שלילת רישיונה לעסוק בעריכת דין (תיק מספר 4687-68-1)

בית הדין הרבני האזורי בחיפה הטיל על אשה המסרבת לקבל את גיטה את המגבלות הקבועות בחוק בתי דין דתיים (קיום פסקי דין של גירושין), כיוון שהאישה מסרבת לקבל את גיטה אף כי ניתן נגדה פסק דין המחייבה לעשות כן, עליו לא ערערה במועד. בית הדין הוציא נגד האישה צווים לעיכוב יציאה מהארץ, למניעת החזקת דרכון ישראלי, למניעת החזקת רשיון נהיגה ולשלילת זכותה לעסוק במקצועה כעורכת דין, ופסק כי בשל דרישת המידתיות הצווים יוחלו באופן הדרגתי עד אשר תחזור בה מסירובה. בית הדין קבע, כי ידון בתביעתה לכתובתה רק לאחר שתסכים לקבל את גיטה.




בית המשפט לענייני משפחה חייב גבר מוסלמי בפיצויים לאשתו בסך 350 אלף ש"ח על שגרש אותה מביתם בעל כורחה (תמ"ש 4141/02)

בית המשפט לענייני משפחה בקריות חייב גבר מוסלמי לפצות את אשתו, לה היה נשוי ארבעה עשורים, בסכום כולל של 350,000 ש"ח, על כך שגירשה מביתם בעל כורחה ועל שתקף אותה לפני גירושיהם וגרם לה לחבלה של ממש. בית המשפט קבע, כי חלק מהפיצוי ניתן לאישה כתחליף להחלת שיתוף קנייני במקום מגוריהם, המצוי, כנהוג בחברה מסורתית, במתחם הבנוי כולו על ידי משפחת הבעל. חלקו הארי של הפיצוי ניתן בשל גירושה של התובעת בעל כורחה לאחר ארבעים שנות נישואין, בניגוד לחוק הפלילי ותוך השפלתה ופגיעה בכבודה, וחלקו הנוסף בגין תקיפתה.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (בג"צ 293/00) : ביטול צו בית הדין הרבני האוסר על פגישת ילדי העותרת עם בת זוגתה

במסגרת גירושיה של העותרת, ערכה העותרת הסכם עם גרושה, לפיו ילדיה יישארו בחזקתה עד גיל 18. העותרת הכירה ביישוב בו התגוררה את העותרת השניה ותוך כך נוצרה ביניהן מערכת יחסים אינטימית. הגרוש הגיש לבית הדין הרבני תביעה להפחתת המזונות, ובה כלל תביעה למתן צו מניעה שיאסור על גרושתו להפגיש את ילדיהם המשותפים עם בת זוגתה. בית הדין נתן את הצו המבוקש ומכאן העתירה. בג"צ קבע, תוך אימוץ עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כי במתן הצו חרג בית הדין מסמכותו, שכן לאור העובדה שבני הזוג התגרשו מספר שנים קודם לכן, אין בית הדין מוסמך לדון בתביעה להפחתת מזונות ולכן אף אינו מוסמך לדון בעניינים נוספים שהתעוררו אגב הדיון בתביעה העיקרית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין הרבני הגדול: אין לפסול גט בדיעבד בשל הפרת הסכם גירושין כאשר קיים חשש ממזרות (9225-64-3)

בהסכם הגירושין בין הצדדים נקבע כי כל עניין הנוגע להסכם ידון בבית הדין הרבני. בניגוד להסכם פנתה האישה לבית המשפט למשפחה ובשל כך החליט בית הדין הרבני האזורי כי הפרת הגט פוגעת בכשרותו. בית הדין הרבני הגדול קיבל את ערעורה של אישה וקבע כי אין להטיל ספק בכשרותו של הגט שכן הדבר יביא לפגיעה במעמדה האישי של האישה ובייחוסם של ילדיה מנישואיה השניים העשויים להחשב לממזרים. עם זאת, ביקר בית הדין את התנהגות האישה וטען כי התנהגות כזו עלולה להחריף את בעיית סרבנות הגט.




בית המשפט למשפחה חייב סרבן גט לפצות את אשתו החרדית ב 700 אלף ש"ח אף כי בית הדין הרבני נמנע מלחייבו בגט והסתפק בהמלצה בלבד (תמ"ש (ת"א) 024782/98)

בני הזוג החרדים נישאו לפני אחת עשרה שנים, התגוררו תחת קורת גג אחת כשלושה חודשים, ומחיים משותפים אלו נולד ילד. במשך כעשר שנים נמנע הבעל מלתת גט לאישתו בתואנות שונות. אף על פי כן, בית הדין הרבני נמנע מלתת פסק דין המחייב במתן גט והסתפק בהמלצה לבעל לגרש את אישתו. בתביעת נזיקין שהגישה האשה באמצעות מרכז צדק לנשים קבע בית המשפט למשפחה, כי מספיק שתהיינה ראיות לסרבנות גט ואין צורך בקביעה מחייבת של בית הדין הרבני על מנת להכשיר את התביעה. בית המשפט קיבל את תביעת האישה מכח עוולת הרשלנות בקבעו כי הבעל פגע באוטונומיה של האישה וביכולתה להנשא ולהביא ילדים ,ובכך גרם לה נזק לא ממוני. לאישה נפסקו פיצויים בסך 60000 ש"ח על שנות עגינותה, ועוד 10000 ש"ח פיצויים מוגברים.




בית המשפט לענייני משפחה: בעל ישלם לאישתו פיצוי של 550,000 ש"ח בשל סרובו לתת גט ( תמ"ש 6743/02)

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קיבל תביעת אישה כנגד בעלה לפיצוי כספי בגין הסבל שנגרם לה עקב סירובו של הבעל לתת גט. בית המשפט קבע כי סירוב הבעל ליתן גט הינו מעשה בלתי סביר בנסיבות העניין וכי התנהגות הבעל גרמה נזק נפשי חמור לאישה ועל כן זכאית היא לפיצוי. נקבע כי הזכאות לפיצוי מתחילה גם טרם חיוב הגט ותתכן גם במקרים בהם אין חיוב גט כלל, אם נמצא כי הבעל התרשל בעצם סירובו לתת לאשה את הגט. לכן, פסק בית המשפט לאישה פיצוי של 550,000 ש"ח מכוח דיני הנזיקין, בגין רשלנות ובגין הפרת חובה חקוקה.




בית המשפט המחוזי פסק פיצוי של 200 אלף ש"ח לאישה בהליכי גירושין כפיצוי על תרומתה לשגשוג המשפחה ובן הזוג (עמ 740/08)

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את ערעור האישה ופסק לה פיצוי חד פעמי של 200,000 ש"ח להבטחת עתידה הכלכלי, נוסף על חיוב בן זוגה במזונות חודשיים. נקבע, כי את זכותה של האישה לפיצוי יש לבחון לא רק על בסיס עילת סטאטוס מכוח דיני הנישואין, אלא גם מכוח היחסים החוזיים שנוצרו בין הצדדים ואף מכוח דיני הנזיקין ועקרון תום הלב. בית המשפט קבע, כי על דרך ההשוואה לזכותה של בת זוג ב"נכסי קריירה" יש לתת לאישה פיצוי על השקעתה בתחום הביתי, בגידול בנותיה ובעסקו של בן זוגה, שאפשרה לו להגדיל את נכסיו ועסקיו, ואין להותירה בחוסר כל תוך התעלמות מתרומתה לשגשוגה הכלכלי של המשפחה ושל בן הזוג.




בית המשפט העליון ביטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול ופסק שבגידה בתקופת הנישואין אינה מצדיקה חלוקה לא שוויונית של הרכוש (בג"צ 8928/06)

בית המשפט העליון קבע כי אין נענשים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף, בין אם הרכוש משותף מכוח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון, שהרי זכויות סוציאליות הן חלק מפירות ההשתכרות הכוללת אשר נצטברו במהלך תקופת עבודתו של בן הזוג.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בג"צ דחה עתירה נגד מינוי דיינים לבתי הדין הרבניים בטענה שנפל פסול בהחלטת ועדת המינויים (בג"ץ 8756/07)

בג"צ דחה את העתירה כנגד החלטת הוועדה למינוי דיינים. נקבע כי טענותיהם של העותרים ביחס לדיוני הוועדות והחלטותיהן בענין מינוי הדיינים אינן מבססות עילה להתערבות שיפוטית. שקילת המועמדויות נעשתה תוך התייחסות לכישורי המועמדים, תוך שיקלול נתוניהם השונים, ולא הוכח חשש ממשי לקיום הטייה בדרך הפעלת שיקול הדעת של חברי הוועדות. עם זאת, השופטת ארבל ציינה כי לדעתה יש מקום להתחשבות מיוחדת בהמלצות ארגוני נשים בעת מינוי דיינים




בג"צ ביטל החלטת בית הדין הרבני הגדול והורה לו לידון ולהכריע בערעור העותרת על אף חלוף המועד להגשתו (בג"צ 1986/06)

בג"צ התערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול שניתנה ללא הנמקה, שלא לאשר בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והורה לו לדון ולהכריע בסוגיית מדור בין בני זוג. הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור בשל עיכוב בהסדרת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי שלא היה תלוי במערערת. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, ולאור חשיבות העניין למערערת וסיכויי ערעורה חייב ביה"ד לדון בערעור וכי דחיית הבקשה מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי וחריגה מסמכות.




בית המשפט לענייני משפחה בנצרת דחה תביעת בנים-יורשים לקבל עזבון אביהם במקום אלמנתו (עת"מ 1180/04)

המנוח הותיר צוואה לפיה הוא מוריש את רכושו לאשתו כל עוד אין לה בן זוג. עשר שנים לאחר קיום הצוואה, ילדי המנוח מבקשים לקבל העזבון מאחר ולאלמנה, לטענתם, יש בן זוג. בית המשפט קבע, כי יש לפרש הגדרת 'בן זוג' באופן התואם הן לחוק הירושה, והן בהתאם להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והותיר את נכסי העזבון ברשות אלמנה.




פסק דין של בית הדין לעבודה בעניין מתן קצבת שארים לידועה בציבור ולא לאישה (ע"ע 000513/06)

בית הדין הארצי לעבודה הפך את ‏פסק דינו ‏של בית הדין האזורי וקבע כי גרושתו של המנוח אינה זכאית לפנסית השאירים ‏שלו וכי העובדת הפיליפינית שהיא ידועתו בציבור, חיה עמו עד ‏יום מותו נולד להם ילד משותף היא הזכאית.

למעבר לקישור לחץ/י כאן

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה לחזור ולשלם קצבת תלויים לאלמנה לאחר שהפסיקה את קשריה עם הידוע בציבור שלה (בל 001721/03)

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה הורה לחדש תשלומי קצבת תלויים לאלמנה מוסלמית שהיתה ידועה בציבור ולאחר מכן הפסיקה את קשריה עם הידוע בציבור שלה. בית הדין הורה לשלם לה את הקצבה רטרואקטיבית לכל התקופה בה לא חיתה כידועה בציבור




בית המשפט העליון בקנדה פסק: אישה עגונה זכאית לפיצויים מבעלה

ביהמ"ש העליון בקנדה קיבל ברוב של 2-7 ערעור של עגונה, וקבע שהיא זכאית לתבוע פיצויים מבעלה, שהפר את הסכם הגירושין וסירב לתת לה גט במשך 15 שנים. נדחתה הטענה שמדובר בהתחייבות מוסרית, שאינה אכיפה במשפט, ובפגיעה בחופש הדת של הבעל.




פסקי דין מרכזיים (בהקמה)
יעקובי נ' יעקובי ו- קנובלר נ' קנובלר (ע"א 2084/91, ע"א 3208/91): חזקת השיתוף עשויה לחול גם על זוגות הכפופים להסדרו של חוק יחסי ממון

ביהמ"ש העליון הכריע בשני ערעורים שאוחדו ועיקרם, שאלת היחס בין חוק יחסי ממון לבין חזקת השיתוף. ביהמ"ש קבע שחזקת השיתוף מוסיפה לחול בצד חוק יחסי ממון, וכי חזקה זו עשויה לחול גם על זוגות הכפופים להסדרו של חוק יחסי ממון. ביחס לערעור על החלטת בימ"ש קמא שקבע שלאישה יש זכויות בדירת מגורים שנקנתה בעיקר ממשאבי הבעל ונרשמה על שמו טרם מועד הנישואים הודגש כי חזקת השיתוף איננה מתחילה לפעול מרגע שבני-זוג מתחילים לחיות יחדיו, אולם משהיא קמה ומוכחת, ניתן לתפוס בגדרה גם נכסים שנרכשו במהלך אותה תקופה, ובנסיבות מסוימות, גם נכסים שנרכשו לפני כן. לפיכך, ולאור הנסיבות כגון משך הנישואין וההשקעה המשותפת של הזוג בדירה, דחה ביהמ"ש ערעור הבעל על ההחלטה. עוד נקבע שיש לראות במועד הפעלת פירוק השיתוף כמועד בו הסתיים הקשר הכלכלי בין בני הזוג או המועד בו הקרע בנישואין הפך לבלתי ניתן לאיחוי. (ניתן 13.08.95)




קבוצות מוחלשות

זכויות נשים
 
  המרכז האקדמי למשפט ולעסקים פורטל זכויות האדם